א הַגְּלוּדָה אֲסוּרָה, וְהִיא שֶׁנִּפְשַׁט עוֹרָהּ בֵּין בִּידֵי אָדָם בֵּין בִּידֵי חֹלִי, טְרֵפָה. וְאִם נִשְׁתַּיֵּר מִן הָעוֹר רֹחַב סֶלַע עַל פְּנֵי כָּל הַשִּׁדְרָה וְרֹחַב סֶלַע עַל הַטַּבּוּר וְרֹחַב סֶלַע עַל רָאשֵׁי אֵיבָרֶיהָ, הֲרֵי זוֹ מֻתֶּרֶת (רַמְבַּ"ם וְרַשְׁבָּ"א וְר"ן וְרֹב הַפּוֹסְקִים). וְאִם נִטַּל כְּרֹחַב סֶלַע מֵעַל כָּל גַּבֵּי הַשִּׁדְרָה אוֹ מֵעַל הַטַּבּוּר אוֹ מֵעַל רָאשֵׁי אֵבָרִים, וּשְׁאָר כָּל הָעוֹר קַיָּם, כְּשֵׁרָה. הַגָּה: אֲבָל אִם נִטְּלָה מִשְּׁלָשְׁתָּם וּשְׁאָר כָּל הָעוֹר קַיָּם, טְרֵפָה (ד"ע).
ב הָעוֹף שֶׁנִּטְּלָה נוֹצָתוֹ, כָּשֵׁר (בֵּית יוֹסֵף בְּשֵׁם רֹב הַפּוֹסְקִים וכ"פ מַהַרְשַׁ"ל פא"ט סִימָן ק"ט). הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹסְרִים (ר"ז הַלֵּוִי וְכָל בּוֹ). וְטוֹב לְהַחְמִיר אִם נָפְלוּ כֻּלָּם. מִיהוּ אִם נָפְלוּ נוֹצוֹתָיו מֵרֹב שֻׁמָּן, אַף עַל פִּי שֶׁנָּפְלוּ כֻּלָּם וְנִשְׁאַר עָרֹם, מִכָּל מָקוֹם כָּשֵׁר דְּהוֹאִיל וְנַעֲשָׂה מֵרֹב שֻׁמָּנוֹ, כָּשֵׁר. (ת"ה סִימָן קפ"א בְּשֵׁם אוֹר זָרוּעַ).
א סָעִיף א ואם ניטל כו'. כ' מהרש"ל פא"ט ס"ס צ"א נראה דוקא ניטל ברוחב סלע ע"פ כל אורך השדרה וכן ברוחב סלע על כל שאר המקומות אבל בציר מרוחב סלע באותן המקומות לית קפידא אע"ג דבעינן כל רוחב סלע באותן המקומות היינו שניטל כל העור ובאותן מקומות באנו להציל הוא דבעינן שישאר כל רוחב סלע כדי להציל מגלודה אבל היכא שלא ניטל עורה אלא מאותן מקומות [לא] בעינן כל רוחב סלע וכן פסק הרשב"א עכ"ל ולא נהירא דזה ל' הרשב"א (בחידושיו דף נ"ט ע"א ומביאו ב"י) ומיהו ודאי נראה דלכ"ע שאם ניטל העור מעל מקצת השדרה וכל העור קיים או מעל מקצת ראשי הפרקים וכל העור קיים שמותרת אבל אם ניטל כל העור בעינן שישתייר רוחב סלע ע"פ כל השדר' ממש (או רוחב) [צ"ל ברוחב] סלע על כל פרק ופרק מראשי פרקי' ממש מפני שאין שם עור אחר שיציל זולתי זה אבל ביש עור אחר מצטרף להציל כגון זו שכל שאר עור הגוף קיים אין הדעת נותנת בשנטל מקום חוליא אחת או שתים שבשדרה שתטרף או בנטילת מקום אחד או שנים מראשי הפרקים כ"א בכולן או ברובן והכי מסתברא מדבעי רבי ישמעאל ניטל מקום כל השדרה נטלו ראשי הפרקים אלמא בשניטל כל מקום השדרה או בנטלו כל ראשי הפרקים הוא שנסתפק ולא במקצתן ורובן ככולן עכ"ל ומשמע דלא מכשר אלא כשניטל קצת מן החוליא או קצת ראשי הפרקים ניטלו אבל עכ"פ הרוב מהחוליות והראשי פרקים לא נטלו כלל משום הכי אין הדעת נותנת כלל להטריף משום ניטל חוליא אחת או שתים או אחד מראשי פרקים או שתים אבל כשניטלו כל החוליות וכל ראשי הפרקים מקצתן ולא נשתייר רוחב סלע כלל ודאי הדעת נותנת להטריף כיון שבכל אורך השדרה וכל ראשי הפרקים ליכא רוחב סלע כלל כן נ"ל:
ב סָעִיף א כשרה. והרשב"א אוסר בזה וכן דעת רבינו ירוחם ריש נתיב ט"ו וגם בטור ובשלטי הגבורים הביאו סברא זו וכ"פ מהרש"ל פא"ט סימן צ"א וכן פסק הבית חדש ע"ש:
א סָעִיף א כשרה. כתב הש"ך דהרשב"א אוסר בזה וכן דעת הב"ח ומהרש"ל. וכתב עוד רש"ל דוקא אם ניטל רוחב סלע ע"פ כל אורך השדרה וכן ברוחב סלע על כל שאר המקומות אבל בציר מרוחב סלע באותן המקומות לית קפידא אף על גב דבעינן כל רוחב סלע באותן מקומות היינו שניטל כל העור ובאותן מקומות באנו להציל מגלודה אבל היכא שלא ניטל עורה אלא מאותן מקומות בעינן כל רוחב סלע והש"ך חולק עליו ומסיק דאין הדעת נותנת להטריף רק כשניטלו כל החוליות וכל ראשי הפרקים מקצתן ולא נשתייר רוחב סלע כלל אז טריפה כיון שבכל אורך השדרה וכל ראשי הפרקים ליכא רוחב סלע *):
ב סָעִיף א משלשתם. ובט"ז מטריף אף אם ניטל א' משלשתן (ולא דק עיין בב"י ובכסף משנה):
א סָעִיף א (ליקוט) ואם נשתייר כו'. אבל הרא"ש פסק כר' יוחנן דרב ס"ל כוותיה ול"פ אלא בבית הפרסות והלכה כר' יוחנן וכן ס"ל לרבא בפ"ד ע"ז א'. ובעל הלכות ובע"ה פסקו כרב ונראה שטעמם משום דשקלא וטריא כולה נמ' בפ"ט שם אמתני' וליתא דר' יוחנן גופא מפרש למתני' כ"ז שיונק וגם ל"ק יחידאה אלא אפרסות ועגל הרך כמ"ש הרמב"ם (ועמ"ש בא"ח סי' ל"כ סל"ז) ת"ש שם וכל שמנו חכמים כו' ר"ל דבהנך אף ת"ק מודה ודלא כרש"י שם וא"כ שאר שקלא וטריא אליבא דהלכתא הוא ודברי הרא"ש נראין (ע"כ): (ליקוט) ע"פ כל כו'. הרמב"ם. אבל הרי"ף פסק כשמואל ע"ש. ובה"ג ובע"ח פסקו כרב. והרא"ש פסק כר' יוחנן. ובת"ה כ' דיש לפסוק כר' ינאי (ע"כ):
ב סָעִיף א (ליקוט) ואם ניטל כרוחב כו'. הרמב"ם אזיל לשיטתו (וכ"כ הכ"מ בתי' הראשון) שכתב שספק בטריפה לבד דרוסה להקל וצ"ע מאי פריך שם מ"ג ב' ולעולא מ"ש מספק דרוסה ואפשר ז"ש שיש בהן ספיקות להקל וכן פ' דלא כעולא. וצ"ע מ"ש (ע"כ):
ג סָעִיף א אבל אם כו'. דתיקו לחומרא ועבה"ג ס"ק ה':
ד סָעִיף ב העוף כו'. דלא כר"י דיחידאה הוא וכמש"ש (נ"ז ב') בעובדא דר"ש ב"ח:
ה סָעִיף ב ויש כו'. כד"י כיון דת"ק ל"ק אלא כנפיה:
ו סָעִיף ב מיהו כו'. כמש"ש נ"ז ב' א"כ במידי כו' וה"ה איפכא:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.