Shulchan Aruch, Orach Chayim 69 — שולחן ערוך, אורח חיים סט
א אִם יֵשׁ בְּנֵי אָדָם שֶׁהִתְפַּלְּלוּ כָּל אֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ בְּיָחִיד, וְלֹא שָׁמְעוּ לֹא קַדִּישׁ וְלֹא קְדֻשָּׁה, עוֹמֵד אֶחָד מֵהֶם וְאוֹמֵר קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וּבְרָכָה רִאשׁוֹנָה יוֹצֵר אוֹר וְלֹא יוֹתֵר, וְזֶה נִקְרָא פּוֹרֵס עַל שְׁמַע, לְשׁוֹן חֲתִיכָה פְּרוּסָה, שֶׁאֵין אוֹמְרִים אֶלָּא קְצָת מִמֶּנָּה: הַגָּה: וְעַכְשָׁו לֹא נָהֲגוּ לוֹמַר כָּל בִּרְכַּת יוֹצֵר אוֹר, אֶלָּא אוֹמְרִים קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וְהֵם עוֹנִים אַחֲרָיו בָּרוּךְ ה' וְכו'. יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁפּוֹרְסִין בִּקְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל עַרְבִית כְּמוֹ בְּשַׁחֲרִית (כָּל בּוֹ וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם הָרַ"ן) וְלֹא נָהֲגוּ כֵן מִשּׁוּם דְּלֵיכָּא קַדִּישׁ קֹדֶם בָּרְכוּ שֶׁל עַרְבִית. וּלְאַחַר שֶׁסִיְּמוּ בִּרְכַּת יוֹצֵר אוֹר, אוֹמֵר אָבוֹת וּגְבוּרוֹת, וּקְדֻשָּׁה וְאַתָּה קָדוֹשׁ, וְזֶה נִקְרָא עוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. וְאֵין עוֹשִׂין דְּבָרִים אֵלּוּ בְּפָחוֹת מִי', מִשּׁוּם דְּהָוֵי דְּבָרִים שֶׁבַּקְּדֻשָּׁה, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר אַחַר שִׁשָּׁה שֶׁלֹּא שָׁמְעוּ, דְּהַיְנוּ רֹב הָעֲשָׂרָה. וְאִם אֵינָם נִמְצָאִים, אֲפִלּוּ בִּשְׁבִיל אֶחָד שֶׁלֹּא שָׁמַע אוֹמְרִים, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁשָּׁמַע יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע. וּמִכָּל מָקוֹם אִם אוֹתוֹ שֶׁלֹּא שָׁמַע בָּקִי לִפְרֹס עַל שְׁמַע וְלַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה, מוּטָב שֶׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה הוּא, מִשֶּׁיִּפְרֹס וְיַעֲבֹר לִפְנֵי הַתֵּבָה אַחֵר שֶׁכְּבָר שָׁמַע: הַגָּה: וּמִי שֶׁעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה וְאָמַר ג' בְּרָכוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת, יַשְׁלִים כָּל הַתְּפִלָּה וְלֹא יַפְסִיק, אַף עַל פִּי שֶׁכְּבָר הִתְפַּלֵּל. אֲבָל הָאֲחֵרִים יְכוֹלִין לְהַפְסִיק אַחַר כָּךְ, וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁאִם לֹא הִתְפַּלֵּל הַפּוֹרֵס וְהָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה תְּחִלָּה שֶׁיַּשְׁלִים תְּפִלָּתוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁיִּצְטָרֵךְ לִקְרֹא אַחַר כָּךְ קְרִיאַת שְׁמַע, וְלֹא יִסְמֹךְ גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם מַהֲרִי"א) וְאָסוּר לְהַפְסִיק בִּדְבָרִים אֵלּוּ בֵּין גְּאֻלָּה לִתְפִלָּה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ, וְלָכֵן אָסוּר לִשְׁלִיחַ צִבּוּר לְהַפְסִיק בֵּין קְרִיאַת שְׁמַע לִתְפִלָּה, אוֹ בִּקְרִיאַת שְׁמַע וּבִרְכוֹתֶיהָ כְּדֵי לִפְרֹס עַל שְׁמַע לְאוֹתָן הַבָּאִים לְבֵית הַכְּנֶסֶת, לְאַחַר שֶׁהִתְפַּלְּלוּ הַקָּהָל קַדִּישׁ וּבָרְכוּ וְהִתְחִיל בְּבִרְכַּת יוֹצֵר אוֹר. אֲבָל בְּבִרְכַּת עַרְבִית שֶׁהוּא רְשׁוּת, יָכוֹל לְהַפְסִיק לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה. וּמִכָּל מָקוֹם אִישׁ אַחֵר יָכוֹל לִפְרֹס עַל שְׁמַע אוֹ לְהִתְפַּלֵּל בְּי' כָּל הַתְּפִלָּה אֲפִלּוּ בְּאוֹתוֹ בֵּית הַכְּנֶסֶת שֶׁכְּבָר הִתְפַּלְּלוּ לְהוֹצִיא אֲחֵרִים יְדֵי חוֹבָה, רַק שֶׁלֹּא יַעֲמֹד הַחַזָּן הַשֵּׁנִי בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן, דְּזֶהוּ נִרְאֶה גְּנַאי לָרִאשׁוֹנִים, דְּהָוֵי כְּאִלּוּ לֹא יָצְאוּ בָּרִאשׁוֹנָה יְדֵי חוֹבָה (תְּשׁוּבַת מַהֲרִ"י מִינְץ סי' ט"ו) וְנִרְאֶה לִי דַּוְקָא שֶׁעֲדַיִן הָרִאשׁוֹנִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת אֶלָּא שֶׁהִשְׁלִימוּ סִדְרָם, אֲבָל אִם יָצְאוּ הָרִאשׁוֹנִים, יוּכַל לַעֲמֹד הַחַזָּן אַף בַּמָּקוֹם שֶׁעָמַד הָרִאשׁוֹן.
ב סוּמָא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאָה מְאוֹרוֹת מִיָּמָיו, פּוֹרֵס עַל שְׁמַע וּמְבָרֵךְ יוֹצֵר הַמְּאוֹרוֹת שֶׁהוּא נֶהֱנֶה בַּמְּאוֹרוֹת שֶׁרוֹאִין אֲחֵרִים שֶׁיּוֹרוּהוּ הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלֵךְ בָּהּ:
מִשְׁנָה בְּרוּרָה Mishnah Berurah
סָעִיף א
א ענין פריסת שמע מקומות מקומות יש. יש מקומות שנוהגין שפורסין על שמע [פריסת שמע נקרא אמירת הברכו שאנו אומרין] בשביל המתאחרין לבוא לבהכ"נ אחר גמר סיום תפלת י"ח בלחש. ויש מקומות שנוהגין שפורס הש"ץ על שמע בשביל המתאחרין אחר קדיש בתרא ועיין לעיל בסימן נ"ד במ"א שמצריך לאלו הנוהגין אחר קדיש בתרא לומר מתחלה קצת פסוקים אם רוצים לומר קדיש וברכו. ועיין לקמן בסימן קל"ג בב"י דמוכח דמנהגם הוא דאף אם אירע שלא בא אדם לבה"כ אחר ברכו אעפ"כ אין מדקדקין בכך לבד משבתות ויו"ט כדאיתא שם ומ"מ אין לבטל מנהגם בבה"כ מפני המחלוקת אבל במקום שאין לחוש למחלוקת יש לנהוג שלא יאמר הש"ץ ברכו אא"כ בא אחד אחר ברכו ולא שמע כלל באותו יום ואף שכבר אמר יוצר אור מותר ג"כ לומר בשבילו אע"פ שלא יסמוך אליה יוצר אור וכן מי שכבר שמע ברכו קודם התפלה ועתה מתפלל ביחידות והגיע לברכו ונזדמן לו עשרה אנשים שכבר שמעו ברכו אעפ"כ מותר לפרוס על שמע ולומר ברכו הוא או אחר בשבילו כיון דיאמר מיד אח"כ ברכת יוצר אור אבל אם תרתי לגריעותא דהיינו שכבר שמע ברכו או ששמע מהעולים בתורה שאמרו ברכו וגם הוא עתה אינו עומד קודם יוצר אור אינו יכול עוד לפרוס על שמע ולומר ברכו הוא או אחר בשבילו: ש"ע סָעִיף א
ב (א) כל אחד - והרדב"ז בסימן רמ"א ח"ד פליג ע"ז וז"ל אם התפללו בעשרה כ"א ביחידי פרח מינייהו קדיש וקדושה כדאמרינן גבי ברכת המזון [לקמן בסימן קצ"ד סעיף א'] וכיון דפרח מינייהו אע"ג שאח"כ נתחברו עשרה אינם יכולים לחזור ולהתפלל בקדיש וקדושה ואם חזרו והתפללו הוי ברכה לבטלה עי"ש והובא דבריו בקיצור במ"א ובספר מגן גיבורים ובח"א הביאו דבריו להלכה. ובתשובת הרמ"ע סימן פ"ד ובדרך החיים בדיני ברכו אות ג' משמע דפוסק כהשו"ע אכן בתשובת ח"ס חא"ח סימן י"ז כתב דכן עמא דבר כהרדב"ז. אכן גם להרדב"ז אם יש אחד מהם שלא התפלל עדיין יכול לפרוס על שמע וגם לירד לפני התיבה אך לא יתפלל מתחלה התפלה בלחש רק יתפלל תיכף התפלה בקול רם דבכה"ג לא שייך פרח חובת תפלה מינייהו דהרי בשביל עצמו אומר וכ"כ המגן גבורים בסימן קכ"ד וה"ה דאחד מאותם שכבר יצאו יכול לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה בשבילו וכדלקמיה בשו"ע דכיון דיש עכ"פ אחד שלא יצא עדיין ידי תפלה כל ישראל ערבים זה בזה [הרדב"ז שם]: ש"ע סָעִיף א
ג (ב) ואומר קדיש - עיין לעיל בסימן נ"ד בהג"ה דצריך לומר מתחלה קצת פסוקים: ש"ע סָעִיף א
ד (ג) יוצר אור - אף דבזמנינו כולם בקיאין וא"צ לברכת המברך שיוציאן בהברכה וכ"ש לפי מה דאיירי המחבר שכבר בירכו כולם כ"א בפני עצמו מ"מ ס"ל להמחבר דאומר יוצר אור משום שלא יהיו נראין ככופרין ח"ו שהוא אומר להם שיברכו ואין אחד מהם שיברך לכך אומר יוצר אור ובקול רם והאחרים שומעים והשומע כעונה: ש"ע סָעִיף א
ה (ד) ועכשיו וכו' - סבירא לן דכיון שעונים ברוך ד' המבורך לע"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוי אברכת התורה ועיין בא"ר ובמגן גיבורים שהסכימו ג"כ לזה: ש"ע סָעִיף א
ו (ה) כמו בשחרית - ר"ל אף אם כולם כבר התפללו כל אחד בפני עצמו: ש"ע סָעִיף א
ז (ו) ולא נהגו כן - כתב הפמ"ג נראה ודאי אם יש אחד שלא התפלל עדיין מעריב יכול לעמוד בפני העמוד עם ט' שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר הברכה ראשונה בקול רם ויוצא אף להמחבר ואפשר דיוכל לומר ג"כ הקדיש שקודם ש"ע עכ"ל: ש"ע סָעִיף א
ח (ז) דליכא קדיש - ומשום ברכו לחודיה לא קפדינן כ"כ ואע"ג דבקצת מקומות אומרים ג' פסוקים וקדיש קודם ברכו בערבית זהו רק מנהג בעלמא ולא קפדינן בהאי קדיש משא"כ קדיש שאחר ישתבח שחרית שהוא מנהג קדמונים קפדינן טפי: ש"ע סָעִיף א
ט (ח) וקדושה וכו' - עיין בהג"ה בסמוך שמסיים כל התפלה ג"כ ועיין לעיל בסק"א דדעת הרדב"ז דאין לנהוג דין עובר לפני התיבה אא"כ יש בהם עכ"פ אחד שלא התפלל עדיין וכתב המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם ששה שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכונה בהחזרה בזה הוא רק משום קדושה ויאמר הג' ראשונות בקול רם והשאר בלחש אבל כשיש רוב מנין הם כמו צבור גמור ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א
י (ט) נקרא עובר וכו' - ואין זה מצוי כהיום משום דרגילין לפרוס על שמע בשביל המתאחרין לבוא אחר גמר סיום שמנה עשרה בלחש קודם שמתחיל הש"ץ התפלה בקול רם ויוצאין על ידו ענין הקדושה [וצריכין ליזהר בעת שמקבצין אז בפתח בהכ"נ לפרוס על שמע שלא יעברו נגד המתפללין] אבל אם אירע שנתאחר לבוא להתפלל אחר התפלה יוכל לפרוס על שמע ולירד לפני התיבה: ש"ע סָעִיף א
יא (י) שלא שמע - ואם שמע מהעולים בתורה די ואין חוזרין בשבילו אם לא שהוא עומד עתה קודם ברכת יוצר אור אז מותר לפרוס בשבילו וכמו שכתבנו בריש הסימן עי"ש: ש"ע סָעִיף א
יב (יא) מוטב שיפרוס - ועכשיו נהגו שלעולם האבלים פורסים שמע ואפילו שמעו ויש אחר שלא שמע ואיננו נכון כ"כ המ"א אבל הפמ"ג יישב המנהג משום דאין פנאי לבקש איש יודע בין תפלת ח"י בלחש אבל ודאי אם יש פנאי ויש מי שיודע ולא התפלל ראוי שהוא יפרוס: ש"ע סָעִיף א
יג (יב) יכולים להפסיק - וללכת לדרכם שהעיקר היה רק בשביל הקדושה: ש"ע סָעִיף א
יד (יג) שישלים תפלתו - ר"ל דכ"ש דלא יפסיק בזה מכיון שהתפלה צריכה לו בשביל עצמו לצאת בזה ידי תפלה אע"פ שעי"ז יצטרך אח"כ לקרוא רק ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה ולפ"ז אדם שנתאחר לבוא לבהכ"נ ולא שמע ברכו וקדושה וחושש שמא לא יהיה אח"כ מנין בבהכ"נ כשיגיע לתפלה מותר לפרוס ולעבור לפני התיבה להתפלל כל הי"ח ברכות כדי שיהיה יוכל לומר קדושה ואח"כ יקרא ק"ש וברכותיה ולא יתפלל אבל המ"א כתב דלכתחלה אין נכון לעשות כן לבטל מצות סמיכת גאולה לתפלה משום קדושה אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואם יהיה אז עשרה בבהכ"נ יאמר קדושה ועיין בבה"ל: ש"ע סָעִיף א
טו (יד) והתחיל - אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבהכ"נ: ש"ע סָעִיף א
טז (טו) יכול להפסיק - ר"ל בין גאולה לתפלה דהיינו אחר סיום ברכת השכיבנו ובלא"ה מפסיקין ג"כ בפסוקים אבל באמצע הברכות לא יפסיק: ש"ע סָעִיף א
יז (טז) יצאו הראשונים - וה"ה אם הוא קביעות שיתפללו בזה בהכ"נ כמה פעמים זה אחר זה אין קפידא [מגן גיבורים וש"א]: ש"ע סָעִיף א
יח (יז) שעמד וכו' - ולא עוד אלא אם אין חזן לאחרונים יכול אפילו החזן הראשון להתפלל שנית להוציא גם האחרונים [לבוש ומ"א] ופשוט דבזה אין צריך החזן לעמוד לפני התיבה כל עת התפלה אלא כשיגיעו לברכו הוא יאמר לפניהם קדיש וברכו ואח"כ יאמרו בעצמן מיוצר אור והלאה עד גמר י"ח בלחש כי במקומינו כולן בקיאין ואין נוהגין לצאת בזה ע"י ש"ץ ואח"כ יעמוד לפני התיבה לחזור התפלה כנהוג עם כל הקדישים שאחר התפלה: ש"ע סָעִיף א
יט (יח) הראשון - כתב במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס"ת וקראו בה אין מנהג הוא לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה ונתן לזה טעם שהוא משום פגמו של ס"ת שמא יאמרו שמצאו פסול בס"ת ראשונה ומפני כך הוציאו שנייה ואף אם היא ס"ת זו עצמו מ"מ שמא יאמרו הראשונים שאחרת היא שהוציאו משום פסול שמצאו בראשונה וגם שיש פגם לראשונים שיאמרו שלא יצאו ידי קריאה ומה"ט אם הלכו הראשונים לביתם כמו הוותיקים או שהוא מקום קביעות שיתפללו פעמים זה אחר זה אין קפידא. וכ"ז מכח מנהגא אבל מן הדין אין שום איסור בכל גווני שאין לחוש לפגם ראשונה אלא כשהיה עולה לקרות בשנייה מי שעלה כבר בראשונה וגם דוקא אם עולה וקורא מיד זה אחר זה בלי הפסק איש בינתים כמו שיתבאר בסימן קמ"ד אבל כאן שמפסיקים הרבה וגם הוא צבור אחר אין לחוש בזה לכלום [מגן גבורים]: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
כ (יט) פורס - וגם יוכל לירד לפני התיבה לתפלה כדלעיל בסימן נ"ג סי"ד עי"ש ובמ"ב. יש למנוע לקטן שלא יפרוס על שמע ומיהו כל שהגיע לי"ג שנים אין מדקדקין אם הביא שתי שערות דברכות ק"ש רבנן [פמ"ג]: ש"ע סָעִיף ב
מָגֵן אַבְרָהָם Magen Avraham
סָעִיף א
א כתב הרמ"ע סי' פ"ד דרבנן קשישי לא הנהיגו כלום בבה"כ מפני המחלוקת אלא כה משפט' ביני עמודי היכי דיתבי וגרסי שבשביל י' הראשונים וכל הנמצא אתם בשעת ברכה ראשונה של ברכת יוצר אור שוב א"א ברכו אף אם היה א' מהם שלא התפלל עם הצבור אלא האריך בסדר התמיד ופסוקי דזמרה ומבעי ליה למימר יוצר אור באפי' נפשיה ואי איכא עשרה דאזדמין גביה שרי ליה למפתח ברכו אף על פי ששמע וענה בתחלה איברא דלאו שפיר עביד דניחא טפי לצלוליי בהדי צבור' מיהו כיון שהוא סומך ברכו ליוצר אור שפיר דמי ובשביל יחיד שלא שמע ברכו כלל ה"נ שהתירו לו' ברכו בשבילו אפי' בלא סמיכות יוצר אור אבל אם שמע מא' מן העולין לקרות בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו אלא היכא דלא בריך על שמע כדאמרן ובכל גווני שרי לי' למפתח ברכו איהו לנפשיה ובלבד בצבור או אחרינא בגיניה עכ"ל, והרב"י כ' בשם מהרי"א שיש ליזהר שלא יאמר ברכו אם לא יהיה שם אפילו יחיד שרוצה לברך על שמע שאל"כ יהיה נראי' ח"ו שש"ץ אומר להם ברכו ואין בהם גם אחד שיברך עכ"ל וכתוב בד"מ ע"ז וצ"ע דא"כ אסור לאותו שלא שמע ברכו לפרוס שמע שהרי אין אחד מהשומעים שיאמר ברכות ק"ש עכ"ל ולא הבינותי דהא לסברתם אף על פי שכל אחד אומר בפ"ע ברכות ק"ש חוזרים ואומרי' ברכה ראשונה שלא יהא נראה ככופר וז"ש מהרי"א שאם אין בהם א' שרוצה לברך על שמע כגון שרוצים ללכת לדרכם לא יפרסו שמע כלל: ועכשיו לא נהגו כו'. דכיון שאומרים ברוך ה' הל"ו תו לא מחזי ככופר מידי דהוה אברכת התורה (ד"מ): ש"ע סָעִיף א
ב כמו בשחרית. ולהרב"י צ"ל גם ברכה ראשונה: ש"ע סָעִיף א
ג דליכא קדיש. ומשום ברכו לחודי' לא קפדינן כ"כ: ש"ע סָעִיף א
ד וקדושה. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל א' שלא התפלל (ד"מ ב"י פסקי רקנ"ט בשם שאלתות וד"מ ואגוד' והג"מ פ"ח וכ"כ הרמב"ם וסמ"ק דלא כר"י מינץ) מיהו נ"ל דאם אין שם ו' שלא התפללו לא יתפלל הש"צ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדוש', וכתב בכ"ה בשם רדב"ז ח"א סי' רמ"א שאם כולם התפללו ביחיד ולא שמעו קדיש וקדושה אין חוזרין ומתפללים לצאת ידי קדיש וקדושה, כתוב בל"ח ה"ה בלימוד אפי' ב' וג' לומדים אומרים קדיש כשיש שם י' עכ"ל דאם לא היו שם י' בשעת הלימוד אף על פי שבאו אח"כ לב"ה א"א קדיש כמ"ש סימן רל"ד, כ' הב"ח המנהג מי שלא שמע ברכו הולך לפתח בה"כ ששם פורסין שמע ובלבד שיזהר שלא יעבור נגד המתפללין כמ"ש סימן ק"ב ס"ד: ש"ע סָעִיף א
ה מוטב שיפרוס וכו'. עסי' רע"ג ס"ד ועכשיו נהגו שלעולם האבילים פורסים שמע אפי' שמעו ויש אחר שלא שמע ואינו נכון: ש"ע סָעִיף א
ו ולא יסמוך כו'. מ"מ לכתחלה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע אם יהיו י' ועב"י בשם מהרי"א שמסתפק בזה לכן נ"ל להחמיר עססי' פ"ט: ש"ע סָעִיף א
ז והתחיל כו'. אבל אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ (ב"י לובש): ש"ע סָעִיף א
ח יכול להפסיק בין גאולה לתפלה. דבלא"ה מפסיקין בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק: ש"ע סָעִיף א
ט יוכל לעמוד החזן. אפי' החזן הראשון (לבוש) וכתב בס' משפטי שמואל שאם הוציאו הראשונים ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרו' בה: ש"ע סָעִיף א
אֵשֶׁל אַבְרָהָם — פרי מגדים על המגן אברהם Eshel Avraham — Pri Megadim on the Magen Avraham
סָעִיף א
א כתב הרמ״ע כו׳ מ״ש דמיבעי ליה לומר יוצר אור באפי נפשיה דאלו התפלל עם הציבור מוציא הש״ץ אותו מברכת ק״ש בעשרה כמבואר בסי׳ נ״ט ומ״ש איכא עשרה שרי למפתח ברכו היינו ויאמר יוצר אור ג״כ מש״ה שרי לומר ליה ברכו אע״ג דשמע מהש״ץ ברכו וז״ש ומיהו דכיון שסומך יוצא לברכו ש״ד הא אין אומר יוצר אור אסור לומר ברכו אם כבר שמעו כולם ברכו (הא בשביל יחיד שלא שמע ברכו שרי לומר ברכו ויוצר אור) ומ״ש דלאו שפיר למיעבד כו׳ ר״ל דלכתחלה טוב שיאמר עם הציבור בשוה לא להאריך בפסוקי דזמרה כו׳. ומ״ש שמע ברכו מהמברך בתורה די ואין פורסין הא לא בריך ברכת ק״ש חוזרין בשבילו לומר ברכו אע״פ שכולן שמעו ברכו הואיל וזה לא אמר ברכת ק״ש אח״כ ואין כאן לבטלה שאומר הואיל וזה מברך אח״כ ברכת ק״ש. ומ״ש בשם הב״י וד״מ עמ״ש בט״ז וד״מ הקשה א״כ איך כתבו תלמידי רש״י שאפילו איתו שישמע פורס כ״ש אותו שלא שמע והא אותו שלא שמע אסור דאומר ברכו והם אין מברכין רק הוא מברך וע״ז הקשה המ״א דהא להמחבר אפי׳ שכולן ברכו וקראו ק״ש רק שלא שמעו קדיש וברכו וא״כ אותו שלא שמע ברכו פורס וא׳ מהשומעים יאמר יוצר אור כדי שלא יהא נראה ככופר. ויאמר בקול רם וישמעו אחרים ושומעים כעונים ושפיר מברכין רבים כאמור ועמ״ש באות א׳ מזה והרמ״ע והמחבר ל״פ ובלא סמיכה ר״ל שכבר בירך ומ״מ אמרה: ועכשיו עמ״א ובט״ז הארכתי וע׳ ר״מ פ״ח מתפלה הלכה ה׳ כתב אין פורסין התחלה כרבינו יונה שאין מוציא כ״א בעשרה וז״ש וזהו הנקרא פורס אע״ג דרבינו הקדוש במשנה כתב רק לה״ק (שמעה מתנא וגרסן כך) ולא רצה לפרש פרוסה בלה״ק מתרין טעמי (אע״ג דפסק בפ״ז מתפלה כר״א דקדושה יחיד מדלגה) או דא״כ קטן אמאי לא דאין מוציא כלום או דאין רשאי לומר ב״פ ברכה משום קדושה שביוצר לחוד לכן מפרש התחלה והר״מ ז״ל או דאין סובר כרבינו יונה ומוציא אפי׳ ביחיד כשאר ברכות או פרוסה לת״ק במשנה ומ״מ מבואר מהר״א ז״ל דאין סובר הטעם מהרי״א שלא יהא נראה ככופר. ועיין פרישה הביא מסי׳ רי״ש בא׳ מפסיק לשנים ממתין עד הזן הנה ברא״ש מבואר שם שיהא ניכר הפסקה משא״כ בעשרה שמזכיר השם ניכר הפסקה וע״ש בתוס׳ מ״ו מזה י״ל כפרישה ומ״מ שם אומר נברך כולל עצמו עמהם ויש שם מי שמברך עמו שהרי ב׳ מברכין ל״ש שם שלא יהא ככופר ומברכת התורה אין ראיה מברך אח״כ ברכת התורה בקול רם והם עונין אמן וגדול העונה אמן וגם שומע כעונה לית נראה ככופר וא״ש דברי התי״ט במגילה פ״ד מ״ג עמ״ש בט״ז. ועמ״ש אי״ה בה׳ ס״ת דלפ״ז צ״ל כל הברכה בקול רם מטעם זה ועא״ר כאן. דאל״כ סתרי פסקי המחבר כאן ונ״מ עם רי״ש ס״ב והבן זה: ש"ע סָעִיף א
ב כמו עמ״א להמחבר הטעם שלא יהא נראה ככופר ה״ה ערבית דל״ת בשחרית משום קדושה שביוצר לז״א כמ״ש בט״ז ומ״א ע׳ במ״ש בריש הסי׳: ש"ע סָעִיף א
ג דליכא עמ״א ועיין לבוש טעם דמסתמא לא שהו כ״כ עד שהתפלל הש״ץ מנחה ומעריב וכולם שמעו ברכו. ויראה ודאי אם א׳ יש שלא התפלל מעריב יכול לעמוד בפני העמוד עם ט׳ שהתפללו ויאמר ברכו בקול רם וגם יאמר ברכה א׳ בקול רם ויוצא אף להמחבר ע׳ אות ב׳ ואפשר גם קדיש יאמר קודם הש״ע עמ״ש אות ד׳: ש"ע סָעִיף א
ד וקדושה עמ״א בענין קדיש והט״ז נ״ה ג׳ חולק יע״ש ומ״ש בשם הב״ח עט״ז. עמ״א נ״ד ג׳ שמש״ה פורסין אחר תפלת ח״י בלחש שא״א קדיש כך וא״כ כשפורס אח״כ צ״ל קצת פסוקים יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ה מוטב עמ״א הראה לרע״ג ס״ד דמוציאם בא״י הא יודעים מוטב שהם יקדשו ועב״י כאן שכתב כן דנכון שיפרוס מי שלא שמע אם יודע ומ״מ מנהג שלנו שהאבילים פורסין בשביל מי שלא שמעו ואפשר יש בהם מי שא״י ואין פנאי לבקש איש יודע בין תפלת ח״י בלחש אבל ודאי אם יש פנאי ויש מי שיודע ולא התפלל ראוי שהוא יפרוס: ש"ע סָעִיף א
ו ולא יסמוך עמ״א דהיינו דיעבד אם התחיל לפרוס אבל לכתחלה סמיכות גאולה לתפלה עדיף ואם יהיו אח״כ י׳ יפרוס וע׳ סס״י פ״ט ס״ח ובמ״א שם: ש"ע סָעִיף א
ז והתחיל עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה יע״ש: ש"ע סָעִיף א
ח יכול עמ״א ודוקא בין גאולה לתפלה בערבית מפסיק אבל לא באמצע ברכות. ואע״ג דנהגו שלא לפרוס על שמע בערבית נ״מ למקום שנהגו. ועא״ר נ״ח ז׳ וכאן אות ג׳. והביא תשובת מ״ע שהביא המ״א וכתב שם קטן אין פורס ע״ש ואפי׳ שמע מקטן המפטיר ברכו חוזר ופורס יעמ״ש בט״ז בשם הפר״ח ג״כ יע״ש בזה: ש"ע סָעִיף א
ט יוכל עמ״א מ״ש בשם משפטי שמואל אין כעת ת״י ואפשר הטעם שיאמרו זו ספר תורה אחרת והראשונה אין כשירה ואיכא פגם ואי״ה יבואר עוד. ונ״ל פשוט שיש ג״כ פגם לראשונים שלא יצאו בקריאה אבל הלכו להם כמו ותיקין שרי: ש"ע סָעִיף א
מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל Machatzit HaShekel
סָעִיף א
א כ' הרמ"ע כו' לא הנהיגו כלום כו' ר"ל שלא מיחו בבני אדם שעשו בענין זה דלא כפי' שהי' נראה להני רבנן: ביני עמודי כו' ר"ל בבית מדרשם דל"ל למחלוקת: מיבעי' ליה למימר יוצר כו' ר"ל שאין הש"ץ או' עבורו ברכו דהיינו לפרוס ע"ש עבורו. כיון שעכ"פ גם הוא שמע ברכו אלא שהוא לא הגיע אז לברכת יוצר: שרי ליה למפתח כו' ר"ל הוא עצמו רשאי לו' ברכו. איבר' דלאו שפיר עביד. ר"ל במה שהאריך בפ' תמיד ופסוקי דזמרה: מיהו כיון שהוא סומך ברכו לי"א ( ר"ל כיון דהשת' עומד בתחלת ברכת יוצר אור) שפיר דמי ר"ל ניהו דמנהגם היה שאין הש"ץ פורס בשבילו כה"ג. מ"מ כ' הוא כיון שסומך ברכו לי"א רשאי הש"ץ לו' ברכו בשבילו. וכן משמע מלשונו אח"ז. וכ"כ בס' א"ר משמו עין שם אלא היכי דלא בריך ע"ש. ר"ל שעדיין לא התחיל בברכ' יוצר אור. שאז אפילו שמע ברכו רשאי ש"ץ או אחר כו' עבורו ברכו. כיון שסומך עתה ברכו ליוצר אור כנ"ל: ובכל גווני. ר"ל אפילו שמע ברכו וגם כבר אמר ברכת יוצר אף שאין הש"ץ רשאי לו' ברכו עבורו. אבל הוא עצמו רשאי לומר ברכו כשיש לו עוד ט' דצייתי ליה אף שאותן תשעה כבר יצא ידי ברכו: צ"ע דא"כ כו' שהרי אין אחד מהשומעים כו' ר"ל בשלמא אי פורס אותו ששמע ברכו א"כ יאמר ברכת יוצר אותו שלא שמע משא"כ אם פורס מי שלא שמע והשומעים כבר אמרו ברכות יוצר א"כ עתה לא יאמר א' מהשומעים ברכת יוצר. ובאמת אדרבה כתבו הפוסקים דעדיף איזה שלא שמע פורס: וז"ש מהרי"א שם אין בהם כו' ר"ל היכי משכחת לה. דהא אפי' אם השומעים אמרו ברכת ק"ש מ"מ אומרים עתה ברכת יוצר ולזה כ' דמשכחת לה שרוצים לצאת לדרכם: (ס"ק א) ועכשיו כו' מ"ד אברכת התורה שהעולה או' ג"כ ברכה כו' והשומעים אין אומרים כ"א ברוך ה' המבורך לע"ו וכו' וע"כ בזה לא נראה ככופר: ש"ע סָעִיף א
ב (ס"ק ג) דליכ' כו' משום ברכו לחודיה לא קפדי' ואע"ג דאומרים פסוקים וקדיש קודם ברכו בערבית זהו רק מנהג בעלמ' ולא קפדי' כ"ה בהאי קדיש משא"כ קדיש שאחר ישתבח שחרית שהוא מנהג קדמונים קפדי' טפי: ש"ע סָעִיף א
ג (ס"ק ד) וקדושה כו' ונ"ל דאם לא הוי שם י' כו' והוא דלא כמ"ש ט"ז לעיל סי' נ"ה סק"ג: ש"ע סָעִיף א
ד (ס"ק ה) מוטב כו' עסי' רע"ג כו' ראיה זו כ' הרב"י דאית שם די"ל קידוש לאחרים אעפ"י שהוא כבר קידש ודוקא כשהן אין יודעים לו' קידוש וה"ה הכא: ש"ע סָעִיף א
ה (ס"ק ו) ולא כו' מ"מ כו' יתפלל כסדר ויסמוך כו' אם יהיה י' ואי לא יהיה י' אין בכך כלום. דהא קיי"ל לקמן ס"ס קי"א דסמיכת גאולה לתפלה עדיף מלהתפלל עם הציבור: ש"ע סָעִיף א
ו (ס"ק ז) והתחיל כו' אבל אם לא התחיל חוזר כו' והט"ז כתב שהוא תמוה דה"ל כאומר מודים מודים דמשתקין אותו: ש"ע סָעִיף א
ט״ז Taz
סָעִיף א
א ועכשיו לא נהגו כו'. המנהג עכשיו שלאחר שסיים הש"ץ התפלה עומד א' אצל הפתח ומקבצים אליו אותן שלא שמעו ברכו והוא פורס על שמע ונמשך מזה קלקול שעדיין מקצ' הקהל מתפללין ואלו עוברין לפניהם כמ"ש סי' ק"ב ע"כ צריך ליזהר מזה: ש"ע סָעִיף א
ב והתחיל בברכת יוצר אור. בב"י בשם המנהיג כ' בזה אבל אם לאחר ברכו באים מיד ולא פתח החזן ביוצר והם לא פירשו על שמע יחזור ויאמר להם ברכו כו' עכ"ל והוא תמוה מאוד דזה דומה לאומר מודים מודים דמשתקין אותו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג סומא אע"פ כו'. הוצרך לכתוב דין זה כאן אע"פ שכ"כ בסי' נ"ג שסומ' יכול לירד לפני התיב' מפני שנתחדש כאן שיאמ' יוצר המאורו' דה"א מה ששנו סומ' פורס על שמע היינו שעכ"פ ידלג יוצר המאורו' קמ"ל דלא ובזה מתורץ מ"ש הטו' כאן וכ"כ א"א ז"ל שיכול להתפלל ולהוציא אחרים ובלבד שלא יקרא שאסור לקרות בתורה בע"פ עכ"ל וקשה למה הביא הך מילתא בשם הרא"ש והוא מפורש במשנה אליבא דחכמים שהלכה כמותם ותו ל"ל לטור להביא ובלבד שלא יקרא בתורה כו' שכ"כ בסימן נ"ג ולמ"ש ניחא שגם מדברי הרא"ש מוכיח שלא ידלג יוצר המאורות מדסיים ובלבד שלא יקרא כו' ולא סיים ובלבד שלא יאמר יוצר המאורות אלא ודאי דלא מדלג דבר זה וראיתי מי שדחק עצמו בזה ללא צורך ועססי' רצ"ח שמחלק ב"י בין ההיא דהתם דסומא לא יברך על הנר במ"ש ובין הך דיוצר המאורות: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א ועכשיו עט״ז בא״ר ב׳ פי׳ בב״ח דמש״ה פורסין אחר שסיים ש״ץ שלא יעברו נגד המתפללים וא״כ לא יצדק לשון הט״ז ומזה נמשך קלקול גם הציון בכאן אין שייך כלל ואי לאו דמסתפינ׳ מחבראי וכ״ש מרבותי הייתי אומר דהאדון ז״ל כיון בזה כוונה אחת והוא כי מלת פורסין האמור (מגילה כ״ג ב׳) יש ב׳ הבנות א׳ בלה״ק פרוסה חתיכה מעין הלא פרוס לרעב כו׳ מפרסת פרסה או פורס ארמית כמ״ש בת״י יברך הזבח יפרוס על הזבח לשון ברכה והתחלה ויש לכ״א מהלשנות ב׳ פירושים והנה ללשון פרוסה ב׳ פירושים היינו למ״ד קדושה שביוצר יחיד מדלגה תקנו שיאמר עכשיו כל הברכה בשם ומלכות אעפ״י דכבר התפללו וקראו כל א׳ ק״ש וברכותיה בפ״ע דאל״כ מאי פרוסה הא צריך גם א״ר כולה אפ״ה תקנו דוגמא לסי׳ ס״ז יע״ש. השני שלא יהא נראה ככופר כמ״ש הב״י בשם מהר״י עמ״א ובאות א׳ ויש נ״מ לכל א׳ מהב׳ פירושים לפי׳ א׳ קדושה שביוצר אין יחיד אומרה וקולא שתקנו לברך שנית ואין נראה ככופר כיון שעונין ברוך ה׳ המבורך ולפי׳ ב׳ קדושה יחיד אומרה רק שלא יהא נראה ככופר וא״כ לדידן דפסקינן בסי׳ נ״ט ס״ג יחיד אומרה ע״כ שלא יהא נראה ככופר ואיך אנו יוצאים ע״כ לאחר שסיים הש״ץ ומיד מתחיל בתפלת ח״י בקול רם כמ״ש התי״ט מ״ג פ״ד דמגילה יע״ש אלא שמזה התיקון נמשך קלקול שמפסיקין בין המתפללין: והנה לפירוש השני פורסין ארמית התחלה ופריסה הפירוש שלא קראו שמע רק עתה באמן ואמ׳ דלא יהא פחות מעשר׳ ויש בו שני פירושים א׳ משום קדושה שביוצר כמו לפי׳ א׳ בפרוסה (וא״ש טפי כי לא אמרו ב״פ הברכה) השני שברכות אלו אין א׳ מוציא חבירו כי אם באמירה דוקא וע״י עניית אמן יותר מהמברך וזה דוקא בעשרה וכמ״ש הר״ב בסי׳ נ״ט ס״ד בהג״ה משא״כ ללשון א׳ פרוסה אין זה מוכרח וי״ל אף ברכו אלו לא בעי עשרה ומש״ה השמיט המחבר בנ״ט זה והר״ב לשיטתי׳ כאן דפורסין התחלה וע״כ כרבינו יונה דאין מוציא בפחות מעשרת ולפ״ז המחבר והר״ב מחולקין בפירוש פורסין ולדינא ג״כ ומה שלא הזכיר הר״ב זה הואיל ואין מבואר בפירוש ההיפוך ואי״ה במ״א יבואר עוד מזה. דאין לומר להר״ב ג״כ פרוסה וא״ר אין עונין אמן כמ״ש בד״מ זה לרבינו יונה אבל להר״ב במשנה א״א לפרש כן שהרי הר״ב אינו אומר כן בסי׳ ס״א ס״ג דעונין אמן אחר באהבה והבן זה: ש"ע סָעִיף א
ב והתחיל עט״ז מהמחבר משמע דאם לא התחיל יאמר ברכו שנית ובב״י כ״כ והקשה כו׳ ולבוש משמע דסידור שבח אין קפידא בכופל ועוד י״ל שאין או׳ רצופים רק פ״ש קדי״ש וברכו והוי הפסק ושרי עסי׳ ס״ג בט״ז ג׳: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג סומא עט״ז ובמגילה פ״ד מ״ו ר״י אומר כו׳ ה״א דלא פליגי על ת״ק אלא שת״ק אומר פורס וידלג יוצר אור ור״י מפרש לה שלא יאמר יוצר אור או שת״ק מיירי בראה ונסתמא (ויהיה פורס התחלה וכדומה או פרוסה כי לא יאמר יוצר אור וא״צ) קמ״ל מתרץ מ״ש וכ״כ מ״א ז״ל עיין ב״ח. מ״ש ברצ״ח התם סומא אין אומר מאורי אש דבעינן שיאותו לאורו עמ״א שם י״ז משא״כ הכא על שנהנה: כתב הפר״ח יש מקומות שהקטנים פורסין על שמע ומיחה בהם ממשנה מפורשת (מגילה פ״ד מ״י) ולא שמעו לקול מורים. והנה להר״ב עכשיו שא״א כ״א ברכו ועונין כו׳ י״ל לדין המשנה יוצר אור להוציא שאין בקי (ויהיה פורס התחלה) א״כ קטן אין מוציא גדולים דהוי תרי דרבנן או שאין כבוד לציבור שקטן יוציאם מאחר דבעינן על עשרה דוקא כר״י (הביאותיו לעיל באות א׳ יע״ש) משא״כ עתה שכולן בקיאין רק עונין ברוך כו׳ י״ל קטן פורס אלא הפר״ח כתב להמחבר (דנמשכים אחריו כל בני ספרד) וגם עתה אומרים יוצר אור ופורס א״כ כבר התפללו רק שלא יהא נראה ככופר (דלהמחבר בסימן נ״ט ס״ג לא ברירא רק ויש לחוש והבן) א״כ אפ״ה אין קטן פורס אע״ג דלא מוציאם ואדרבה האחד אומר יוצר אור עמ״א ובאות א׳ וא״כ אין חילוק בין דין וזמן התלמוד לעתה ומ״מ הנך רואה שגם להר״ב יש למנוע שלא יפרוס על שמע קטן ומיהו כל שהגיע לכלל שנים אין מדקדקין דברכות ק״ש דרבנן הוי ותפלה נמי אף לר״מ ד״ת מ״מ די בפ״א ומכ״ש קדושה זה ודאי דרבנן ועסי׳ נ״ג ונ״ה בזה: עיין במ״א סי׳ ג״ן אות י״ו בסומא י״א חייב בכל המצות מ״ה וי״א מדרבנן עיין תוס׳ מגילה כ״ג וב״ק פ׳ החובל ובפתיחה כוללת כתבנו מזה די״ל במ״ע פטור לר״י לא לאוין ועיין ב״ק פ׳ החובל ואי״ה יבואר במהדורא בתרא עוד מזה בפתיחה כוללת: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א ברוך ה' וכו'. ואם לא שמע ברכו רק שמע הקהל עונים עונה אמן ע"ל סי' נ"ז ס"ק א': ש"ע סָעִיף א
ב שמע. ואם שמע מהקורא בתורה דיו ואין חוזרין בשבילו עמ"א. וה"ה שמתפללין כל התפלה בשביל אחד שלא התפלל. ב"י ד"מ. וכ' המ"א מיהו נ"ל דאם אין שם י' שלא התפללו לא יתפלל הש"ץ בלחש רק יתחיל מיד בקול רם דהא עיקר הכוונה משום קדושה: (וכתב מ"א בסי' (ע"ד) [נ"ד] שאם פורסין אחר קדיש בתרא יאמר מקצת פסוקים קודם פריסת שמע שלעולם אין אומרים קדיש אלא אחר פסקים או אחר תפלת י"ח): ש"ע סָעִיף א
ג ויעבור. ועכשיו נוהגין שהאבלים פורסים על שמע אפילו שמע ויש אחד שלא שמע ואינו נכון. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ד תחלה. שישלים תפילתו ר"ל דכ"ש הוא דלא יפסיק הפורס והעובר לפני התיבה אם לא התפלל תחלה אע"פ שיצטרך לקרות אח"כ ק"ש ולא יסמוך גאולה לתפלה והמ"א כ' דלכתחילה לא יעשה כן אלא יתפלל כסדר ויסמוך גאולה לתפלה ואח"כ יפרוס שמע: ש"ע סָעִיף א
ה אור. אם לא התחיל חוזר ואומר ברכו לאותם שבאו לבה"כ. ב"י לבוש: ש"ע סָעִיף א
ו להפסיק. בין גאולה לתפלה דבלא"ה מפסיקים בפסוקים אבל באמצע ברכות לא יפסיק. מ"א: ש"ע סָעִיף א
ז הראשון. אפי' חזן הראשון. לבוש. כ' במשפטי שמואל שאם הראשונים הוציאו ס"ת וקראו בה אין לשניים להוציא ס"ת פעם אחרת ולקרות בה: ש"ע סָעִיף א
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א ס"א אם יש כו'. לשון הר"ן בפירש"י: לשון כו'. וכמו בפרוס הפסח אכילת פרס וכיוצא וכ"מ שם כ"ד שהיו אומרים ברכה ראשונה וכמ"ש בס"ב: ועכשיו כו'. דטעם שאומרים ברכה ראשונה כמ"ש בסי' נ"ט משום קדושה דאית ביה לס' שניי' שם דס"ג אבל לס' ראשונה שם ופ' בהג"ה שם כוותיה דחק כאן בב"י והסכים בד"מ לפי' תר"י להוציא את שאינו בקי כמ"ש בס"ד ועכשיו כולנו בקיאין וא"צ רק כדי לענות קדיש וברכו וכ"ש בשכבר ברכו ברכת ק"ש ע"ש ול"ד שאינו בקי אלא ר"ל מי שרוצה לצאת משא"כ עכשיו דא"א יכולין לכוין בשמיעה כמש"ש ס"ד: ולא נהגו כן כו'. מכוון יותר למש"ל דמשום קדושה דשם משא"כ בשל ערבית ואף שכ' הר"ן דלא פלוג כ"כ לפי מנהגו: לאחר שסיימו כו'. שם במתני' ואין עוברין כו' וכפי' הר"ן הנ"ל לאחר שהתפללו כ"א בפ"ע וכ' שחילקן בתרתי משום הנ"ל בר"ס נ"ה ס"ב אם התחיל כו' וכמ"ש בירושלמי: ואתה קדוש. כ"כ הטור ור"ל שמסיים שם שאין עובר לפני התיבה אלא משום קדושה אלא שמסיים הברכה וכמו בפריס' שמע אבל ספר המנהיג כ' שישלים כל התפלה וכן כ' בהג"ה למטה: משום דהוי כו'. גמ' שם: וצריך כו'. כמ"ש בספ"י דמ"ס וא"א קדיש וברכו בפחות מעשרה רבותינו שבמערב אומרים בשבעה ונ"ט לדבריהם בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו ה' וי"א אפי' בששה עד ברכו ופי' תוספת דל"פ את"ק ואמתניתין אלא דמיירי כאן כמה יהיו אותן שלא שמעו: ואם אינם כו' ואפי'. כ"כ התוס' וש"פ בשם תלמידי רש"י שכ' בשם רש"י וכן מסיים שם במ"ס ובמקום שיש שם תשעה או עשרה ששמעו בין ברכו ובין קדיש ולאחר התפלה עומד א' מאלו ויאמר ברכו או קדיש וענו אחריו יצא ור"ל תשעה שאפילו בשביל א' ואמר עשרה שיש עוד א' שלא שמע יכול לפרוס א' מאלו עשרה והביאו ראיה מש"ץ וירד לפני התיבה ואמרינן בסוף ר"ה לר"ג להוציא אפילו הבקי ואף שהש"ץ כבר התפלל ומ"ש במ"ס בתחלה רבותינו שבמערב כו' היינו אפילו אין בכולם רק שבעה וחולק על הת"ק וכ"מ הלשון שם שאמר וא"א כו' רבותינו כו' מ' דפליגי וכן הסכים הרא"ש אלא שר"ת לא רצה לסמוך ע"ז כפי פי' במ"ס כנ"ל לכן כ' בש"ע וצריך כו' ואם אינם כו' דדברי רש"י הם עיקר וכן הסכימו הפוסקים: ומ"מ אם כו'. לפי שתוס' חולקין ג"כ על ס' זו וכתב שאין ראיה מתפלת י"ח וע' ברא"ש שם וצ"ע שם: ומי שעובר כו'. ספר המנהיג כנ"ל וכן מ' פשטא דאין עוברין דכאן ל"ק פרס: אבל האחרים כו'. שא"צ אלא לשמוע קדושה מהרי"א: וכ"ש כו'. שם מסתפק בזה ואף שבמתניתין מ' כן וכמו שהקשה בירושלמי למה חלקן לתרתי ומשני שאם התחיל כו' שם איירי שהתפלל כבר ועמ"א: ואסור כו'. במ"ס שם וכבר תיקנו חכמים לחזנים לו' לאחר גאולה יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואחריו ברכו את ה' המבורך כדי לצאת אותן שלא שמעו כו' ונהגו אנשי מערב ואנשי מזרח לאמרו לאחר עושה שלום בג' תפלות של י"ח כו' וצ"ע שם: והתחיל כו'. אבל לא התחיל אומר פ"א ברכו ספר המנהיג ועט"ז ועפ"ה דסוכה נ"ג ב': ומ"מ איש כו'. אפי' כו'. כ"מ במ"ס הנ"ל ואמרינן בברכות ג' א' כי אכלינן רפתא כו' ולברכו כו': רק כו'. כמ"ש בחד גברא בתרי ספרא בפ"ז דיומא ע' א' תלתא כו': ש"ע סָעִיף א
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Eshel Avraham, Mishbetzot Zahav): Warsaw 1877 edition. באדיבות פנינים - הספרייה החופשית pninim.org (GNU FDL 1.3)