א (אָבֵל) אָסוּר בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, דַּוְקָא שֶׁל עוֹר; אֲבָל בְּאַנְפִּלְיָא שֶׁל בֶּגֶד אוֹ שֶׁל גֻמִּי אוֹ שֶׁל שֵׂעָר אוֹ שֶׁל עֵץ, מֻתָּר, שֶׁאֵין מִנְעָל אֶלָא שֶׁל עוֹר. וְאִם הוּא שֶׁל עֵץ וּמְחֻפֶּה עוֹר, אָסוּר.
ב חַיָּה מֻתֶּרֶת לִנְעֹל כָּל ל' יוֹם, מִפְּנֵי שֶׁהַצִּנָּה קָשָׁה לָהּ.
ג כָּל אָדָם מֻתָּר לִנְעֹל בְּמָקוֹם שֶׁיֵּשׁ סַכָּנַת עַקְרָב.
ד אָבֵל וּמְנֻדֶּה שֶׁהָיוּ מְהַלְכִים בַּדֶּרֶךְ, מֻתָּרִים בִּנְעִילַת הַסַנְדָּל, וּכְשֶׁיַּגִיעוּ לָעִיר, חוֹלְצִין. וְיֵשׁ מִי שֶׁאוֹמֵר שֶׁאִם הִיא עִיר שֶׁרֻבָּהּ עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, אֵין חוֹלְצִין עַד שֶׁיִּכָּנְסוּ לִרְחוֹב הַיְּהוּדִים.
ה אִם צָרִיךְ לַחֲלֹץ מִנְעָל בְּבֵית הַקְבָרוֹת אַחַר שֶׁנִּקְבַּר הַמֵּת, נִתְבָּאֵר בְּסִימָן שע"ה. הַגָּה: יֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁצָּרִיךְ לֵילֵךְ יָחֵף מִבֵּית הַקְּבָרוֹת לְבֵיתוֹ אִם מֵת אָבִיו אוֹ אִמּוֹ (כָּל בּוֹ בְּשֵׁם ר"י), וְלֹא רָאִיתִי נוֹהֲגִין כֵּן.
א סָעִיף ב חיה כו'. וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו כדאיתא בא"ח סימן תרי"ד ס"ג:
ב סָעִיף ד ויש מי שאומר כו'. וכתב הרב בא"ח סימן תקנ"ד סעיף י"ז שכן נהגו:
ג סָעִיף ה ולא ראיתי נוהגים כן. היינו משום רשעת העובדי כוכבים כדאיתא בכל בו בעל דין זה ובזה נסתלקה תמיהת הב"ח על הרב ע"ש מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבית הקברות כדלעיל ר"ס שע"ה וסימן שע"ו ס"ד:
א סָעִיף ב חיה. וה"ה חולה ומי שיש לו מכה ברגלו כמ"ש בא"ח סימן תרי"ד ס"ג. ש"ך:
ב סָעִיף ד היהודים. וכתב הרב בא"ח סי' תקנ"ד סי"ז שכן נהגו:
ג סָעִיף ה ראיתי. היינו משום רשעת העובדי כוכבים מיהו היכא דליכא חשש דרשעת העובדי כוכבים יש לחלוץ מיד בבה"ק כדלעיל ר"ס שע"ה וסי' שע"ו עכ"ל הש"ך. וכתב הט"ז דלפי מ"ש המרדכי דאם הולך לפני השר ויש הקפדה עליו אם ילך בלא מנעלים יתן עפר במנעליו וילך ע"כ ה"ה במקום סכנה ובכ"מ שצריך לילך במנעלים יעשה כן. וכתב עוד בסי' שפ"א בשם אחיו הגאון מוהר"י דיש להתיר לאשה רחיצת הליבון אפי' תוך ז' ומ"ש רמ"א דתוך ז' אסור לרחוץ ללבישת ליבון הוא תימה דהא לאו רחיצה של תענוג היא והא דאסור רחיצה של טבילה מפני שהיא ללא צורך כיון שאסורה בתשמיש המטה אבל רחיצה של ליבון אמאי תיאסר ועכ"פ נראה דגם רמ"א לא נתכוין אלא שלא תרחוץ שהרי אפשר לה ללבוש לבנים בלא רחיצה לגמרי רק שהחלוק יהיה נקי כמ"ש בסי' קצ"ו ס"ג בהג"ה דבשעת הדחק סגי בהכי ובתשובת מ"ב מתיר אפי' לרחוץ בתוך ז' ללבוש לבנים וחולק על הרמ"א אלא דמ"מ למעשה נ"ל דלא תרחוץ אלא פנים של מטה ותלבוש חלוק נקי לא לבן ממש והמחמיר בזה לדחות לבישת הליבון לגמרי הוא מן המתמיהים עכ"ל. וכתב מהרש"ל מהר"ם היה בעל ברית תוך שלשים יום של אביו ורחץ בלילה שלפני המילה ונתן טעם דהוה כרגל לגביה דידיה וחומרא בעלמא נהגו אבותינו ברחיצה ע"כ:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.