א הַכּוֹנֵס אֶת הַבְּתוּלָה, בּוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וְגוֹמֵר בִּיאָתוֹ וּפוֹרֵשׁ מִיָּד. אֲפִלּוּ הִיא קְטַנָּה שֶׁלֹּא הִגִּיעַ זְמַנָּהּ לִרְאוֹת וְלֹא רָאֲתָה, וַאֲפִלּוּ בָּדְקָה וְלֹא מָצְאָה דָּם, טְמֵאָה שֶׁמָּא רָאֲתָה טִפַּת דָּם כְּחַרְדָּל וְחִפָּהוּ שִׁכְבַת זֶרַע. הַגָּה: הַגָּה וְיֵשׁ מְקִלִּין אִם לֹא רָאֲתָה דָּם, (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי בְּשֵׁם אִכָּא מ"ד) ; וְנָהֲגוּ לְהָקֵל אִם לֹא גָּמַר בִּיאָה רַק הֶעֱרָה בָּהּ וְלֹא רָאֲתָה דָּם; אֲבָל אִם בָּא עָלֶיהָ בִּיאָה מַמָּשׁ, צָרִיךְ לִפְרֹשׁ מִמֶּנָּהּ אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא רָאֲתָה דָּם (טוּר וּבֵית יוֹסֵף בְּשֵׁם רֹב הַפּוֹסְקִים). וּבַעַל נֶפֶשׁ יָחוּשׁ לְעַצְמוֹ שֶׁלֹּא לִשְׂחֹק בְּתִינוֹקוֹת. וּצְרִיכָה שֶׁתִּפְסֹק בְּטָהֳרָה וְתִבְדֹּק כָּל שִׁבְעָה, וְלֹא תַּתְחִיל לִמְנוֹת עַד יוֹם ה' לְשִׁמּוּשָׁהּ. וְנוֹהֵג עִמָּהּ כְּכָל דִּינֵי נִדָּה לְעִנְיַן הַרְחָקָה; אֶלָּא שֶׁנִּדָּה גְּמוּרָה, אָסוּר לוֹ לִישַׁן עַל מִטָּתָהּ אֲפִלּוּ כְּשֶׁאֵינָהּ בַּמִּטָּה, וְזוֹ מֻתָּר לוֹ לִישַׁן בְּאוֹתָהּ מִטָּה, לְאַחַר שֶׁעָמְדָה מֵאֶצְלוֹ, וַאֲפִלּוּ בְּסָדִין שֶׁהַדָּם עָלָיו.
א סָעִיף א וגומר ביאתו. פי' באבר חי כך כתב הטור והיינו אע"פ שהיתה רואה דם בשעת אותו תשמיש:
ב סָעִיף א הגיע זמנה לראות ולא ראתה. ובטור כתוב כאן ואפילו היא בוגרת שכלו בתוליה כו' והוקשה לב"י מאי אפילו בוגרת אדרבה בבוגרת יש לתלות טפי בדם נדה כיון שאין לה דם בתולים ונראה דלא קשה מידי דכוונת הטור ללמדנו תרי רבותות האחת אף אם בודאי הוא דם בתולים ולא דם נדה כגון לא הגיע זמנה ולא ראתה אפ"ה מחמירין דאתי למטעי בין דם לדם ואח"כ קמשמע לן דל"ת דוקא היכא שברור שרואה דם בתולים ראוי להחמיר משום אתי למטעי אבל אם אין ברור שראתה כלל אפילו דם בתולים למה נחמיר בה שנאמר שצריך לפרוש מיד כיון שעדיין לא ברור לו שראתה למה נחמיר בחנם בזה וא"כ כשהיא בוגרת שכלו בתולים שלה לא יפרוש לזה קאמר דאפ"ה יחמיר בזה דשמא ראתה והוא לא ידע מזה ואח"כ אמר אפילו אם בודאי הוא שלא ראתה דהיינו שבדקה עצמה מכל מקום חיישינן שחיפהו שכבת זרע והדברים ברורים ולא כמו שכתב מו"ח ז"ל דהיפוך שורות יש כאן אלא הדברים כהלכתן וכסדרן:
ג סָעִיף א וחיפהו שכבת זרע. הא דהוצרך כאן לזה ולא אמר כמו שאמר ריש סימן קצ"ג לענין חימוד ולא הרגישה בו יש לומר דהתם היא הולכת אנה ואנה ובודאי אין שייך לבקש בשום מקום אם יצא ממנה דם משא"כ כאן שהיא שוכבת במטה ואפשר לראות אם יש בסדין שתחתיה דם לזה הוצרך לומר שמא נתחפה בשכבת זרע ובפרישה דחק עצמו בחנם בזה:
ד סָעִיף א ולא תתחיל למנות עד יום ה' כו'. מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"פ דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סי' קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה הלכה למעשה ועיין סי' קצ"ו סעיף י"א מה שכתבתי בזה:
א סָעִיף א וגומר. אע"פ שהדם שותת ויורד וה"ה דמותר לו לפרוש באבר חי וא"צ להמתין עד שימות האבר. כן הסכימו הפוסקים ודלא כהראב"ד עכ"ל הש"ך:
ב סָעִיף א למנות. כתב הט"ז מצאתי בשם מהר"ל מפראג דאע"ג דהשתא נהוג עלמא דהנדה מתחלת למנות מיום הששי כמבואר סימן קצ"ו מ"מ במתחלת למנות אחר ביאה ראשונה של בתולים מתחלת למנות מיום ה' וכן הורה להלכה למעשה וע"ל סימן קצ"ו סי"א מ"ש מזה עכ"ל:
א סָעִיף א וגומר ביאתו. ת"ה והרא"ש וש"פ דלא כהראב"ד ע"ש ושם:
ב סָעִיף א אפילו היא כו'. ערש"י שם ד"ה הלכה כו' וכ"כ כל הפוסקים דאכולה מתני' קאי והוכיחו כן מירושלמי והביאו הרא"ש שם שמואל אמר כל ההיא כו' ר' ינאי ערק כו' ודלא כהרמב"ם ועבב"י:
ג סָעִיף א ואפילו בדקה כו'. דודאי ראתה כמש"ש ס"ד ב' דאם איתא כו' שאני שמואל כו':
ד סָעִיף א ולא כו'. ע"ל סי' קצ"ו סי"א:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.