א חֲתִיכָה שֶׁבָּלְעָה אִסוּר, וְאֵין בָּהּ ס' לְבַטְּלוֹ, שֶׁנָּפְלָה לִקְדֵרָה, אֵינָהּ אוֹסֶרֶת אֶלָּא לְפִי חֶשְׁבּוֹן אִסוּר שֶׁבָּהּ, שֶׁאִם יֵשׁ בְּמַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה מְצֹרָף עִם הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ שִׁשִּׁים כְּנֶגֶד אִסוּר הַבָּלוּעַ בָּהּ, מֻתָּר מַה שֶּׁבַּקְּדֵרָה, אֲבָל הַחֲתִיכָה עַצְמָהּ אֲסוּרָה, לְפִי שֶׁאִסוּר שֶׁבָּהּ אֵינוֹ נִפְלָט מִמֶּנָּהּ לְגַמְרֵי (רַשְׁבָּ"א ותוס' פֶּרֶק ג"ה דַּף ק' וְרֹא"שׁ וּמָרְדְּכַי שָׁם וּסְמַ"ג דַּף נ"א ע"ג וסה"ת סי' נ"ב וְכ"ה בִּלְשׁוֹן ר' אֶפְרַיִם גּוּפֵיהּ שֶׁבְּחִדּוּשֵׁי רַשְׁבָּ"א דַּף קי"ח וְשֶׁבְּסוֹף סֵפֶר ראב"ן וְכֵן כָּתַב מַהַרְשַׁ"ל פֶּרֶק ג"ה סִי' נ"ז וְכָל הָאַחֲרוֹנִים) וְכֵן עִקָּר, וּדְלֹא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב לְעֵיל סִימָן צ"ב דְּאַף אוֹתָהּ חֲתִיכָה מֻתֶּרֶת. מַה שֶּׁאֵין כֵּן בְּדָבָר הַנִּבְלָל וְנִמּוֹחַ, שֶׁאִם נָפַל דָּם וְכַיּוֹצֵא בוֹ לְתוֹךְ רֹטֶב שֶׁל הֶתֵּר וַאֲסָרוֹ מֵחֲמַת מִעוּטוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִתְרַבֶּה הָרֹטֶב שֶׁל הֶתֵּר עַד שֶׁיֵּשׁ בֵּין כֻּלּוֹ ס' לְבַטֵּל הַדָּם כֻּלּוֹ, מֻתָּר, שֶׁהַכֹּל נִבְלַל וְנִתְעָרֵב. הַגָּה: וּלְפִי מַה שֶּׁנּוֹהֲגִין לוֹמַר בְּכָל הָאִסּוּרִים חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, אֵין חִלּוּק בֵּין דָּבָר לַח לְדָבָר יָבֵשׁ אֶלָּא לְעִנְיָן זֶה דְּאִם הַנֶּאֱסָר כְּבָר הוּא דָּבָר יָבֵשׁ וְיֵשׁ ס' כְּנֶגְדוֹ, הַחֲתִיכָה הַנֶּאֱסֶרֶת תְּחִלָּה נִשְׁאֶרֶת בְּאִסּוּרָהּ וְצָרִיךְ לַהֲסִירָהּ מִשָּׁם אִם מַכִּירָהּ, וְאִם אֵינוֹ מַכִּירָהּ בְּטֵלָה אִם אֵינָהּ חֲתִיכָה הָרְאוּיָה לְהִתְכַּבֵּד. וְאִם הוּא דָּבָר לַח, הַכֹּל מֻתָּר, מֵאַחַר דְּאִכָּא ס' נֶגֶד מַה שֶּׁנֶּאֶסְרָה תְּחִלָּה. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ב וצ"ט.
ב חֲתִיכָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ חֵלֶב שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה בִּקְדֵרָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ ס' לְבַטֵּל הַחֵלֶב, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יָסִיר שׁוּם דָּבָר מֵהַקְּדֵרָה בְּעוֹד חֲתִיכַת הָאִסוּר בְּתוֹכָהּ, דְּחַיְשִינָן שֶׁמָּא תִּשָּׁאֵר בָּאַחֲרוֹנָה בְּשָׁעָה שֶׁאֵין בַּקְּדֵרָה ס' לְבַטֵּל הַחֵלֶב. וְגַם לֹא יוֹצִיאֶנָּה תְּחִלָּה, שֶׁחֵלֶב שֶׁבָּהּ יֶאֱסֹר אוֹתָהּ. וּמַה תַּקָּנָתָהּ, יַנִּיחֶנָּה עַד שֶׁתִּצְטַנֵּן הַקְּדֵרָה. הַגָּה: וּלְפִי מַה דְּקַיְמָא לָן חֲתִיכָה נַעֲשֵׂית נְבֵלָה, מֵסִיר הַחֲתִיכָה הָאֲסוּרָה מִשָּׁם, וְהַשְּׁאָר מֻתָּר (ד"ע).
א סָעִיף א אינה אוסרת אלא לפי חשבון כו'. היינו לדעת המחבר דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים משא"כ לדידן וכמו שמבאר הרב והולך וע"ל סי' צ"ט ס"ג וס"ה:
ב סָעִיף א אבל החתיכה עצמה אסורה כו'. כ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח דאפי' לרבינו אפרים וסייעתו דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור והחתיכה עצמה לעולם אסורה וכ"כ הרבה פוסקים וכן הסכמת האחרונים ויש פוסקים דה"ה אפשר לסוחטו נמי מותר ולא קי"ל הכי מיהו לדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים פשיטא דלכ"ע החתיכה לעולם אסורה:
ג סָעִיף א ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ כו'. פי' וגם בנתערב איסור לח בהיתר לח אמרינן חנ"נ בשאר איסורים במקום שאין הפסד גדול וכמ"ש בהג"ה סי' צ"ב ס"ד אין חילוק כו':
ד סָעִיף א אם אינה חה"ל. לכאורה משמע דקאי אשאר איסורים דעסיק ביה וקשה דא"כ אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וכמו שנתבאר בר"ס ק"א וצ"ל דהמשך ל' הרב כך הוא ולפי מה שנוהגים לומר בכל האיסורים חנ"נ א"כ כל האיסורים דינן שוה לבשר בחלב ולעולם אין חילוק ביניהם לענין לח ויבש רק לענין דאם הנאסר כבר הוא דבר יבש ויש ס' כנגדו דאז בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים חתיכה הנאסרת תחלה נשארת באיסורה וצריך להסירה משם אם מכירה ואם אינו מכירה בטלה אפי' בבשר בחלב אם אינה ראויה להתכבד דאילו ראויה להתכבד בבשר בחלב לא בטלה דחשיב איסור מגופו כיון שכל אחד בפני עצמו מותר וכמו שנתבאר בר"ס ק"א ואם הוא דבר לח בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים הכל מותר אי איכא ששים נגד מה שנאסר תחלה מיהו הא דבעינן ששים נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל במקום הפסד גדול לא אמרינן בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בבשר בחלב וכמ"ש הרב בסי' צ"ב ס"ד:
ה סָעִיף ב שיש בה ששים לבטל החלב. ולדידן דקיימא לן חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ששים נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ששים נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפי' הכי החתיכה עצמה אסורה:
ו סָעִיף ב שחלב שבה יאסור אותה. פי' כשיוציאה ותהיה חמה אם כן יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ששים לבטלו אבל כשמניחה בקדירה הטעם הולך בכולו בשוה ואין החתיכה נאסרת ואין להקשות דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחילה דאי לאו הכי היתה אסורה משום דם והיה צריך ששים בתבשיל נגד כולה וכמו שנתבאר בסי' ס"ט סי"א וא"כ ע"כ נאסרה תחלה משום שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתירה וכמ"ש הרשב"א והמחבר בס"א י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כדי קליפה לדעת הרשב"א והמחבר בסי' ס"ד ס"כ וסי' ק"ה א"נ מיירי שהיה בחתיכה ששים נגד החלב ואח"כ קודם הבישול נחתך ממנה:
ז סָעִיף ב ולפי מה דקי"ל חנ"נ כו'. פירוש וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק אם כן מסיר החתיכה כו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדירה ודברי העט"ז בסעיף זה אינם מכוונים עיין שם:
א סָעִיף א אבל החתיכה עצמה אסורה. הטור הקשה על זה ואיני מבין כו' הב"י הקשה על זה דהא אף אם היה ברור לנו שאין הכל מתפשט ומתבלבל בכולו אנו מצריכים ס' נגד כולו וכדאמרי' גבי כחל כו' ואני אומר שכל עיקר הוכחת רבינו הוא מן סוגיא דכחל דאותה קושיא עצמה שמקשה רבינו מקשה תלמודא שם אלא מעתה נפלה לקדירה אחרת לא יאסר וכתבו התוס' כיון דבכולה משערינן אם כן נפיק כו' ואם תאמר דילמא הא דמשערינן משום דמספקא לן אי נפיק כו' ולכך נפל לקדירה אחרת אוסר משום דדילמא לא נפיק כולה ותירצו במסקנא דהכי פריך כיון דאמרת וכחל מן המנין אלמא לא חשבינן ליה חתיכה דאיסורא ולא אסור אלא משום חלב הכנוס בגומות שבתוכו ואם כן נפל לקדירה אחרת לא יאסר דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא לקדירה ראשונה עכ"ל ומשני בגמרא כיון דאמר רבי יצחק וכחל עצמו אסור שוויוה רבנן כחתיכת נבילה וכתבו התוס' שם לעיל מיניה וז"ל ואם תאמר מאי טעמא הכחל עצמו אסור והלא כל החלב הכנוס לתוכו בגומות נפלט לחוץ ונפלט בשוה לכל החתיכות כדקאמר בסמוך אלא מעתה משמע דפשיטא ליה שיוצא כולו כמו שאפרש בסמוך ויש לומר לפי שמתחילת בישולו קודם שיצא החלב לגמרי נאסר החלב שבכחל מפני טעם הבשר שבו הלכך אף לאחר שנגמר בישולו שכבר יצא כולו תו לא לשתרי דאפשר לסוחטו אסור עכ"ל. הרי דברי רבינו נכונים לפ"ז דגם כאן קשה קושית המקשן דהא הכל מצטרף אפי' החתיכה עצמה לס' ש"מ דאין עליה שם נבילה כמו שמקשה גבי כחל ממש אלא דכאן אין שייך התירוץ דלשם שמשני כיון דא"ר יצחק וכחל עצמו אסור כו' פירושו לפי התוס' משום דאפשר לסוחטו אסור כמו שזכרנו והנה כבר כתב רבינו בסי' צ"ב דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב וע"כ גם בכחל יש לומר כן דהאגם שם האיסור משום בשר בחלב ואע"ג שהוא מדרבנן כיון דחלב שחוטה מ"מ כל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון נמצא דכאן בסי' זה דמיירי בשאר איסורין ואפשר לסוחטו מותר נשאר הדבר כקושיית המקשן דאפי' חתיכה מותרת. ודעת הרשב"א בפי' הגמרא דכחל דאמרינן נפלה לקדרה אחרת אוסרת הוא מטעם אחר שכתב בתה"א דף ק"ז שאנו חוששין שלא פלט כל חלבו בקדירה ראשונה וכמו שכתב בסי' צ' סעיף א' להרשב"א וא"כ אין חילוק בין בשר בחלב לשאר איסורים ע"כ אוסר החתיכה עצמה נמצא הכל ניחא בס"ד: גם מה שכ' הטור אחר זה ומכל מקום יש לחלק כו' כתב הב"י שהם דברים פשוטים לא נתנו להכתב. ונלפע"ד דדברי רבינו הם לנו לעינים ולתועלת לתרץ קושיא אחת. והוא מחמת שכתבו התוס' שהבאתי בסמוך דעיקר הקושיא אלא מעתה נפלה לקדירה כו' הוא מחמת דכל מה שסופו לצאת מן החלב יצא בקדירה ראשונה והרי החלב של הכחל הוא בעין בכחל וע"כ נשאר בה גם לאחר גמר בישול דאל"כ היאך אמרו במשנה לא קרעו לאחר בישולו מותר ללישנא קמא דפכ"ה מטעם דלא גזרו רבנן על זה כיון שלא פירשה כמו שפירש רש"י שם וע"כ לומר שהאיסור שיש בחלב הכחל הוא הולך ממנה בגמר הבישול דהיינו טעם הבשר שנכנס לתוכו מן הקדירה דאילו מטעם בשר הכחל אין איסור כמו שכתב שם וע"כ אמרי' אע"פ שנאסרה החלב שם בכחל מכל מקום כל האיסור שבה הולך לגמרי בקדירה ראשונה וה"נ נימא כאן דכל מה ששייך לילך מן החלב לאותה חתיכה שדבוק בה כבר יצא בבישול הקדירה וכשתוציא אותה נהי דהוה כמו קדירה אחרת מכל מקום כבר הלך משם מה ששייך לילך ממנו ודאי אם נפל החלב למקום אחר חוזר ואוסר דאז עושה פליטה חדשה משא"כ כאן בחתיכה זו שכבר קבלה מן החלב זה והיא שבעה ממנה ומה יעשה אח"כ עוד ודא ודאי קושיא היא אלא שדחה אותה רבינו שיש לחלק שכיון שהאיסור בעין חוזרת לפליטה חדשה בקדרה אחרת אפי' לאותה חתיכה שדבוק בה ובד"מ דחק ליישב דשאני הכא בטיפה שפלטה על החתיכה שאפשר להתיר כולה על ידי ניעור וכיסה ובמה שזכרנו נתיישב הכל ודבר פשוט הוא שגם לרשב"א מותר אפי' אותה חתיכה כאן כיון דבאותו פעם שהחלב כולט לאותה חתיכה יש לה סיוע משאר חתיכות כההיא דלעיל:
ב סָעִיף ב וגם לא יוציאנה תחלה שהחלב שבה יאסור אותה. משמע דאם יניחנה תהא מותרת ולא דמי למ"ש בסעיף א' דהחתיכה נשארה באיסורה דהתם נאסרה החתיכה כבר על ידי בליעה ע"ז אמר שאינה פולטת כל האיסור הבלוע משא"כ כאן שלא בלעה מחלב שעליה עדיין אלא עכשיו על ידי בישול ובאותה שעה הולכת פליטת הבליעה בכל הקדירה בשוה כמו באותה חתיכה עצמה כיון דלפי סברא זו לא אמרינן חתיכה ענ"נ בשאר איסורים וזה פשוט:
א סָעִיף א להתכבד. כ' הש"ך וקשה דהא אפי' יהיה חה"ל בטילה כיון דאין איסורה מחמת עצמה וצ"ל דהאי אם אינה ראויה להתכבד קאי אבב"ח מיהו הא דבעינן ס' נגד כל מה שנאסר בתחלה בדבר לח היינו במקום שאין הפסד גדול אבל אם יש הפסד גדול לא אמרי' בכה"ג חנ"נ בשאר איסורים רק בב"ח:
ב סָעִיף ב לבטל. ולדידן דקי"ל חנ"נ בכל האיסורים וכן באיסור דבוק צריך ס' נגד כל החתיכה ה"ה הכא צריך ס' נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה ואפ"ה החתיכה עצמה אסורה. ש"ך:
ג סָעִיף ב שתצטנן. פי' כשיוציאה ותהיה חמה א"כ יאסר החתיכה מחמת החלב שבה שאין בה ס' לבטלו אבל כשמניחה בקדרה הטעם הולך בכולו בשוה וא"ל דהא ע"כ החתיכה נמלחה תחלה דאל"ה היתה אסורה משום דם והיה צריך ס' בתבשיל נגד כולה וא"כ נאסרה תחלה מפני שנמלחה עם החלב שבה ושוב אינה חוזרת להיתרה י"ל דמיירי שהוא חלב דרבנן או חלב של בהמה כחושה דאינו אוסר במליחה אלא כ"ק א"נ מיירי שהיה בחתיכה ס' נגד החלב ואח"כ קודם בישול נחתך ממנה עכ"ל הש"ך:
ד סָעִיף ב נבלה. וא"כ החתיכה זו עכ"פ אסורה משום איסור דבוק א"כ מסיר החתיכה וכו' שהרי אינו מזיק כלום במה שמסירה וא"כ לא יניחנה בחנם בקדרה. ש"ך:
א סָעִיף א החתיכה עצמה אסורה. עי' בתשובת נו"ב חי"ד סימן ך' באמצע התשובה שכתב דאף דקי"ל אפשר לסוחטו אסור מ"מ אם בלע איסור שהוא מינו וקיבל איסור זה ע"י מליחה יש מקום לומר אפשר לסוחטו מותר ואף אותה חתיכה מותרת אף לדידן דקיי"ל חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים ע"ש:
ב סָעִיף ב שמא תשאר באחרונה. עי' בתשובת תפארת צבי חלק או"ח סימן כ"ד שכתב דה"ה בכבוש אם נתבשל איסור בקדרה והיה ס' ואח"כ נצטנן התבשיל ונתמעט ההיתר שעכשיו אין ס' דאם נכבש כשיעור כבישה אוסר עתה התבשיל דלא כרב אחד שרצה לומר שאינו מוסיף בליעה יותר ע"י כבישה ע"ש:
א סָעִיף א חתיכה כו'. כמש"ל סי' צ"ב ס"ד:
ב סָעִיף א מצורף כו'. כמ"ש (צ"ז ב') בכחל וכחל מן המנין וכחל עצמו אסור:
ג סָעִיף א אבל החתיכה כו'. אף דאין חנ"נ בשאר איסורין באפשר לסוחטו אין חילוק וכמ"ש הר"ן בס"פ כ"ה דאפשר לסוחטו וחנ"נ שני עניינים הן וז"ש בגמ' אי קסבר אפשר לסוחטו מותר אמאי כו' ואי הן דבר א' לא שייך אמאי ע"ש וכמ"ש בכחל וכחל עצמו כו' ופי' הרשב"א שמא לא פלט כל חלבו וה"ה כאן:
ד סָעִיף א ודלא כמו כו'. ששם נמשך אחר לשון הטור והטור אזיל לשיטתו שחולק כאן על הרשב"א וסובר דגם אפשר לסוחטו דוקא בבב"ח וכפירש"י דהכל א' ועתוס' צ"ז ב' ד"ה וכחל. וא"ת ומה כו' וי"ל כו':
ה סָעִיף א משא"כ בדבר כו'. מהא דע"ז ע"ג ונפל שם קיתון של מים כו' ושם שני כוסות כו' ועתוס' פרק ג"ה ק' ב' ד"ה בשקדם שדחקו עצמן וכ' אע"ג דל"ד דלעיל לא אמרינן כו':
ו סָעִיף א אם אינה חח"ל כו'. קאי אבב"ח ועש"ך:
ז סָעִיף א ואם הוא כו'. כנ"ל דלא כתוס':
ח סָעִיף ב חתיכה בו'. יתבאר בר"ס ק"ז:
ט סָעִיף ב ולפי כו'. וקי"ל דבאיסור דבוק חנ"נ וש"ע לא ס"ל כן אפילו לאסור החתיכה:
י סָעִיף ב והשאר כו'. בשיש ס' נגד החתיכה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.