א שתי נשים שעשו שני קבין ונגעו זה בזה אפי' הן ממין אחד פטורין ובזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור ב' אי זהו מין במינו החטים אינו מצטרפות עם הכל אלא עם הכוסמין השעורין מצטרפין עם הכל חוץ מן החטי' רבי יוחנן בן נורי אומר ושאר המינין מצטרפין זה עם זה שתי נשים שעשו שני כו' אמ' ר' יוחנן סתם אשה אחת אינה מקפדת שתים מקפידות הן אשה אחת שהיא מקפד' עשו אות' כשתי נשי' שתי נשים שאינן מקפידות עשו אותם כאשה אחת אם אינה מקפדת למה הוא עושה אותה בשני מקומות אמר ר' יונה בשאין לה מקום ללוש מילתיה דרבי יונה אמר היה לה מקום היכן ללוש והוא עושה אותן בשני מקומות מקפדת היא נקי וקיבר מקפדת היא אמר רבי לעזר שתי דיעות עשו אותן כשתי נשים שמואל בר אבא בעי אפילו רוצות יש דברים שהן חיבור בחלה ואינן חיבור בטבול יום חיבור בטבול יום ואינן חיבור בחלה חיבור בחלה דתנינן בזמן שהן של אשה אחת מין במינו חייב ושלא במינו פטור ואין חייבין בטבול יום דתנינן תמן המכניס חלות על מנת להפריש ונשכו בית שמאי אומרים חיבור בטבול יום ובית הלל אומרים אינן חיבור בטבול יום דתנינן תמן בשר הקדש שקדם עליו הקופה הא שאר כל הקופה חיבור ואין סופו לחתכו ואינן חייבין בחלה דאמר רבי יוחנן העושה עיסה על מנת לחלקה בצק פטורה מן החלה הלכה ב' מהו שיירתה רב הונא אמר אם אומר את השיפון מין כוסמין מצטרף עם החיטים שיבולת שועל מין שעורים אינו מצטרף עם החיטים רבי יוחנן בן נורי אומר שאר המינין מצטרפין זה עם זה אית תניי תני כל המינין מצטרפין זה עם זה על דעתיה דהך תנייא בריא מה בין נשוך מה בין בלול אמר רבי יודן אבוה דרבי מתניה בשחלקן והוסיף עליהן נשוכין חייבין בלולין פטורין
ב שני קבין וקב אורז וקב תרומה באמצע אינן מצטרפין דבר שניטלה חלתו באמצע מצטרפין שכבר נתחייב בחלה ד' קב חדש וקב ישן שנשכו זה בזה רבי ישמעאל אומר יטול מן האמצע וחכמים אוסרין הנוטל חלה מן הקב רבי עקיבה אומר חלה וחכמים אומרים אינה חלה ה' שני קבין שניטלה חלתן של זה בפני עצמו ושל זה בפני עצמו וחזר ועשאן עיסה אחת ר' עקיבה פוטר וחכמים מחייבין נמצא חומרו קלו הלכה ג' ניתני אורז ולא ניתני תרומה אילו תנינן אורז ולא תנינן תרומ' הוינן אמרין אורז על ידי שאינו ממינו אינו מצטרף תרומה על ידי שהיא ממינה מצטרף הוי צורכה מיתני תרומה או אילו תנינן תרומ' ולא תנינן אורז הוינן אמרין תרומה על ידי שהיא אינ' נגררת אינה מצטרפת אורז על ידי שהוא נגרר מצטרף הוי צורכה מיתני אורז וצורכה מיתני תרומה קב אורז אינו מצטרף קב מדומע אינו מצטרף קב תרומה אינו מצטרף קב הגוי אינו מצרף קב מין אחד מצרף קב אשה אחרת מצרף קב חדש מצרף קב דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצטרף ור' בון בר חייה בעי קב חלה מהו שיצרף תני רבי חלפתא בן שאול קב הקדש מצרף קב חלה אינו מצרף מה בין הקדש ומה בין חלה הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו חלה אינו ראוי לפדותה ולחייבה הלכה ד' חצי קב חטים וחצי קב שעורי' וחצי קב כוסמין נוטל מן הכוסמין לפי מה שהן קב חטים וקב שעורי' וקב כוסמין תורם מכל אחד ואחד לפי מה שהוא לא אמר אלא קב חיטין קב שעורין קב כוסמין הא קב חטים וקב שעורין וקב כוסמין מאמצע לא בדא רבי בון בר חייה א"ר חנינ' חברון דרבנין בעו מה בין כוסמין באמצע מה בין שעורין באמצע רבי כהן בשם רבנין דקיסרין אין הכוסמין מצטרפין עם החטים מפני שהוא במינו אלא שהו' מדמה לו מכיון שהוא רחוק ממנו אינו מדמ' לו ר' יונה בעי אף לעניין מעש' בהמה כן כמה דתימר תמן היו לו חמש חיוב בכפר חנניה וחמש חיוב בכפר בנותני וחמש פטור בציפורין כמה דתימר תמן דבר שניטלה חלתו מן האמצע מצרף אוף הכא כן אין תימר שנייא היא חלה שהוא כנשוך וההן ששה עשר מיל לא כנשוך הוא מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמ' מהלכה הלכה ה' יאות א"ר ישמעאל כוסמין וחיטין שני מינים הן ע"י שהוא מדמה לו את או' מצרף חדש וישן לא כ"ש א"ר הילא טעמ' דרבנן כוסמין וחיטין שני מינין ואין בני אדם טועין לומ' שתורמין ומעשרין מזה על זה חדש וישן מין אחד הוא אם אומר את כן אף הוא סבור לומר שתורמין ומעשרין מזה על זה רבי עקיבה מדמי לה לפירות שלא נגמרו מלאכתן עבר והפריש מהן תרומה הרי זו תרומה ורבנין מדמין לה לתבואה שלא הביאה שליש עבר והפריש ממנה חלה אינ' חלה חזרו לו' אינן דומין לא לפירות שלא נגמר' מלאכתן ולא לתבוא' שלא הביאה שליש אלא ר' עקיבה מדמי לה לומר הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו ונתלשו ורבנין מדמין לה לומר הרי זו תרומה על הפירות האילו לכשיתלשו הוון בעי מימר מה דא"ר רבי עקיבה ניטל חלה מקב חלה מהלכה הא מדבר תורה לא מן מה דתנינן ר' עקיבה פוטר וחכמים מחייבין הדא אמרה אפילו מדבר תור' נמצ' חומרו קולו אית תניי תני קולו חומרו מ"ד חומרו קולו ר' עקיב' קולו חומרו רבנין
ג נוטל אדם כדי חלה מעיסה שלא הורמה חלתה לעשות' בטהר' להיו' מפריש עליה והולך חלת דמאי עד שתסרח שחלת דמאי ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף הלכה ו' מהו עד שתסרח מאוכל אדם או עד שתפסול מאוכל הכלב נישמעינ' מן הדא נסרח' מאוכל אדם מטמא טומא' אוכלין ושורפין אותה בטומאה מטמא טומאת אוכלין ואת אמרת מאוכל הכלב אלא מאוכל אדם הדא אמרה שתורמין מן הרע על היפה ואתייא כיי דמר רב שמואל בר רב נחמן בשם ר' יונתן שתורמין מעלי איסתפניני על האיסטפניני במקו' שאוכלין אותה כהדא גמלייל זוגא אינשי מתקנה איסטפניניתיה אתא שאל לרבי יוחנן א"ל אית תמן קניבה אפריש מן קנובתה תני תרומת מעש' של דמאי איתא חמי תרומ' מעשר של וודאי ניטלת מן הטהור על הטמא תרומת מעשר של דמאי לא כ"ש א"ר יוסי בספק תרומה גדולה אנן קיימין ספק הפריש תרומה ספק לא הפרי' כמה דתימ' מן הודאי על הדמאי תרומה לא תאכל עד שיוציא תרומ' ומעשרו' ואמ' מן הדמאי על הדמאי כן אמ' ר"ש בר כרסנ' כאן ברוצה לאוכלה כאן ברוצ' לשורפ'
ד ישראל שהיו אריסין לגוים בסוריא רבי ליעזר מחייב בפירותיהן במעשרות ובשביעית ורבן גמליאל פוטר רבן גמליאל אומר שתי חלות בסוריא ורבי ליעזר או' חלה אחת אחזו קולו של רבן גמליאל וקולו של רבי ליעזר חזרו לנהוג כדברי רבן גמליאל בשתי דרכים ח' רבן גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל ועד גזיב חלה אחת מגזיב ועד הנהר ועד אמנם שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור יש לה שיעור ושל כהן אין לה שיעור מהנהר ומאמנם ולפנים שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן של אור אין לה שיעו' ושל כהן יש לה שיעור וטבול יום אוכלה רבי יוסי אומר אינו צריך טבילה ט' ואסורה לזבין ולזבות לנידות וליולדות ונאכלת עם הזר על השולחן וניתנת לכל כהן י' אלו נותנין לכל כהן החרמים והבכורות ופדיון הבן ופדיון פטר חמור והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז ושמן שריפה וקדשי מקדש והביכורים רבי יהודה אוסר בביכורים כרשיני תרומה רבי עקיבה מתיר וחכמים אוסרין הלכה ז' ר' אבהו בשם ר' יוחנן לא חייב ר' ליעזר אלא בחבירי אבות כגון מהלל דבית ר' תני ר' חלפתא בן שאול קנס קנסו ר' ליעזר מה נפק מביניהון אריס לשעה מאן דאמר קנס חייב מאן דאמר בחבירי בתי אבות פטור הלוקח מן הנחתום בסוריא צריך להפריש חלת דמאי דברי רבן גמליאל וחכמי' אומרים אינו צריך להפריש חלת דמאי א"ר חנניה קומי רבי מנא ויאות אמ' רבן גמליאל מה טעמהון דרבנין א"ל כשם שלא נחשדו ישר' על תרומה בארץ כך לא נחשדו על חלה בסוריא ר' אבון בר חייא בעי כמה דאתאמר' שתי חלו' בסוריא ודכוותה שתי תרומות בסוריא א"ר חגי חלה אין אחריה כלום תרומה יש אחריה כלום אם או' את כן נמצאת אותה תרומה שהוא מפריש טבולה למעשרות ביקש ר"ג בר' להנהיג את הדמאי בסוריא ולא הניח לו רבי הושעיה אמר ליה מעתה יחושו הכהנים על חלתן מחלפה שיטתיה דרבי הושעיה תמן אמר אימת קדשים עליו ואינו נותן לכהן דבר שאינו מתוקן וכא הוא או' הכן א"ר בון בר חייה אני אומר אותה של אור נתן לו א"ל רבי מנא לא תני רבי הושעיה אלא מעתה יחושו הכהנים על חלתן הלוקח מן הנחתו' ומן האשה שהיא עושה למכו' לשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית והמתארח אצלו אינו צריך להפריש חלת דמאי ר' יונה בשם ר' חנניה חברון דרבנין במתארח אצלו לעיסתו א"ר יונה והן שראו אותו מגבל אצל אחר חזקת בעלי בתים בסוריא אינו צריך להפריש חלת דמאי אם יודע שרוב מכנסו משלו צריך להפריש חלת דמאי ר' בון בר חייה בעי לית הדא פליגא על רבי הושעיה א"ר מנא כאן בארץ כאן בחוצה לארץ הלכה ח' רבי חונא אמר כיני מתניתא מגזיב ועד הנהר מגזיב ועד אמנם תני אי זו היא הארץ ואי זו חוץ לארץ כל שהוא שופע מטוורס אמנם ולפנים ארץ ישראל מטוורס אמנם ולחוץ חוצה לארץ הניסין שבים את רואה אותן כאילו חוט מתוח מטוורס אמנם ועד נחל מצרים מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ רבי יודה אומר כל שהוא כנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים שבצדדין מהן את רואה אותן כאילו חוט מתוח מקפלריא ועד אוקיינוס מנחל מצרים ועד אוקיינוס מהחוט ולפנים ארץ ישראל מהחוט ולחוץ חוץ לארץ אמר רבי יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגליות לטוורס אמנם הן עתידות לומר שירה שנאמר תשורי מראש אמנה אית תניי תני הירדן מארץ ישראל אית תני הירדן מחוצה לארץ אית תני הירדן גבול בפני עצמו מאן דאמר הירדן מארץ ישראל והערבה והירדן וגבול מאן דאמר הירדן מחוץ לארץ והירדן וגבול אותו לפאת קדמה ומאן דאמר הירדן גבול בפני עצמו והוא שיהא במקום אחד עשה ירדן שנטל מזה ונתן לזה מה שנטל נטל ומה שנתן נתן ומה נן קיימי' אם במקו' שהיה ארץ ישראל ונעשה בסוריא חזקתו למעשרות ולשביעית רבי ירמיה רבי אימי בשם רבי יוחנן ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי לחזקות ולביעורין ולמעשר בהמה רבי חילא בשם רבי שמעון בן לקיש והוא שמשך עפר הלכה ט' של אור יש לה שיעור שהוא דבר תורה של כהן אין לה שיעור שהיא מדבריהן ויפריש לאור ולא יפריש לכהן שלא יהו אומרי' ראינו תרומה טהורה נשרפת ויפריש לכהן ולא יפריש לאור שלא יהו אומרים ראינו תרומה טמאה נאכלת מתוך שהוא מפריש שתיהן לכשהוא בא לכאן הוא נשאל וזו וזו מדבריהן הוא מוטב לרבות בנאכלת ולא לרבות בנשרפת הלכה י' אוף רבי יודה מודה בה חומר הוא בדבר שהטומאה יוצאה מגופו הורי רבי אבהו בבוצרה שהיא צריכה רוב אמר רבי יונה מלמד שהיא עולה בפחות ממאה ואינה נאסרת באחד ומאה אמר רבי זעירא מתניתא אמרה אפילו באחד ואחד דתנינן ונאכלת עם הזר על השולחן אמר רבי יוחנן רבותינו שבגולה היו מפרישין תרומה ומעשרות עד שבאו הרובין ובטלו אותן מאן אינון הרובין תרגמוניא רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל חלת חוץ לארץ ותרומת חוץ לארץ אוכל ואח' כך מפריש ר' בא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומת דגן תירוש ויצהר רבי הילא בשם שמואל לא חשו אלא לתרומה בלבד אבל לירקות או אפילו לתרומה גדולה לא חשו כהדא דתני איסי בן עקביה אומר מעשרות לירקות מדבריהן תני חלת הגוי בארץ ותרומת הגוי בחוץ לארץ מודיעין אותו שאינו צריך ואוכל וניתנת לכל כהן בין לכהן חבר בין לכהן עם הארץ הלכה י"א יש מהן נותנין לאנשי משמר ויש מהן נותנין לכל כהן הבכורות והביכורים לאנשי משמר ושאר כולהן לכל כהן רבי ירמיה בעא קומי רבי זעירא מניין שהדמים לאנשי משמר אמר ליה כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר בגין דכתיב לכהן תהיה אחוזתו אחוזה עצמה מהו שתהא לאנשי משמר והכתיב ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקיבה מעתה לאנשי משמר רבי אחא רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל חרם קודש קדשים הוא לה' מה קדשי קדשים לאנשי משמר אף חרמים לאנשי משמר מעתה אף המטלטלין דתני מה בין הקרקעות למטלטלין אלא שהקרקעות לאנשי משמר והמטלטלין לכל כהן רבי יוסי בי רבי בון רבי חייה בשם רב ששת אשי ה' ונחלתו יאכלון מה אישים לאנשי משמר אף נחלה לאנשי משמר עשרים וארבעה מתנות ניתנו לאהרן ולבניו עשר במקדש ארבע בירושלם עשר בגבולין אילו הן שבמקדש חטאת ואשם וזבחי שלמי ציבור וחטא' העוף ואשם תלוי ולוג שמן של מצורע שתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות והעומר ואלו הן שבירושלם הבכורות והביכורים והמורם מן התודה ומאיל נזיר ועורות המוקדשין אלו הן שבגבולין התרומה ותרומת מעשר וחלה והזרוע והלחיים והקיבה וראשית הגז וגזל הגר ופדיון הבן ופדיון פטר חמור וחרמים ושדה אחוזה ר' יודה אוסר בביכורי' רבי יודה כדעתיה דו רבי יודה אמר אין נותנין אותן אלא לחבר בטובה אמר רבי יונה רבי עקיבה כדעתיה דו רבי עקיבה אמר כל מעשיהן בטומאה אמר רבי יוסי אפילו תימא מחלפא שיטתיה שנייה היא שאין אדם מצוי לטמא אוכלי בהמתו מפני מה לא גזרו על הבקייה במנעליהן יצאת עמהן מאלכסנדריאה אימתי גזרו על הכרשינין רבי יוסי אומר בימי רעבון רבי חנניה בשם רבי בימי דוד אמרין היא הדא היא הדא
ה י"א נתיי איש תקוע הביא חלו' מבייתור ולא קיבלו ממנו אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן אנשי הר צבועים הביאו ביכוריהן קודם לעצרת ולא קיבלו מהן מפני הכתוב שבתורה וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה י"ב בן אטיטס העלה בכורו' מבבל ולא קיבלו מהן יוסף הכהן הביא ביכוריו יין ושמן ולא קיבלו ממנו אף הוא העלה את בניו ואת בני ביתו לעשות פסח קטן בירושלם והחזירוהו שלא יקבע הדבר חובה אריסטון הביא בכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה בסוריא כקונה בפרוור ירושלם הלכה י"ב תני רבי חייה גזרו עליהן והחזירום למקומן אמר רבי בא בר זבדא איפשר לאוכלה אין את יכול שלא יאמרו ראינו תרומה טמאה שנאכלת לשורפה אין את יכול שלא יהו או' ראינו תרומה טהורה נשרפת להחזירה למקומה אין את יכול שלא יהו אומרין ראינו תרומה יוצא מן הארץ לחוץ לארץ הא כיצד מניחה עד הפסח ושורפה אמר רבן שמעון בן גמליאל אני ראיתי את שמעון בן כהנא שותה יין של תרומה בעכו שאמר זה הובא מקיליקיה וגזרו עליו ושתייו בספינה ואין בני אדם טועין לומר שמביאין תרומה מחוצה לארץ לארץ נאמר לא ירד לעכו איכן שתייו מן החוט ולחוץ מן החוט ולפנים נאמר מן החוט ולחוץ אמר רבי יונה אפילו תימר מן החוט ולפנים לא חשו למראית העין בספינה אימתי היה שמעון בן כהנ' בימי רבי ליעזר רבי שמעון בר כהנא הוה מסמך לרבי ליעזר עברון על חד סייג אמר ליה אייתי חד קיסם ניחצי שניי חזר ואמר לא תיתי לי כלום אמר דאין אתי כל בר נש ובר נש מיעבד כן הוה אזיל סייגה דגוברה רבי חגיי הוה מסמך לרבי זעירא עבר חד טעין חד מובל דקיסין אמ' ליה אייתי לי חד קיסם ניחצי שניי חזר ואמר ליה לא תיתי לי כלום דאין אתי כל בר נש ובר נש מתעבד כן הא אזלא מובלה דגברא רבי זעירה כשר כל כך אלא מילין דיצרן שמע לך נעבדינן אנשי אלכסנדריאה הביאו חלותיהן מאלכסנדריאה ולא קיבלו מהן א"ר בא מרי ולא רבי חייה רובא היא עוד הוא אית ליה וגזרו עליהן והחזירום אנשי הר צבועים הביאו ביכורים קודם לעצרת ולא קיבלו מהן תנינן תמן אין מביאין בכורים משקין רבי הילא בשם רבי לעזר כיני מתניתא אין עושין בכורים משקין אפילו משזכו בהן בעלים והתני דרך ביכורים משקה להביאן מניין שיביא תלמוד לומר תביא תיפתר שלקטן משעה הראשונה על מנת כן וכאן לא לקטן משעה ראשונה על מנת כן ואתייא כמאן דאמר פסחן של נשים רשות תני האשה עושה פסח הראשון לעצמה והשני טפילה לאחרים דברי רבי מאיר רבי יוסי אומר האשה עושה פסח שני לעצמה אפי' בשב' ואין צריכה לומר הראשון רבי שמעון בן אלעזר אומר האשה עושה פסח ראשון טפילה לאחרים ואינה עושה פסח שני מה טעמא דרבי מאיר איש שה לבית אבות אם רצו שה לבית מה טעמא דרבי יוסי איש שה לבית אבות כל שכן לבית מה טעמא דרבי שמעון בן אלעזר איש ולא אשה מה מקיימין רבנין איש פרט לקטן אמר רבי יונה ואפילו למאן דאמר חובה שנייא היא שהדבר מסויי' שמא יקבע הדבר חובה לא כן סברנן מימר קודם לשתי חלות לא יביא ואם הביא כשר שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה ולא כן תנינן אם באו תמימין יקרבו שנייא היא שהדבר מסויים שמא יקבע הדבר חובה אריסטון הביא ביכוריו מאפמיא וקיבלו ממנו תמן תנינן אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ ויבואו ביכורין אמר רבי הושעיא ביכורים באחריות הבעלים תרומה אינה באחריות הבעלים אם אומר את כן אף הן מרדפין לאחריה לשם הדרן עלך שתי נשים וסליקא לה מסכת חלה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.