Shulchan Aruch, Yoreh De'ah 49 — שולחן ערוך, יורה דעה מט
א הַקֻּרְקְבָן יֵשׁ לוֹ ב' עוֹרוֹת, נִקַּב זֶה בְּלֹא זֶה כְּשֵׁרָה, עַד שֶׁיִנָּקְּבוּ שְׁנֵיהֶם זֶה כְּנֶגֶד זֶה, אֲבָל אִם נִקְּבוּ זֶה שֶׁלֹּא כְּנֶגֶד זֶה כְּשֵׁרָה.
ב נִקַּב, וְשֻׁמָּן שֶׁעָלָיו סוֹתְמוֹ, כָּשֵׁר. הַגָּה: וְכָל שֶׁכֵּן אִם לֹא נִקְּבוּ כָּל שְׁנֵי הָעוֹרוֹת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשְׁאַר רַק מְעַט מֵעוֹר הַחִיצוֹן שֶׁלֹּא נִקַּב, שֶׁכָּשֵׁר (תה"ד סוֹף סִימָן קס"ה).
ג אִם נִמְצָא מַחַט תָּחוּב בּוֹ מִבִּפְנִים דִּינוֹ כְּדִין מַחַט שֶׁנִּמְצָא בְּהֶמְּסֶס וּבֵית הַכּוֹסוֹת. הַגָּה: אִם הַמַּחַט נִמְצָא בָּעֳבִי הַבָּשָׂר וְלֹא נִכָּר מִבִּפְנִים וְלֹא מִבַּחוּץ, עַיֵּן לְעֵיל סִימָן מ"ח.
ד זֶה שֶׁהִכְשַׁרְנוּ בְּנִקַּב עוֹר חִיצוֹן לְבַדּוֹ, דַּוְקָא בְּנִקַּב מֵעַצְמוֹ מֵחֲמַת חֹלִי, דְּאִי מֵחֲמַת קוֹץ אוֹ מַחַט, טְרֵפָה, דְּחַיְשִׁינָן שֶׁמָּא נִקֵּב אֶחָד מֵהָאֵבָרִים הַפְּנִימִיִּים שֶׁנְּקוּבָתָן בְּמַשֶּׁהוּ. וְאִם לֹא הָיָה מַכִּיר אִם הַנֶּקֶב מֵחֲמַת קוֹץ אוֹ אִם הוּא מֵחֲמַת חֹלִי, תּוֹלִין לְהָקֵל (ד"ע וְאֹהֶל מוֹעֵד).
ה אִם תּוֹלָעִים יוֹצְאִים מֵהַקֻּרְקְבָן, כְּשֵׁרָה, דִּלְאַחַר שְׁחִיטָה פָּרִישׁ.
ש״ך Shach
סָעִיף א
א זה שלא כנגד זה כשרה. ואמרינן בש"ס (דף מ"ג ע"א) דלא דמי לושט דלעיל סי' ל"ג משום דאכלה ביה ופעיא ביה רווח גמדה ליה ופשטה ליה ומתרמי דמכווני אהדדי אבל קורקבן דמינח נייח כדקאי קאי ולפ"ז ה"ה בית הכוסות שניקבו שני עורות זה שלא כנגד זה דכשר: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ושומן שעליו כו'. ע"ל סימן מ"ו סעיף א': ש"ע סָעִיף ב
ג רק מעט מעור כו'. ע"ל סי' מ"ח ס"ק כ"ב: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד תחוב בו מבפנים ולא ניקב כולו דינו כדין כו'. וכן הוא לשון הטור וכתב עליו בד"מ וז"ל נראה מלשון הטור דדוקא לענין ניקב בפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס ובית הכוסות אבל אם ניקב כולו אין דינו כהמסס ובית הכוסות דאפי' לא נמצא קורט דם סביב טריפה כולי וכן משמע בת"ה דלא כתב שהיה קורט דם סביב המחט ואפ"ה משמע דאילו לא היה הבשר זה המיעוט נחשב סתימה הוי טריפה עכ"ל (ומה שהשמיט הרב את זה בהג"ה נראה משום דכתב לעיל סימן מ"ח סעיף ח' דאף בבית הכוסות יש לנהוג איסור כשניקבו מב' צדדים אפילו אין קורט דם דאין אנו בקיאין) ומביאו הדרישה ואישתמיטתיה הרבה פוסקים והגה"מ סוף פ"ו מה"ש כתב וז"ל ואם המחט ניכרת משני צדדים בקורקבן נמצא עליה קורט דם בידוע שקודם שחיטה לא נמצא עליה קורט דם בידוע שננעץ מעבר שני לאחר שחיטה כדלעיל גבי מחט שנמצאת בעובי בית הכוסות עכ"ל וכ"כ הגהת מרדכי וסמ"ק דף צ"א ע"א וז"ל וכי נתחבה המחט בקורקבן בפנים ונמצא עליו קורט דם מבחוץ כנגד המחט טרפה ואם המחט ניכרת משני צדדים ואין קורט דם על המחט ולא על הבשר לאחר שחיטה יצא לחוץ וכשרה ולא חיישינן שמא עבר מחיים לצד חוץ עכ"ל וכן משמע להדיא באו"ה כלל נ"א דין כ"א וכן משמע בסה"ת סי' י"ד (וכן משמע מדברי הב"ח שכתב וז"ל ממ"ש הטור דינו כדין מחט שנמצאת בבית הכוסות משמע דלכל דיניהם הם שוים גם לדין קורט דם וחלודה שנתבאר בסי' הקודם ופשוט הוא ע"כ) והא דכתב הטור ולא ניקב כולו היינו משום דניקב כולו פשיטא דדמי לבית הכוסות אלא דבלא ניקב כולו הוי סד"א דדמי לכבד דמחלקינן לעיל סי' מ"א בין קופא לגו או לבר קמ"ל דבקורקבן נמי אמרינן אוכלים ומשקים דחקוהו כמו בבית הכוסות ולהכי אפילו קופא לבר כשרה וכן משמע להדיא בתוס' ובאשר"י פא"ט וזה ברור ומת"ה נמי לאו ראיה דהא ג"כ בבית הכוסות קאי התם ולא הזכיר קורט דם אלא ודאי לרוב פשיטתו לא הוצרך להזכירו או אפשר משום דס"ל כא"ז להטריף האידנא אפילו בבית הכוסות בלא קורט דם משום דאין אנו בקיאין וע"ל סי' מ"ח ס"ק י"ב: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה תולין להקל. דהוי ס"ס ספק שמא ניקב ע"י חולי ואת"ל ע"י מחט וקוץ שמא לא ניקב אחד מהאברים הפנימים. ב"י בשם אהל מועד וע"ל סימן נ"ג ס"ק י"ד: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ו אם תולעים כו'. ע"ל סי' ל"ו סעיף ה' ובמ"ש שם מזה: ש"ע סָעִיף ה
שִׂפְתֵי דַעַת — פרי מגדים על הש״ך Siftei Da’at — Pri Megadim on the Shach
סָעִיף א
א שלא כנגד זה כשירה. וה"ה ביה"כ דמינח נייחי ש"ך ועיין תב"ש דאף דגמגם קצת מ"מ הסכים לדינא ומיהו צריך שלא יהיו הנקבים סמוכים כ"כ שלא יהא מפולש: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ב ושומן. עש"ך הראה מקום לסי' מ"ו אות ב' ושם נאמר דאף שעדיין המחט שם אפ"ה שומן סותם ואין מי שיחלוק דשומן סותם זולת היש"ש כתב בא"ט בסי' צ"ג דאין סותם ובסי' נ"ב כתב דלאחרים חלילה להחמיר ולעצמו לא היה אוכלו דשומן רך הוא ולא הוה סתימה והמנהג להקל אף בשומן העוף כאמור. צריך המורה להזהר לפעמים יש ווארטצי"ל מבחוץ נראה דקרום מחמת מכה הוא עיין שער אפרים בקיבה שהיה יבלת מבחוץ עיין סימן מ"ה. גם אם יש שביל לבן עד לחוץ נגד פי המחט או לבן והבשר קשה הרי אין אנו בקיאין בבשר שרופא גורדו וכ"ש שיש מחט דאין לך ריעותא גדולה מזו ומש"ה כל שנשתנה מראית הבשר לחוד אף דבעלמא כשירה כאן דאיכא מחט טריפה: עובדא בא לידי בקורקבן שהיה מחט מובלע בבשר כההיא דסי' מ"ח אלא שבפנים היה כעין שביל עד שליש עוביו ואח"כ לא ניכר שום שביל עד מקום המחט וממקום המחט היה שביל לבן עד סמוך לחוץ ובחוץ היה מזהיר כעין זכוכית אלא כשהסרתי המחט תו לא היה מזהיר והבשר היה בחוץ בריא והכשרתיו אף בלא ה"מ כיון דבפנים היה שביל אף שאח"כ נפסק מה בכך מ"מ מראין הדברים דמבפנים היה הנקב. ועייך מ"ש לעיל בסימן מ"ח אם היה נקוב לחוץ כה"ג לא היה וודאי טריפה כ"א ספק אף שמבפנים בא כי שמא נתרפא אותו המקצת קודם שניקב עד לחוץ ולא היה אז קרום מחמת מכה ושם נתבאר זה באורך ✍: ש"ע סָעִיף ב
ג רק מעט. עש"ך הראה מקום לסי' מ"ח אות כ"ב ושם נאמר דאף לרש"י דאוסר בהמסס מצ"א הא בביה"כ וכ"ש קורקבן דעורו עב מודה דכשר אף באין ה"מ כו': ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד תחוב מבפנים ולא ניקב כולו. עש"ך הנה המחבר שינה מלשון הטור שכתב אם נמצא מחט בפנים ולא ניקב כולו דינו כדין ביה"כ ודייק הד"מ הא מב' צדדים אין שוה דכאן לא בעינן ק"ד והמחבר אף שהשמיט ולא ניקב כולו מ"מ לאיזה צורך כתב בפנים. ומיהו י"ל דה"ק דבחוץ אין דינו שוה דבבהמה אי העור בחוץ שלם הוה ודאי ובעוף שיש לו זפק הוה ספק כדבעינן למימר לקמן באות ה' אלא שבסי' מ"ח ס"י כתב זה שהכשרנו בניקב בפנים דאי בחוץ לא גרע ממחט בחלל הגוף יע"ש אלמא דלא נחית לזה. והש"ך הביא כמה פוסקים דגם בקורקבן. בעינן ק"ד בניקב מב' צדדים ולהלכה כבר כתבנו דקיי"ל כט"ז סי' מ"ה אות י"ז דטריפה ומ"ש הט"ז שם מב"ח דלא ראה דברי ד"מ גם הש"ך כאן הביא ב"ח ז"ל ולא ידענא דב"ח לא כתב כ"א דקורקבן שוה לענין ק"ד וחלודה וי"ל מצ"א קאמר דאם ק"ד טריפה: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה תולין להקל. הש"ך הראה מקום לסי' נ"ג אות י"ד דכל שאין שני הספיקות שקולים לא הוה ס"ס והב"ח כאן כתב דלא הוה ספק השקול דקרוב שניקב א' מאיברים הפנימים גם הרשד"ם בחי"ד סי' מ"ה כתב שאין זה ספק השקול הביאו הכה"ג: והנה לענין דינא הפר"ח אות ד' כתב דווקא שהעור בחוץ שלם אז יש לומר דשמא ע"י חולי הא עור נקוב בחוץ לא הוה ספק השקול דמסתמא ע"י קוץ וטריפה ובסי' מ"ב אות ג' כתב כן בפי' דאם נקוב בחוץ טפי איכא למיתלי ע"י קוץ ובעור שלם יש לומר ע"י חולי ובסי' נ' אות ב' כתב ג"כ כך ובסי' מ"ה אות ו' על מעשה דד"מ סי' נ"א דמיירי שידוע ע"י חולי יעוין שם והתב"ש אות ז' תמה עליו דאם עור שלם לא שייך ס"ס שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימים דרוב הנבלעים דרך הוושט כשיטת רש"י במחטא בריאה וכן הוא בסמ"ג עשין ס"ג וכן כתב בסימן נ"א אות א' ובעור שלם מספק אחד יש להכשיר דכל בפנים מסתמא ע"י חולי וכל בחוץ מסתמא ע"י קוץ אלא באין עור לפנינו בעינן ס"ס זה תורף דבריו וירצה בזה דאין עור לפנינו הוה ס"ס שמא ע"י חולי ושמא בחוץ ע"י קוץ ולא ניקב א' מאיברים הפנימים ועיינתי בסמ"ג עשין ס"ג קמ"ב ע"ג דפוס ויניציא ומחט בחלל הגוף טריפה כי בוודאי ניקבה הוושט ויצאה שם הרי כשיטת רש"י ז"ל. ולפ"ז מחט בחלל הגוף הוה בבהמה וודאי טריפה אם היה עור שלם בחוץ ובעוף שיש לו זפק הוה רק ספק טריפה דנהי דרוב הנבלעים דרך הוושט מ"מ שמא דרך הזפק במקום שאין עושה טריפה יצא. ומיהו אף אם הזפק נקוב ומוצאין מחט בחלל הגוף אין להכשיר ולתלות שמזפק יצא ועוד דלאו ברור הוא כדעת הרשב"א דכל שאין בכח ליכא חששא דאיברים הפנימים עיין ש"ך סימן מ"א אות ח' ולפ"ז אף אם המחט תחובה בזפק ויוצאה לחוץ קצת יש להטריף כדעת הר"ן המובא שם בסימן מ"א ובסימן נ' ונ"ה אבאר עוד בזה ✍וכאן אין להאריך: שאלה בר אווזא נמלחה עם בשר הרבה ונמצא בה מחט בחלל הגוף ולא היה ס' נגדה ותרנגולת נמלחה עם בשר הרבה בפ"ע ומצאו מחט בחלל הגוף ולא היה ס' נגדה אי יש להתיר שניהם או לאסור שניהן או לאסור הבשר שנמלח עם בר אווזא ולהתיר הבשר שנמלח עם התרנגולת והיה ה"מ וסעודת מצוה: תשובה כבד כתבנו דאם עור שלם ליכא ס"ס כלל דאז וודאי ניקבה הוושט כמ"ש לעיל וא"כ בנדון דידן שהיה מחט בבר אווזא הוה ודאי טריפה לא ספק דרוב הנבלעין דרך הוושט ולא מקנח גם בעור לא היה שום ריעותא א"כ הוה ודאי טריפה והלכך הבשר שנמלח עמה טריפה כיון דלא היה ס' נגד הבר אווזא ואין לומר דשמא דרך הזפק דבר אווזא ואווזא אין להם זפק כידוע עיין סימן כ"א בבאר הגולה משא"כ התרנגולת דיש לה זפק א"כ לא הוה רק ספק טריפה לא וודאי כדאמרן ובמליחה יש ספק אי הלכה בס' או כ"ק כמ"ש השבות יעקב חלק שני סימן ק"ט בעגל פה מיץ שהיה נקוב בקוץ עד לחלל ונמלחה עם שאר בשר והכשיר בה"מ וסעודת מצוה מס"ס שמא לא ניקב א' מאיברים ושמא הלכה דמליחה כ"ק וה"נ בנדון דידן דהוה ס"ס בתרנגולת לא בבר אווזא. וההוא מעשה דש"י אפשר מיירי כנקוב לחוץ או שאין עור בפנינו. ומה שיש לעיין אי ספק פלוגתא דרבוותא במליחה הוה ספק אבאר בסי' ק"ה ואף בל"י בשו"ת שלו פקפק על דין זה: ודע דאווזא ובר אווזא שאין להם זפק צריך המורה להזהר בקוץ שתחוב עד היכן מגיע הוושט ששם נקובתו מצ"א טריפה ובקורקבן בעינן מעל"ע וכל שכלו שני העורות ונשאר רק עור אחד הוא קורקבן ✍: ש"ע סָעִיף ד
ט״ז Taz
סָעִיף א
א יש לו שני עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו עור שני: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב דינו כדין מחט כו'. עיין ס"ס מ"ה מ"ש בשם ד"מ דכאן א"צ קורט דם בניקב מב' צדדים ואם ניקב מבפנים לחוד נראה פשוט שיש לעיין אם יש קורט דם מבחוץ נגדו שאסור וה"ה אפילו רק מונחת בתוכו כמ"ש סי' מ"ח סעיף ח' בהמסס. אלא שאז אין צריך לבדוק מבחוץ אם יש שם קורט דם כיון שאין ריעותא לפנינו מה שאין כן בנתחב בפנים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג תולין להקל. בב"י כ"כ בשם אוהל מועד שהביא בזה ג"כ להחמיר והכריע ב"י להקל מטעם ספק ספיקא ספק אם נעשה על ידי חולי או קוץ ואת"ל ע"י קוץ שמא לא עשה נקב בא' מאברים פנימיים וכ"כ רמ"א בסימן נ"א וכתב בד"מ ואני' אומר ודאי אם הספק הוא מחמת שאינו אפשר להתברר אם הוא ע"י קוץ או מחמת עצמו אז יש להקל אבל אם אפשר להתברר אלא שאין החכם שבא לפניו בקי לראות אם הוא על ידי קוץ או ע"י חולי זה לא מקרי ספק כלל והוה ספק א' וטריפה עכ"ל ולי יש תימה רבתא על זה דהא כתבו התוס' והביאם רמ"א בסימן ל"ג סעיף ד' בושט דבעינן שיהיה ידוע שנעשה מחמת חולי אבל אם יש לחוש שניקב ע"י קוץ אפילו לא ניקב רק פנימי טריפה דחיישינן שמא ניקב גם החיצון כו' ואמאי לא נימא גם התם ס"ס ספק ע"י חולי או קוץ ואת"ל על ידי קוץ שמא לא ניקב החיצון וא"ל שיש חילוק בין חשש דשמא הבריא החיצון לשמא ניקב אחד מהאברים הפנימיים אדרבה ק"ו הוא דבחשש שמא הבריא יש מחלוקת בגמ' אם חוששין לו וכן בפוסקים ובחשש שמא ניקב א' מהאברים הכל מודים בו שחוששין וא"כ כ"ש שיש להקל בסי' ל"ג אם אתה מיקל כאן וע"כ נ"ל כיש מחמירין שמביא אהל מועד וטעמא רבא איכא כאן דלא אמרינן ס"ס דכתוב בספר הליכות עולם דלא אמרינן ס"ס אלא במקום שיכול להתהפך כההיא דריש כתובות ספק זינתה תחתיו ספק אינה תחתיו ואת"ל תחתיו ספק באונס ספק ברצון די"ל להפך ספק ברצון ספק באונס את"ל ברצון ספק תחתיו וכה"ג דוקא אמרינן ס"ס וכאן אין אתה יכול להפך הס"ס דכשאתה אומר ספק ניקב אחד מהאברים ספק לא ניקב ואת"ל ניקב שוב אין לך ספק להקל ע"כ נ"ל ברור דיש להחמיר כאן אע"פ שאיני כדאי לחלוק על המאורות הגדולים ב"י ורמ"א מ"מ הדברים מחוורים כמ"ש. בסי' זה כתב הטור שאין לעוף כרס כו' נ"ל דגם דין בשר החופה את רוב הכרס אין שייך בו וראייה לזה מצאתי בד"מ שכ' מעשה היה באווזא שהיה לה מכה בבטנה כמין שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקים שלימים והכשירוה אע"ג שנקרע העור עכ"ל ומ"מ נ"ל דיש כאן חשש שנחוש כמו שאנו חוששין בושט סי' ל"ג סעיף ח' דהיינו ביש חשש שניקב בקוץ ועיין בסמוך אחר זה: ש"ע סָעִיף ד
מִשְׁבְּצוֹת זָהָב — פרי מגדים על הט״ז Mishbetzot Zahav — Pri Megadim on the Taz
סָעִיף א
א יש לו. דע דבאווזא אין יש קליפה פנימית בפ"ע אלא גוררין ומקלפין בסכין ולאחר שגוררין נשאר עור לבן וחלק וקשה קצת ואח"כ בשר אדום ובתרנגולת יש כמין כיס בפנים קצת ירוק ואח"כ עור לבן עיין בה"ג קכ"ז עמוד ד' ב' עורות בקורקבן הפנימי לבן והחיצון אדום ולשון הר"מ פ"ו מה"ש הי"ח ב' עורות לקורקבן חיצון אדום ופנימי לבן ועיין כה"ג בהגהות הטור אות ד' צידד לומר לבה"ג אי חליף בקורקבן טריפה כמו וושט אמנם לדינא אינו כן מדלא הזכיר שום א' מהפוסקים זה ובהגהות ב"י אות ז' בשם רש"ל באו"ש דמחט נבלע בעובי קורקבן יש לומר בחוץ ניקב דבפנים לבן וקשה וחלק ויוכל להכיר לכאורה ב' עורות היינו עור הלבן ושאר הבשר לבד הקליפה שמשליכין אמנם הכר"ו אות א' כתב א' מה שקולפין ומשליכין עור א' והב' כל עובי קורקבן יע"ש. שוב מצאתי ברשב"א בת"ה הקצר בית ב' שער שלישי דף י"ג ע"ב דפוס קרימונה וז"ל קורקבן זה יש בו כיס שנקלף ממנו ניקב וכיסוי קיים כשר וזה יורה כמ"ש הכר"ו ועיין חולין מ"ג א' ורש"י ד"ה כיס וד"ה קורקבן יע"ש ונ"מ בכל זה ע"י חולי דבקוץ בלא"ה טריפה בחוץ כמבואר. ומיהו בגמרא אמר כיס קיים יע"ש ועיין חה"ר בחולין מ"ג יראה בחוץ הוה וודאי דמדקין בא דרוב הנבלעין כו' וכבר התבאר✍: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ב דינו. עט"ז בשם ד"מ וכבר נתבאר ס"ס מ"ח אות י"ז דקורקבן מעל"ע ואין ק"ד טריפה ונ"מ דאלו ביה"כ בה"מ יש להתיר מעל"ע כמ"ש הש"ך באות ל"א ואלו בקורקבן אסור אף בה"מ וכן המנהג דלא כש"ך ופר"ח דמקילין בקורקבן וכן הסכים התב"ש אות ג' ובל"י אות ג' בשם כמה אחרונים ואין להקל. ונ"מ עוד אם ראו אחר ק"ד ולא הספיקו לראות אחר נקב מעל"ע ונאבד ונחתך דאי בקורקבן דין ביה"כ יש לו הוה ס"ס שמא לאחר שחיטה ושמא לא ניקב מעל"ע מה שא"כ עכשיו טריפה דלא שייך ס"ס כה"ג ולדינא צ"ע✍: כתב הרדב"ז הביאו הפר"ח אות ג' מחט בקורקבן היה תערובת עם שאר תרנגולים והיה רושם שחור בתרנגול א' והכשיר השאר והסכים הפר"ח. עוד מעשה מחט יצאה כחצי אצבע ולא הרגיש בהדחה היקל דודאי לאחר שחיטה דאל"כ היה להרגיש יע"ש. הנה בשאלה א' כתב תב"ש אין לדיין אלא מה שעיניו רואות ועל השניה כתב דבסימן מ"א אות יו"ד החמיר. ולא ידענא דהתם הוא המעשה של צ"צ וטמונה כולה בבשר והפר"ח החמיר שם משא"כ כאן מלתא דמסתברא דאי איתא דהיה קודם שחיטה איך לא הרגישו בשעת הדחה ולמעשה צ"ע: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג תולין. הט"ז האריך להשיג מוושט ובנה"ך תי' דשאני התם דשכיח הוא שינקבו שניהם ומתהפך לא בעינן כאן עכ"ל. וכן לקמן סי' נ"א אוסר הט"ז בספק ע"י חולי והש"ך מכשיר דלא בעינן מתהפך דמתחלה צריך אתה לדון ממה הוה אי ע"י חולי ואף שהט"ז בא בטענה דהא שם יש מחלוקת אי חוששין וכאן לכ"ע חוששין אם כן כאן שכיח טפי מ"מ י"ל לדידן דפוסקין שם שמא הבריא יש לומר שם שכיח טפי דדמי לדרוסה ולא הוה ספק הב' שקול משא"כ הכא. ועיין כר"ו סימן ל"ג. וי"ל דס"ס במקום חזקה לא אמרינן אלא דקשיא דאמאי אוסר שם אף בתורבץ דכה"ג ליכא חזקה תורבץ לא הוה נבילה עס"י ל"ג וכבר הארכנו בזה שם. גם אין לומר דכאן אחר בדיקה דוקא ויש סניף דעת הר"מ דסובר קוץ לחלל מהני בדיקה דזה לא נזכר כלל במחבר וכ"נ דאין להחמיר לבדוק אחר כל המקומות אם ספק הוא ע"י חולי או קוץ: עוד כתב הט"ז בשם הטור דאין לעוף כרס וכתב הט"ז ה"ה בשר החופה לית ליה והביא ראיה מד"מ סימן נ"א אות א' אף דעור היה נקרע ומשמע רובה דעוף דין קטנה יש לה אפ"ה כשירה. וז"ל הטור עוף אין לו כרס והמסס וביה"כ ויש לו כנגדו זפק וקורקבן. הנה זפק וקורקבן הוא כנגד המסס וביה"כ אמנם כרס הפנימי אין לו כל עיקר ולשון הר"מ ז"ל בפ"ו מה"ש הי"ז העוף אין לו כרס והמסס וביה"כ ויש לו כנגדן זפק וקורקבן ועיין כה"ג בהגהות הטור אות ג' בשם דמש"א דעוף דין קטנה יש לה ורוצה לומר דכרס חיצונה יש לו ולא קי"ל כן. ועוד דהא הב"ח בסימן מ"ח כתב טריפות כרס חיצונה משום דסוף הפנימי לינקב כמ"ש שם ובעוף שאין לו כרס פנימי כשר ומיהו זה יש לדחות דעוף שאין הגנה לבני מעיים כ"א הכרס חיצונה יש לאסור ומ"מ הלכה להתיר וכ"כ צ"צ סימן ע"ו באווזא שהיה הביל"ג נחלק לשתים והעור שלם כשר ופלפל שם אי הוה כחזה וכפי הנראה דביל"ג זה הוא במקום כרס חיצונה ולא שייך ביה טריפות וכמעשה דד"מ בסימן נ"א ועיין סימן נ' בפר"ח דאם ניקב מסתמא על ידי קוץ ובש"ך אבאר: כתב בתשובת באר עשק סי' ס"א אווזות פטומות שיש שומן במקום שאין לשאר אווזות אותו השומן אינו בתולדה ואין מגין עוד כתב דאם יש סביב פי המחט שומן ועל פי המחט אין שומן אף שיש בשר על המחט כיון דשנוי הוא שאין שומן נגד פי המחט חיישינן דקרום מחמת מכההוא והעתיק דבריו התב"ש אות ב' וקלסי' והמ"י כלל צ"ו אות א' העתיק בשומן הבא מרוב פיטום וכתב מסתימת הפוסקים משמע דהוה סתימה ובכלל צ"ה אות ה' דאף המחט עודנו שם כשירה וזהו אמת כמ"ש התוס' הביאו הש"ך בסי' מ"ו יע"ש: ש"ע סָעִיף ד
בְּאֵר הֵיטֵב Be’er Heitev
סָעִיף א
א עורות. פי' הכיס בפנים הוא עור א' וכל הבשר כולו הוא עור שני: ש"ע סָעִיף א
ב כשרה. דקורקבן מינח נייח וכדקאי קאי. כ' הש"ך דה"ה אם ניקבו ב' עורות של בית הכוסות זה שלא כנגד זה דכשר. (א' מצא בקערה שהיה בו תרנגולת חתוכה לאברים ובקורקבן היה תחוב בו מחט ולא היה ניכר אם ניקב המחט כל ב' עורות או רק הפנימי או החיצון לבד. ואם היה החיצון לבד היה ג"כ טריפה מחמת שהיה לחלל הגוף אך הספק היה שמא לא היה ניקבה רק הפנימי לחוד ואז הוא כשר ולא היה ניכר מחמת שנתבשל קורקבן. אוסר בה"י את המאכל שהיה בקערה דהוי רק ספק א' אבל אי מונח המחט על הקורקבן ואינו תחוב ולא נמצא חלודה על המחט כשר דהוי ס"ס ופר"ח בק"א חולק עליו דאף שיש חלודה שם תלינן דחלודה מעלמא אתי ע"ש ועיין ט"ז סי' מ"א ס"ק י"ח ועיין תשובת בי"ע סי' ס"א ובתשו' חב"י שאלה מ"ח): ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ג
ג בהמסס. כתב הד"מ ומביאו הש"ך דנראה דוקא לענין ניקב מבפנים ולא ניקב כולו דינו כהמסס ובית הכוסות אבל אם ניקב כולו אפי' אם לא נמצא ק"ד סביב המחט טריפה ומה שהשמיט את זה בהג"ה משום דכתב לעיל סי' מ"ח סעיף ח' דאף בבית הכוסות יש לנהוג איסור כשניקב מב' צדדים אפי' אין ק"ד דאין אנו בקיאים דבשלמא המסס וב"ה שעורו רך אפשר לומר דאחר שחיטה ניקב דבר מועט כזה. אבל בשר הקורקבן הוא עב אין אומרין שמא ניקב בשעה מועטת כזו אלא כולו ניקב מחיים אבל אם ניקב מבפנים לחוץ פשוט שיש לעיין אם יש ק"ד בחוץ נגדו אסור וכן הוא אפי' רק מונחת המחט בתוכו ויש ק"ד מבחוץ אסור אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש ק"ד. והב"ח ופר"ח והש"ך ואחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס וב"ה אפי' לענין ק"ד אם נמצא ק"ד טריפה ואם לאו כשרה אפי' בניקב מב' צדדים. כתב רדב"ז בת' סי' נ"ח מחט שנמצא תחוב בקורקבן האווזא ועובר מעל"ע כשיעור חצי אצבע ולא ניכר אלא אחר הבישול ובשעת מליחה ושטיפה והדחה לא ניכר כלל ולא הרגישו במחט. מעיקר הדין שרי דתלינן שאח"כ נפל המחט לתוך הקורקבן ונתחב שם. ולמעשה יש להחמיר ע"כ. וכ' פר"ח לדידי הוי חומרא יתירה כיון שהמחט היה ארוך כ"כ שהיה עובר מעל"ע כחצי אצבע דבר רחוק הוא שאם היה שם קודם בישול שלא ירגישו בו לפיכך אף למעשה מורינן להקל. וכתב עוד הט"ז ואם ניקב מבפנים לחוד יש לעיין אם יש קורט דם מבחוץ כנגדו שאסור והוא הדין אפי' רק מונחת כדרכה בתוכו אלא שאז א"צ לבדוק מבחוץ אם יש שם ק"ד כיון שאין ריעותא לפנינו מה שאין כן בנתחב בפנים: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ד להקל. דהוי ס"ס שמא ניקב ע"י חולי ושמא לא ניקב א' מאברים הפנימיים והט"ז חולק ע"ז ופסק לאיסור דאין זה ספק ספיקא משום דהוי ס"ס שאינו יכול להתהפך. ופר"ח כ' דאף שאינו מתהפך מיקרי ס"ס ע"ש שדוחה הראיות של הט"ז ופסק כש"ע להקל. וע"ש ובס' נקודות הכסף. כ' הטור שאין לעוף כרס וכתב הט"ז דנ"ל דגם דין בשר החופה את רוב הכרס לא שייך בו וראיה לזה מצא בד"מ מעשה באווז שהיה לה מכה בבטנה כמו שני ביצים גדולים ופתחו בטנה וראו שהדקים שלמים והכשירוה אע"ג שנקרע העור ומ"מ נ"ל שיש כאן חשש כמו שחוששין בושט בסי' ל"ג ס"ח דהיינו ביש חשש שניקב בקוץ: ש"ע סָעִיף ד
סָעִיף ה
ה תולעים. ע"ל סי' ל"ו סעיף ה': ש"ע סָעִיף ה
פִּתְחֵי תְשׁוּבָה Pitchei Teshuva
סָעִיף א
א עורות. עבה"ט ועיין בתשובת שתי הלחם סימן ל"ט שכתב בקורקבן שניקב מחמת חולי מצד חוץ ועבר כלפי פנים עד הקרום שמסירות הנשים בהסירן הלכלוך אך אותו הקרום לא ניקב דעתו הוא להטריף שאין העור ההוא ממנין כלל וכלל ושפיר קרינן ביה ניקב מעבר אל עבר ולא כמורה אחד שטעה בזה עיין שם [ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ' שחולק עליו דהמורה לא טעה כלל דהאמת כן הוא שגם אותו הקרום הירק שבפנים מגין וכן נראה מסקנת הפרי מגדים וכן מורה לשון הכרתי ופלתי והמחמיר יחמיר על עצמו והמיקל לאחרים לא הפסיד עיין שם]: ש"ע סָעִיף א
ב ניקב זה בלא זה. עיין בתשובת נודע ביהודה חלק יו"ד סימן י"ח דה"ה אם ניטל אחד מהם כשירה וכן אם נרקב אחד מהם לגמרי נמי כשר דלא כחכם אחד שרצה לאסור בזה ואמר הטעם שאינו דומה נרקב לניקב כי מחמת הרקבון סוף שגם הב' יתקלקל והוא חולק עליו עיין שם באורך: ש"ע סָעִיף א
סָעִיף ב
ג סותמו. עבה"ט של הרב מהרי"ט ז"ל בשם ש"ך דאפילו המחט תחוב בנקב כו' ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ו' שכתב שאין להקל אלא כשהמחט אינו יוצא כלל לחוץ לתוך השומן אבל אם המחט יוצא קצת לחוץ לתוך השומן אף שיש שומן הרבה על חודה של המחט יש לאסור וראוי לדרוש דין זה ברבים כי כמה בעלי הוראות טעו בזה עיין שם שהאריך בזה. ומ"ש עוד בשם באר עשק שבעופות מפוטמים יש הרבה שומן ואינו הגנה כו' עיין בתבואת שור שהסכים ג"כ לזה ועיין בשאלות ותשובות תולדות יצחק סי' ז' שמפקפק בזה והעלה להקל בהפ"מ. ועיין בדגמ"ר מה שכתב בזה. ומתוך דבריו נראה דאם ידוע שהנקב קדם להשומן שפיר הוי סתימה מעליא וכשר. ועיין בס' חומות ירושלים סוף סי' ע' שכתב דלדעת קצת פוסקים דאפילו שומן שאינו בתולדה סותם. יש להסתפק איך הדין בביצה שילדה מקודם דאף דהתרנגולת חוזרת להכשירה י"ל דביצה באיסורה קיימא עיין שם ולפי הטעם שכתב בדגמ"ר דכיון שעלה סתימה של שומן איתגלי שמעולם לא נטרף כו' ע"ש פשיטא דגם הביצה כשירה [ועיין מענין זה בספר לבושי שרד סימן וא"ו ובביאורו שם ס"ק י"ז והובא קצת לקמן סי' פ"א ס"ב]: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ד שנמצא בהמסס. עבה"ט מ"ש דהב"ח וש"ך והאחרונים השוו דין קורקבן לדין המסס כו' ואם לאו כשירה אפילו בניקב מב' צדדים עד כאן לשונו. ורצונו לומר לדעת המחבר בסימן מ"ח סעיף ה'. מה שאין כן לדידן אפילו בהמסס ובית הכוסות טריפה אפילו בלא קורט דם כמ"ש הרמ"א שם. ומ"מ נ"מ אפילו לדידן לפי מה שכתב הש"ך שם דבהפסד מרובה יש להכשיר בליכא קורט דם אם כן גם בקורקבן הדין כן ועיין בשו"ת תולדות יצחק סימן ה' שהעלה דבקורקבן יש להחמיר אפילו בהפסד מרובה וכדעת הט"ז (וכן דעת הפרי מגדים בסימן מ"ח) ומיהו זה דווקא בידוע שניקב הקורקבן מב' צדדים רק שאין בו שום קורט דם לא מבפנים ולא מבחוץ ולא חלודה ולא שום היכר אבל אם יש ספק אי ניקב הקורקבן גם מצד חוץ וא"א לבודקו כגון שנאבד אחר שנמצא בו מחט או שנחתך באופן שא"א לבדקו יש להכשיר בהפסד מרובה ע"ש שהאריך בטעמו של דבר ועיין מ"ש לעיל סימן מ"ח ס"ק ח' בשמו וע"ש עוד בס"ק י"ג [ועיין בתשובת חתם סופר סימן נ"א אודות שמצאו בקורקבן של אווז שנתחב בעור החיצון חצי מחט וחצי השני של מחט היה תחוב בפנימית הקורקבן נגד מקום תחיבת החיצון אך העור הפנימי וגם חצי עובי החיצון עד קרוב למקום חצי המחט החיצונה היה שלם ויפה ולא נמצא שום רושם קורט דם או חלודה סביב מקום המחט. וכתב הנה יש בזה ג' דינים. א' אם נמצא מחט בחצי עור החיצון וקורט דם נגדו בפנים והבשר שלם בין קורט דם למקום המחט באופן שודאי מפנים יצאה לחוץ ונתרפאת. בזה כתב הפרי מגדים סוף סימן מ"ח דאינו אלא ספק טריפה כיון דע"כ נתרפאת הפנימי אפשר נתרפאת טרם שנקבה המחט לחוץ ואז מועיל סתימת קרום והוא ברור. ב' כל זה אי לא היה קורט דם מבחוץ אכן אם לא היה קורט דם ולא חלודה מבחוץ נ"ל פשוט דהמקיל בהפסד מרובה לא הפסיד כיון דבלאו הכי רוב הפוסקים סבירא להו להקל אפילו בקורקבן כשאין קורט דם מבחוץ דתלינן דאחר שחיטה יצאה לחוץ ונהי דאנן קיי"ל כרמ"א דאפילו בהמסס אסור דאין אנו בקיאין ומכ"ש בקורקבן מ"מ הכא דאיכא ג"כ הך ספיקא הנ"ל דאפילו אי יצאה לחוץ מחיים שמא יצאה לחוץ אחר שנתרפא עור הפנימי א"כ המקיל לא הפסיד. ג' כשאין קורט דם בפנים אפילו ליכא נמי מבחוץ מ"מ אסור דתלינן שמבחוץ בא והשתא אפילו נכנס לתוך הקורקבן אחר שחיטה מפני שאין בו קורט דם במקום נקב מ"מ הרי היה קודם שחיטה בתוך חלל הגוף וחיישינן לאברים הפנימים שנקבו ע"י קוץ ומחט. וכ"ז פשוט. ומעתה בנדון השאלה אי נידון החצי המחט שהיתה תחובה בפנים נגד תחיבת המחט שמבחוץ כמו ק"ד בפנים א"כ הרי מותר בלי פקפוק כדלעיל באות ב' ואם לא נידון כמו קורט דם הרי טריפה כדלעיל בחלוקה ג' והאריך קצת בזה ומסיק אילו הוי אתי האי דינא לקמאי לא הייתי מורה בו להתיר ע"ש]: ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ה תולין להקל. עבה"ט ועיין בתשובת אמונת שמואל סימן ל"ד שגם הוא ז"ל השיג על הט"ז בזה [ועיין מ"ש סימן ל"ג ס"ד בד"ה אבל] ועיין בתשובת חוט השני סימן מ"ח ובתשובת מקום שמואל סי' ע"ט: ש"ע סָעִיף ד
בִּיאוּר הַגְרָ״א Be’ur HaGra
סָעִיף ב
א וכ"ש כו'. עסי' מ"ח ס"ח בהג"ה: ש"ע סָעִיף ב
סָעִיף ג
ב אם נמצא כו'. דחד טעמא להו. ש"ע סָעִיף ג
סָעִיף ד
ג זה כו'. כנ"ל סי' מ"ח ס"י: ש"ע סָעִיף ד
ד ואם לא כו'. דס"ס שמא ע"י חולי ואת"ל ע"י קוץ שמא לא ניקב א' מאיברים הפנימיים וע' פ"א דכתובות (ט' א'): ש"ע סָעִיף ד
ה אם כו'. כמ"ש בריאה שם מ"ט א' ע"ש: ש"ע סָעִיף ד
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain. Pri Megadim (Siftei Da’at, Mishbetzot Zahav): Lemberg 1888 edition, Public Domain.