א השותפין שנדרו הנייה זה מזה אסורין ליכנס לחצר רבי אליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו שניהן אסורין מלהעמיד ריחים ותנור ומלגדל תרנגולין היה אחד מהן מודר מחבירו הנייה לא יכנס לחצר רבי ליעזר בן יעקב אומר יכול הוא לומר לו בתוך שלי אני נכנס ואיני נכנס בתוך שלך כופין את הנודר שימכור חלקו השותפין שנדרו הנייה זה מזה כו' רבנין אמרי' כל טפח וטפח של שותפין הוא ר' ליעזר בן יעקב אומר זה נכנס לתוך שלו וזה נכנס לתוך שלו אם היתה חצר חלוקה פסיספס אף רבנין מודיי עמד אחד מהן ומכר את חלקו אף רבי אליעזר בן יעקב מודה התנו ביניהן על מנת לוותר בחזקת שותפין הן לא צורכא דלא התנו ביניהן על מנת לוותר מה אמר בה ר' אליעזר בן יעקב והא תנינן תמן לוקח ביתר ומוכר בפחו' מה אמ' בה ר' אליעז' בן יעקב והא דתנינ' תמן לא ישאילינו ולא ישאל ממנו מה אמר בה ר' אליעזר בן יעקב והא דתנינן תמן לא ימכר ולא יקח ממנו והא דאמר ר' שמעון בן יקים שלא ישהא שניהן אסורים מלהעמיד ריחיים ותנור ומלגדל תרנוגלים נצרכה לרבי אליעזר בן יעקב דו מתניתא השותפין שנדרו הנייה זה מזה מפני שנדרו הנייה זה מזה הא אם לא נדרו הנייה זה מזה סתמן כמוותרין אילו לאילו אמר רבי ירמיה נהגו השותפין להיות כמוותרין זה את זה בדברים הללו תמן תנינן אילו דברים שיש להן חזקה כו' אמר רבי אלעזר המגדל תרנוגלין בחצר שאינה שלו הרי זו חזקה אמר רבי יוסי ויאות מה נפשך אם יש לו רשות לגדל הרי גידל אם אין לו רשות לגדל הרי החזיק רבי יוחנן בשם רבי בניה בכל השותפין מעכבין זה על זה בחצר חוץ מן הכביסה מפני כבוד בנות ישראל א"ר מתנייה הדא דאת אמר מקום שהנשים מכבסות אבל מקום שהאנשים מכבסין לא בדא ודא דאת אמר חוץ מן הכביסה בחצר בכל החצר ברם בד' אמות דחבריה לא מצי מימחי בידיה אם היה המקום משופע אפילו בארבע אמות דחבריה מימחי הוא בידיה דו אמר ליה את שפך והוא אתי לגבי תני מקום התנור מקום הכיריים אין להן חזקה על גביהן אפילו כל שהו יש להן חזקה אמר רבי זעירה ובלבד קירוי שמועיל לתנור רבי יוחנן בשם רבי ינאי השותפין קונין זה מזה בחצר וחייבין זה בניזקי זה אמר רבי בון בר כהנא באומר צבור ואקנה אבל אם צבורין לא קנה עד שיטלטל בתוך שלי אני נכנס ולא בתוך שלך ואת אמר כופין לא על הדא איתאמרת אלא על הדא בתוך של חבירך אני נכנס לא לתוך שלך עליה כופין את המוכר שימכור חלקו באומר הנייתי עליך אבל באומר הנייתך עלי לא בדא
ב היה אחד מן השוק מודר מאחד מהן הנייה לא יכנס לחצר ר' אליעזר בן יעקב או' יכול הוא לומר לו בתוך של חבירך אני נכנס איני נכנס לתוך שלך הלכה ב' היה אחד מן השוק כו' ולא תנינן כופין תני רבי חייה אם היה נודרן כופין דו אמר ליה אתיית קדמוהי עבדת ליה כן תיניינא ועבדת ליה כן מיכן ואילך או שרי נדרך או זבין חולקך
ג המודר הנייה מחבירו ויש לו שם מרחץ ובית הבד מושכרים אם יש לו בהן תפוסת יד אסור אין לו בהן תפוסת יד מותר האומר לחבירו קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרן לאחר מותר לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת או שמכרן לאחר אסור כמה היא תפיסת יד למחצית ולשליש ולרביע ביתך זה משם מה אתה תופשו משם ביתך זה נפל ובנאו הוא לית ליה נישמעינה מן הדא האומר ליורשיו תנו בית חתנות לבני או בית ארמלות לבתו ונפל יורשין חייבין לבנותו תמן תנינן האומר לבנו קונם שאת נהנה לי אם מת יירשנו בחיי ובמותי מת לא ירשנו מה בין להוא דאמר חדא חדא להוא דאמר תריי תריי רבי ירמיה ורבי יוסי תריהון אמרין קונם הניית נכסיי אילו עליי בחי ובמותי מכיון שאמר אילו אסרן עליו בין בחיים בין לאחר מיתה א"ר יוסי תנינן בנדרים מה דלא תנינן בשבועות קונם לביתך שאיני נכנס שדך שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר מות' לבית זה שאיני נכנס שדה זו שאיני לוקח מת או שמכרו לאחר אסור מפני שאמר זה הא לא אמ' זה אסרו עליו בין בחיים בין לאחר מיתה
ד הרי אני עליך חרם המודר אסו' הרי את עלי חרם הנודר אסו' הרי אני עליך ואת עלי שניה' אסורין ושניהן מותרין בדבר של עולי בבל ואסורי' בדבר של אותה העיר הלכה ד' הרי אני עליך חרם כו' קונם שאיני נהנה לך לנשאל לו עליך נשאל על הראשון ואינו נשאל על השיני אית תניי תני נשאל בין על הראשון בין על השיני שמואל בריה דרבי יוסף בי רבי בון אמר כמאן דאמר לאחר האיסר כברם מאן דאמר לאחר הנדר נדר שבטל מקצתו בטל כולו הנודר מבני העיר ובא אחר וישב שם שלשי' יום מותר בו מיושבי העיר ובא אחר וישב שם שלשים יום אסור בו קונם הנייתי על בני עירי אינו נשאל לזקן שיש שם הניית בני עירי עלי נשאל לזקן שיש שם אית תניי תני אפילו על קדמיית' נשאל שאינו כמיפר נדרי עצמו נדר של רבים אין לו היתר הנודר ברבים אין לו היתר המודר הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו שלא בפניו נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו רבי יוחנן אמר מפני הבושה רבי יהושע בן לוי אמר מפני החשד ואתיין אילין פלוגוותא כאילין פלוגוותא דתני יום הכיפורים צריך לפרוט את מעשיו דברי רבי יודה בן בתירה ר' עקיבה או' אינו צריך לפרוט את החטא אית תניי תני צריך לפרוט את הנדר אית תניי תני אינו צריך לפרוט את הנדר חד בר נש נדר דלא מרווחא אתא לגבי ר' יודן בר שלום אמר ליה ממאי אישתבעת אמר ליה דלא מרווחא אמר ליה רבי יודן וכן בר נש עביד דילמא בקביוסטיסא אמר ברוך שבחר בתורה ובחכמים שאמר צריך לפרוט את הנדר
ה ואי זהו דבר של עולי בבל כגון הר הבית והעזרות והבאר שבאמצע הדרך ואי זהו דבר של אותה העיר כגון הרחבה והמרחץ ובית הכנסת והתיב' והספרי' והכותב חלקו לנשיא ו' רבי יהודה אומר אחד כותב לנשיא ואחד כותב להדיוט מה בין כותב לנשיא לכותב להדיוט שהכותב לנשיא אינו צריך לזכו' והכות' להדיוט צריך לו לזכות וחכמים אומרים אחד זה ואחד זה צריכין לזכות לא דיברו בנשיא אלה בהווה רבי יהודה אומר אין אנשי הגליל צריכין לכתוב שכבר כתבו אבותם על ידיהם הלכה ה' ואי זהו דבר של עולי בבל כו' כיני מתניתא רחבה שדרך הרבים מפסקתה כעולי בבל היא חד בר נש קידש בספר תורה רבי שובתי ורבי חסידא אעלון עובדא קומי רבי יוסה ואמר אינה מקודשת אמר רבי חזקיה אנת קרת איגרתא וכתיב בגוה ולא עוד אמר ר' מנא קשיתה קומי רבי חזקיה מהו ולא עוד בספר תורה של יחיד קידש אמ' לון אינה מקודשת אתא מימר לך אפילו בספר תורה של רבים קידש והינו ולא עוד אתא מימר לך אפילו בספר תורה של יחידי קידש והינו אינה מקודשת הלכה ו' רבי יהודה אומר אפילו אחד כותב חלקו לנשיא כו' כיני מתניתא צריך לכתוב חלקו של נשיא
ו המודר הנייה מחבירו ואין לו מה יאכל נותן לאחר משם מתנה והלה מותר בה מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר ממנו הניה והיה משיא את בנו אמר לחבירו הרי החצר והסעודה נתונין לך במתנה והן בפניך עד שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה אמר לו אם שלי הם הרי הן מוקדשין לשמים אמר לו לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים אמר לו לא נתתה לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלים ושותים ומתרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשי וכשבא דבר לפני חכמים אמרו כל מתנה שאינה שאם הקדישה תהא מוקדשת אינה מתנה הלכה ז' המודר הנייה מחבירו כו' אמר רבי יוחנן ניכר הוא זה שהוא תלמיד חכם שמונים זוג של תלמידים היו לו להלל הזקן גדול שבהן יונתן בן עוזיאל והקטן שבהן רבן יוחנן בן זכאי פעם אחת חלה ונכנסו כולן לבקרו עמד לו רבן יוחנן בן זכאי בחצר אמר להן היכן הוא הקטן שבכ' שהוא אב לחכמה ואב לדורות אין צריך לומר הגדול שבכם אמרו לו הרי הוא בחצר אמר להן יכנס כיון שנכנס אמר להן להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ואמר רבי יוחנן ניכר זה שהוא תלמיד חכם א"ר יוסי בי רבי בון אכין הוה עובדא יונתן בר עוזיאל הדירו אביו מנכסיו ועמד וכתבן לשמי מה עשה שמי מכר מקצת והקדיש מקצת ונתן לו מתנה את השאר ואמ' כל מי שיבוא ויערער על המתנה הזאת יוציא מיד הלקוחות ומיד ההקדש ואחר כך יוציא מיד זה רבי ירמיה בעי מעתה אין אדם נותן מתנה לחבירו על מנת שלא יקדישנה לשמים כיני מתניתא כל מתנה שהיא כמתנת בית חורון שהיתה בהערמה שאינה שאם הקדישה אינה מקודשת אינה מתנה הדרן עלך השותפין שנדרו
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.