א ארבעה נדרים התירו חכמים נידרי זירוזין ונדרי הבאי נדרי שגגות ונדרי אונסין נדרי זירוזין היה מוכר חפץ אמר קונם שאיני פוחת לך מן הסלע והלא אומר קונם שאיני מוסיף לך על השקל שניהן רוצין בשלשה דינרין רבי אליעזר בן יעקב אומר אף הרוצה להדיר את חבירו שיאכל אצלו ואמר לו כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר ארבעה נדרים התירו חכמים כו' וכל הנדרים לאו חכמים הן שהן מתירין כתיב וידבר משה אל ראשי המטות תלה הפרשה בראשי המטות שיהו מתירין נדרי העם רב יהודה בשם שמואל לא יחל דברו הוא אינו מוחל דברו הא אחר עושה דברו חולין ואי זה זה זה חכם שמתיר נדרו חנינה בן אחי רבי יהושע אומר נשבעתי ואקיימה פעמים שאינו מקיים רבי יהושע אומר אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי חוזר אני בי וכל הנדרים חכמים הם שהם מתירים ותנינן ארבעה נדרים התירו חכמים רבי לעזר בשם רבי חייה רובה אילו אינן צריכין הית' חכם רב ושמואל תריהון אמרין אילו הן צריכין הית' חכם התיב איסי והרי לא מצינו פתח לנדרים אלא מיכן אמר ליה שמואל חגר עליה מותנא מתניתא פליגא על איסי אף זה יכול להפר נדרו שלא על פי חכם פתר לה כל הנדרים צריכין פתח ממקום אחר ואילו פתחן בצידן אמר רבי זעירא הדא דאת אמר בשאינן מעמידים אבל אם היו מעמידין צריכין היתר חכם הרי זה מעמיד וזה אינו מעמיד מאח' שבטל אצל זה יבטל זה תלמידוי דר' חייה בר לולייני אמר ר' יודן שאילו היה אומר זה בסלע וזה אומר ליתן לו בשלש וזה אומר בשקל מעמיד מאחר שביטל דינר זה על זה יבטל עוד דינר אחר אצלו ויתנו לו בשנים אמר רבי אמי מאן תנא נידרי זירוזין רבי טרפון דו פתר לה במעמידין אמר רבי בא תיפתר דברי הכל שאין מעמידין אין תימר במעמידין ניתני ר' אליעזר בן יעקב ורבי טרפון שניהן אמרו דבר אחד אית תניי תני הרוצה אית תניי תני אף הרוצה מאן דמר הרוצה מסייע לרבי בא מאן דמר אף הרוצה מסייע לרבי אמי רבי פדת בשם רבי יוחנן מאן תנא נידרי זירוזין רבי טרפון כיני מתניתא כל נדר שאני עתיד לידור הרי הוא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר בשלא התנה אבל אם התנה אף על פי שאינו זכור בנדרים אבל בשבועות תניי בנדרים ואין תניי בשבועות כהדא דתני שבועה הדיינין כתניין שבלבינו לא כתניין שבלבכם אמר רבי יודה כתניין שבליבו הוא משביעו ולמה הוא מתנה עמו מפני ההדיוטות שלא יאמרו יש תניין בשבועות תני רבי חנניה קומי רבי מנא והא כתיב כי את אשר ישנו פה מה את שמע מינה אמר ליה מה דורות הבאים אחרינו אין בליבן תניי אף אנו אין בליבינו תניי
ב נידרי הבאי אמר אם לא ראיתי בדרך הזו כעולי מצרים אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד נדרי שגגות כיצד אמר אם אכלתי ואם שתיתי ונזכר שאכל וששתה שאיני אוכל ושאיני שותה ושכח ואכל ושתה אמר קונם אשתי נהנית לי שגנבה את כיסי ושהיכת את בני ונודע שלא הכתו ונודע שלא גנבה ראה אותן אוכלין תאינים ואמר להן הרי הן עליכם כקרבן ונמצאו אביו או אחיו והיו עמהן אחרי' בית שמאי אומרים הן מותרין ומה שעמהן אסורין ובית הלל אומרים אילו ואילו מותרין הלכה ג' נדרי הבאי וכו' איפשר שלא עבר בה כעולי מצרים אלא כן אנן קיימין בראייה אחת והא לוליינוס מלכא כד נחת לתמן נחו' עימי' מאה כ' ריבוון אלא אכן אנן קיימין בראיי' אחת והא חויה דשבור מלכא בלע גמלין בלע קברין כד בעו מיקטלוניה מלון פחלין של גמלין תבן ויהבון בון גומרין ובלעון ומית א"ר יודה בר פזי אנא חמי' משך דחיוי עבד אורי על עומני מססטולא א"ר שמואל בר יעקב אנא חמית משך דחיוי סליק בדיניין למלכותא שמואל אמד במרובע אין תימר בשאינו מרובע למה לי גדול אפי' קטון א"ר מתניה לית אורחי' דהדין תנייה מתפיס אלא מילה רובא תדע לך שהוא כן דתנינן גמל פורח באוי' ניתני עכבר פורח באויר תני רשב"ג אומר אין מרובע מששת ימי בראשית התיב ר' ברכיה והתנינן גופה של בהרת כגריס האיטלקי מרובע אמר רבי ביסנא כל גרמא דא דלית הוא מרובע ולמה תנינן מרובע ירבענה הוא והוא כנעה מלי קיטרין והא ארכובה דעילא עגיל הוא מלמטה אית דבעי מימר לא אמר רבן גמליאל אלא בבריות ותני כן מרובע באוכלין אין מרובע בבריות שוא ושקר שניה' נאמרו בדיבו' אחד מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע זכור ושמור שניה' בדבור אחד נאמרו מה שאי אפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע מחלליה מות יומת ושני כבשים בני שנה תמימים נאמרו בדיבור אחד מה שאי איפשר לפה לומר ולא לאוזן לשמוע ערות אשת אחיך לא תגלה יבמה יבא עליה שניהן נאמרו בדיבור אחד ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה למטה אחר וכל בת יורשת נחלה שניהן בדיבור אחד גדילין תעשה לך לא תלבש שעטנז שניהן בדיבור אחד נאמרו וכן הוא אומר אחת דיבר אלהים בדיבור שתים זו שמענו וכתיב הלא כה דברי כאש נאם יי' וכפטיש יפוצץ סלע שבועת שוא בשנשבע לשנות את הידוע לאדם שבועת שקר בשנשבע ומחליף אי זהו שוא ואי זהו שקר ר' יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן ידוע לשנים זהו שבועת שקר לשלשה זהו שבועת שוא רבי הילא בשם רבי אלעזר אפילו ידוע לשנים ואחד בסוף העולם מכירו שבועת שוא היא מה נפק מן ביניהון שינה בו בפני שנים והשליכו לים והתרו בו משום שבועת שוא על דעתיה דרבי יוחנן אינו לוקה על דעתיה דרבי לעזר לוקה התרו בו משום שבועת שקר על דעתיה דרבי יוחנן לוקה על דעתיה דרבי לעזר אינו לוקה רבי בא בשם רב יהודה אפילו ביעה ומרגליתא והן אפילו אלא כגון ביעה ומרגליתא תני כשם שנדרי הבאי מותרין כך שבועות הבאי מותרות והתני שבועות הבאי אסורות רבי ירמיה בשם רבי פדת כאן במעמידין וכאן בשאינן מעמידין אמר רבי בא אפילו תימא כאן וכאן במעמידין כאן וכאן בשאין מעמידין כאן במיחל שבועה על נכסיו שבועת נכסי עלי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה כשם שנדרי זירוזין מותרין כך שבועות זירוזין מותרות עוד הוא במיחל שבועה על נכסיו שבועת נכסי עלי נכסיו אסורין הא ללקות אינו לוקה חזקיה אמר ההן דמישתבע על תריי דינון תריי לוקה משום שבועת שוא רבי חגיי בשם רבי שמעון בן לקיש ההין דחמא מיטרא נחית ומר בלי קורי בריקשון לוקה משום שבועת שוא רבי חוניא רבי יעקב בר אבון בשם רבי שמואל בר נחמן עשרים וארבע בולייות היו ביהודה וכולן חרבו משום שבועת שוא שהיא של אמת דכתיב לשוא הכיתי את בניכם תמן תנינן שבועה שלא אוכל ככר זו דבר שאילו בנדרין אסור ובשבועות מותר לא הדא אמרת אלא על הדא אחד דברים של עצמן ואחד דברים של אחרים אמר רבי בא בשם שמואל שבועה שנתן פלוני לפלוני מנה ונמצא שלא נתן מאחר שאין בידו לבא אין בידו לשעבר אשכח תני על תרתיהון זה חומר בשבועות מבנדרין ששגגת שבועות אסורה ושגגת נדרין מותרת רבי שמעון בר לקיש בעא קומי רבי בא רבי עקיבה להוסיף על דברי בית הלל כיי דתנינן תמן עד שבא ר' עקיבה ולימד שנדר שהותר מכללו הותר כולו אמר ליה מה אם תמן נדר שהוא צריך חקירת חכם את אמר נדר שבטל מקצתו בטל כולו כאן שאינו צריך חקירת חכם לא כל שכן רבי יוסי בשם רבי הילא משם נדר טעות שאילו הייתי יודע שאבא ואחי שם לא הייתי נודר
ג נידרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו חלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אילו נדרי אונסין הלכה ג' נדרי אונסין הדירו חבירו כו' מפני שחלה הא אם לא חלה לא אמר רבי ירמיה דרבי מאיר היא דר' מאיר אמ' אסור עד שיתן אמר רבי יוסה ולמה לית אנן פתרין לה דברי הכל כיי דמר רבי בסתם חלוקין מה אנן קיימין אם בזה אומר מפני כבודי וזה או' מפני כבודי דברי הכל אסור אם בזה אומר מפני כבודי וזה אומר מפני כבודך אמרתי דברי הכל מותר אמר רבי הילא כן אורחה דבר נשא מימור לחבריה כורוסתי בייה
ד נודרין להרגים ולחרמים ולמוכסין שיהא תרומה אף על פי שאינה תרומה שהן של בית המלך אף על פי שאינן שלהן בית שמאי אומ' בכל נודרין חוץ מבשבועה וב"ה אומרי' אף בשבועה ב"ש אומרי' לא יפתח לו בנדר וב"ה אומ' אף לא יפתח לו ב"ש אומ' במה שהוא מדירו וב"ה אומ' אף במה שאינו מדירו ה' כיצד אמרו לו אמור קונם אשתי נהנית לי ואמר קונם אשתי ובני נהנין לי בית שמאי אומרים אשתו מותרת ובניו אסורין ובית הלל אומ' אילו ואילו מותרין הלכה ד' ה' נודרין להרגין ולחרמין כו' להרגים בהרגה לחרמים בשעת החרם תני רבי יודה בן פזי בשם רבי יוחנן אם היה דבר של סכנה מותר רבי אחא רבי חיננא בשם רבי יוחנן אם היה דבר של יישוב אסור תני תולים בגוים ובמלכו' אבל לא בישראל שבעלי זרוע מצויין ליפול דלא יפל ויגלגל עלוהי קדמיתא עבר ופתח על דבית שמאי מהו נישמעינה מן הדא בית שמאי אומרים אשתו מותרת ובניו אסורין הדא אמרה עבר ופתח על דבית שמאי מותר הוון בעיי מימר בנדרים הא בשבועות לא אשכח תני ר' ישמעאל אומר לא תשבעו בשמי לשקר נשבע את להרגין ולחרמין ולמוכסין
ה הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן נקצצות וטלית זו קרבן אם אינה נשרפת יש להן פדיון הרי נטיעות האילו קרבן עד שיקצצו וטלית זו קרבן עד שתישרף אין להן פדיון הלכה ו' הרי נטיעות האילו קרבן כו' ראה קציעות המלך ממשמשין ובאין ראה דליקה ממשמשת ובאה ואמר הרי נטיעות האילו קרבן אם אינן מקצצות טלית זו קרבן אם אינה נשרפ' ונקרעה למפריען קדשו או מיכן ולבא מה נפיק מביניהון נהנה מהן אין תימר למפריען קדשו מעל אין תימר מיכן ולבא לא מעל חזקיה אמר פדיין חזרו לקדושתן ר' יוחנן אמר פדיין פדויין מתניתא פליגא על ר' יוחנן אין לה פדיון פתר לה לכשיקצצו אין להן פדיון אמר ר' יוסי מה דאמר חזקיה בשפדיין הוא אבל אם פדיין אחר פקעה מהן קדושתן מחלפה שיטתיה דרבי יוסי תמן הוא אמר פדיין פקעה מהן קדושתן וכא הוא אמר נישאת לאחר לא פקעו ממנה קידושין לא צורכה דלא בשנתן לה שתי פרוטות אחת מכבר ואחת לכשיגרשנה מהו
ו הנודר מיורדי הים מותר ביושבי היבשה ומיושבי היבשה אסור ביורדי הים שיורדי הים בכלל יושבי היבשה לא כאלו ההולכים מעכו ליפו אלא מי שדרכו לפרש הלכה ז' הנודר מיורדי הים כו' שלא תאמר אילו ההולכים מעכו ליפו אלא במי שדרכו לפרש מיושבי היבשה אסור ביורדי הים ולא סוף דבר אלא כגון אילו ההולכין מעכו ליפו אלא במי שדרכו לפרש ולא מיושבי היבשה נדר הדא אמרה שיורדי הים בכלל יושבי היבשה נדר מיורדי הים לאחר שלשים יום נעשו בני יבשה תפלוגתא דרבי ישמעאל ורבי עקיבה דרבי ישמעאל אמר אחר הנדר ור' עקיבה אומר אחר האיסר ובאילין טלייתא צריכה
ז הנודר מרואי החמה אסור אף בסומין שלא נתכוון זה אלא למי שהחמה רואה אותו ט' הנודר משחורי הראש אסור בקרחים ובבעלי שיבות ומותר בנשים ובקטנים שאינן נקראין שחורי ראש אלא אנשים י' הנודר מן הילודים מותר בנולדים מן הנולדים רבי מאיר מתיר אף בילודים וחכמים אומרים לא נתכוון זה אלא במי שדרכו להיוולד הלכה י' הנודר מן הילודים כו' מאי טעמא דרבי מאיר ועתה שני בניך הנולדים לך וכבר נולדו מאי טעמא דרבנין הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו ועדיין לא נולד
ח יא' הנודר משובתי שבת אסור בישראל ואסור בכותים מאוכלי השום אסור בישראל ואסור בכותים ומעולי ירושלם אסור בישראל ומותר בכותים יב' קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות שאיני נהנה לישראל לוקח ביתר ומוכר בפחות שישראל נהנין לי לוקח בפחות ומוכר ביתר אין שומעין לו שאיני נהנה להם והם לי יהנה לאומות הלכה יב' קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור באומות שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר באומות כו' ואין ישמעאל בכלל זרעו של אברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ואין עשו בכלל זרע יצחק אמר רבי יודן בר שלום ביצחק במקצת יצחק רבי הונא אמר בי"ת תרי בן שהוא עתיד לנחול שני עולמות העולם הזה והעולם הבא רבי גרשום בשם רבי אחא דרך כוכב מיעקב ממי דרך כוכב ועתיד לעמוד מיעקב רבי אחא בשם רבי חונא עתיד עשו הרשע לעטוף טליתו ולישב עם הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא והקב"ה גוררו ומוציאו משם מה טעמא אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאם יי' ואין כוכבים אלא צדיקים כמה דאת אמר ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד
ט יג' קונם שאיני נהנה לערלים מותר בערילי ישראל ואסור במולי אומות העולם שאיני נהנה למולים אסור בערילי ישראל ומותר במולי אומות העולם שאין הערלה קרויה אלא לשם הגוים שנאמר כי כל הגוים ערילים וכל בית ישראל ערלי לב ואומר והיה הפלשתי הערל הזה כאחד מהם ואומר פן חשמחנה בנות הפלשתים פן תעלוזנה בנות הערילים רבי לעזר בן עזריה אומר מאוסה היא הערלה שנתגנו בה הרשעים שנאמר כי כל הגוים ערלים וכל בית ישראל ערלי לב יד' רבי ישמעאל אומר גדולה מילה ששלש עשרה בריתות נכרתו עליה רבי יוסי הגלילי אומר גדולה מילה שהיא דוחה שבת החמורה ר' יהושע בן קרחה אומר גדולה מילה שלא נתלה למשה הצדיק עליה מלא שעה רבי נחמיה אומר גדולה מילה שהיא דוחה את הנגעים טו' רבי אומר גדולה מילה שכל המצוות שעשה אברהם אבינו לא נקרא שלם עד שמל שנאמר התהלך לפני והיה תמים יו' דבר אחר גדולה מילה שאילולא היא לא ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו שנאמר כה אמר יי' אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי דבר אחר גדולה המילה שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה שנאמ' הנה דם ברית אשר כרת יי' עמכם על כל הדברים האלה הלכה יד' אמר רבי יוחנן בר מרייה כתיב ביום ההוא כרת יי' ברית את אברהם לאמר וגו' ע"ד ואת בריתי אקים את יצחק וגו' שלש עשרה בריתות ביום השמיני ימול אפילו בשבת מה אני מקיים מחלליה מות יומת אף במילה מה אני מקיים בשמיני ימול חוץ מן השבת תלמוד לומר וביום אפילו בשבת בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצות שבתורה בתורה דכתיב עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי וכתיב ראו כי יי' נתן לכם את השבת בנביאים דכתיב וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו וגו' וכתיב ואת שבתותי חיללו מאד בכתובים דכתיב ועל הר סיני ירדת וכתיב ואת שבת קדשך הודעת להם וגו' א"ר אלעזר בי רבי אבונא מצוות שבת מליא להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה והמילה דוחה אותה משל לשני מטרניות שהיו באות זו על גב זו ואין את יודע אי זו גדולה מחבירתה זו שהיא יורדת מפני חבירתה את יודע שחבירתה גדולה ממנה עבודה זרה קשה מכולם וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה אמר רבי יודה בר פזי חילול השם קשה מכולן הדא הוא דכתיב ואתם בית ישראל כה אמ' יי' אלהי ישראל איש גילוליו לכו עבודו ואת שם קדשי לא תחללו וגו' ועל ידי שנתעצל משה במילה ביקש המלאך להורגו הה"ד ויפגשהו יי' ויבקש המיתו אמר רבי יוסי חס ושלום לא נתעצל משה במילה אלא שהיה דן בעצמו ואומ' אם למול ולצאת סכנה היא ואם לשהות הקב"ה אמר לו לך שוב מצרימה אלא על ידי שנתעצל בלינה קודם המילה הה"ד ויהי בדרך במלון אמר רבן שמעון בן גמליאל חס ושלום לא ביקש המלאך להרוג למשה אלא לתינוק בוא וראה מי קרוי חתן משה או התינוק אית תניי תני משה קרוי חתן ואית תניי תני התינוק קרוי חתן מאן דמר משה קרוי חתן חתן דמים מתבקש מידך ומאן דמר התינוק קרוי חתן חתן בדמים את עומד לי ותקח צפורה צר ותכרות את ערלת בנה ותגע לרגליו וגו' רבי יודה ורבי נחמיה ורבנין חד אמר לרגליו של משה וחרנה אמ' לרגליו של מלאך וחרנ' אמ' לרגליו של תינוק מן דמר לרגליו של משה הילך גזי חובך מן דמר לרגלו של מלאך הילך עבד שליחתך מן דמר לרגליו של תינוק נגעה בגוף התינוק וירף ממנו אז אמרה חתן דמים למולו' מיכן לשתי מילות אחת לפריעה ואחת לציצין ימול בשר ערלתו אף על פי שיש שם בהרת מה אני מקיים השמר בנגע הצרעת לשמור מאד ולעשות וגו' אף במילה מה אני מקיים ימול בשר ערלתו בזמן שאין שם בהרת תלמוד לומר בשר אף על פי שיש שם בהרת על דעתיה דרבי יונה דאמר מצות עשה דוחה את מצות לא תעשה אף על פי שאינה כתובה בצידה ניחא על דעתיה דרבי יוסה דאמר אין מצות עשה דוחה למצות בלא תעשה אלא אם כן היתה כתובה בצידה מכיון דכתיב בשר ערלתו כמי שהיא כתובה בצידה הדרן עלך ארבעה נדרים
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.