Shulchan Aruch, Orach Chayim 604 — שולחן ערוך, אורח חיים תרד
א מִצְוָה לֶאֱכֹל בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר וּלְהַרְבּוֹת בִּסְעֻדָּה. הַגָּה: וְאָסוּר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ אֲפִלּוּ תַּעֲנִית חֲלוֹם (מַהֲרִי"ל), וְאִם נָדַר לְהִתְעַנּוֹת בּוֹ עַיֵּן לְעֵיל סִימָן תק"ע (סָעִיף ב').
ב אֵין נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים. הַגָּה: גַם אֵין אוֹמְרִים לַמְנַצֵּחַ וּמִזְמוֹר לְתוֹדָה (מִנְהָגִים); גַּם אֵין אוֹמְרִים קֹדֶם עֲלוֹת הַשַּׁחַר הַרְבֵּה סְלִיחוֹת; וְיֵשׁ מְקוֹמוֹת נוֹהֲגִים לְהַרְבּוֹת בִּסְלִיחוֹת, וְהַכֹּל לְפִי הַמִּנְהָג. וּלְעִנְיַן אֲמִירַת אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר יֵשׁ בּוֹ מַחֲלֹקֶת בֵּין אַחֲרוֹנִים, וּמִנְהַג עִירִי שֶׁלֹּא לְאָמְרוֹ כִּי אִם כְּשֶׁחָל יוֹם כִּפּוּר בְּשַׁבָּת שֶׁאֵין אוֹמְרִים בּוֹ אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ, אָז אוֹמְרִים אוֹתוֹ עֶרֶב יוֹם כִּפּוּר שַׁחֲרִית.
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א (א) מצוה לאכול וכו' - דכתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב היה לו לכתוב בתשעה לחודש בערב תענו את נפשותיכם עד ערב וכו' ומדכתיב ועניתם וכו' בתשעה לחודש משמע שיתענו בתשעה ובאמת יוה"כ אינו אלא בעשרה לחודש וקבלו חז"ל דאדרבא מצוה מן התורה לאכול בעיו"כ ורצה הקב"ה ליתן שכר בעד האכילה כאלו התענו שאינו דומה מצוה שיש בו צער כמו שאמרו לפום צערא אגרא אילו כתב בט' לחודש תאכלו לא היה לנו שכר אלא כמקיים מצותו ע"י אכילה ולכן שינה הכתוב וכתב מצות אכילה בלשון תענית שיהיה נחשב אכילה זו לפני הקב"ה כאילו היה תענית כדי ליתן שכר כמקיים מצוה בצער עינוי ויש לאדם למעט בלימודו בעיה"כ כדי לאכול ולשתות: ש"ע סָעִיף א
ב (ב) אפילו תענית חלום - אכן אם מתירא לנפשו ורוצה להתענות יתענה עד סעודה המפסקת דודאי מן הדין סגי כשיאכל פ"א. ואם אינו מתענה היום כלל טוב שיתענה איזה יום אחר יוה"כ ואם חל עיו"כ באחד בשבת ובשבת שלפניו התענה תענית חלום שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר השבת אין לו להתענות עיוה"כ אלא ידחה עד אחר עבור המועד ולפי דעת הט"ז לעיל בסימן רפ"ח סק"ג א"צ שוב להתענות אחר יו"כ דיוה"כ כיפר גם על זה ומי שקשה לו התענית יכול לסמוך ע"ז. מי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מיו"ט נתבאר בסימן תק"ע שמותר לאכול בעיו"כ דבלשון ב"א מקרי יו"ט ולא מיבעי בסעודה המפסקת אלא אף גם בשחרית דאנן רגילין לאכול בשר גם בשחרית וכל הנודר אדעתא דמנהגא נדר אבל בלילה של עיו"כ אסור. ודוקא בנודר ממש אבל מי שלא נדר בהדיא אלא שנוהג כך שלא לאכול בשר כ"א בימים שא"א בהם תחנון אזי אפילו בלילה של עיוה"כ מותר לאכול ודוקא בלילה ממש אבל לא מקודם לזה אע"פ שהתפלל ערבית: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג (ג) אין נופלים על פניהם - דנוהגין לעשותו קצת כמו יו"ט: ש"ע סָעִיף ב
ד (ד) למנצח ומזמור לתודה - למנצח משום דכתיב ביה ביום צרה ומזמור לתודה דבזמן הבית היה אסור להקריב שום קרבן הנאכל בעיוה"כ דממעט זמן אכילתו שהרי עכ"פ כל הקרבנות נאכלין ליום ולילה שלאחריו וביוה"כ א"א לאכול ונמצא מביא לידי פסול: ש"ע סָעִיף ב
ה (ה) ערב יום כפור שחרית - אבל במנחה אין אומרים אותו בכל גווני: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א ויש למעט בלימודו בעי"ה כדי לאכול ולשתות (ברכות ד' ח'): ואסו' להתענות. במהרי"ל אי' דהא דמר ברי' דרבינא יתיב כולי שתא בתעניתא בר מעי"ה ופורים ושבועות ומיירי שכל השנ' כשחלם לו חלום רע הי' מתענה חוץ מימים אלו (וכ"כ הב"י בסימן רפ"ח בשם הרשב"א) ואם ירצה להתענו' עד סעוד' המפסקת שרי עכ"ד וכ"כ בה' תענית וצ"ע למה כ' רמ"א כאן שאסור להתענות ת"ח וגבי פורים כתב שמותר להתענות ת"ח וכן בשבועות לא הזכיר כלל מזה ואפשר לומ' כיון די"מ דמיירי בשאר תעניתים א"כ בת"ח יש להתענו' ולכן פסק בפורים ובשבועות דיש להתענות משא"כ בעי"ה כיון האכילה נחשב' עינוי אין להתענות וכ"כ של"ה, ומ"מ צ"ע כיון דבי"ט אסור מדאורייתא להתענו' א"כ ה"ל להחמיר מספק שלא להתענו' בשבועו' ת"ח ואי ס"ל דמר בריה דרבינא לא קאי את"ח א"כ גם בעי"ה יש להתענו' לכן נ"ל דיש לנהוג כמהרי"ל דודאי אם מתענה עד סעוד' המפסקת ליכא איסורא דאפילו למ"ד דהוא דאוריי' ל"ד לשבת דהתם כתיב וקראת לשבת עונג ואסור להתענו' בו כלל משא"כ כאן דמצוה לאכול ואם אכל פעם א' ביום דיו וא"צ למיתב תענית לתעניתו, ומ"ש בסי' תקס"ח ס"ה מיירי כשהתענ' כל היום וכמ"ש בהגמ"נ שמהר"ש הורה להתענות ב' ימים רצופים וכ"ה בס"ח סימן ר"כ, ומיהו מי שאינו ירא א"צ להתענות כלל כמ"ש ססי' ר"כ: כתב של"ה הנוהגי' שלא לאכול בשר כי אם בימים שא"א תחנון או במקומות שאין מרבים בסליחות באשמורת א"כ גם הלילה י"ט ומותר לאכול בשר בלילה ובמקומות שמרבין באשמורת בסליחות אז לא מחזיקים הלילה לי"ט ואסור לאכול בשר ע"כ ומ"מ צ"ע דהא בכל פעם שמחזיקי' הלילה לי"ט אין נופלין במנחה שלפניו והכא נופלין ש"מ דאין מחזיקים הלילה לי"ט ולכן נ"ל דדוקא מי שאוכל בליל' ממש אבל אם אוכל קודם צ"ה לא יאכל בשר אף על פי שהתפלל ערבית כנ"ל ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מי"ט עסי' תק"ע סס"א דשרי בעי"ה מ"מ נ"ל דבלילה אסור כיון שנדר בהדי' ועמ"ש סו' סימן תר"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב עי"כ שחרית. משמע במנחה א"א כמו בשאר ע"ש עמ"ש סי' תקפ"ד וכ"מ סימן תר"ז ס"ה: ש"ע סָעִיף ב
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א ויש עמ״א ברכות ח׳ ב׳ לאשלומי פרשייתא בעי״ה ומסתמא לא להתענות כל היום ואפ״ה אמר דכאלו התענה ומצוה למעט בלימוד: ואסור עמ״א פסחים ס״ח ב׳ יע״ש ועסי׳ תרצ״ה אות ד׳ ובט״ז כאן אות ב׳ דעצרת ופורים האכילה מצוה וכאן כאלו התענה וא״כ למה יתענה בת״ח ועסי׳ רפ״ח. ועסי׳ תקס״ח ס״ה מבואר בעי״ה מיתב תענית לתעניתו משמע אף שהתענה מיד יוה״כ כ״ש כשלא התענה וזה סותר למ״ש הט״ז כאן ב׳ ורפ״ח ג׳ דא״צ והמ״א כתב אם מתענה עד סעודה מפסקת א״צ תענית לתעניתו ולכאורה בשבת וי״ט עד א״ח לשם תענית מיתב תענית לתעניתו וצ״ע ומי שא״י א״צ להתענות ת״ח כלל עסי׳ ר״ך במ״א אות ג׳. ועא״ר כאן וי״ל בעי״ה אין להחמיר כ״כ ולהתענות עד סעודה מפסקת ול״ד לתקנ״ב בט״ב דכאן יש חשש כרת דלמא לא יכול להתענות ב׳ ימים ונופלין על פניהם במנחה שלפני עי״כ כמ״ש המ״א כאן וא״ר עט״ז כאן מאכלים קלים עסי׳ תר״ח סעיף ד׳. מוקי להא דתקס״ח בעבר והתענה: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב עי״כ עמ״א תר״ז סעיף ה׳ א״א א״מ והא בשחרית נמי א״א אלא אף בשבת וכ״ש תחנון קשה: ש"ע סָעִיף ב
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א כתב מ"א ויש למעט כו' ברכות דף ח'. והוא דאי' שם רב ביבי בר אביי סבר לאשלומינהו לפרשת' דכולי שתא (ר"ל שנים מקרא וא' תרגום) במעלי יומא דכפורי תנא לי' חיי' בר רב מדיפת כתיב ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש כו' כל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאלו התענה תשיעי ועשירי עכ"ל הגמ' ובלי ספק גם אי היה משלים שנים מקרא וא' תרגום של כל השנה מ"מ היה אפשר שיאכל מעט ויקיים כל האוכל בתשיעי כו' אלא שלא היה הזמן מספיק להרבות בסעודה. וגם בלי ספק דעתי' דרב ביבי תחלה שהיה רוצה להשלים בערב יוה"כ ולא כל פרשה מידי שבת בשבתו כדינו. ע"כ שזה היה מבטלו מסדר למודו כל שבוע. ולכן הוה ניחא לי' טפי לבטל יום א' דהיינו עיה"כ ולא כל שבוע. ואפ"ה תני לי' חיי' כל האוכל בתשיעי כו' הרי אע"פ שיצטרך לבטל כל שבוע מלמודו כדי להרבות בסעודת עיוה"כ אפ"ה צוה לו שלא ישלים הפרשה בעיוה"כ. כ"ש שיש לבטל מלמודו בעיוה"כ עצמו מה"ט. ולענ"ד ה"מ להביא ראיה מהא דחשיב הש"ס בסכ' דף כ"ח תוך מדותיו של ריב"ז. שמעולם לא אמר הגיע עת לעמוד מבה"מ חוץ מער"פ (מפני עשיית הפסח ולא ישנו התינוקות. ומערב יום הכפורים) פרש"י מפני שצריך לאכול מבעוד יום: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (ס"ק ב) עי"כ כו' עמ"ש סימן תקפ"ד שכ' מ"א דאפי' חל יום ב' דר"ה בע"ש א"א א"מ במנחה: וכ"מ בסי' תר"ו ס"ה שסתם רמ"א וכ' בעיו"כ במנחה א"א א"מ ולא חילק דאם חל יוה"כ בשבת דאומרים במנחה אע"כ דאפי' כה"ג אין אומרים במנחה: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א מצו' לאכול כו'. בטור מביא תני רבי חייא מדפתי ועניתם את נפשותיכם בט' לחדש וכי בט' מתענה והלא בי' מתענין ללמדך כל האוכל ושותה בט' מעלה עליו כאלו התענה ט' וי' וה"ק קרא הכינו עצמיכם בט' לעינוי של מחר ומדאפקי' רחמנא לאכיל' בל' עינוי א"כ חשוב כמו עינוי כאלו התענ' ט' וי' פי' כאלו נצטוו להתענו' בשניהם עכ"ל ופי' התוס' אע"ג די"ל דבט' בערב יתחיל להתענות כמו בערב תאכלו מצות שאני התם דכתיב לבסוף תאכלו משא"כ כאן דכתיב ועניתם קודם בערב משמע שמיד בט' ועניתם. וק"ל למה פריך והלא בעשירי מתענין דמשמע הלשון דממנהגו של עולם פריך לא מצד משמעו' הכתוב דאל"כ הל"ל והלא כתיב קרא וא"כ מאי פריך דלמא באמת לא יפה עושים שאין מתענים בט' רק בי' ותו מאי קושי' מתענית העשירי וכי אי אפשר להתענות בשניהם וי"ל דהכי פירושו דהי' אפשר לו' דהתענית יהיה ביום ט' ג"כ. אלא דקשה דצריך שיהיה התענית מערב ועד ערב ותו לא כדכתיב בקרא וכיון דהתחלת התעני' יהיה מן יום תשעה וביום עשירי ע"כ צריך להתענו' כדכתיב אך בעשור לחדש תענו וגו' וא"כ יהיה יותר מן מערב עד ערב וקרא לא כתיב אלא מערב עד ערב. ובזה מתישב שפיר הלשון וכי בט' מתענין כלומר היאך אפשר להתענות בתשעה ומתחיל להתענות מן התחל' יום ט' והלא בעשירי מתענין מכח הפסוק וא"כ אתה מתענה יותר מן מערב עד ערב וקרא לא כתיב הכי ומשני דאין הכי נמי דיש תענית ביום התשיעי אלא דלא הוה תענית זה דוגמת שאר תעניתים דתענית זה היא על ידי מה שאוכל ושותה וחשיב כתענית. אלא דקשה למה לא אמר בהדיא ואכלתם ביום התשיעי. וצ"ל דאז הוה השכר על מצו' אכיל' ואינו מרובה כשכר המתענה. ולפי זה קשה דהא אינו מצווה ועוש' אין לו שכר כמצווה ועושה וא"כ טפי היה שכר מצות אכילה שנצטוו' ממה שיטול שכר על התענית שלא נצטוה. לזה תירץ כאלו התענה תשיעי ועשירי דתענית עשירי הוא נצטווה. ואכילת התשיעי חשובה וטפיל' לציויי התענית של עשירי נמצא קאי הציווי של התענית עשירי על שניהם כנ"ל בזה נכון מאוד. במעשה דחייט שמביא הטור וז"ל אמר ליה ולמה קנית דג שוה זהב בחמשה זהובים ולא עוד אלא שלקחת מיד עבדי ששלחתיו לקנותו לי השיב לו והיאך לא אקננו אפי' בעשרה זהובים כדי לאוכלו ביום זה שציוונו הקדוש ברוך הוא לאכול ולשתות ושאנו בטוחים שהקב"ה יכפר לנו עונותינו א"ל א"כ יפה עשית כו' קשה מה השיבו על שלקחו מיד עבדו. ורש"ל תירץ ע"ז דהמעשה היה שהמוכר תבע בעדו ה' זהו' או יותר ולא היה שוה הדמים שתבע וע"כ השיב לו כי עבד שלך לא הי' קונה אותו כל כך ביוקר כאשר תבע המוכר ואני לא קניתיו מיד עבדך כי אף אם לא הי' שם שום קונה כ"א אני לבדי וגם היה תבע י' זהו' לא הנחתי אותו בעבור ציווי המקום ב"ה וכבוד היום וא"כ תשובה זו מספקת ולעד"ן לדקדק עוד שהאריך לומר ושאנו בטוחים כו' והוא ללא צורך בזה אלא שכיון שהוא הקש' לו ב' קושיות הוכרח לומר ב' תירוצים על הראשון אמר שאפי' בי' זהו' לא אניחנו מחמת ציווי המקום ממילא שהוא שוה לי כ"כ ועל השנית שא"ל למה הכנסת עצמך בסכנה ליקח מעבדי וכי כזה צוה לך הקב"ה השיב לו ודאי אין זה בכלל הצווי אלא שמצד הסברא עשיתי כן כיון שיש לנו בטחון בו ית' שיכפר לנו עונותינו בכלל הבטחון ההוא שלא תכעוס עלי כשתשמע לדברי כיון שמעשינו מרוצים לפניו ית' וכן הוה ע"כ אמר ושאנו בטוחים כלומר אף שאלו לא הי' צווי מ"מ מצד עצמינו אנו בטוחים כו' דוגמא לזה פירשנו באגדת המתן לי עד שאפייסך בדברים כמש"ל סימן ס"ו: וכתוב בלבוש דמ"מ יזהר לאכול מאכלים קלים ונוחים להתעכל כגון עופות ודגים שלא יהי' שבע ומתגאה: ש"ע סָעִיף א
ב אפילו ת"ח. נראה הטעם כיון שאכילה ביום זה נחשבת לתענית ממש אם כן שפיר הוא בכלל יפה תענית לחלום כו' משא"כ בשאר יום טוב ושבת אף שהאכיל' מצוה ויש עליה שכר מ"מ אין נחשבת כתענית ממש לכל דבריו: ואם טעה א' והתענה צריך למיתב תענית לתעניתו כ"כ ב"י סי' תקס"ח ועמ"ש בסימן רפ"ח דאין צריך להתענות אחר יה"כ בזה: ש"ע סָעִיף א
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א מצוה עט״ז ברכות א׳ ב׳ תוס׳ ד״ה כאלו ויקרא כ״ג פ׳ אמור אך בעשור לחדש השביעי ועניתם את נפשותיכם וקרא אחרינא שם ועניתם את נפשותיכם בט׳ לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם ועיין יומא פ״א ולדידן תוס׳ יוה״כ מקרא אחרינא עסי׳ תר״ח. וקרא דכתיב ועניתם ט׳ לחודש כאלו התענה גם בט׳ מפני דיותר שכר לפום צערא אגרא כשהוא מצווה על תענית מן כשהוא מצווה על אכילה לכן הוציא קרא אכילה כאלו התענה עב״ח ואכתי הא יותר שכר על מצווה ועושה והציוי הוא אכילה לא התענית דאדרבה אסור להתענות בט׳ היה לכתוב ואכלת׳ בט׳ יותר שכר ומשני דהציוי של תענית עשירי שייך בט׳ לאכול בט׳ שיוכל להתענות ביו״ד א״כ הוי מצווה ועושה בט׳ והבן. ומשמע מכאן דמ״ע מ״ה הוא לאכול בט׳ או עכ״פ מצוה בעלמא לא מ״ע עפר״ח (ודוגמא ת״ש) בכ״מ פרק שלישי מהל׳ נדרים הלכה ט׳ תמה דאסמכתא היא וכתוב אסמכתא היא א״צ חיזוק יע״ש ועמ״ש בפתיחה כוללת באסמכתא ועסי׳ תי״ח ותק״ע ואי״ה שם יבואר ועי״ד רט״ז וא״כ ספק הוא עי״כ אי הוי מ״ה ממש או לאו ועסי׳ תרע״ז לענין דחיית מצוה דרבנן מקמי ד״ת והבן: מעשה דחייט עב״י וכפי הבנתם שם ה״פ כי שוטר פעם על משרת פעם על שר עי׳ פ׳ שופטים ושוטרים ברש״י והראב״ע והרא״ם ז״ל ולפי׳ א׳ שוטר אין שר רק ממונה לחפש גנבים זוללים וסובאים ויתורץ ג׳ קושיות א׳ למה שאל מה מלאכתך ב׳ למה נתן ה׳ זהובים בעד זהב ואדם רשאי לבזבז ג׳ איך נתפייס שלקח מיד עבד השוטר התירוץ שהשוטר לא היה שר כו׳ שאל איך נתן ה׳ בעד זהב ואתה זולל וסובא או גנב ורצה לתופסו השיב חייט אני ולא גנב ורשאי אני לבזבז בשלי אז שאל אמת כן ומ״מ דבר תימה היא כי הנהנה מיגיע כפו אין מבזבז כ״כ כסוחר ומ״מ הוי ניחא ולא עוד שלקחתיו מיד עבדי דהיינו שהמוכר כבר מרוצה היה לעבד בעד זהב א׳ ואתה הוספת עד ה׳ והעליתיו בדמים ומייקר השער בענין זה ואני שוטר ראוי לתופסך על זה משא״כ אי בזבז כך ונתן כפי מה ששאל המוכר אין זה מייקר השער אם הוא שוטה כו׳ ונמצא רק רעה א׳ עשה ולכך עשה הב״י כלומר שם במלת ולא עוד והשיב החייט נהי שבע״ש וי״ט וכדומה מצוה לאכול מ״מ אין אני מייקר השער רק פ״א בשנה בעי״ה דוקא שצוונו הקב״ה לאכול ולשתות ובטוחים שיכפר עונותינו משא״כ י״ט ושבת אכילה מצוה וכאן כאלו התענה בט׳ אכילה כדי שנוכל להתענות ביו״ד ויכפר עונות ופ״א בשנה לא נקרא מייקר השער וא״ש הכל (ובספר המגיד ע״ד רמז חייט תופר בגדים הלבוש ז״ל בהקדמה תופר לא ליעול בכיסופא הנפש בלי לבוש חופה גדולה בעילוי מפני שט״ח ביותר שמחייבין והבן. והחייט יודע מדת הבושה כי לולי הבושה כל עמל אדם לפיהו ויהיו ערומים ולא יתבוששו וזה פרנסתו של חייט ואם בגדי הגוף כך עאכ״ו בגדי הנפש להסיר בגדים הצואים וע״י התשובה זכיות ומש״ה אמר לו כן תי׳ הב׳ שוטר שר העיר ושתים רעות א׳ שוה זהב בה׳ ראוי לקונסו שזלזל הרבה בשיעור מופלג גם לוקח מיד עבד השר השיב לדידי שוה אלף וקניתיו בזול ביום כזה גם לא מרד בשר רק מפני מ״ע וכבוד היום אין לך לכעוס יע״ש. והב״ח ז״ל בשם מהרש״ל ז״ל דלא היה המעשה שהעבד נתן זהב ונתרצה המוכר רק המוכר תבע ה״ז ועבד אמר זהב ולא נתרצה המוכר ומיד אמר החייט ה״ז והשיב החייט כי אם לא היה עבדך רוצה לקנות ולא הייתי מתיירא מלוקח אחר אפ״ה מיד נתתי אף י׳ זהובים ותשובה זו מספקת על שבזבז כי לדידי שוה כמה ולא לקח מיד העבד. והט״ז ז״ל תי׳ כי ב׳ תירוצים על ב׳ שאלות בזבז יותר לדידי שוה הרבה מחמת ציוי השם עסי׳ תרנ״ו המבזבז במצוה וגם אף לא נצטוינו לאכול ביום זה כלומר כמש״ל ועניתם בט׳ כאלו אין מצווה ועושה מ״מ כיון דניחא קמיה קב״ה זאת האכילה בטוחים אנו שלא תכעוס השר ג״כ ועסי׳ ס״ו אות א׳ וי״ל בע״א: עב״ח בזה וע׳ פרישה דמפני ציווי השם אין ראוי להשיג גבול או לגזול רק החייט היה שם תחלה או באו יחד יע״ש וע׳ בה׳ גזילה בפ״א דגזל עכו״ם מ״ה מעשה ואכלת כו׳ חימוד עכו״ם חמסן יהיב דמי צ״ע בעכו״ם והבן: ש"ע סָעִיף א
ב אפי׳ עט״ז בפורים ועצרת אכילה מצוה יתענה ת״ח משא״כ בעי״ה כאלו התענה ויפה לחלום כזו תענית ולמה יתענה. וע׳ סי׳ רפ״ח בט״ז אות ג׳ דאח״כ יוה״כ אם התענה יוה״כ יצא י״ח ואף לא התענה יוה״כ מכפר על עשה יע״ש. ועמ״א אות א׳ ואי״ה שם יבואר עוד: ש"ע סָעִיף א
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א לאכול. ויש למעט בלמודו בערב יום כפור כדי לאכול ולשתות ברכות דף ח' ועיין יד אהרן: ש"ע סָעִיף א
ב חלום. המ"א העלה דאם מתענה עד סעודה המפסקת ליכ' איסור' עיין שם ובשל"ה אוסר להתענות כלל עיין מ"א ואם טעה והתענה כל היום צריך למיתב תענית לתעניתו כמ"ש סי' תקס"ח ס"ה וט"ז כתב דא"צ למיתב תענית לתעניתו אחר י"כ עיין סי' רפ"ח והר' בית יעקב כתב שצריך למיתב תענית לתעניתו אחר י"כ ע"ש ועיין סי' רפ"ח מש"ש וע' יד אהרן. כתב של"ה הנוהגים שלא לאכול בשר כי אם בימים שאין אומרים תחנון אז במקומות שאין מרבים בסליחות באשמורת א"כ גם הלילה י"ט ומותר לאכול בשר בלילה אבל במקומות שמרבין באשמורת בסליחות אז לא מחזיקינן הלילה לי"ט ואסור לאכול בשר ע"כ וכתב המ"א ומ"מ צ"ע דהא בכל פעם שמחזיקים הלילה לי"ט אין נופלין במנחה שלפניו והכא נופלין ש"מ דאין מחזיקין הלילה לי"ט ולכן נ"ל דדוקא מי שאוכל בלילה ממש אבל אם אכל קודם צ"ה לא יאכל בשר אע"פ שהתפלל ערבית ע"ש ומי שנדר שלא לאכול בשר חוץ מי"ט עיין סי' תק"ע סס"א דשרי בעי"כ מ"מ נ"ל דבלילה אסור כיון שנדר בהדיא. מ"א: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג שחרית. ובמנחה א"א כמו בשאר ע"ש. מ"א: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א ולהרבות בסעודה כו'. כמ"ש בכתובות ה' א' אלא מעתה יה"כ כו' וערש"י שם ד"ה שחל כו' ובב"ר פי"א א"ר תנחומא עובדא הוי ברומי בערובת צומא רבא והוה תמן חד חייט כו' והביאו תוס' בכתובות שם וחולין פ"ג א' והרא"ש בפ' בתרא דיומא וש"פ ועתוס' שם ובחולין קל"ג א' וע' תוס' שם ד"ה לבר כו' ושם צ"ה ב' רב נחמן כו' ושם ק"י א' אפקינהו כ"ע כו': ואסור להתענות. כמ"ש בפ"ו דפסחים מר בריה דרבינא הוה יתיב בתעניתא כו' ופי' הרשב"א בתענית חלום דבלא"ה אסור להתענות בשבת וי"ט כ:ו"ש בירושלמי ועמ"א: ש"ע סָעִיף א
ב ס"ג אין נופלין כו'. כמ"ש בפ' השוכר את הפועלים: גם אין כו'. שאינו יום צרה: ומזמור לתודה. שאין מביאין קדשים לבית הפסול כמ"ש בפ"א דפסחים ופ"ב די"ט: גם אין כו' ויש מקומות כו' מחלוקתם כמ"ש האחרונים דפליגי אם הלילה ג"כ יו"ט או דוקא ביום ועיין של"ה ומ"א הביאו והעיקר שאין המצוה להרבות אלא ביום וגמ' ערוכה היא בכתובות ה' א' ועיין רש"י שם ד"ה אית ליה כו':
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)