א בְּיוֹם שֵׁנִי מִתְפַּלְּלִים כְּמוֹ בְּיוֹם רִאשׁוֹן (טוּר), וְקוֹרִים מִוְּהָאֱלֹהִים נִסָה אֶת אַבְרָהָם עַד סוֹף סִדְרָא, וּמַפְטִיר קוֹרֵא כְּמוֹ אֶתְמוֹל וּמַפְטִיר בְּיִרְמִיָּה (יִרְמִיָּה לא, א) כֹּה אָמַר ה' מָצָא חֵן בַּמִּדְבָּר עַד הֲבֵן יַקִּיר לִי אֶפְרַיִם; וּבְמוֹצָאֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה מַבְדִּילִין כְּמוֹ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, אֶלָּא שֶׁאֵין מְבָרְכִין עַל הַבְּשָׂמִים וְעַל הָאֵשׁ.
ב אַף בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂים רֹאשׁ הַשָּׁנָה שְׁנֵי יָמִים.
א סָעִיף א (א) וקורים וכו' - כדי להזכיר זכות עקידת יצחק וקורין בזה ה' גברי ואם שכח וקרא פרשה וד' פקד את שרה חמשה קרואים יקרא עוד א' ויקרא מתחילת פ' העקידה עד סופה ואפילו אמר קדיש יעשה כן ויאמר קדיש שנית ואם כבר נסתלק ספר זה יכול לקרות בספר השני למפטיר פ' העקידה ויגלול ויקרא ג"כ חובת היום:
ב סָעִיף א (ב) אפרים - מפני שחובת היום להזכיר זכרונות וכתיב בההיא קרא זכור אזכרנו:
ג סָעִיף ב (ג) אף בא"י עושין וכו' - לפי שאפילו בזמן המקדש אירע כמה פעמים שהיו צריכין לעשות שני ימים וכמו שמבואר בב"י. ולכן גם היום החיוב בא"י לעשות שני ימים ונחשבין כיומא אריכתא:
א סָעִיף א ס"א ומפטיר קורא. עיין מ"ש סי' תקפ"ד ס"ב: ומפטיר. מגילה שם: ובמוצאי ר"ה. פסחים ק"ד א': כמו במ"ש. ספ"ק דחולין כ"ו ב': אלא שאין. עתוס' דפסחים ק"ב ב' ד"ה רב: ועל. גמ' שם נ"ג ב' נ"ד א'.
ב סָעִיף ב ס"ב אף בא"י כו'. אע"ג דאנן בקיאין בסוד העיבור ולא יארע לנו דבר שנצטרך לעשות שני ימים כי אנו קובעין ע"פ החשבון מ"מ צריכין לעשות כמנהג אבותינו כמ"ש בפ"ק די"ט לענין שני י"ט של גליות הזהרו במנהג כו' דלמא כו' ומזה הטעם ה"ה לר"ה בא"י דאל"כ היה ג"כ ביצה מותרת וכמ"ש שם ה' ב' מי לא מודה כו' ושם ו' א' א"ל וליתיב מר האידנא כו' א"ל רב מרדכי כו' ועיין רא"ש שם ס"ד ובמלחמות שם:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.