א מַה שֶּׁנּוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת כַּפָּרָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּרִים לִשְׁחֹט תַּרְנְגוֹל עַל כָּל בֵּן זָכָר וְלוֹמַר עָלָיו פְּסוּקִים, יֵשׁ לִמְנֹעַ הַמִּנְהָג. הַגָּה: וְיֵשׁ מֵהַגְּאוֹנִים שֶׁכָּתְבוּ מִנְהָג זֶה, וְכֵן כָּתְבוּ אוֹתוֹ רַבִּים מִן הָאַחֲרוֹנִים, וְכֵן נוֹהֲגִין בְּכָל מְדִינוֹת אֵלּוּ וְאֵין לְשַׁנּוֹת, כִּי הוּא מִנְהַג וָתִיקִין. וְנוֹהֲגִין לִקַּח תַּרְנְגוֹל זָכָר לְזָכָר, וְלִנְקֵבָה לוֹקְחִין תַּרְנְגֹלֶת (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תַּשְׁבֵּ"ץ), וְלוֹקְחִין לִמְעֻבֶּרֶת ב' תַּרְנְגוֹלִים אוּלַי תֵּלֵד זָכָר; וּבוֹחֲרִין בְּתַרְנְגוֹלִים לְבָנִים, עַל דֶּרֶךְ שֶׁנֶּאֱמַר: אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ (יְשַׁעְיָה א, יח) וְנָהֲגוּ לִתֵּן הַכַּפָּרוֹת לַעֲנִיִּים, אוֹ לִפְדּוֹתָן בַּמָּמוֹן שֶׁנּוֹתְנִים לַעֲנִיִּים (מַהֲרִי"ל). וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת שֶׁנּוֹהֲגִין לֵילֵךְ עַל הַקְּבָרוֹת וּלְהַרְבּוֹת בִּצְדָקָה, וְהַכֹּל מִנְהָג יָפֶה. וְיֵשׁ לְהַסְמִיךְ שְׁחִיטַת הַכַּפָּרוֹת מִיָּד לְאַחַר שֶׁהֶחֱזִירוֹ עָלָיו. וְסָמַךְ יָדָיו עָלָיו, דְּמוּת הַקָּרְבָּן; וְזוֹרְקִין בְּנֵי מֵעֵיהֶם עַל הַגַּגּוֹת אוֹ בֶּחָצֵר, מָקוֹם שֶׁהָעוֹפוֹת יְכוֹלִין לָקַחַת מִשָּׁם (טוּר).
א סָעִיף א (א) יש למנוע המנהג - משום חשש דרכי האמורי:
ב סָעִיף א (ב) מנהג וותיקין - ויחשוב שכל מה שעושין לעוף הזה הכל היה ראוי לבוא עליו וע"י תשובתו הקב"ה מסלק הגזירה מעליו ונתקיים דוגמתו בעוף הזה וכן כתבו הראשונים טעם הקרבן הבא על השוגג. וטוב לשחטו באשמורת אחר הסליחות כי אז הרחמים גוברים ולכן יש לבעה"ב להזמין אבוקה לפי שאין שוחטין בלילה כ"א לאור האבוקה. ויש ששוחטין אותו אחר תפילת שחרית [עיין א"ר]. ובמקום שמתקבצים הרבה ביחד ודוחקין זה את זה והשוחטים נעורים כל הלילה בפנים זעופים ואינם מרגישים בסכין מפני רוב העבודה. ויוכל לבוא לידי איסור נבילה טוב יותר לשחוט הכפרות יום או יומים קודם יוה"כ כי כל עשי"ת הוא זמן לכפרות [פמ"ג ע"ש]. או שיסבבו על ראשיהם במעות ותחשב להם לצדקה שלא יהיו נכשלין באיסור נבילה ח"ו. [ומי שיכול ורוצה מן המובחר יקרא השוחט לביתו באשמורת הבוקר וכהיום המנהג בכמה מקומות שהשוחטין נעורים והולכין לבית כל אחד אחר חצות הלילה עד אור היום ולכן מן הנכון שישנו השוחטים מקודם כדי שלא יתעלפו. וכן צריכים להכין כמה סכינים בדוקים ובשעת שחיטה יראה לבדוק בכל פעם ולא יסמוך על מה שבדק תחילה. והנה אף כששוחט בבית בעה"ב הדרך הוא שבאים ג"כ מבע"ב הסמוכים ובפרט כששוחט בביתו באים הרבה שלוחים ביחד עם כפרות ומחמת שצריך לשחוט כפרות הרבה אין הזמן מספיק לבדוק בכונת הלב כדין י"ב בדיקות וקרוב הדבר שמחמת הנחיצה לא ידקדק היטב בבדיקה לכן העצה היעוצה שעכ"פ אחר שחיטת כל העופות של בעה"ב אחד יבדוק טרם ילך השליח עם העופות כדי שיתברר לו אם נמצא סכינו יפה שאסור לאכול קודם הבירור ואם נמצא פגום יטרוף כל העופות של בעה"ב זה]:
ג סָעִיף א (ג) ב' תרנגולים - דהיינו תרנגול ותרנגולת תרנגול שמא הולד זכר ותרנגולת שאפילו אם הולד נקבה יתכפרו שניהם היא עצמה והולד באחת. ואפילו שני בני אדם יכולין ליקח כפרה אחת אם אין ידם משגת. ויש שלוקחין למעוברת שני תרנגולות ותרנגול אחד ובשעה שמסבב על ראשו יאמר זה חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך שם מלאך הממונה על החיים:
ד סָעִיף א (ד) בתרנגולים לבנים - ומ"מ אין לחזור אחרי לבנים דוקא כמו שנוהגין אנשים שמהדרין אחריהם ביותר ונותנין ביוקר והוא מדרכי האמורי וחוק עכו"ם אלא אם יבא ממילא לקנות במקח שאר תרנגולים יקנה אותו ולא יאמר כלום [אחרונים]. כתבו האחרונים אם אין לו תרנגול יקח אווז או שאר ב"ח שאינם ראוים להקרבה למזבח וי"א אפילו דגים:
ה סָעִיף א (ה) ונהגו ליתן - כמש"כ וחטאיך בצדקה פרוק וכו' ובאמת לפדותן טוב יותר שלא יתביישו העניים שיאמר זה נתן עוונותיו על ראשו ושלחו אלי ואם יודע בו שלא יתבייש יכול ליתן לו העופות עצמם שלפעמים נהנה יותר שהוא הנאה שא"צ לטרוח:
ו סָעִיף א (ו) בממון שנותנין וכו' - ר"ל שיעריך דמי שיווי הכפרות ששחטן ויחלק דמי השיווי לעניים והיינו אם היכולת בידו. וכתבו האחרונים דמי שפודה אותו ויש בידו מעות מעשר שלו לא יפדה בהם רק במעות של חולין:
ז סָעִיף א (ז) על הקברות ולהרבות - ויוכל ליתן זה ממעות פדיון הכפרות ואין להרבות שם בתחינות רק מה שמיוסד מהקדמונים שהרי א"א היום תחנון:
ח סָעִיף א (ח) וסמך ידיו עליו - ויש שכתבו שיש למנוע דבר זה דנראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ ואחרים כתבו שאין לחוש לזה כיון שהתרנגול אינו ראוי למזבח:
ט סָעִיף א (ט) וזורקין - שדרך התרנגולים ליזון מן הגזל ובני המעיים הם הכלים הראשונים שמקבלים הגזל לכן מרחיקין עצמם מלאכלם כדי ליתן אל לבו להרחיק מן הגזל וגם משום רחמניות כשם שמרחם על הבריות לפרנסן ירחמו עליו מן השמים:
א סָעִיף א ויש מהגאונים. וכ"כ האר"י בכוונות ע"פ הקבל' ושל"ה, האר"י שחטו באשמור' אחר הסליחו' כי אז רחמי' גוברים (של"ה):
ב סָעִיף א ב' תרנגולים. כלו' תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקבה די לה ולבתה בא' משום ששנים רשאים ליקח כפרה אחת (לבוש) וכן נוהגים אפי' בשני גופים וכ"מ ספי"ב דמנחות, והאר"י לקח ג' (של"ה):
ג סָעִיף א בתרנגולים לבנים. מ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוה כעין דרכי האמורי כדאי' בפ"ק דע"א אלא אם יזדמן לו לבן יקח (ב"ח) ואם אין לו תרנגול יקח שאר ב"ח וי"א אפי' דגים (לבוש) ונ"ל דלא יקח דבר הראוי להקרבה כגון תורים ובני יונה שלא יהא נראה כמקדיש קדשים בחוץ ע' בטור ואי' בשב' דף פ"א ע"ב ברש"י שהיו נוהגים ליקח עציץ עם הזרעי' ולהחזירו סביב ראשו בעי"ה: יאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך שם מלאך (ד"מ הגמ"נ):
ד סָעִיף א או לפדותו כו'. וזה טוב יותר כדי שלא יתביישו העניים (של"ה ומהרי"ל):
ה סָעִיף א על הקברות. והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות (לבוש) וא"כ ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון:
ו סָעִיף א בני מעיהם. וכבד וכליות בכלל, כ"ה בטור, ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטול ועבב"ח במ"ש שאם נטלוהו מן הבית ה"ל קבוע לא דק דכיון שהוא לא ראהו כשנטלו לא ה"ל קבוע עבי"ד סי' ק"י סס"ג:
א סָעִיף א וכן נוהגים בכל מדינות אלו. בטור כתוב הפסוקים שקוראים ונזכר שם פסוק זה נפש תחת נפש:
ב סָעִיף א ובוחרי' בלבנים. כתב מו"ח ז"ל שיש בזה קצת דרכי האמורי ואע"פ שיש זה במהרי"ל אפשר שלא שאל אחריו בכוונה אלא אם אירע לפניו כן בחר בו אבל לשאול אחריו ולקנותו ביוקר הוא מדרכי האמורי וכן קבלתי מא"מ ז"ל עכ"ל. מ"כ שי"ל זה חליפתך זה תמורתך זה כפרתך ר"ת חת"ך שהוא שם חתך חיים לכל חי:
ג סָעִיף א וסמך ידיו כו'. אף שדבר זה איתא בטור בשם הגאונים תמוה הוא מאוד בעיני דזה נראה כמקדיש קדשים ושוחטן בחוץ ואע"פ שהתרנגול לא ראוי לקרבן מ"מ מצינו איסור בסי' תס"ט לענין בשר זה לפסח דאסר מהרי"ל אפי' בתרנגול וכ"ש כאן שבפי' עושה עניני קרבן דיש חשש זה ע"כ יש למנוע דבר זה ושב ואל תעש' עדיף כנלע"ד:
ד סָעִיף א וזורקים בני מעיהם כו'. בטור כתוב יש קצת ראיי' מההיא דחולין רמי בר תמרי איקלע למערבא מעלי יומא דכפורי חזא דקא שדו כבד' וכוליא אזל שקלינהו משום דהאידנא דהיתרא שכיח טפי ובמרדכי סוף יומא השיב ע"ז דאין ראי' דשמא עורבי' לקחוהו בבית ישראל ולא על הגגו' וכ' מו"ח ז"ל ע"ז דאלו לקחוהו מהבית הוה ליה קבוע וכל קבוע כמחצה ע"מ דמי ולא מהני רוב' דהיתר' אלא ודאי על הגג נטלוהו העורבים ומרובא קא פריש ע"כ ובאמת אין כאן איסור קבוע דהא א"א כל קבוע כו' אלא אם יש איסור ודאי שם משא"כ כאן דליכא איסור בבירור. ומה שדחו המרדכי דשמא מהבית לקחוהו הא לאו דחיה הוא דהא אמרינן דהוה שדי כולייתא וכל שהוא דרך השלכה ודאי היה סברא לומר דשל איסור הוא כדאיתא בי"ד לענין מצא בהמה באשפה מ"מ כאן היו מתירים כיון שרוב הוא ההיתר ומ"ש על הגג הוא נראה הטעם דאם ישליכה ברה"ר יש לחוש שמא באמת נבילה שכן דרך להשליך שם נבילות ושמא יזדמן לא' נבילה וישליך שם ושמא יאכלנו ישראל ולא יעשה כן לכתחלה משא"כ בגג שאין דרך להשליך שם נבילות רוב פעמים כנ"ל. והטעם הוא כי ראוי לרחם על הבריות שירחמו עליו מן השמים:
א סָעִיף א נוהגין. וכ"כ האר"י ז"ל בספר כוונת ע"פ הקבלה ושל"ה ויחשוב בלבו שהוא חייב ארבע מיתות זורקו סקילה. שחטו הרג. תפסו בצואר חנק. שורפו היינו שריפה וזו כפרתו ובטור כתב שי"ל פסוק זה נפש תחת נפש ע"ש:
ב סָעִיף א תרנגולים. כלומר תרנגול ותרנגולת אף אם העובר נקב' די לה ולבתה באחד משום ששניהם רשאין ליקח כפרה אחד וכן נוהגים אפילו בשני גופים מ"א והאר"י לקח ג' למעוברת אחד בעבור' ושנים בשביל הולד מספק אם הוא זכר או נקבה: ויש לשחטו באשמור' אחר הסליחות דאז רחמים גוברים ע"ש ויאמר חליפתי תמורתי כפרתי ר"ת חת"ך זה השם החותך חיים לכל חי עיין מט"מ:
ג סָעִיף א לבנים. ומ"מ אין לחזור אחר לבנים דוקא דהוי כעין דרכי האמורי אלא אם יזדמן לו לבן יקח ב"ח. ואם אין לו תרנגול יקח שאר בע"ח ודגים אבל לא תורים ובני יונה דראוי להקרבה ונראה כמקדיש קדשים בחוץ. מ"א ע"ש:
ד סָעִיף א בממון. וזהו טוב יותר מהנותן לעני תרנגול דיתבייש של"ה ומהרי"ל והנזהר ליתן מעשר לא יקח זה הפדיון ממעות מעשר אלא ממעות עצמו. של"ה:
ה סָעִיף א בצדקה. והצדקה שנותנין שם הוא פדיון הכפרות לבוש. ואם כן ראוי לתת כפי ערך הכפרות שיש לו מ"א ונ"ל דא"ל תחינות שם רק מה שמיוסד מקדמונים מאחר דא"א תחנון מ"א ונ"ל ג"כ דה"ה בערב ר"ה:
ו סָעִיף א וסמך. וט"ז כ' שיש למנוע דבר זה דנראה כמקדיש קדשים בחוץ ע"ש:
ז סָעִיף א וזורקין. שדרך התרנגולים לילך ומתפרנסין מהגזל אנה ואנה גם אוכלים שקצים ורמשים לכן אין ליהנות מהם לבוש. וט"ז כתב משום רחמנות שירחמו עליו מן השמים וכתב הטור דכבד וכליות בכלל בני מעיים הם ומשמע בגמ' דאחר יכול ליטלם מן הגג ולאכלם דאין דרך להשליך נבלות בגג ט"ז ע"ש במ"ש הא לאו דחייה היא דהא אמרי' הני שדי כוליית' וכל שהו דרך השלכה ודאי של איסור הוא וכו' ע"ש. נראה מדבריו דהוה שדי וכו' קאי לבני בית וליתא דבגמ' איתא דהוה שדי עורב' כבד' וכולייתא וכו' א"כ מאי אהני לן לישנא דשדי וכו' לומר דהוה של איסור הא לישנא דהוה שדי קאי להעורבי' וק"ל וע' י"א:
א סָעִיף א (ס"ק ב) ב' תרנגולים. כלומר תרנגול ותרנגולת. והיינו תרנגולת בשביל האשה ותרנגול שמא יהיה העובר זכר: אפילו בשני גופי'. ר"ל לא מבעי' מעוברת דדי לאם ולולדה בא' דהוי כגוף אחד דעובר ירך אמו. אלא אפילו בשני גופים נפרדים די בכפרה א': וכ"ה בספי"ב דמנחות דתנן שנים מתנדבים בשותפות עולה ושלמים ועוף אפילו פרדה אחת עכ"ל ואע"ג דהיינו דוקא לקרבן נדבה. אבל חובה אין שנים מביאים בשותפות. וכן הקשה בס' א"ר. וצ"ל דהמ"א מדמה הא דהכא לקרבן נדבה. דהיכי מצינו שנתחייבנו בכפרות הללו והא אינו אלא מנהג בעלמא ורבים קוראים תגר על המנהג ואע"ג דע"כ דעת הנוהגים לשחוט הכפרות שיהיה להם כפרה בזה. מ"מ הוי כעולת נדבה שג"כ מכפרת על עשה אפי' מקבע' כדאי' בזבחים דף וי"ו ואפ"ה באה בשותפות ובוודאי כפרת התרנגולים לא הוי יותר מקרבן עולה: והאר"י לקח ג' ר"ל למעוברת שני תרנגולות. שמא הולד נקבה וצריך א' לאם וא' לולד. דס"ל דאין שנים יוצאים בכפרה א' אפילו האם עם עובר' ותרנגול א' שמא הולד יהיה זכר:
ב סָעִיף א (ס"ק ג) בתרנגולים כו' מ"מ כו' כדאי' פ"ק דע"ז אלא אם יזדמן כו' ב"ח. וז"ל הב"ח וודאי יש לחוש קצת לדרכי האמורי כשמחזיר ושואל אחר תרנגול לבן למי ואולי אף מהרי"ל (שמדבריו הועתק דברי רמ"א) לא נטל לבן אלא כשלא הוצרך לשאול אחריו כגון שמכרו לו תרנגול לבן או שקנה תרנגול לבן בין התרנגולים וכדאי' פ"ק דע"ז (ר"ל דתנן דף י"ג ע"ב דאין מוכרים לגוי תרנגול לבן מפני שדרכן להקריבן לע"ז. וכיון שהגוי מצווה על ע"ז עובר ישראל על לפני עור אם מכר לו דבר הראוי לתקרובת ע"ז. ר' יודא אומר מותר למכור לו לבן בין התרנגולים. ופירש"י כיון דשקיל גוי מיני אחריני דלאו לבנים לאו לע"ז בעי להו) אבל לדקדק ולשאול אחריו ולקנותו בדמים יקרים נראה מדרכי האמורי עכ"ל. מסוף דבריו נראה דוקא לקנותו בדמים יקרים אסור אבל מתחלת דבריו משמע דאפי' לשאול אחריו אסור. וצ"ל מ"ש ולקנותו בדמים יקרים נקט המנהג הגרוע שהיה בימיו שהיו מחזירים אחריו וקונים אותו בדמים יקרים כמ"ש שם ע"ש. והא דבין תרנגולים מותר מבואר שם דף י"ד דוקא בשואל הגוי סתם תרנגול למי. אבל כששואל על לבן אפי' זה וזה ר"ל ששואל על לבן ושחור אפילו בין תרנגולים אסור: ונ"ל שלא יקח כו' נראה כמקדיש כו' עיין בטור ר"ל דבזה מתיישב מ"ש הטור ששאלו לר"ה גאון למה אין לוקחין בהמה וחיה והשיב יש בזה שני טעמים אחד שהתרנגול מצוי בבית יותר מכל בהמה חיה ועוף בקצת מקומות העשירים לוקחים אילים בעלי קרנים זכר לאילו של יצחק ועוד שמענו לפי שהתרנגול נקרא גבר תמורת גבר בגבר מהני ומעלי עכ"ל ולפ"ד מ"א בלא"ה א"ש דחיה וודאי אינו מצוי ובהמה אין ליקח שלא יהיה נראה כמקדיש כו': ואי' בשבת כו' סביב ראשו בערב ראש השנה. כצ"ל וז"ל רש"י שם בשם תשו' הגאונים שאיזה ימים קודם ר"ה לוקחים עציץ לכ"א מאנשי הבית גדול וקטן וזורעים בתוכו פולין או קטניות. ובער"ה שכבר צמח לוקח כ"א עציצו ומחזירו סביב ראשו שבע פעמים ואומר זה תחת זה זה חליפתי זה תמורתי ומשליכו לנהר עכ"ל:
ג סָעִיף א (ס"ק ד) או כו' וזה טוב כו' וכ' השל"ה שלא יקח דמי הפדיון ממעות מעשר:
ד סָעִיף א (ס"ק ו) בני מעים וכבד וכליות בכלל. כ"ה בטור. דלהאי מנהגא מביא הטור ומרדכי ראיה מדאמרי' בחולין דף קיו"ד רמי ב"ת כו' איקלע לנהרדעא בערב יוה"כ ונמשך אחריו הט"ז ולענ"ד ט"ס דהא עובד' דרמי ב"ת היה איסורו מצד כחל. ואמרי' שם דשדו כ"ע לכחלייהו אלא צ"ל רב נחמן מנהרדע' איקלע לגבי רב כהנא לפום נהרא בעיוה"כ (והוא בחולין דף צ"ה ע"ב) אתי עורבי ושדי כבדי וכוליית' א"ל שקול ואכול (ר"ל ואין לחוש ולאסור משום בשר שנתעלם מן העין דאמר רב שם דאסור דחיישי' שמא עורבים החליפוהו) משום דבערב יוה"כ דהיתר' שכיח טפי (ופירש"י דבערב יוה"כ רוב השוחטים הם ישראלים וכ"ה במרדכי סוף יומא) מוכח דכבד וכליות בכלל. דהא האי עובדא הוי בכבד וכליות: ומשמע בגמ' דאחר יכול לטלו. ר"ל אע"ג שכתב רמ"א במקום שהעופות יכולים לטלו. מ"מ גם אדם יכול לטלו דהא בעובדא דבגמ' רב נחמן לקחם והטעם דהא כתב הב"ח בשם תשב"ץ דמה"ט זורקים על הגגות. כדי לרחם על העופות ובמדרש סי' זה יהיה מסור בידך כל הימים שאתה מרחם על חברך יש לך מרחמים ולאו דוקא חברך. אלא אפילו שאר בריות ומעשה דרבי בהשוכר את הפועלים יוכיח עכ"ל. הרי דכ"ש אם בן אדם לוקחו דיותר חייב לרחם עליו: ועבב"ח מ"ש כו' ר"ל דהב"ח רצה ליישב מה שדחה המרדכי ראיה הנ"ל להשליך לגגות. דמ"ל דהעורבים לקחוהו מן הגגות שהשליכו שם. דלמא לא השליכו על הגגות אלא דהעורבי' נטלוהו מן הבית. ולזה תי' הב"ח א"א דנטלו מהבית מאי מהני דהיתר' שכיחא טפי. ניהו דרובא דהתיר' מ"מ איכא מיעוטא דאסורא. ובבית לא מהני רוב. דה"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי. אע"כ שהשליכו על הגגות. דפירש ממקום הקביעות ואמרי' כל דפריש מרובה פריש: כיון שהוא לא ראה כו' דדוקא כשראינו שנטלו. דנולד מיד הספק במקום הקביעות בשעת נטילתו אז עדין דין קבוע י"ל אבל כשלא ראינו שנטלו דלא נולד הספק עד אחר הנטילה דין פי' י"ל דמה לי' פי' ממילא או ע"י עופות בכל ענין אמרי' דמרובא פריש:
א סָעִיף א ס"א מה שנוהגים כו'. משום דרכי האמורי וע' ברשב"א סי' שצ"ה: ויש כו'. עיין רש"י סוף פ"ח דשבת פ"א ב': ונוהגין כו'. ששמו גבר וע' ספ"ק דיומא: זכר כו'. עיין בפרק הנזקין: ולוקחין למעוברת כו'. דקיימא לן עובר ירך אמו הוא דרבי יוחנן דסבירא ליה בתמורה כ"ה א' עובר לאו ירך אמו הוא אתותב שם וכן הסוגי' בספ"ב דגיטין וכן ברפ"ה דב"ק פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט כו' וכן במתניתין דערכין ז' א' וע' רש"י שם ד"ה אין ממתינין כו' ובגמרא שם פשיטא גופה היא כו' ועיין תו' דב"ק מ"ז א' ד"ה מ"ט כו' וכ"פ הרא"ש שם ובת"ה נ"ג א' ובמשמר' הבית שם דלא כרא"ה ור"ת וע' תוס' דסנהדרין פ' ב' ד"ה עובר כו'. ומ"א כת' משום דשני גופים מתכפרים בכפרה אחת כמ"ש במנחות בכל הקרבנות לבד ממנחה שנא' נפש ואינו נרא' דלא דמי לנדבה: ובוחרין כו'. עט"ז ומ"א וכמ"ש בפ"ק דע"א: ונהגו. כמ"ש וחטאיך בצדקה פרוק: או לפדותן כו'. עמ"א ועט"ז וע' בפ"ק דחגיגה: ויש מקומות כו'. כמ"ש ברפ"ב דתענית: ולהרבות כו'. כמ"ש הלא זה צום אבחרהו כו' הלא פרוס לרעב כו' כל הענין שבת קנ"ו ב' ר"ה ט"ז ב': ויש להסמיך כו'. כמ"ש רפ"ג דזבחים ופ"ו דברכות: וזורקין כו'. עיין פ"ז דחולין:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.