Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 106 — שולחן ערוך, יורה דעה קו
א חֲתִיכָה שֶׁבָּלְעָה אִסוּר, וְאֵין בָּהּ ס' לְבַטְּלוֹ, שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרָה, אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן אִסוּר שֶׁבָּהּ, שֶׁאִם יֵשׁ בְּמַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה מְצֹרָף עִם הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד אִסוּר הַבָּלוּעַ בָּהּ, מֻתָּר מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה, אֲבָל הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאִסוּר שֶׁבָּהּ אֵינוֹ נִפְלָט מִמֶּנָּהּ לְגַמְרֵי (רַשְׁבָּ"א ותוס' פֶּרֶק ג"ה דַּף ק' וְרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי שָׁם וּסְמַ"ג דַּף נ"א ע"ג וסה"ת סי' נ"ב וְכ"ה בִּלְשׁוֹן ר' אֶפְרַיִם גּוּפֵיהּ שֶׁבְּחִדּוּשֵׁי רַשְׁבָּ"א דַּף קי"ח וְשֶׁבְּסוֹף סֵפֶר ראב"ן וְכֵן כָּתַב מַהַרְשַׁ"ל פֶּרֶק ג"ה סִי' נ"ז וְכָל הָאַחֲרוֹנִים) וְכֵן עִקָּר, וּדְלֹא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְעֵיל סִימָן צ"ב דְּאַף אוֹתָהּ חֲתִיכָה מֻתֶּרֶת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָבָר הַנִּבְלָל וְנִמּוֹחַ, שֶׁאִם נָפַל דָּם וְכַיּוֹצֵא בוֹ לְתוֹךְ רֹטֶב שֶׁל הֶתֵּר וַאֲסָרוֹ מֵחֲמַת מִעוּטוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְרַבֶּה הָרֹטֶב שֶׁל הֶתֵּר עַד שֶׁיֵּשׁ בֵּין כֻּלּוֹ ס' לְבַטֵּל הַדָּם כֻּלּוֹ, מֻתָּר, שֶׁהַכֹּל נִבְלַל וְנִתְעָרֵב. הַגָּה: וּלְפִי מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר בְּכָל הָאִסּוּרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, אֵין חִלּוּק בֵּין דָּבָר לַח לְדָבָר יָבֵשׁ אֶלָּא לְעִנְיָן זֶה דְּאִם הַנֶּאֱסָר כְּבָר הוּא דָּבָר יָבֵשׁ וְיֵשׁ ס' כְּנֶגְדוֹ, הַחֲתִיכָה הַנֶּאֱסֶרֶת תְּחִלָּה נִשְׁאֶרֶת בְּאִסּוּרָהּ וְצָרִיךְ לַהֲסִירָהּ מִשָּׁם אִם מַכִּירָהּ, וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ בְּטֵלָה אִם אֵינָהּ חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד. וְאִם הוּא דָּבָר לַח, הַכֹּל מֻתָּר, מֵאַחַר דְּאִכָּא ס' נֶגֶד מַה שֶּׁנֶּאֶסְרָה תְּחִלָּה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ב וצ"ט.
ב חֲתִיכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בִּקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ס' לְבַטֵּל הַחֵלֶב, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָסִיר שׁוּם דָּבָר מֵהַקְּדֵרָה בְּעוֹד חֲתִיכַת הָאִסוּר בְּתוֹכָהּ, דְּחַיְשִינָן שֶׁמָּא תִּשָּׁאֵר בָּאַחֲרוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בַּקְּדֵרָה ס' לְבַטֵּל הַחֵלֶב. וְגַם לֹא יוֹצִיאֶנָּה תְּחִלָּה, שֶׁחֵלֶב שֶׁבָּהּ יֶאֱסֹר אוֹתָהּ. וּמַה תַּקָּנָתָהּ, יַנִּיחֶנָּה עַד שֶׁתִּצְטַנֵּן הַקְּדֵרָה. הַגָּה: וּלְפִי מַה דְּקַיְמָא לָן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, מֵסִיר הַחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה מִשָּׁם, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר (ד"ע).
ש״ך Shach
סָעִיף א
א אינה אוסרת אלא לפי חשבון כו'. היינו לדעת המחבר דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים משא"כ לדידן וכמו שמבאר הרב והולך וע"ל סי' צ"ט ס"ג וס"ה: ש"ע סָעִיף א
ב אבל החתיכה עצמה אסורה כו'. כ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח דאפי' לרבינו אפרים וסייעתו דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה לעולם אסורה וכ"כ הרבה פוסקים וכן הסכמת האחרונים ויש פוסקים דה"ה אפשר לסוחטו נמי מותר ולא קי"ל הכי מיהו לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים פשיטא דלכ"ע החתיכה לעולם אסורה: ש"ע סָעִיף א
ג ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ כו'. פי' וגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורים במקום שאין הפסד גדול וכמ"ש בהג"ה סי' צ"ב ס"ד אין חילוק כו': ש"ע סָעִיף א
ד אם אינה חה"ל. לכאורה משמע דקאי אשאר איסורים דעסיק ביה וקשה דא"כ אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וכמו שנתבאר בר"ס ק"א וצ"ל דהמשך ל' הרב כך הוא ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ א"כ כל האיסורים דינן שוה לבשר בחלב ולעולם אין חילוק ביניהם לענין לח ויבש רק לענין דאם הנאסר כבר הוא דבר יבש ויש ס' כנגדו דאז בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים חתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה ואם אינו מכירה בטלה אפי' בבשר בחלב אם אינה ראויה להתכבד דאילו ראויה להתכבד בבשר בחלב לא בטלה דחשיב איסור מגופו כיון שכל אחד בפני עצמו מותר וכמו שנתבאר בר"ס ק"א ואם הוא דבר לח בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים הכל מותר אי איכא ששים נגד מה שנאסר תחלה מיהו הא דבעינן ששים נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל במקום הפסד גדול לא אמרינן בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בבשר בחלב וכמ"ש הרב בסי' צ"ב ס"ד: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה שיש בה ששים לבטל החלב. ולדידן דקיימא לן חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ששים נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ששים נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפי' הכי החתיכה עצמה אסורה: ש"ע סָעִיף ב
ו שחלב שבה יאסור אותה. פי' כשיוציאה ותהיה חמה אם כן יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ששים לבטלו אבל כשמניחה בקדירה הטעם הולך בכולו בשוה ואין החתיכה נאסרת ואין להקשות דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחילה דאי לאו הכי היתה אסורה משום דם והיה צריך ששים בתבשיל נגד כולה וכמו שנתבאר בסי' ס"ט סי"א וא"כ ע"כ נאסרה תחלה משום שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתירה וכמ"ש הרשב"א והמחבר בס"א י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה לדעת הרשב"א והמחבר בסי' ס"ד ס"כ וסי' ק"ה א"נ מיירי שהיה בחתיכה ששים נגד החלב ואח"כ קודם הבישול נחתך ממנה: ש"ע סָעִיף ב
ז ולפי מה דקי"ל חנ"נ כו'. פירוש וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק אם כן מסיר החתיכה כו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדירה ודברי העט"ז בסעיף זה אינם מכוונים עיין שם: ש"ע סָעִיף ב
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א אינה. עש"ך לדידן אין החתיכה מצטרפת ולא עוד אלא שצדיך ס' נגד כולה דנ"נ ומיהו לח בלח וודאי אף דרך בישול ויש אחר כך ס' עם היתר הא' הכל שרי להמחבר ואף לדידן בה"מ ולא שייך לומר בכה"ג אפשר לסוחטו אסור כיון דנבלל בשוה הוה ליה כאילו נפל עתה האיסור משא"כ בגוש אף שטעמו עובד כוכבים (להרשב"א והמחבר) ולית ביה מעם מכל מקום ווראי יש לומר דאין חולק בשוה ומש"ה נשאר באיסורו ועוד דבר הניכר ועומד בפ"ע אמרינן ביה אפשר לסוחטו אסור משא"כ בנבלל והוא פשוט לדעתי אף ע"י בישול וכאמור: ש"ע סָעִיף א
ב אבל. עש"ך ור"ל דאי חנ"נ לא אמרינן בשאר איסורין אז שייך פלונתא דהרשב"א וטור אי אמרינן אפשר לסוחטו אסור לרשב"א והמחבר אפשר לסוחטו אסור בשאר איסורין ואף אי טעם קפילא ולית טעם כיון דאין איסור נפלט לגמרי ומיהו אם בא אליהו ואמר שנפלט לגמרי היה מותר אלא שאין במציאות (עס"י ק"ה בש"ך אות י"ז) והטור סובר דכמו דלא גזרו נ"נ בשאר איסורים ה"ה אפשר לסוחטו לא גזרו אבל לדידן דנ"נ בשאר איסורין פשיטא דהחתיכה נשארה באיסורה. ויש לראות הר"ב שהגיה וכן עיקר הא פשיטא דאפילו ס' נגד כולה בעינן ודוחק לומר דה"ק דחתיכה אסורה מספיקא דאורייתא שמא יש בה טעם ונ"מ אי ספק אי זאת ההתיכה אי לאו דאי מטעם נ"נ הוה ליה ספיקא דרבנן כו' וס"ס לא הוה דזה לא נכנס כלל בגדר הספק שמא פלט הכל דאם לא כן כחל כו' וכמ"ש הב"י בסימן צ' מטעם דכ"א יקיל דזה דוחק. גם אין לומר דנ"מ חתיכה שנאסרה במשהו דלא נ"נ כמבואר בצ"ב זה טעות דבזה אף הטור מודה דמשהו מיהא נשאר בתוכו ואין לו שיעור. וי"ל בדוחק בדשיל"מ במינו ואח"כ אינו מינו רבו עליו ומבטלו: או יאמר דמלח של איסור בעצמו דאוסר עד אלף ומכל מקום יש לומר דלא נ"נ הואיל והוא למעלה מס' לא שייך לתא דבב"ח כמ"ש בצ"ח ואם כן עכ"פ החתיכה אסורה הבלוע ממלח ההוא ואף שנפלה אחר כך ליורה גדולה דוודאי אין נרגש תו בחתיכה טעם המלח עס"י צ"ח בש"ך אות כ"ח אפ"ה אפשר לסוחטו אסור: ש"ע סָעִיף א
ג ולפי. עש"ך והנה לח בלח בה"מ אין הנ"נ ומצטרף הכל לס' דהיינו רוטב היתר שהיה מעיקרא עם מה שנתוסף כ"מ מסתימת הפוסקים ועמ"ש בצ"ב. ולשון רמ"א לכאורה קשיא דהא להמחבר אין חילוק בין לח ליבש אלא ביבש החתיכה נשארה באיסורה דמובדל וניכר הוא או שאר טעמים ובלח הכל מותר ולדידן נמי הכין ואדרבה בה"מ יש לדידן חילוק אחר דביבש בעי נגד הכל ובלח לא ואם כן מה לדידן אין חילוק דמשמע להמחבר חלוק הוא יותר. ואולי דה"ק דלהי"א בצ"ב דבלח לא נ"נ יש הבדל גדול אלא דלפי מה שנותנין בלח באין ה"מ אין חילוק: ש"ע סָעִיף א
ד אם. עש"ך ובא"מ כתב באו"ה כלל כ"ד ד"ב משמע כרמ"א והבל"י העתיקו ולא ידענא דוודאי בשאר איסורין בטל הוא כמבואר בדוכתי טובא באו"ה ובש"ע הרבה כי אין דין חהר"ל אלא בב"ח (אפילו דרבנן) ולא בשאר איסורין ואף חתיכה מדם ש"ע לא מיקרי ר"ל ובאו"ה לא מצאתי כלל מזה ע"כ נראה פשוט דאין כאן איסור כלל וכ"כ הפר"ח אות ד' ופשיט הוא: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ה שיש. עש"ך והר"ב שלא הגיה סמך אמ"ש בהרבה מקומות דבאיסור דבוק צריך ס' נגד הכל: ש"ע סָעִיף ב
ו שחלב. עש"ך דרשב"א לית ליה איסור דבוק וכמ"ש בט"ז. והקשה אי לא נמלחה בעינן ס' נגד הכל ואיך כתב נגד החלב ועס"י ס"ט סעיף י"א דכ"מ מהמחבר דאין החתיכה עצמה מצטרף יע"ש ומיהו הא ל"ק דעכ"פ החתיכה אסורה יש לומר להמחבר שם החתיכה מותרת דאי בנמלחה כבר נאסרה במליחה ותי' שהיה ס' ואחר כך חתך ממנה וכ"כ הפרישה אות ד' או כחוש. ומ"ש חלב דרבנן אל תטעה לומר חלב דרבנן אפילו שמן אין אוסר יותר מכ"ק דוודאי אוסר עד ס' והרי אפילו היתר שמן אוסר בשומן הגיד עד ס' להמחבר בסימן ק"ה ס"ט ושומן הגיד וקרומים משום דכחושים הם אלא הכי נמי קאמר חלב דרבנן כחוש הוא כמו שומן הגיד וקדומים. ומיהו ליכא לשנויי דבמליחה היה ס' (עפ"ת אות ד') דלהמחבר אין מצטרפין עס"י ק"ה ס"ט מש"ה מוקי כשחתך. ובכר"ו אות ח' מוקי בריש מעיא באמתא עם חלב דאין מחזיקין דם בבני מעיים ונם זה נכון דרשב"א לית ליה דבוק ומ"ש שלא יאסר מחלב דעדיף מיניה נקיט איסור תורה: ש"ע סָעִיף ב
ז ולפי. עש"ך ומ"מ לשון הר"ב ק"ק דהיאך תלוי זה בחנ"נ לא הל"ל אלא איסור דבוק דהוא העיקר וא"נ לא נ"נ אסורה החתיכה דאפשר לסוחטו אסור אלא הרשב"א לית ליה דבוק ומ"ש לא יניחנה בחנם בקדירה ומדברי פר"ח נראה דיש קצת איסור כמ"ש בט"ז אות ב'. ומ"ש על הלבוש פירשנו בט"ז אות ב' והא וודאי כשמוציא האיסור לא יוציא בכף אלא בקיסם גם יזהר שלא יגע בקדירה דאז יאסר הקדירה עכ"פ ✍: קדירה חדשה שבלעה כזית חלב או דם ובישל בה היתר ויש ס' נגד הזית דשרי התבשיל עס"י צ"ח אסור ליקח מהקדירה שום דבר שלא יתמעט מס' ותאסור הקדירה לתבשיל מאי תקנתיה יניחנה עד שתצטנן וזה אף לדידן ופשוט ✍: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א אבל החתיכה עצמה אסורה. הטור הקשה על זה ואיני מבין כו' הב"י הקשה על זה דהא אף אם היה ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל בכולו אנו מצריכים ס' נגד כולו וכדאמרי' גבי כחל כו' ואני אומר שכל עיקר הוכחת רבינו הוא מן סוגיא דכחל דאותה קושיא עצמה שמקשה רבינו מקשה תלמודא שם אלא מעתה נפלה לקדירה אחרת לא יאסר וכתבו התוס' כיון דבכולה משערינן אם כן נפיק כו' ואם תאמר דילמא הא דמשערינן משום דמספקא לן אי נפיק כו' ולכך נפל לקדירה אחרת אוסר משום דדילמא לא נפיק כולה ותירצו במסקנא דהכי פריך כיון דאמרת וכחל מן המנין אלמא לא חשבינן ליה חתיכה דאיסורא ולא אסור אלא משום חלב הכנוס בגומות שבתוכו ואם כן נפל לקדירה אחרת לא יאסר דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא לקדירה ראשונה עכ"ל ומשני בגמרא כיון דאמר רבי יצחק וכחל עצמו אסור שוויוה רבנן כחתיכת נבילה וכתבו התוס' שם לעיל מיניה וז"ל ואם תאמר מאי טעמא הכחל עצמו אסור והלא כל החלב הכנוס לתוכו בגומות נפלט לחוץ ונפלט בשוה לכל החתיכות כדקאמר בסמוך אלא מעתה משמע דפשיטא ליה שיוצא כולו כמו שאפרש בסמוך ויש לומר לפי שמתחילת בישולו קודם שיצא החלב לגמרי נאסר החלב שבכחל מפני טעם הבשר שבו הלכך אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לשתרי דאפשר לסוחטו אסור עכ"ל. הרי דברי רבינו נכונים לפ"ז דגם כאן קשה קושית המקשן דהא הכל מצטרף אפי' החתיכה עצמה לס' ש"מ דאין עליה שם נבילה כמו שמקשה גבי כחל ממש אלא דכאן אין שייך התירוץ דלשם שמשני כיון דא"ר יצחק וכחל עצמו אסור כו' פירושו לפי התוס' משום דאפשר לסוחטו אסור כמו שזכרנו והנה כבר כתב רבינו בסי' צ"ב דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וע"כ גם בכחל יש לומר כן דהאגם שם האיסור משום בשר בחלב ואע"ג שהוא מדרבנן כיון דחלב שחוטה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון נמצא דכאן בסי' זה דמיירי בשאר איסורין ואפשר לסוחטו מותר נשאר הדבר כקושיית המקשן דאפי' חתיכה מותרת. ודעת הרשב"א בפי' הגמרא דכחל דאמרינן נפלה לקדרה אחרת אוסרת הוא מטעם אחר שכתב בתה"א דף ק"ז שאנו חוששין שלא פלט כל חלבו בקדירה ראשונה וכמו שכתב בסי' צ' סעיף א' להרשב"א וא"כ אין חילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים ע"כ אוסר החתיכה עצמה נמצא הכל ניחא בס"ד: גם מה שכ' הטור אחר זה ומכל מקום יש לחלק כו' כתב הב"י שהם דברים פשוטים לא נתנו להכתב. ונלפע"ד דדברי רבינו הם לנו לעינים ולתועלת לתרץ קושיא אחת. והוא מחמת שכתבו התוס' שהבאתי בסמוך דעיקר הקושיא אלא מעתה נפלה לקדירה כו' הוא מחמת דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא בקדירה ראשונה והרי החלב של הכחל הוא בעין בכחל וע"כ נשאר בה גם לאחר גמר בישול דאל"כ היאך אמרו במשנה לא קרעו לאחר בישולו מותר ללישנא קמא דפכ"ה מטעם דלא גזרו רבנן על זה כיון שלא פירשה כמו שפירש רש"י שם וע"כ לומר שהאיסור שיש בחלב הכחל הוא הולך ממנה בגמר הבישול דהיינו טעם הבשר שנכנס לתוכו מן הקדירה דאילו מטעם בשר הכחל אין איסור כמו שכתב שם וע"כ אמרי' אע"פ שנאסרה החלב שם בכחל מכל מקום כל האיסור שבה הולך לגמרי בקדירה ראשונה וה"נ נימא כאן דכל מה ששייך לילך מן החלב לאותה חתיכה שדבוק בה כבר יצא בבישול הקדירה וכשתוציא אותה נהי דהוה כמו קדירה אחרת מכל מקום כבר הלך משם מה ששייך לילך ממנו ודאי אם נפל החלב למקום אחר חוזר ואוסר דאז עושה פליטה חדשה משא"כ כאן בחתיכה זו שכבר קבלה מן החלב זה והיא שבעה ממנה ומה יעשה אח"כ עוד ודא ודאי קושיא היא אלא שדחה אותה רבינו שיש לחלק שכיון שהאיסור בעין חוזרת לפליטה חדשה בקדרה אחרת אפי' לאותה חתיכה שדבוק בה ובד"מ דחק ליישב דשאני הכא בטיפה שפלטה על החתיכה שאפשר להתיר כולה על ידי ניעור וכיסה ובמה שזכרנו נתיישב הכל ודבר פשוט הוא שגם לרשב"א מותר אפי' אותה חתיכה כאן כיון דבאותו פעם שהחלב כולט לאותה חתיכה יש לה סיוע משאר חתיכות כההיא דלעיל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב וגם לא יוציאנה תחלה שהחלב שבה יאסור אותה. משמע דאם יניחנה תהא מותרת ולא דמי למ"ש בסעיף א' דהחתיכה נשארה באיסורה דהתם נאסרה החתיכה כבר על ידי בליעה ע"ז אמר שאינה פולטת כל האיסור הבלוע משא"כ כאן שלא בלעה מחלב שעליה עדיין אלא עכשיו על ידי בישול ובאותה שעה הולכת פליטת הבליעה בכל הקדירה בשוה כמו באותה חתיכה עצמה כיון דלפי סברא זו לא אמרינן חתיכה ענ"נ בשאר איסורים וזה פשוט: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א אבל. עט"ז הנה הטור הקשה על הרשב"א כיון דצריך ס' נגד כל האיסור (בצירוף החתיכה) א"כ נחלק הטעם בשוה וגם בחתיכה לא יש רק חלק פחות מס' ואמאי החתיכה אסורה דלא נ"נ בשאר איסורין והב"י כתב שאין מבין דברי הטור דהא דמצריכין ששים מספק שמא יוצא הכל ועכ"פ החתיכה אסורה מספק שמא נשאר בה טעם דהא דרוטב חולק הטעם בשוה היינו איסור שנפל לקדירה שיש ס' לא חיישינן שנותן טעם לאחד יותר מחבירו משא"כ כשכבר קיבלה חתיכה טעם חיישינן שאין יוצא עוד. והט"ז כתב דהטור ורשב"א מחולקין בפי' הגמרא בכחל אלא מעתה נפל לקדירה אחרת לא יאסור ומשני שויא כנבילה סובר הטור כפי' התוס' דיוצא מתחלה הכל אלא דנ"נ קודם וזה לא שייך בשאר איסורים דלא נ"נ ומסתמא יוצא. והרשב"א באמת סובר מה שתי' שם שויא כנבילה היינו שמא לא יצא הכל כו' ומיהו הרשב"א אוסר אף אי טעמו קפילא ולית בה טעמא וכמו שכתב הבית יוסף שם מטעם הואיל וחל שם איסור עליה אפשר לסוחטו אסור אף דנ"נ לית ליה בשאר איסורים אבל אפשר לסוחטו אית ליה: עוד כתב הט"ז על מ"ש הטור בחתיכה שיש חלב דבוק בה שאין להוציא ההיתר מן הקדירה שאז יאסור החלב הואיל והוא בעין יע"ש והם דברים פשוטים: דע דבין בחתיכה שיש חלב בעין או חתיכה שבלעה איסור ונפלה לקדירה שיש ס' נגד הכל לדידן לא יוציא ההיתר מקדירה שמא עכשיו תפלוט מהחתיכה וכ"נ מכה"ג בהגהות הטור אות ז' וזה ברור אבל החתיכה הבלוע מאיסור יוציא אף להרשב"א דאפשר לסוחטו אסור וכ"ש לדידן. אבל איסור לח שנפל לס' מותר להסיר אח"כ מקדירה דכבר נתבטל ומבואר למעלה בצ"ח. ומ"ש הט"ז דלהרשב"א מותר אותה חתיכה ק"ק פשיטא דהא קאמר בהדיא ולא יוציאנה תחלה וי"ל: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב וגם. עט"ז ונתבאר באות הקודם אבל לדידן כתב הר"ב דאין נ"מ ומסיר החתיכה האסורה מטעם איסור דבוק אבל הרשב"א לית ליה דבוק דאי אית ליה עכ"פ אותה חתיכה אסורה דאפשר לסוחטו אסור (עיין פרישה) אבל אנן קיי"ל איסור דבוק דחיישינן שמא פ"א חוץ לרוטב או ממהר לבלוע עס"י ע"ב ועפר"ח אות ז' פי' דה"ק הר"ב לדידן יש קצת איסור להמתין עד שיצטנן דעכשיו פליט והוה כמבטל איסור משא"כ להמחבר ימתין משום פסידא דחתיכה ולא הוה מבטל איסור כיון דאין כוונה לכך גם לא עביד מעשה יע"ש. והלבוש ס"ב כתב לא יוציא חתיכת האיסור שלא יאסר הכף וגם שמא יוציא היתר עמו ויאסר יע"ש ובש"ך ז' רמז במ"ש שאין דברי הלבוש מכוונים שהרי הר"ב אומר בהיפוך ואה"נ שלא יוציא בכף כ"א בעץ וכדומה: ודע אם לכבש היתר ואיסור באין ס' ואח"כ נתוסף עד ס' או במליחה כה"ג אותה חתיכה אסורה אף בה"מ ואף נ"נ י"ל בזה ואף בה"מ ועיין בסי' צ"ב בט"ז אות ט"ו ומ"ש שם ומיהו הפרש יש דאלו במליחה כה"ג בה"מ א"צ לשער נגד כל החתיכה כמ"ש בסימן ק"ה ובש"ך סימן צ"ב אות י"ו ומיהו אותה חתיכה נאסרה אף בה"מ כמ"ש הת"ח שם כלל ל"ח ד"ב חדא שא"א סומכין על קפילא ודלמא יש טעם ואת"ל אפי' ידעינן וודאי שאין טעם כמו נודר (עס"י צ"ח בש"ך אות ה') מ"מ לא שייך טעמא דהרבה פוסקים סוברים דלא נ"נ אבל רובן סברי דאפשר לסוחטו אסור. מה שאין כן בכבוש ודאי נ"נ אף בהפסד מרובה בגוש דלא שייך טעמא דראבי"ה דבמליחה כדי קליפה מה שאין כן כבוש אוסר כולו והבן ✍: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א להתכבד. כ' הש"ך וקשה דהא אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וצ"ל דהאי אם אינה ראויה להתכבד קאי אבב"ח מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל אם יש הפסד גדול לא אמרי' בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב לבטל. ולדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ס' נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ס' נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה. ש"ך: ש"ע סָעִיף ב
ג שתצטנן. פי' כשיוציאה ותהיה חמה א"כ יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ס' לבטלו אבל כשמניחה בקדרה הטעם הולך בכולו בשוה וא"ל דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחלה דאל"ה היתה אסורה משום דם והיה צריך ס' בתבשיל נגד כולה וא"כ נאסרה תחלה מפני שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתרה י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כ"ק א"נ מיירי שהיה בחתיכה ס' נגד החלב ואח"כ קודם בישול נחתך ממנה עכ"ל הש"ך: ש"ע סָעִיף ב
ד נבלה. וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק א"כ מסיר החתיכה וכו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדרה. ש"ך: ש"ע סָעִיף ב
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva
סָעִיף א
א החתיכה עצמה אסורה. עי' בתשובת נו"ב חי"ד סימן ך' באמצע התשובה שכתב דאף דקי"ל אפשר לסוחטו אסור מ"מ אם בלע איסור שהוא מינו וקיבל איסור זה ע"י מליחה יש מקום לומר אפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת אף לדידן דקיי"ל חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים ע"ש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב שמא תשאר באחרונה. עי' בתשובת תפארת צבי חלק או"ח סימן כ"ד שכתב דה"ה בכבוש אם נתבשל איסור בקדרה והיה ס' ואח"כ נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' דאם נכבש כשיעור כבישה אוסר עתה התבשיל דלא כרב אחד שרצה לומר שאינו מוסיף בליעה יותר ע"י כבישה ע"ש: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א חתיכה כו'. כמש"ל סי' צ"ב ס"ד: ש"ע סָעִיף א
ב מצורף כו'. כמ"ש (צ"ז ב') בכחל וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור: ש"ע סָעִיף א
ג אבל החתיכה כו'. אף דאין חנ"נ בשאר איסורין באפשר לסוחטו אין חילוק וכמ"ש הר"ן בס"פ כ"ה דאפשר לסוחטו וחנ"נ שני עניינים הן וז"ש בגמ' אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי כו' ואי הן דבר א' לא שייך אמאי ע"ש וכמ"ש בכחל וכחל עצמו כו' ופי' הרשב"א שמא לא פלט כל חלבו וה"ה כאן: ש"ע סָעִיף א
ד ודלא כמו כו'. ששם נמשך אחר לשון הטור והטור אזיל לשיטתו שחולק כאן על הרשב"א וסובר דגם אפשר לסוחטו דוקא בבב"ח וכפירש"י דהכל א' ועתוס' צ"ז ב' ד"ה וכחל. וא"ת ומה כו' וי"ל כו': ש"ע סָעִיף א
ה משא"כ בדבר כו'. מהא דע"ז ע"ג ונפל שם קיתון של מים כו' ושם שני כוסות כו' ועתוס' פרק ג"ה ק' ב' ד"ה בשקדם שדחקו עצמן וכ' אע"ג דל"ד דלעיל לא אמרינן כו': ש"ע סָעִיף א
ו אם אינה חח"ל כו'. קאי אבב"ח ועש"ך: ש"ע סָעִיף א
ז ואם הוא כו'. כנ"ל דלא כתוס': ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ח חתיכה בו'. יתבאר בר"ס ק"ז: ש"ע סָעִיף ב
ט ולפי כו'. וקי"ל דבאיסור דבוק חנ"נ וש"ע לא ס"ל כן אפילו לאסור החתיכה: ש"ע סָעִיף ב
י והשאר כו'. בשיש ס' נגד החתיכה: ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.