א הַמּוֹכֵר קִבְרוֹ וְדֶרֶךְ קִבְרוֹ, מְקוֹם מַעֲמָדוֹ וּמְקוֹם הֶסְפֵּדוֹ, בָּאִים בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְקוֹבְרִין אוֹתוֹ בְּעַל כָּרְחוֹ שֶׁל לוֹקֵחַ, וּמַחֲזִירִין אֶת דָּמָיו.
ב אִשָּׁה שֶׁיָּרְשָׁה קֶבֶר מִמִּשְׁפַּחְתָּהּ, נִקְבֶּרֶת בְּתוֹכוֹ הִיא, אֲבָל לֹא יוֹצְאֵי יְרֵכָה; אֶלָּא אִם כֵּן רָאֲתָה אוֹתָם בְּחַיֶיהָ.
ג אָבִיהָ אוֹמֵר: תִּקָּבֵר אֶצְלִי, וּבַעֲלָהּ אוֹמֵר: תִּקָּבֵר אֶצְלִי, תִּקָּבֵר אֵצֶל בַּעֲלָהּ. וְיֵשׁ גּוֹרְסִין תִּקָּבֵר אֵצֶל אָבִיהָ. וְאִם יֵשׁ לָהּ בָּנִים, וְאוֹמֶרֶת: אֵצֶל בָּנַי, קוֹבְרִין אוֹתָהּ אֵצֶל בָּנֶיהָ.
ד אָבִיהָ אוֹמֵר: לֹא תִּקָּבֵר אֶצְלִי, וּבַעֲלָהּ אוֹמֵר: לֹא תִּקָּבֵר אֶצְלִי, קוֹבְרִים אוֹתָהּ אֵצֶל בַּעֲלָהּ.
א סָעִיף א המוכר קברו כו'. עי' בח"מ ס"ס רי"ז:
ב סָעִיף א באים בני המשפחה כו'. שגנאי להם שבני המשפחה לא יהיו קבורים במקום אחד כמנהגם ואע"ג דמי שצוה שאל יספידוהו שומעין לו כדלעיל סי' שד"מ סעיף י' שאני התם דאמר כן בשעת מיתה אבל הכא זוזי אנסוהו א"נ התם לדידיה לחוד אבל הכא מקום הספדו יורשיו ובני משפחתו נספדים שם ואיכא פגם שלהן:
ג סָעִיף ב אבל לא יוצאי ירכה. מפני שבניה מתייחסים על שם משפחות אביהם וגנאי לבני משפחתם ליקבר אצלם. טור:
ד סָעִיף ד קוברים אותה אצל בעלה. מפני שחייב בקבורתה כמו שנתבאר בא"ע סימן פ"ט:
א סָעִיף א המשפחה. שגנאי הוא להם שבני המשפחה לא יהיו קבורים במקום אחד כמנהגם. ש״ך (ואע״ג דמי שצוה שלא יספידוהו שומעין לו שאני התם דאמר כן בשעת מיתה אבל הכא זוזי אנסוהו. א״נ התם לדידיה לחוד אבל הכא מקום הספדו יורשיו ובני ביתו נספדים שם ואיכא פגם שלהן ועי' בתוס' פרק יש בכור (בכורות דף נ״ב) ד״ה באין בני משפחה):
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.