א אֵין הַנֶּדֶר וְהַשְּׁבוּעָה נִתָּרִים, אֶלָּא עַל פִּי מֻמְחֶה אוֹ בְּג' הֶדְיוֹטוֹת, שֶׁאֲפִלּוּ פֵּרֵשׁ וְהִתְנָה בִּשְׁעַת הַנֶּדֶר אוֹ הַשְּׁבוּעָה אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ מֵעִקָּרוֹ, אוֹ שֶׁתּוֹלֶה בְּאַחֵר שֶׁיְּבַטְּלֶנּוּ אֵימָתַי שֶׁיִּרְצֶה, אֵינוֹ כְּלוּם, דְּמִיָּד כְּשֶׁחָל הַנֶּדֶר אֵין לוֹ הַתָּרָה אֶלָּא עַל יְדֵי מֻמְחֶה אוֹ ג' הֶדְיוֹטוֹת וַאֲפִלּוּ אִם תְּלָאוֹ בְּדַעַת אַחֵר וְקִיְּמוֹ וְשׁוּב נִשְׁאַל עַל הַקִּיּוּם אֵינוֹ מוֹעִיל. הַגָּה: אֲבָל אִם לֹא קִיְּמוֹ וּמִיָּד שֶׁשָּׁמְעוּ אָמַר שֶׁלֹּא יִהְיֶה נֶדֶר, הַנֶּדֶר בָּטֵל (כ"מ מִדִּבְרֵי הָרֹא"שׁ כְּלָל י' סִימָן ג' וּמִלְּשׁוֹן הַטּוּר). וְכָל שֶׁכֵּן אִם הִתְנָה בְּפֵרוּשׁ שֶׁחֲבֵרוֹ יוּכַל לְבַטְּלוֹ, דְּיוּכַל חֲבֵרוֹ לְבַטֵּל כָּל זְמַן שֶׁלּא חָל הַנֶּדֶר (ריב"ש סִימָן ת"ז וקפ"ה) וְעַיֵּן לְעֵיל סִימָן רכ"ח סָעִיף ל"ז ול"ח. וּמִיהוּ אִם נָדַר לִזְמַן, אֵין צָרִיךְ הַתָּרָה אֶלָּא כְּשֶׁיַּגִּיעַ הַזְּמַן בָּטֵל מִמֵּילָא.
א סָעִיף א או שתלה באחר שיבטלנו כו'. כלומר שיתירנו כמו ג' הדיוטות אבל אם נדר על תנאי שיסכים חבירו או על תנאי שלא יבטלנו יכול חבירו לבטלו בכל לשון כמו שכתבתי בסימן רכ"ח ס"ק צ"ח עיין שם:
ב סָעִיף א וכ"ש אם התנה כו'. דיכול חבירו לבטל הנדר כל זמן שלא חל דהיינו מיד בשעת הנדר הוא מבטלו או שהתנה שהנדר לא יהא נדר עד שישמענו חבירו ולא יתירו א"נ לא חל הנדר עד שישמענו ומיד בשומעו הוא מבטלו א"כ לא חל הנדר כלל:
א סָעִיף א ושוב נשאל על הקיום. פירוש אותו פלוני שתלה בדעתו הסכים שיהיה נדר ואחר כך נתחרט והלך לחכם והתיר לו הסכמתו בזה לא בטל הנדר:
ב סָעִיף א אבל אם לא קיימו כו'. יש תמיה בהג"ה זאת דמשמע דאע"פ שאינו אומר בפירוש שהיה דעתו שיוכל לבטלו תלוי הדבר באותו שנדר על דעתו שהוא יוכל לבטלו וצריך לומר דגם הכא מיירי שאומר שהיתה דעתו תחלה לכך וע"ז כתב אחר כך וכ"ש אם אומר בפירוש בשעת הנדר שיוכל לבטל:
ג סָעִיף א וכ"ש אם התנה בפירוש כו'. פירוש תיכף שישמע יוכל לבטלו אבל לא אחר כך ומ"ש ברישא שאפילו פירש והתנה כו' אימת שירצה יבטלנו פירוש אחר השמיעה לא תכף באופן שכבר חל הנדר בשעה ששתק ועי' מה שכתבתי בסימן רכ"ח סעיף ל"ז: אחד אמר לאשתו תנה לי תקיעת כף שלא תנשא לאיש אחר אחר מותי וגם אני אדור לך שלא אשא אחרת אחר מותך אין נדרו חל אפי' כבר קיים פריה ורביה בשעת נדר ומעתה גם נדרה אינוחל כי לא נדרה אלא על דעת אם הוא יקיים נדרו ותקיעת כף יש לו התרה ולרווחא דמילתא יתירו לה. תשובת א"ז רש"ל ועיין מה שכתב רמ"א סימן רל"ב סעיף י"ז:
א סָעִיף א שיבטלנו. אבל אם נדר על תנאי שיסכים חבירו או ע"ת שלא יבטלנו יכול חבירו לבטלו בכל לשון כמ"ש בסי' רכ"ח סל"ז. ש"ך:
ב סָעִיף א זמן. דהיינו מיד בשעת הנדר הוא מבטלו או שהתנה שהנדר לא יהא נדר עד שישמענו חבירו ולא יתירו א"כ לא חל הנדר עד שישמענו ומיד בשומעו הוא מבטלו א"כ לא חל הנדר כלל ש"ך. כתב הט"ז א' אמר לאשתו תנה לי ת"כ שלא חנשא לאיש אחר אחר מותי וגם אני אדור לך שלא אשא אחרת אחר מותך אין נדרו חל אפילו כבר קיים פ"ו בשעת נדר ומעתה גם נדרה אינו חל כי לא נדרה אלא ע"ד אם הוא יקיים נדרו ות"כ יש לו התרה ולרווחא דמלתא י ירו לה תשו' א"ז רש"ל ועיין מ"ש רמ"א בסי' רל"ב סט"ז עכ"ל הט"ז:
א סָעִיף א אין כו'. כמ"ש ר"ס רכ"ח:
ב סָעִיף א שאפי' כו'. דאל"כ מאי פריך בפ"ג כ"ג ב' אי זכור עקריה כו':
ג סָעִיף א ואפי' אם תלאו כו'. כמ"ש בבעל דאם קיימו שוב א"י להפר וז"ש לעיל דמיד כשחל הנדר כו' ודוקא גבי בעל בעי רבא ברפ"י אם יש שאלה בהקם משום שהאשה סומכת לגמרי ע"ד בעלה משא"כ באחר אחרי שעשה מה שעליו לעשות וקיים את נדרו אינו נסמך עליו יותר וז"ש ואפי' כו' ושוב כו':
ד סָעִיף א אבל אם כו'. כמ"ש בבעל ודוקא מיד דבבעל גזירת הכתוב הוא ביום שמעו. ריב"ש ועסי' רכ"ה סל"ז מש"ש ושהפוסקים חולקים ע"ז:
ה סָעִיף א וכ"ש כו'. בזה כ"ע מודי כמש"ש:
ו סָעִיף א ומיהו אם כו'. כמ"ש בפ"ח דנדרים בכולה פרקין ושם ס' ב' א"ל א"ה לגזור כו' וכמש"ל סי' ר"כ ס"ג בהג"ה. וכן הדין בחרמות ב"ד כמ"ש תוס' בפ"ק די"ט ה' א' ד"ה כ"ד כו' ובסנהדרין נ"ט ב' ד"ה לכ"ד והעידו שרש"י חזר בו ממש"ש בד"ה לכ"ד וכ"כ א"ח שכ"כ רש"י בתשובה אלא שנסתפק דאפשר רש"י בפי' שם חזר בו ונעלם ממנו דברי תוס' הנ"ל שרש"י חזר בו ממ"ש בפי' וכ"ז בחרמות ב"ד אבל בנדרים דכ"ע א"צ התרה כנ"ל:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.