א האשה שנתאלמנה או שנתגרשה היא אומרת בתולה נישאתי והוא אומר לא כי אלא אלמנה נשאתיך אם יש עדים שיצאת בהינומא וראשה פרוע כתובתה מאתים רבי יוחנן בן ברוקה אומר אף חילוק קליות ראייה האשה שנתאלמנה כו' ניחא שנתגרשה נתאלמנה מי עורר היורשי' והלך אחר הרוב ורוב הנישאו' בתולות נישאות אמור מעתה בתולה נישאת זאת אומרת שלא הילכו למידת הדין ולממון אחר הרוב תמן תנינן שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצידה וכי רוב הפרות מפילות אמור מחמת נגיחה הפילה אמר רבי אבהו זאת אומרת שלא הילכו למידת הדין ולממון אחר הרוב אמר רבי אבון ובדבר אחד הלכו במידת הדין ולממון אחר הרוב כהדא דתני רבי אחא גמל שהיה אוחר בין הגמלים ונמצא שם אחד מהן מת חייב אני אומר אותו שהיה אוחר נשכו טענו מנה וכפר בו והביא עדים שחייב לו חמשים ר' חייה רבא אומר נשבע על השאר רבי יוחנן אומר אינו נשבע על השאר משנים אוחזין בטלית למד רבי חייה רבא דתנינן תמן שנים אוחזין בטלית זה אומ' אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה זה שתופס בחצייה כמביא עדים שחיצה שלו והלה אומר כולה שלי וזה שהוא תופס בחצייה כמביא עדים שחציה שלו והלה אומ' כולה שלי נשבע שאין כולה שלו ולא שמיע דמר רבי אילא בשם ר' יוחנן תקנת שבועה היא שלא יהא אדם רואה את חבירו בשוק ואומר לו טלית שעליך שלי הוא בוא וחלק עמי טליתך ר' אבין בשם רב מודה חביבי בשטר היך עבידה טענו מנה וכפר בו והוציא שטר שהוא חייב לו חמשין אין לו אלא חמשין ואמר רבי יוסי בי ר' בון נשמעינה מן הדא כסף סילעין די אינון ונמחקו אין פוחת משנים מיכן ואילך המלוה אומר חמש והלוה אומר שלש בן עזאי אומ' הואיל והודה מן הטענה ישבע וחכמים אומרי' אין הודאה מן הטענה מפני שאין הודאה מן הטענה והא אם הודייה מן הטענה חייב וכא לא כמי שהודייה מן הטענ' היא כל עמא מודיי שהוא חייב לה מנה והיא כתובעת בידו מנה אחד והוא אינו מודה לה המוציא מחבירו עליו הראייה בהינומה תמן נמנומה רבנין דהכא אמרין פיריומא יוצאה וראשה פרוע רבי חייה בשם רבי יוחנן בגין אילו שיצאו ביום הכיפורי' וראשה פרוע ועידיה מעידין אותה שלא נבעלה וחש לומ' שמא בתולה מן הנישואין היא זאת אומרת בתולה מן הנישואין אינה יוצאת וראשה פרוע וחש לומר שמא מוכת עץ היא אלא כר"מ דר"מ אומר מוכת עץ כתובתה מאתים א"ר יוחנן לא חשו על דבר שאינו מצוי ר' יוחנן בן ברוקה אומ' אף חילוק קליות ראייה וחש לומ' שמא בתולה מן הנישואין היא זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חילוק קליות תני אבא שאול אומר אף מי שהוליכו לפניה חבית של בסורות וחש לומר שמא מן הנישואין היא זאת אומרת בתולה מן הנישואין אין לה חבית של בסורות
ב מודה ר' יהושע באומר לחבירו שדה זו של אביך הייתה ולקחתיה ממנו נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם יש עדים שהיא של אביו והוא אומר לקחתיה ממנו אינו נאמן הלכה ב' מודה רבי יהושע כו' מודי רבי יהושע ואין פליג בקדמיתא אינו נאמן כשלא אכלה שני חזקה אבל אם אכלה שני חזקה נאמן בשלא מת אביו מתוכה אבל אם מת אביו מתוכה אפילו לא אכלה שני חזקה נאמן כהדא ראובן אוכל שדה בחזקת שהיא שלו והביא שמעון עדים שמת אביו מתוכה מפקין לה מראובן ומחזירין ליה לשמעון חזר ראובן והביא עדים שלא מת אביו מתוכה א"ר נחמן בר יעקב אנא אפיקתיה מראובן אנא מחזיר ליה לראובן רבנין דהכא סברין כן רבנין דתמן אמרין משעה שיצאת עדו' ברורה יצאת כן רבנן דהכא אמרין משעה שנישאת בעדות ברורה נישאת א"ר יוסי מודו רבנין דתמן שאילו משעה ראשונה שנים אומ' מת אביו מתוכה ושנים אמ' לא מת מתוכה שהשדה בחזקת ראובן א"ר יוחנן ותני כן שני' אומרי' מת ושני' אומרי' לא מת לא תינשא ואם נישאת לא תצא שני' אומרי' נתגרשה ושנים אומ' לא נתגרשה לא תינשא ואם נישאת תצא תמן אמרין לא שנייה היא מית' היא גירושין לא תינש' ואם נישאת לא תצא על דעתיהון דרבנין דתמן ניחא היא מיתה היא גירושין על דעתיהון דרבנין דהכא מה בין מיתה מה בין גירושין רבי זעירא אמר לה סתם ר' חייה בשם רבי יוחנן הדעת מכרעת לידי מיתה שאילו יבוא הוא מכחש א"ר חזקיה רבנין דתמן כדעתין כמה דרבנין דתמן אמרין משעה שיצאת בעדות ברורה יצאת כן רבנין דהכא אמרין משעה שנישאת בעדות ברורה נישאת אמר רבי יוסי לא מסתברא דלא מחלפא שיטתין דרבנין דתמן לא מודו רבנן דתמן שאילו משעה ראשונה שנים אומרי' מת אביו מתוכה ושנים אומרי' לא מת אביו מתוכה שהשדה בחזקת ראובן אילו שנים אומרי' נתגרשה ונישאת ושנים אומ' לא נתגרשה לא תצא יאות מתנית' פליגא על ר' יוחנן שנים אומ' נתקדשה ושני' אומ' לא נתקדשה לא תינשא ואם נישאת לא תצא א"ר הושעיה פתר לה ר' יוחנן שני' אומ' נתגרשה ושני' אומ' לא נתגרשה לא תינשא ואם נישאת לא תצא מה בינה לקדמיתא תמן הוחזקה אשת איש בפני הכל ברם הכא לא הוחזקה אשת איש אלא בפני שני' לכשיבואו שני' ויאמרו זה הוא שקידש מתנית' פליג' על ר' יוחנן שני' אומ' נשבית והיא טהורה ושני' אומ' נשבית והיא טמאה לא תינשא ואם נישאת לא תצא א"ר יוסי מאחר שאילו אומ' טהורה ואילו אומרי' טמאה כמי שאילו או' נשבית ואילו או' לא נשבית ואנן חיים מפיה שנים אומ' נתקדשה ושנים אומ' לא נתקדשה רבי יונה מדמי לה לחלבים אילו שני' אומ' פלוני אכל חלב ושני' אומ' לא אכל חלב שמא אינו מביא אשם תלוי מספק וכא יתן גט מספק א"ל ר' יוסי לא תדמינה לחלבי' שכן אפי' אמ' ליבי נוקדיני מביא אשם תלוי מתנית' פליג' על ר' יוסי שני' אומ' נתקדשה ושנים אמר לא נתקדשה לא תינשא וסופא פליג' על ר' יונה אם נישאת תצא א"ר מנא לא דר' יוסי אומ' תינשא ולא ר' יונה או' אם נישאת תצא לא אמ' לה אלא תדמינה לחלבים שכן אפי' אמר ליבי נוקדיני מביא אשם תלוי
ג העדים שאמרו כתב ידינו זה אבל אנוסים היינו קטנים היינו פסולי עדות היינו הרי אילו נאמנין אם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנין הלכה ג' העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה כו' תני וכן העדים שהעידו בין לטמא בין לטהר בין לרחק בין לקרב בין לאסור בין להתיר בין לזכות בין לחובה עד שלא נחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו הרי אילו נאמנין משנחקרה עדותן בבית דין אמרו מבדין היינו אינן נאמנין רשב"ל אמר עשו העדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין הן אומ' כתב ידינו הוא ואחרים אומרי' כתב ידן הוא תני ר' חייה לא מעלין ולא מורידין א"ר יוסי מתניתא אמרה כן אם יש עדים שהוא כתב ידן או שהיה כתב ידן יוצא ממקום אחר אינן נאמנין הן אומ' כתב ידינו הוא ואחרי' אומרי' אינו כתב ידם א"ר מנא נעשה כשטר שנקרא עליו ערער א"ר אסי ובלבד בשטר שנקרא עליו ערער ונתקיים בב"ד ר' לעזר אמר לא נתקיים בב"ד אמר ר' אילא טעמא דר' לעזר כיון שהוחזקו העדים להיות חתומין בשטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין רב חנא אמר למידין מספר מוגה כגון אילין דאמרין ספרוי דאסי וכאילין איגראתא צריכין אמר רבי יוסי בי ר' בון ובלבד שלשה שטרות של שלשה בני אדם רב חונה בשם רב נאמנין העדים לומר שטר אמנה ושטר פוסיטים הוא דרב אמר אסור לחתום בשטר אמנה ובשטר פוסיטים מה ופליג אמרי בשם רב נאמנין העדים לומר שטר אמנה ושטר פוסיטים הוא מילתא דרב פליגא על מילתא דרב אמ' רבי חגי לא דרב אמר אסו' לחתום אלא אסו' לקיים כהדא אם און בידך הרחיקהו זה שטר אמנה ושטר פוסיטים ואל תשכן באוהליך עוולה זה שטר פרוע
ד זה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי וזה אומר זה כתב ידי וזה כתב ידו של חבירי הרי אילו נאמנין זה אומר זה כתב ידי וזה אומר זה כתב ידי צריכין שיצטרף עמהן אחר דברי רבי וחכמים אומרים אינן צריכין שיצטרף עמהן אחר אלא נאמן אדם לומר זה כתב ידי הלכה ד' זה אומר זה כתב ידי כו' למה נצרכה לרבי אף על גב דרבי אומ' צריכין שיצטרף אחר עמהן מודה הוא הכא שהן נאמנין אמר רבי זעירא תני בכתובות דבית רב דברי רבי לעזר על השטר ודברי חכמים במעיד על המלוה תני כותב אדם עדותו ומעידה אפי' לאחר כמה שנים רב חונה אמר והוא שיהא זכור עדותו רבי יוחנן אמר אף על פי שאינו זכור עידותו ותייא דרב חונה כרבי ור' יוחנן כרבנין רבי זעירא רב חונה בשם רב אין הוא ואחר מצטרפין על חתימת העד השיני היך עבידא היה אחד מכיר כתב ידו וכתב ידו של חבירו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו חבירו מה הוא שיצטרף עם אחד מן השוק להעיד עליו הדא הוא דמר רבי זעירא רבי הונא בשם רב אין הוא ואחד מצטרפין על חתימת העד השיני לא צורכה דלא כשהיו שנים אחד הכל מכירין כתב ידו ואחד אין אדם מכירו וחבירו מכירו חבירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אתה או' כן נמצאת כל העדו' מתקיימת בעד אחד א"ר יודן ויאות אלו שני' שיצאו מעיר שרובה גוים כגון הדא סוסיתא אחד הכל מכירין אותו שהוא ישר' ואחד אין אדם מכירו חבירו מכירו מהו שיעשה כאחד מן השוק להעיד עליו אם אומ' את כן לא נמצאת כל העדו' מתקיימת בעד אחד וכא נמצאת כל העדו' מתקיימת בעד אחד ר' חגיי א"ר זעירא בעא עד אחד בפה ועד אחד בשטר מהו שיצטרפו עד אחד בכתב כלום הוא לכן צריכה כשהיו שנים מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני רבי מנא בעא עד אחד בכתב מהו לזוקקו לשבועה עד אחד בכתב כלום הוא לכן צריכה כשהיו שנים מצאו לקיים כתב ידו של ראשון ולא מצאו לקיים כתב ידו של שני כהדא אין מקבלין מן העדים אלא אם כן ראו שניהן כאחת רבי יהושע בן קרחה אומ' אפילו ראו זה אחר זה רבי ירמיה רבי שמואל בר רב יצחק בשם רב מודין חכמים לר' יהושע בן קרחה בעידי בכורה ובעידי חזקה רבי בא בשם רבי ירמיה אף בעדי סימנים כן מה דא פשיטא כשזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו וזה אומר ראיתי שתי שערות בגבו אחד אומר ראיתי שערה אחת בגבו ואחד אומר ראיתי שערה אחת בכריסו לא כלום כל שכן גבו וגבו שנים אומרים ראינו שערה אחת בגבו ושנים אומרים ראינו שערה אחת בכריסו ר' יוסי בר בון ורבי יהושעיא בריה דר' שמאי חד אמר פסול וחורנא אמ' כשר מאן דמר פסול במעיד על חצי סימנין ומן דמר כשר שמא נשרו אחד אומר ראיתי שתי שערות בגבו ואחד אומר ראיתי שתי שערות בכרסו רבי בא אומר דברי הכל כשר רבי חגי אומר דברי הכל פסול רבי יוסי אמר במחלוקת אמר רבי יוסי לרבי חגי והא רבי יודן סבר דכוותי אמר על דרביה אנא פליג לא כל שכן עלויה אמר רבי מנא יאות אמר רבי חגי אלו שטר שהוא מחותם בארבע חותמות וקרא עליו ערער זה מעיד על שנים וזה מעיד על שנים שמא כלום הוא ואין כל חתימה וחתימא צריכה שני עדים וכה כל סימן וסימן צריך שני עדי' ר' חנינא יליף לה משני חזקה אלו אחד מעידה שאכלה שנה ראשונה שניה ושלישית ואחד מעידה שאכלה שנה רביעית חמשית וששית שמא כלום הוא ואין כל חזקה וחזקה צריכה שני עדים וכה כל סימן וסימן צריך שני עדים
ה האשה שאמרה אשת איש הייתי וגרושה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם יש עדים שהיא אשת איש והיא אומרת גרושה אני אינה נאמנת הלכה ה' האשה שאמרה אשת איש הייתי כו' תני אם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא רב חונא ורבי חנינה תריהון אמרין לא סוף דבר משנישאת אלא אפי' התירוה ב"ד להינשא כהדא חדא איתא אתת לגבי ר' יוחנן אמרה ליה אשת איש הייתי וגרושה אני והתירוה מן דנפקה אמרין ליה ר' הרי עידיה בלוד אמ' כך אני או' אפי' עדיה בקסוסנון תמתין א"ר יוסי בר בון תרין עובדין הוון אחד אמרין ליה הרי עדיה בלוד ואחד אמ' לו הרי עדי' בקסרין וכן הוה אמ' לון כך אומר אני אפילו עדיה בקסוסנון תמתין ר' יודן בעא אשת איש הייתי ונתגרשתי במקו' פלוני ובאו שני' ואמרו לא נתגרשה אשה במקו' פלוני מכחישין הן אותה ר' יוסי בעא אמרה אשת איש הייתי ונתגרשתי במקו' פלוני באותו היום ובאו ואמרו נתגרשה אשה במקום פלוני ובאו שנים ואמרו לא נתגרשה אשה במקום פלוני כהכחיש עדות בתוך עדות אנו כחיין מפיה היום אמרה אשת איש הייתי ולמחר אמרה גרושה אני אמרינן לה אתמול אמרת אכין ויום דין אכין אמרה לון מפני כת של פריצים שהיו באין להזדוג לי רבי אבין בשם רבי אילא מכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת כהדא שמואל בעא איזדקוקי לאיתתיה אמרה ליה טמיאה אני למחר אמר' ליה טהורה אני אמר לה אתמול אמרת טמיאה שמירון טהורה אמרה ליה לא הווה בחיילי היי שעתא אתא שאל לרב א"ל מכיון שהביאה מתלא לדבריה נאמנת
ו האשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת שהפה שאסר הוא הפה שהתיר אם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת אם משנישאת באו עדים הרי זו לא תצא הלכה ו' האשה שאמרה נשביתי כו' רב חונה אמר לא סוף דבר שנישאת אלא אפילו התירוה בית דין לינשא נשים נשבו לשם אתא עובדא קומי אבא בר בא ולוי ושמואל אמר ומסרו להן עדים ניסקון לארעא דישראל אמר ליה ומה נעשה לימים הראשונים שנתייחדו אמר ליה אבא בר בא אילו הוינן בנתך כן הייתה אומר ואישתביין בנתיה דשמואל כשגגה שיוצא מלפני השליט כד סלקון להכא סלקן שביין עמהון עלין קומי רבי חנינה אוקימן שביין מלבר אמר ליה נשבינו וטהורות אנו והתירן מן דנפקן שלחון שביין עלין אמר ניכרות אילו שבנות חכם הן מן דאיתודעין מאן הויין אמרין לשמעון בר בא איטפל בקריבתך נסב לקדמיתא ומיתת לתניינא ומיתת למה בגין דשקרון חס ושלום לא שקרון אלא מן חטאת דחנניה בן אחי רבי יהושע שעיבר את השנה בחוצה לארץ
ז שתי נשים שנשבו זאת אומרת טהורה אני וזאת אומרת טהורה אני אינן נאמנות בזמן שהן מעידות זו על זו הרי אילו נאמנות ח' וכן שני אנשים זה אומר כהן אני וזה אומר כהן אני אינן נאמנין בזמן שהן מעידין זה את זה הרי אילו נאמנין הלכה ז' ח' וכן שני אנשים כו' רבי חייה בשם רבי יוחנן מתניתא לעניין קדשי הגבול אבל לעניין משפחה ולקודשי המזבח צריך שני עדים והא תני מעלין לכהונה ללויה לישראל על פי עד אחד ניחא לכהונה ללויה לישר' ולא לעניין משפחה ליתן לו מעשר עני שתי חזקות לכהונה בארץ ישראל נשיאות כפים וחילוק גרנות ובסוריא נשיאות כפים אבל לא חילוק גרנות עד מקום ששלוחי החדש מגיעין עד נמרין ובבל כסוריא רבי שמעון בן אלעזר אומר אף באלכסנדריאה בשעה שבתי דינין יושבין שם תני רבן שמעון בן גמליאל כשם שהתרומה חזקה לכהונה כך מעשר ראשון חזקה לכהונה והחולק על פי בית דין אינה חזקה לכהונה אני אומר תרומה נפלה לו מאבי אמו כהן אמ' רבי ישמעאל בי רבי יוסי מימיי לא העדתי עדות ופעם אחת היעדתי והעליתי עבד לכהונ' ר' יצח' בן חקולא אמר ור"ש ברבי חד העלה אח מפי אחיו וחרנה העלה בן מפי אביו חד לכהונה וחד ללויה חד בר נש אתא לגבי דרבי אילא אמר ליה בני הוא זה וכהן הוא אמר ליה בנך הוא ואינו כהן אמר ליה רבי חייה רובה אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהוא כהן א"ל בנו הוא אלא אני אומר בן גרושה הוא או בן חלוצה הוא א"ר אכין אבין א"ל אם מאמינו את שהו' בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא כהן אל תאמינו שהוא בנו וייעשה כהרחק עדות ויהא נאמן עליו אמ' לו בנו הוא אלא אני או' בן גרושה וחלוצה הוא לא כן אמר ר' יצחק בן חקולה ורבי שמעון בר' חד העלה אח על פי אחיו וחרנה העלה בן מפי אביו נימא משהעלה רבי אח מפי אחיו אפי' תימר בן מפי אביו ללוייה
ח רבי יהודה אומר אין מעלין לכהונה על פי עד אחד א"ר אלעזר אימתי במקום שיש עוררין אבל במקום שאין עוררין מעלין לכהונה על פי עד אחד רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן מעלין לכהונה על פי עד אחד הלכה ט' רבי יהודה אומר אין מעלין כו' רבי חייה בשם רבי יוחנן אין ערער פחות משנים רבי בון בר חייה בעא מה אנן קיימין אם כשהעלו אותו באחד יורידו אותו באחד ואם כשהעלו אותו בשנים אפילו כמה לא יורידו אותו אמר ר' הונא אתייא כרבנין דתמן ברם רבנין דהכא וכרב נחמן בר יעקב כשם שמעלי' אותו בשני' כך מורידין אותו בשנים
ט האשה שנחבשה על ידי גוים על ידי ממון מותרת לבעלה על ידי נפשו' אסורה לבעלה עיר שכבשה כרקום כל הכהונות שבתוכה פסולות ואם יש עדים אפילו עבד אפילו שפחה הרי אילו נאמנין שאין אדם נאמן על ידי עצמו אמר רבי זכריה בן הקצב המעון הזה לא זזה ידה מתוך ידי משעה שנכנסו גוים לירושלם עד שיצאו אמרו לו אין אדם מעיד על ידי עצמו הלכה י' האשה שנחבשה בידי גוים כו' תנן תנינן העיד רבי יוסי הכהן ור' זכריה בן הקצב על תינוקת שהורהנה באשקלון וריחקוה בני משפחה ועידיה מעידין אותה שלא נסתרה ולא נטמאה לפי שהעדים מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה הא אם אין עידיה מעידין אותה שלא נסתרה ושלא נטמאה לא אמר רבי לעזר שנייה היא בהירהון שהרבים נוהגין לו בהתר על ידי נפשות אסורה רבי יודן בריה דרב חמא דכפר תחמין בשם חזקיה והוא שנגמר דינה להריגה רבי יוחנן אמר אפילו לא נגמר דינו להריגה אמרין בשם רבי יוחנן אשת ליסטים כליסטים אי זהו כרקום רבי בא בשם רב חייה בר אשי כגון דוגין ושלשליות וכבלים ואווזים ותרנגלין ואפרטוטות מקיפין את העיר ומר רבי בא בשם רב חמא בר אשי מעשה היה וברחה משם סומה אחת היה שם פירצה אחת מצלת את הכל היו שם מחבויים צריכה ר' זעירה ר' בא בר זבדא ר' יצחק בר חקולה בשם ר' יודן נשיאה ובלב' כרקום של אות' מלכות אבל כרקום של מלכות אחרת כליסטים הן ואפילו קטן ר' אימי בשם ר' יהושע בן לוי אפי' קטן אפילו קרוב אפי' קטן וקרוב נישמעינה מן הדא חנניה קרתיסיה אישתבאי הוא ובניה ואיתתיה אתון לגבי רבי חנינה ולא קבלון אתון לגבי רבי יהושע בן לוי וקבלון הדא אמרה אפילו קטן וקרוב רבי חייה בר יוסף שלח בת איתתיה אמ' יסקון עימה תלתא תלמידין שאם יפנה אחד מהן לצורכו תתייחד עם שנים והא תנינן מוסרין לו שני תלמידי חכמים שמא יבוא עליה בדרך א"ר אבין ובעלה הרי שלשה אף הוא שכר לה את הבית והוא מעלה לה מזונות ולא היה מתייחד עמה אלא בפני בניה וקר' על עצמו הפסוק הזה יגעתי באנחתי ומנוחה לא מצאתי
י יא' ואילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וזה כתב ידו של רבי וזה כתב ידו של אחי זכור אני באשת פלוני שיצתה בהינומה וראשה פרוע ושהיה איש פלוני יוצא מבית הספר לטבול לתרומתו ושהיה חולק עמנו בגורן ושהמקום הזה בית הפרס הוא ועד כאן היינו באין בשבת אבל אינו נאמן אדם לומר דרך היה לאיש פלוני במקום הזה מעמד ומספד היה לאיש פלוני במקום הזה תני ובלבד דברים שהן רגילין בהן תני ובלבד שיצטרף עם אחרים וחש לומר שמא עבד הוא הדא מסייעא לההיא דמר ר' חמא בר עוקבה בשם ר' יוסי בר חנינה אסור לאדם ללמד את עבדו תורה לא כן א"ר זעירא בשם רב ירמיה העבד עולה משבעה קרייות וידבר עולה מז' פסוקים תיפתר שלמד מאיליו או שלמדו רבו כטבי וחש לומר שמא עבד הוא מסייעא לההיא דתני ר' חייה נשים ועבדים אינן חולקין על הגורן אבל נותנין לו מתנות כהונה ולוייה מתוך הבית מהו להוציא ממון מתוך עדותן היך עבידא היו הכל יודעין עד שדה ראובן תחום שבת ובאו ואמרו עד כאן היינו באין בשבת ונמצאת השדה של שמעון מהו מפיקתה מן שמעון ומחזרתה לראובן מהו שיהו נאמנין לומר יוצאין היו ללקט בפגי שביעי' ושמענו פלוני ממלל על פלו' אשתו אשה פלנית ממללת על בניה ר' אחא רבי שמואל בעי הוזמו מהו שישלימו או ייבא כיי דא"ר בא רב יהודה בשם שמואל אין לומדין דבר מדבר בעדים זוממין וכא כן תני שאכלנו בקציצת פלוני ופלוני מהו בקציצת בשעה שהיה אדם מוכר את שדה אחוזתו היו קרובין ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקו' והתינוקות מלקטין ואומרי' נקצץ פלוני מאחוזתו ובשעה שהיתה חוזרת לו היו עושין לו כן ואומרי' חזר פלוני לאחוזתו אמר רבי יוסי בי רבי בון אף מי שהיה נושא אשה שאינה הוגנת לו קרוביו ממלין חביות קליות ואגוזים ושוברין לפני התינוקות והתינוקות מלקטין ואומרים נקצץ פלוני ממשפחתו ובשעה שהיה מגרשה היו עושין לו כן ואומרים חזר פלוני למשפחתו הלכה יא' אילו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקוטנן כו' אין נאמנין אלא בגודלן מה שראו בקוטנן הא בקוטנן לא תמן תנינן נאמנת אשה או קטן לומר מיכן יצא נחל מהלך לתוך שדהו ונוטל את נחילו ובההוא אמר כן רבי אחא רבי חנניה בשם רבי יוחנן לא אמר רבי יוחנן בן ברוקה אלא על נחיל של דבורים שאין גזילו דבר תורה תני רב אושעיה ובלבד במפריח אבל בשוכו לא רבי זעירא בעא קומי ר' מנא לא מסתברא על אתר הא לאחר זמן לא אמר ליה אף אנא סבור כן ותנינן בד"א שהעידו במאמרן אבל יצאו וחזרו אני אומר מפני יראה ופיתוי אמרו הדרן עלך האשה שנתאלמנה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.