Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 15 — שולחן ערוך, יורה דעה טו
א אֶפְרוֹחַ כָּל זְמַן שֶׁלֹּא יָצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, אָסוּר; וּלְאַחַר שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם, מֻתָּר מִיָּד.
ב בְּהֵמָה שֶיָּלְדָה, אִם יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָיו, דְּהַיְנוּ ט' חֳדָשִׁים לְגַסָה, וְה' לְדַקָּה, מֻתָּר מִיָּד בַּיּוֹם שֶׁנּוֹלָד, וְלֹא חַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִתְרַסְקוּ (פי' נִכְתְּשׁוּ וְנִכְתְּתוּ) אֵבָרָיו מֵחֶבְלֵי הַלֵּדָה; וְאִם אֵין יָדוּעַ שֶׁכָּלוּ לוֹ חֳדָשָיו, אָסוּר מִשּׁוּם סָפֵק נֵפֶל עַד תְּחִלַּת לֵיל שְׁמִינִי.
ג אֵין סוֹמְכִין עַל הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בִּגְדָיִים קְטַנִּים הַנִּקָּחִים מִמֶּנּוּ וְאוֹמֵר שֶׁהֵם בְּנֵי ח' יָמִים (תְּשׁוּבַת רַשְׁבָּ"א סי' רמ"ג).
ש״ך Shach
סָעִיף א
א אסור. משום שרץ השורץ על הארץ (טור) שגם שריצתו בתוך קליפתו מיקרי שריצה וע"ל סי' ס"ו ס"ב וסי' פ"ו ס"ח: ש"ע סָעִיף א
ב מותר מיד. אפי' לא נתפתחו עיניו ב"י בשם רוב הפוסקים מיהו כתבו הג"א מא"ז דמשום דבר שקץ אין לאכלו עד שיגדלו הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים דכל עופות שלא גדלו כנפים אסר ר' יואל משום שקץ עכ"ל וכ"כ האו"ה כלל נ"ה דין י"א וכ"כ האחרונים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג ולא חיישינן כו'. ואפי' איכא ריעותא שאינו הולך תוס' וכ"כ הרא"ש וטור סי' נ"ח ור' ירוחם נט"ו אות ט"ז דאפילו אינו יכול לעמוד מותר וכב"י דאפילו היא מקשה לילד וכ"כ בשלטי הגבורים בשם הפוסקים וע"ל סימן נ"ח ובא"ח סי' תצ"ח ס"ה ובמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד אין סומכין כו'. לפי שאין עובד כוכבים נאמן אלא בעדות אשה לבד וכ"ש כאן שהוא אומר להשביח מקחו כ"כ הרשב"א בתשובה סי' רמ"ג ולפ"ז אפילו העובד כוכבים מסיח לפי תומו אינו נאמן דהא בעדות אשה קי"ל דאינו נאמן אלא במסיח לפי תומו וכמו שנתבאר בא"ע סי' י"ז וע"ל סי' ט"ז סעיף י"א וסי' צ"ח ס"ק ב' מזה: ש"ע סָעִיף ג
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א הנה אפרוח קודם יציאתו מקליפתו יש מחלוקת אי מת ואפילו שחטו בתוכו ספר התרומה סובר בתוך קליפתו הוה נבילה ואפילו שחטו והרשב"א בארוך צ"ד א' ובקצר בית שני ש"ד ביאר בפי' דבתוך קליפתו אין בו ד"ת אלא מד"ס וקרא דכל השרץ לרבנן דקאי בתוך קליפתו הוה אסמכתא יע"ש ועיין ש"ך סימן פ"ו אות כ"ג ובר"ס ק"ז אות א'. והטור שכתב ביצת אפרוח שלא יצא לאויר העולם אסור משום שרץ השורץ דהוא אסמכתא ואלו הוה איסור תורה לא הוה נקיט איסור דרבנן ושבקיה לאיסור תורה הלכך לענין דינא ודאי מספיקא לא נפקא והוה ספק איסור תורה ואם יש ב' קרירות אח' היתר ואח' איסור ונפל אפרוח כזה ולא ידעינן להי נפל מ"ה הוה ס"ס שמא לא נפל לכאן ושמא מן התורה מותר ומדרבנן אני אומר לתוך איסור נפל ועיין פר"ח ופ"ת ותב"ש שהאריכו בזה לפרש דברי התה"א יע"ש ודעת הש"ך בכאן דהוה דרבנן ומש"ה הביא דברי הטור משום שרץ השורץ דהוה אסמכתא: ש"ע סָעִיף א
ב מותר פי' הש"ך מיד והיינו כת"ק דראב"י. או דאין הלכה כראב"י בברייתא או דרב ור"י פליגי עליה דמסתמא כשלא נפתחו עיניו איירי ומ"מ הש"ך אוסר כ"ז שלא גדל הנוצה שיש בהם קנים דלא כט"ז שמתיר ויראה לי אף למ"ד ב"ת הוה דאורייתא זה הוה דרבנן: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג ואפי'. עש"ך דהרכיב דעת התוס' והרא"ש והטור אהדדי דמשמע ליה דהתוס' לאו דווקא אינו הולך ה"ה אינו עומד נמי ועיין ביש"ש פא"ט סי' ס"ג כתב מתו' משמע אינו הולך יע"ש. ומיהו וודאי דאף אינו עומד דאי רב נחמן עומד בעינן א"כ מה קא דחי לה התם בחולין הבמ"ע שהפריס הלך הל"ל אלא וודאי כדאמרן כאן. והראה מקום לא"ח סי' תצ"ה למ"ש רמ"א שם בהג"ה לענין י"ט בעינן הפריס ע"ג קרקע דווקא יע"ש. וכתב המ"א שם אות י"ז מדסתם רמ"א בי"ד ש"מ אף אי בדק ומצא שינוי באיברים שרי דלא כמ"ש בד"מ בא"ח ואפ"ה אין לשוחטו בי"ט אא"כ הפריס דשמא ימצא טריפות גמור. ובאות י"ו הקשה אמה דכתב ד"מ עוף דנדרס לכותל דשוחטין בי"ט דהוה חזקה משא"כ בעגל הא בעגל יש לו חזקה מחמת רובא עכ"ל ור"ל חזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה ואף היה אלף שנים וע"כ מטעם רובא א"כ ה"ה לעגל יע"ש. ולכאורה כיון דאין יכול לעמוד יצא מהרוב אלא דאפ"ה שפיר אמר דוודאי הרבה וולדות אין עומדין מיד בשעת לידה אלא אחר שעה או שתים וריעותא דאין הולך היינו לאחר מיכן א"כ הו"ל תו חזקה טובה יש לו כמו עוף שנדרס וכ"ש הוא וכמ"ש הט"ז: ומדי דברי בו זכור אזכרנו ✍מה שראיתי בס' שאגת אריה הל' י"ט סימן ס"ד וז"ל בקיצור דבדיקה בריסוק בעמדה לא הוה אלא מדרבנן דאי מ"ה מה מיבעיא בביצה עוף שנדרס מהו לשוחטה בי"ט פשיטא דספיקא דאורייתא לחומרא וגם אהא דביה"ר אין בו משום ריסוק משני הפריס ואכתי הא בעי בדיקה ולא משני שהלכה דעדיף טפי וגם הקשה ממסוכנת איך מותר לשחוט ודלמא לא תפרכס והוה ספיקא דאורייתא והעלה דמסוכנת לאו ההיא דחולין שצריכה פרכוס אלא חולה ואין מסוכן כ"כ שאינה יכולה לעמוד יע"ש. והנה מסתימת א"ח תצ"ח ס"ו דמותר לשחוט מסוכנת משמע אפי' צריכה פרכוס ועיין תב"ש סי' י"ז אות ז' דרוב מסוכנות אין מתות קודם גמר שחיטה אלא דאי לא פרכס יש ראיה דמתה קודם ומש"ה השוחט בלילה לא כתב הר"מ דהוה וודאי נבילה וא"כ שרי לשחוט המסוכנת גמורה בי"ט. ומיהו דברי התב"ש שם צ"ע ושם אבאר. ומה שהקשה מהא דמסיק הפריס לא הבינותי מה קשיא ליה דע"כ הוצרך ר"נ להשמיענו דאיכא ריעותא דאל"ה פשיטא דרוב הנולדים ימותו כקושית הר"ן ז"ל וא"כ שפיר משני בהפריס וודאי אין בו חשש דאזלינן בתר רובא הא בלא הפריס בעי בדיקה מדאורייתא בשהה מעל"ע אה"נ דאסור לשחוט בי"ט וכדאמרן. אמנם מה שהביא ראיה מהא גופא מה מיבעיא ליה סבור הייתי לומר דמש"ה כתב בש"ע עוף שנדרס בי"ט דווקא דלא תיקן להוציאו מידי אמ"ה כמ"ש הר"מ בהלכות מלכים דאין ב"נ מוזהר על אמ"ה של עוף אלא שזה טעות דהא תיקן להוציא מידי נבילה ולההיא דהל' מלכים כבר הקשו כולם מפסחים ע"ג דמשני בחטאת העוף והר"מ הל' שגגות פ"ד פסקה ואין כאן מקומו. וכפי הנראה דאם שחט ע"מ שימצא כשר א"כ כי נמצא טריפה אין כאן חיוב חטאת שהרי מלאכת מחשבת אסרה תורה משא"כ בשוחט לעבודת כוכבים שמתכוין לכך וכדומה ומ"מ בעינן שם קצת תיקון ועיין פסחים ע"ג שוחט ונמצא טריפה ובר"מ בפ"ב מהל' שגגות ה"י והדברים ארוכים ואי"ה בסי' נ"ח אכתוב עוד: ודע דהא דמשני הב"ע הפריס וליכא ריעותא הוא דהוה כמ"ש הרא"ש שם ואפילו איכא ריעותא שאין עומד והתוס' שכתבו שאין הולך הוא לאו דווקא וכיון שהפריס לאו ריעותא ורש"י שפי' עמדה א"צ מעל"ע הוא כפי' הר"ן ז"ל או סובר דלא מחזקינן ריעותא לענין י"ט: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד אין סומכין כו'. דעובד כוכבים מסל"ת אינו נאמן אלא בעדות אשה לבד וכ"ש כאן דלהשביח מקחו אומר כן ומיהו אף עובד כוכבים אף שאין מוכר אין נאמן מה"ט דאין נאמן אלא באשה. ומשמע לכאורה מדבריו כל שאין ידוע אי כלו חדשיו הוה ספיקא דאורייתא דאי דרבנן הא מהימן אף בשאר איסורין עובד כוכבים מל"ת כמ"ש הש"ך בצ"ח אות ב' ובקל"ז אלא דא"א לומר כן כמו שמוכח בא"ע סי' קנ"ו וקס"ד ואפשר דהכא איתחזק מיקרי דעד עתה היתה מעוברת: ש"ע סָעִיף ג
ט״ז Taz
סָעִיף א
א לאויר העולם. בפ"ק דביצה (דף ו') פליגי ר"א בן יעקב ורבנן דראב"י ס"ל כל השרץ השורץ על הארץ לרבות אפרוחים שלא נפתחו עיניהם ורבנן ס"ל כל זמן שלא יצא לאויר העולם ופסק רי"ף כרבנן וכתב הר"ן אע"ג דקי"ל משנת ראב"י קב ונקי מ"מ כיון דקים ליה רבי יוחנן כרבנן ורב כראב"י וקי"ל רב ור"י הלכה כר"י. וק"ל מאי אולמיה דהאי כללא מהאי כללא דמשנת ראב"י קב ונקי. ונראה דלבטל זה מפני זה והדרינן לכללא דיחיד ורבים הלכה כרבים וכ"פ הרא"ש פרק א"ט וכ"כ כאן טור וש"ע. ותימא על הרא"ש שפוסק בפ"ק דביצה כראב"י וסותר דבריו בפא"ט וכתבתי דבר זה לפי שראיתי בהג"ה אשיר"י פ"ק דביצה וז"ל וכגון שנולד עם הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים אבל עופות שלא גדלו כנפים אסר רבינו יואל משום שקץ מא"ז עכ"ל ומו"ח ז"ל הביא הג"ה זאת להלכה ותמהני דרבינו יואל שאסר משום שקץ כמאן ס"ל ונ"ל דס"ל כראב"י ושיעור דנפתחו עיניהם ושיעור דגדלות כנפים שיעור אחד הוא וא"כ למאי דפסק הש"ע כרבנן לא קי"ל ג"כ כהך הג"ה אשיר"י: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ולא חיישינן שמא נתרסקו כו'. בגמרא אר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים פרש"י שאין חוששין שמא נדחקו ונתרסקו איבריו ואין צריך להשהותו מעת לעת ובעי לאתויי סייעתא מברייתא דעגל שנולד בי"ט שמותר לשוחטו ודחי ליה דלמא התם שאני דמיירי שהפריס ע"ג קרקע פרש"י ננער לעמוד ותחב פרסותיו לעמוד דאמרי' לקמן גבי נפולה עמדה מנפילתה א"צ מעת לעת ממילא לפי האמת א"צ שיפריס ומזה תמהו רבינו ירוחם ומהר"י בן חביב ומהרי"ל בליקוטים הביא בשמו והב"י בא"ח סימן תצ"ח על מ"ש הרא"ש בפ"ק דביצה וז"ל והא דשרי לאכלו ביום הלידה היינו היכא דקים ליה שכלו לו חדשיו אבל אם לא קים ליה דכלו לו חדשיו אסור עד ליל שמיני כדאיתא פ' ר"א דמילה וגם צריך שיפריס ע"ג קרקע שיצא מספק ריסוק איברים כדאיתא פא"ט עכ"ל וכ"פ שם הטור והוא נגד ההלכה דהא באמת אין צריך להפריס ותירץ ב"י שם בשם מהר"י בן חביב דלענין י"ט החמיר הרא"ש טפי וכ"כ רמ"א שם שיש חשש שמא ימצא ריעותא באיברים פנימיים ונמצא שחט שלא לצורך ולא דק בזה שתלמוד ערוך פרק ד' דביצה (דף ל"ד) בעי מיניה ר' ירמיה מר' זירא מהו לשחוט בי"ט בהמה שנדרסה בכותל וצריכה בדיקה שמא נתרסקו איבריה מי מחזקינן ריעותא דילמא משתכח טריפה ושחט שלא לצורך פרש"י בשלמא שאר בהמות אע"ג דמחמרינן ובדקינן מיהו סמכינן ארובא שאינן טריפות הכא בי"ט מאי א"ל תנן אין מלבנין את הרעפים בי"ט מפני שצריך לבודקן וחיישינן דילמא פקעי אלמא חיישינן ומחזקינן ריעותא א"ל אנן מפני שצריך לחסמן משנינן לה פי' לא משום פקיעה אלא דודאי משוה לה כלי בהיסק זה והנה הדברים ק"ו דמה התם דבחול אסור בלא בדיקה ואין לך רוב להיתר דדוקא גבי שאר בהמות יש רוב להיתר כדפירש"י משא"כ בנדרסת ואפ"ה שחטינן בי"ט עגל זה שבחול אין צריך בדיקה ואין בו חשש כלל ורובן ככולן הויין להיתר ולמה נחמיר בי"ט טפי וא"ל דשאני התם בנדרסה דהיה לו חזקה טובה כשנולדה משא"כ כאן זה אינו דאם כן מאי פשיט ר' זירא מבדיקת הרעפים דהא שם לא היתה חזקה טובה אי פקעי אי לא. ותו דכאן בעגל אין צריך לשום חזקה כלל כי אין כאן ספק והוה כשאר בהמות שהרוב כשירות כדפרש"י ועדיף מהם שהרי א"צ בדיקה כלל. כ"ז נראה פשוט אלא שראיתי למו"ח ז"ל בא"ח סי' תצ"ד שתיקן את דברי רמ"א כאן וכתב של"ד לנדרסה בכותל שמותר לשוחטה בי"ט כמ"ש הטור דהתם יש חזקה טובה משנולדה ואזלינן בתר רוב בהמות שהם כשירות ובלי ספק שלא עיין אז בגמרא בזה מטעם שזכרתי ואדרבה מוכח שכאן בנדרסה אין רוב להיתר דא"כ מאי שנא משאר בהמות וכפרש"י להדיא ואין שום מקום לחומרא כזו. ושמעתי מי שרוצה לתרץ דההיא שצריך להפריס היינו משום חשש שמא נפלה מבית הרחם לארץ ורב נחמן מיירי שראינו שנולדה ושבוש הוא דאין נפילה אוסרת אלא בנפלה מעשרה טפחים כמ"ש סי' נ"ח סעיף א' ואע"ג דקי"ל שם דבאם הפילו אחרים אפילו בפחות מי' חוששין לו היינו שאחרים זרקוהו בכח משא"כ כאן בלידה. ומלבד זה מה נפילה שייך בלידה דהא הבהמה כורעת לילד. וראיתי לרש"ל בפא"ט סי' ס"ג וז"ל ומה אעשה שלא הבינו כולם את דברי הרא"ש וקראו בדבריו ולא עיינו ושגו וטעו כי מ"ש הרא"ש וצריך שיפריס כו' קאי אמה שכתב דאי לא כלו לו חדשיו אסור עד ליל ח' וגם צריך שיפריס כו' דלא אמר רב נחמן דלא חיישינן לריסוק איברים אפילו אית ביה ריעותא אלא בכלו לו חדשיו אבל בלא כלו חיישינן וכמ"ש הרוקח בשם רבני שפירא ואפי' שהייה מעת לעת לא מהני ליה כ"ז שיש פה ריעותא שלא עמד עכ"ל ואני אומר כבודו הגדול במקומו מונח וכאן לא דק כלל חדא דהא כתב הרא"ש כדאיתא בפ' א"ט ושם לא הוזכר מידי מן כלו לו חדשיו והיאך יביא ראייה לדייק בלא כלו חדשיו דלא מהני מע"ל אלא הפריס כו' ותו דעירבב ב' דברים להדדי שאין להם ענין זה לזה דהא דבעינן שיהיה כלו חדשיו היינו שיצא מחשש ספק נפל כדאיתא בהדיא פרק ר"א דמילה (שבת דף קל"ו) בכל ההלכה דכל שלא שהה ח' ימים הוה ספק נפל ואמרינן שם כל שכלו חדשיו יצא מספק נפל אבל אין ענין לומר כיון שלא כלו חדשיו נאמר שיש בו משום ריסוק איברים זה דבר שא"א לאומרו כיון דבית הרחם אין בו משום ריסוק איברים למה יהיה בו משום ריסוק איברים בלא כלו חדשיו וכי יש שינוי בין לידת ולד שכלו חדשיו ובין לא כלו חדשיו ומי הוא הנביא שיגיד לנו חילוק בזה אלא ודאי כל שלא כלו חדשיו ויצא מכלל ספק נפל בהמתנת ז' ימים ודאי אין צריך שיפריס כו' וכן מבואר בר"ן פ' א"ט דאין ריסוק בבית הרחם אפילו בלא כלו רק החשש משום נפל. וראייה ברורה מהא דאיתא בפרק רבי אליעזר דמילה רב פפא ורב הונא בריה דרבי יהושע אקלעו לבי בריה דרב אידי עביד להו עגלא תילתא ביום השביעי אמרו ליה אי היית ממתין עד לאורתא הוה אכלינן מיניה כו' הרי שלא הקפידו אלא על שלא המתין עד יום הח' ואלו המתין היו אוכלים אע"ג שלא ראו שהפריס ולא שאלו כלל אחר זה אלא ודאי שהוא דבר שאין צורך בו דבית הרחם אין בו משום ריסוק אברים ומה שהביא הרב ראייה מספר רוקח תמהתי על פה קדוש מה חשב בזה דשם סי' תס"ח מביא הרוקח וז"ל וכן ראיתי שאסר אבא מורי עגל שנשחט בתוך ח' ימים ואמר ודאי אם היינו יודעים בברור שכלו לו חדשיו היה מותר כו' אבל עתה שלא נודע אסור וכן הורו כל רבני שפירא עכ"ל הרי שלא אסר אלא תוך ח' ימים אבל לא זכר כלום שאחר הח' ימים צריך הפריסה על גבי קרקע שום רמז או רמיזה. ובר מכל דין תמוה על דעת הרב בזה דהא בכל מקום שיש חשש ריסוק איברים מהני שהייה מעת לעת עכ"פ כמו עמדה כמבואר בסימן נ"ח ובהדיא אמרו בגמרא עמדה אין צריך מעת לעת ש"מ דמעת לעת הוי עדיף להוציא ספק ריסוק איברים ובשום דוכתא בעולם לא מצינו שלא יועיל שהייה מעת לעת אלא דווקא עמדה זה לא עלה על דעת אדם ולא יעלה על לב לעולם וכן מבואר כאן דאחר ז' ימים אין שום דבר צורך עוד וא"כ אמאי נאסר בלא כלו חדשיו אחר ששהתה ז' פעמים מעת לעת ודוקא עמדה יעשה ההיתר ובודאי אגב ריהטיה כתב הרב כן ובאמת לא שגו הגדולים כלל בקושיא זאת והאמת כמ"ש רבינו ירוחם שיש ט"ס בדברי הרא"ש במה שהצריך הפריס כו' והטור נמשך אחריו בדרך העברה והעתקה בעלמא והאמת כמ"ש כאן שאם כלו חדשיו אין צריך שיפריס וכן אם לא כלו והמתין ז' ימים אין צורך כלל להפריס כנ"ל ברור להלכה ולמעשה והרב רש"ל לא יצא ידי חובת כל עיונו בזה: ש"ע סָעִיף ב
ג עד תחלת ליל שמיני. ואע"ג דגבי קרבן כתיב מיום השמיני והלאה שאני קרבן דאין ראוי להקריב בלילה דכל קרבן הוא ביום דוקא. ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד אין סומכין על העובד כוכבים כו'. ) קשה הא הוה ספק ספיקא ספק שמא כלו לו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח' ימים י"ל דס"ל כי"א בסי' ק"י סעיף ח' דדבר שיש לו מתירין לא מהני ביה ספק ספיקא אך קשה על רמ"א שכתב שם דלצורך יש להקל וכ"כ בת"ח סוף ע"ד בשם הר"ן להקל בס"ס ביש לו מתירין והיה לו להתיר גם כאן אפי' בלא נאמנות הכותי וי"ל דאין שייך כאן ס"ס דע"כ יש כאן ספק נפל או לא וא"א לך לומר אם תימצי לומר נפל ואין זה דומה לספק זינתה דפ"ק דכתובות בתוספות: ש"ע סָעִיף ג
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א לאויר. עט"ז. כוונתו פשוט דהר"ן כתב פא"ט ס"ד הלכה כרבנן דרב ור"י פליגי בביצה ו' א' אפרוח שנולד בי"ט רב אוסר ור"י שרי והלכה כר"י ואף דכלל ראב"י קב ונקי מ"מ הא תרי כללים יחיד ורבים ורב ור"י יש לקיים מלקיים כללא דראב"י קב ונקי. ומ"מ צ"ע מה ענין פלוגתא דרב ור"י לכאן דרב משום מוקצ' אוסר הא בחול ש"ד וכדמסיים הר"ן שם בא"ט. והבכור שור חולין ס"ד ב' וכאן אות ב' הניח בקושיא והנה הוא אזיל לשיטתיה בבכ"ש יע"ש אמנם המעיין בר"ן בא"ט יראה להדיא דמשום רב ור"י הלכה כר"י נגעו ביה ולבסוף הוא דמסיק דרב נמי כת"ק יע"ש. ואין לומר דמ"ש רב ור"י הלכה כר"י הוא ענין בפ"ע ולפסוק בההיא דביצה כר"י אין ענינו לכאן ועיין בכה"ג בהגהות ב"י אות א' וא"כ נראה דמתחלה אמר דתליא בפלוגתא דת"ק וראב"י דרב כראב"י דאוסר עד שיפתחו עיניהם והלכך אי אירע דנפתחו עיניו בו ביום אסור דלא שייך הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דעד שיפתחו עיניו עדיין אסור ואח"כ נמי אסור הוא כיון דבשעת לידה היה אסור ועוד דמלתא דלא שכיחא הוא שיפתחו עיניו בו ביום עיין תוס' שם ד"ה אפרוח א"כ וודאי אסור דיותר דומה לגרוגרות כו' והא דפריך ליה ומ"ש מעגל שנולד בי"ט והא התם מתיר עצמו בשחיטה י"ל דהתם נמי אין הלידה מתיר דעדיין מחוסר עמידה הוא כמ"ש הרא"ש דצריך שיפריס ע"ג קרקע וכיון שכן נמי אין הלידה מתיר לחוד ואפ"ה אמרינן כן וה"ה כאן. ומזה יש הוכחה לרא"ש דבעינן שיפריס ואף בחול א"צ משום חומרא די"ט כו'. והדר כתב הר"ן דמסתבר לי' דכ"ע כת"ק דראב"י דמסתמא לא שכיח שיפתחו עיניו בו ביום דאל"כ היאך קאמר ראב"י אף בחול אסור דלמא ת"ק איירי בנפתחו בו ביום אלא דל"ש כלל ומסתמא פלוגתא דרב ור"י נמי הכי ודכ"ע כת"ק: וראיתי להרא"ש במס' ביצה יש פוסקים כרב דתרתי ברייתות כוותיה ומשנת ראב"י נקי כו' וגם משנת ראב"י קב ונקי והלכה כמותו. וכ' עוד דהלכה כראב"י דקב ונקי אף בברייתא יע"ש והכה"ג בהגהות ב"י אות א' הקשה לאיזה צורך הביא הרא"ש דברי היש פוסקים כרב כיון דהוא פסק שם דכראב"י קיימינן אף בחול אסור ואי בנפתחו עיניו א"כ איך כתב דכראב"י קב ונקי קי"ל דמה ענין זה לזה. והנה ד' הרא"ש (סתומים) [פשוטים] המה דמדאמר ראב"י אומר אף בחול אסור דלא נפתחו עיניו משמע דמודה מיהת לת"ק בדינו דאי אירע שנפתחו עיניו בו ביום כמ"ש התו' שם עכ"פ אסור משום מוקצה דאי לית ליה הכין א"כ אמאי לא פליג עלי' בתרתי ומדאמר אף בחול אסור משמע דאודוי אודי לת"ק דבי"ט אסור משום מוקצה ונ"מ אי נפתח עיניו בו ביום ושפיר כתב הרא"ש דראב"י נמי מסייע כן והלכה כמותו נגד ברייתא השנויה שם דמותר בי"ט ומיהו פלוגתא דרב ור"י בנתפתחו איירי. או יאמר דרב ור"י פליגי בהא דלרב אין הלידה מתיר עד שיפתחו עיניו כראב"י ומש"ה אין שייך הואיל ומתיר עצמו בשחיטה דאין הלידה גורם זה עד שיפתחו עיניו ואף כשנפתחו אח"כ אין ניתר ועוד דלא שכיחא כ"א מיעוט שיפתחו עיניהם בו ביום ומש"ה וודאי אסור ור"י כת"ק והא דפריך מעגל או דבעינן הפריס או לדבריו דר"י קמהדר ולדידי' בלא"ה יש לחלק וב' ברייתות לא ניחא ליה לומר דחדא איירי בנולד ונפתח עיניו כבר דזה לא שכיח וא"כ אי הני ברייתות פליגי בפלוגתא דראב"י ות"ק או דפליגי כך ומיהו ת"ק דראב"י אוסר ולית ליה כלל הואיל ומתיר עצמו וא"כ שפיר כתב דמשנת ראב"י קב ונקי ועיין יש"ש ביצה סימן י"ז דכתב אהא דכתב הרא"ש משנת ראב"י קב ונקי דרב כראב"י יע"ש ואולי הוא כדרך הב' שכתבתי כאן. ועוד דל"ש כלל וודאי אסור דדמיא לגרוגרות וצמוקים דכ"ע מודים דאסוחי אסח דעתיה מיניה: ועל מ"ש הט"ז דברי הרא"ש קשיין אהדדי עמדו בזה כל אחרונים ובנה"ך תי' דבא"ט העתיק לשון הרי"ף והלכתא. אמנם הוא פסק כראב"י ועיין בל"ח פא"ט אות שמ"ג ובמי"ט שם נראה כמ"ש בנה"ך דבא"ט העתיק לשון הרי"ף ומ"ש עוד הט"ז דמה שאסר רבינו יואל עד שיגדלו הכנפיים דהיינו נוצות ארוכים שיש בהם קנים כתב דכראב"י סובר ושיעור אחד הוא גדילת הנוצות עם פתיחת עינים ואין הלכה כן אלא כת"ק דראב"י. הנה הפר"ח אות ב' הביא ירושלמי גוזל שנולד ביום טוב מותר לא כן תני גוזל שלא העלה כנפיים אסור משום שקץ תפתר באילין דנפקין עם כנפיהון יע"ש ואיסור זה משום מיאוס וב"ת וא"כ אין קושיא מהא דאפרוח שנולד בי"ט דהיינו נמי בהאי גוונא וכן העלו אחרונים דאסור עד שיגדלו הנוצה שיש בהם קנים: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ולא. עט"ז הביא קושיות הפוסקים שהרא"ש סותר עצמו ממ"ש בא"ט למס' ביצה ששם כתב שצריך שיפריס. והשיג על מהרש"ל דאמר בלא ידעינן דכלו חדשיו צריך ח' ימים והפריס. דלמה לי הפריס וראיה משבת אי הוה שהה עד לאורתא הוה אכלינן והתם בלא ידעו שכלו חדשיו ואפ"ה בשיהוי ח' ימים סגי ולא שאלו אי הפריס ועוד עמדה למה לי שיהוי מעל"ע וודאי סגי לריסוק וליישב דברי מהרש"ל אומר כמ"ש התב"ש כאן אות י"ז כיון דלא ידעינן דכלו חדשיו וצריך שיהוי ז' ימים וכל שלא הפריס באותן הימים ריעותא גדולה כזו ודאי יש לחוש כיון דלא עמד כל ז' דשמא נתרסקו ובעי הפריס דאי לא הפריס צריך בדיקה אח"כ ובי"ט אין לשחוט מספק דיחלל י"ט ול"ק מבהמה דנדרסה כו' דיש לה חזקה טובה משא"כ כאן דע"כ לא קשיא ליה להט"ז אלא דאדרבה כאן א"צ בדיקה כלל מה שאין כן אי גם כאן צריך בדיקה וודאי שפיר החמיר הרא"ש ז"ל דאין לשוחטו בי"ט עד שיפריס מקודם דאז א"צ בדיקה כלל ובסימן נ"ח בש"ך אבאר בעה"י. ובכר"ו כתב דביה"ר אין בו משום ריסוק דרוב וולדות אין מתרסקין ומיעוט מתרסקין. ובלא כלו חדשיו דמהני שיהוי ח' ימים דרוב אין נפלים ומיעוט שוהין ח' ימים והם נפלים והוה תרי מיעוטי ומש"ה חיישינן בלא כלו חדשיו וצריך הפריס ולפ"ז אף בחול כן וגם זה נכון הוא יע"ש: ש"ע סָעִיף ב
ג עט"ז דקרבן מצותו ביום וכ"כ באר הגולה ר"ל דל"ת הא דבעינן בקרבן יום שמיני ולא בלילה דלא יצא מספק נפל. דאינו דבליל ח' יצא מספק נפל. וקרבן ביום כתיב בכל עשיותיו. ומיהו קרבן אף כלו חדשיו אסור והוה מחוסר זמן עד תחלת ליל ח' שאז ראוי להקדישו ולמחר יקריבנו והנה ראיתי להזכיר בכאן דבר אחד וזה הוא: דע דבשבת קל"ו א' אמר רשב"ג כל ששהה למ"ד יום באדם וח' בבהמה אינו נפל ויליף אדם ופדויו מבן חודש ובהמה שנאמר וביום השמיני כו'. והנה התם וודאי אף שידוע שכלו חדשיו אין בנו פדוי תוך למ"ד יום ובהמה אין ראויה להקרבה תוך ח' ימים ועיין תוספות ב"ק י"א ומנחות ל"ו ב' ד"ה שומע אני והא דיליף מהתם יראה לי דרשב"ג יליף מהתם כל ששהה וודאי יצא מספק נפל דהתורה סתמא אמרה מיום השמיני אף דלא ידוע דכלו חדשיו וכן בבכור הא לא שהה ספיקא הוה לאו מהתם יליף אלא מסברא. ודע עוד הא דבעינן ז' ימים עד תחלת ליל שמיני הוא כדאמר בחולין פ"א דר' אפטוריקי רמי הא כיצד לילה לקדושה אלמא תחלת ליל ח' יצא מתורת נפל דקרא סתמא כתיב (והנך ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא ולא אם נולד סוף יום א' אם הגיע תחילת ליל מוצאי שבת הא יצא מכלל נפל. דא"כ מאי פריך בשבת קל"ו מימהל היכי מהלינן אלא וודאי כדאמרן) [*) אלה דברי כבוד הרב הגאון המרפוסם מו"ה שמחה נר"ו אב"ד דק"ק בוברקא. *) הג"ה להיותי נמצא כעת בק"ק זאלקווא בעת הדפסת דף זה אמרתי לבל למנוע הטוב היות הרב המחבר המנוח ז"ל היה אלופי ומיודעי וריע אבי הגאון המנוח ז"ל להרים מכשול להיות מצרף לכסף וכור לזהב מה שפלטה הקולמוס של הרב המחבר דברי שגגה וצוויתי לדפוס דין זה בין שני חצאי עגול. מה שהביא ראיה משבת דאמרינן מימהל היכי מהלינן הא אמרינן שם להדיא דבאדם שעורא לצאת מכלל נפל שלשים יום ושמונת ימים בבהמה ושם באדם קיימינן. וגם בגופא דדינא נ"ל דלא בעינן מעל"ע וראיה מהא דמקשה תלמודא ביומא (דף ס"ג ע"ב) טעמא דרבי רחמנא הא לא רבי לא הא שעיר המשתלח קדוש במחוסר זמן והא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם. ואם כדברי הרב המחבר דבעינן מעל"ע איצטריך היכא דשעיר אחד יהיה כלה לו ז' מעל"ע בחצות היום וההגרלה יעשה קודם חצות ואם יפול עליו הגורל לשם ימתין עד אחר חצות וא"כ הוה לשם. ואם יפול עליו לעזאזל ישלחנו קודם חצות כתב רחמנא דגם הלעזאזל צריך שלא יהיה מח"ז ועוד ראיה מבוארת מדברי התוס' בערכין דף י"ח ע"ב ד"ה שנתו מקושית הר' שמואל בן הרב אלחנן ל"ל קרא דשנתו ולא שנתו של עולם ת"ל מסברא דאלת"ה היאך נמצא תמידין כשרין לר"ה וכו' ויש מפרשים דאין אנו מתחילין מנין שנתו כ"א מיום הרצאה כו' ודחי התוס' דהא אמרינן בפ"ב דזבחים דשעות פוסלות בקדשים כו' ואי אזלינן בי' אחר הרצאה לא תמצא דין זה ע"כ דברי התוס' ואם כדברי הרב המחבר לא דחי התוס' מידי ודו"ק. וגם פשטא דלשנא דרומיא דר' אפטוריקי בזבחים (דף י"ב) ובחולין (דף פ"א) משמע שתמיד כלים הז' ימים בסוף היום.. [לרשב"ג ספק מ"ה הוה דאי מדרבנן מאי פריך מימהל היכי מהלינן לעקור מצות מילה לגמרי בשביל חששא זו] (עי' פ"מ א"ח במ"ז סי' תצ"ח ס"ק ב') וראיתי להמ"ל הל' איסורי מזבח פ"ג ה"ח דברים אשר לא זכיתי להבינם כתב שם דיליף לה מקרבן דהתורה אסרה תוך ח' ימים משום לתא דנפל ולא חילקה בין ידוע שכלו חדשיו ולמה לא כמ"ש. עוד השיג שם על פר"ח במ"ש דכפי הבנת ב"י במ"ש הגאונים דלהדיוט מותר תוך ח' אף בלא ידעינן דכלו חדשיו מדאמר חולין קי"ו מדאמר מחוסר זמן לגבוה מכלל להדיוט שרי וליתא דקיי"ל שכלו חדשיו וכתב המ"ל דבריו תמוהים דאי הא דאמר מדאסר מחוסר זמן לגבוה איירי תוך ח' ימים אין ראיה דאו"ב שרי להדיוט אלא כמ"ש התוס' שם דהכתוב נתקו לעשה ותיפוק ליה דפסול דתעבתי לך. ול"נ מדאצטריך לומר בריש או"ב דנוהג במוקדשין תיפוק ליה דממשקה ישראל בעינן עכ"ל ולא אבין לה. מ"ש על פר"ח לא ידענא דהפר"ח ה"ק דמהא דאמרינן מדאסר מחוסר זמן לגבוה ויהיה הפי' על או"ב מ"מ ה"ה מדאסר רחמנא תוך ח' ימים מכלל דלהדיוט שרי וע"ז דחי דקים שכלו חדשיו ומה שהביא דברי התוספות לא ידענא להולמו דהא קרא צריך דמחוסר זמן נתקו לעשה דלא לילקי עליה ולא לאיסורא ועוד דהא צריך לכל מחוסר זמן תוך ח' ימים ולתורים שלא הגיע זמנן ולזב ולזבה תוך הזמן. גם מ"ש דה"ק מדאיצטריך דאו"ב נוהג בקדשים תיפוק ליה ממשקה ישראל והא לאו להכי איצטריך דלא נימא דיהא שרי לגבוה דבלא"ה או"ב ועשה ל"ת כמ"ש התוספות ריש או"ב ואיצטריך דלא נימא שור הפסיק ענין והיינו דה"א דאין לוקה על כל פנים בקדשים נהי דאיסורא איכא להקריב דבעינן ממשקה ישראל מ"מ אי עבר ושחט ה"א דאין לוקה דשור הפסיק ענין וגלי התורה בכ"א דשחיטה שאינה ראויה לאו שמה שחיטה ושחיטת קדשים שחיטה שאינה ראויה היא דכל כמה דלא זריק דם כדאיתא ריש או"ב ואף לדידן שחיטה שאין ראויה שמה שחיטה לאו בכ"מ כן הוא כמ"ש התוס' חולין פ"ה ב' ד"ה אימא דכיסוי לא שמיה שחיטה דגילתה התורה ה"ה קדשים לכך צריך קרא דלוקה ועל דברי התוס' קי"ו היה לתמוה כדכתיבנא סוף דבר ד"ה חולין ודברי המ"ל צ"ע: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד עט"ז וכוונתו הוא דהוה ס"ס שמא שהה ח' ימים ושמא כלו חדשיו ואף דלא מתהפך דאיך תאמר שמא כלו חדשיו ואת"ל לא כלו הרי וודאי נפל ולא מהני שיהוי או אפשר דאין במציאות שיחיה שמונה מ"מ אפשר דכאן א"צ להתהפך ותירץ דשם אונס חד הוא כמ"ש התוס' כתובות ה"ה כאן הוה כולו משם א' דשמא נפל או אינו נפל ואף דנקיט תחלה הספק שמא כלו חדשיו סידרא לאו דווקא ועיין בנה"ך שכתב דלא הוה דשיל"מ דאין המתיר עתיד לבא בוודאי: ש"ע סָעִיף ג
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א אסור. משום שרץ השורץ על הארץ שגם שריצתו בתוך הקליפה מקרי שרץ ועיין לקמן סימן ס"ו ס"ב וסימן פ"ו ס"ח: ש"ע סָעִיף א
ב מיד. וכתב בש"ך ואפילו לא נפתחו עיניו מיהו יש לאוסרה משום שקץ ואין לאוכלה עד שיגדלו הכנפים דהיינו נוצה גדולה שעל גופו שיש לו קנים דכל עופות שלא גדלו כנפים אסור: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג הלידה. וכתב הש"ך ואפילו איכא ריעותא שאינו הולך ואפילו אינו יכול לעמוד מותר ואפילו לא הפריס: ש"ע סָעִיף ב
ד שמיני. וכתב בט"ז ואז מותר אפילו לא הפריס ואע"ג דגבי קרבן כתיב ומיום השמיני והלאה שאני קרבן דאינו ראוי להקרבה בלילה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ה ימים. וכתב בט"ז ולא אמרינן דהוי ספק ספיקא כמו שכתב רמ"א בסימן ק"י ס"ח משום דאין שייך כאן ספק ספיקא דע"כ יש כאן ספק נפל או לא ואי אפשר לך לומר את"ל נפל ואין זה דומה לספק זינתה פרק קמא דכתובות. וכ' בש"ך ואפילו אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו אינו נאמן כי אם בעדות אשה לבד מכ"ש כאן שהוא להשביח מקחו ועיין לקמן סימן ט"ז סי"א וסימן צ"ח: ש"ע סָעִיף ג
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva
סָעִיף ב
א שמא נתרסקו. עט"ז מה שהשיג על מהרש"ל ועיין בתשובת ברית אברהם חלק יו"ד סימן י"א שהצדיק דברי מהרש"ל בטוב טעם ועיין בשו"ת שבסוף ס' סידורו של שבת באמצע תשובה ד': ש"ע סָעִיף ב
ב תחלת ליל שמיני. עיין פמ"ג שכתב דבעינן שיעברו ז' ימים מעל"ע ואם נולד סוף יום א' אם הגיע תחלת ליל מוצאי שבת עדיין לא יצא מכלל נפל עד סוף יום המחרת ע"ש וכן משמע מלשון הט"ז סק"ב דנקיט בלשונו מעל"ע אמנם בתשובת נו"ב תניינא חלק יו"ד סי' ז' בתשובה מבן המחבר האריך בזה והביא הרבה ראיות דלא בעי מעל"ע וכתב שכן דעת התב"ש בסימן י"ד וסיים דאפ"ה אם יבא מעשה לידי קשה עלי להקל מאחר שמפורש בבעלי הוראה המפורסמים לאיסור ומ"מ המיקל לא הפסיד הואיל ובלא"ה הוא רק איסורא דרבנן (עיין בזה בדגמ"ר ובתשובת נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' י"ט ובספרו שו"ת שיבת ציון סי' כ"ד אם זה ברור דהנך ז' ימים הוא רק מדרבנן) ע"ש. שוב ראיתי בספרי פמ"ג החדשות נדפס בשם גדול אחד שכתב על דברי הפמ"ג הנ"ל דדברי שגיאה הם [עתה ראיתי שהרב ז"ל בעצמו חזר בו בספרו פמ"ג לא"ח סי' תצ"ח במשבצות סק"ב ע"ש גם בספרו תיבת גמא פ' ראה] גם בתשובת בית שמואל אחרון חלק יו"ד סי' י"א העלה דא"צ מעל"ע ע"ש וכן העלה בשו"ת תשובה מאהבה ח"א סי' קצ"ו וקצ"ז ע"ש וכן הסכים בתשובת רבינו עקיבא איגר סי' קנ"ז ע"ש [ובתשובת חתנו הגאון חתם סופר סי' י"ז] ובדיעבד אם שחטו תוך שמונה עיין בדגול מרבבה מה דינו. ועיין בס"ק שאח"ז: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ג אין סומכין. עבה"ט סק"ה בשם ט"ז מ"ש ולא אמרינן דהוי ס"ס כו' ועיין בספר נקה"כ שכתב דאין התחלה לקושיא זו דאיך תאמר ואת"ל לא כלו שמא יש לו ח' מה בכך כו' ועיין בשער המלך הלכות יו"ט דין כ' מה שהקשה על הנה"כ בזה ועיין בתשו' בגדי כהונה חי"ד סימן א' שתירץ קושיתו וע"ש ועיין עוד בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' ו' ועיין בספר לבושי שרד בחידושי דינים אות ב' שנשאל ע"ד עיר אחת שהיו רגילים לשחוט עגלים הניקחים מעובדי כוכבים וא"י אם הם בני ח' ימים ועשו כך מפני חסרון ידיעתם ואח"כ בא חכם והודיעם שהוא אסור מה משפט הכלים שבישלו בהם עד עכשיו והורה שאותם הכלים שהיו בני יומן בעת שהודיעם החכם את האיסור אסורים לעולם אפילו אם מה שנתבשל בהם היה מעגל גדול קצת אשר למראית עין הוא בן ח'. אבל הכלים שלא היו אז ב"י מותרים (זולת כלים שהם בני הגעלה יגעילם) אפילו אם מה שנתבשל היה מעגל קטן אשר למראית עין לא היה בן ח' ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ד על עובד כוכבים. עי' בספר תפארת למשה שכתב אבל ישראל נאמן לומר שהם בני ח' ימים אף דבדבר דאיתחזק איסורא אין עד אחד נאמן כדלקמן סי' קכ"ז סעיף ג' בהג"ה הכא שאני כו' ע"ש: ש"ע סָעִיף ג
ה ח' ימים. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל ועיין בתשובת בית אפרים חלק יו"ד סי' י"ג שאין לסמוך על שום סימן מהסימנים ונתן טעם כי הטבעיות משתנות לפי הזמן ולפי הארצות ובין אם העגל חלש או בריא ע"ש וכתב עוד דאף שכתב התב"ש דגדלות לא הוי סימן היינו גדלות מעט שיש מקום לטעות אבל אומד הדעת שהוא בירור גמור אפשר להקל ולכן יש להקל לעת הצורך במי שהוא מומחה ובקי בטבע גידול העגלים של מדינה זו וברור לו דלא שכיח כלל שיהא בן ו' ימים גדול כ"כ ובלבד שיהא השוחט ירא שמים שלא יקל ראשו באומד כל דהו ע"ש [ועיין בתשובת ח"ס סי' ט"ז וי"ז כתב שם נדון העגלים או שאר בהמה דקה הניקחים ע"י סימנים דיהיב מהריק"ש. והביאום הפר"ח והסכים ע"י התב"ש. הגם כי בעל פרי תואר פקפק עליהם מ"מ נהוג עלמא כתלתא סבי ועכ"פ בצירוף מסל"ת של עובד כוכבים שאינו מתכוין להשביח מקחו יש לסמוך אי איכא תרי סימנים ביחד ואף דלכאורה למ"ש דגמ"ר דמש"ס ביצה ד' ז' מבואר דהוה ספיקא דאורייתא (עיין בט"א שם) וא"כ הא הני סימנים ודאי לאו דאורייתא נינהו ואיך נסמוך עלייהו זה אינו דהלא הדגמ"ר כתב טעמו בצדו משום דמיעוט נפלים הוה מיעוט המצוי כו' וא"כ נהי דהני סימנים ל"ד מ"מ ידעינן דרוב בני ז' ימים לית להו סימנים כי הני ועכ"פ מאותו מיעוט המצוי נפלים רוב דידהו לית להו הני סימנים ומדאשכחו הני סימנים וכבר ידענו שאינו ממיעוט המצוי נפלים כו' וע"כ יאכלו ענוים וישבעו ובפרט שיזהר להשגיח על הסימנים כמו שהזהיר בס' שמ"ח ונפילת טבור לא הוי סימן כלל וכלל ע"ש] וע' בתשובת חוט המשולש ח"ד מספר התשב"ץ בטור הראשון סימן ב' ובתשובת רדב"ז חלק ב' סימן תשכ"ו ובתשובת תפארת צבי חי"ד סימן ו' אות ד' וסימן ס"ז וס"ח: ש"ע סָעִיף ג
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף א
א (ליקוט) אפרוח כו'. בחולין ס"ד דתניא כל השרץ כו' דברי ראב"י (עבמה"ב) וע"כ לא פליגי רבנן עליה אלא היכא דיצא לאויר העולם אבל לא יצא לאויר העולם לא כצ"ל וכ"ה בכל ספרי הפוסקים (ואף להגי' שלפנינו מ"מ זה מבואר בפ"ק די"ט ד' א'. דלא כהב"י בס"ס פ"ו שהוצרך לדייק מדברי רי"ף ורשב"א): ולאחר כו'. כרבנן ואף שאמרו משנת ראב"י קב ונקי דוקא במתני' אבל בברייתא לא. ת"ה נ"ד א' אבל הרא"ש בפ"ק די"ט פסק כראב"י וכתב דאף בברייתא קי"ל כראב"י כמ"ש ביבמות (ל"ז) ס' א' ועוד כ' בת"ה והר"נ דרב ושמואל ס"ל כוותייהו דרבנן מדפליגי בפ"ק די"ט שם בי"ט ש"מ דבחול לר"ה מותר וסתמא בשלא נתפתחו עיניו מדקאמר ראב"י אף בחול כו' לפי כו' אבל תוס' שם ד"ה אפרוח כ' דאתרמי כו' (ע"כ): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב (סעיף ב') דהיינו כו'. בכורות ה' א' ונדה כ"ד א' יש בעוברין כו' ותוספתא פ"ג דחולין וכל פרקין דבהמה המקשה בגסה הוא: ש"ע סָעִיף ב
ג עד תחלת כו'. שבת שם: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד (סעיף ג') אין סומכין כו'. שהעובד כוכבים אינו נאמן רק בעדות אשה במסל"ת וכן בדרבנן אבל בדאורייתא לא ועבא"ה סי' תקי"ג ס"ו בהג"ה וע"ל סי' ס"ז סי"א וכ"ש בדבר שהוא להשביח מקחו דאפי' להחמיר ומ"ש תחת ידו אינו נאמן כמ"ש שם: ש"ע סָעִיף ג
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.