א עִיר שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנֵי מֵתִים, מוֹצִיאִין אֶת הָרִאשׁוֹן וְאַחַר כָּךְ מוֹצִיאִין הַשֵּׁנִי. וְאִם הָיוּ מְלִינִים הָרִאשׁוֹן, מוֹצִיאִין הַשֵּׁנִי. חָכָם וְתַלְמִיד חָכָם, מוֹצִיאִין הֶחָכָם. תַּלְמִיד חָכָם וְעַם הָאָרֶץ, מוֹצִיאִין תַּלְמִיד חָכָם. אִישׁ וְאִשָּׁה, מוֹצִיאִין הָאִשָּׁה, מִפְּנֵי שֶׁקְּרוֹבָה לְבֵית הַנִּוּוּל. הוֹצִיאוּ הָרִאשׁוֹן וּקְבָרוּהוּ, אֵין עוֹמְדִין עָלָיו בְּשׁוּרָה, וְאֵין אוֹמְרִים עָלָיו בִּרְכַּת אֲבֵלִים וְלֹא תַּנְחוּמֵי אֲבֵלִים, עַד שֶׁיּוֹצִיאוּ הַשֵּׁנִי. הוֹצִיאוּ הַשֵּׁנִי וּקְבָרוּהוּ, בָּאִים וְעוֹמְדִים בְּשׁוּרָה, מְנַחֲמִים וּפוֹטְרִים אֶת הָרַבִּים; וְאֵין מְנַחֲמִים שְׁנֵי אֲבֵלִים כְּאֶחָד, אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה כְּבוֹדָם שָׁוֶה וְקִלּוּסָן שָׁוֶה.
א סָעִיף א את הראשון. היינו אותו שמת ראשון:
ב סָעִיף א ואם היו מלינין כו'. כלומר אם רוצים להלין הראשון לכבודו כדלקמן סי' שנ"ז מוציאין את השני דהא בלא"ה לא יוציאו עכשיו הראשון:
ג סָעִיף א אין עומדין עליו כו'. כדי שלא לעכב קבורת השני:
ד סָעִיף א הוציאו השני וקברוהו. (דאין עומדין) [באין ועומדין] בשורה על הא' והשני כאחד:
ה סָעִיף א ואין מנחמין שני אבלים. אלא מנחמין אותן בזה אחר זה או נחלקים לשתי כתות:
א סָעִיף א הראשון. עמ"ש לעיל סי' רס"ה ס"ק ח' בשם שו"ת ברית אברהם חא"ח סי' י"ד דהטעם הוא משום דהחיוב חל מיד בשעה שמת הראשון טרם מיתת הב'. ולפ"ז אם מתו בשבת וחחד מת קודם להשני שניהם שוים דלא שייך ה"ט. שוב עיינתי שנית בספר הנ"ל וראיתי שכתב עוד טעם כדי שלא יסריח זה שמת מקודם א"כ אין לחלק:
ב סָעִיף א מוציאין האשה. עיין בתשב"ץ ח"ב סי' מ"א שאין חילוק בזה בין ילדה לזקנה למעוברת ומניקה ע"ש:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.