א תַּכְרִיכֵי הַמֵּת, מֻתָּר לַעֲשׂוֹתָן מִכִּלְאַיִם.
ב אֵין קוֹבְרִין אֶת הַמֵּת אֶלָּא בְּטַלִּית שֶׁיֵּשׁ בּוֹ צִיצִית. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאֵין צָרִיךְ צִיצִית (טוּר בְּשֵׁם י"א). וְנָהֲגוּ לְקָבְרוֹ בְּצִיצִית, אַךְ שֶׁפּוֹסְלִין תְּחִלָּה הַצִּיצִית, אוֹ כּוֹרְכִין אֶחָד מִן הַכַּנְפוֹת.
א סָעִיף ב בטלית שיש בו ציצית. עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קכ"ד שכתב דמי שלא היה יכול לקיים מצות ציצית בחייו מפני אונס שהיה מוכה בידיו וכה"ג אפשר דאין לקברו בטלית לפמ"ש התוס' בברכות ובמנחות דמי שלא נזהר בציצית בחייו אין קוברין אותו בהן דהוי לועג לרש אך אין סברת התוס' מוכרחת כל כך לכן העושה לו טלית לא הפסיד ולזה הדעת נוטה כשהניח ממון לעשות משלו אמנם לגבות מעות לצרכו או לעשות מקופת חברה של ג"ח הנמנע אין לתפוס אותו על כך ע"ש:
ב סָעִיף ב שיש בו ציצית. עי' במג"א סי' כ"ג סק"ב ועי' בתשו' נו"ב תניינא חי"ד סי' ר"ה וסי' ר"ו דהלכה כהני אמוראי דפליגי אר"א וס"ל דכל מתי ח"ל יזכו לעמוד בתחיית המתים ע"ש:
ג סָעִיף ב בציצית. עי' בשאילת יעב"ץ ח"א סי' קס"ו שכתב דאין קפידא אם מלבישים את המת בטלית חדש שלא נעשה לשם מצוה דלא כאיזה לומדים שחשבו שאין להלביש המת כ"א בטלית שלבש אותו בחייו למצות ציצית ע"ש:
א סָעִיף ב אין כו' וי"א כו'. עתוס' דנדה ס"א ב' ד"ה לא כו' ובברכות י"ח א' ד"ה למחר כו': (ליקוט) אין כו'. כמ"ש בפ"ד דמנחות (מ"א א') ההיא שעתא ודאי רמינן כו' ואע"ג דבפי"ב דא"ר אמר אבא שאול התירו תכלת מאפליוני ועליה סמכו תוס' וש"פ כ' בספר תה"א (ובמלחמות סוף מ"ק) דחכמים חולקין על אבא שאול כמ"ש במס' ציצית אין מתירין ציצית על המת אבא שאול בן בטנית מתיר אמר אבא שאול אבא אמר לי כשאמות התר לי ציצותי לפי שיש בהן משום קדושה וחכ"א אין בהן משום קדושה אלא עושה אותן תכריך למת ומרדעת לחמור והלכה כחכמים וכן אמרינן ברפ"ד דמגילה ת"ר תשמישי כו' (ע"כ):
ב סָעִיף ב (ליקוט) וי"א כו'. ערא"ש פ"ג דמ"ק סי' קכ"ז (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.