א דַּם בְּהֵמָה, חַיָּה וָעוֹף, בֵּין טְמֵאִים בֵּין טְהוֹרִים, אָסוּר. וְכֵן דָּם שְׁלִיל, אֲבָל דַּם דָּגִים וַחֲגָבִים, מֻתָּר.
ב דַּם בֵּיצִים אִם יָדוּעַ שֶׁהוּא מְרֻקָּם הָאֶפְרוֹחַ (פֵּרוּשׁ שֶׁהִתְחִילָה לְהִתְהַוּוֹת בּוֹ צוּרַת הָאֶפְרוֹחַ) חַיָּבִים עָלָיו, אֲבָל אִם אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מְרֻקָּם הָאֶפְרוֹחַ אֵין חַיָּבִים עָלָיו, אֲבָל חֲכָמִים אֲסָרוּהוּ.
ג נִמְצָא עָלֶיהָ קֹרֶט דָּם, זוֹרֵק אֶת הַדָּם וְאוֹכֵל אֶת הַשְּׁאָר. וְהוּא שֶׁנִּמְצָא בַּחֶלְבּוֹן, אֲבָל אִם נִמְצָא בַּחֶלְמוֹן, כָּל הַבֵּיצָה אֲסוּרָה. הַגָּה: וְיֵשׁ אוֹמְרִים דְּאִם נִמְצָא עַל קֶשֶׁר הַחֶלְבּוֹן וְגַם מִבַּחוּץ, דְּהַיְנוּ שֶׁנִּתְפַּשֵּׁט מִן הַקֶּשֶׁר, דְּכָל הַבֵּיצָה אֲסוּרָה (הָרֹא"שׁ וְרַשְׁבָּ"א וְרַשִׁ"י ותוס' וְעוֹד פּוֹסְקִים וְכָתַב רֹא"שׁ וְטוּר וְר' יְרוּחָם שֶׁיֵּשׁ לְהַחְמִיר כב' הַשִּׁיטוֹת) וְיֵשׁ מַחְמִירִין עוֹד דְּכָל שֶׁנִּמְצָא עַל הַקֶּשֶׁר שֶׁל חֶלְבּוֹן אֲפִלּוּ לֹא נִתְפַּשֵּׁט כְּלָל, אָסוּר (א"ו הָאָרֹךְ רֵישׁ כְּלָל מ"ב ומהרא"י ש"ד) וּמִזֶּה נִתְפַּשֵּׁט הַמִּנְהָג בִּמְדִינוֹת אֵלּוּ לֶאֱסֹר כָּל בֵּיצָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ דָּם, וְאֵין מְחַלְּקִין בֵּין חֶלְמוֹן לְחֶלְבּוֹן. וּבְמָקוֹם דְּנוֹהֲגִים לְהָקֵל לִזְרֹק הַדָּם וּלְהַתִּיר הַבֵּיצָה, בְּמָקוֹם דְּמֻתָּר, צָרִיךְ לִטֹּל כְּדֵי קְלִפָּה עִם הַדָּם כְּשֶׁזּוֹרְקוֹ (אָרֹךְ שָׁם בְּשֵׁם סְמַ"ג).
ד בֵּיצִים הַטְּרוּפוֹת בִּקְעָרָה וְנִמְצָא דָּם עַל חֶלְמוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, אַף עַל פִּי שֶׁזָּרְקוּ הַחֶלְמוֹן שֶׁעָלָיו הַדָּם, אֲסוּרוֹת מִפְּנֵי שֶׁמֵּאַחַר שֶׁהֵן טְרוּפוֹת בִּקְעָרָה הַחֶלְבּוֹן שֶׁהוּא דַּק מִתְעָרֵב בְּיַחַד וְהַכֹּל אָסוּר. אֲבָל בֵּיצִים שְׁבוּרוֹת יַחַד בִּקְעָרָה וְלֹא טְרוּפוֹת, וְנִמְצָא דָּם בַּחֶלְמּוֹן שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, יִקַּח הַחֶלְמוֹנִים הַכְּשֵׁרִים, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהֵם מֻתָּרִין. וְיַשְׁאִיר אוֹתָהּ אֲשֶׁר בָּהּ הַדָּם בַּקְּעָרָה עִם חֶלְבּוֹנֵי הַשְּׁאָר וְיִזְרְקֵם. הַגָּה: וְכָל זֶה כְּשֶׁיָּדְעִינָן שֶׁהָיָה הַדָּם בְּמָקוֹם הָאוֹסְרוֹ, אֲבָל אִם הָיָה סָפֵק אִם הָיָה בְּמָקוֹם הָאוֹסְרוֹ אוֹ לֹא, יֵשׁ לְהַתִּיר הַתַּעֲרוֹבוֹת (סְבָרַת עַצְמוֹ בפי' תְּשׁוּבַת הָרֹא"שׁ) הוֹאִיל וּבְלָאו הָכֵי חַד בִּתְרֵי בָּטִיל. אֲבָל אִם הַבֵּיצָה לְבַד, אָסוּר. וְכֵן אִם נִתְבַּשְּׁלָה אוֹ נִצְלָה בֵּיצָה וְלֹא יַדְעִינָן אִם הוּא בְּמָקוֹם הָאָסוּר (הַכֹּל מאו"ה וְעַיֵּן ת"ח כְּלָל ס"ב דִּין ג').
ה נִמְצָא הַדָּם בַּבֵּיצָה בְּמָקוֹם שֶׁאֵינוֹ אוֹסֵר אֶת כֻּלָּהּ, וְלֹא זָרַק הַדָּם, וְשָׁכַח וְטָרַף הַבֵּיצָה עִם הַדָּם, נִרְאֶה לִי שֶׁהוּא מֻתָּר.
ו נִמְצָא דָּם בְּבֵיצָה שֶׁשָּׂמוּהָ עַל הַחַמִּין לְהִצְטַמֵּק, כֵּיוָן שֶׁאֵין בִּמְקוֹם הַבֵּיצָה רֹטֶב, מֻתָּר כָּל הַחַמִּין.
ז בֵּיצִים הַמּוּזָרוֹת (פֵּרוּשׁ, שֶׁנִּפְסְדוּ וְנַעֲשׂוּ כְּעֵין מַטְוֶה) אֲפִלּוּ יָשְׁבָה הַתַּרְנְגֹלֶת עֲלֵיהֶם יָמִים הַרְבֵּה, מֻתָּר לְאָכְלָם וּבִלְבַד שֶׁיִּזְרֹק הַדָּם.
ח מֻתָּר לֶאֱכֹל בֵּיצִים צְלוּיוֹת אַף עַל פִּי שֶׁאֵינָם יְכוֹלוֹת לִבָּדֵק. הַגָּה: וְכֵן אֵין צָרִיךְ לִבְדֹּק הַבֵּיצִים אִם יֵשׁ בָּהֶם דָּם, דְּסוֹמְכִין עַל רֹב בֵּיצִים שֶׁאֵין בָּהֶם דָּם (הַגָּהוֹת מַיְמוֹנִי וְאָרֹךְ) וּמִכָּל מָקוֹם נָהֲגוּ לְהַחְמִיר כְּשֶׁעוֹשִׂין מַאֲכָל עִם בֵּיצִים בַּיּוֹם, שֶׁרוֹאִין בָּהֶם אִם יֵשׁ בָּהֶם דָּם.
ט דַּם דָּגִים, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מֻתָּר, אִם קִבְּצוֹ בִּכְלִי אָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן. לְפִיכָךְ, אִם נִכָּר שֶׁהוּא מִדָּגִים, כְּגוֹן שֶׁיֵּשׁ בּוֹ קַשְׂקַשִּׂים, מֻתָּר.
י דַּם אָדָם, אִם פֵּרַשׁ מִמֶּנּוּ אָסוּר מִשּׁוּם מַרְאִית עַיִן. לְפִיכָךְ אִם נָשַׁךְ הַכִּכָּר בְּשִׁנָּיו, וְיָצָא דָּם מִשִּׁנָּיו עַל גַּבֵּי הַכִּכָּר, צָרִיךְ לְגָרְרוֹ. אֲבָל שֶׁבֵּין הַשִּׁנַּיִם, מוֹצְצוֹ. הַגָּה: וְכָל דַּם דָּגִים וְדַם אָדָם, הוֹאִיל וּמִדִּינָא שָׁרֵי אֵינוֹ אוֹסֵר תַּעֲרָבְתּוֹ (המ"מ פ"ז דְּמַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת ה"ז בְּשֵׁם רַשְׁבָּ"א וְהוּא בת"ה בַּיִת ג' שַׁעַר ה').
א סָעִיף א חיה ועוף. וכן דם כוי חייבים עליו טור והוא פשוט בש"ס וכל הפוסקים:
ב סָעִיף א וכן דם שליל. ע"ל ריש סימן י"ג:
ג סָעִיף ב אם ידוע שהוא מרוקם האפרוח. ויתבאר בסמוך במה יודע אם הוא מרוקם האפרוח:
ד סָעִיף ב מרוקם האפרוח כו'. דוקא בטפת דם חייבים עליו מן התורה כשידוע שהוא מרוקם האפרוח אבל אם הוא מלא דם וניכר בו מקום התחלת האפרוח אינו אלא מדרבנן כמ"ש בסימן פ"ו ס"ק כ"ב:
ה סָעִיף ג כל הביצה אסורה. לפי שהאפרוח מתחיל להתרקם מכל הביצה:
ו סָעִיף ג אסורה. וכתב הכל בו דבנמצא על החלמון שהיא אסורה אפילו היא ביצה בת יומא דלא פלוג רבנן וכ"כ הב"י ות"ח כלל ס"ב סוף דין א' דכ"מ שאסורה אין חילוק בין ביצה בת יומא ושכן המנהג ומהרש"ל פרק א"ט סי' ק"כ לפי שנראה לו עיקר שיטת הרא"ה דלקמן מתיר בחלמון בביצה בת יומא ואוסר בחלבון ודעת האחרונים נראה שאין לחלק:
ז סָעִיף ג ויש מחמירים עוד כו'. על קשר של חלבון גזרה שמא ימצא על קשר החלמון שהוא אסור דאורייתא. שם:
ח סָעִיף ג ומזה נתפשט כו'. עד ואין מחלקין בין חלבון לחלמון. מאחר שיש פוסקים סוברים שמקום הקשר הוא במקום הכד ויש סוברים שהוא במקום החד א"כ אין לו היתר רק בנמצא מצדדים ואין אנו בקיאין עד היכן מקום הכד והחד לכן המנהג לאסרו בכל ענין כן כתוב בת"ח כלל ס"ב סוף דין א' והב"ח והל"ח דף ע"ט ע"ב השיגו על הר"ב בזה דודאי הכל בקיאין בזה דהא עינינו הרואות שהדם שבצדדים הוא רחוק מן הקשר אלא טעם המנהג הוא ע"פ הדין שחוששין לסברת הרא"ה שמחמיר יותר בחלבון מבחלמון שלא על הקשר כדכתב הר"ן על שמו וכן הרוקח סי' תמ"ז כתב גירסת הירושלמי וגירסא ישנה בש"ס דילן להחמיר יותר בחלבון מבחלמון עכ"ל (גם בב"י וד"מ הביאו דברי הרא"ה והרוקח בקוצר ע"ש) ודברים נכונים הם בשגם שהרא"ה והרוקח הביאו סברא נכונה לדבריהם (ועיין בדברי הרא"ה בספרו בדק הבית) וכ"פ מהרש"ל פא"ט סי' קי"ט כדברי הרא"ה דבחלבון מדינא אסור ובחלמון אין להקל נגד סברת הגאונים עיין שם:
ט סָעִיף ד ביצים הטרופות כו'. עיין פרישה סעיף י"ב ודרישה:
י סָעִיף ד וכ"ז כו'. בתורת חטאת שם דין ג' מביא סברת הפוסקי' דאין דם ביצים אסור מדאוריי' כלל וסברת הפוסקי' דדם ריקום אסור מדאוריי' ומסיק וז"ל ובאו"ה כתוב כלל מ"ב דאם נתבשלה או נצלה ביצה או ביצה א' היה טרופה ונמצא בה דם ולא נודע באיזה מקום נמצא הדם נהיגין לאסרו אמנם אם הם חיות עדיין וטרופות בקערה ומעורבים ונמצא דם ואינו ניכר באיזה מקום היה כתוב באגודה דהוי ספיקא דרבנן ולקולא והכי נהגינן אפי' אם הם רק ב' או ג' אבל אם ניכר שהיה הדם במקום האיסור נהגינן כתשובת הרא"ש עכ"ל ונ"ל דה"ה אם נתבשלה) (ונתערבה אח"כ) באחרות אם אין אנו יודעים שהדם היה במקום האיסור יש להתיר התערובות דאין חילוק בין נתבשל או חיה לענין תערובות ואע"ג דאפשר דעל ידי בישול נותנת טעם באחרות משא"כ כשהיא חיה מכל מקום נראה דיש לסמוך אדברי המקילים ואמרינן דדם ביצים מדרבנן וכל זמן שאין אנו יודעים שהיה דם במקום שאוסר הביצה יש להקל מספק שמא לא היה במקום שאוסר הביצה ומשום טפת דם עצמו דנ"ט בביצה אין לאסור דהרשב"א כתב בתשובה דדם ביצים אינו אוסר אלא כשהוא בעינו אבל אינו אוסר תערובתו וכמו שיתבאר בסמוך אע"ג דבכל מקום שהביצה אסורה אוסרת תערובתה כדאיתא בתשובת הרא"ש מ"מ בספיקא יש להקל עכ"ל וכ"כ בד"מ וע"פ זה הם דבריו כאן בהג"ה אלא שביאר יותר כאן בהג"ה הטעם שיש להקל בתערובות מבביצה עצמו והוא הואיל ובלאו הכי בתערובות חד בתרי בטל ואע"ג דנהגינן להתיר אפילו הם רק ב' ביצים כמ"ש בת"ח ובד"מ מ"מ תערובות מיקרי ובתערובות אשכחן דחד בתרי בטל ותו דאף בב' ביצים שרי מדינא כמו שאכתוב בסמוך וזה שסיים אבל אם הביצה לבדה אסור נראה מבואר הא כל מה שנתערב אפילו רק אחד באחד מותר מטעם דבתערובות סומכי' אהפוסקים דדם ביצים דרבנן והא דסתם הר"ב כדברי המחבר בסעיף ב' דאם ידוע שהוא מרוקם האפרוח חייבים עליו היינו משום כיון דלענין ביצה גופא אמרינן כל ספק לחומרא הניח הדברים כמות שהן ובזה נתיישב מה שהקשה בס' ל"ח דף קע"ט ע"א על הר"ב בזה ע"ש והעט"ז כתב בכאן דברים שלא בהשגחה ואין צורך להשיב עליהם כאשר יראה המעיין ומהרש"ל שם וסימן ק"כ כתב דקי"ל דם ביצים דאורייתא והלכך היכא דנמצא על החלבון ונתערב בין חיה בין מבושלת הכל אסור והיכא דנמצא על החלמון שלא על הקשר יקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר הכל מותר דהעיקר כדברי הרא"ה עכ"ד וכן הב"ח בסוף סעיף ד' מחמיר וכ' דלמאי דקי"ל להחמיר כשיטת הרא"ה וכשיטת הגאונים א"כ בכל ענין התערובות אסור כדכתב הרא"ש בתשו' עכ"ל ולפעד"נ דברי הרב ואו"ה דאפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא יש להקל בתערובות דהא קי"ל מדאורייתא מין במינו חד בתרי בטל וחכמים הצריכו ס' ואם נשפך ואין יכולים לידע אם יש ס' מותר דספיקא דרבנן לקולא כדלקמן סימן צ"ח סעיף ד' א"כ כ"ש הכא שיש ספק אם יש כאן איסור כלל דבטל ברובא ואף ע"ג דמדברי הר"ב בת"ח וד"מ נראה דסבירא ליה דלמ"ד דם ביצים דאורייתא הוי ספק דאורייתא הר"ב נמשך אחר תשובת הרא"ש דמשמע שם הכי והיינו משום דדוקא בנשפך אמרינן הכי דכיון דאחר שנתבטל ברוב האיסור מצד עצמו הוא דרבנן אבל לא היכא שהספק הוא באיסור עצמו ומצד אחר בא לו שהוא דרבנן ומהאי טעמא לא שרינן ספק דרוסה שנתערבה ברוב מטעם ספק דרבנן לקולא כמו שחילק בד"מ סימן נ"ז בהדיא בכה"ג מ"מ הכא כיון דהרמב"ם וש"ד וסמ"ק ואגודה ואו"ה ומהרא"י בשעריו סבירא להו דם ביצים אינו אלא מדרבנן ואם כן אפי' בלא תערובות היה ספק דרבנן ולקולא ודאי דיש לחושבו בכה"ג ספק דרבנן על ידי תערובות לכולי עלמא ודוק ואפילו נתערב רק באחד נראה דמותר דיש לומר דביצת ההיתר הוא יותר מביצת האיסור ואם כן ה"ל ספק ספיקא ספק יש כאן ביצת איסור או לא ואת"ל יש כאן איסור שמא הביצת היתר הוא הרוב ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכה"ג כתב הסמ"ק סי' ר"ה ומביאו בית יוסף סימן פ"ג וכ"כ האו"ה כלל י"ג והר"ב בת"ח כלל כ' סוף דין ג' דציר דגים היכא שיש שמנונית אסור מן התורה ודגים מלוחים כמו הרינג"ש מותרים מטעם ס"ס ספק אם נמלחו עם דגים טמאים או לא ואת"ל נמלחו שמא לא היה בהן שומן ואז צירם אינו אסור כי אם מדרבנן עד כאן לשונו והיינו ממש כהך דהכא ע"ש ואפילו בנמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קיימא לן כהרא"ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קי"ל כהגאונים וסייעתם וכן הב"ח גופיה סובר דהאי ספיקא מעליא הוא ע"ש ואע"ג דכתבתי בס"ס נ"ז דבכה"ג לא הוי ס"ס אלא דוקא גבי דרוסה דיש בלא"ה צדדים להתיר מ"מ הכא כיון שיש כאן ספק איסור כלל ודאי נראה דהוי ס"ס גמור ותו דאפילו למ"ד דם ביצים דאורייתא והדם הוא במקום האוסרו אין הביצה אסורה בודאי אלא מספיקא דשמא התחילה להתרקם כמ"ש הרשב"א ומהרש"ל שם א"כ מכל הלין טעמי נראין דברי האו"ה והר"ב אבל מה שהקיל מהרש"ל בנמצא על החלמון אינו נראה כלל ואין כן דעת הרא"ש וכל האחרונים. מיהו בנתערב הביצה שלא במינו יש לאסור התערובות כדברי מהרש"ל והב"ח ונראה שגם האו"ה והר"ב מודים לזה שהרי לא כתבו דבריהם אלא בנתערב בשאר ביצים כן נ"ל:
יא סָעִיף ה נ"ל שהוא מותר. שהרי יש פוסקים דאין בדם זה איסור כלל אפילו מדרבנן ואפילו לדברי האוסרים אותו מדרבנן היינו שלא לאכלו בעינו משום מראית העין אבל אם נתערב שלא מדעת שרי וכ"כ הרשב"א כו' עכ"ל ומשמע דאם ערבו מדעת אסור וכ"כ העט"ז והיינו לדידיה או למי שנתבטל בשבילו משום קנסא כדלקמן סימן צ"ט סעיף ה':
יב סָעִיף ה מותר. כתב בספר ל"ח דף קע"ט ע"ב דאפילו לפי המנהג שנהגו לאסור הביצה בכל מקום שנמצא בו דם דדוקא כשהוא עדיין בעין ולא כשנתערב דהבו דלא לוסיף עלה עכ"ל ובאמת דברי הר"ב בד"מ ובת"ח נראין לכאורה כן מדסתם כאן כדברי המחבר אבל אין זו סברא נכונה (והשיב בעל ל"ח וז"ל הסברא הוא שכיון שאינו נראה בעין לא החמירו וזהו שאמרתי דלא לוסיף עלה ואע"ג דמדינא אסור דינא גופא משום חומרא דספיקא הוא ע"כ) דמה בכך שנתערב הא אפילו היה בעין וזרקו היה הביצה אסורה ומכ"ש לפי מה שנתבאר דקי"ל דכל הביצה אסורה מדינא בכל ענין ויותר נראה דהר"ב לא סתם כאן אלא במקום שלא נהגו לאסור הביצה לעולם ונ"מ גם במקום שנהגו לאסור הביצה אם נתערב הדם עצמו בתערובות אחר שהוא מותר ודברי העט"ז א"א ליישב כן:
יג סָעִיף ו מותר כו'. דכיון דאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי שאינו אוסר אלא כדי קליפה וקליפת ביצה עצמה לא גרע משיעור קליפה ולא עוד אלא אפילו היתה קלופה כיון שרוטב שבקדרה אינו עולה למעלה מהכיסוי אין מה שבקדרה בולע ממנה דלא עדיף מחתיכה שבתוך הרוטב כשלא ניער וכיסה עכ"ל הרשב"א שהביא ב"י והר"ב בת"ח סוף כלל ס"ג כתב על זה ואין נראה להתיר בקליפה דהא הביצה אסורה מחמת עצמה ולא דמי לחתיכה דלא אסור רק מכח הבלוע בו ואין איסור הבלוע יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב עד כאן לשונו ולפעד"נ דאף הרשב"א לא קאמר אלא להתיר מה שבקדרה אבל החתיכה שהביצה מונחת עליו אסור כדי נטילה כדלקמן סימן צ"ב וסימן ק"ה ס"ד וה"ק ולא עוד כו' אין מה שבקדרה כו' היה נאסר אם כן הכא כשאינה קלופה הכל שרי ולישנא דהרשב"א שהוא בב"י הכי דייקא טפי ע"ש ומהרש"ל כ' בפא"ט ס"ס ק"כ על דברי הרשב"א הנ"ל וכל זאת לפי סברתו אבל לפי מאי דקי"ל דאפי' צלי וחם חשבינן כבישול ואוסר עד ס' ה"נ אוסר עד ס' עכ"ל ומדברי הרב נראה מבואר דמודה בשאינה קלופה ונראה דטעמו דאע"ג דקי"ל לקמן סימן ק"ה דאפילו בכחוש משערינן בס' הא נתבאר שם בס"ק י"ז דבאיסור בלוע כחוש אינו מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב וכיון שהביצה בתוך הקליפה חשיב איסור בלוע (והעט"ז שהעתיק טעמו של הרשב"א לא כוון יפה דהא אנן משערינן בס') ודברי מהרש"ל נראין דהא משמע מדברי הרשב"א גופיה דאלו היה אוסר עד ס' אף במקום שאין רוטב היה אסור ולא הוי חשיב איסור בלוע מה שהיא בתוך הקליפה וכן נרא' דעת האו"ה דלקמן בסמוך. וצריך לומר דתיבת מהכיסוי שבדברי הרשב"א ט"ס הוא וצ"ל למעלה מהביצה דהא מיירי שהביצה מונחת בקדרה על המאכל וכן מצאתי מוגה אבל באו"ה כלל מ"ב דין ו' כתב וז"ל והשיב רשב"א שבכסוי החמין שנמצא בה ביצה שנמצא בה דם שאינו אוסר החמין אלא כדי קליפה ע"כ ודוקא שלא נגע במאכל עצמו אבל אם נגע בו צריך ס' נגד כל הביצה כדאיתא לעיל עכ"ל וצ"ל לדבריו דאע"ג דקי"ל לקמן סי' צ"ב סעיף ה' דטפה שנפלה על הקדרה כנגד הרוטב צריך ס' מ"מ הכא כיון דהביצה היא בתוך הקליפה והקליפה מפסקת הוי כשתי קדרות חמות שנוגעות זו בזו דשרי לקמן ס"ס צ"ב (ולפ"ז מוכח דס"ל להאו"ה כדעת מהרש"ל דלעיל בסמוך ודוק):
יד סָעִיף ז ביצים המוזרות. פי' שאינם מזכר אלא דספנא מארעא ואינן נקלטות לעולם עכ"ל טור ורש"י ור"ל דאז אפי' יש בהן דם שרי אבל ה"ה דביצים הבאים מזכר שרי כשאין בהם דם אע"ג דהן מוזרות או שהדם הוא במקום שאין אוסרו במקום שנוהגים בו היתר וכ"כ הר"ן ומביאו ב"י וע"ש:
טו סָעִיף ז מותר לאכלן כו'. וכתב בשבולי לקט בשם הגאונים דאם שהו הביצים תחת התרנגולת ג' ימים אסורים משום שיקוץ עכ"ל וכתב ב"י ואין לדבר זה שורש בש"ס וגם לא ראיתי לשום פוסק שכתב כן אדרבה רש"י כתב שאע"פ שישבה עליה התרנגולת ימים רבים מותרים עכ"ל ואחריו נמשך הרב בת"ח כלל ס"ב דין ו' ולא ידעתי למה דחו דברי הגאונים בלא טעם דהא בש"ס וכל הפוסקים איתא ביצים מוזרות נפש היפה (ופרש"י ושאר מפרשים שאינו איסטניס ואין דעתו קצה בהן) תאכלם ולכך פרש"י דאפילו ישבה עליה ימים רבים מותרין אבל ודאי משום שיקוץ אסורים לאיסטניס וכ"כ האו"ה כלל מ"ב דין ה' ע"ש:
טז סָעִיף י אינו אוסר תערובתו. שהרי הן עצמן מותרין כשיש בהן הוכחה כ"ש תערובתן. שם:
א סָעִיף ב אבל חכמים אסרוהו. והוא לחד תירוצא בתוס' פ' אלו טרפות שב"י מביא כאן והיינו שבכל מקום אסור מדרבנן אבל לתירוץ השני יש חילוק דדם שעל הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו אבל במקום אחר אין בו איסור אפי' מדרבנן ומשמע מטור וש"ע דתפסו חומרא של שני התירוצים. ובב"י כתוב אבל הרמב"ם כתב ביצת עוף טהור כו' עכ"ל משמע דס"ל דפליג הרמב"ם על מה שכ' הטור דחייבים עליו אם הוא מרוקם האפרוח דהיינו מן התורה וקשה דהא הטור עצמו מביא דברי הרמב"ם אלו בסי' פ"ו וכן בש"ע מביא בשני המקומות כמו בטור ונראה לי דמה שכתב כאן דחייבין עליו היינו על הדם כמו שכתב ב"י בשם רשב"א דהוה דם בשר אבל בסי' פ"ו ברמב"ם מיירי שאין שם דם רק ריקום בשר וזהו מדרבנן. והביא רש"ל שיש להחמיר ולומר דדם ביצים דאורייתא ונפקא מיניה לענין ספק עד כאן ומ"מ יש להחמיר גם כתירוץ הראשון ולאסור מדרבנן הדם בכ"מ אבל בת"ח כלל ס"ב כתב בשם הגהת שערי דורא וסמ"ק ומהרא"י דספיקא דרבנן הוה ולקולא וכן כתב או"ה כלל מ"ב בשם אגודה אלא שכתב דדוקא בתערובת סמכינן על זה וכן עיקר וכמו שפסק גם רמ"א בסעיף ד' ועיין מה שכתבתי שם:
ב סָעִיף ג אבל אם נמצא בחלמון כו'. מחלוקתן תלוי בסוגיא בדבר זה לדעת הרא"ש והטור דאיתא בגמרא נמצא עליו דם זורק את הדם ואוכל השאר אמר רבי ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה (פרש"י הוא זרע התרנגול הקשור בראש הכד של הביצה ומשם מתחלת יצירת האפרוח וכיון שעדיין הוא שם ולא נתפזר בשאר הביצה הלכך אוכל את השאר אבל נמצא על החלמון כולה אסורה כדלקמן) תני דוסתאי לא שנו אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון כולה אסורה דשדא תיכלא בכולה פירוש דנתפשט הקלקול בכולה ביצה והך על החלמון דאסור הכל פירושו בקשר החלמון ואפילו לא נתפשט חוצה לו והטעם דדוקא בקשר חלבון ולא נתפשט חוצה אוכל השאר אבל נמצא על קשר חלמון אמרינן שכבר היה על קשר חלבון. שמשם תחלת היצירה ונתפשט חוצה ובא לקשר חלמון שהוא מכוון נגדו אבל אם נמצא על החלמון שלא על הקשר ואין ניכר שנתפשט מן הקשר הביצה מותרת ורבי ירמיה ודוסתאי לא פליגי ר"י קמ"ל דבחלבון גופיה יש חילוק דאם הדם על הקשר הדם אסור והביצה מותרת ואם נתפשט חוצה אף הביצה אסורה אבל שלא על הקשר הן בחלבון הן בחלמון הביצה מותרת ודוסתאי קמ"ל דעל קשר החלמון הוה כמו נתפשט מקשר החלבון חוצה ואסור כל הביצה זהו לדעת רש"י והוא י"א שמביא רמ"א כאן אבל הרי"ף ורמב"ם מפרשים דדוסתאי פליג על ר' ירמיה וס"ל דבחלמון אין חילוק בין קשר או מקום אחר ואסור בכ"מ ובחלבון בכ"מ דם אסור וביצה מותרת והוא דעת הש"ע בסעיף זה והכריע הרא"ש והטור להחמיר כשני דעות דהיינו בחלמון אסור' הביצה בכל מקום ובחלבון גם כן אסור אם נתפשט הדם מקשר ולחוץ ואין היתר לביצה אלא בחלבון שלא בקשר או בקשר שלה ולא נתפשט וכתב רמ"א שמנהגינו לאסור הביצה בכל גווני וטעמו מבואר בת"ח דאין אנו בקיאין איזה מקום נקרא קשר. אבל יש לאסור מטעם אחר דיש שיטה להרא"ה הביאו הר"ן דגרס איפכא בגמרא דחלבון גרע טפי וכתב שדבר זה אנו יודעין שאפרוח נוצר מן החלבון ולא מן החלמון שאם אתה שובר הביצה בעוד שהאפרוח בתוכה לא תמצא דבר מן החלבון שממנו נוצר והחלמון כולו קיים ע"כ היה הרא"ה אוסר בכ"מ דאם נמצא על חלבון אסור מכח שיטה שלו ואם נמצא על חלמון אסור מכח שיטת רי"ף ורמב"ם וכתב רש"ל דהכי קי"ל כדעת הרא"ה:
ג סָעִיף ד שזרקו החלמון כו'. בב"י כתב דחשש של דין זה דשמא היה הדם במקום האוסר ובא לכאן על ידי טריפה שטרפה ואזלינן לחומרא דדם ביצים מן התורה ולפי זה מאן דסבירא ליה דם ביצים מדרבנן אזלינן לקולא דשמא לא היה במקום האוסר וכתב בת"ח כלל מ"ב דדבריו אינם נכונים דאף למ"ד דרבנן אסור כאן כיון דנמצא דם על חלמון אנן מחמירין כרי"ף שהחלמון אסור מדינא אלא דאם היה ספק אם היה על החלמון או על החלבון בזה דברי הב"י נכונים עכ"ל. כתב רש"ל ויש לדקדק אם היו טרופות היאך יכול ליקח החלמון שעליו הדם הרי הוא כבר טרוף ומעורב ובודאי איירי אחר שהתחיל לטרפן ראה הדם על החלמון שעדיין היה שלם וכתב עוד שזהו לדעת הרא"ש אליבא דרש"י אבל לרי"ף דלעיל אסור בלא טעם דעקירה אלא מכח חלמון עצמו דאסור ועוד אומר אני שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מותר מאחר דלרש"י והרא"ה שרי ודבריהם עיקר אלא שאנו מחמירין כרי"ף ע"כ לא חיישינן כולי האי להחמיר בתערובות שנתערב מעט ממנה לשאר ביצים אבל כשהתחיל כבר לטרוף אפי' מעט אסור דספק דאורייתא ראוי להחמיר עכ"ל. ועיין מה שאכתוב בסמוך סעיף זה מזה:
ד סָעִיף ד יקח החלמונים כו'. שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון ע"כ טוב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשירה ולא ישאר משאינה כשירה כלום עם הכשירים שבקערה כ"כ הגהות מרדכי והוא מתרץ למה לא נעביד איפכא:
ה סָעִיף ד הואיל ובלאו הכי חד בתרי בטיל. פירוש דמן התורה חד בתרי בטל אפילו לח בלח אלא דרבנן הצריכו ששים כדלקמן סימן צ"ח משום הכי כאן שיש ספק אם היה במקום האוסרו הוה ספיקא דרבנן ואזלינן לקולא אבל אם לא היה התערובות אלא חד בחד אין זה ספק דרבנן כיון שמן התורה לא בטיל ממילא אי הוה הדם במקום האוסר היה איסור דאורייתא ואם כן הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא משום הכי נקיט רמ"א חד בתרי כו' וא"ל דהא גם בחד בתרי לא בטיל לקמן סי' קי"א אלא דוקא בשני תערובות התם קאי על דבר חשוב שגזרו רבנן דלא ליבטל אפילו בששים על כן אין לו היתר רק בשני תערובות מה שאין כן בביצה שנטרפה אזלא חשיבות שלה ועל כן אזלי' בספיקא דרבנן לקולא ואפילו לדעת רש"ל שפסק כהרא"ה שבכל מקום אסור כמו שזכרתי בשמו בסמוך מ"מ שייך שפיר כאן ספק אם היה במקום האוסרו דאם נאמר העיקר כגירסת הרי"ף ממילא בחלבון שלא על הקשר יש היתר ואם נאמר כגירסת הרא"ה ממילא בחלמון יש היתר אלא שמצד החומרא שאין לנו להכריע אנו אוסרים בכל מקום אבל מכל מקום יש לפי האמת כאן ספק אם היה שם איסור ורש"ל עצמו הכריע להקל בתערובות כמו שזכרתי בסעיף זה בשמו שכת' מאחר דלרש"י והרא"ה שרי ודבריהם עיקר אלא שאנו מחמירין כרי"ף כו' אין צריך ששים וכדלקמן סימן צ"ח באם נשפך כו' דמקרי ספק דרבנן אלא דעדיין צריכין אנו לפרש דברי רמ"א כאן דלפי דבריו קשה למה כ' הרא"ש בתשו' שמביא בטור ובב"י כיון שהחלבון דק מתערב יחד והכל אסור והא גם התם מיירי שלא ברור לנו אם היה במקום האוסר כמבואר בדברי התשו' שמביא ב"י שכת' שאין ידוע אם בא מן החלבון או מן החלמון כו' ואם כן היה לו להתיר מטעם רמ"א ולא קשה מידי דבאמת האי סברא דחד בתרי בטל לא מהני כאן לומר שבשביל זה הוה ספיקא דרבנן כיון דיש ספק אי הוי במקום האוסר מן התורה למאן דאמר דם ביצים דאוריית' הוי ליה כודאי היה במקום האוסר כדאשכחן בסימן ק"י סעיף ט' כל שהספק בגופו לא מהני ליה אחר כך לומר ספק ספיק' על ידי תערובות וכ"כ באו"ה כלל כ"ז דין י' דאם היה התערובות הא' רק חד בחד ונתערב אח"כ התערובות השני כולו אסור כיון דבתערובות הראשון לא היה בטל מן התורה רק היה ספק דאורייתא לא מהני אחר כך תערובות השני לומר דחד בתרי בטל דהוה כאילו נפל ודאי איסור שם כיון שהוא מן התורה אם כן הכא נמי הוה האי דם ספק דאורייתא והוי ליה כאילו היה ודאי במקום האוסר ולא מהני אחר כך חד בתרי בטל דעדיין צריך דוקא ששים מדרבנן ולא דמי לנשפך הרוטב בסימן צ"ח סעיף ב' דאזלינן לקולא דשם יש כאן ודאי איסור דאורייתא אלא שיש לו תקנה מצד ביטול ברוב דמהני מן התורה אלא דמדרבנן צריך ס' בזה אנו מקילין בנשפך ואנו תולין לומר שהיה גם ס' משא"כ כאן דבאת להקל מצד ספק איסור דאורייתא בזה אנו אומרים דהוי כודאי איסור וזה כלל בהרבה מקומות ועיין מה שכתבתי סי' ק"ז סעיף א' על ת"ח. והא דהתיר רמ"א כאן משום חד בתרי בטיל היינו משום דאזיל לטעמיה שכ' בת"ח כלל ס"ב דדוקא אם לא נתערב אמרינן לחומרא שמא היה במקום האוסר דדם ביצים דאוריית' אבל אם נתערב סמכינן אאותו תירוץ של תוס' דדם ביצים בכל מקום אינו אלא מדרבנן כיון שיש הרבה אחרונים דס"ל כן נמצא דכאן פסק שפיר בתערובות להקל כיון שיש קולא אחרת דחד בתרי בטיל ואין כאן ספק איסור דאורייתא כי יש לנו לומר שאין כאן איסור דאורייתא כלל מה שאין כן בביצה לבדה אנו מחמירין כהאומר דם ביצים דאוריית' וכ"כ באו"ה כלל מ"ב וע"כ לא קשה מידי על תשו' הרא"ש שאוסר התערובות כי הוא ס"ל דם ביצים דאורייתא ועל כן לא מהני חד בתרי בטל כמו שזכרתי. ורש"ל ס"ל דאפי' בתערובות מחמרינן מכח חומרא דדם ביצים דאוריית' כמו שהעתקתי לעיל בשמו ולענין הלכה יש לפסוק כרמ"א שכ"כ בשם או"ה דהכי נוהגין בפרט שרבים מהאחרונים מקילין בכל ספק כזה ומש"ה הוריתי במעשה שבא לידי באשה שעשתה עיס' שנילושה בביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפה של ביצה אחת מהם והיו שם ביצים הרבה באותו תערובות ואמרתי שמותר הכל מטעם של רמ"א שזכרתי דהוה כמי שאין כאן אלא ספק דרבנן כיון שאפילו היה במקום האוסרו הוה בטיל ברוב מן התורה (וכן) [וכאן] בספק אזלינן לקולא וא"ל דהא נתערב בעיסה והוי ליה כמין שלא במינו וצריך מן התורה ס' כדלקמן סימן צ"ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרי' סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ"ח על כן התרתי התערובות הנזכר:
ו סָעִיף ו מותר כל החמין. כתב רש"ל זהו לפי סברתו דרשב"א אבל לפי מה שנפסוק לקמן דאפילו צלי וחם לתוך חם חשבינן כבישול ואוסר עד ס' ה"נ אוסר עד ס' עכ"ל ובסימן ק"ה סעיף ט' כתבתי מסקנת רש"ל שהיא כן ונראה שאין להחמיר כאן בזה אלא אם הדם במקום שהוא אוסר בודאי אבל אם נמצא במקום שאין אסור מן הדין כגון על החלמון שלא על הקשר אין להחמיר כולי האי כאן לאסור החמין וכמ"ש בסמוך בשם רש"ל שהקיל ג"כ בזה לענין מידי אחרינא כל שכן בזה שרבים ס"ל דאין חם בחם אוסר יותר מכדי קליפה וקליפת' הביצה מהני כאן שאין צריך קליפה:
א סָעִיף א חיה. כ' הש"ך דה"ה דם כוי:
ב סָעִיף ב חייבים. וכ' הש"ך דוקא בטפת דם אבל אם הוא מלא דם וניכר מקום התחלת האפרוח אינו אלא מדרבנן וע"ל סימן פ"ו:
ג סָעִיף ב חכמים. כ' רש"ל שיש להחמיר ולומר דדם ביצים דאוריי' ונ"מ לענין ספק ועי' בדברי רמ"א ס"ד:
ד סָעִיף ג בחלמון. הש"ך הביא הכל בו ושאר פוסקים דס"ל שאין חילוק אפי' היא ביצה בת יומא דלא כרש"ל שמחלק בזה:
ה סָעִיף ג לחלבון. הט"ז וש"ך כתבו דמנהג הזה הוא עפ"י הדין שאנו חוששין לסברת הרא"ה דפוסק שיש להחמיר יותר בחלבון מבחלמון וכתב מהרש"ל שדבריו עיקר להלכה:
ו סָעִיף ד וישאיר. כתב הט"ז הטעם שאי אפשר ליקח ביצה מחברתה שלא ישאר בתחתון מעליון ע"כ טוב שישאר בקערה מן הכשרים עם שאינה כשרה ולא ישאר משאינה כשרה עם הכשרים שנעקרו מהקערה וכתב עוד בשם מהרש"ל שאם לא היו טרופות ומצא על החלמון שלא על הקשר שיקח הביצה עם החלמון ויזרקנה והשאר מותר אבל כשהתחיל לטרוף אפילו מעט אסור דספק דאורייתא הוא ולחומרא:
ז סָעִיף ד התערובות. כ' הש"ך דנראה מדברי רמ"א שכ' אבל אם הביצה לבדה אסורה משמע הא נתערב אפילו אח' באח' מותר מטעם דבתערובות סומכים אפוסקים דדם ביצים מדרבנן דלא כב"ח שכ' דלדידן דס"ל דדם ביצים מדאורייתא הוי ספק דאורייתא ולענ"ד נראה דאפי' למ"ד שהוא מן התורה יש להקל בתערובות דהא קי"ל מדאורייתא מין במינו בטיל חד בתרי וחכמים הצריכו ס' ואם נשפך ואין יכולים לידע אם יש ס' מותר דספק דרבנן לקולא כ"ש הכא דיש ספק אם יש כאן איסור כלל דבטל ברוב ואע"ג דמדברי הרב בד"מ נראה דס"ל דלמ"ד דם ביצים דאורייתא הוי ספק דאורייתא ודוקא בנשפך מקילין דכיון שנתבטל ברוב האיסור מצד עצמו הוא דרבנן אבל לא היכא שהספק באיסור עצמו ומצד אחר בא לו שהוא מדרבנן ומהאי טעמא לא שרינן ספק דרוסה שנתערבה ברוב מטעם ספק דרבנן לקולא כמ"ש בד"מ בהדיא סי' נ"ז מ"מ הכא כיון דהרמב"ם והרבה פוסקים ס"ל דדם ביצים אינו אלא מדרבנן ואם כן אפילו בלא תערובות הוי ספק דרבנן ולקולא ודאי דיש לחושבו ע"י תערובות ספק דרבנן לכ"ע. ואפי' נתערב א' בא' מותר די"ל דביצת ההיתר היא יותר מביצת האיסור וא"כ ה"ל ס"ס ספק יש כאן ביצת איסור ואת"ל דיש כאן איסור שמא ביצת ההיתר היא הרוב ואם כן אינו אסור אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ולקולא ואפי' נמצא על החלמון ונתערב חשיב ספיקא דשמא קיי"ל כהרא"ה וסייעתו וכן בנמצא על החלבון ונתערב שמא קיי"ל כהגאונים וסייעתם ואע"ג דכתבתי בס"ס נ"ז דבכה"ג לא הוי ס"ס רק גבי דרוסה דיש בלא"ה צדדים להתיר מ"מ הכא כיון שיש ספק איסור כלל ודאי נראה דהוי ס"ס גמור ותו דאפילו למ"ד דהוא מן התורה אין הביצה אסורה בודאי אלא מספיקא שמא התחילה להתרקם א"כ מכל הלין טעמים נראה דיש להקל עכ"ל וכ' בט"ז מעשה בא לידי שאשה עשתה עיסה שנילושה מביצים ואחר הלישה נמצא טפת דם בקליפ' של אחד מהם והיו שם ביצים הרבה מאותו תערובות והתרתי הכל דהוי כמו ספק דרבנן דכיון דאפילו היה במקום האוסרו היה בטל ברוב מן התורה וכן בספק אזלינן לקולא וא"ל דהא נתערב בעיסה וה"ל מין בשאינו מינו דצריך מן התורה ס' כדלקמן סי' צ"ח זה אינו דהא נתערב גם בביצים כשרים ואמרינן סלק את שאינו מינו כאילו אינו ומינו רבה עליו ומבטלו כדלקמן סי' צ"ח ע"כ התרתי עכ"ל:
ח סָעִיף ה ושכח. כ' הש"ך ומשמע דאם ערבו מדעת אסור לדידיה או למי שנתבטל בשבילו משום קנסא. וכל זה במקום שלא נהגו לאסור הביצה לעולם ונ"מ גם במקום שנהגו לאסור אם נתערב הדם עצמה בתערובות אחר שהוא מותר:
ט סָעִיף ו מותר. דכיון דאין במקום הביצה רוטב לא עדיף מצלי שאינו אסור אלא כדי קליפה (וקליפ' ביצה עצמה לא גרע משיעור קליפה). כ' רש"ל למאי דקיימא לן דאפילו צלי וחם לתוך חם הוי כבישול ואוסר עד ס' גם כאן אוסר עד ס' וכתב הט"ז דמ"מ אין להחמיר אלא אם הדם במקום שאוסר בודאי (אז צריך ס' נגד כל הביצה) אבל אם נמצא על החלמון שלא על הקשר וכה"ג יש להקל (וכן אם היה ספק אם הוא במקום האוסרו אזי די בקליפה וקליפת הביצה מהני כאן. קיצור דינים אלו אם נתערב הביצה ולא ידעינן אם הוא במקום האוסרו אזי אם נתערב במינו או במינו ושאינו מינו מותר אבל בשאינו מינו לבד אסור וצריך ס' נגד הביצה. ודוקא בחם אבל בצונן נוטל הביצה ושאר מותר כדי קליפה) וכתב הש"ך דמדברי רמ"א נראה דמודה להמחבר אם אין הביצה קלופה ואע"ג דקי"ל בסי' ק"ה דאפי' בכחוש משערין בס' הא נתבאר שם באיסור בלוע כחוש אינו מפעפע בלא רוטב והביצה בקליפתה הוי איסור בלוע ומסיק דמ"מ דברי מהרש"ל נראין ע"ש:
י סָעִיף ז המוזרות. פירש"י והטור שאינם מזכר אלא דספנא מארעא וכ' הש"ך דה"ה מזכר אם אין בהם דם אע"ג דהן מוזרות שרי:
יא סָעִיף ז לאכלם. כ' הש"ך ומשום שיקוץ אסורים לאיסטניס (כ' בשיבולי לקט בשם הגאונים דאם שהו הביצים תחת התרנגולת ג' ימים אסורים משום שיקוץ והב"י וכל האחרונים כתבו סתמא להתיר וש"ך ופר"ח הביאו ראיה כדעת הגאונים):
א סָעִיף ד וכל זה. עש"ך ס"ק יו"ד שהאריך דיש ספק בכל מקום שימצא ואף אם נמצא בחלמון דלמא הלכה כרא"ה כו' ואין ודאי לפי דבריו אלא בנמצא על קשר חלמון וגם על החלבון שאז אסור לכ"ע ומיד בתר הכי כתב (ובבה"ט לא העתיק זאת) אבל מ"ש מהרש"ל להקל בנמצא על החלמון אינו נראה ע"ש ודבריו סותרים זא"ז ועיין פמ"ג שכתב דאולי חזר בו הש"ך וסובר דעיקר כהגאונים. ועיין בספר נחלת עזריאל בחולין ד' ס"ב שפירש דבריו דה"ק דבהא אין הלכה כמהרש"ל דמקיל בחלמון משום דס"ל עיקר להלכה כדברי הרא"ה וא"כ נמשך מזה קולא בהפ"מ כמ"ש באמת הפר"ח (הובא בבה"ט של מהרי"ט סק"ג) ע"ז כתב הש"ך דז"א דכל אחרונים ס"ל דלא כוותיה רק דחלמון חמיר אבל בתערובות לעולם יש להקל משום ספק ע"ש. ומ"ש הבה"ט בשם ט"ז מעשה בא לידי כו' נראה דכל זה לשיטתו לקמן סימן צ"ח אבל לשיטת הש"ך שם סק"ח נראה דהאי דאינו מינו אסור וכן מצאתי בגליון יו"ד של הגאון מהר"ר יאקב ברלין ז"ל אך הפמ"ג כתב דגם הש"ך אפשר יודה כאן ע"ש. [ועיין בספר לבושי שרד שהאריך בזה ומבואר שם כמה חלוקי דינים ע"ש]:
ב סָעִיף ה ושכח וטרף. עבה"ט בשם ש"ך ונ"מ גם במקום כו'. ועיין בספר תפל"מ שכתב ונראה לי דנ"מ לדידן בביצים דספנא מארעא דאין אסור רק הדם כמ"ש הש"ך ס"ק י"ד ואי טריף עם הדם מותר ונ"ל דאפי' אם הוא ספק אם מזכר אי ספנא מארעא אפשר שמותר בכה"ג ואפילו את"ל דאסור דהוי דאוריי' למ"ד דם ריקום דאוריי' מ"מ אם נתערב חד בחד וכ"ש בתרי בטל דהוי ס"ס גמור ולפ"ז לדידן דכל הביצים הם ספק אי ספנא מארעא מותרים בתערובות עכ"פ מיהו י"ל דספנא מארעא לא שכיח כולי האי שיהיה בו דם כמו ביצי זכר והוי איסורא שכיח טפי ולא הוי ס"ס גמור צ"ע עכ"ד ע"ש:
ג סָעִיף ז ביצים המוזרות. עש"ך ועיין בתפל"מ שכתב דה"ה ביצים הנמצאים במעי התרנגולת שנמצא בהם דם מותרים רק שיזרוק הדם דהא ג"כ אין נקלטות לעולם כדאיתא פ"ק דביצה ד' ו' וצ"ע לדינא ע"ש וכן ראיתי בכתבי הרב הגדול מהר"ד זצ"ל שפסק כן:
א סָעִיף א וכן כו'. עבה"ג ועגמ' שם:
ב סָעִיף א אבל דם כו'. כריתות כ"א ב' מתבי דם כו':
ג סָעִיף ב דם ביצים כו'. כשני התי' של תוס' שם ד"ה והוא. וי"ל דמדרבנן כו' ועי"ל דדם כו':
ד סָעִיף ג נמצא כו'. עבה"ג ולסברא זו אין חילוק בין קשר וחוץ לקשר דבחלמון בכ"מ אסור ובחלבון בכ"מ מותר: (ליקוט) נמצא כו'. ערש"י שם ס"ד ב' ד"ה ביצים מוזרות כו'. וכן הסכים הרשב"א וכתב דבהן בכ"ע זורק את הדם ואוכל את השאר (ע"כ):
ה סָעִיף ג וי"א כו'. הוא שיטת רש"י ותוס' הנ"ל דל"פ אלא דלשיטתם אף בחלמון אינו אסור אלא בנמצא על הקשר אלא דא"צ חוץ לקשר אלא שכתב הרא"ש ורשב"א דיש להחמיר כשיטת שניהם וזהו הי"א דכאן:
ו סָעִיף ג ויש מחמירים כו'. גזירה אטו קשר חלמון דאסור מדאורייתא כנ"ל ס"ב:
ז סָעִיף ג ומזה נתפשט כו'. ר"ל אפילו שלא על הקשר ועש"ך: (ליקוט) ומזה נתפשט כו'. אבל י"ל מטעם אחר דהרא"ה פי' להיפך דבחלבון אסור וחלמון מותר וכ' דז"ש שם א"ל רב גביהה כו' ר"ל דאביי יחידאה הוא ע"ש שהאריך וכ"כ ביש"ש שיש להחמיר כדבריו אבל הוא דוחק וגם בירושלמי הביאו תוס' שם ד"ה והוא כו' מבואר כדברי אביי ע"ש (ע"כ):
ח סָעִיף ד ביצים כו'. כנ"ל לדעת הרי"ף ואוסר תערובתן אפילו אם הוא מדרבנן כמ"ש בפג"ה (צ"ח א') לא תזלזל כו':
ט סָעִיף ד אבל כו' הואיל כו'. ר"ל מדאורייתא במין במינו כמש"ל צ"ח ב' וכמ"ש בזבחים ע"ט ויש כאן עוד ספק אם אסור כלל ואע"ג דבסי' ק"י אוסר בספק ותערובת התם בדאורייתא וכאן רוב הפוסקים ס"ל שהוא דרבנן אבל בלא תערובת יש להחמיר אע"ג דספיקא דרבנן להקל הואיל וי"א שהוא דאורייתא:
י סָעִיף ה נמצא כו'. כמ"ש בס"ס זה וכל דם דגים כו' וה"ה כאן שאין אסור אלא מד"ס כמ"ש בתוס' דחולין וכנ"ל בס"ב ואף שהחמירו בה יותר מבהם אם נמצא בהן אף שיש מוכיח מ"מ בזה שוין ועב"י:
יא סָעִיף ו נמצא כו'. דבלא רוטב אין אוסר יותר מבצלי כדי קליפה ועבתוס' צ"ו ב' ד"ה אם יש וק"ח א' ד"ה טיפת כו' וכדעת דבצלי סני בקליפה ועבתוס' שם צ"ו ב' ד"ה עד ובא"ה סי' תס"ז ולקמן סי' ק"ה וכאן קליפת הביצה לא גרע מכדי קליפה:
יב סָעִיף ז ובלבד כו'. כנ"ל בס"ב דאף שאינו במקום האוסר הדם אסור מדרבנן:
יג סָעִיף ח מותר כו'. תוס' ס"ד א' ד"ה סימנין כו':
יד סָעִיף י וכל כו'. דהשתא בעינן כל שיש להן מוכיח מותרין כ"ש בתערובתן שאין ניכר דאין משום מראית עין:
Hebrew text: Torat Emet (vocalized), Public Domain.