א כרם רבעי מציינים אותו בקוזזות אדמה ושל עורלה בחרסית ושל קברות בסיד וממחא ושופך אמר רבן שמעון בן גמליאל במה דברים אמורים בשביעית והצנועי' מניחין את המעות ואומר כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו כרם רבעי כו' זונא שאל לר' מה ניתני כרם רבעי או נטע רבעי אמ' לון פקון שאלון לר' יצחק רובא דבחנת ליה כל מתניתא נפקון ושאלון ליה אמ' לון קדמיא כרם רבעי ותיניינא נטע רבעי ר' זעירא מקבל לסביא דהוון ביומוי דר' יצחק רובא דלא בחנון כל מתניית' מיניה תני כרם רבעי מציינין אותו בקוזזו' אדמ' שהו' לשעה של עורלה בחרסית בחיוורא שהוא יותר מיכן ושל קברות בסיד דו יותר מיכן תני רבי חלפתא בן שאול אם היו יחידות תולה בהן אזני חביות רבי זעירא בעי למה לי נן אמרין כל אחד ואחד לפי מה שהוא כהדא דתני אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקר' בתי עבודה זרה מפחמין אותן בפחמין בית מנוגע נותנין עליו אפר מקלה מקום הרוג בדם מקום עגלה ערופה בחגורה של אבנים וחש לו' שמא אילן שהוא מנבל פירותיו הוא ולא כן תני אילן שהוא מנבל פירותיו סוקרין אותו בסיקרא ומטעינין אותו אבנים ומבהתין ליה די עבד תמן דלא יתיר פירוי ברם הכא דיעבד כתחילה רבי יונה בעי ולמה לי נן מרין חוט בחוט של סיקרא זכר למזבח כיי דתנינן תמן חוט של סיקרא חוגרו באמצע להבחין בין דמי' העליונים לדמים התחתונים תני רבי חייא סוקרין עליו בסיקרא הקדש רבי יוסי ורשב"ג אמרו דבר אחד כמה דרבי יוסי אמר אין אנו אחראין לרמאין כן רבן שמעון בן גמליאל אומר אין אנו אחראין לרמאין מסתברא רבי יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא יודי לר' יוסי ר' יוסי יודי לרבן שמעון בן גמליאל שאין אנו אחראין לרמאין רשב"ג לא יודי לר' יוסי שאין דרך חבר להוציא מביתו דבר שאינו מתוקן מניין לציון ר' ברכיה בר' יעקב בר בת יעקב בשם ר' חוניה דברת חוורן רבי יוסי אמ' לה ר' יעקב בר אחא בשם ר' חנניה דברת חוורן ר' חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חוניא דברת חוורן בשם ר' חוניא דברת חוורן וטמא טמא יקרא כדי שתהא הטומאה קורא לה בפיה ואומרת לך פרוש רבי הילא בשם ר' שמואל בר נחמן ועברו העברים בארץ וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון מיכן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת ובנה מיכן שמציינין על גבי אבן קבועה אם אומר את על תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו במקום טהרה ציון מיכן לציון תני מצא אבן אחת מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טהור אני אומר מת קמצון היה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור וביניהן טמא היה חרוש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור וסביבותן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא יתאכל הבשר רבי יוסטי בר שונם בעא קומי רבי מנא ולא נמצא מטמא את הטהרות למפרע א"ל מוטב שיתקלקלו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם חברייא אמרי יאות אמ' רבן שמעון בן גמליאל וקשיא על דרבנין לא ביום הוא מציין לא בלילה הוא גונב אמר לון רבי מנא מביום כיי דאמר רבי חנינה חתר בחושך בתים יומ' חתמו למו לא ראו אור מיומם חתמו למו כך היו אנשי דור המבול עושין היו רושמין באפכולסמין ובאין וגונבין בלילה כך דרשה רבי חנינא בציפורין איתעבוד תלת מאה חתירן בתים ויציין אם מצויין הוא היאך נקרא הוא צנוע אמר רבי יוחנן אתיא דרבן שמעון בן גמליאל כמאן דאמר לעיתותי ערב דתני ר' דוסא אומר כל מה שילקטו עניים בין העמרים הבקר הרי הוא הבקר רבי יודה אומר לעיתותי ערב וחכמים אומרים אין הבקר אנסין הבק' שאין אנו אחראין לרמאין ברם כמאן דאמר בשחרית לא אתיא ויש אדם מבקר במחובר לקרקע אמר רבי ירמיה אפילו כמאן דאמר בשחרית אתיא הוא ולאו רבן שמעון בן גמליאל היא ועוד הוא אית ליה משיכתו של מעשר שני היא פדייתו אמר ר' יוסי והיינו וקם לו אלו ראה ככר מתגלגל בנהר ואמר ככר זה הקדש שמא כלום אמר אמר רבי ירמיה עד דאת מקשי ליה בשחרית קשייתה לעיתותי ערב אמר ליה מאן דאיתיה ליה לעיתותי ערב לית ליה לאילין קשייתא
ב כרם רבעי עולה לירושלם מהלך יום אחד לכל צד ואי זו היא תחומה אילת מן הדרום ועקרב' מן הצפון ולוד מן המערב והירדן מן המזרח ומשרבו הפירו' התקינו שיהא נפדה סמוך לחומה ותנאי היה הדבר אימתי שירצו יחזור הדבר לכמות שהיה ר' יוסי אומ' משחרב בית המקדש היה התנאי הזה ותנאי אימתי שיבנה בית המקדש במהרה בימינו יחזור הדבר לכמות שהיה ג' כרם רבעי בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור ובית הלל אומרים יש לו בית שמאי אומרים יש לו פרט ויש לו עוללות והעניים פודין לעצמן ובית הלל אומרים כולו לגת הלכה ב' אמר רבי הילא בראשונה היו עושין יין בטהרה לנסכים ולא היו ענבים מצויות התקינו שיהא עולה לירושלם מהלך יום לכל צד אף הן מחלקין אותו לקרובין ולשכינין ולמיודעין אפילו דבר קל היה מעשר את השוק הדא פליגא על נקיי נקיי הוה שמש במגדל וצבעייא בכל ערובת שובא מן דהוה עביד קנרילוי הוה סליק שבת בבית מקדשא ונחית ומדליק לון ואית דאמרין ספר הוה בכל ערובת שובת' הוה סלק פשט סדרוי לבית המקדש ונחית שבית בבייתיה טרטירוי דמהלול הוה סליק שבית לגו בית מקדשא ולא הוה בר נש קרץ לתאיניא קדמוי מיני בנות צפרי הוו סלקין שבתון בגו בית מקדש' ולא הוה בר נש קרץ לתאינייא קדמוי מינהן בנות לוד היו לשות עיסתן ועולות ומתפללות ויורדות עד שלא יחמיצו חד בר נש הוה קאים רדי פסקת תורתי' קומוי הוות פריא והוא פרי פריא והוא פרי עד דאשתכח יהיב בבבל אמרו ליה אימת נפקת אמר לון יומא דין אמרין בהיידא אתיתא אמ' לון בדא אמר לון איתא חמי לן נפק בעי מיחמייא לון ולא חכים בהיידא מכלל דפליגא ואפילו תימר לית הוא פליגא מחילות היו ונגנזו הדא היא דכתיב גדר דרכי בגזית נתיבותי עוה רבי יונה בשם רבי זעירא אפילו כרם שהיה סמוך לחומה היה נפדה אמר רבי אחא זאת אומרת שבית המקדש עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד דכתיב ודם ענב תשתה חמר ואת אמר הכין הלכה ג' תני רבי אומר במה דברים אמורים בשביעית אבל בשאר שני שבוע בית שמאי אומרים יש לו חומש ויש לו ביעור על דעתה דהדין תנייה לא למדו נטע רבעי אלא למעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוותיה אין נטע רבעי בשביעית מעתה אל יהי לו קדושה וקדושתו מאיליו למדו קודש הילולים כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן תני מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין רבי שמעון דר' שמעון פוטר מן הביעור ויפדה במחובר לקרקע תני רבן שמעון בן גמליאל אומר אחד שביעית ואחד שאר שני שבוע בית שמאי אומרים אין לו חומש ואין לו ביעור על דעתיה דהדין תנייא לא למדו נטע רבעי ממעשר שני כל עיקר מעתה אל יהא לו קדושה וקדושתו מאיליו למדו קודש הילולים הרי כקודש שקורין עליו את ההלל ויהא מותר לאונן מגיד שהוא אסור לאונן ויהא חייב בביעור בגין דר"ש דר"ש פוטר מן הביעור ויפדה במחובר לקרקע רבי זעירא בעא קומי רבי אבהו מניין שהוא טעון פדיון שנאמר קודש הילולים קודש חילולים לא מתמנעין דרבנין דרשי בין ה"א לחי"ת תני ר' אייבו בר נגרי קומי רבי לא דרבי ישמעאל ואם גאל יגאל איש ממעשרו חמישיתו יוסף עליו פרט לנטע רבעי שאין חייבין עליו חומש חזר ותנא קומוי שתי גאולות הן אחת למעשר שני ואחת לנטע רבעי תמן תנינן רבי יודה או' אין לנכרי כרם רבעי וחכמי' אומרי' יש לו א"ר לעזר כיני מתנית' אין לנכרי כרם רבעי כל עיקר רב ביבי אמ' קומי ר' זעירא בשם רבי לעזר אתייא דר' יודה כבית שמאי על דעתיה דר' כמה דבית שמאי אומרים לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימר אין מעשר שני בשביעית ודכוות' אין נטע רבעי בשביעית כן רבי יודה אמ' לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא א"ל חמי מה אמ' לא אמר אלא אין לו חומש ואין לו ביעור הא שאר כל הדברים יש לו רבי יודה אומר אין לנכרי נטע רבעי בסוריא שמואל בר אבא בעי הא בית שמאי אומרים לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעשר שני בשביעית ודכוותה אין נטע רבעי בשביעית ודכוותה שלישית ושישית הואיל ואין בהן מעשר שני לא יהא בהן נטע רבעי א"ר יוסי שלישית ושישית אע"פ שאין בהן מעשר שני יש בהן מעשרות שביעית אין לו מעשרו' כל עיקר חיפה שאל הא רבי יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר כמה דתימ' אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא ודכוותה לא למדו תרומת תורה אלא מתרומת מעשר כמה דתימ' אין תרומת מעשר במדבר ודכוות' לא תהא תרומת תורה במדבר א"ר יוסי לא למדו ממנה אלא לשיעורין תני רבי יוסי בי רבי יודה אומר ר' לעזר בר' שמעון אומר לא נתחייבו ישר' לנטע רבעי אלא לאחר ארבע עשרה שנה שבע שכיבשו ושבע שחילקו אמר רב חסדא אתיא דרבי יוסי בי ר' יודה בשיטת רבי יודה אבוי כמה דר' יודה אמר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעשר שני בסוריא ודכוותה אין נטע רבעי בסוריא כן רבי יוסי בי ר' יודה אומר לא למדו נטע רבעי אלא ממעשר כמה דתימ' אין מעשר שני אלא לאחר ארבע עשרה שנה ודכוות' אין נטע רבעי אלא לאחר ארבע עשר' שנה א"ר יוסי והיא בשיטת בני סוריא למידה מארבע עשרה שנה אין ארבע עשרה למידה מסוריא כתיב ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם וגו' רבי יוסי הגלילי אומר הרי את כמוסיף פירות חמישית על פירות רביעית מה פירות חמישית לבעלין אף פירות רביעית לבעלין רבי זעירא רבי יסא בשם רבי יוחנן אתיא דרבי יוסי הגלילי כמה דרבי יודה או' עושה אותו כנכסיו כן ר' יוסי הגלילי עושה אותו כנכסיו ר' ירמיה בעא קומי רבי זעירא כדברי מי שהוא עושה אותו כנכסיו מהו שיהא חייב במעשרות א"ל כיי דאמ' ר' יהושע בן לוי דא"ר אבין בשם ר' יהושע בן לוי לא סוף דבר הלכה זו אלא כל הלכה שהיא רופפת בבית דין ואין את יודע מה טיבה צא וראה היאך הציבור נוהג ונהוג ואנן חמיין ציבורא דלא מפרשין אמר רבי מנא אלו אמר כבית שמאי ויש ציבור כבית שמאי א"ר אבין כלום למדנו נטע רבעי אלא ממעשר שני כמה דתימ' אין מעשר שני חייב במעשרו' ודכוותה אין נטע רבעי חייב במעשרות רבי בא ר' חייה בשם ר' יוחנן עיסת מעשר שני בירושלם כרבי מאיר פטורה מן החלה כרבי יודה חייבת בחלה אמר רבי יודה לא אמרו אלא בירושלם הא בגבולים לא ר' בא בר כהן בעא קומי רבי יוסי כדברי מי שמחייב בפרט מהו שתהא חייבת בחלה א"ל ולא רבי יודה היא וסברנן מימר כל הדא הילכתא רבי יודה כבית שמאי
ג כיצד פודין נטע רבעי מניח את הסלע על פי שלשה ואו' כמה אדם רוצה לפדות לו בסלע על מנת להוציא יציאות מביתו ומניח את המעות ואו' כל הנלקט מזה מחולל על המעות האלו מכך וכך סלים בסלע ה' ובשביעית פודיהו בשוויו אם היה הכל מובקר אין לו אלא שכר לקיטה הפודה נטע רבעי שלו מוסיף עליו חמישיתו בין שהוא שלו בין שניתן לו במתנה ו' ערב יום טוב הראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור כיצד היה ביעור נותנין תרומה ותרומת מעשר לבעליה ומעשר ראשון לבעליו ומעש' עני לבעליו מעשר שני והביכורים מתבערים בכל מקום רבי שמעון או' הבכורין נותנין לכהנים בתרומה התבשיל בית שמאי אומ' צריך לבער בית הלל אומרים הרי הוא כמבוער ז' מי שהיו לו פירות בזמן הזה והגיעה שנת הביעור בית שמאי אומרי' צריך לחללן על הכסף בית הלל אומרי' אחד שהן כסף ואחד שהן פירות הלכה ד' לפדות לו בסלע לוקח לו בסלע אין לו אלא שכר לקיטה אין לו אלא שכר עקיצה רבי הושעיה מפק תלתא איסתוננסין ומפרק על פומון הלכה ה' כתיב מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך בשנה השביעית וגו' והנחת בשעריך יכול פעם אחת בשבוע את חייב להוציא את המעשרות ולהוציא מעשר עני תלמוד לומר מקצה שלש שנים אחת לשלש שנים ולא אחת לשבע אלא בשלישית ובשביעית שני פעמים בשבוע או קור' אני ראש השנה יכול כיון בראש השנה את חייב לבער את המעשרו' ולהוציא מעשר עני תלמוד לומ' מקצ' שלש אין מקצה אלא בסוף שנה את מבער ואין את מבער בראש שנה אי בסוף שנה יכול כיון בראשה של רביעית את חייב לבער את המעשרו' ולהוציא מעשר עני תלמוד לומר כי תכלה לעשר את כל תבואתך כשתכלה לעשר את כל הפירות אי כשתכלה לעשר כל הפירות יכול אפילו בחנוכה נאמר כאן מקצה ונאמר להלן מקצה שבע שני' במועד שנת השמיטה בחג' הסוכו' מה מקץ שנאמר להלן במועד אף כאן במועד אי מה מקץ שנאמר להלן בחג הסוכו' אף כאן בחג הסוכות ת"ל כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך אימתי הוא מכלה לעשר את כל הפירו' בפסח של רביעי' בשנה ההיא את זקוק לבערו ואין את זקוק לבערו בשאר כל השנים בשנה ההיא את זקוק לבער אין את זקוק לבער ירק שיצא מראש השנה עד הפסח חברייא אמרי שאינו מתודה ברביעית אלא בחמישית אמ' ר' הילא שאינו מעכב ודאי ברביעית אלא בחמישית מה נפק מן ביניהון עבר ונתוודה על דעתיהון דחבריא פסול על דעתיה דרבי הילא כשר בשנה ההיא את מוציאו מן הטמא אל הטהור ואין את מוציאו בשאר כל השנים מן הטמא על הטהור אמ' ר' לעזר כיני מתניתא בשנה ההיא את מוציאו ממקום טומאה למקום טהרה ואין את מוציאו בשאר כל השנים ממקום טומאה למקום טהרה אתיא דרבי לעזר כמאן דאמר אין מוציאין מעשר לכהונה ביומוי דרבי יהושע בן לוי ביקשו להימנות שלא ליתן מעשר לכהונה אמרין מאן ייעול רבי יהושע בן לוי דהוא מסייע לליואי עאל וסייע לכהני אמ' בעשרי' וארבע' מקומו' נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהן והכהנים הלוים בני צדוק רבי בנימן בר גידול ור' אחא הוון יתיבין אמרין והא כתיב והיה הכהן בן אהרן עם הלוים בעשר הלוים ליתן לו תרומת מעשר והכתיב והלוים יעלו את המעשר רב חונא וחברייא חד מינהון אמר לבני לוי מה תלמוד לומר ולבני אלא מיכן שנותנין מעש' לכהונ' וחרנה אמר אפילו לית כתיב אלא לבני נותנין מעשר לכהונה אלו מאן דאמר פלן ברי יסב מקמת פלן ושאר נכסיי ירשו בני דילמא לא נסב עמהון רבי יונה יהב מעשרוי לר' אחא בר עולא לא משו' דהוה כהן אלא משו' דהוה לעי באוריתא מה טעמא ויאמר לעם ליושבי ירושלם לתת מנת הכהנים והלוים למען יחזקו בתורת ה' ר' הונא לא נסב מעשר ר' אחא לא נסב מעשר ר' חייה בר בא הורי על גרמיה לצאת לחוץ לארץ בגין דלא מיסב מעש' שאל בר נש ר' שמואל בר נחמן שאל לרבי יונתן מהו דנסב אמר לו סב ומה דנפל לשבטך נפל לך ר' ינאי מפקד לקריבוי כד תהיויין חברן ארע לא תחברון אלא מן דחלונייא ואף על גב דאת אמר אין נותנין מעשר לכהונה מודה שאין מוציאין שלו מידו מה טעמא כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכ' והרמותם ממנו את תרומת ה' מעשר מן המעשר מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא ממכרי כהונה ולוייה ואתייא כיי דאמר רבי לעזר כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר מאת בני ישראל את מוציא ואין את מוציא מן הגוי רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יהושע בן חנניה ורבי לעזר בן עזריה רבי יהושע בן חנניה אמ' אין נותנין מעשר לכהונה ורבי לעזר בן עזריה אמר נותנין מעשר לכהונה מתיב ר' יהושע בן חנניה לרבי לעזר בן עזריה והא כתיב ואכלת' אותו בכל מקום בוא ואוכלו עמו בקבר אמר ליה מהו בכל מקום בעזרה אמר ליה והכתיב אתם וביתכם ואשה נכנסת לעזרה רבי בא הוה משתעי ההן עובדא רבי לעזר בן עזריה הוה יליף מיסב מעשרא דחדא גינה והיה לאותה גינה שני פתחים אחד למקום טומאה ואחד פתוח למקום טהרה נפק ר' עקיבה לגביה אמר ליה פתח ההן וסתום ההן אין אתא אמר לה בא בדרך הזו אמ' ליה אין שלח תלמידיה אמור ליה אתם כתיב שמע ר' לעזר בן עזריה ואמר מרצעה דעקיבה בן יוסף בא לכאן באותה שעה החזיק ר' לעזר בן עזריה כל המעשרות שנטל אמר רבי יצחק בר לעזר בשרותה בעיא מוליי סבא דקיסה מיניה וביה כל גומרה דלא כויה בשעתה לא כויה הלכה ו' הכל מודין בפת ושמן שהוא צריך לבער ביין ובתבלין שהוא כמבוער מה פליגין בתבשיל בית שמאי אומרי' צריך לבער ובית הלל אומרי' אין צריך לבער מה טעמא דבית שמאי וצרת הכסף בלבד בידך מה טעמא דבית הלל אפילו מחללו מהו מועיל
ד אמר רבי יהודה בראשונה היו שולחין אצל בעלי בתים שבמדינות מהרו והתקינו פירותיכם עד שלא תגיע שעת הביעור עד שבא רבי עקיבה ולימד שכל הפירות שלא באו לעונת המעשרות פטורין מן הביעור ט' מי שהיו פירותיו רחוקין ממנו צריך לקרות להן שם מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו באין בספינה אמר רבן גמליאל עישור שאני עתיד למוד נתון ליהושע ומקומו מושכר לו עישור אחר שאני עתיד למוד נתון לעקיבה שיזכה בו לעניים ומקומו מושכר לו אמר רבי יהושע עישור שאני עתיד למוד נתון לאלעזר בן עזריה ומקומו מושכר לו ונתקבלו זה מזה שכר ולא טבל הוא רבי הילא בשם שמואל זאת אומרת שהטבל קרוי קודש אמר רבי יודה מעשה ברבן גמליאל והזקנים שהיו יושבין על מעלות האולם בהר הבית והיה יוחנן הכהן הסופר הלז יושב לפניהן אמרו לו צא וכתוב אחינו בני גלילא עילאה בני גלילא ארעיתא שלמכון יסגא מודענא לכון דמטא זמן ביעורא תפקון מעשריא מן מעטני זיתאי לאחנא בני דרומא עילאה ובני דרומא ארעיתא מודענ' לכון דמטא זמן ביעור' תפקון מעשריא מעמרי שיבליא לאחנא בני גלותא דבבל ובני גלותא דמדי ובני גלותא דיון ושאר כל גלוותהון דישראל שלמכון יסגא מודע אנא לכון דאימראי רכיכין וגוזלייא דקיקין ושפר באנפוי ובאנפי חבריי מוספא על שתא זה תלתין יומין הדא אמרה שאין נותנין מעשר לכהונה שנייא היא שהיה רבי יהושע בן חנניה תמן אמר רבי חנניה הדא אמרה שהיה רבן גמליאל צריך לזכות אמר ר' יהושע בפירות מחוברין לקרקע אילו קופתו של רבן גמליאל נתונה לתוך ביתו של ר' יהושע ואומ' יזכה למעשר שבה כלום עשה עד שיסיים רבי רדיפה אמר איתפלגון רבי ירמיה ורבי יוסי חד אמר הראוי ליטול זכה וחרנה אמר הראוי ליתן זכה מ"ד הראוי ליטול זכה כל שכן ראוי ליתן ומה דאמ' הראוי ליתן הא ליטול לא הא מתני' פליגא על מ"ד הראוי ליטול זכה ותמן תנינן האומר תן גט זה לאשתו שכן ראוי הוא לקבל גט בתו ושטר שחרור זה לעבדי שכן הוא ראוי לקבל שטר שחרורו ותנינן התקבל גט זה לאשתי או הולך גט זה לאשתי אם רצה להחזיר יחזיר והעבד ראוי להוליך את הגט פתר לצדדין היא מתניתא פליגא על מאן דאמר הראוי ליתן זכה דתנינן תמן עישור אחד שאני עתיד למוד נתון לעקיבה בן יוסף כדי שיזכה בו לעניים ומושכר לו מקומו ורבי עקיבה ראוי הוא ליטול פתר לה עד שלא העשיר ואפילו תימר משהעשיר תיפתר שהיה פרנס ויד הפרנס כיד העני מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה הראוי ליטול זכה דרבי יהושע בן לוי אמר בבעל הבית עשיר נחלקו אבל בבעל הבית עני מאחר שהוא ראוי ליטול זכה
ה במנחה ביום טוב היו מתודין כיצד היה הוידוי ביערתי הקודש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי ונתתיו ללוי זה מעשר לוי וגם נתתיו זה תרומה ותרומ' מעשר לגר ליתום ולאלמנה זה מעש' עני הלקט השכח' והפיא' אף על פי שאינן מעכבין את הודוי מן הבית זו חלה ככל מצותך אשר צויתני הא אם הקדים מעשר שני לראשון אינו יכול להתודות לא עברתי ממצותיך לא הפרשתי ממין על שאינו מינו לא מן התלוש על המחובר ולא מן המחובר על התלוש לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ולא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך עליו י"א לא אכלתי באוני ממנו הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות ולא ביערתי ממנו בטמא הא אם הפרישו בטומאה אינו יכול להתודות ולא נתתי ממנו למת ולא לקחתי ממנו ארון ותכריכין למת ולא נתתי' לאוננים אחרים שמעתי בקול ה' אלהי הבאתיו לבית הבחירה עשיתי ככל אשר ציויתני שמחתי ושימחתי בו י"ב השקיפה ממעון קדשך מן השמים עשינו מן שגזרתה עלינו אף את עשה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל בבנים ובבנות את האדמה אשר נתת לנו בטל וברוחות ובמטר ובוולדות בהמה אשר נשבעת לאבתינו ארץ זבת חלב ודבש כדי שיתן טעם בפירות י"ג מיכן אמרו שישראל וממזרים מתוודים אבל לא גרים ולא עבדים משוחררים שאין להן חלק בארץ ר' מאיר או' אף לא לכהנים וללוי' שלא נטלו חלק בארץ ר' יוסי או' יש להן ערי מגרש יוחנן כהן גדול העביר הודיית המעשר אף הוא ביטל את המעוררי' ואת הנוקפים עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמאי הלכה ז' ויתודה ביום טוב הראשון של פסח כדי שיהא לו מה לוכל ברגל ויתודה בשחרית עד כאן מצוה הוא לוכל תני והביכורים מאן תנא ביכורין רבנין מאן לא תנא ביכורין רבי שמעון דתנינן וחייבין בביעור ורבי שמעון פוטר נתתיו ללוי מיכן שאין נותנין מעשר לכהונה אמר רבי יונה זאת אומרת נשרף טיבלו אינו יכול להתודות אית תניי תני כל המצות שבתורה מעכבות אית תניי תני כל המצות שבפרשה מעכבות רבי אחא בר פפא בעא קומי רבי זעירא אפילו הקדים תפילה של ראש לתפילה של יד אמר ליה אוף אנא סבר כן אמר רבי יוסי בי רבי בון צריך לומר חלה על כל תרומ' על הכל לה' זה שם המיוחד מניין לא עשה כלום עד שישייר מקצ' תלמוד לומר מראשית ולא כל ראשית מניין שהוא עובר בעשה רבי לעזר בשם ר' סימיי לא נתתי ממנו למת מה נן קיימין אם להביא לו ארון ותכריכין דבר שהוא אסור לחי לחי הוא אסור לא כל שכן למת אלא אי זהו דבר שהוא מותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה הלכה ח' רבי הונא בר אחא בשם ר' אלכסנדרא בוא וראה כמה גדול כוחן של עושי מצות שכל השקפה שבתורה ארורה וזה בלשון ברכה אמר רבי יוסי בן חנינא ולא עוד אלא שכתוב בה היום הזה תניי יומא רבי יודה בר פזי פתח בה אבוא בגבורות ה' אלהים כתיב אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר אילו שהן באין בטרוניא לפני הקב"ה וחרנה אמר אילו שהן באין מכח המצות ומעשי' טובים לפני הקב"ה רב הוה ליה כיתן ולקת שאל לרבי חייה רובא מהו מיכוס צפר ומגבלא אדמיה בזרע כיתן אמר ליה נבילה ולמה לא אמר ליה טריפה בגין דרבי מאיר דרבי מאיר אמ' טריפה חייבת בכיסוי לא כן אמר רבי אמי משם רבי שמען בן לקיש משעלו מן הגולה לא לקת פשתן ולא החמיץ יין ונתנו עינין בזכות רבי חייה הגדול ובניו ורב כהדא שמעו אלי אבירי לב הרחוקים מצדקה רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר שכל באי העולם באין בצדקה ואילו באין בזרוע וחרנה אמר שכל טובות ונחמות הבאות לעולם בזכותן והן אין נהנין מהן כלום כגון מר זוטרא דמצלי על חורנין ומתעני ועל נפשיה לא מיתעני תנו למחלוקת ניתנו דברי רבי יהודה רבי יוסי אמר לבית דירה ניתנו אתיא דרבי יודה כרבי יוסי ודרבי מאיר כדעתיה דתנינן מעלות היו שכר ללוים דברי רבי יודה רבי יוסי אומר לא היו מעלות להן שכר הלכה ט' רבי ירמיה רבי חייה בשם ר' שמעון בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה חדא מסייעא לרבי יוחנן בחדא ופליגא עלוי בחדא פליגא עלוי דתנינן וכן בת כהן ללוי לא יאכלו בתרומה ולא במעשר ניחא בתרומה לא תאכל במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לוייה היא תאכל רבי אילא בשם רבי יוחנן כמאן דאמר אין נותנין מעשר לכהונה הוה הוא אומר נותנין מעשר לכהונה מסייעא ליה דו אמר כולן לשבח דאמר רבי יוחנן יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד אבל מעשר ראשון ומעשר שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין אמר הואיל ומעשר ראשון במיתה ומעשר שני בעון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנו לכהן ומעשר שני מחללו על המעות והשאר מעשר עני שהמוציא מחבירו עליו הראייה ויתודה אמר רבי הילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה מעתה מי שהוא מפריש מתודה מי שאינו מפריש לא יתודה כהדא דתני עד השקיפה היו אומרי' קול נמוך מיכן והילך היו אומרי' קול גבוה את המעוררין אותן שהיו אומרי' עורה למה תישן ה' הקיצה ואל תזנח לנצח וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל ומה תלמוד לומר ויקץ כישן ה' אלא כביכול כאלו לפניו שינה בשעה שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה וכן הוא אומר ובהמרותם תלן עיני את הנוקפים אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו אמר להן יוחנן כהן גדול עד מתי אתם מאכילין את המזבח טריפות ועמד ועשה להן טבעות רבי בא בשם רב יהודה טבעות עשה להן טבעות רחבות מלמטן וצרות מלמעלן עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד תחילת ימיו ובימיו אין אדם צריך לשאול על דמאי שהעמיד זוגות מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה מהן לגנאי ומהן לשבח דאמר רבי יוסי בשם רבי תנחום בר חייה רבי חזקיה רבי אלעזר בי רבי יוסי רבי תנחום בר חייה בשם רבי יהושע בן לוי בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכרי כהונה ולוייה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירים שהיו בירושלם אמר רבי יוסי בי רבי בון מן דהוה סליק למדין בירושלם עד דתלת איגדן הוה יהב מדידיה מיכן ואילך משל אוצר משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פתירה היו נוטלין אותן בזרוע והיה ספיקן בידן למחות ולא מיחה והעביר הודיית המעשר וזו לגנאי את המעוררין לשבח ואת הנוקפין לשבח עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד תחילת ימיו רבי חסידא שאל לרבי חזקיה לא מסתברא עד סוף ימיו אמר ליה אוף אנא סבר כן דמאי רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי דמאי דמי תקן דמאי לא תיקן הדרן עלך כרם רביעי וסליקא לה מסכת מעשר שני
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.