א כָּל שֵׁכָר שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֶחָד שֵׁכָר שֶׁל תְּמָרִים אוֹ שֶׁל תְּאֵנִים אוֹ שֶׁל שְׂעוֹרִים אוֹ שֶׁל תְּבוּאָה אוֹ שֶׁל דְּבַשׁ, אָסוּר מִשּׁוּם חַתְנוּת. וְאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא בִּמְקוֹם מְכִירָתוֹ, אֲבָל אִם הֵבִיא הַשֵּׁכָר לְבֵיתוֹ וְשׁוֹתֶהוּ שָׁם, מֻתָּר, שֶׁעִקַּר הַגְּזֵרָה שֶׁמָּא יִסְעֹד אֶצְלוֹ. וְלֹא אָסְרוּ אֶלָּא כְּשֶׁקּוֹבֵעַ עַצְמוֹ לִשְׁתּוֹת כְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם קוֹבֵעַ בִּשְׁתִיָּה, אֲבָל אִם נִכְנָס בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים וְשָׁתָה דֶּרֶךְ עֲרַאי בְּאַקְרַאי, מֻתָּר. וְכֵן מִי שֶׁלָּן בְּבֵית הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, חָשׁוּב כְּבֵיתוֹ, וּמֻתָּר לִשְׁלֹחַ בָּעִיר לִקְנוֹת שֵׁכָר מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים. הַגָּה: וְיֵשׁ מַתִּירִין בְּשֵׁכָר שֶׁל דְּבַשׁ וּתְבוּאָה (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ראבי"ה וב"י בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וְהַרְבֵּה מִן הָאַחֲרוֹנִים וַאֲגֻדָּה פא"מ וְאו"ה כְּלָל מ"ג ד"ו וּסְמַ"ק דף קי"ג), וְכֵן נוֹהֲגִין לְהָקֵל בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ.
ב מָקוֹם שֶׁיִּשְׂרָאֵל נוֹהֲגִין קֻלָּא בְּיַיִן שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, אַף הַשֵּׁכָר אָסוּר.
ג יֵין תַּפּוּחִים וְיֵין רִמּוֹנִים וְכַיּוֹצֵא בָהֶן, מֻתָּר לִשְׁתּוֹתוֹ בְּכָל מָקוֹם, דְּדָבָר שֶׁאֵינוֹ מָצוּי לֹא גָּזְרוּ עָלָיו.
ד כָּל אֵלּוּ הַמַּשְׁקִים, וְכֵן הַחֹמֶץ שֶׁל שֵׁכָר, אָסוּר לִקְנוֹתוֹ מֵהֶם אִם דְּמֵיהֶם יְקָרִים מִדְּמֵי הַיַּיִן, שֶׁאָנוּ חוֹשְׁשִׁים שֶׁמָּא עֵרַב בָּהֶן יַיִן עַד שֶׁאֵין ס' לְבַטְּלוֹ (מָרְדְּכַי בְּשֵׁם ראבי"ה). בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, כְּשֶׁמּוֹכְרִים בַּחֲנוּת; אֲבָל אִם רוֹאֶה שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתוֹ מֵהֶחָבִית, מֻתָּר, וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא עֵרַב בּוֹ יַיִן, שֶׁאִם הָיָה מְעָרֵב יַיִן בְּחָבִית הָיָה מִתְקַלְקֵל. הַגָּה: וְאַף עַל פִּי שֶׁרְגִילִים לִמְשֹׁחַ הַיּוֹרוֹת וְהַכֵּלִים בְּשֻׁמַּן חֲזִיר, אֵין לָחוּשׁ, דְּהָוֵי נְתִינַת טַעַם לִפְגָם, גַּם בָּטֵל בְּס' (אָרֹךְ כְּלָל מ"ד וּבְמָרְדְּכַי פא"מ) ; גַּם אֵין לָחוּשׁ אִם נָתְנוּ מַשְׁקִין אֵלּוּ בְּכֵלִים שֶׁל יַיִן. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קל"ז בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לָתֵת דָּם אוֹ שְׁאָר אִסּוּר לְתוֹךְ הַמֶּלַח אוֹ דְּיוֹ, אִם מֻתָּר אוֹ אָסוּר.
ה יֵין רִמּוֹנִים שֶׁמּוֹכְרִים לִרְפוּאָה, מֻתָּר לְלָקְחוֹ מֵהַתַּגָּר אֲפִלּוּ שֶׁלֹּא מֵהֶחָבִית, אַף עַל פִּי שֶׁדָּמָיו יְקָרִים מֵהַיַּיִן, מִשּׁוּם דְּכֵיוָן דְּאִית בֵּיהּ קְפֵידָא לֹא מָרַע נַפְשֵׁיהּ. וְכֵן כָּל דָּבָר שֶׁקּוֹנִים מִן הָאֻמָּן דְּלֹא מָרַע נַפְשֵׁיהּ (כֵּן מַשְׁמָע מִדִּבְרֵי הר"ן פא"מ וּמָרְדְּכַי ר"פ כֵּיצַד מְבָרְכִין).
ו צָרִיךְ לִזָּהֵר וְלִבְדֹּק וְלַחֲקֹר בְּשֵׁכָר וּבְמַשְׁקֶה שֶׁל דְּבַשׁ שֶׁעוֹשִׂים הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים עַכְשָׁו, אִם נוֹתְנִים בָּהֶם שְׁמָרִים שֶׁל יַיִן. הַגָּה: וְאִם דַּרְכָּן לִתֵּן בּוֹ שְׁמָרִים, אָסוּר לִקְנוֹת מֵהֶם אִם אֵין בַּמַּשְׁקֶה ס' מִן הַשְּׁמָרִים (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי). וְהוּא דְּלֹא עֲבִידֵי לְטַעְמֵיהּ, דִּלְטַעְמֵיהּ אֲפִלּוּ בְּאֶלֶף לֹא בָּטִיל (אָרֹךְ כְּלָל כ"ב וּבֵית יוֹסֵף סוֹף סִימָן קל"ד בְּשֵׁם תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א וְע"ל סי' קכ"ג ס"ק כ"א).
ז שֶׁמֶן וּדְבַשׁ שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מֻתָּרִים, וְאֵינָם נֶאֱסָרִים מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא מִשּׁוּם גִּעוּלֵי עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים; וְהוּא הַדִּין לְמַיִם חַמִּים שֶׁלָּהֶם.
ח הַקַּפְרִיסִין וְהַקַּפְלוּטוֹת וְהַחֲגָבִים שֶׁלָּהֶם, הַכְּבוּשִׁים מֻתָּרִין, וְהוּא שֶׁרוֹאֶה שֶׁמּוֹצִיאִים אוֹתָם מֵהָאוֹצָר, אֲבָל הַנִּמְכָּרִים בַּחֲנוּת, אֲסוּרִים, שֶׁמָּא זִלֵּף עֲלֵיהֶם יַיִן. וְכֵן זֵיתִים שֶׁלָּהֶם הַכְּבוּשִׁים, מֻתָּרִים, אֲפִלּוּ רַכִּים הַרְבֵּה עַד שֶׁגַּרְעִינָתָן נִשְׁמֶטֶת, וְלָא חַיְשִינָן שֶׁמָּא זִלֵּף עֲלֵיהֶם יַיִן, וּבִלְּבַד שֶׁלֹּא יִהְיוּ חֲתוּכוֹת בְּסַכִּין שֶׁלָּהֶם. הַגָּה: דְּמֵאַחַר שֶׁהֵם חֲרִיפִים, בָּלְעוּ מִן הַסַּכִּין. אֲבָל אִם נִכְבְּשׁוּ בְּכֵלִים שֶׁל עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, מֻתָּרִים, דְּמֵאַחַר שֶׁיֵּשׁ מַיִם עִמָּהֶם כְּבַר נִתְבַּטֵּל חֲרִיפָתָן. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם א"ח סִימָן תמ"ז). וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן צ"ו.
ט הָעֲנָבִים שֶׁלָּהֶם, אֲפִלּוּ הֵן לָחוֹת הַרְבֵּה עַד שֶׁמְּנַטְּפוֹת, מֻתָּרוֹת. וְכֵן כָּל הַכְּבָשִׁים שֶׁאֵין דַּרְכָּם לָתֵת בָּהֶם יַיִן וְחֹמֶץ. וְכֵן טָרִית (פי' חֲתִיכוֹת דָּג גָּדוֹל הַנִּקְרָא טונינ"א בְּלַעַ"ז) שֶׁאֵינָהּ טְרוּפָה. וְכֵן צִיר שֶׁל דָּגִים שֶׁיֵּשׁ בּוֹ כּוּלְכִית. וְכֵן עָלֶה שֶׁל חִלְתִּית, מֻתָּר.
י אָסוּר לִקַּח מֵהֶם קֹרֶט שֶׁל חִלְתִּית, וְטָרִית טְרוּפָה, וְחִילָק דְּהַיְנוּ מִינֵי דָּגִים קְטַנִּים מְעֹרָבִים, מִפְּנֵי שֶׁדָּגִים טְמֵאִים מִתְעָרְבִים עִמָּהֶם, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַפְרִידָם, וּכְבָשִׁים שֶׁדֶּרֶךְ לִפְעָמִים שֶׁנּוֹתְנִים בָּהֶם יַיִן. וְהָנֵי מִלֵּי לֶאֱסֹר בַּאֲכִילָה, אֲבָל בַּהֲנָאָה, מֻתָּר. וְאִם יָדוּעַ שֶׁהַכֹּל נוֹתְנִים יַיִן, אֲסוּרִים אֲפִלּוּ בַּהֲנָאָה. הַגָּה: וּמוֹכְרוֹ כֻּלּוֹ, חוּץ מִדְּמֵי יַיִן נֶסֶךְ שֶׁבּוֹ (בַּיִת יוֹסֵף וְא"ח בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א). וְאִם יָדוּעַ שֶׁעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶחָד הוּא בָּעִיר, שֶׁאֵינוֹ מְעָרֵב בּוֹ יַיִן, אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁאָר עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים דַּרְכָּן לְעָרֵב בּוֹ יַיִן, מֻתָּר לִקַּח מִכֻּלָּן, כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָדְעִינָן בְּוַדַּאי שֶׁעֵרְבוּ בּוֹ, דְּתָלִינָן לְקֻלָּא שֶׁמָּא לֹא עֵרְבוּ בּוֹ. וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָּזֶה בְּאִסּוּרֵי דְּרַבָּנָן (מָרְדְּכַי וְאָרֹךְ כְּלָל מ"ד). וְאִם יָדוּעַ שֶׁמִּקְצָת עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בְּוַדַּאי נוֹתְנִים בּוֹ יַיִן, וּמִקְּצָתָן בְּוַדַּאי אֵין נוֹתְנִים בּוֹ יַיִן, אַזְלִינָן בָּתַר רֻבָּא, דְּכָל דְּפָרִישׁ מֵרֻבָּא פָּרִישׁ. אֲבָל אָסוּר לִקְנוֹת מֵהֶם בְּבָתֵּיהֶם, דְּכָל קָבוּעַ כְּמֶחֱצָה עַל מֶחֱצָה דָּמִי (ד"ע).
יא הַמּוֹרְיָס (פי' שֻׁמָּן שֶׁל דָּגִים), בְּמָקוֹם שֶׁדַּרְכָּן לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן, אָסוּר. וְאִם הָיָה הַיַּיִן יָקָר מֵהַמּוֹרְיָס, מֻתָּר. וּבְמָקוֹם שֶׁאֵין דַּרְכָּם לָתֵת לְתוֹכוֹ יַיִן, מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ מֵהֶם וְכֵן לְהַפְקִידוֹ אֶצְלָם וּלְשָׁלְחוֹ עַל יָדָם (רַשְׁבָּ"א).
יב הָרַשְׁבָּ" א הָיָה נִזְהָר מֵהַכַּרְכֹּם, מִפְּנֵי שֶׁבְּכָל הָאָרֶץ הַהִיא הָיוּ מְזַלְּפִים עָלָיו יַיִן הַרְבֵּה, וְגַם מְעָרְבִים בּוֹ חוּטֵי בָּשָׂר יָבֵשׁ.
א סָעִיף א ואינו אסור אלא במקום מכירתו כו'. ואין לאסור משום בישולי עובדי כוכבים דאסור בכל ענין כדלעיל סי' קי"ג ס"א לפי שאינו עולה על שלחן מלכים ועוד דכי היכי דהתבואה בטילה לגבי מים לענין ברכת שהכל נהיה בדברו ה"נ בטלה לענין איסור בש"ע כ"כ התוס' והרא"ש ושאר פוסקים ומ"ש הב"ח בכאן לא ירדתי לסוף דעתו בכל דבריו ע"ש:
ב סָעִיף א ומותר לשלוח בעיר כו'. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוספות ומביאה ב"י:
ג סָעִיף א ותבואה. כל מין תבואה בין חיטין בין שעורים:
ד סָעִיף ב אף השכר. של ישראל אסור גזירה אטו יין שלהן ועפ"ר וב"ח:
ה סָעִיף ד כל אלו המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:
ו סָעִיף ד אם דמיהם יקרים. וה"ה אפילו היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כן משמע בש"ס וב"י ע"ש וכן הוא באו"ה כלל כ"ב דין ט"ו:
ז סָעִיף ד וע"ל סי' קל"ו. כן הוא בכל הספרים ובעט"ז וט"ס הוא וצ"ל קל"ד במקום קל"ז שכן הוא שם בסוף הסימן או צ"ל וע"ל סי' קל"ז וע"ל סימן קל"ד במקום שנהגו כו' כי בסימן קל"ז נתבאר דין זה דמשקים בכלים של יין ע"ש:
ח סָעִיף ה דכיון דאית ביה קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג:
ט סָעִיף ז ואינם נאסרים משום בישולי עובד כוכבי'. דנאכלין כמות שהן חיין ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דבשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סימן ק"ג ס"ד א"נ סתם כלים אינן בני יומן כדלקמן סי' קכ"ב ועיין בתשובת הרב סי' נ"ד מדין היתר שמן זית:
י סָעִיף ז וה"ה למים חמין שלהם. שאין בהן משום בשולי עובדי כוכבים שנאכלין חיין כדאיתא בשבת פרק במה טומנין (דף נ"ו ע"א) ורש"י פירש בעבודת כוכבים (דף ל"ח ע"ב) מפני שאין משתנין מברייתן ע"י האור:
יא סָעִיף ז למים חמין שלהם. ולכלי העובד כוכבים אין לחוש משום גיעולי עובדי כוכבים דשומן פוגמן מלשתות עכ"ל העט"ז ולפ"ז אפילו הכלים של עובד כוכבים ב"י מותר דהא השומן פוגם במים ותימא דודאי שומן משביח במים וזהו דבר שהחוש מעיד עליו וכן הוא בדוכתי טובי בפוסקי') ומהם בתו' והרא"ש סוף פג"ה שכתבו שם להדיא דלפי' רבינו אפרים ניחא מה שצותה תורה להגעיל כלי מדין בני יומן והלא אין במים ס' כנגדן והמים נ"נ כו' עכ"ל אלמא דאפילו הוחמו מים בכלי של עובד כוכבים ב"י אסורים וכן מוכח להדיא בדברי הר"ן פא"מ ד"ה לאוסרה בשדה ע"ש והוא פשוט אלא הטעם הכא דמותרין חמין שלהן משום דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י כדלקמן סי' קכ"ב סעיף ו' וע"ש וכ"כ הר"ן שם ושאר פוסקים והוא פשוט:
יב סָעִיף ח שהם חריפים כו'. כ' האו"ה כלל ל"ח דין ט' וט"ו) דהיינו דווקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים וע"ש והא דלא אמרינן דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ק כ' ע"ש:
יג סָעִיף ח שיש מים עמהן. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפילו הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח כדלעיל סי' צ"ה ס"ב בהג"ה:
יד סָעִיף ט טרית שאינה טרופה. פי' דג שראש ושדרה שלו ניכר שהוא טהור וע"ל סימן פ"ג ס"ק ו' וכ"ג:
טו סָעִיף י קורט של חלתית. דאע"ג דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן ב"י אגב חורפיה דחלתית משוי ליה לשבח:
טז סָעִיף י מיני דגים קטנים. שאין להם קשקשת ועתידים לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר (כדלעיל ר"ס פ"ג) רש"י וכן פי' הרמב"ם בפי' המשנה והברטנורה ולפ"ז משמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים:
יז סָעִיף י אסורים אפילו בהנאה ומוכרו כולו חוץ מדמי יין נסך כו'. היינו מדינא אבל למאי דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד מרובה ה"ה הכא וק"ל:
יח סָעִיף י דתלינן לקולא כו'. כלומר ומותר ליקח מכולן אפילו מהן בבתיהן דכל אחד ואחד שאני לוקח ממנו אני אומר זהו שלא עירב ואפילו רוב דרכן להתערב כיון שאין ידוע בודאי שעירבו אמרי' שהאחד שלא עירב מציל על כולם כדאמרינן בסוף האשה שנתארמלה דעיר שכבשוה כרכום (פי' חיל) כל הכהנות אסורות ואם יש שם מחבואה אחת דהיינו שמחזקת אחת מצלת על כל הכהנות והוא הדין בכל איסור דרבנן כיוצא בו ועי' לקמן סי' קכ"ט סוף סעיף י"א בהג"ה וצ"ע בתשו' מהרי"ל סי' פ"ו גבי מ"ש שם אמאי מתירי' סלתות של עובדי כוכבי' דמקצתן מחמיצין בשמרים כו' עד צ"ל דקונין במקום הקביעות ע"ש:
יט סָעִיף י אזלינן בתר רובא. דאי רוב ודאי מערבים כל הפורש מהן אסור ואם רוב ודאי אין מערבין כל הפורש מהן מותר אבל אסור לקנות מהן בבתיהן אף על פי שידוע שהרוב ודאי אין מערבין ואם לקח מהן אסור דכל קבוע כמחצה על מחצה כדלעיל סי' ק"י ס"ג וה"ה אם העובדי כוכבים המוכרים יש להם חנויות הרי נעשה קבוע בחנויות שלהם ולא אמרינן כל דפריש מרובה פריש אלא כשהעובד כוכבים הולך לשוק ומוכר וק"ל:
כ סָעִיף יא וכן להפקידו כו'. ע"ל ר"ס קי"ח ובמה שכתבתי שם:
כא סָעִיף יב הרשב"א היה נזהר מהכרכום כו'. והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום ובני עלייה הנזהרים הם מועטים ונראה לומר שהרשב"א לא היה נזהר אלא מפני שהיה יודע בודאי שבכל ארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי אם כן אמרינן דאי אפשר שלא יהיה אחד מהן שלא יזלף עליו יין ויציל על כולן וכי האי גוונא כתב המרדכי והאגודה פא"מ דאע"פ שהעובדי כוכבים מתקנים לחם בשמרי יין מותר הלחם כי אי אפשר שלא תיקן עובד כוכבים אחד משמרי שכר ואמרי' בכתובות אם יש שם מחבואה אחת מצלת על כל הכהנות עכ"ל ומביאו ב"י בסימן קכ"ג וכ"כ האו"ה סוף כלל כ"ב ואף על גב דבד"מ לא פסק כן להקל ולומר שאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר וכמו שכתוב בהג"ה בסעיף י' היינו משום שדרך העובד כוכבים לתקן באיסור לכך לא תלינן להקל וכן משמע בד"מ להדיא אבל היכא דאין ידוע שדרכן בכך אלא דאנן ניקום וניחוש להחמיר שמא דרכן לתקן באיסור כמו בזמן הרשב"א אם כן פשיטא די"ל דאי אפשר שלא יתקן אחד בהכשר ועי"ל דהרשב"א היה יודע שהיו מערבין בו יין הרבה וכמו שכתוב בתשובת הרשב"א ובדברי המחבר ולא היו בו ששים אבל בכרכום שלנו נראה דמסתמא אית ביה ששים דהא אין טועמין כלל טעם היין בכרכום. וגם החששא שמערבין בו חוטי בשר יבש ליתא בתשובת הרשב"א שבדפוס שלפנינו ואף לתשובת הרשב"א בכתב שהיו ביד המחבר נראה דלא חש ליה הרשב"א אלא לפי שהיה יודע שהיו מערבים בו הרבה חוטים עד שלא היו בטלים ברוב והיו בקיאין כל כך באומנותן שערבו בענין שלא היה ניכר והלכך אסור אבל בכל הכרכום שבארצנו שהדבר ידוע וברור שיש רובא דמינכר כרכום) א"כ אפי' אם ימצא במיעוטא דמיעוטא חוטי בשר יבש בטל הוא ברוב וכיון שכן מותר אפילו לכתחילה ליתנו לתבשיל דודאי יש ששים בתבשיל וכדלעיל סימן ק"ט דיבש ביבש שנתבטל ברוב מותר לבטלו אפילו לכתחלה בס' לכ"ע וכן ליש פוסקים מותר אפילו בלא ששים ע"ש ועוד דלא שייך כאן מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יש כאן שום איסור וכדלעיל סימן פ"ד ס"ק ל"ח וסימן קט"ו ס"ק כ"ח ותו די"ל דהרשב"א לא היה נזהר אלא בכרכום שהוא לח וא"כ גם החוטי בשר יבש לא היו יבשים לגמרי ואם כן הם נותנים טעם אבל בארצות האלו שהכרכום הוא יבש כעץ אם כן אפילו ימצא חוט בשר יבש לית לן בה וכמו שנתבאר לעיל סי' פ"ז סוף סעיף י' בהג"ה גבי עור הקיבה שנתייבש כעץ בענין דלית בה לחלוחית שרי ואף דיש ג"כ לפעמים כרכום רטוב ולח זהו מחמת שהיה מונח במקומות הקרים ורטובים ואפשר מתחלה היה יבש כעץ ותו י"ל דדוקא הרשב"א היה נזהר לפי שהיה יודע בודאי שהיו מערבים בו חוטי בשר יבש בענין שהיה בו חשש איסור אבל האידנא מאן לימא לן שמערבים בו בענין שהוא אסור דלמא אין מערבין בו כלל ואחזוקי איסורא לא מחזקינן ותו דאפשר דהרשב"א היה יודע שהמוכרי' הכרכום לא היו אומנים אבל האידנא שידוע שהכרכום שבא מהארצות שגדל שם שאומנים גדולי' עושים אותו ואומן לא מרע נפשיה כדלעיל סעיף ה' ועוד דידוע שיש בזמן הזה הרבה כרכום שהוא בדוק וברור שאין בו שום חוטי בשר יבש:
א סָעִיף א או של תבואה. ואין בזה איסור משום בישולי עובדי כוכבי' כי היכי דהתבואה בטילה לגבי המים לענין ברכה דשהכל הכי נמי בטילה לענין איסור בישול עובדי כוכבי'. תוספות:
ב סָעִיף א אלא במקום מכירתו. ובפת החמירו טפי כי על הפת יחיה האדם ובעי ריחוק טפי פי' לפי שעושה קירוב טפי והר"ן נתן טעם מפני שהפת מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי ע"כ:
ג סָעִיף ב אף השכר אסור. כתב רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מן עובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל. ביאור דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין בו קולא שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים ומו"ח ז"ל נטה הדרך כפי דברי רש"ל הללו לפרשם שמן ישראל אסור ומן העובד כוכבים שרי ואינו מסתבר:
ד סָעִיף ד עד שאין ס' לבטלו. תמהתי למה הצריך ס' הא קי"ל בסי' קל"ד סעיף ה' דיין במים בטל בששה חלקים וה"ה בשאר משקים דזה פשוט דהם מבטלים טעם היין יותר ממים ובב"י וד"מ העתיקו כאן בשם המרדכי בשם ראבי"ה דצריך ס' אין מזה ראייה דהוא ס"ל כדעת י"מ שמביא הטור סי' קל"ד דצריך ס' אבל אנן לא קי"ל הכי ע"כ בודאי גם כאן סגי בששה כן נראה לע"ד:
ה סָעִיף ד היה מתקלקל. אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט:
ו סָעִיף ו ששים מן השמרים. כבר כתבתי בסעיף ד' דלדידן בששה סגי:
ז סָעִיף ז משום בישולי עובדי כוכבים. שהרי נאכל כמו שהוא חי ולא משום גיעולי עובדי כוכבים דהיינו פליטת הכלי מאיסור שהיה בו מפני שהבשר פוגם את השמן וכן דבש ועי' בסי' ק"ג ס"ד מ"ש שם וכאן מיירי מכלי שהוא ב"י לאיסור אבל סתם כלי אמרינן שאינו ב"י:
ח סָעִיף ח הקפריסין. פירוש שומר לפרי ממין צלף ודרך לאכלן חיין ויש ששולקין אותן והקפלוטות כרתין נאכלין כמות שהן חיין:
ט סָעִיף ח שמא זילף עליהם יין. ואפילו במקום שהיין ביוקר מכל מקום חיישינן כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף חיישינן לזה:
י סָעִיף ט טרית שאינה טרופה. פירוש דגים מחותכים ועי' סי' פ"ג מ"ש שם:
יא סָעִיף י קורט של חלתית. חלתית הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י:
יב סָעִיף י חוץ מדמי יין נסך כו'. פירוש עומדין כמה הוא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין:
יג סָעִיף י ואם ידוע שעובד כוכבים א' הוא בעיר כו'. באו"ה כלל מ"ג דין י"ב כ"כ בשם מהר"ש ואם יש עובד כוכבים אחד בעיר כו' מותר לקנות בסתם מכל עובדי כוכבים שבעיר דהוי כמו מחבואה אחת שמצלת על כל הכהנות עכ"ל וק"ל דהא ההיא דמחבואה איתא בפרק ב' דכתובות (דף כ"ז) ושם עדיפא מהכא דשם יש לכל אחד מהכהנות ספק ספיקא ספק אם היתה באותה מחבואה אם תימצי לומר לא היתה שמא לא נאנסה וזה לא שייך כאן דמה מועיל מה שאין עובד כוכבים זה מערב לשאר שדרכן לערב הלא השאר הם כאילו לא היה עובד כוכבים זה ביניהם וא"ל דכאן מיירי ג"כ מספק דלא נודע איזה עובד כוכבים הוא שאינו מערב דהא לא נזכר כאן שום רמז זה דמיירי מלא ידוע איזה עובד כוכבי' הוא ועוד קשה דהיאך לומד מהר"ש מההיא דמחבואה דשם לא מהני אלא בדיעבד להתיר הכהנות לבעליהן משא"כ כאן התיר לקנות לכתחלה מכל עובד כוכבים. ונ"ל דכאן לא מיירי מספק איזה עובד כוכבים אלא ידוע הוא והספק הוא בשאר ולימודו של מהר"ש הוא באופן זה דשם במחבואה שבאת להתיר כל הכהנות בפעם אחת הוי כאילו באת לשאול בבת אחת כמו שכתבו התוספות שם ממילא אין לך מעלה מצד שנוכל לומר על כל אחת שהיא היתה במחבואה דהא אתה מתיר את כולם בפעם אחת א"כ אתה מתיר בודאי אף מי שלא היתה במחבואה אלא דע"כ לומר דמ"מ כיון שיש צד מעלה לאחת מהם מהני גם להשאר דומה לדבר מה שמצינו בסי' ק"י באם נאבד אחד מהם דמותר לאכול השאר שנים שנים דוקא מטעם שבודאי יש ביניהם אחד שהוא טהור ע"כ מועיל גם להשאר ה"נ כן הוא בהנהו כהנות דכיון שיש אחת ביניהם שיש לה חזקה טובה מועיל לכולם ה"נ כן הוא בהנהו עובדי כוכבים אע"פ דכאן אין ספק בעובד כוכבים זה שודאי אינו מערב מ"מ הדבר שקול כמו התם דהתם יש גריעותא דבת אחת וזה כנגד המעלה שלא נודע מי היתה במחבואה ע"כ כאן אנו אומרים כיון שיש עובד כוכבים אחד בחזקת כשרות אמרינן דגם האחרים בחזקת כשרות אלא דהתם הוה ספק דאורייתא דהיינו איסור אונס ע"כ מותר דוקא דיעבד אבל כאן הוה ספק דרבנן כמו שכתב רמ"א מותר אפילו לכתחלה אלא דקשה במ"ש רמ"א) כל שאין ידוע שלא עירבו לשון רבים הא אפי' אם נודע שיש אחד שמערב בודאי אסורים כולם כדמסיק אח"כ ע"כ נראה לענ"ד עיקר דאם יש בית א' שהוא ודאי מערבין בו יין לא מהני ליה אף אם יש בית אחד דודאי אין מערבין דהוי ממש דומיא דב' שבילין דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון אלא אזלינן בתר רובא כמ"ש אח"כ ותו דההיא דשני שבילין מיירי גם כן בטומאה דרבנן כמבואר בת"ה הארוך דף קי"ב:
יד סָעִיף י דכל דפריש כו'. ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערבי' שני ודאי אין מערבין שלישי הם סתם ועל מי שקונה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ויש להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאיתא סי' ק"י סעיף ו' ואין לומר דשאני הכא דאפילו אם יקח מן הקבוע אין כאן אלא איסור דרבנן שהוא סתם יינם דהא אמר לעיל אם יקח מן הקבוע ה"ל איסור דרבנ' דמן התורה חד בתרי בטל אלא דרבנן גזרו בדבר חשוב דלא ליבטל ואפשר דבסתם יינם דהקילו בו חכמים סמך ארשב"א דלעיל דלא גזר שמא יקח מן הקבוע:
טו סָעִיף יא ואם היה היין יוקר כו'. בטור כתוב ואם הביאו ממקום שהיין כו' והקשה ב"י מן הגמרא ההוא ארבא כו' דמשמע שאם יש שום מקום בדרך שיהא היין בזול ודאי חיישינן דלמא ההיא אורחא אזיל אם לא שיש מניעה כההיא עקולי ופשורי בגמרא ובדרישה פירש דהטור מיירי מספק אם יש מקום בדרך שהוא בזול לזה לא חיישינן ובגמרא מיירי שיש ודאי מקום זול בדרך על כן הוצרכו לתת מניעה דעיקולי ופשורי וכן ראיתי בד"מ ותימא לי דהא פריך בגמרא ודלמא דרך צור אתא משמע דלאו ודאי הוא שהדרך לשם דוקא ואפ"ה מקשה להחמיר מספק. ותו דהיאך יכתוב הטור דין חדש ולא יזכור דין הגמרא. ונראה לע"ד דמיירי בכאן שעולים מים ליבשה למכור המורייס ואם כן יש סברא טובא דגם בצור שהיא על שפת הים ואפשר שגם שם הולך למכור מורייס ושם נפיש חמרא על כן יש חשש אם אין עיקולי ופשורי משא"כ כאן בדברי הטור דמיירי שאין שום יין בזול מן אותו המקום שמביאו עד הנה ע"כ אין חשש שמא הלך מן הצד במקום שיש יין בזול דלמה ניחוש לזה כיון שמתחלה היתה כוונתו להביא הנה כן נראה לי נכון:
א סָעִיף א תבואה. כ' הטורי זהב ואין לאסור של תבואה משום בשולי עובדי כוכבי' דכי היכא דהתבואה בטלה לגבי המים לענין ברכה דשהכל ה"נ בטלה לענין איסור בשולי עובדי כוכבים:
ב סָעִיף א לביתו. ובפת החמירו טפי מפני שהוא מעשה נשים אלים חתנות דידיה טפי הר"ן:
ג סָעִיף א שלן. ואף אם העובד כוכבים אכסנאי שלו נותן לו שותה משום איבה כ"כ התוס':
ד סָעִיף א ותבואה. פי' כל מיני תבואה בין חטים בין שעורים:
ה סָעִיף ב קולא. כ' רש"ל נ"ל דוקא במקום שמקילין קאמר אבל האידנא שנעשה בקצת מקומות בעו"ה היתר גמור מותר לשתות שם שכר מעובד כוכבים רק שלא ישתה בביתו עכ"ל וביאר הט"ז דבריו דדוקא במקום שיודעים שיש איסור ביין של עובדי כוכבים רק שנוהגין קולא בו שם עשו חכמים היכרא שלא ישתה שם שכר אטו חמרא שירגישו שלא יקילו עוד אבל במקומות שנוהגים היתר גמור והם סבורים שאין כאן איסור כלל נמצא שלא ידעו ממה להפריש כי היתר גמור הוא בעיניהם ע"כ אין שייך בזה גזירה ומותר לשתות שם שכר בין מישראל בין מעובד כוכבים עכ"ל:
ו סָעִיף ד המשקים. הנזכרים אפי' יין תפוחים ורמונים:
ז סָעִיף ד ס'. והט"ז חולק על דין זה ופסק דסגי בששה חלקים כמ"ש בסי' קל"ד ס"ה במים וה"ה בשאר משקים דינא הכי (ובנה"כ כתב דיש לחלק בין מים לשאר משקים ע"ש) וכתב הש"ך וה"ה אפי' היין ביוקר אלא שהוא משביח בהם ביותר משום היין שנתערב בו אסור כ"מ בש"ס וב"י ע"ש:
ח סָעִיף ד מתקלקל. אבל בחנות לא מתקלקל כיון שהוא זמן מועט. ט"ז:
ט סָעִיף ה קפידא. אם נתערב בו חומץ וכה"ג. ש"ך:
י סָעִיף ו ששים. וכבר כתבתי בס"ד דלדידן בששה סגי. ט"ז:
יא סָעִיף ז בישולי או גיעולי. פי' פליטת הכלים והטעם דנאכלין כמות שהן חיין ובשר ושומן פוגם בשמן ודבש כדלעיל סי' ק"ג ס"ד א"נ סתם כליהם אינן ב"י וע"ל סי' קכ"ב וה"ה למים חמין שג"כ נאכלין חיין ועוד שאין משתנין מברייתן ע"י האור רש"י:
יב סָעִיף ח יין. ואפי' במקום שהיין ביוקר מ"מ חיישינן שעשה כדי לעשות להם ריח טוב ביין מועט שמזלף עליהם. ט"ז:
יג סָעִיף ח חריפים. כתב האו"ה ודוקא שנחתכו לאחר שנכבשו שאז הם חריפים ע"ש והא דלא אמרי' דהטעם נתבטל בב' וג' הראשונים ובטלים ברוב נתבאר לעיל סי' צ"ו ס"ד:
יד סָעִיף ח מים. דוקא שהרוב מים אבל אם הזיתים רוב הרי הן בחריפתן ואסורים אפי' הכלים אינן ב"י דמשוי ליה לשבח. ש"ך:
טו סָעִיף י חלתית. הוא מין פרי שקורין בלזר"א וחותכין את קרטיו בסכין ואסור משום שמנונית הסכין. רש"י:
טז סָעִיף י דגים. שאין להם קשקשת ועתידין לגדל לאחר זמן וקי"ל דמותר ומשמע דשאר דגים קטנים שיש בהן קשקשת מותרים שהרי יכול להבחין ביניהם ובין הטמאים. ש"ך:
יז סָעִיף י חוץ. פי' אומדין כמה היא דרכן לערב בכיוצא באלו וימכרו חוץ מדמי אותו יין ט"ז וכתב הש"ך דהיינו מדינא אבל לפי מה דקי"ל ר"ס קכ"ג דסתם יינם בזמן הזה מותר בהנאה במקום הפסד ה"ה הכא וק"ל:
יח סָעִיף י שעירבו. כתב הט"ז ומיירי שאינו יודע איזה עובדי כוכבים אינו מערב דאז על כ"א וא' אני אומר זהו שלא עירב ואפילו הרוב דרכן לערב הא' שלא מערב מציל על כולן אבל אם ידוע איזה עובד כוכבים שאינו מערב אינו מציל על השאר שדרכן של רוב להתערב [גם אם יש בית א' שודאי מערבין בו יין אף אם יש בית דודאי אין מערבין לא מהני ליה דומיא דב' שבילין וכו' אלא אזלינן בתר רובא ע"ש]:
יט סָעִיף י בודאי. כתב הט"ז ע"כ מיירי כאן שיש ג' מינים א' ודאי מערב ב' ודאי אינו מערב ג' הם סתם ועל מי שקנה מהסתם קא מיירי אי ניזול בתר רובא ואין להקשות נגזור שמא יקח מן הקבוע כדאי' סי' ק"י ס"ו ואפשר דבסתם יינם הקילו חכמים ולא גזרינן שמא יקח מן הקבוע עכ"ל (ובנה"כ כתב דבפירש ממילא או לקחו עובד כוכבים שלא בפנינו לא גזרינן אפי' באיסורי תורה ע"ש):
כ סָעִיף יב הרשב"א. כתב הש"ך דוקא הרשב"א שהיה יודע בודאי שבכל הארץ ההיא היו מזלפין עליו יין אבל אנן דלא ידעינן בודאי א"כ אמרינן דא"א שלא יהא א' שאינו מזלף ומציל על כולן ועיין עוד שם שמביא כמה ראיות להתיר אך מה שכתב אף אם היה בו חוטי בשר בטלין ברוב השיג הוא בעצמו ע"ז בספרו נה"כ דהא מין בשאינו מינו הוא ע"ש:
א סָעִיף א מכירתו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל מ"ש דמי שהיה מיקל בשכר ה"ה דמותר לשתות קאוו"י כו'. והוא מדברי הפר"ח סק"ו ועיין בתשובת אא"ז פנים מאירות ח"ב סי' ס"ב שחלק עליו דאף בשכר לא היה עיקר הטעם משום דהתבואה בטילה אלא עיקר הטעם היה דשכר שלהם לא היה עולה על שולחן מלכים או כמ"ש הב"ח דלא שייך בי' חתנות כולי האי דלא מזמני עלייהו וליכא קריבא דעתא כולי האי אבל בקאוו"י עינינו רואות שעולה על שלחן מלכים ומזמני עלייהו לכן ראוי לבעל נפש שלא לשתות קאוו"י או טיי"א מעובד כוכבים ע"ש ועיין בשאילת יעב"ץ ח"ב סי' קמ"ב וקמ"ג מזה ועמש"ל סי' קכ"ב סק"ד בשם נו"ב:
ב סָעִיף ד ס' לבטלו. עבה"ט ועיין בא"ח סי' ר"ד במג"א ס"ק ט"ז שכתב דדוקא מים שמפסידין ופוגמין היין אבל שאר משקים אפשר שאין פוגמין ומ"מ מסיק שם דביינות של ישראל ודאי בטיל בששים ע"ש ועיין בספר באר יעקב מ"ש בזה:
ג סָעִיף ד שרגילים. עיין בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קנ"ז שמורה אחד הזהיר את העם שלא לאכול פולין לחים הנלקחים מן העובד כוכבים לפי שהוגד לו שמכבסין אותם בבורית כדי לצחצחן וכתב הוא ז"ל דהוא חומרא בלא טעם דבורית נותן טעם לפגם ולא קעבדי אלא לחזותא דפולין שיהיו נראים לבנים וצחים וחזותא כי הא ודאי לאו מלתא וכ"ש בזה שאין אנו יודעים האמת אם כן הוא וכי נמי עבדי ליה ודאי פורתא בעלמא עבדי ולא משהו ליה בגווה אלא לעבורי זוהמא ע"ש:
ד סָעִיף ה קפידא. עיין במג"א סי' ך' סק"א:
ה סָעִיף ו אין במשקה ס'. אבל אי איכא ס' שרי אע"ג דדבר המעמיד אוסר בכל שהוא כדלעיל סי' פ"ז סעיף י"א מ"מ י"ל דשמרים לא נקרא מעמיד ולא דמי לגבינה דהתם ניכר האיסור בעין שהחלב נקפא מחמתן משא"כ הכא שאין האיסור ניכר כלל שהרי השמרים אין עושים רק שהשכר תוסס מחמתן ואין חילוק בין קודם תסיסה לאחר תסיסה כ"א לענין הטעם אבל לענין מראה כמראהו אז כן עתה. כ"ר בשו"ת פ"י כת"י הביאו בש"ת באו"ח סימן תמ"ח ס"ק י"א. ומטעם זה התיר בשמרים שעה"פ שנתנום לתוך חבית של שכר ויש ששים ע"ש עוד בזה:
ו סָעִיף י כיוצא בזה באיסורי דרבנן. עיין בתשובת נו"ב חי"ד סי' ל"ד בקדרות חרס שדרכם כאשר בא בהם סדק נותנים לאומן לתקן ולטוח במקום הסדק שלא יפלוט וכעת נודע שאומן א' עושה טיחה זו בגבינה חריפא וכתב דיש להתיר מן הסתם כיון שנודע ג"כ שיש בעלי מלאכות שעושים בסיד לחוד בלא גבינה וכמ"ש הרמ"א כאן. דבזה נמי ליכא איסור דאורייתא דקדרה דרכה להשתמש בשפע (עיין בתשובת פרי תבואה סימן כ"ג) וגבינה זו שבמקום הסדק דבר מועט היא ולדעת הרשב"א והמחבר לעיל ס"ס צ"ט מותר ואף לדעת החולקים ליכא רק איסור דרבנן ולכן סמכינן לקולא וגם לא ישתמשו בהם עד אחר מעל"ע דיש לצרף ג"כ היש מתירין שבסי' ק"ג ס"ה ע"ש:
ז סָעִיף יב מהכרכום. עבה"ט סק"כ ועיין בתשובת נחלת שבעה ח"ב סי' כ"א ובתשובת שמש צדקה חי"ד סי' ס"ג מ"ש בענין זה ובענין נעגעלי"ך:
א סָעִיף א אחד כו' או כו'. דכולהו חדא טעמא כמו שמסיק שם משום חתנות:
ב סָעִיף א (ליקוט) תמרים או של תאנים. כ"כ הרמב"ם וכ' וכיוצא בהן ולשון הטור א' שכר תמרים או של שעורים ולשון התוס' שם בין של תמרים בין של תבואה (ע"כ):
ג סָעִיף א או של תבואה. וליכא משום בש"ג כמו שבטיל לענין ברכה שמברכין שהכל:
ד סָעִיף א (ליקוט) או של דבש. טור וכ"ד הרא"ש שם שכתב ודבש דמתני' כו' והא דשרו כו' וכ"כ בהג"א שם ד"ה ובסה"ת כו' בשם א"ז:
ה סָעִיף א ואינו אסור כו' אבל כו'. לשון הרמב"ם מדברי גמ' שם וכרב אהאי:
ו סָעִיף א ולא אסרו כו' וכן כו'. הרא"ש שם ותוס' שם (ע"כ):
ז סָעִיף א ויש מתירין בשכר של דבש. דלא אמרו אלא שכר ועוד דתנן והדבש והיינו דבש מבושל כמ"ש בגמ' שם דבש למאי ניחוש כו' אי משום גיעולי כו' והטעם דליכא קירוב דעת כמו בשכר ועהג"א שם. וסברא ראשונה ס"ל שלא אמרו שכר אלא שמצוי להם ומתני' דתני דבש מפני שעדיין לא נגזר על השכר כמ"ש תוס' שם וערא"ש שם: (ליקוט) ויש מתירין בשכר של דבש. הג"א שם בשם סה"ת. וסמ"ג והג"מ:
ח סָעִיף א ותבואה. כ"כ מרדכי בשם ראבי"ה בשם ספר הישר וכ' ב"י שדעתו דאין אסור אלא כעין שכר שלהם שהיה של תמרים אבל כל הפוסקים חולקין ע"ז. וכן בדברי הרמב"ם והרא"ש הנ"ל וכ' הרמב"ם שהתירו יין תפוחים מפני שאינו מצוי כו' וכמ"ש בש"ע בס"ג (ע"כ):
ט סָעִיף ד כל אלו כו'. מ' ב' וכן יין כו':
י סָעִיף ד וכן כו'. ל"ב א':
יא סָעִיף ד אם דמיהם כו'. כמש"ש ל"ד ב':
יב סָעִיף ד עד שאין כו'. ע"ג א':
יג סָעִיף ד אבל אם כו'. ל"ב א' מ' ב':
יד סָעִיף ד גם אין כו'. ל"ג ב' וע' כ"ז בתוס' ל"ב א' ד"ה ומאוצר כו':
טו סָעִיף ה דכיון דאית כו' וכן כו'. כמ"ש במנחות מ"ג א' וכ"כ במרדכי דפ"ו דברכות על מש"ש האי הימלתא כו' ולתערובת יין ושאר דברים האסורין לא חיישינן דאומן לא מרעי נפשיה:
טז סָעִיף ו צריך כו' ואם כו'. תוס' שם ד"ה האי מהא דחלא שם:
יז סָעִיף ו אם אין כו'. כנ"ל ס"ד:
יח סָעִיף ו (ליקוט) והוא דלא כו'. כמ"ש בחולין ו' א' שאני שאור כו' ובי"ט ל"ח ב' וע"ז ס"ט א' וחולין צ"ז ב' ועתוס' דע"ז ל"ד א' סד"ה דורדיא כו' וכנ"ל סי' קכ"ג סט"ו (ע"כ):
יט סָעִיף ז וה"ה למים כו'. שם ל"ח ב' וספ"ד דשבת ופ"ב דמ"ק:
כ סָעִיף ח אפילו רכים כו'. דלא כר' יוסי שם:
כא סָעִיף ח ובלבד כו'. כמש"ל סי' צ"ו ס"ב:
כב סָעִיף ח אבל אם נכבשו כו'. כמ"ש בא"ח סי' תמ"ז ס"ח ועמש"ש: (ליקוט) אבל אם נכבשו כו'. מדשרינן במתני' זיתים כבושים שלהם (ע"כ):
כג סָעִיף י ואם ידוע כו'. כחזקיה שם דאין הלכה כתלמיד במקום רב. רי"ף ורא"ש:
כד סָעִיף י ומכרו כולו חוץ כו'. כמש"ש ע"ד א' הלכה למעשה כו': (ליקוט) ומוכרו כולו כו'. דמ"ש כולו אסור בהנאה היינו לסתם מתני' אבל לרשב"ג מוכרו כו'. ת"ה פ"ז ב' בשם ה"ר יונה ופליג על הראב"ד ועמ"ש סי' קל"ד ס"ה בהג"ה וס"ל להר"י והרשב"א כיון שבגמ' לא הוזכר לחלק לא קי"ל כירושלמי וכ"כ שם כמה פעמים (ע"כ):
כה סָעִיף י ואם ידוע כו'. כמ"ש בפ"ב דכתובות (כ"ז א') אם יש מחבואה כו' והקילו בשבויה וה"ה כאן דאינו אלא מדרבנן תלינן להקל כמ"ש בע"ז ע' ב' אימר מגבה כו':
כו סָעִיף י ואם ידוע כו' אבל כו'. כמ"ש (פסחים ט' ב' וש"מ) בעשר חנויות ובספ"ק דכתובות ט"ו אי דקא אזלי כו' ל"צ כו' ובתוספתא פ"ד דדמאי כל העיר מוכרין ודאי ואחד דמאי לקח ואינו יודע מאיזה מהן לקח ה"ז אסור מפריש תרומה ומעשר כו' כל העיר מוכרין מתוקן ואחד מוכר שאינו מתוקן ולקח כו' ה"ז אסור כל העיר מוכרין בשר שחוטה ואחד כו' ה"ז אסור כל העיר מוכרין יין טהור ואחד כו' ה"ז אסור בד"א בזמן שלקה ואינו יודע מאיזה מהן לקח אבל הלוקח מן השוק הולכין אחר הרוב וכאן לא שייך שאחד יציל כיון דידוע ודאי שמערבין:
כז סָעִיף יא ובמקום כו'. דמורייס לא נאסר לגמרי בכ"מ כמו גבינה ושאר שנאסר במנין מדאמרינן קיסטא דמורייס בלומא כו' וה"ה במקום שאין דרכן כמו כבשים. ר"ן:
כח סָעִיף יא וכן כו'. עבסי' קי"ח ס"ב ומיהו דוקא כו': (ליקוט) וכן להפקידו כו'. שאין העובד כוכבים נותן אל דעתו לסלק המורייס וליתן יין שהרי לא נודע שהיין יפה למורייס ולא יהא חמור מפקיד מלוקח שם (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.