א הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּרִיאָה וְלֹא פִּרְכְּסָה. (פי' שֶׁלֹּא נִתְנַעְנְעָה), הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת; אֲבָל הַמְסֻכֶּנֶת וְהוּא כָּל שֶׁמַּעֲמִידִים אוֹתָהּ בִּגְעָרָה אוֹ בְּמַקֵּל (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם הָרַאֲבָ"ד) וְאֵינָהּ עוֹמֶדֶת, אַף עַל פִּי שֶׁהִיא אוֹכֶלֶת מַאֲכַל בְּרִיאוֹת, שְׁחָטָהּ וְלֹא פִּרְכְּסָה כְּלָל, הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה וְלוֹקִין עָלֶיהָ; וְאִם פִּרְכְּסָה, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת, וְצָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה הַפִּרְכּוּס בְּסוֹף הַשְּׁחִיטָה וְלִמְשֹׁךְ עַד אַחַר הַשְּׁחִיטָה (תא"ו נט"ו ח"ג לְדַעַת רַשִׁ"י), אֲבָל בִּתְחִלָּתָהּ אֵינוֹ מוֹעִיל. כֵּיצַד הוּא הַפִּרְכּוּס, בִּבְהֵמָה דַּקָּה וּבְחַיָּה גַּסָה וְדַקָּה, בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְהֶחֱזִירָה אוֹ שֶׁפָּשְׁטָה רַגְלָהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הֶחֱזִירָתָה, אוֹ שֶׁכָּפְפָה רַגְלָהּ בִּלְבַד, הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס וּמֻתָּר; אֲבָל אִם פָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחֱזִירָה, הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה, שֶׁאֵין זוֹ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ בִּלְבַד; וּבִבְהֵמָה גַּסָה אֶחָד הַיָּד וְאֶחָד הָרֶגֶּל, בֵּין שֶׁפָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה, בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה, הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס וּמֻתֶּרֶת. וְאִם לֹא פָּשְׁטָה, לֹא יָד וְלֹא רֶגֶל, וְלֹא כָּפְפָה כְּלָל, הֲרֵי זוֹ נְבֵלָה; וּבְעוֹף, אֲפִלּוּ לֹא רִפְרֵף (פי' מֵעִנְיַן כְּהֶרֶף עַיִן) אֶלָּא בְּעֵינוֹ, וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ (פֵּרוּשׁ נִעְנַע) אֶלָּא בִּזְנָבוֹ, הֲרֵי זֶה פִּרְכּוּס.
ב הַשּׁוֹחֵט אֶת הַמְסֻכֶּנֶת בַּלַּיְלָה וְלֹא יָדַע אִם פִּרְכְּסָה, הֲרֵי זוֹ סְפֵק נְבֵלָה וַאֲסוּרָה.
ג גְּדוֹלֵי הַחֲכָמִים לֹא הָיוּ אוֹכְלִים מִבְּהֵמָה שֶׁמְּמַהֲרִים וְשׁוֹחֲטִים אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תָּמוּת, וְאַף עַל פִּי שֶׁפִּרְכְּסָה בְּסוֹף הַשְּׁחִיטָה; וְדָבָר זֶה אֵין בּוֹ אִסוּר, אֶלָּא כָּל הָרוֹצֶה לְהַחְמִיר עַל עַצְמוֹ בְּדָבָר זֶה הֲרֵי זֶה מְשֻׁבָּח.
א סָעִיף א בגערה או במקל. אבל כשמעמידים אותה בידיה אין מוציאין אותה מחזקת מסוכנת. שם:
ב סָעִיף א ה"ז נבלה. דכל שלא פרכסה בידוע שנשמתה נטולה הימנה קודם שחיטה. ש"ס:
ג סָעִיף א ולמשוך עד אחר שחיטה. וכן פי' הב"ח ומהרש"ל פ' השוחט סי' י"ח כתב דמפי' רש"י שלנו לא נשמע כן הלכך נראה עיקר דאע"פ שלא עשתה הפרכוס אחר שחיטה רק עם גמר השחיטה כשר עכ"ל וכ"כ הב"ח דמפירוש רש"י שלנו לא משמע כן ולא עמדתי על סוף דעתם דהרי כך נראה מבואר מפירש"י להדיא בכולי סוגיא דפ' השוחט (חולין דף ל"ח ע"א) ע"ש בד"ה כל היכי ובד"ה א"ל רבא וד"ה שאני אומר וד"ה בסוף שחיטה ממשו בע"ב ד"ה זה פירוש למיתה ודו"ק וכן משמע בש"ס ע"ש:
ד סָעִיף א או שכפפה רגלה כו'. כתב ב"י משמע דכשכפפה ידה בלבד אסורה וכ"כ בעט"ז בהדיא אבל הרשב"א והר"ן וכל בו בשם הר"ז וטור ור' ירוחם פסקו דאפילו כפפה ידה בלבד מותרת ומהרש"ל שם כתב שכן דעת הרי"ף והרא"ש ופסק כן וכ"כ הב"ח:
ה סָעִיף א אפילו לא רפרף אלא בעינו. דע שיש חלופי גרסאות בש"ס וי"ג גפו במקום עינו ויש מהפוסקים דס"ל דרפרף בעינו לא מהני וכ"פ מהרש"ל והב"ח:
ו סָעִיף א ולא כשכש אלא בזנבו. וכן כשכוש זנב בבהמה מהני כדאיתא במשנה וכ"פ הרא"ש וטור ור"י ושאר פוסקים ומהרש"ל והב"ח והעט"ז ומה שתמה בסי' ל"ח סעיף ל"ז דף קמ"ח ע"ב על הר"ב שלא הגיה כן אינו תימ' דס"ל כמ"ש הרב המגיד פ"ד מהמ"א בשס הרמב"ן והרשב"א דלרבותא נקט עוף דה"א גבי דידיה כשכוש זנב דבר קל קמ"ל וכ"ש בבהמה וכ"כ הר"ן ונראה מדברי הרב המגיד שם שגם דעת הרמב"ם שהוא כל' המחבר הוא כן ע"ש:
ז סָעִיף ב השוחט את המסוכנת כו'. ולא מהני כשמצא למחר כותלי ביה"ש מלוכלכים בדם ואע"פ שכתב הטור דמהני בכה"ג כבר תמה עליו בזה וגם בב"י תמה עליו וזה דעתו כאן:
ח סָעִיף ג אלא כל הרוצה להחמיר כו'. ובבהמת עובד כוכבים דליכא הפסד ממון משום מדת חסידות אסור אבל בבהמת ישראל משום הפסד ממון אפילו מדת חסידות ליכא אלא חומרא לגדולי החכמים כן נ"ל מדברי הרב המגיד בשם הרמב"ן והרשב"א דלא כנראה מהעט"ז וכתב בא"ז שראבי"ה כתב ע"ש הגאונים דבהמת עובד כוכבים לא מיתכשרה עד דקיימא בכרעא מאליה ואזלא ד' אמות בדקה ומלא קומתה בגסה וכ"כ ראב"ן סי' רכ"ב ומהרש"ל והב"ח בשם הא"ז:
א סָעִיף א בגערה או במקל. פירוש אבל אם מעמידים אותה ביד לא מהני:
ב סָעִיף א הרי זו נבילה. דקים להו לרבנן דזו נטולה נשמתה קודם גמר שחיטתה:
ג סָעִיף א אלא בעינו. בספר הטור כתוב בגפו וכתב רש"ל דהכי קי"ל להחמיר דלא סגי בעינו אלא בגפו:
ד סָעִיף א אלא בזנבו. בב"י הביא שהרא"ש והר"ן ורמב"ן ורשב"א והרב המגיד ס"ל דגם בבהמה מהני כשכוש בזנב כסתם מתניתין והא דנקטיה רבא גבי עוף הוא לרבותא דכשכוש בזנב דבר קל הוא וה"א דלא סגי קמ"ל וכ"כ הטור רק שהוכיח ב"י מדעת רמב"ם דלא מהני כשכוש זנב רק בעוף ונראה דהסומך על כל הני לא הפסיד בפרט שהרמב"ם לא זכר בפירוש לאיסור ושוב מצאתי כן לרש"ל פ' השוחט סימן י"ט וכן מסיק מו"ח ז"ל:
א סָעִיף א עומדת. וכתב בש"ך אבל אם מעמידין אותה ביד לא מהני דקים להו לרבנן דנטולה נשמתה קודם שחיטה:
ב סָעִיף א השחיטה. וכ' בש"ך דמהרש"ל פוסק דאע"פ שלא פירכסה לאחר שחיטה רק בגמר שחיטה סגי והש"ך חולק עליו:
ג סָעִיף א ומותר. וכתב הב"י אבל בכפפה ידה לבד היא טריפה. אבל מהרש"ל והש"ך מתירים בכפפה ידה:
ד סָעִיף א בעינו. וכתב בש"ך שיש גירסאות שגורסין בגפו במקום בעינו. וכתב מהרש"ל דהכי קי"ל ולא סגי בשרפרף בעינו אלא דוקא בגפו ופר"ח חולק:
ה סָעִיף א פירכוס. וכל הפוסקים אחרונים פסקו דגם בבהמה אם כשכש בזנבו הרי זה פירכוס:
ו סָעִיף ב ואסורה. וכתב בש"ך ולא מהני כשמצא למחר כותלי בית השחיטה מלוכלכים בדם:
ז סָעִיף ג משובח. וכן בהמה שהורה בה חכם והתירה. וה"מ מילתא דתלי בסברא. אבל מילתא דגמרא טוב לאכול עיין לקמן בסי' קט"ז וכתב בש"ך ודוקא בבהמות עובד כוכבים יש להחמיר משום מדת חסידות. אבל בבהמות ישראל אפילו מדת חסידות ליכא משום הפסד ממון. אלא חומרא לגדולי החכמים. ובא"ז כתב דבבהמת עובד כוכבים לא מתכשרה עד דקיימה ברגליה מאליה ואזלא ד"א בדקה. ובגסה מלא קומתה וכן פסקו מהרש"ל והב"ח:
א סָעִיף א ולמשוך עד אחה"ש. עי' בשמ"ח שכתב ופשוט דכ"ש אם כל הפירכוס היה אחר השחיטה דשפיר דמי ע"ש ועי' בס' בינת אדם שער או"ה סי' ח' ובסוף השער שכ' דאפילו אם גם אחר השחיטה לא פרכסה מיד רק לאחר ששהה כמו רביעית שעה התחיל לפרכס אין כאן בית מיחוש לומר דהוי כזנב הלטאה דלא כס' זבח שמואל שכתב לאסור בזה אך אם חתכו כל המפרקת ורוב בשר עמו ולא פרכסה בשעת שחיטה רק לאחר שחתך כל המפרקת פרכסה לא מהני דזה ודאי הוי כזנב הלטאה. ורב אחד חולק ע"ז ודעתו גם בזה להכשיר והוא ז"ל חזר וכתב להעמיד דבריו ע"ש:
ב סָעִיף ב הרי זו ספק נבילה. [עיין בת' ח"ס סי' כ' שכ' הא דלא אמרינן אוקמא אחזקת חי כו' היינו משום דאיכא חזקה מתנגדת חזקת איסור שאינו זבוח ומזה נלמוד דבמסוכנת שנשחטה נאמן עליו עד אחד ואפילו אשה לומר שפרכסה שאין כאן חזקת איסור ע"ש]:
א סָעִיף א בגערה כו'. דמדקאמר שמעמידים כו' ש"מ שתהא ג"כ יכולה לעמוד מרביצתה ועמידתה ביד מעשה עץ בעלמא עביד:
ב סָעִיף א ה"ז נבילה. שם ל"ח א' בידוע שנשמתה כו':
ג סָעִיף א ולמשוך כו'. ערש"י שם ד"ה בסוף שחיטה וד"ה זה פירש כו':
ד סָעִיף א אלא בעינו. כ"ה גירסת הרי"ף ורמב"ם שם והשמיטו כשכש זנבה דבהמה דתני במתני' ושאר דברים הנאמרים בגמ' והלך בדרך הרמב"ם ומפרש מ"ש שם הלכתא כו' כהך ברייתא לבד:
ה סָעִיף ג (סעיף ג') ודבר זה כו'. שם ל"ז ב'.
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.