א אֵין מִסְתַּפְּרִים מֵהָעוֹבֵד כּוֹכָבִים אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁמְּצוּיִין בְּנֵי אָדָם, אוֹ אִם אוֹתוֹ הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים מְדַמֶּה שֶׁאוֹתוֹ יִשְׂרָאֵל הוּא אָדָם חָשׁוּב. הַגָּה: וְיֵשׁ מַחְמִירִין שֶׁלֹּא לְהִסְתַּפֵּר מֵעוֹבֵד כּוֹכָבִים, אֲפִלּוּ בִּמְקוֹם רַבִּים, בְּתַעַר, אִם לֹא שֶׁיִּרְאֶה בְּמַרְאָה. (תּוֹסָפוֹת וּמָרְדְּכַי פא"מ). וְנָהֲגוּ לְהָקֵל כִּסְבָרָא רִאשׁוֹנָה.
ב אָסוּר לְאִישׁ לְהִסְתַּכֵּל בְּמַרְאָה, מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר (דְּבָרִים כב, ה), אֶלָּא אִם כֵּן מִשּׁוּם רְפוּאָה, כְּגוֹן שֶׁחוֹשֵׁשׁ בְּעֵינָיו, אוֹ שֶׁמְּסַפֵּר עַצְמוֹ, אוֹ אִם מִסְתַּפֵּר מִן הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים בֵּינוֹ לְבֵינוֹ. וּכְדֵי לֵרָאוֹת אָדָם חָשׁוּב, מֻתָּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים הָא דְּאָסוּר לִרְאוֹת בְּמַרְאָה הַיְנוּ דַּוְקָא בְּמָקוֹם דְּאֵין דֶּרֶךְ לִרְאוֹת בְּמַרְאָה רַק נָשִׁים, וְאִית בֵּיהּ מִשּׁוּם לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר (דְּבָרִים כב, ה) אֲבָל בְּמָקוֹם שֶׁדֶּרֶךְ הָאֲנָשִׁים לִרְאוֹת גַּם כֵּן בְּמַרְאָה, מֻתָּר. (ר"ן פא"מ). וַאֲפִלּוּ בְּמָקוֹם שֶׁנָּהֲגוּ לְהַחְמִיר, אִם עוֹשֶׂה לִרְפוּאָה שֶׁמֵּאִיר עֵינָיו, אוֹ שֶׁעוֹשֶׂה לְהָסִיר הַכְּתָמִים מִפָּנָיו אוֹ נוֹצוֹת מֵרֹאשׁוֹ, שָׁרֵי. (סְמַ"ג בְּשֵׁם הר"ר זֶעְלְקִיל). וְכֵן נָהֲגוּ. וְעַיֵּן לְקַמָּן סִימָן קפ"ב.
ג יִשְׂרָאֵל הַמְסַפֵּר אֶת הָעוֹבֵד כּוֹכָבִים, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ סָמוּךְ לִבְלוֹרִיתוֹ ג' אֶצְבָּעוֹת מִכָּל רוּחַ, שׁוֹמֵט יָדוֹ. וְכֵן הַקָּרְחָה שֶׁעוֹשִׂים הַכֹּהֲנִים, אָסוּר (לְיִשְׂרָאֵל) לַעֲשׂוֹת לָהֶם.
א סָעִיף א בתער. דשכיחא היזקא אבל במספריים דלא שכיח היזקא שרי אם יש עמו אחר תוס' שם ופי' הב"ח דאם אין עמו אחר בלא"ה אסור להתייחד עם העובד כוכבי' (כדלעיל סי' קנ"ג ס"ב) עכ"ל וכן מפורש בתוס' שם בדיבור הקודם וז"ל אבל בינו לבינו אסור להסתפר פי' במקום שאין רגילין בני אדם כ"כ אבל בייחוד ממש לא איצטריך דתיפוק ליה אף בלא מסתפר אסור להתייחד עמהם משום שפיכת דמים ע"כ:
ב סָעִיף א ונהגו להקל כו'. ז"ל הדרישה כ' רמ"א ויש מחמירין כו' עד ונהגו להקל ע"כ ונראה הא דנהגו להקל היינו משום דאנו נותנים להם שכר וכתב הגה"א דבשכר מותר עכ"ל וקשה א"כ מאי ונהגו להקל כסברא הראשונה אלא ר"ל דסברא הראשונה מתיר במקום שבני אדם מצויין שם אפי' בלא מראה וע"ז סמכו להקל וכן הוא הסכמת הפוסקים כמ"ש בבית יוסף ואותן בני אדם שמסתפרים מן העובד כוכבים בינם לבין עצמן לאו שפיר עבדי דבלא"ה אסור להתייחד עמהן כ"ש במסתפר:
א סָעִיף א (ליקוט) אלא במקום שמצויין כו'. כמש"ש והוא סבר שבילי כו' ועבד עובדא ולא נתחרט אלא על דברי ר"מ (ע"כ):
ב סָעִיף א ויש כו'. כר"מ ממש"ש כ"ט א' תיתי לי כו'. תוס' שם סד"ה המסתפר:
ג סָעִיף א (ליקוט) אם לא כו'. שם בתוס' דס"ל דר"מ ל"פ אלא לענין רה"ר אבל במראה לא (ע"כ):
ד סָעִיף ב אסור כו'. ירושלמי פ"ב דעבודת כוכבים שם ותוספתא פ"ג ועתוס' בד"ה הנ"ל:
ה סָעִיף ב אא"כ כו'. תוס' שם דכל שאינו להתנאות אין בו משום לא ילבש גבר כו' כמ"ש בנזיר נ"ט א' בעיא מיניה כו' ועתוס' שם ד"ה בעי מיניה כו' וד"ה גבול כו' וא"ה המסתכל כו':
ו סָעִיף ב או אם מסתפר כו'. גמ' דעבודת כוכבים שם:
ז סָעִיף ב וי"א כו'. כ"כ הר"ן דהא דמשמע בפ"ב דעבודת כוכבים ובפכ"ג דשבת דמותר במראה היינו במקום שנהגו האנשים לראות במראה דאין בו משום לא ילבש כו' והירושלמי ותוספתא מיירי במקום שלא נהגו רק הנשים דשייך שפיר לא ילבש כו' וכה"ג תי' ההיא דנזיר לענין גילוח בית הערוה ובה"ש וכמש"ל סי' קפ"ב ע"ש ומ"מ כ' דהחברים נמנעים בכ"מ ובכה"ג הוצרכו להתיר לר"ג שם בירושלמי ובתוספתא וכה"ג דגילוח בה"ש דאמרינן בנזיר שם ועסי' קפ"ב ס"א בהג"ה רק כו' ודבריו צ"ע למה לא אוקמיה במקום שלא נהגו רק הנשים והא אמרינן שם בהדיא והאיש אף בחול אסור אלמא מדינא אסור וע"ז קאמר לבית רבי התירו כו' והביאו תוס' דעבורת כוכבים שם וגם דבריו אינן נראין מה שחילק בין מקום שנהגו דאמרינן בשבת נ' ב' מגרר אדם כו' ואם בשביל כו' ואף מאן דפליג שם דוקא משום כבוד קונו אבל כה"ג ודאי לא ואמרינן (שבת צ"ד ב' מכות כ' ב') ללקט לבנות כו':
ח סָעִיף ב ואפילו כו'. סמ"ג והג"מ והג"א וכ"ה בתוס' דעבודת כוכבים הנ"ל או משום מיחוש עינים מותר כו' וכ"ה בסמ"ג ע"ש:
ט סָעִיף ב או שעושה כו'. ד"מ בשם הר"ר זעלקיל מהא דשבת נ' ב' ועתוס' שם ד"ה בשביל כו':
י סָעִיף ג וכן הקרחה כו'. דברי המחבר:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.