א יום טוב שחל להיות ערב שבת לא יבשל בתחילה מיום טוב לשבת אבל מבשל הוא לי"ט ואם הותיר הותיר לשבת ועושה תבשיל מערב יום טוב וסומך עליו לשבת בית שמאי אומרים שני תבשילים ובית הלל אומרים תבשיל אחד ב' ומודין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשילין אכלו או שאבד לא יבשל עליו בתחילה שייר הימינו כל שהוא סומך עליו לשבת יום טוב שחל להיות ערב שבת כו' כתיב את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו ר' ליעזר או' אופין על האפוי ומבשלין על המבושל רבי יהושע אומר אופין ומבשלין על המבושל מה טעמ' דר' ליעז' את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו מה טעמ' דר' יהושע את אשר תאפו ואת אשר תבשלו בשלו אמר ר' ליעזר אתיא כמאן דאמ' במרה ניתנה השבת ברם כמ"ד באלוש ניתנה השבת עומדין באלוש ומזהירין באלוש איתא חמי דבר תורה הוא אסור ועירובי תבשילין מתירין א"ר אבהו בדין היה שיהו אופין ומבשלין מיום טוב לשבת אם או' את כן אף הוא אופה ומבשל מי"ט לחול איתא חמי מציעין את המיטות מי"ט לשבת ואין אופין ומבשלין מי"ט לשבת א"ר אילא ולמה מציעין מיום טוב לשבת שכן מציעין את המיטות מלילי שבת לשבת ויאפו או יבשלו מי"ט לשבת אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת ר' כהנא בריה דר' חייה בר בא אמר ובלבד שלא יערים מתניתא דר"ש בן אלעזר תני אין עושין מי"ט למוצאי יום טוב והא תני ממלאה היא אשה קדירה בשר אע"פ שאינו אוכל ממנו אלא חתיכה אחת קומקום של חמין אע"פ שאינו שותה ממנו אלא כוס אחד אבל פת אינה אופה אלא צורכה תני ר"ש בן אלעזר אומ' ממלאה היא אשה את התנור פת מפני שהפת יפה בשעה שהתנור מלא דרש רב חונה כהדא דר"ש בן אלעזר דרש רבי יוחנן לטיבראי כהדא דר"ש בן אלעז' הוה דרש להון להלכה ואינון סברין לעובדא אית דבעי מימר לעובדא דרש להון אתון ושאלון ליה ודרש להון להלכה חזר ודרש להון ולא ידעין אין להלכה אין לעובדא א"ר אבא בר זבדי הורי ר' אבהו כהדא דר"ש בן אלעזר ר' חייה בשם ר' יוחנן צריך לומר עלי ועל מי שלא עירב הרי שלא עירב אחרים שעירבו מותרין לעשות לו משלו ר' זריקן בשם ר' זעורה במזכה להן משלו די לא כן נמצאו עושין לו משלו לא עירב ולא עירבו לו אחרים ר' יצחק אומר צולה לו דגה רב חונה אמ' מחמם לו חמין שמואל אמ' מדליק לו את הנר תני ר' חייה ממלא לו חבית של מים ומדליק לו את הנר מעשה באחד שהדיר את בנו לתלמוד תורה ובא מעשה לפני ר' יוסי בן חלפתא והתיר לו למלאות לו חבית של מים ולהדליק לו את הנר ר' חייה רבה עלה לביתו אמרין ליה אנשינן מערבה אמ' לון אית הכא טלופחין מן איתמל אמרין ליה אין הדא אמר' אפי' מין אחד אית הוה בהון תרדין הדא אמר' אע"פ שאי' בהן כזית אית הוה בהון שיעור' הדא אמרה אינו צריך להתנות אמר רב חסדא תניי היה לו לרבי חייה הגדול תני א"ר שמעון בן אלעזר מודין בית ב"ש ובית הלל שהן שני תבשילין על מה נחלקו על הדגה ועל הביצה שיש עליה שבית שמאי אומרים תבשיל אחד ובית הלל אומרים שני תבשילין הכל מודין שאם פירפר ביצה על גבי המליח או שחיתך קפלוט תחת הדג או שבישל שני מינין בקדירה שהן שני תבשילין והלכה כדברי התלמיד רב אמר אומר אני אין פחות מכזית לית הדא פליגא על רבי יוחנן דרבי יוחנן אמר עלי ועל מי שלא עירב מתניתא מסייעא לרבי יוחנן עירוב תחילתו וסופו אין לו שיעור יום טוב שחל להיות בערב שבת אין מערבין לא בחצירות ולא בתחומין דברי רבי מאיר וחכמים אומרים מערבין בחצירות ואין מערבין בתחומין מערבין בחצירות שכן את מתיר לו דבר שהוא מותר לו ואין מערבין בתחומין שכן את מתיר לו דבר שהוא אסור לו אית תניי תני ומחלף אמר רבי לעזר הואיל והן תנייא מחלף צריכין אנן מיחוש רבי ירמיה בשם רבי זעורה מאן דעבד טבאות מערב מן איתמל אמר רבי יודן הדא דאת אמר בשלא עשה לו עירובי תבשילין אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר רבי יוסה בי רבי בון בעי ועירובי תבשילין מתירין את המחיצות
ב חל להיות אחר שבת בית שמאי אומרים מטבילין את הכל מלפני השבת ובית הלל אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת הלכה ב' מתניתא בכלים גדולים אבל בכלים קטנים מערים עליהן ומטבילן תני רבי הושעיה ממלא הוא אדם כלי טמא מן הבור ומערים עליו ומטבילו תני נפל דליו לתוך הבו' נפל כלייו לתוך הבור מערי' עליהן ומטבילן תרין אמורין חד אמ' בכלים שניטמאו באב הטומאה וחורנה אמ' בכלים שניטמאו בוולד הטומאה מתיב מאן דאמ' בוולד הטומאה למאן דאמ' באב הטומאה אפי' בחול יהא טעון הערב שמש אמר ליה ברוצה לישתמש בהן חולין בטהרה כל מחוייבי טבילות טובלין כדרכן בתשעה באב וביום הכיפורים אמר ר' חנניה סגן הכהנים כדיי הוא ביתו של אלהינו שיאבדו עליו הכהנים טבילה אחת דרש רבי לוי כהדא דרבי חנניה סגן הכהנים ואדם בשבת שכן אדם טובל לקירויו בשבת
ג בית שמאי אומרים מביאין שלמים ואין סומכין עליהן אבל לא עולות ובית הלל אומרי' מביאין שלמים ועולות וסומכין עליהן הלכה ג' מתניתה דלא כרבי דתני אין מטבילין כלי על גב מימיו ביום טוב ואין משיקין את המים בכלי אבן לטהרן בשבת דברי רבי וחכמים אומרים מטבילים כלי על גב מימיו ביו' טוב ומשיקין את המים בכלי אבן בטהרה בשבת לא אמ' אלא בשל אבן הא בשל עץ לא כיצד מגב לגב רצה לעשות עיסתו על גבי גיתו או גיתו על גבי עיסתו מטביל את כליו כיצד מחבור' לחבורה היה אוכל עם חבורה זו ונמלך לוכל עם חבורה אחרת טובל
ד ושוין שמשיקין את המים בכלי אבן לטהר' אבל לא מטבילין מטבילין מגב לגב ומחבורה לחבורה ביום טוב הלכה ד' בית שמאי אומרים הותרה סמיכה שלא כדרכה ובית הלל אומרים לא הותרה סמיכה שלא כדרכה אי זו היא שלא כדרכה מאתמול אמר רבי זעורה כל עמא מודיי באשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא שלמי נדבה שסמך עליהן מאתמול יצא מה פליגין בשלמי חגיגה בית שמאי עבדין לון כשלמי נדבה בית הלל עבדין לון כאשם מצורע אמר רבי יסי הן דאת אמר אשם מצורע שסמך עליו מאתמול לא יצא בזמנו עיבר זמנו נעשה כשלמי נדבה אמרו בית הלל לבית שמאי מה אם בשעה שאני אוס' להדיוט הרי אני מתי' לגבוה בשעה שהוא מותר להדיוט אינו דין שנתיר לגבוה אמרו להן בית שמאי והרי נדרים ונדבות יוכיחו שהן מותרין להדיוט ואסורין לגבוה אמרו להן בית הלל לא אם אמרתם בנדרים ונדבות שאין זמנן קבוע תאמרו בחגיגה שזמנה קבוע אמרו להן בית שמאי חגיגה אין זמנה קבוע שאם לא חג בראשון חוגג בשני לא חג בשני חוגג בשלישי אמרו להן בית הלל חגיגה זמנה קבוע שאם לא חג ברגל אינו יכול לחוג אחר הרגל אמרו להן ב"ש והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם אמרו להן בית הלל משם ראייה לכם אינו נעשה אבל נעשה הוא לגבוה אבא שאול אומרו טעם אחר מה אם בשעה שכירתך סתומה כירת רבך פתוחה בשעה שכירתך פתוח' אינו דין שתהא כירת רבך פתוחה ד"א אינו דין שיהא שולחנך מלא ושולחן קונך ריקם אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי שמעון בן לקיש הוה עבר קומי סדרא ושמע קלהון קראיי ההן פסוקא ויזבחו ליי' זבחים ויעלו עולות ליי' למחרת היום ההוא אמר מאן דמפסק לה כב"ש מאן דקרי כולה כב"ה ניחא עולות למחרת היום ושלמי' למחרת היום ואין שלמים באין כבית שמי אמר רבי יוסי בי רבי בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין והקריבו למחר מעשה בהלל הזקן שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וחברו עליו תלמידי שמי התחיל מכשכש בזנבה אמר לון ראו נקיבה היא ושלמים הבאתיה והפליגן בדברים והלכו להן לאחר ימים גברה ידן של ב"ש ובקשו לקבוע הלכה כדבריהן והיה שם בבא בן ביטיי מתלמידי בית שמאי יודע שהלכה כבית הלל פעם אחת נכנס לעזרה ומצא אותה שוממת אמר ישמו בתיהן של אילו שהשימו בית אלהינו מה עשה שלח והביא שלשת אלפים צאן מצאן קדר וביקרן ממומין והעמידן בהר הבית אמ' להן שמעוני אחיי בית ישרא' כל מי שהוא רוצה יביא עולות יביא ויסמוך יביא שלמים יביא ויסמוך באותה השעה נקבעה הלכה כבית הלל ולא אמר אדם דבר אמר רבי יצחק בר לעזר הדא אמרה בשירותא בעייא מוליי סמא דקיסא מיניה וביה כל גומרא דלא כוויה בשעתה לא כוויה שוב מעשה באחד מתלמידי הלל שהביא עולתו לעזרה וסמך עליה וראהו אחד מתלמידי שמי אמר ליה מה זו סמיכה אמר ליה מה זה שתיקה שיתקו בנזיפה והלך לו
ה בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן היו ראויין לשתייה ובית הלל מתירין ועושה מדורה ומתחמם כנגדה הלכה ה' פתר לה תרין פתרין על דעתון דבית שמאי והוא ששתה מהן על דעתון דבית הלל והן שיהו ראוין לשתייה ועושה מדורה ומתחמם כנגדה דברי הכל והוא שיהא קומקום כנגד המדורה פתר לה פתר אוחרן על דעתהון דבית שמאי והוא שיהא קומקום כנגד המדורה על דעתון דבית הלל אפילו אין הקומקום כנגד המדורה חמין שהוחמו ביום טוב וכן המים שהוחמו מערב שבת לשבת רב ושמואל חד אמר מרחיץ בהן פניו ידיו ורגליו וחורנה אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברי' ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא מן מה דתני שמואל מרחיץ בהם פניו ידיו ורגליו הוי רב דו אמר מרחיץ בהן גופו איברים איברי' חד פילוסופוס שאל לבר קפרא אבלט שאל ללוי סריסא מותר לשתות ואסור לרחוץ אמר ליה אם תראה סריס מתחבק עם אשתך שמא אינו רע לך אמר ליה אין אמר ליה ומכי הוא לך כלום אמר ליה שלא תתפרץ אמר ליה והכא שלא יתפרצו כיון שיצא אמרו לו תלמידיו ר' לזה דחיתה בקנ' לנו מה את משיב אמ' להן והלא כבר נאמר אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם
ו שלשה דברים ר"ג מחמיר כדברי בית שמאי אין טומנין את החמין מיום טוב לשבת ואין זוקפין את המנורה ביום טוב ואין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין אמר ר"ג מימיהן של בית אבא לא היו אופין פיתן גריצות אלא רקיקין אמרו לו מה נעשה לבית אביך שהיו מחמירין על עצמן ומקילין על כל ישר' להיות אופין פיתן גריצות וחרי הלכה ו' אבא בר רב חונה אמר הדא דתימר בשלא עשה לו עירובי תבשילין אבל אם עשה לו עירובי תבשילין מותר מה בין תבשיל ומה בין חמין תבשיל דרכו לוכל ממנו חמין אין דרכו לשתות מהן ואין זוקפין את המנורה ביום טוב הדא דאת אמר במנורה של פרקים אבל המנורה שאינה של פרקים לא בדא כהדא תלמידוי דר' יוסי הוון יתיבין נפלת מנרתא קומיהון והוה כל חד וחד שמיט גרמיה וערק אין אופין פיתן גריצות אלא רקיקין מתוך שאת מייגעו אף הוא אינו אופה אלא צורכו רבי אחא שמע לה מן הדא ומה חרי האף הגדול הזה ורבנן שמעין לה מן הדא והנה שלשה סלי חורי על ראשי
ז אף הוא אמ' ג' דברים להקל מכבדין בין המיטות ומניחין את המגמר ביום טוב ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמי' אוסרין הלכה ז' של בית רבן גמליאל היו מכבדין בין המיטות אמר ר' לעזר בי רבי צדוק פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכבדין בין המיטות אלא סדינים היו פורשין על גבי הארץ וכיון שהיו האורחין יוצאין היו קופלין אותן אמרו לו אם כן אף בשבת מותרין לעשות כן של בית רבן גמליאל היו מכניסין את המגמר במגופה אמר רבי אלעזר בי רבי צדוק פעמים הרבה אכלתי אצל רבן גמליאל ולא היו מכניסין את המגמר במגופא אלא פרדיסקים היו מעשנין מערב י"ט וכיון שהיו האורחין נכנסי' היו פותחין אותן אמרו לו א"כ אף בשבת מותרין לעשו' כן ועושין גדי מקולס בלילי פסחים וחכמים אוסרין אי זהו גדי מקולס כולו צלי ראשו על כרעיו ועל קרבו שלק מקצת ובישל מקצת אין זה גדי מקולס מכניסין גדי מקולס בלילי יום טוב הראשון של חג ובלילי יום טוב האחרון של פסח מכניסין עגל מקולס בלילי יום טוב הראשון של פסח אבל לא גדי מקולס תני א"ר יוסה תוודס איש רומי הנהיג על אנשי רומי שיהו אוכלין גדיים מקולסין בלילי פסחים שלחו חכמים ואמרו לו אילולא שאת תוודס לא היינו מנדין אותך מהו תוודס אמר רבי חנניה דהוה משלח פרנסתהון דרבנן לא נמצאת מביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ שכל המביא את הרבים לידי אכילת קדשים בחוץ צריך נידוי
ח שלשה דברים ר' אלעזר בן עזריה מתיר וחכמים אוסרין פרתו יוצאה ברצועה שבין קרניה ומקרדין את הבהמה ביום טוב ושוחקין את הפילפלין בריחים שלהן ר' יהודה או' אין מקרדין את הבהמה מפני שהוא עושה חבורה אבל מקרצפין וחכמים אומרים מקרדין אבל לא מקרצפין הלכה ח' רבי בא רב ושמואל תריהון אמרין דברי חכמים אפילו להמשיך בה אסור רבי בא בשם שמואל אם היתה קרנה קדוחה מותר אמר רבי יוסה קשייתה קומי רבי בא ואמר לא תנינן אלא הנקה בחטם רבי זעורה בשם שמואל שור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו ורבותינו שבגולה נהגו כן רבי אחא רבי יעקב בר אידי בשם רבי יונתן ר' יעקב בר אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה חמור שעיסקו רע יוצא בפרומביא שלו רבי אילא רבי יהודה בשם ר' שמעון בי רבי חייה כלב יוצא בסוגר שלו אם להכות בו אסור אם בשביל שלא לאכל אפסרו מותר גניבה אמר הלכה היה מלמד ובא רבי יונה בוצרייה בעי אם הלכה היה מלמד ובא הדא היא דתנינן שלא ברצון חכמים תנא רבי יודה בר פזי דברדלייה אמרו לו או עמוד מבינותינו או העביר רצועה מבין קרניה אמר רבי יוסי בי רבי בון שהיה מתריס כנגדן אמר רבי חנניה פעם אחת יצאת והשחירו שיניו מן הצומות ומן התענית אמר רבי אידי דחוטרא אשתו הוות ומניין שאשתו קרויה עגלה לולא חרשת' בעגלתי לא מצאתם חידתי תמן אמרין שכינתו היתה ויש אדם נענש על שכינתו אמר רבי קיריס דאירמה ללמדך שכל מי שיש ספיקה בידו למחות ואינו ממחה קלקלה תלויה בו הלכה ט' אי זהו הקירוד אילו הקטנים שהן עושין חבורה קירצוף אילו הגדולים שאינן עושין חבורה וחכמים אומרים אין מקרדין אף לא מקרצפין אין מקרדין שלא יבואו לידי חבור' ולא מקרצפין שלא יבואו לידי תלישה הלכה י' של בית ר"ג היו שוחקין את הפילפלין בריחיים שלהן א"ר אלעזר בי ר' צדוק פעם אחת אכל אבא אצל ר"ג והביאו לפניו אינגורין ובתוכן פילפלין שחוקים כיון שטעמן משך ידו מהן אמרו לו אל תחוש להם מערב יום טוב הן שחוקין ויעשה רבי צדוק כשוגג אצל רבן גמליאל ויאכל אלא שלא להתיר מלאכה על ידי ר"ג
ט הריחיים של פילפלין טמיאה משום שלשה כלים משום כלי קיבול ומשום כלי מתכות ומשום כברה התחתון משו' כלי קיבול והעליון משם כלי מתכות והאמצעית משם כברה
י עגלה של קטן טמאה מדרס ניטלת בשבת ואינה נגררת על גבי הכלים רבי יהודה אומר כל הכלים אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובשת תני לא יגור אדם את המטה את הכסא ואת הספסל ואת הקתידרה מפני שהוא עושה חרץ ור' שמעון מתיר רבי בא בשם רב חונה רבי חגי בשם ר' זעורה ר' יוסה בשם רבי אילא מודין חכמים לרבי שמעון בכסא שרגליו משוקעות בטיט שמותר לטלטלו ודכוותה מותר להחזירו א"ר יוסה אוף אנן תנינן ניטלין בשבת א"ר יוסה בי ר' בון דר"ש היא א"ר יוסה מתנית' אמרה כן כל הכלי' אינן נגררין חוץ מן העגלה מפני שהיא כובש' הדרן עלך יום טוב
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.