א מַתִּירִין שְׁבוּעוֹת וּנְדָרִים, אֲפִלּוּ נִשְׁבַּע בְּהַזְכָּרַת הַשֵּׁם. (כֵּן נָהֲגוּ עַל פִּי ש"ס וּפוֹסְקִים עַיֵּן בֵּית יוֹסֵף). הַגָּה: וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִשְׁאַל עָלָיו לְכַתְּחִלָּה, אֶלָּא מִדֹּחַק. וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן ר"ג (הַגְּאוֹנִים וְעוֹד פּוֹסְקִים) כָּל נֶדֶר שֶׁיֵּשׁ בְּהַתָּרָתוֹ נִדְנוּד עֲבֵרָה אֵין לְהַתִּירוֹ (הר"ד כֹּהֵן וריב"ש סי' תל"ב). יֵשׁ אוֹמְרִים כָּל מִי שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר, כְּגוֹן שֶׁנִּשְׁבַּע שֶׁלֹּא לִמְכֹּר חֵפֶץ פְּלוֹנִי, וְעָבַר וּמְכָרוֹ, אֵין בִּמְכִירָתוֹ כְּלוּם, הוֹאִיל וְעָבַר עַל שְׁבוּעָתוֹ. (בְּמָרְדְּכַי הַגָּהוֹת דִּשְׁבוּעוֹת).
א סָעִיף א מתירין כו'. כתב בתשובת מהר"מ מינץ סימן ע"ג ומ"מ מתי שיבא לידי כה"ג להתיר להמון עם הפרוצים בנדרים אני משים עליהם להתענות בה"ב וכה"ג לפי האדם ולפי הנדר וכן ליתן מעות לדבר מצוה זהוב או כהאי גוונא לפי עשרו כדי שלא יזלזלו בנדרים שאומר מאי אכפת לי אם אשב"ע כל מה שארצה אלך אצל חכם ויתיר לי וכן שמעתי מרבותי עד כאן לשונו וכן נכון לעשות:
ב סָעִיף א אלא מדוחק. או לצורך מצוה כן הוא בריב"ש בשם הרמב"ן שמביא בית יוסף ס"ס זה והוא פשוט:
ג סָעִיף א נדנוד עבירה כו'. ע"ל סימן רכ"ח סט"ו:
ד סָעִיף א י"א כו'. ובח"מ סי' ר"ח כתב הרב בסתם דמכירתו מכירה והסמ"ע שם פסק כהי"א דהכא שאני ע"ש שהאריך אבל הב"ח שם פסק דספיקא דדינא הוי והמע"ה וכן עיקר לפי שגם מתשובת הרא"ש כלל ז' סי' ד' נראה שחולק ע"ז שכתב דהא דאמר רבא בריש תמורה דאי עביד לא מהני היינו במצות שאי אפשר לבטלן ככל הנהו דמייתי התם אונס שגירש ותורם מן הרעה על היפה כו' אבל התקנה וחרם וכה"ג שאפשר לבטלו בהא מודה רבא דמהני כו':
א סָעִיף א בהזכרת. כתוב בתשובת מהר"מ מינץ ומ"מ מתי שיבא לידי כה"ג להתיר להמון עם הפרוצים בנדרים אני משים עליהם להתענות בה"ב וכה"ג לפי האדם ולפי הנדר וכן ליתן מעות לדבר מצוה זהוב או כה"ג לפי עשרו כדי שלא יזלזלו בנדרים שאומר מאי איכפת לי אם אשבע כל מה שארצה אלך אצל חכם ויתירני וכן שמעתי מרבותי עכ"ל וכן נכון לעשות. ש"ך:
ב סָעִיף א כלום. ובח"מ סי' ר"א כתב הר"ב בסתם דמכירתו מכירה ובסמ"ע פסק שם כהי"א דהכא ע"ש שהאריך והב"ח פסק שם דספיקא דדינא הוי והמע"ה וכן עיקר. ש"ך:
א סָעִיף א שלא למכור. עיין בתשובת נו"ב תניינא חלק אה"ע סי' קכ"ט אות ד' שכתב דע"כ לא קאמר המרדכי אלא בנשבע לחלוטין שלא למכור דבר זה שאז א"א בשום אופן שימכור כ"א שיעבור על השבועה הרי גוף המקח נעשה באיסור אבל אם נשבע שלא למכור כ"א בידיעת פלוני ועבר ומכר עד שלא שאל את פלוני א"כ המקח היה יכול להיו' בהיתר רק מה שעשה בלי ידיעת פלוני עשה הוא איסור והרי זה דומה לשוחט בשבת ויוה"כ כו' ע"ש.
ב סָעִיף א כלום. עבה"ט ועיין בתשובת מהר"ם לובלין סימן ע"ב ובשו"ת ארבעה טורי אבן סימן כ"ד ובתשובת נו"ב תניינא חלק או"ח סימן קל"ה ובחלק יו"ד סוף סימן ט' ובחלק אבן העזר סימן קכ"ט אות ד' ואות ז' [בתשו' חתם סופר סי' ו' מ"ש בזה]:
א סָעִיף א מתירין כו'. ר"ל אפי' שבועות וכמש"ש כ"ח א' ובה"א כו' ושם י"ח א' ובשבועות כ"ז כ"ח ושם כ"ד ב' ובמכות (כ"ב א') ובס"פ המדיר:
ב סָעִיף א אפי' נשבע כו'. כמ"ש רפ"ג דנדרים וכ"ז שלא כדברי הגאונים שהחמירו הרבה וערא"ש שם:
ג סָעִיף א ומ"מ כו'. כ"מ ס"פ המדיר:
ד סָעִיף א כל נדר כו'. כמ"ש סי' רכ"ח סט"ו:
ה סָעִיף א י"א כו'. מהא דפ"ק דתמורה (ד' ב') כל מידי דאמר כו' ובפרק האשה שנפלו (כתובות פ"א ב') כיון דאמור רבנן לא לזבון כו' וכ"ש בשבועה דאורייתא ועמ"ש בח"מ סי' ר"ח ולעיל סי' רכ"ח סל"ה:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.