א אֵין שׁוֹחֲטִין לְתוֹךְ הַגּוּמָא, אֲפִלּוּ בַּבַּיִת; וְאִם לֹא הָיָה רוֹצֶה לְלַכְלֵךְ בֵּיתוֹ בְּדָם, עוֹשֶׂה מְקוֹם מִדְרוֹן חוּץ לַגּוּמָא וְשׁוֹחֵט שָׁם, וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָא; וּבַשּׁוּק, לֹא יַעֲשֶׂה כֵן.
ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם שָׁחַט בְּגּוּמָא בַּשּׁוּק, אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיִּבְדְּקוּ אַחֲרָיו שֶׁמֶּא אֶפִּיקוֹרְס הוּא; (רַמְבַּ"ם פ"ב מה"ש וְעִטּוּר) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר בְּדִיעֲבַד וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה (רַשְׁבָּ"א וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם רְאֵ"ם). הַגָּה: וּבַזְּמַן הַזֶּה דְּאֵין דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּכָךְ, יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד. (אוֹר זָרוּעַ וּבִשְׁחִיטוֹת הָר"מ מִמדלינגן).
א סָעִיף א לתוך הגומא. ואפילו שאינה נקייה מעפר אסור כ"פ הפוסקים והטעם כתב הרשב"א שכן דרך האפיקורסים להתאסף על הבור ולאכול עליו:
ב סָעִיף א עושה מקום כו'. שאז ניכר לכל שמתכוין לנקות ביתו טור ובשוק אסור שאין צריך לנקות השוק והלכך אפילו אין שם אדם רואה אותו אסור דומיא דבית:
ג סָעִיף ב אסור לאכול משחיטתו. כלומר גם משחיטה זו ששחט בגומא ונראה מדברי הרשב"א דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים וכלים שאסור לאכול משחיטתו ונ"מ אפילו להי"א שכתב המחבר לענין דצריך בדיקה אחריו מכאן ולהבא כמ"ש בס"ק שאח"ז דאף במים וכלים דינא הכי:
ד סָעִיף ב ואין צריך בדיקה. אחריו כדי להכשיר אותה שחיטה דאפילו בלא בדיקה אין מוציאין את האדם מחזקת כשרות ומה ששחט הוא כשר והא דאיתא בש"ס צריך בדיקה אחריו היינו כדי לפסלו מכאן ולהבא אם) ימצא אפיקורס אמרינן כל מה ששחט למפרע לתוך הגומא לשם עבודת כוכבים היה ואסור הכל בהנאה כ"פ מהרש"ל בפ' השוחט סי' כ"ג וה"ה לתוך ימים וכלים וכמ"ש בס"ק שלפני זה:
ה סָעִיף ב ובזמן הזה כו'. קאי גם אלעיל סי' י"א וכן מפורש בא"ז שהביא בד"מ סי' י"א:
א סָעִיף א לתוך הגומא. אפילו אינה נקייה לפי שנראה כמאסף הדם שם שכן דרך הכותיים:
ב סָעִיף ב וא"צ בדיקה. כתב רש"ל ומ"מ אם בדקוהו ומצאוהו מין שאסרינן למפרע מה ששחט לתוך הגומא ואסרינן אפילו בהנאה:
ג סָעִיף ב ובזמן הזה כו'. זה קאי גם אימים ונהרות ותוך הכלי שבסי' י"א שכן העתיק רש"ל בשם א"ז:
א סָעִיף א הגומא. וכ' בש"ך ואע"פ שאינה נקיה מעפר אסור והטעם שכן דרך האפיקורסים:
ב סָעִיף א כן. והטעם מפני שא"צ לנקות השוק ואפילו אין שם אדם אסור משא"כ בביתו שניכר לכל שמתכוין לנקות את ביתו:
ג סָעִיף ב בדיקה. וכתב בש"ך והיינו דוקא לאותה שחיטה ששחט עכשיו אבל מכאן ולהבא צריך בדיקה וה"ה לשוחט לתוך ימים וכלים נמי דינא הכי:
ד סָעִיף ב בדיעבד. וכ' בש"ך דהאי הג"ה קאי גם אלעיל סימן י"א:
א סָעִיף א אפי' בבית. רש"י ד"ה כל עיקר:
ב סָעִיף ב (סעיף ב') י"א כו'. הרמב"ם וכמ"ש בגמ' שם ואם עשה כן כו':
ג סָעִיף ב וי"א כו'. מדתני במתני' ברישא השוחט לשם הרים כו' פסולה ובסיפא השוחט לשם עולה כו' פסולה ובמציעתא תני אין שוחטין כו' ול"ק פסולה משמע דלכתחלה דוקא וערש"י ד"ה בדיקה אחריו כו' שמפרש דאין הבדיקה להכשירו אלא לפסלו מכאן ואילך אחר הבדיקה. רשב"א (ובבה"ג ס"ק כ"ג מצויין בטעות):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.