Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 12 — שולחן ערוך, יורה דעה יב
א אֵין שׁוֹחֲטִין לְתוֹךְ הַגּוּמָא, אֲפִלּוּ בַּבַּיִת; וְאִם לֹא הָיָה רוֹצֶה לְלַכְלֵךְ בֵּיתוֹ בְּדָם, עוֹשֶׂה מְקוֹם מִדְרוֹן חוּץ לַגּוּמָא וְשׁוֹחֵט שָׁם, וְהַדָּם שׁוֹתֵת וְיוֹרֵד לַגּוּמָא; וּבַשּׁוּק, לֹא יַעֲשֶׂה כֵן.
ב יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁאִם שָׁחַט בְּגּוּמָא בַּשּׁוּק, אָסוּר לֶאֱכֹל מִשְּׁחִיטָתוֹ עַד שֶׁיִּבְדְּקוּ אַחֲרָיו שֶׁמֶּא אֶפִּיקוֹרְס הוּא; (רַמְבַּ"ם פ"ב מה"ש וְעִטּוּר) וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁמֻּתָּר בְּדִיעֲבַד וְאֵין צָרִיךְ בְּדִיקָה (רַשְׁבָּ"א וּמָרְדְּכַי בְּשֵׁם רְאֵ"ם). הַגָּה: וּבַזְּמַן הַזֶּה דְּאֵין דֶּרֶךְ עוֹבְדֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּכָךְ, יֵשׁ לְהַתִּיר בְּדִיעֲבַד. (אוֹר זָרוּעַ וּבִשְׁחִיטוֹת הָר"מ מִמדלינגן).
ש״ך Shach
סָעִיף א
א לתוך הגומא. ואפילו שאינה נקייה מעפר אסור כ"פ הפוסקים והטעם כתב הרשב"א שכן דרך האפיקורסים להתאסף על הבור ולאכול עליו: ש"ע סָעִיף א
ב עושה מקום כו'. שאז ניכר לכל שמתכוין לנקות ביתו טור ובשוק אסור שאין צריך לנקות השוק והלכך אפילו אין שם אדם רואה אותו אסור דומיא דבית: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג אסור לאכול משחיטתו. כלומר גם משחיטה זו ששחט בגומא ונראה מדברי הרשב"א דלסברא זו ה"ה אם שחט לתוך ימים וכלים שאסור לאכול משחיטתו ונ"מ אפילו להי"א שכתב המחבר לענין דצריך בדיקה אחריו מכאן ולהבא כמ"ש בס"ק שאח"ז דאף במים וכלים דינא הכי: ש"ע סָעִיף ב
ד ואין צריך בדיקה. אחריו כדי להכשיר אותה שחיטה דאפילו בלא בדיקה אין מוציאין את האדם מחזקת כשרות ומה ששחט הוא כשר והא דאיתא בש"ס צריך בדיקה אחריו היינו כדי לפסלו מכאן ולהבא אם) ימצא אפיקורס אמרינן כל מה ששחט למפרע לתוך הגומא לשם עבודת כוכבים היה ואסור הכל בהנאה כ"פ מהרש"ל בפ' השוחט סי' כ"ג וה"ה לתוך ימים וכלים וכמ"ש בס"ק שלפני זה: ש"ע סָעִיף ב
ה ובזמן הזה כו'. קאי גם אלעיל סי' י"א וכן מפורש בא"ז שהביא בד"מ סי' י"א: ש"ע סָעִיף ב
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א עיין ש"ך העתיק דברי הרשב"א בתורת הבית הארוך ולא דבריו שבתורת הבית הקצר ואיני יודע למה עשה כן ועיין באות ד' מה שכתב הש"ך לענין איסור הנאה ועיין ט"ז בזה: ש"ע סָעִיף א
ב עושה כו' דניכר לכל שמתכוין לנקות ביתו ובשוק אסור אף שאין רואה ש"ך דכל מקום שאסרו חכמים מפני מראית עין אפי' באין רואין אסור. אמנם אחרי העיון ראיתי בו כי כוונה מיוחדת כיון במה שהעתיק דברי הטור. ומ"ש דומיא דביתו והוא דהתוס' חולין מ"א א' ד"ה ובשוק כתבו והא דבית מותר אף שרב אוסר אפי' בחדרי חדרים הכא הרואה יאמר לנקר צריך וירושלמי אומר דמתניתין פליג ארב יע"ש והנה להירושלמי אמאי בבית לתוך הגומא אסור דליכא מראית עין ולזה נאמר דאסור משום דרך עבודת כוכבים כן הוא והמינין שוחטין דוקא לתוך גומא והוי משום ובחוקותיהם לא תלכו וזהו שדייק לבוש בלשונו הטהור בסעיף א' משום דכתיב ובחוקותיהם לא תלכו ואפשר כדי שיבא אח"כ לשון הילכך אפילו גומא שאין מנוקה אסור כתב כן יע"ש. וממרוצת דברי תוס' שכתבו בבית ליכא מ"ע דהרואה אומר לנקר חצרו היינו דאה"נ דגומא ממש ראוי להתיר אלא משום ובחוקותיהם כו' ומדרון מותר דלאו חוקת העובדי כוכבים הוה והרואה לית מראית עין דיאמר לנקות הוא צריך והטור החמיר יותר דכ"מ שאסרו מ"ע אפילו בחדרי חדרים אסור אף דהרואה יאמר לנקות אף שלא היה שייך ובחוקותיהם כו' אלא מש"ה שרי בעושה מדרון דהכל יודעין וניכר שעושה לנקות דאל"כ לשחוט להדי גומא וז"ש הטור דאז ניכר לכל וע"ז כתב הש"ך דבשוק אסור ובמקום מדרון אף באין רואה כרב דכ"מ שאסרו חז"ל כו' ומיהו מבית אין ראיה דאסור להדי גומא כרב דילמא משום ובחוקותיהם כו' לז"א דהא דומיא קתני שם במשנה אין שוחטין לגומא כל עיקר היינו אף בבית כרבא שם אבל שוחט חוץ לגומא כרבא ואהא קאי הא בשוק דומיא דבית אף באין רואה אסור דלא כירושלמי: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג אסור לאכול עיין ש"ך ועשה כלומר שלא תטעה מלשון ש"ע דה"ק י"א שאסור לאכול משחיטתו שישחוט עד אחר שיבדקו אחריו דצריך בדיקה וי"א בדיעבד מותר כלומר דאי עבר ושחט לגומא דמותר אח"כ לאכול ולמסור לו לשחוט וזה שכתב וא"צ בדיקה אחריו לזה כתב דאינו כן כי המעיין בספרו הארוך של ב"י יראה דהוא מחלוקת הר"מ ז"ל והרשב"א ופלוגתייהו הוא אי אוסרין שחיטה זו להר"מ הבדיקה לקולא ולהרשב"א הבדיקה לחומרא ומיהו לכ"ע אין מוסרין לו מכאן ולהבא לשחוט גם פתו ויינו עד שיבדקו אף להרשב"א וכאמור וה"ה אם שחט לתוך ימים ונהרות וכלים צריך בדיקה לחומרא לרשב"א: ש"ע סָעִיף ב
ד ואין צריך בדיקה אחריו עש"ך היינו דא"צ בדיקה לקולא ונ"מ אי אין לפנינו השחיטה מותרת אבל ודאי בודקין אותו אם הוא לפנינו לחומרא אם נמצא מין שחיטתו אסורה גם אין מוסרין מכאן ולהבא ובודלין מפיתו ומיינו עד שבודקין לחומרא כרשב"א וכן הילכתא כמו שיתבאר באות ה': ש"ע סָעִיף ב
ה ובזמן הזה כתב הש"ך דקאי גם אסימן י"א. והנה מדברי הש"ך אות ד' יראה להדיא דאף בזמן הזה צריך עכ"פ בדיקה לחומרא ואסור ליתן לו לשחוט מכאן ולהבא בלא בדיקה ומ"ש הש"ך אות ד' אם ימצא מין כתב התב"ש באות ב' דצריך להיות ואם בוי"ו יע"ש והדין עמו דהבדיקה היא משום מכאן ולהבא גם לפסול שחיטתו למפרע אם ימצא מין כמ"ש מהרש"ל וכן מוכח מאות ג' ותמהני אתב"ש שכתב דעכשיו א"צ כלל בדיקה ואמת שכך כתב הב"ח בסוף סימן זה דהאידנא א"צ בדיקה וכ"כ הרב בהגהות ש"ע וא"י דמש"ע י"ל דא"כ היה לכתוב והעיקר כסברא שניה בזמן הזה ומדכתב דיעבד מותר משמע דעכ"פ בעי בדיקה ומיהו בד"מ סימן י"א כתב האידנא מותר לכתחילה ומ"מ העולם נזהרים א"כ משמע דא"צ בדיקה. וכן הביא מהרש"ל שם ומדברי הש"ך אות ג' ונ"מ לי"א מוכח דבעי בדיקה עכשיו וצ"ע: ש"ע סָעִיף ב
ט״ז Taz
סָעִיף א
א לתוך הגומא. אפילו אינה נקייה לפי שנראה כמאסף הדם שם שכן דרך הכותיים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב וא"צ בדיקה. כתב רש"ל ומ"מ אם בדקוהו ומצאוהו מין שאסרינן למפרע מה ששחט לתוך הגומא ואסרינן אפילו בהנאה: ש"ע סָעִיף ב
ג ובזמן הזה כו'. זה קאי גם אימים ונהרות ותוך הכלי שבסי' י"א שכן העתיק רש"ל בשם א"ז: ש"ע סָעִיף ב
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א לתוך הגומא אפילו אינה נקיה לפי שנראה כמאסף הדם שכן דרך הכותים ט"ז. הנה בטעמא דאין שוחטין לגומא יש ב' טעמים. א' דיאמרו שוחט ע"מ לזרוק לעבודת כוכבים ומש"ה כתבו התו' דגומא שאין נקיה שרי ועוד יש טעם כמו שכתב הרשב"א בארוך דף ח"י כ"א ה"ש שנראה כמאסף הדם לאכול עליו שכן המינין עושין ובקצר כתב שלא יראה כמאסף הדם לאכול עליו לשם עבודת כוכבי' ורש"י כתב טעמא דגומא שחוק הצדוקים לעבודת כוכבים אין הכרע בפירושו ואפשר כהרשב"א סובר שמאסף לאכול אח"כ לשם עבודת כוכבים. ובשמ"ח א' כתב לרש"י הטעם שחוק המינין שוחטין שם לשם עבודת כוכבי' וא"י רמז ברש"י בזה ונ"מ אי בדקו אח"כ ומצאו מין דאוסרין שחיטתו למפרע אף דקי"ל בהמיר דתו אין אוסרין למפרע עיין סי' א' בש"ך שם מ"מ כיון שיש רגלים לדבר ששחט לתוך הגומא אמרי' סתמא לעבודת כוכבים שחט היינו בגומא נקייה הא אין נקייה דודאי לא מקבל הדם לעבודת כוכבי' אין טעם לאסור בהנא' ואף באכיל' אם אחר עע"ג אלא דאין להקל ואף באין נקיה יש לאסור הכל בהנא' ובכר"ו כתב דאין דרך כלל לשחוט לעבודת כוכבי' בתוך הגומא וע"ש והנה הרשב"א בקצר העיד דמתאספים לאכול לשם עבודת כוכבים ולא כמ"ש הוא ז"ל כדי לנבל וכדומה יע"ש. ומ"ש הט"ז הוא דעת הרשב"א ותוס' בחולין: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב עט"ז הביא דברי יש"ש פה"ש סי' כ"ג דאם נמצא אח"כ מין דאוסרין שחיטתו למפרע אף בהנאה. ודע דהר"מ ז"ל שאוסר אף בדיעבד כשוחט לגומא הוא דוקא בשוק ולא בביתו דאומרין לנקר עושה אף שאין רשאי לכתחלה וכ"כ הב"ח ז"ל ומש"ה שינה המחבר מלשון הטור שכתב ואם שחט לגומא אסור והמחבר כתב גומא שבשוק וה"ה אם עושה מדרון ושחט בשוק אפשר דאין איסור להר"מ ז"ל דוקא לתוך הגומא ממש ולפ"ז יש להסתפק אם מצאו אח"כ מין אם אוסרין למפרע בשחט בבית או בשוק במקום מדרון מהו. שוב ראיתי שאם שחט במקום מדרון ודם שותת לגומא בשוק צריך בדיקה ואסור לדעת ר"מ שהרי בברייתא קאמר ובשוק לא יעשה כן ואם שחט צריך בדיקה אחריו ולשון הר"מ ז"ל בפ"ב הל' ז' ואם שחט לגומא בשוק צריך בדיקה ה"ה בחוץ לגומא אמנם בגומא שבבית יש להסתפק כאמור. ועיין ב"ח וכה"ג בהגהות הטור עיין שם: ש"ע סָעִיף ב
ג ובזמן הזה קאי גם אימים וכלים ט"ז בשם רש"ל ומיניה דאם בדקו אחריו ונמצא מין אסורה שחיטתו למפרע ג"כ שאנו חוששין לשרא דימא שחט או מקבל לזרוק הדם לעבודת כוכבים ובש"ך אבאר עוד: ש"ע סָעִיף ב
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א הגומא. וכ' בש"ך ואע"פ שאינה נקיה מעפר אסור והטעם שכן דרך האפיקורסים: ש"ע סָעִיף א
ב כן. והטעם מפני שא"צ לנקות השוק ואפילו אין שם אדם אסור משא"כ בביתו שניכר לכל שמתכוין לנקות את ביתו: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג בדיקה. וכתב בש"ך והיינו דוקא לאותה שחיטה ששחט עכשיו אבל מכאן ולהבא צריך בדיקה וה"ה לשוחט לתוך ימים וכלים נמי דינא הכי: ש"ע סָעִיף ב
ד בדיעבד. וכ' בש"ך דהאי הג"ה קאי גם אלעיל סימן י"א: ש"ע סָעִיף ב
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א אפי' בבית. רש"י ד"ה כל עיקר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (סעיף ב') י"א כו'. הרמב"ם וכמ"ש בגמ' שם ואם עשה כן כו': ש"ע סָעִיף ב
ג וי"א כו'. מדתני במתני' ברישא השוחט לשם הרים כו' פסולה ובסיפא השוחט לשם עולה כו' פסולה ובמציעתא תני אין שוחטין כו' ול"ק פסולה משמע דלכתחלה דוקא וערש"י ד"ה בדיקה אחריו כו' שמפרש דאין הבדיקה להכשירו אלא לפסלו מכאן ואילך אחר הבדיקה. רשב"א (ובבה"ג ס"ק כ"ג מצויין בטעות): ש"ע סָעִיף ב
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.