א מִי שֶׁלֹּא עָשָׂה סֻכָּה, בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד, עוֹשֶׂה סֻכָּה בְּחֻלּוֹ שֶׁל מוֹעֵד אֲפִלּוּ בְּסוֹף יוֹם שְׁבִיעִי, וְכֵן יָכוֹל לָצֵאת מִסֻכָּה זוֹ וְלִישֵׁב בְּאַחֶרֶת.
ב יוֹצְאִין בְּסֻכָּה שְׁאוּלָה וְכֵן יוֹצְאִין בְּשֶׁל שֻׁתָּפוּת.
ג סֻכָּה גְּזוּלָה, כְּשֵׁרָה. כֵּיצַד, אִם תָּקַף עַל חֲבֵרוֹ וְהוֹצִיאוֹ מִסֻכָּתוֹ וּגְזָלָהּ וְיָשַׁב בָּהּ, יָצָא, שֶׁאֵין הַקַּרְקַע נִגְזֶלֶת. הַגָּה: מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יֵשֵׁב אָדָם בְּסֻכַּת חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, כָּל שֶׁכֵּן אִם דַּעְתּוֹ לְגָזְלָהּ, וְכֵן לֹא יַעֲשֶׂה (סֻכָּה) לְכַתְּחִלָּה בְּקַרְקַע שֶׁל חֲבֵרוֹ שֶׁלֹּא מִדַּעְתּוֹ, וְכֵן בְּקַרְקַע שֶׁהִיא שֶׁל רַבִּים (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִי וְאוֹר זָרוּעַ); מִיהוּ בְּדִיעֲבַד יָצָא. וְכֵן לֹא יִקְצְצוּ יִשְׂרָאֵל הַסְּכָךְ בְּעַצְמָם, אֶלָּא יִקְנוּ אוֹתָם מֵעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, דְּכָל גֶּזֶל אֵין עוֹשִׂין מִמֶּנּוּ סֻכָּה לְכַתְּחִלָּה (מַהֲרִי"ל); וְאִם גָּזַל עֵצִים וְעָשָׂה מֵהֶם סֻכָּה, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חִבְּרָן וְלֹא שִׁנָּה בָּהֶם כְּלוּם, יָצָא; תַּקָּנַת חֲכָמִים, שֶׁאֵין לְבַעַל הָעֵצִים אֶלָּא דְּמֵי עֵצִים בִּלְבַד; אֲבָל אִם גָּזַל סֻכָּה הָעֲשׂוּיָה בְּרֹאשׁ הַסְפִינָה אוֹ בְּרֹאשׁ הָעֲגָלָה, וְיָשַׁב בָּהּ, לֹא יָצָא. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם רְאוּבֵן בָּנָה סֻכָּה בְּקַרְקַע שִׁמְעוֹן, וְשִׁמְעוֹן תָּקַף אֶת רְאוּבֵן וְגָזַל סֻכָּתוֹ הַבְּנוּיָה בַּקַּרְקַע שֶׁלּוֹ, לֹא יָצָא בָּהּ וְאֵין כָּאן תַּקָּנַת הַשָּׁבִים, הוֹאִיל וְלֹא טָרַח בָּהּ וְלֹא הוֹצִיא עָלֶיהָ הוֹצָאוֹת (הַגָּהוֹת אֲשֵׁרִ"י פ"ב דְּסֻכָּה).
א סָעִיף א (א) בין במזיד - אשמועינן שלא קנסוהו עבור זה וכ"ש אם נפלה סוכתו ביו"ט דעושה אותה בחוה"מ. וביו"ט אסור להקימה ואפילו אם הרוח הפיל ממנה רק מקצת מן הסכך לבד אין להוסיף ביו"ט בעצמו וע"י עכו"ם אפילו נפל הסכך כולו ג"כ יש להתיר:
ב סָעִיף א (ב) בסוף יום שביעי - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' באיזה ימים משבעת הימים שתרצה ואפילו ביום השביעי אם לא עשית קודם לכן. וביה"ש אסור לעשותה ע"י עצמו דהוי ספיקא דאורייתא וע"י עכו"ם שרי לעשותה. גר שנתגייר [בזה"ב] בתוך ימי החג עושה סוכה בימי החג הנותרים:
ג סָעִיף א (ג) יכול וכו' - אשמועינן דלא בעינן שיהיה סוכה לשבעת ימים דוקא:
ד סָעִיף א (ד) ולישב באחרת - וכן יכול לאכול בזו ולישן בזו:
ה סָעִיף ב (ה) שאולה - דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראויין לישב בסוכה אחת (והיינו זה אחר זה) וזה א"א שיהא לכולם דלא מטי לכל חד שוה פרוטה אלא ע"י שאלה:
ו סָעִיף ב (ו) וכן יוצאין בשל שותפות - ק"ו משאולה וכ"ש כאן דיש לו חלק בה והנשאר הוא שאול לו דע"ד כן נשתתפו:
ז סָעִיף ג (ז) סוכה גזולה כשרה - אין הלשון מדוקדק כ"כ דהא דרשינן מדכתיב חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה אלא ר"ל דגזולה כהאי שתקף על חבירו והוציאו וכו' כשרה:
ח סָעִיף ג (ח) שאין הקרקע נגזלת - דכל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע והרי היא בחזקת בעליה הראשונים וכשאולה דמיא לדידיה:
ט סָעִיף ג (ט) שלא מדעתו - שמא בעל הסוכה הוא מקפיד ע"ז שלא יראה חבירו את עסקיו ואת אכילתו בלי ידיעתו וממילא אין נכון לברך עליה אבל מותר ליכנס ולישב בסוכת חבירו בשעה שאין בעל הסוכה שם בסוכתו שבודאי לא יקפיד ע"ז דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה ומ"מ אם אפשר שיבוא בעל הסוכה בעוד שהוא שם אף דבעת הכניסה אינו שם לא יכנס שלא מדעתו כי אפשר שבעה"ב יתבייש ליכנס ולאכול או לעשות עסק אחר בפניו. כתב בבכורי יעקב דאם נטל רשות מאשתו של חבירו כשאינו בביתו נראה דמהני דכיון דהרשתיה אשתו מסתמא לא יקפיד ע"ז:
י סָעִיף ג (י) שהיא של רבים - כתב המ"א וצ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה בר"ה ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ יש לעכו"ם חלק בהם והעלה דאסור מטעם זה לעשות סוכה בר"ה דעכו"ם בודאי לא מחלי ואף דבדיעבד כשרה מ"מ לא יברך עליה דהוי ברכה לבטלה ובא"ר כתב דברכה לבטלה לא הוי ע"ש שהאריך בזה וע"כ אם אין לו אחרת מותר לברך עליה וכן מצדד בספר מאמר מרדכי להקל ובתשובת שואל ומשיב סימן קכ"ח דרחוב שלפני הבית הם שלו ולא מקרי ר"ה ובפרט היכי שיש להם דעקאמענט משר העיר שיש להם רשות לעשות עירובין וסוכות אין לפקפק בזה [פ"ת] ועיין בבה"ל:
יא סָעִיף ג (יא) לא יקצצו - מיער של עכו"ם אפילו מדעת העכו"ם וטעם דין זה ופרטיו יתבאר לקמן בסימן תרמ"ט ס"א בהג"ה. ובמקום שיש רשות לאנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכותא אין איסור אם לוקח משם לסכך:
יב סָעִיף ג (יב) אלא יקנו אותם מעובדי כוכבים וכו' - והיינו שעכו"ם בעצמו יקצץ אותם מתחלה ואם העכו"ם גנב העצים מן היער עיין בבה"ל. וכתבו האחרונים דה"ה אם קצץ הישראל ונותן לחבירו ג"כ שרי דהוי יאוש ביד הראשון הקוצץ ושינוי רשות ביד השני:
יג סָעִיף ג (יג) דכל גזל וכו' - ר"ל דשמא גזל העכו"ם הקרקע ומ"מ אם א"א מותר לקצוץ בעצמו ובלבד שיטול רשות מבעל הקרקע ואפילו הוא עכו"ם:
יד סָעִיף ג (יד) אין עושין וכו' - ואין לברך לישב בסוכה ומ"מ לענין דין הקודם בסקי"ג במקום שאי אפשר שמותר לקצוץ בעצמו אפשר שמותר לברך במדינותינו שרוב הקרקעות שיש להעכו"ם ניתן להם מדין המלכות ודינא דמלכותא דינא ועיין לקמן בסימן תרס"ד בט"ז והעתקתי דבריו פה בבה"ל:
טו סָעִיף ג (טו) יצא שתקנת - כצ"ל. ר"ל אף דמדאורייתא פסולה היא אפילו אם ירצה לשלם עבור העצים דצריך לסתור הבנין ולהשיב הגזילה לבעליו מכל מקום כבר תקנו חכמים כדי שירצו בנ"א לעשות תשובה שאינו משלם לו אלא דמי עצים ודיו ויש כח בידם לעשות זה שהפקר ב"ד הפקר א"כ ממילא אם ישלם לו דמי עצים הוי אח"כ שלו ממש ומותר לישב בה וגם לברך עליה:
טז סָעִיף ג (טז) דמי עצים - ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא:
יז סָעִיף ג (יז) אבל אם גזל סוכה וכו' - דאז היא עצמה נגזלת שאיננה מחובר לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמות שהיא בנויה דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה הוצאות הלכך גזולה היא:
יח סָעִיף ג (יח) לא יצא - דכתיב חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים למעוטי גזולה דלא הוי לך ומשמע מדברי המ"א דאף אחרים שישבו בה ג"כ לא יצאו י"ח דלא הוי לך ולענ"ד צ"ע בזה ועיין בה"ל:
יט סָעִיף ג (יט) לא יצא בה - ולא דמיא להנ"ל בס"ב דהתם הקרקע בחזקת בעליה עומדת ואינה נגזלת וכל המחובר לקרקע הרי היא כקרקע משא"כ הכא לא קיימא הסוכה בקרקע דראובן א"כ לא גזל אלא העצים ולא הקרקע והוי גזולה:
א סָעִיף א וכן כו'. צריך עיון על מה שנדחק מהרי"ל ומביאו בשל"ה היאך יוצא אדם מסוכה לסוכה ע"ש דהא קייל"ן כחכמים שמותר לצאת מסוכה לסוכה:
ב סָעִיף ג גזולה כשרה. אינו מדוקדק דהא דרשינן לך למעוטי גזולה וכמש"ל אלא דבגזל קרקע כשרה דאינה נגזלת והוי ליה שאולה:
ג סָעִיף ג וכן בקרקע וכו'. וצריך עיון שנהגו קצת לעשות סוכ' ברשות הרבים ואם כן סוכה גזולה הוא וא"ל דבני העיר מוחלין להם דהא ברה"ר יש לכל העולם חלק בהם (עבח"מ סי' קס"ב ס"ב) ואת"ל דכל ישראל מוחלין מ"מ הרי יש לעכו"ם חלק בהם ומלשון רש"י בסוכה דף ל' ע"ב משמע דוקא מישראל אסור אבל מעכו"ם שרי ואף על גב דקי"ל גזל העכו"ם אסור מ"מ לא מקרי מצוה הבאה בעבירה וכ"כ הש"ג ורי"ו, אבל בס' יראים כתב דאפי' למ"ד גזל העכו"ם שרי מ"מ לא מקרי לכם ובתשו' הרשב"א סי' תתנ"ב כתב דמה שכ' רש"י מישראל ל"ד דהא גזל עכו"ם מעכו"ם אסור וישראל מעכו"ם נמי פסול וכ"כ ב"י ססי' תרס"ד וא"כ אסור לעשות סוכה בר"ה שהעכו"ם לא מחלי על כך (ועמ"ש סי' תר"מ ס"ב) ואף דבדיעבד כשרה מ"מ נ"ל דאין לברך עליה דאע"ג דלית בה משום מצוה הבאה בעביר' כיון דלא קניא כלל כמ"ש הר"ן ורי"ו מ"מ אין לברך עליה כמ"ש רסי' תרמ"ט וכ"מ בתוס' רפ"ג דסוכה וא"כ הוי ברכה לבטלה:
ד סָעִיף ג יצא. ומותר אח"כ לישב בה לכתחל' כדאי' בעובדא דריש גלותא:
ה סָעִיף ג דמי עצים. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא [טור ב"ה] וכן עיקר דהא מדאורייתא פסול בכל ענין כמ"ש הר"ן ותוס':
ו סָעִיף ג לא יצא. ערסי' תרמ"ט וגבי סוכה הוי כמו לולב בי"ט ראשון דכתיב לך למעוטי גזול':
ז סָעִיף ג לא יצא בה. דאין עלי' תורת שאולה כיון דלא קיימא ברשותו של ראובן ול"ד לקרקע דבחזקת הבעלים עומדת ולכך אין קרקע נגזלת עכ"ל התוס' ובהג"א כתב שלא מדעתו כ' הב"ח שכצ"ל בתוס' וכ"כ רש"א וכ"כ ד"מ אבל אם השאיל לו שמעון הקרקע לז' ימי החג ואח"כ הוציאו מסוכתו קיימי העצים ברשות ראובן ואינה נגזלת וה"ל כשאולה ביד שמעון (ב"ח) ומל' רמ"א שדילג תיבת שלא מדעתו משמע דס"ל דה"ה אם עשאה מדעת שמעון וכדאיתא בנוסחאות הישנים של התוס' דהא מ"מ אין הקרקע עומדת ברשות ראובן דאינה רק שאולה לז' ימים ואינה עומדת בחזקת ראובן וקשה דהא אף על פי שאין הקרקע נגזלת מ"מ העצים נגזלים וא"כ כשהוציא חבירו מסוכתו היא פסולה דהא אין כאן תקנת השבים כיון דלא טרח בה וצ"ל דמחובר לקרקע כקרקע, וקשה למ"ד בח"מ סי' צ"ה דבית לאו כמחובר לקרקע הוא ע"ש בהגה ועיין בש"ך שם שהרבה להשיב עליו וכל קושיותיו יש לדחות די"ל כיון דהקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה נקנה הבית עמו דמטלטלים נקנה אגב קרקע וה"ה לאינך ע"ש כי אין כאן מקומו אך מכאן הוא קשה וי"ל כיון שלא קנה הקרקע גם העצים לא קנה דהא לא משך בהם וכ"כ בהדיא בב"ק סוף דף קי"ז דלרבנן דקרקע אינה נגזלת אפי' מטלטלין המונחים בתוכה אין נגזלים ולר"א הקרקע נגזלת והמטלטלין נקנין עם הקרקע ומעתה י"ל דלהכי נקט הג"א שלא מדעתו דאלו בנה מדעתו ה"ל הקרקע של ראובן וקרקע אינה נגזלת וא"כ לא קנה ג"כ העצים אך כיון שבנה שלא מדעתו א"כ שמעון גזל העצים בלבד דהוי מטלטלין ואפשר לסתור כסתור דמי עיין בח"מ צ"ה גבי כל העומד לגדור וא"כ ה"ל גזילה ותקנת השבים אין כאן כיון דלא טרח בה ומיהו בח"מ סי' שי"ג דכשהקרקע שאולה לאחרים קונה המטלטלין שעליה ועבי"ד סי' רכ"א ס"ז:
א סָעִיף א מי שלא עשה סוכה. בגמ' פליגי ר"א ורבנן ר"א ס"ל חג הסוכות תעשה לך ז' ימים עשה סוכה הראוי לז' ממילא ש"מ דאין עושין סוכה בח"ה דאינה לז' ימים וש"מ דאין יוצאין מסוכה לסוכה דא"כ לאו לז' היא ורבנן ס"ל ה"ק רחמנא עשה סוכה בחג פי' מאיזה יום מז' הימים שתרצ' ואפי' ביום האחרון אם לא עשית קוד' לכן וקי"ל כרבנן ע"כ אמרי' עושין סוכה בח"ה כמ"ש כאן. ובלבוש הקשה ממ"ש ז' ימים שאור לא ימצא בבתיכם דמשמע כל ז' הימים הוא בכלל האיסור לא ימצא ותי' מה שתי' ולק"מ דודאי בכ"מ שנוכל לפ' הקרא כפשוטו אנו מפרשים אותו כן דהיינו כההיא דלא ימצא משא"כ בחג הסוכו' דא"א לפ' כפשוטו דודאי אין אנו מצווים לעשות כל הז' ימים סוכו' וכן ז' ימים תאכל מצות שהוא במקום לא תאכל חמץ כל ז' ימים הוה נמי כפשוטו דהא לא הוה חוב רק לילה ראשונ' ע"כ פליגי ר"א ורבנן דר"א ס"ל עשה בפ"א על ז' ימים דוקא ורבנן ס"ל בכל זמן מהז' ימים תעשה סוכה וזה פשוט ובחנם טרח שם לתרץ בע"א:
ב סָעִיף ב יוצאין בסוכה שאולה. אף ע"ג דבאתרוג פסול כיון דכתי' ולקחתם לכם משלכם ולא גזול ושאול וכאן נמי כתיב תעש' לך ולא ממעטי' אלא גזול שאני הכא דכתיב כל האזרח בישראל ישבו בסוכו' מלמד שכל ישראל ראוים לישב בסוכה א' פירש"י וזה א"א שיהא לכולן דלא מטי לכל חד שוה פרוטה אלא ע"י שאלה ועמ"ש קושיא גדול' בה' ציצית בסי' ו"ד על הרא"ש דמתיר שאול' בציצית:
ג סָעִיף ג וכן לא יקצצו ישראל כו'. נ"ל במקום שיש רשות לאנשי המקום ליקח עצי' מן היער בדינא דמלכותא אין איסור אם לוקח הישראל שם לסכך ודומה למאי דאי' בפ' הגוזל בתרא דקטלינן דיקלא ועבדי' מהן גשורי ועברינן עלייהו ועמ"ש סי' תרס"ד מזה:
ד סָעִיף ג אבל אם גזל סוכם כו'. דאז היא עצמה נגזלת שאין מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנוי' דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה ולא הוציא עליה הוצאות הלכך גזולה היא (רש"י) נ"ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא ליה לאינש דליעבד מצו' בממונו והוא ק"ו ממה דאיתא בסי' תרמ"ט דמותר לו לאדם ליטול לולב של חבירו שלא מדעתו דודאי קפיד אדם טפי על האתרוג ולולב ממה שקפיד על כניס' לסוכה שלו אלא דנ"ל דהיינו כ"ז שבעל סוכ' אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא כנ"ל:
א סָעִיף ג רבים. כתב המ"א וצ"ע שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים וא"כ סוכ' גזולה היא ואת"ל דכל ישראל מוחלין להם מ"מ יש לעכו"ם חלק בהם ע"ש שהאריך והעלה ע"כ אסור לעשות סוכה ברשות הרבים שעכו"ם לא מחלי על כך ואף דבדיעבד כשרה מ"מ לא יברך עלי' דהוי ברכה לבטלה ע"ש:
ב סָעִיף ג לא יקצצו. ובמקום שיש רשות אנשי המקום ליקח עצים מן היער בדינא דמלכות' אין איסור אם לוקח משם לסכך. ט"ז:
ג סָעִיף ג דמי עצים. ואם אינו רוצה לתת דמי עצים לא יצא. טור וכן עיקר. מ"א:
ד סָעִיף ג הספינ'. דאז היא עצמ' נגזלת שאין מחוברת לקרקע ואין עליו להחזיר דמים אלא כמו שהיא בנוייה דאין כאן תקנת השבים שהרי לא טרח עליה לבנותה הלכך גזולה היא רש"י. וכתב ט"ז נ"ל פשוט שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דניחא לאינש דליעבד מצוה בממונו אלא דנ"ל דהיינו כל זמן שבעל הסוכה אינו שם אבל בשעה שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסברא עד כאן לשונו:
א סָעִיף א (ס"ק א) וכן כ ' דהא קי"ל כחכמים. ר"ל דהיא מחלוקת ר"א ורבנן כדאית' בסכה דף כ"ז הובא בט"ז:
ב סָעִיף ג (ס"ק ב) גזול כו' דאינה נגזלת. ר"ל אינה נקנית בשום קנין לגזלן. וכ"ע דקיימ' ברשותא דמרא קמא קיימ' ואפילו לאחר ייאוש:
ג סָעִיף ג (ס"ק ג) וכן כולי דהא בר"ה כו' עיין בח"מ סי' קס"ב סעיף ב' שכתב וז"ל וכן מבואות המפולשות לדרך עיר אחרת ובקשו בני אותן מבואות לסותמן בני אותה העיר מעכבים עליה אפילו יש להן דרך אחרת כו' וע"כ צ"ל הא דאמר בני אותו העיר לאו דוקא ואפילו מחילת כל אנשי העי לא מהני משום דכל בני העולם יכולים למחות וכ"מ שם סעיף א' ע"ש. ועיין בח"מ סי' תי"ז סעיף א' בהג' שכתב וז"ל וי"א אע"ג דהכי דינ' מ"מ כבר נהגו לעשות ביבין ומרתפות תחת חלל ר"ה כו' וכולן מוחלין על כך מאחר שכן נהגו: ועוד שר"ה הם של מושלי העיר ולכל מה שנותנים רשות אזלינן בתריה ולפי ענין המנהג עכ"ל וע"ש בסמ"ע. וטעם השני שכתב רמ"א שם לענ"ד שייך גם לסכה: ואת"ל דכל ישראל מוחלים משום דניח' לאינש למיעבד מצו' בממוניה בדבר שאין לו חסרון כיס גמור כדהכא. ועוד י"ל כמ"ש סמ"ע סימן תי"ז סעיף קטן ג'. וז"ל וכולן מוחלים על כך שהיום או מחר יצטרך גם הוא או בניו לעשות כן עכ"ל: דוקא מישראל. אהא דאמר רב הונא שם לסוחרי לולב וכל הדברים הצריכים לו. כי קניתו הדסים מן הגוים במחובר יקצצן הגוי דסתם גוים גוזלי קרקעות הן. ושמא אות' קרקע גזול' היא וקרקע אינה נגזלת. ואין קונים ההדסים כ"א בשעת קציצ' דנעשו תלושים ונגזלים. לכן יקצץ הגוי ויהי' ייאוש ביד גוי ואחר כך שינוי רשות בידכם. ופירש"י סתם גוים גוזלי קרקעות הן גוזלי קרקע מישראל ושמא אות' קרקע מישראל הוי עכ"ל מלשון זה לכאור' משמע דאי גזלי מגוי מותר. וא"כ הי' מתיישב המנהג שעושים סכה בר"ה דהא ישראלים מוחלים ובגוים לא איכפת לן אפילו לא מחלי: ואע"ג דקי"ל כו' בזה אתי לדחויי תי' זה. ובאמת לשון מ"א קצת מגומגם פה. והכוונ' דאין מרש"י ראי' להמנהג. דהא קי"ל גזל גוי אסור אלא דכוונת רש"י דבגוי ליכא משום מצו' הבא' בעביר'. וה"ט י"ל דרש"י לטעמי' דס"ל פ"ד דסנהדרין דגזל גוי אינו אסור אלא מדרבנן [וכמ"ש ש"ך בח"מ סי' שנ"ט ס"ק ב'] משום חילול השם. (ועיין באה"ע סי' כ"ח בב"ש ס"ק ה) קליש אסוריה ולא מיקרי מצו' הב"ע. ולפ"ז דבגוי ליכא משום מצו' הב"ע הוצרך לומר דגזלי מישראל כדי ליישב דברי רב הונא לכל שני הפירושים שכ' רש"י שם אהא דאמר ר"ה דליהוי יאוש ביד גוי ושינוי רשות בידכם וז"ל רש"י וקסבר יאוש גריד' לא קני אבל יאוש ושינוי רשות קני. ואי נמי קני מצו' הבא' בעביר' הוי עכ"ל ורצ' רש"י ליישב אפי' נאמר דרב הונא ס"ל ייאוש גרידא קני ואין האיסור כ"א משום מצו' הב"ע. וכיון דבגוי ליכא משום מהב"ע כנ"ל הוצרך לומר דגזלי מישראל וזה יספיק ליישב דברי רש"י אבל לא נתיישב מנהג העולם בזה דלדידן מלבד דדעת הרמב"ם גזל גוי אסור מן התור' וא"כ לדידיה גם בגוי יש משום מצו' הב"ע אלא אפ"ת דסמכו על דעת רש"י הנ"ל וליכא משום מהב"ע. מ"מ איכ' איסור גזל. וגם קי"ל ייאוש גרידא לא קני. וגם בלא"ה אע"ג דקרקע אינה נגזלת מ"מ לכתחל' אסור כמ"ש רמ"א בהג'. כיון דלא קניא. היינו משום דקרקע אינה נגזלת. ולכן לא הוי מצו' הב"ע כיון דלא נגמר' העביר': כמ"ש ר"ס תרמ"ט דאם קנה לולב גזול או שאר ג' מינים בלי סיוע המצו' לא מיקרי מצו' הב"ע. ומ"מ לא יברך עליו דאין זה מברך אלא מנאץ. ודין ההוא נובע מדברי התוס' ריש פ"ג דסכה ובמקומות אחרים שהביא פה מ"א שכתב כאן היכי דקני דבר בלי סיוע המצו' ל"מ מצו' הב"ע. א"כ תיקשי הא דאמרי' במס' ב"ק גזל סאה חטין וטחנ' ואפא' אע"ג דשינוי קונה וקנאו בשינוי מעש' קודם הפרשת חלה אפ"ה אי מברך על הפרש' חלתה אין זה מברך אלא מנאץ. ואמאי הא כה"ג לא הוי מצו' הב"ע. ותי' לחד תירוצ' וז"ל שאני ברכ' דאיכ' נמי הזכר' לשם שמים עכ"ל:
ד סָעִיף ג (ס"ק ד) יוצא כו' בעובד' דר"ג דף ל"א ע"א שישבו ר"ג ורבנן בסכה כהאי:
ה סָעִיף ג (ס"ק ה) דמי כו' וכן עיקר. ר"ל לאפוקי הנרא' מדעת רש"י כמ"ש הרב"י דס"ל כיון דתקון דבנן דסגי בחזרת דמי עצים. דמים חייב לו ולא עצים. וא"כ אפילו אינו משלם לו הוי כאלו אינו רוצ' לפרוע חובו. או דמי הדבר שקנ' ממנו אבל בה"ע והטור חולקים. וכתב מ"א הטעם. דמדאוריית' אפי' נותן לו דמים לא יצא וצריך להחזיר לו גוף העצים. אלא דחכמים תקנו משום תקנת השבים שלא יצטרך לסתור בנינו וע"ז יונעל דלת בפני בעל תשוב' ולכן אמרו דסגי אם נותן לו הדמים. וא"כ כיון שאומר שאינו רוצ' ליתן הדמים אינו מן השבים וליכא תקנתא דרבנן ונשאר דין תור' מזה משמע אבל אם אומר שרוצ' ליתן הדמים. רק שאינו רוצ' ליתן הדמים תיכף ומיד אפי' מדחהו מיום ליום מודו דיצא דעכ"פ כה"ג ה"ה מן השבים ואיכ' גביה תקנתא דרבנן.
ו סָעִיף ג (ס"ק ו) לא יצא כו' וגבי סכה הוי כמו לולב בי"ט א'. ר"ל דשם בסי' תרמ"ט כ' די"א דגנוב וגזיול אינו פסול בד' מינים אלא לגנב וגזלן עצמו. אבל לאחרים כשר בשאר ימים חוץ מי"ט ראשון דבגנוב וגזול איכא תרי פסולי חדא דלא מיקרי לכם. ועוד דהוי מצו' הב"ע. ולגבי אחרים לא מיקרי מצו' הב"ע. וליכא כ"א דלא הוי לכם ולכן בשאר ימים דלא בעינן לכם כשר. אבל בי"ט ראשון דבעינן לכם גם לאחרים פסול. ועז"כ מ"א דכאן אין חילוק בין י"ט א' לשאר ימם. ובכלם פסול אפי' לאחרים. דבשלמא בד' מינים כתב ולקחתם לכם ביום הראשון. ולכן בשאר ימים לא בעינן לכם. אבל בסכה כתב חג הסכות תעשה לך שבעת ימים ומתיבת לך ממעטינן גזול' כדאיתא דף ט' א"כ הרי כתיב גביה שבעת ימים אלמא בעי' לך כל ז' ימים ונתמעט סכה גזול' כל שבע'. אם כן גם לאחרים פסול' כל ז':
ז סָעִיף ג (ס"ק ז) לא יצא כו' דאין עלי' תורת שאול'. ר"ל כמ"ש בס"ק ב': עכ"ל התו' סכה דף ל"א ע"א ד"ה אבל כו' ור"ל בשלמא אם הית' הקרקע של ראובן וגם העצים וגזל' שמעון אז יצא שמעון. כיון דקרקע אינה נגזלת וקיימא ברשות בעלים ולא נקנית לגזלן בשום קנין. א"כ גם העצים לא קני הגזלן. ומטעם שיתבאר בס"ק זה. וה"ל שאולה ביד הגזלן ולכן יצא. אבל בנידון דהכא דאין הקרקע של ראובן ול"ל קרקע בחזקת בעלים עומדת. דהא הקרקע של שמעון. והעצים סהן מטלטלים נגזלים. לכן לא יצא שמעון משום גזל עצים וגם תקנת השבים ליכא כמ"ש רמ"א דהא לא טרח בה: ובהג"א כתב שלא מדעתו. ר"ל שכתב בהג"א ראובן בנה סכה בקרקע של שמעון שלא מדעתו של שמעון ושמעון תקף כו': וקשה דהא כו' דעת מ"א ליתן טעם להג"א למה הצריך שיהי' שלא מדעתו. לכן הקדים להקשות על גוף הדין של המחבר שכ' סכה גזול' כשר. כיצד כגון ראובן שתקף את חבירו והוציאו מסכתי כו'. והוא גמרא ערוכ' שם ואמאי ניהו דקרקע אינה נגזלת וה"ל שאולה. מ"מ העצים שהן מטלטלים נגזלים וה"ל סכה גזול' מצד העצים: ועיין בש"ך כו' די"ל כיון כו' רצה ליישב בזה עיקר קושית הש"ך בס"ק ח' וז"ל תדע (דבית מיקרי מחובר והוי כקרקע) דהא משמע בכל דוכתי דבית נקנה בכסף שטר וחזק' כמו קרקע כו' עכ"ל ועז"כ מ"א כיון דהקרקע שהבית בנוי עליו נקנ' בכסף בשטר וחזק' גם הבית דהוי כמטלטלין נקנה עמה: וה"ה לאינך כו' ר"ל לשאר קושיית הש"ך יש לדחותן. אבל לא האיר עינינו במה יש לדחותן. אולם עיקר דברי מ"א צ"ב במ"ש דהבית דהוי מטלטלין נקנה בתורת אגב הא מבואר בח"מ ר"ס ר"ב שכתב רמ"א שנרא' לו עיקר דעת האומרים דאפילו מטלטלין צבורים ע"ג קרקע. מ"מ אין המטלטלים נקנים בתורת אגב אא"כ יאמר קני מטלטלין אגב קרקע. ולי"א שם סגי כשיאמר קני מטלטלין עם הקרקע עכ"פ אמור' בעי. והא לא מצינו בשום מקום בקניית בית קנה מטלטלין אגב או עם הקרקע באמת לאותו מ"ד דס"ל דבית מיקרי תלוש לק"מ. דלדידי' שפיר י"ל כמ"ש מ"א דהיינו דבית דנקנ' בתורת אגב: וס"ל כמ"ד דהיכי דמטלטלין צבורים ענ"ק לא בעינן אמיר' כלל אבל לדידן קשיא. כיון שכתב רמ"א דנרא' לו עיקר דאפילו בצבורים בעי אמיר' ובזה לא הכריע בסימן צ"ה אי בית מיקרי מחובר וכרא' שם דספוקי מספקא ליה. קשיא. וביותר קשה על הטור דבסימן ר"ב הביא דעת הרא"ש ונרא' דגם הטור הסכים עמו דאפילו צבורי' בעי אמיר' ובסימן צ"ה הביא דעת בעל העיטור בלי חולק דבית מיקרי תלוש. ואפשר דמ"א ס"ל כסמ"ע בסימן ר"ב דהא דבעינן אמיר' אפילו בצבורי' היינו דוקא בחצר שאינה משתמרת אבל במשתמרת לא בעי אמיר' דקני למטלטלין מתורת חצר. וא"כ א"ש דכותלי הבית ודאי משתמר ונקנים בתורת חצר. דהיינו אגב הקרקע שהבית עומר עליו ולפ"ז הש"ך לשיטתי' יפה הקשה דהא הש"ך שם חולק על הסמ"ע וס"ל אפי' בחצר המשתמרת בעי אמיר' דלא קני מטעם חצר. כיון דעתה בא לקנות החצר ולא הי' שלו תחלה אין המטלטלין נקנים מתורת חצר דקנין חצר וקנין מטלטלין הבאים כא' לא אמרינן ואין חצר קונה אלא כשהוא כבר חצרו: א"כ הדרא קושית הש"ך הנ"ל לדוכתי' דל"ל לשיטתיה תירוץ מ"א כנ"ל (אולם זה ימים רבים לא הבנתי דברי הש"ך בסימן ר"ב הנ"ל דמאי דפשיט' ליה דהיכי דעכשיו קונה החצר אין המטלטלין נקנים מתורת חצר לענ"ד מבעיא ליה דהא בגיטין דף ע"ז ע"ב בהאי ש"מ דתקיף ליה עלמא. אמר רבא גיטה וחצר' באים כא'. והכי קי"ל באה"ע ססי' קל"ו וע"ש בב"ש הרי מבואר היפך דברי הש"ך ולא ידעתי לחלק בין קנין מטלטלין לקנין גט). אך מכאן הוא קשה. ר"ל דקושית הש"ך יש ליישב. אבל מכאן מדין התוקף א"ח והוציאו מסוכתו דיצא והוא גמרא ערוכ' דף ל"א קשה למ"ד דבית תלוש מיקרי וכנ"ל: וי"ל כו' רהא לא משך כו' ר"ל בשלמא אי קרקע נגזלת דקני קרקע אע"ג דלא מכך העצים ניקנו בתורת חצר. אבל כיון רקרקע אינה נגזלת ולא קני קרקע גם העצים לא קנה דל"ל מתורת חצר ובזה א"ש דינו של המחבר: ומעתה י"ל כו' וקרקע אינה נגזלת כו' לאו דוקא וכמ"ש לעיל. כיון דאינה רק שאולה ביר ראובן ל"ל בחזקת בעלי' קיימא. אלא ר"ל ניהו דאינה ברשות ראובן דלא הוי רק שאולה בידו. מ"מ גם ברשות שמעון אינה. כיון שהשאילו לראובן. וס"ל השתא קרקע שאול' ביד אחרים אין הקרקע קונה מטלטלין בתורת חצר למשאיל ואע"פ שעכשיו תקף שמעון הקרקע מראובן השואל מ"מ לענין זה שיהי' עדיין בחזקת ראובן השואל בחזקת שאולה. אמרינן שפיר קרקע אינה נגזלת. וא"כ לא קנה העצים וה"ל שאולה ויצא בה: ואפשר לסתור כו' נלע"ד שצ"ל עומד לסתור. ור"ל ניהו דיישב דעת הג"א למ"ד הוי תלוש אבל למ"ד דהוי מחובר לא תי' עדיין כלום לכן הוסיף דאפי' ס"ל להג"א דבית מיקרי מחובר מ"מ א"ש דאפילו למ"ד בית הוי מחובר. מ"מ בסכה מורה דהוי כתלוש כיון דהסכ' עומדת לסתור אחר החג ואכתי י"ל כנ"ל: ומיהו בח"מ סימן שי"ג דכשהקרקע שאול' כו' א"כ אזיל ליה תי' המ"א על הג"א דאפילו בנה מדעתו מ"מ קנה העצים אע"ג דהקרקע שאולה ביר ראובן וא"כ הוי גזולה מצד העצים ולא יצא. וכוונת מ"א בזה לישב דעת רמ"א שדילג תיבה שלא מדעתו וס"ל אפי' מדעתו לא יצא דמ"מ קני שמעון העצים כמ"ש בח"מ סשי"ג וא"כ אכתי הוי גזול' מצד העצים. וליישב דעת הג"א דס"ל דבעי' דוקא שלא מדעתו. צ"ל דס"ל כדעת רש"י שהביא סמ"ע שם בסי' שי"ג דס"ל קרקע מושאלת אין הקרקע קונה למשאיל. וא"ש. ובהא פליגי הג"א עם הרמ"א דהג"א ס"ל כרש"י דחצר מושאל אינו קונה למשאיל. ורמ"א ס"ל כמ"ש בח"מ סי' שי"ג דחצר מושאל קונה למשאיל לכן דילג רמ"א תיבת שלא מדעתו כנ"ל ובהכי א"ש גרס' הישנ' בתו' שגם התוס' לא כ' שלא מדעתו וס"ל דאפי' מדעתו לא יצא דהתו' אזלי לשיטתייהו דהש"ך שם סי' שי"ג כ' דגם התו' דעתם דחצר מושאל קונ' למשאיל דלא אמרי' שכירות ליומא ממכר אלא לענין אונאה ולא לשאר דברים ע"ש: ועבי"ד כו' אי אסר המשכיר על השוכר הבית שהשכיר לו בקונם אי חל הקונם:
א סָעִיף א ס"א בין כו'. ירושלמי שם תני בשם ר"א מי שלא עשה סוכתו בערב הרגל אל יעשנה ברגל והתני ב"ק נפלה סוכתו ברגל יקימנו ברגל קנס קנסו ר"א שלא עשה סוכתו מערב הרגל אלמא דפליגי במזיד ואע"ג דבגמ' לא משמע כן מ"מ לדינא ל"פ אירושלמי דרבנן בכ"ע מתירין: אפי' בסוף כו'. כמ"ש שם ורבנן ה"ק רחמנא כו' וע' ט"ז וע' תוס' שם ד"ה כל כו':
ב סָעִיף ב ס"ב וכן יוצאין כו'. ק"ו משאולה וכ"ש כאן דיש לו חלק בה והנשאר הוא שאול לו דע"ד כן נשתתפו ומשאיל מצי אסר כמ"ש במשכיר בערכין כ"א ושותף לא מצי אסר דקי"ל כראב"י בנדרים מ"ז א' וערש"י ד"ה כל האזרח כו' ר"ל דא"א שיהיה כולם שותפין ומ"מ קרא בין שותפין בין שאולה ולכן אמרו לך למעוטי גזולה ול"ק למעוטי שותפות ובציצית דאימעיט שאולה מ"מ שותפות חייב ועריב"ש סי' שמ"ד:
ג סָעִיף ג ס"ג מיהו לכתחילה כו'. וכן בקרקע מדאמר מכשירין משמע דיעבד ובירושלמי רפ"ג איזו היא גזולה פסולה כל שנכנס לתוך סוכתו של חבירו שלא מדעתו כהדא גמליאל זוגא עביד ליה מטללתא גו שוקא עבר רשב"ל א"ל מאן שרא לך: מיהו בדיעבד כו'. ר"ל אף על גב דבירושלמי שם אמר דפסולה כנ"ל בזה לא קי"ל כהירושלמי אלא כחכמים בגמרא דידן: וכן לא כו'. כמש"ש ל': אבל אם כו'. רש"י שם ממ"ש כ"ז ב' דגזולה אף לרבנן פסול. וה"ה כו'. כן פי' תוס' שם ד"ה אבל כו' גמ' הנ"ל אף מדרבנן:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.