א מי שאחזו קורדייקוס ואמר כתבו גט לאשתי לא אמר כלום אמר כתבו גט לאשתי ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרוני' כלום נשתתק אמרו לו נכתוב גט לאשתך והרכין בראשו בודקין אותו שלשה פעמי' אם אמר על לאו לאו ועל הין הין הרי אילו יכתבו ויתנו מי שאחזו קורדייקוס כו' סימן שוטה היוצא בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והמאבד מה שנותנין לו רבי חונא אמר והן שיהו כולהם בו דל כן היוצא בלילה קניטרופיס והלן בבית הקברות המקטר לשדים והמקרע את כסותו והמאבד מה שנותנין לו קינוקוס רבי יוחנן אמר אפילו אחד מהן אמר רבי אבין מסתברא כמה דאמר רבי יוחנן אפילו אחד מהן ובלבד במאבד מה שנותנין לו שאפילו שוטה שבשוטין אין מאבד מה שנותנין לו קורדייקוס אין בו אחד מכל אלו מהו קורדייקוס אמר רבי יוסי המים אתא עובדא קומי רבי יוסי בחד טרסיי דהוון יהבין ליה סמיק גו אכים והוה לעי אכים גו סמיק והוה לעי זהו קורדייקוס שאמרו חכמים פעמים שוטה פעמים חלום בשעה שהוא שוטה הרי הוא כשוטה לכל דבר ובשעה שהו' חלום הרי הוא כפיקח לכל דבר אתא עובדא קומי שמואל אמר כד דהוא חלים יתן גט מה שמואל כר"ל דריש לקיש אמ' לכשישתפה ייבא דשמואל מריש לקיש דו אמ' חלום יתן גט ותחלימיני ותחייני רבי יעקב בר אחא אמר איתפלגון רבי יוחנן וריש לקיש רבי יוחנן אמר עודהו קורדייקוס עליו כותבין גט ונותנין לאשתו ריש לקיש אמר לכשישתפה מחלפה שיטתיה דריש לקיש דאיתפלגון נתחרש או נשתטה או נשתמד או שהורו בית דין לאכול חלב ר' יוחנן אמר נדחית חטאתו ריש לקיש אמר לא נדחית חטאתו רבי יוסי בי רבי בון אמר רבי יוחנן מיחלף שמועתא דלא תהא מילתיה דרבי יוחנן פליגא על מילתיה דמר רבי שמואל בר אבא בשם רבי יוחנן הגוסס זורקין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו רבנין דקיסרין אמרין רבי חייה רבי יסא חד כהדין וחד כהדין מתניתא פליגא על ריש לקיש אמר כתבו גט לאשתו ואחזו קורדייקוס וחזר ואמר אל תכתבו אין דבריו האחרונים כלום פתר לה לכשישתפה אין דבריו האחרונים כלום נתן לה את גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דרבי יוחנן ודריש לקיש זרק לה את גיטה ואמר לא יהא גט אלא למחר תפלוגתא דר' יוחנן ודריש לקיש ר' אלעזר אמר ר' אבין בעי תרם את כירייו ואמר לא יהא תרומה אלא למחר ונעשה קורדייקוס תפלוגתא דרבי יוחנן וריש לקיש אמר ר' זעירא מתניתא פליגא על ריש לקיש ולית ליה קיום הרי שהיה צלוב או מגוייד ורמז ואמר כתבו גט לאשתו כותבין וכותבין בחזקת שהנשמה תלויה בו ואיפשר שלא נטרפה דעתו שעה אחת הדא פליגא על ריש לקיש ולית ליה קיום תני חרש שתרם אין תרומתו תרומה אמ' רבן שמעון בן גמליאל במה דברי' אמורי' שהיה חרש מתחילתו אבל אם היה פיקח ונתחרש כותב ואחרים מקיימים כתב ידו רבי יעקב בר אחא רבי חייה בשם רבי יוחנן חלוקין על השוטה הוה אמרין והא מתניתא פליגא נתחרש הוא או נשתטה אינו מוציא עולמית ויכתוב ויקיימו אחרים כתב ידו קיימניה בשאינו יודע לכתוב התיב רבי בא בר ממל והא מתניתא פליגא הרי שכתב בכתב ידו אמר לסופר וכתב לעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה אינו גט אמר רבי יוסי אמור דבתרה ולית הדא פליגא אינו גט עד שישמעו קולו אמר לסופר כתוב ולעדים חתומו סוף דבר עד שישמעו את קולו ולא אפילו הרכין בראשו ואת אמר לית כן אמר רבי מנא אית כן היא שמיעת הקול היא הרכנת הראש ר' זעירא בעא מיניה דרבי מנא כמה דתימר עד שירכין בראשו שלש פעמים אמ' ליה לשמיעת הקול פעם אחת להרכנת הראש שלשה פעמים ודכוותה עד שישמעו את קולו שלשה פעמים אמר רבי יודן באומר כך וכך עשיתי ברם הכא באומר כך וכך עשו ר' בנימן בר לוי בעי מה אנן קיימין אם יש בו דעת לבא יש בו דעת לשעבר אין בו דעת לבא אמר רבי אבא מרי בחרש אנן קיימין ואין שליחות לחרש רבי יוסי בי ר' בון אמ' בבריא אנן קיימין למה אינו גט אני אומ' מתעסק בשטרותיו ותני כן במה דברים אמורים בזמן שנשתתק מתוך בוריו אבל אם נשתתק מתוך חולייו דייו פעם אחת ובלבד במסרגין לו נכתוב גט לאשתך והוא אומר הין לאמך והוא אומר לאו לאשתך והוא אומר הין לבתך והוא אומר לאו לאשתך והוא אומר הין לאחותך והוא אומר לאו אף בעדיות כן אתא רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף בעדיות כן אדם מעיד עדותו מיושב אף בנדרים כן תני רב ששת כשם שבודקין אותו בגיטין שלשה פעמים כך בודקין אותו בירושות ובמקח וממכר ובמתנות
ב אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להן כתבו אמרו לסופר וכתב לעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו ונתנו לה הרי הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו הלכה ב' אמרו לו נכתוב גט לאשתך כו' אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ולפלוני ופלוני שיחתמו ר' זעירה בשם ר' ירמיה מעשה היה בימי רבי ואמר לו יעשה כן בישראל שמואל אמר יעשה ויעשה רב ירמיה שאל לשמואל אמר לשנים אמרו לפלוני שיכתוב ואתם חתומו אמר ליה הרי זה גט אלא שהדבר צריך תלמוד מחלפה שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר יעשה ויעשה והכא הוא אמר אכן שנייא היא ששנו את עדותן ניחא לעדים וחתמו לסופר וכתב לית הדא פליגא על דרבי יוחנן דרבי יוחנן אמר כתב טרפו בטופס כשר פתר לה כרבי יהודה דרבי יהודה פוסל בטופסין
ג זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום לאחר מיתתי אינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת הלכה ג' זה גיטיך אם מתי זה גיטיך מחולי זה זה גיטיך לאחר מיתתי לא אמר כלום ורבותינו אמרו הרי זה גט מני רבותינו רבי יהודה הנשיא ובית דינו בשלשה מקומות נקרא רבי יהודה הנשיא רבותינו בגיטין בשמן ובסנדל ויקראו לו בית דין שריא שכל בית דין שהוא מתיר שלשה דברים הוא נקרא בית דין שריא אמר רבי יודן בי רבי ישמעאל בית דינו חלוק עליו בגיטין מהו שתהא מותרת לינשא רבי חגיי אמר מותרת לינשא רבי יוסי אסורה לינשא אני אומר נעשו לו ניסים וחיה מהיום אם מתי מעכשיו אם מתי הרי זה גט מהיום ולאחר מותי אינו גט אמר רבי יודן רבנין ורבותינו מתיבין רבותינו לרבנין למה אתון אמרין הרי זה גט בגין דאמר אם והא סיפא ואם ואתון אמרין אינו גט אלא בגין דאמר מהיום אוף אנן כן אית לן מהיום עיקר מתיב רבי לרבנין למה אתון אמרין אינו גט בגין דאמר מהיום והא רישא מהיום ואתון אמרין הרי זה גט אלא בגין דאמר אם אוף אנא אית לי אם איקר תמן מחלפין רבי יסא בשם רבי יוחנן ורב תריהון אמרין דברי ר' תמן דהוא רבנין דהכא מכיון שאמר מהיום כמי שאמר על מנת רבי זעירא בעא קומי רבי יסא ע"מ אם מתי או על מנת לאחר מיתה א"ל ע"מ אם מתי ר' בא בשם רב דברי ר' הכא דהוא רבנין דתמן מכיון שאמר מהיום כמי שאמר לאחר מיתה תמן תנינן הכותב נכסיו לבניו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מותו דברי רבי יהודה רבי יוסי אומר אינו צריך מה טעמא של רבי יוסי זמנו של שטר מוכיח עליו חברייא בשם רבי יוחנן אינה איסרתה רבי זעירא בשם רבי יוחנן אינה כגיטין אינה כמתנה אמר רבי אילא במתנה מכיון שאמר מהיום מתנה גמורה היא לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אכילת פירות ובגיטין מכיון שכתב מהיום בגט כרות הוא לאי זה דבר כתב בה לאחר מיתה לשייר לו אגופה אמר רבי ביבון בר כהנא קומי רבי אילי לשייר לו מעשה ידיה אמר ליה לא מצינו אשה נשואה לזה ומעשה ידיה של זה והוה רבי זעירא מקלס ליה וצווח ליה בנייה דאוריתא אף בגט שיחרור כן הרי גט שחרורך מעכשיו לאחר שלשים יום על דעתיה דרבי הרי זה גט על דעתין דרבנין אינו גט אף בהבקר כן שדי מובקרת מעכשיו לאחר שלשים יום על דעתיה דרבי מובקרת על דעתין דרבנין אינה מובקרת אף בהקדש כן כל עמא מודיי אמירתי לגבוה כמסירתי להדיוט אף בקידושין כן אשכח תני רבי אומר מקודשת קידושין גמורין
ד זה גיטיך מהיום אם מתי מחולי זה ועמד והילך בשוק וחלה ומת אומדין אותו אם מחמת חולי ראשון מת הרי זה גט ואם לאו אינו גט לא תתייחד עמו אלא בפני עדים אפילו עבד אפילו שפחה חוץ משפחתה מפני שליבה גס בשפחתה ומה היא באותן הימים רבי יהודה אומר כאשת איש לכל דבר ורבי יוסי אומר מגורשת ואינה מגורשת הלכה ד' הרי זה גיטיך מהיום כו' אכל גריסין לגסה כמי שמת מאותו חולי פונקאות עצמן ולא עמד כמי שלא מת מאותו חולי אם מתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש אינו גט אלא מת מאותו החולי אם לא עמדתי מחולי זה ונפל עליו גל או שנשכו נחש הרי זה גט שלא עמד מאותו החולי תני אף המסוכן אמ' רבי יעקב בר אחא מעשה היה בהן שבעל מת שלא עמד מאותו החולי ועבד ושפחה נאמנין יודעין הן העדים שבשעה שנתייחד' עמו שהיה שם עבד ושפחה כהדא נתייחדה עמו בפני שנים צריכה הימינו גט שני באחד אינה צריכה ממנו גט שני באחד בשחרית ובאחד בין הערבים זה היה מעשה ושאל רבי אלעזר בן תרדיון לחכמים ואמרו אין זה יחד נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילה ואין חוששין לה משום קידושין רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אף חוששין לה משום קידושין רבי ירמיה פתר מתניתא נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה לא נתייחדה עמו כדי בעילה אין חוששין לה משום כלום רבי יוסי פתר לה מתניתא נתייחדה עמו כדי בעילה חוששין לה משום בעילת זנות ואין חוששין לה משום קידושין בבעילה רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אף חוששין משום קידושין בבעילה לא נתייחדה עמו כדי בעילה אין חוששין לה משום קידושין בכסף רבי יוסי בי רבי יהודה אומר אף חוששין לה משום קידושין בכסף אמר רבי אבין אתיא דבית שמאי כרבנין ובית הלל כרבי יוסי בי רבי יהודה ליידא מילה רבי לעזר אומר ליורשה דתנינן תמן וזכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפר נדריה אמר רבי זעירא זאת אומרת שהיא כאשת איש לכל דבר מחלפה שיטתיה דרבי יודה תמן הוא אמר מיתה מצויה והכא הוא אמר אין מיתה מצויה תמן בציבור כאן ביחיד דתניא ר' יהודה אומר לא היה שופר של קינים בירושלם מפני התערובת שמא תמות אחת מהן ונמצאו דמי חטאות מתות מעורבות בהן בעילתה מהו אית תניי תני בעילתה ברורה ואית תניי תני בעילתה ספק מאן דאמר בעילתה ברורה מביא אשם תלוי ומאן דאמר בעילתה ספק מת פטור לא מת מביא חטאת
ה הרי זה גיטיך על שתתני לי מאתים זוז הרי זו מגורשת ותתן על מנת שתתני לי מיכן ועד שלשים יום נתנה לו בתוך שלשים יום מגורשת ואם לאו אינה מגורשת אמר רבן שמעון בן גמליאל מעשה בציידן שאמר אחד לאשתו הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי איצטליתי ואבדה איצטליתו אמרו חכמים תתן לו את דמיה הלכה ה' הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז כו' תני לא הספיקה ליתן עד שמת רבן שמעון בן גמליאל אומר תינתן לאביו ולאחיו והיא פטורה מן החליצה ומן הייבום אף בקידושין כן הרי את מקודשת לי על מנת שאתן ליך מאתים זוז ולא הספיק ליתן לה עד שמת רבן שמעון בן גמליאל אומ' אביו ואחיו נותנין לה והיא זקוקה לחליצה ולייבום אמר רבי יודן בשאבדה באונס אנן קיימין עשו אותה כמתנה שומר חנם להיות פטור מן השבועה א"ר יוסה וכא אתינן מיתני שומר חנם להיות פטור מן השבועה אלא בשאבדה בפשיעה אנן קיימין דמי' עשו אותה כאיצטלית רבנן אמרין אחת זו ואחת זו משום תנאי גיטין
ו הרי זה גיטיך על מנת שתשמשי את אבא על מנת שתניקי את בני כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמנה עשר חדש מת הבן או שמת האב הרי זה גט ז' על מנת שתשמשי את אבא שתי שנים ועל מנת שתניקי את בני שתי שני' מת הבן או שאמר האב אי איפשי שתשמשיני שלא בהקפדה אינו גט רבן שמעון בן גמליאל אומר כזה גט כלל אמר רבן שמעון בן גמליאל אומר כל עכבה שאינה ממנה הרי זה גט הלכה ו' הרי זה גיטיך ע"מ שתשמשי את אבא כו' א"ר חייה בר' בא בחייו והוא שתשמשינו כל צורכו והוא שתניקי כל צורכו אפילו לא שימששו כל צורכו אפילו לא הניקתו כל צורכו אלא אפילו שימשתו שעה אחת אפילו הניקתו שעה אחת לאחר מיתה אפילו לא שימשתו ולא הניקתו כלום מתניתא פליגא על ריש לקיש כמה היא מניקתו שתי שנים רבי יהודה אומר שמונה עשר חדש אמר רבי אבין בשכר מניקה שנו אמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן סדר סימפון כך הוא אנא פלן בר פלן מקדש ליך אנת פלנית בת פלן ע"מ ליתן לך מיקמת פלן ומנכסים ליום פלן דאין אתא יום פלן ולא כנסתיך לא יהוי לי עליך כלום אירע לו אונס רבי יוחנן אמר אונסא כמאן דלא עבד ריש לקיש אמר אונסא כמאן דעבד על דעתיה דריש לקיש אין הוה צריך למיעבד ואין אתא יום פלוני ולא כנסתה לי לא יהוי לי עליך כלום רבי יוחנן מי דמיך פקיד לבנתיה די יהווין עבדן כריש לקיש אמר שמא יעמד בית דין אחר ויסבר דכוותיה ונמצאו בניו באין לידי ממזירות חד בר נש אקדם פריטין לאילפא ונגב נהרא אתא עובדא קומי רב נחמן בר יעקב הא אילפא אייתי נהרא אבא בר הונא בשם רבי אבא הוה מצלי דייגב נהרא בגין דניסב פריטוי אמר רבי יוחנן ורבי בא סברין כרבן שמעון בן גמליאל חתכה כמי שעיכבה נחתך ידה כמי שלא עיכבה
ז הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום היה הולך מיהודה לגליל הגיע לאנטיפטרס וחזר בטל התנאי הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשי' יום היה הולך מגליל ליהודה והגיע לכפר עותני וחזר בטל התנאי הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן ועד שלשים יום היה הולך למדינת הים הגיע לעכו וחזר בטל התנאי הרי זה גיטיך כל זמן שאעבור מכנגד פניך שלשים יום היה הולך ובא והיה הולך ובא הואיל ולא נתייחד עמה הרי זה גט הלכה ח' הרי זה גיטיך כו' ליי דא מילה רבי לעזר אמר לביתו רבי יוחנן אמר למקומות מתניתין מסייעא למאן דאמר לביתו הגיע לעכו וחזר בטל התנאי אמר רבי חגיי קומי רבי יוסה תיפתר כמאן דאמר עכו כארץ ישראל לגיטין ואפילו תימר עכו כארץ ישראל לגיטין שמא לתנאי גיטין ואסור להתייחד עמו מכבר שמא יעבור מכנגד פניה שלשים יום ונמצא גיטה גדול מבנה
ח הרי זה גיטיך אם לא באתי מיכן עד שנים עשר חדש מת בתוך שנים עשר חדש אינו גט מעכשיו אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש מת בתוך שנים עשר חדש הרי זה גט י' אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש כתבו גט ותנו לאשתו כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו בתוך שנים עשר חדש אינו גט כתבו ותנו גט לאשתי אם לא באתי מיכן ועד שנים עשר חדש כתבו בתוך שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר חדש אינו גט ר' יוסי אומר כזה גט כתבו לאחר שנים עשר חדש ונתנו לאחר שנים עשר ומת אם גט קדם למיתה הרי זה גט ואם מיתה קדמה לגט אינו גט אם אינו ידוע זו היא שאמרו מגורשת ואינה מגורשת הלכה י' אם לא באתי מיכן עד שנים עשר חדש כו' מה טעמא דר' יוסי בגין דאקדים כתיבה והא אקדים נתינה ואתון אמרין אינו גט רבי חייה רובה בעא קומי רבי הרי זה גיטיך לאחר החג אמר ליה כל שלשים יום שלאחר החג כל אחר החג הן רבי ביבון בר חייה בעא קומי רבי זעירא הרי גיטיך ערב הפסח ואפילו כמאן דאמר כל שלשים שלאחר החג כלאחר החג הן כל שלשים שלפני הפסח אינו כלאחר הפסח רבי זעירא בעא קומי רבי יסא אמר קונם יין שאני טועם במוצאי שבת אמר ליה במוצאי שבת אסור ערב שבת מותר ימים שבנתים צריכה והכא מוצאי שבת הרי זה גט ערב שבת אינו גט ימים שבנתיים צריכה הדרן עלך מי שאחזו קורדייקוס
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.