א מִצְוָה לְהִתְרַחֵק מִדֶּרֶךְ עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים ד' אַמּוֹת.
ב יָשַׁב לוֹ קוֹץ בְּרַגְלוֹ בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, אוֹ נִתְפַּזְּרוּ לוֹ מָעוֹת לְפָנֶיהָ, לֹא יָשׁוּחַ לְהָסִיר הַקּוֹץ וְלִטֹּל הַמָּעוֹת, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כְּמִשְׁתַּחֲוֶה לָהּ, אֶלָּא יֵשֵׁב אוֹ יִפְנֶה אֲחוֹרָיו אוֹ צִדּוֹ לְצַד עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, וְאַחַר כָּךְ יִטֹּל.
ג פַּרְצוּפוֹת הַמְקַלְּחוֹת מַיִם בִּפְנֵי עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, לֹא יַנִּיחַ פִּיו עַל פִּיהֶם וְיִשְׁתֶּה, מִפְּנֵי שֶׁנִּרְאֶה כִּמְנַשֵּׁק לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים דְּכָל שֶׁאֵינוֹ אָסוּר אֶלָּא מִפְּנֵי מַרְאִית הָעַיִן, כְּגוֹן בְּדִין זֶה, אִם יֵשׁ סַכָּנָה בַּדָּבָר כְּגוֹן אִם יָמוּת אִם לֹא יִשְׁתֶּה, מֻתָּר לִשְׁתּוֹת וְאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם יֵהָרֵג וְאַל יַעֲבֹר. (ר"ן פ"ק דעב"ז). שָׂרִים אוֹ כֹּהֲנִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם שְׁתִי וָעֵרֶב בְּבִגְדֵיהֶם, אוֹ שֶׁנּוֹשְׂאִים צֶלֶם לִפְנֵיהֶם כְּדֶרֶךְ הֶגְמוֹנִים, אָסוּר לְהִשְׁתַּחֲווֹת לָהֶם אוֹ לְהָסִיר הַכּוֹבַע לִפְנֵיהֶם, רַק בְּדֶרֶךְ שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה, כְּמוֹ שֶׁנִּתְפַּזְּרוּ מְעוֹתָיו; אוֹ שֶׁיָּקוּם לִפְנֵיהֶם קֹדֶם בּוֹאָם. וְכֵן יָסִיר הַכּוֹבַע וְיִשְׁתַּחֲוֶה קֹדֶם בּוֹאָם (ת"ה סִימָן קצ"ו). וְיֵשׁ מְקִלִּין בַּדָּבָר, הוֹאִיל וְיָדוּעַ שֶׁגַּם הַגּוֹיִים אֵינָם מְסִירִים הַכּוֹבַע אוֹ מִשְׁתַּחֲוִים לַצֶלֶם, רַק לְהַשַּׂר (שָׁם בְּשֵׁם ר"י מאפנו"ם ומהרי"ו). וְטוֹב לְהַחְמִיר כַּסְּבָרָא הָרִאשׁוֹנָה.
א סָעִיף ב מפני שנרא' כמשתחוה כו'. כתוב בהגהת פרישה ולפי מאי דקיימא לן דכל דבר שאסור משום מראית עין אפילו בחדרי חדרים אסור ה"ה כאן אפילו אין שום אדם רואהו אסור וכן מבואר בסמ"ג סימן י"ט עד כאן לשונו וכן הוא בתוספות (פרק קמא דעבודת כוכבים דף י"ב סוף ע"א) ובהג"א שם מחמיר רבי יודא בשם ר"י וכן משמע בטור להדיא וכך הם דברי המחבר ועמ"ש בא"ח סימן ש"א סעיף מ"ה וסימן ש"ה סעיף י"א:
ב סָעִיף ג בפני אלילים. אבל שלא בפני אלילים שרי והמחמיר אפילו שלא בפני אלילים תע"ב. ב"ח:
א סָעִיף ג פרצופות המקלחות מים בפני אלילים. בטור לא כתוב האי בפני אלילים אלא כתוב שם בכרכין וכ"ה בגמ' שלנו ומשמע דאפי' אינו עבודת כוכבים אלא לנוי בעלמא כדאיתא ריש סימן קמ"א דבכרכים דרך לעשות לנוי ואפ"ה אסור וכאן שהוא לשון רמב"ם פרק ג' משמע שאין איסור אלא בעומד לפני עבודת כוכבי' וכבר הביא מו"ח ז"ל שיש בזה חילוק בין הראשונים ויש להחמיר אפי' הפרצוף אינו עומד בפני אלילים כגירסת הטור:
א סָעִיף א מצוה כו'. י"ז א':
ב סָעִיף ב אלא ישב. רמב"ם:
ג סָעִיף ב או כו' או כו'. רש"י ד"ה ואם אינו כו':
ד סָעִיף ג י"א כו'. לשון הר"ן מדאמרינן אבל מעיין כו' משמע דאפילו במקום סכנה אסור ואפילו אין אדם רואהו וה"ז בכלל בכל מתרפאין כו' מיהו עיר שיש בה עבודת כוכבים דאסור לילך לשם מפני שנראה כהולך לעבודת כוכבים מסתברא דבמקום סכנה מותר ואפשר עוד דאף במעין מותר במקום סכנה והא דאמרינן מאית ל"ד אלא שאפשר לבא לידי סכנה שאם לא ישתה עכשיו שמא ימות בצמא קודם שימצא מים ודבריו דחוקים וכ"כ הטור כאן בהדיא ואפילו אי מאית אי לא שתי וכ"כ הרשב"א הביאו הטור בסי' קמ"ט וכ' הרשב"א ומשום הך טעמא דחשדא כו' ואפילו על פ"נ אסור ליכנס לשם כדאמרינן גבי מעיין כו' וכ"ז שלא כדברי הר"ן וכן אמרינן בסנהדרין ע"ה א' בשלמא כו' ואע"ג דסיפור עמה מדרבנן בעלמא לדעת הרמב"ן וש"פ: (ליקוט) י"א כו'. ע' במדרש אסתר על פסוק אחר הדברים האלה גדל כו' ופסוק וכל עבדי המלך כו' מה עשה המן כו' וכל מי שהיה משתחוה להמן משתחוה לעבודת כוכבים וכל עבדי המלך כו' ריב"ח פתח טמנו גאים כו' רבש"ע מצודה כו' (ע"כ):
ה סָעִיף ג ויש מקילין כו'. ממש"ש ס"א ב' יכול אפילו נעבד כו' משמע דוקא נעבד וראייתו תמוה ומשם משמע להיפך ועתוס' שם ד"ה ורבא כו' וי"ל כדאמר כו' וכן בשבת ע"ב ב' בד"ה רבא כו' וכן במעיין שם אע"פ שידוע ששוהה לשתות אעפ"כ אסור ובתה"ד דחק לחלק ביניהם ומאד דחוקין דבריו ועבש"ע א"ח סימן קי"ג ס"ח וכתב בתה"ד שם דאף באותן צלמים שהן לזכרון שמותר בהנאה כמש"ל סימן קמ"א ס"א בהג"ה לענין השתחואה אין חילוק:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.