א אִם פָּגְעוּ מֵת וְכַלָּה זֶה בָּזֶה, מַעֲבִירִין הַמֵּת מִלִּפְנֵי הַכַּלָּה; וְכֵן אִם אֵין בָּעִיר כְּדֵי לָזֶה וְלָזֶה, מַקְדִּימִין וּמַכְנִיסִין הַכַּלָּה לַחֻפָּה, וְאַחַר כָּךְ קוֹבְרִים הַמֵּת. אֲבָל אַחַר שֶׁנִּכְנְסָה לַחֻפָּה, וְיֵשׁ לְפָנָיו לְנַחֵם אָבֵל וּלְשַׂמֵּחַ חָתָן, תַּנְחוּמֵי הָאֵבֶל קוֹדֵם. וְכֵן הַבְרָאַת הָאָבֵל קוֹדֵם לְמִשְׁתֶּה שֶׁל חָתָן. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שֶׁיֵּשׁ בְּיָדוֹ סִפּוּק כְּדֵי שְׁנֵיהֶם, אֲבָל אִם אֵין בְּיָדוֹ כְּדֵי שְׁנֵיהֶם, מִשְׁתֵּה הֶחָתָן קוֹדֵם. חָתָן וְאָבֵל בב"ה, יוֹצֵא הֶחָתָן עִם שׁוֹשְׁבִינָיו תְּחִלָּה, וְאַחַר כָּךְ הָאָבֵל, וְהַמְנַחֲמִים וְכֵן הַקְּרוּאִים שֶׁלָּהֶם אוֹכְלִים עִם הֶחָתָן כְּשֶׁיִּרְצוּ, וְלֹא עִם הָאָבֵל (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי פ"ד). הַמֵּת וְהַמִּילָה, מִילָה קוֹדֶמֶת; וְאִם הוּא מֵת מִצְוָה, מֵת מִצְוָה קוֹדֵם.
א סָעִיף א מעבירין את המת מלפני הכלה. להכניסה לחופה דלעולם מצות החיים קודמת למצות המתים ועיקר מצות הכלה להכניסה לחופה משום לא תוהו בראה וגו':
ב סָעִיף א וכן הבראת האבל קודם כו'. מפני שהחתן אוכל משלו ומאכיל אחרים והאבל אינו אוכל עד שיאכילוהו אחרים:
ג סָעִיף א מת מצוה קודם כו'. אכל הסימן קאי שמת מצוה קודם לכל דבר שבתורה כדלקמן ר"ס שע"ד ועיין באו"ח ס"ס תרפ"ז:
א סָעִיף א מת מצוה קודם. בטור סיים שהרי הוא דוחה תלמוד תורה ומקרא מגילה כו' והוא בגמ' הביאו הרא"ש פ"ב דכתובות וכ' שם אע"ג דגם מת שאינו מצוה נמי דוחה ת"ת כמ"ש סי' שס"א מ"מ נקט מת מצוה משום שאר דברים שאמר שם בגמרא והטור נגרר אחר לשון הגמרא. ומת מצוה אמרינן בפ' האשה רבה דהיינו כל שקורא ואין אחרים עונין ופירשו התוספות בנזיר דף מ"ג כלומר שאם המת יכול לקרות יש לו עונין קרובים אין זה מת מצוה ועיין לקמן סימן שע"ד סעיף ג' שכתוב בענין אחר:
א סָעִיף א וכן כו' אבל כו'. בתה"א הביא ברייתא המת והמילה מילה קודמת שזו מצוה לחיים וזו מצוה למתים המת והכלה כלה קודמת בית האבל ובית המשתה בית המשתה קודמת ואם יש לו פרנסה בית האבל קודם אבל וחתן אבל קודם מפני שהחתן אוכל ומאכיל אחרים והאבל אינו אוכל עד שיאכלוהו אחרים ועב"י: (ליקוט) וכן אם אין כו'. א"ר פי"א: אבל אחר כו'. שם פי"ב (ע"כ):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.