א הַחוֹפֵר כּוּךְ לַמֵּת, פָּטוּר מִקְּרִיאַת שְׁמַע וּמִן הַתְּפִלָּה וּמִן הַתְּפִלִּין וּמִכָּל מִצְוֹת הָאֲמוּרוֹת בַּתּוֹרָה. וְאִם הֵם שְׁנַיִם, וְהִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע, אֶחָד עוֹלֶה וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל, וְחוֹזֵר זֶה וְחוֹפֵר, וְעוֹלֶה חֲבֵרוֹ וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע וּמִתְפַּלֵּל. וְדַוְקָא כּוּךְ, דְּלֹא חָפִיר לֵיהּ אֶלָּא חַד, אֲבָל אִם הָיָה מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם יְכוֹלִים לְהִתְעַסֵק בּוֹ כְּאֶחָד, פְּטוּרִים.
ב מַרְחִיקִין הַקְּבָרוֹת מֵהָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה.
א סָעִיף א פטור כו'. דעוסק במצוה הוא ופטור משאר מצות:
ב סָעִיף ב מרחיקין כו'. כתב העט"ז הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו ולא דק דהטעם הוא מפני שריחה רע וכדמשמע בלא יחפור ריש דף כ"ה דקתני מרחיקין את הנבלות ואת הקברות ואת הבורסקי כו' וכן פירש"י ושאר מפרשים שם וכ"כ הרמב"ם והמחבר בח"מ סי' קנ"ה סכ"ג:
א סָעִיף ב מרחיקין. כתב הלבוש הטעם שלא יפגעו בו תמיד ויתעצבו ולא דק שהטעם הוא מפני שריחה רע. וכן משמע בש"ס דב"ב פ' לא יחפור. וכן פירש"י ושאר מפרשים וכ"כ הרמב"ם והמחבר בח"מ סי' קנ"ה סכ"ב עכ"ל הש"ך (ואפשר לומר דגם בעל הלבוש ס"ל האי טעמא משום דריח רע שהרי כתבו בלבוש עיר שושן גבי נזקי שכנים סי' קנ"ה אלא הא קמ"ל דאפי' היכא דלא שייך האי טעמא דריח רע כגון שחפרו וקברו אותו בקרקע עמוק עמוק שאין ריח רע יוצא ממנו או באופן אחר דלא שייך בו טעם הנ"ל מ"מ תיקנו שירחיק חמשים אמה כדי שלא יראו תמיד ויתעצבו ואולי עי"כ יעורר עצמו לעשות אבל ובכיה יותר מזמן שקבעו חז"ל ויענש כמ"ש חז"ל ע"כ הוא בכלל תקנות חז"ל שלא יתאבל יותר מדאי. וכתב בה"י אבל במדינתנו לא שייך דין זה בקצת מקומות הקברות באמצע העיר ובקצת מקומות הוא רחוק הרבה מהעיר לפי השתדלות מן השרים):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.