א אָבֵל אָסוּר בְּתַשְׁמִישׁ הַמִּטָּה, אֲבָל בִּשְׁאָר דְּבַר קֻרְבָה מֻתָּר, אֲפִלוּ בִּמְזִיגַת הַכּוֹס וְהַצָּעַת הַמִּטָּה וְהַרְחָצַת פָּנָיו יָדָיו וְרַגְלָיו, בֵּין בַּאֲבֵלוּת דִּידֵהּ בֵּין בַּאֲבֵלוּת דִּידָהּ. אֲבָל חִבּוּק וְנִשּׁוּק יֵשׁ לְהַחְמִיר (רַבֵּנוּ יְרוּחָם). וּמֻתֶּרֶת לֶאֱכֹל עִמּוֹ בִּקְעָרָה. וּמֻתֶּרֶת לִישַׁן עִמּוֹ הוּא בְּבִגְדּוֹ וְהִיא בְּבִגְדָּהּ; וּמִיהוּ מִשּׁוּם לֵךְ לֵךְ אַמְרִינָן נְזִירָא יֵשׁ לְהַחְמִיר שֶׁלֹּא יִישַׁן (עִמָּהּ) בְּמִטָּה כְּלָל.
ב בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, בִּשְׁאָר אֲבֵלוּת; אֲבָל אִם מֵת אָבִיו שֶׁל חָתָן אוֹ אִמָּהּ שֶׁל כַּלָה, שֶׁמַּכְנִיסִין אֶת הַמֵּת לַחֶדֶר וְאֶת הֶחָתָן וְאֶת הַכַּלָה לַחֻפָּה, וּבוֹעֵל בְּעִילַת מִצְוָה וּפוֹרֵשׁ וְנוֹהֲגִים ז' יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה, וְאַחַר כָּךְ שִׁבְעַת יְמֵי אֲבֵלוּת, אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ כָּל י"ד יוֹם, אֶלָא הוּא יָשֵׁן בֵּין הָאֲנָשִׁים וְהִיא יְשֵׁנָה בֵּין הַנָּשִׁים, כִּדְאִיתָא בְּסִימָן שמ"ב. אֲבָל אִם כָּנַס לַחֻפָּה וְהִתְחִילוּ יְמֵי הַמִּשְׁתֶּה שֶׁלוֹ, וְאַחַר כָּךְ מֵת לוֹ מֵת, מֻתָּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ כְּמוֹ בִּשְׁאָר אֲבֵלוּת, וְהוּא שֶׁבָּעַל; אֲבָל אִם לֹא בָּעַל, אָסוּר לְהִתְיַחֵד עִמָּהּ כָּל יְמֵי הָאֵבֶל, בֵּין בְּחֹל בֵּין בְּשַׁבָּת.
א סָעִיף א בין באבילות דידיה כו'. כ' הפרישה פירוש אפילו באבילות דידה דאיכא למיחש יותר הואיל והוא אינו אבל דהכל ממנו ולא ממנה עכ"ל ולא דק דאדרבה באבילות דידיה איכא למיחש יותר דאם יצרו מתגבר עליו נשמעת לו דכיון דאינה אבלה כדאיתא בפ"ק דכתובות דף ד' ע"ש):
ב סָעִיף א הוא בבגדו כו'. אבל בלא בגדים אסור אפי' סינר מפסיק אפילו בשבת ורגל. טור ורמב"ן:
ג סָעִיף ב אבל אם מת כו'. דכיון שהקילו לו רבנן והתירו לו לנהוג ז' ימי המשתה תחלה חיישינן דאתי לזלזולי ביה אבל אם כנס כבר לחופה כו' ליכא למיחש דאתי לזלזולי שהרי לא הקילו לו כלום שקדמו להן ימי החופה. וכן מי שאירעו אבל ברגל מותר לו להתייחד כמ"ש הרב לקמן סימן שצ"ט ס"ב שהרי לא הקילו לו שום דבר אלא הרגל מעצמו הוא שנקבע וגם לית ביה אפושי שמחה כל כך כמו חתן כ"כ הפוסקים:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.