א עִיר שֶׁעוֹשִים בָּהּ יָרִיד בְּיוֹם חַגָּם וְהָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְקַבְּצִים מִכַּמָּה מְקוֹמוֹת. וְהוֹלְכִים שָׁם לִכְבוֹד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מֻתָּר לֵילֵךְ חוּצָה לָהּ וְאָסוּר לִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הָיְתָה חוּצָה לָהּ, מֻתָּר לִכָּנֵס בְּתוֹכָהּ. הַהוֹלֵךְ מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אָסוּר לַעֲבֹר בָּהּ אִם הַדֶּרֶךְ מְיֻחָד לָהּ, דְּהַיְנוּ שֶׁאֵין עוֹבְרִין מֵאוֹתָהּ עִיר לְעִיר אַחֶרֶת.
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּאַכְסְנַאי. אֲבָל בֶּן עִיר, מֻתָּר. וְאִם הוֹלֵךְ בְּשַׁיָּרָא, מֻתָּר. הַגָּה: חָצֵר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, יֵשׁ אוֹמְרִים דְּדִינוֹ כְּעִיר שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים (טוּר בְּשֵׁם הָרַשְׁבָּ"א), וּבִזְמַן שֶׁאֵין הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִתְקַבְּצִים שָׁם לְתַרְפּוּתָן מֻתָּר לִכָּנֵס שָׁם (טוּר בְּשֵׁם ר' יוֹנָה וְהָרֹא"שׁ). וְיֵשׁ אוֹמְרִים דִּבְכָל עִנְיָן אָסוּר, אִם אֵין דֶּרֶךְ עוֹבֵר בּוֹ לְמָקוֹם אַחֵר. אֲבָל כְּשֶׁדֶּרֶךְ עוֹבֵר לְמָקוֹם אַחֵר, לְכֻלֵּי עָלְמָא מֻתָּר. וְכֵן הַמִּנְהָג פָּשׁוּט לֵילֵךְ דֶּרֶךְ אוֹתוֹ חָצֵר לְמָקוֹם אַחֵר, (רַשְׁבָּ"א) וּמִכָּל מָקוֹם מִדַּת חֲסִידוּת הוּא לְהִתְרַחֵק מִלֵּילֵךְ בּוֹ אִם יֵשׁ לוֹ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת קָצָר כָּמוֹהוּ (ד"ע וְכֵן מַשְׁמָע בְּסֵפֶר חֲסִידִים). וְעַיִּןִ לְעֵיל סִימָן קמ"ב.
ג הוֹלְכִים לְיָרִיד שֶׁל עוֹבֵד כּוֹכָבִים, וְלוֹקְחִים מֵהֶם בְּהֵמָה עֲבָדִים וּשְׁפָחוֹת וּבָתִּים וְשָׂדוֹת וּכְרָמִים, וְכוֹתֵב וּמַעֲלֶה בְּעַרְכָּאוֹת שֶׁלָּהֶם. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בְּלוֹקֵחַ מִבַּעַל הַבַּיִת, שֶׁאֵינוֹ נוֹתֵן מֶכֶס, אֲבָל הַלּוֹקֵחַ שָׁם מִן הַתַּגָּר, אָסוּר מִפְּנֵי שֶׁהוּא נוֹתֵן מֶכֶס וְאַף אִם יַנִּיחוּ לוֹ הַמֶּכֶס אָסוּר (טוּר). וְהַמֶּכֶס לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. עָבַר וְלָקַח בְּהֵמָה, נוֹשֵׁר פַּרְסוֹתֶיהָ מֵהָאַרְכֻּבָּה וּלְמַטָּה. וְאִם כְּסוּת וְכֵלִים לָקַח, יֵרָקְבוּ. לָקַח מָעוֹת וּכְלֵי מַתָּכוֹת, יוֹלִיכֵם לְיַם הַמֶּלַח. לָקַח עֶבֶד, לֹא מַעֲלִין וְלֹא מוֹרִידִין.
ד אִם הַמֶּכֶס הוּא לַכֹּהֲנִים, וְאוֹכְלִים וְשׁוֹתִים אוֹתוֹ, וְאֵין קוֹנִים מִמֶּנּוּ לֹא תִּקְרֹבֶת עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וְלֹא נוֹיָהּ, מֻתָּר. הַגָּה: וּסְתָם יָרִיד בַּזְּמַן הַזֶּה מֻתָּר, דִּסְתָמָא לָאו לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים הוּא. בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים הַמּוֹכְרִים לוֹמַר: וְעוֹד פָּשׁוּט לֶאֱלוֹהַ, מֻתָּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ דְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּתְּנֶנּוּ לַעֲנִיֵּי עוֹבְדֵי גִּלּוּלִים (טוּר בְּשֵׁם ב"ה), אֲבָל אִם מְפָרֵשׁ בְּהֶדְיָא לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים שֶׁלּוֹ, אוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁהוּא לַעֲבוֹדַת גִּלּוּלִים, אוֹ שֶׁאוֹמֵר: לְקַדֵּשׁ פְּלוֹנִי, אָסוּר לִקְנוֹת מִמֶּנּוּ (שָׁם וְכֵן פָּשׁוּט בְּתוס' וּבְהגמי"י).
ה יִשְׂרָאֵל הַהוֹלֵךְ לְיָרִיד שֶׁמּוֹכְרִים שָׁם עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּצְרָכֶיהָ, אָסוּר לִשָּׂא וְלִתֵּן עִמּוֹ, שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים: עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מָכַר, וּדְמֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים בְּיַד יִשְׂרָאֵל אָסוּר. אֲבָל מֻתָּר לִשָּׂא וְלִתֵּן עִם עוֹבֵד כּוֹכָבִים שֶׁהָלַךְ שָׁם (טוּר).
א סָעִיף א ואסור ליכנס בתוכה כו'. כתב הרמב"ם בפי' המשנה ולפיכך יודע לך שכל עיר של אומה עובדת כוכבים שיהיה להם בית תפלה שהוא בית עבודת כוכבים בלי ספק אותה העיר אסור לעבור בה בכוונה וכ"ש לדור בה (עיין לקמן ס"ק ד') אבל בעת שאנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכנים בארצם אנוסים ונתקיים בנו מה שנאמר ועבדתם שם אלהים אחרים מעשה ידי אדם עץ ואבן ואם העיר דינא כן ק"ו בית עבודת כוכבי' עצמה שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו ע"כ:
ב סָעִיף א אסור לעבור כו'. כ' הטור בשם הרשב"א דאפשר אפילו על עסקי רבים ואפילו על פיקוח נפש אסור ליכנס בו כדאמרינן גבי מעיין ע"כ אבל הר"ן חולק דבסכנת נפשות שרי דלא דמי למעיין דנראה כעובד משא"כ הכא שאינו נראה אלא כהולך לעבוד ואפשר עוד דאף במעיין היכא דאיכא סכנה ודאי שרי כיון שאינו אלא משום מראות העין עכ"ד ומביאו הב"ח וכ"כ הרב לקמן סימן ק"נ ס"ג וע"ל ס"ס קנ"ז:
ג סָעִיף א שאין עוברים מאותה העיר כו'. כלומר דל"ת שמהעיר שיצא אינו אלא דרך אחד אבל כשיש בדרך שיצא מהעיר שני דרכים שרי אלא ר"ל שאין עוברים מאותה העיר שבה האליל לעיר אחרת אבל כשעוברים משם והלאה שרי וכן נראה דעת הרב ממ"ש לקמן ס"ב גבי חצר וכן משמע בטור להדיא וכן משמע מדברי הרשב"א שהבי' הטור גבי רחוב הפתוח לשוקים ע"ש וכן פרש"י (בסוף דף י"א) והר"ן וכ"כ הפרישה דלא כהב"ח שהפך הדברים ולא עמדתי על סוף דעתו וכן משמע בהשגות הראב"ד פ"ט מהלכות עבודת כוכבים כדפירש' (מיהו הרמב"ם שם מפרש בענין אחר כמבואר בכ"מ שם אבל אין כן דעת כל הפוסקים) ונראה שזה היתה עיקר השגתו של הראב"ד שם דלא כהכ"מ שם ע"ש:
ד סָעִיף ב אבל בן עיר כו'. אבל מי שאינו בן עיר אסור ליכנס לשם אפילו יהודים דרים שם כ"פ הרא"ש והטור וכתב הב"ח שכן עיקר וכ' דאפילו יהודים רבים כגון שלשה או ד' דרים שם אסור ולא תלינן דלדבר עם איזה יהודי נכנס מיהו נראה דהיכא דדרים שם מנין אפילו ליכא מנין בעלי בתים אלא עם נערים ומשרתים קהל איקרי ושרי ועוד דהא י"א מתירין ביהודים דרים שם וגם רבינו ירוחם מביאם ולא הביא שהרא"ש חולק עליהם עיין שם:
ה סָעִיף ב דבכל ענין כו'. ואפילו שלא ביום האיד. פרישה וב"ח:
ו סָעִיף ב אבל כשדרך כו'. זה למד הרב בד"מ מעיר:
ז סָעִיף ג הולכים ליריד כו'. כתב הטור בשם הרא"ש דאפילו ביום חגם שרי משום דדלמא לא משכח ליה אלא ביריד והוה ליה דבר האבוד וכתב הר"ן דהיינו דוקא בדברים שצריך להם לעצמו אבל להשתכר בהן לא דהנאת ריוח לא מקרי דבר האבוד ומביאו ב"י וד"מ מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי כמ"ש הרא"ש וטור ושאר פוסקים דלאו עובדי עבודת כוכבים הן וכדלעיל ס"ס קמ"ח ולקמן סעיף ד' וכ"כ הב"ח ס"ס זה דהאידנא אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפילו נותנים מכס לכומרים:
ח סָעִיף ג אסור. שהרי נהנה שמנחת לו המכס. טור והר"ן. ופסק הב"ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור אבל אם אין מניחין המכס אלא כשמניח עטרה בראשו לכבוד עבודת כוכבים אפילו מניחין לכל אדם אסור ע"ש שהאריך וע"ל סי' קמ"ג:
ט סָעִיף ג יוליכם ליה"מ. ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב"ח דסגי בהולכת הנאת המכס ליה"מ וע"ש:
י סָעִיף ד ועוד פשוט לאלוה כו'. כ' הב"ח בקונטרס אחרון דאם אומר לאלוה שלו אסור וע"ש:
יא סָעִיף ד או שידוע כו'. כ' מהרי"ק שורש קנ"ה דוקא היכא שיוצא מכיס של ישראל לעבודת כוכבים אבל היכא שהיה מכס מקדם ולא היו קונים ממנו שום דבר לעבודת כוכבי' ואח"כ קם שר ואמר שמעות היהודים יותן לעבודת כוכבי' ואמנם לא הוסיפו על היהודים בשביל כן לפרוע יותר ממה שהיו פורעין מקדם מותר שהרי אינו יוצא מכיסו של ישראל אלא מכיסו של השר אשר המכס שלו וע"ש באריכות:
יב סָעִיף ה שאנו אומרים אלילים מכר. דאם לא כן למה לו לילך לשם:
יג סָעִיף ה עם עובד כוכבים כו'. שאין אנו תולים שמכר שם אלילי'. טור. אבל אם היה מוכר שם אלילים היה אסור כדלעיל סימן קמ"ד דדמי אלילים ביד עובד כוכבים אסור מסתמא אלא א"כ ידוע שמכרה שלא לקנות בדמיה אליל אחרת וכ"כ בדרישה דלא כהעט"ז שכ' ואפילו את"ל אליל מכר הא אמרינן לעיל דמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרים עכ"ל שנמשך אחרי דברי הרי"ף שהביא ב"י ואנן לא קי"ל הכי כמו שאמר בסימן קמ"ד:
א סָעִיף א אם הדרך מיוחד לה דהיינו שאין עוברין מאותה עיר. פי' שודאי הולך לאותה היער שיש בה האיד של עבודת כוכבים אלא שאם היה משם מהלך מאותה העיר של האיד והלאה מותר דאמרי אינשי שלפי דרכו הולך לעיר ההיא וכן מבואר בפי' רש"י במתניתין וז"ל שאין דרך יוצא מאותה העיר לילך לעיר אחרת ודרך הכבוש מכאן לאותה העיר מיוחד לאותה העיר לבדה עכ"ל. וזה פשוט שמה שנקט רש"י מאותה העיר ר"ל שיש בה האיד וכן הוא בהר"ן להדיא בלשון זה שאין דרך יוצא לאותה העיר בלמ"ד וכן כ' בפרישה. אבל מו"ח ז"ל פי' דהאי מאותה העיר שכתב רמ"א היינו ממקום שיצא ועיקר החילוק הוא אם הדרך היוצא מכאן לעיר האיד דוקא או אם הדרך מכאן שייך ג"כ לעיר אחרת דהיינו שאפשר שלא יבא לאותה העיר כלל והוא שלא בדקדוק דהא אנן קיימינן שבודאי הולך לאותה העיר של האיד כמשמעות לשון המשנה מהו לילך לשם כו' וכן לשון הטור אסור לילך שם אם הדרך מיוחד כו' אלא שההיתר היה שילך משם לעיר אחרת וכ"כ בהשגות הראב"ד בפי' וז"ל שאם הולכים משם למקום אחר מותר לעבור מתוכה למקום אחר לכתחלה עכ"ל אלא שיש לעיין למה כתב בעל הש"ע והוא מדברי הרמב"ם ההולך ממקום למקו' למה נקט בכה"ג אבל המעיין ברמב"ם יראה מבואר שיש לו פי' אחר במשנה זו שכתב אבל אם יש דרך אחרת ונקרה והלך בה מותר עכ"ל דהיינו שאם רוצה לילך דרך עיר האיד למקום אחר ואין דרך אחר למחוז חפצו רק דרך עיר האיד אסור לו ליהנות מאותה העיר בהליכה דרך תוכה אבל אם יש עוד דרך אחר למחוז חפצו אין איסור לילך דרך עיר האיד דלאו נהנה הוא כיון שהיה יכול לילך דרך אחר וכ"פ בכ"מ וא"כ גם המחבר ש"ע שכתב אסור לעבור בה ה"נ כוונתו כן שאסור לו ליהנות בהליכתו דרך שם ואם כן לא היה ליה לרמ"א לכתוב על זה דהיינו שאין עוברין כו' שזה שייך לפי פירוש רש"י:
ב סָעִיף ג ואף אם יניחו לו המכס כו'. כ"כ הטור ובגמ' איתא בלשון זה רבי נתן אומר יום שהעבודת כוכבים מנחת בו את המכס מכריזין ואומרין כל מי שנוטל עטרה ויניח בראשו לכבוד עבודת כוכבים יניחו לו את המכס ואם לאו אל יניחו לו את המכס יהודי שנמצא שם מה יעשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה ופרש"י נמצא נהנה מן הריח של העשבים של העטרה ועל נמצא מהנה פי' שנותן מכס וכתבו התוספות על שלא פי' גם בנמצא נהנה ג"כ שמניח לו המכס ויהנה אינו נקרא נהנה מעבודת כוכבים כיון שהמעות שלו עכ"ל וע"כ תימה על הטור שכתב נמצא נהנה שמניח המכס שלא כדעת רש"י ותוספות. ומו"ח ז"ל האריך על זה ולע"ד נראה דדוקא באותו ענין שנקט בגמרא שכל מי שיניח העטרה יניחו לו המכס ונמצא שאינו צריך לבקש מהם שיניחו לו המכס רק מעצמו הוא הולך בלא מכס שהוא מטעה אותם שסבורין שמשום כבוד עבודת כוכבים הוא עושה והוא גונב דעתם ועושה בשביל הנחת המכס ע"כ כתבו התוספות שפיר שאינו נהנה בהנחת המכס כיון ששלו הוא כבר ועכשיו א"צ להחזיק להם טובה על זה וזה דומה למ"ש רמ"א סימן קנ"ז סעיף ב' דמותר לומר לשון דמשתמע לתרי אפי ועמ"ש שם סימן קנ"ז על מ"ש רמ"א דשלא במקום סכנה אסור דכאן לא משמע כן משא"כ בנושא ונותן ביריד של עובדי כוכבים שהולך ומבקש מהם שיניחו לו המכס והם אומרים לו ביחידות שמניחין לו המכס ע"כ הוה שפיר נהנה ממנה שהיא עושה לו טובה והוא מחזיק לה טובה עבור זה וזה מדוקדק בלשון הטור שכתב שמנחת המכס כנלע"ד. וכתוב בשלטי הגבורים דבמקום שמניחין המכס סתם לכל אדם כמו שעושים היום לירידים שלנו שעושין חירות לכל אדם בשוק אינו נראה כנהנה מעבודת כוכבים וזה ראיה למה שחלקתי כאן:
ג סָעִיף ג מהארכובה ולמטה. פירשו התוס' דדי בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה ואע"ג דבשאר דברים אסורים בהנאה מ"מ בבהמה סגי בקנס זה ולא צריך לעקר יותר ואם רוצה מעקר יותר ולא כפירש"י שאסור לגרום טריפות לבהמה:
ד סָעִיף ד וסתם יריד וכו'. נ"ל פשוט שאין בכלל זה במקום ששם מתקבצים עובדי כוכבים הרבה ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם שזה ודאי לשם אליל הוא ואסור לשאת ולתת עמהם שם:
ה סָעִיף ד ועוד פשוט לאלוה. בטור כתוב לאלוה שלו והוא תימה אמאי מותר הא ע"כ לעבודת כוכבי' שלו מדאמר לשון שלו ויפה עשה רמ"א שלא העתיק האי תיבת שלו וכ"כ מו"ח ז"ל דיש למחוק תיבת שלו בטור. וכתוב בדרישה מכאן נראה דמכ"ש דמותר ליתן לענייהם סתם כשהם חוזרין על הפתחים ואין צריכין שיאמר לו שנותן לו בשביל אלהים חיים שלנו:
ו סָעִיף ה שאנו אומרים אלילים מכר. מדאזיל שם ואי דבר אחר מכר היה לו למכרו לנו אבל עבודת כוכבים אימר מידי אחרינא מכר שם:
א סָעִיף א ליכנס. כ' הרמב"ם בפי' המשנה ודע שכל עיר של אומה עבודת כוכבי' שיהי' להם בית תפלה שהוא בית עבודת כוכבי' בל"ס אותה העיר אסור לעבור בה בכונה וכ"ש לדור בה אבל בעת שאנחנו תחת ידיהם בעונותינו ושוכני' בארצותיהם ונתקיים בנו מה שנא' ועבדת' שם וגו' ואם העיר דינה כן ק"ו בית עבודת כוכבים עצמה שהוא אסור לנו כמעט לראותו וכ"ש ליכנס בו עכ"ל:
ב סָעִיף א דהיינו. פירשו הש"ך וט"ז שאין עוברים מאותה העיר שבה העבודת כוכבי' לעיר אחרת אבל אם היה שם מהלך מאותה עיר שיש שם עבודת כוכבי' והלאה שרי דאמרי אינשי שלפי דרכו הולך לעיר ההיא וכן פירש"י והר"ן ודלא כהב"ח שהפך הדברים מיהו הרמב"ם מפרש בענין אחר אבל אין כן דעת כל הפוסקים עכ"ל:
ג סָעִיף ב עיר. אבל מי שאינו בן עיר אפי' אם דרים שם ג' או ד' יהודיה אסור ליכנס לשם ולא תלינן דלדבר עם איזה יהודי נכנס מיהו נראה היכא דדרים שם מנין אפילו ליכא מנין בעלי בתים אלא עה נערים ומשרתים קהל איקרי ושרי עכ"ל הש"ך:
ד סָעִיף ב ענין. אפילו שלא ביום האיד וכתב הרשב"א גבי עיר דאפילו על עסקי רבים ואפי' על פיקוח נפש אפשר דאסור ליכנס בו אבל הר"ן ס"ל דבסכנת נפשות שרי וע"ל סי' ק"נ ס"ג וס"ס קנ"ז:
ה סָעִיף ג יניחו. שהרי נהנה שמנחת לו המכס טור והר"ן ופסק הב"ח דהיינו דוקא ביחידים אבל כשעושים חירות לכל אדם בשוה אין בזה איסור אבל אם אין מניחין המכס אלא כשמניח עטרה בראשו לכבוד עבודת כוכבים אפי' מניחין לכל אדם אסור וכתב הש"ך מיהו כל זה מדינא אבל האידנא הכל שרי דלאו עובדי עבודת כוכבים הן ומש"ה אין חוששין לשום דבר ונהגו היתר אף ביריד ביום אידם ואפי' נותנים מכס לכומרים עכ"ל:
ו סָעִיף ג פרסותיה. פירשו התוספות דדי בכך ויכול להיות שמותרת בהנאה ואע"ג דבשאר דברים אסורים בהנאה מ"מ בבהמה סגי בקנס זה ולא צריך לעקר יותר ואם רוצה מעקר יותר ולא כפרש"י שאסור לגרום טריפות לבהמה עכ"ל הט"ז:
ז סָעִיף ג ליה"מ. ובהניחו המכס ליחיד דאסור משום שנהנה נראה מדברי הב"ח דסגי בהולכת הנאה לים המלח ועיין שם. ש"ך:
ח סָעִיף ד וסתם. כ' הט"ז נ"ל פשוט שאין בכלל זה במקום ששם מתקבצים עובדי כוכבים הרבה ואומרים ששם מוחלים להם עונותיהם שזה ודאי לשם עבודת כוכבים הוא ואסור לשאת ולתת עמהם. שם:
ט סָעִיף ד לעניי. כ' בדרישה מכאן נראה דמכ"ש דמותר ליתן לענייהם סתם כשהם חוזרין על הפתחים ואין צריכין שיאמר להם שנותן בשביל אלהים חיים שלנו וכתב הב"ח וט"ז דאם אומר לאלוה שלו אסור:
י סָעִיף ד שידוע. כתב מהרי"ק דוקא היכא שיוצא מכיס של ישראל לעבודת כוכבים אבל היכא שהיה מכס מקדם ולא היו קונים ממנו שום דבר לעבודת כוכבים ואח"כ קם שר ואמר שמעות היהודים יותן לעבודת כוכבים ואמנם לא הוסיפו על היהודים בשביל כן לפרוע יותר ממה שהיו פורעין מקדם מותר שהרי אינו יוצא מכיסו של ישראל אלא מכיסו של השר אשר המכס שלו עכ"ל:
יא סָעִיף ה אומרים. דאל"כ למה לו לילך שם אבל בעובד כוכבים אין אנו תולים שמכר שם עבודת כוכבים אבל אם היה ידוע שמכר שם עבודת כוכבים אף בעובד כוכבים היה אסור כדלעיל סי' קמ"ד דדמי עבודת כוכבי' ביד עובד כוכבים אסור מסתמא אא"כ ידוע שמכרה שלא לקנות בדמיה עבודת כוכבים אחרת ודלא כלבוש שנמשך אחר דברי הרי"ף שדמי עבודת כוכבים ביד עובד כוכבים מותרים ואנן לא קי"ל הכי עכ"ל הש"ך:
א סָעִיף א יריד כו' והעובד כוכבים כו'. בפי' ה"ר יונה והרא"ש שם ס"ט וה"ד יונה ז"ל כתב לא אסור כו' וכן פר"י בתוס' שם ד"ה עטלוזא כו' וכ"כ הראב"ד בהשגות ושכן הוא בתוספתא בהדיא: (ליקוט) שעושין בה' יריד. עמש"ש וכ"כ ברא"ש סי"א מדקאמר בגמ' דלא חשו לדמי עבודת כוכבים ומ"ש משאר יום אידן דלא אסור אלא משום אזיל ומודה או לפני עור כו' אלא יריד לעבודת כוכבים כו' וכ"ה בירושלמי דגרסינן שם עיר שיש בה עבודת כוכבים תוכה אסור משום דיש בה צלם א' תוכה אסור ר"ל אמר ביריד שנו כו' ע"ש (ע"כ):
ב סָעִיף א (ליקוט) מותר כו'. וכן לישא וליתן וכמש"ש והשמיטו הרי"ף והפוסקים כל השקלא וטריא דשם בבעיא דעטלוזא כו' משום דקי"ל כלישנא קמא ועוד שמפ' שרבא ורבה ב"ע כ"א מוסיף על שלפניו להקל רבא קאמר משום דמי עבודת כוכבים ל"ל דדמי עבודת כוכבים מותר וכן הא דאמרינן שם ל"ג א' אלא עובדי כוכבים כו' לאוקים אף כאביי אבל קיימא לן כרבא ור"נ וכן רבה ב"ע קאמר דהא דרבא פשיטא דל"ל שאלו היה העובד כוכבים מגרר עם תוכה לא היה עומד ביום אידם חוצה לה דלא כרש"י שמפרש הכל לחומרא וע"ש בר"ג כארוכה (ע"כ): (ליקוט) מותר לילך חוצה כו'. לשון הרמב"ם והוא תמוה דמתני' איירי בלשאת ולתת דאח"כ קאמר מהו לילך לשם [אלא שהרמב"ם מפרש סיפא לעבור דרך שם כמו שמפרש ואילך ההולך כו'] וכן פירש"י שם וש"פ וכן בגמ' שם לא חשו לה חכמים כו' וכן הקשה הראב"ד מתוספתא ע"ש בהשגות (ע"כ):
ג סָעִיף א דהיינו כו'. במתני' שם:
ד סָעִיף ב בד"א כו'. ירושלמי הביאו הרא"ש שם:
ה סָעִיף ב חצר כו'. ערש"י שם במתני' ד"ה בזמן כו' מפני חשד כו' וכ"ש כה"ג:
ו סָעִיף ב ובזמן כו'. לפי' ה"ר יונה והרא"ש הנ"ל וכן פירש"י בד"ה מהו כו' ביום ע"ז כו': (ליקוט) ובזמן כו'. טור לפי' ה"ר יונה ועד"מ ס"ק א':
ז סָעִיף ב וי"א כו'. לפי' הרמב"ם וכ"ד הרשב"א דכל עיר שבתוכו עבודת כוכבים אסור: (ליקוט) וי"א כו'. כ"כ הטור בשם הרשב"א וכ"כ הרמב"ם בפי' שם ולפיכך יודע לך שכל עיר כו' ק"ו דין בית עבודת כוכבים כו' וכ"ש ליכנס בו (ע"כ):
ח סָעִיף ב אם אין כו'. כנ"ל ס"א:
ט סָעִיף ב ומ"מ מדת כו'. עבס' חסידים:
י סָעִיף ב וע"ל סי' קמ"ב. ס"ט:
יא סָעִיף ג ואף אם כו'. טור וכ"כ הר"ן לפי' השני אבל בפי' ראשון כתב כדעת רש"י שם ד"ה נהנה כו' ועתוס' שם ד"ה יניח בו' ועש"ג:
יב סָעִיף ג לקח עבד כו'. גמ' שם ב':
יג סָעִיף ד אם המכס כו' סתם יריד כו'. הרא"ש שם והאידנא נהוג היתירא כו' וכ"ה דברי הטור והמחבר כ' אם המכס כו' שבמקומו לא היה מסתמא כן ובה"ג טעה וציין טור בשם ר"ה וליתא שמ"ש וכ"כ ר"ה בתשובה קאי אמ"ש למעלה וכ"ה ברא"ש ור"ן וער"ן:
יד סָעִיף ד במקום כו' אבל כו'. תוס' י"ג א' ד"ה ק"ו כו':
טו סָעִיף ה אבל מותר כו'. גמ' שם ועש"ך:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.