א בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים כולן ידלקו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק כו' כתיב וערלתם ערלתו את פריו אית תניי תני בסמוך לפיריו אית תניי תני בעורל את פריו מאן דאמר בעורל את פריו קליפין וגרעינין במשמע מאן דאמר בסמוך לפריו קליפין במשמע ולא גרעינין וגרעינין מניין הוי סופך מימר את את פריו בסמוך לפריו אית דבעי נישמעינה מן הדא וערלתם ערלתו את פריו דבר שהוא עורל את פריו ופריו עורלו רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקו' שנאמ' לא תאכל לא תאכלו לא יאכלו את תופס איסור הנייה כאיסור אכילה עד שיבוא הכתוב ויפרש לך כשם שפירש לך באבר מן החי ובנבילה מה פירש לך באבר מן החי ובשר בשדה טריפה לא תאכלו ומה פירש בנבילה לא תאכלו כל נבילה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה תני חזקיה ופליג וכי מה אסרו לכלב והא כתיב כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו מעתה אתה תופש איסור הנייה לאיסור אכילה שנייא היא דכתיב וחלב נבילה וחלב טריפה והכתיב רק את הדם מעתה את תופש איסור הנייה כאיסור אכילה שנייא היא דכתיב על הארץ תשפכנו כמים מה מים מותרין בהנייה אף הדם מותר בהנייה והכתיב על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה אמר ר' אבהו קיימתי' בגיד הנשה של נבילה והכתי' ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו אמ' ר' אבא מרי אחו' דר' יוסי שנייא היא שקבע לו הכתוב זמן והכתי' לא תאכלום כי שקץ הם אמר רבי מנא מיעט איסור הנייה שבו רבי אבהו בשם רבי יוחנן העושה איספלנית משור הנסקל ומחמץ שעבר עליו הפסח אינו לוקה שאין לא תעשה שלו מחוור מכלאי הכרם לוקה דאמר רבי חנינא פן תקדש פן תוקד אש מערלה צריכה עשה לרחקו כתיב לא תעשה לאוכלו כתיב לא תעשה לרחקו לית כתיב במתני' פליגא על ר' יוחנן ממשמע שנ' סקול יסקל השור וכי אין אנו יודעין שבשרו אסור באכילה ומה ת"ל לא יאכל את בשרו להודיעך שכשם שאסור באכילה כך הוא אסור בהנייה מה עבד לה רבי יוחנן פתר לה בשקדמו הבעלים ושחטוהו עד שלא נגמר דינו רבי זעירה בעא קומי ר' אבהו הכא את אמר הכין והכא את אמר הכין אמר ליה חדא משמיה דרבי לעזר וחדא בשם ר' יוחנן רבנין דקיסרין ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל מקום שנ' לא תאכלו אין את תופס איסור הנייה כאיסו' אכילה בניין אב שבכולן וכל חטא' אשר יובא מדמה אל אהל מועד לכפ' בקודש לא תאכל באש ישרף תני חזקיה מסייע לרבי יוחנן ממשמע שנ' כל חלב שור וכשב ועז לא תאכלו לאי זה דבר נאמר וחלב נבילה וחלב טריפה יעשה לכל מלאכה בא להודיעך אפילו למלאכת הגבוה ממשמע שנ' רק הדם לא תאכלו לאי זה דבר נאמר על הארץ תשפכנו כמי' מה המים מכשירין אף הדם מכשיר ממשמע שנ' לא תאכלו כל נבילה לאי זה דבר נאמר לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה בא להודיעך שגר תושב אוכל נבילו' ממשמע שנ' ובשר בשדה טריפה לא תאכלו לאי זה דבר נאמר לכלב תשליכון אותו אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך חולי' שנשחטו בעזר' מתני' מסייעא לדין ומתני' מסייעא לדין מתני' מסייעא לרבי יוחנן לא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל אתה אומר לכך או אינו אלא לאוסרו בהניי' כשהוא או' לא תאכל עליו חמץ למדנו שהוא אסור בהניי' הא מה ת"ל ולא יאכל חמץ לעשות את המאכיל כאוכל דברי ר' יאשיה ר' יצחק או' אינו צריך מה אם שרצים קלין עשה בהן מאכיל כאוכל חמץ חמור אינו דין שנעשה בו מאכיל כאוכל הא מה ת"ל לא יאכל חמץ לא בא הכתוב אלא לאוסרו בהנייה בגין דכתיב לא יאכל הא מלא תאכל לית שמע מינה כלום והדא מסייעא לרבי יוחנן פשיטא שאין קרקע נאסר צר צורה בקרקע נאסר צבע דבר שיש בו רוח חיים אילו השתחווה לו לא אסור מפני שצבעו אסרו מיכן שצבעו צריכה בגד גדול שצבעו על מנת לחותכו מה את עבד לה כמוסגר או כמוחלט אין תעבדיניה כמוסגר מותר אין תעבדיניה כמוחלט אסור צבעו וחזר וצבעו והקדיח נאמר אם היה צריכה לצביעה הראשונה אסור ואם לאו מותר צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי אגוז של חולין מאן דאמר נותני טעם לפגם מותר אוף הכא מותר ומאן דאמר נותני טעם לפגם אסור אוף הכא אסור צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי רימון של חולין ייבא כהדא עיגולי דבילה הגדולים מעלין את הקטני' והקטנים מעלים את הגדולים רב הונא אמר כיני מתניתא הגדולים מעלים את הקטנים במשקל והקטנים מעלין את הגדולים במיניין תמן מין במינו ברם הכא מין בשאינו מינו צבעו בקליפי אגוז של ערלה וחזר וצבעו בקליפי חולין מין אחד ייבא כהדא רבי יהושע אומר תאנים שחורות מעלות את הלבנות והלבנות מעלות את השחורות תמן הוא ראוי לחתכן ברם הכא אינו ראוי לחתכו מה דמי לה גזים גזיזית אמר רבי יוסי בי רבי בון מה דמי לה בגד גדול שצבעו על מנת לחתכו מיעבדיניה דודרסין אמר רבי יוחנן סממנין בסממנין בטילין במאתים מי צבעים במי צבעים בטילין ברוב אמר רבי בא בר ממל הניית ערלה בטילה ברוב מתני' פליגא על רבי בא בר ממל תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק פתר לה קריוה בקדירות אמר רבי יוסי מיסבור סבר רבי בא בר ממל שמותר לעשות כן בתחילה לא לשעבר מיי כדון אם יש בו כדי לצבוע את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור שבו כדי לאסור אם אין בו כדי לצבע את רואה ההיתר כמי שאינו אותו האסור אין בו כדי לאסור תמן תנינן אילו דברים של גוים אסורי' ואיסורן איסור הנייה היין והחומץ של גויים שהיה מתחילתו יין וחרס הדרייני רבי זעירה בשם רבי ירמיה רבי מאיר היא דתני חרס הדרייני אסור ואיסורו איסור הנייה מה נן קיימין אם בשנהגו בתבשיל דברי הכל אסור אם בשמכרו חוץ מדמי יין נסך שבו דברי הכל מותר אלא כי נן קיימין בשנתנו על גבי תבשיל מהו לסמוך בו כרעי המיטה רבי לעזר אומ' אסור רבי יוחנן אמר מותר רבי יונה בעא קומי רבי זעירא ההן בגד דתנינן הכא מהו לסמוך בו את המיטה ואיקפד לקובליה אמר ליה אפילו למאן דאמר תמן מותר הכא אסור תמן אין איסורו ניכר ברם הכא איסורו ניכר אמר רבי חגיי כד נחתית מן אילפא שמעית קליה דרבי יעקב בר אחא יתיב מתני בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק ותנינן נטל הימינה כרכד אסור בהנייה ארג בו את הבגד אסור בהנייה יין נסך שנפל לבור כולו אסור בהנייה ותנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר ימכר כולו לגוי חוץ מדמי יין נסך שבו אמר רבי אחא בר יעקב חגיי קשתיה רבי חגיי קיימה מיי כדון תמן אין דרך בני אדם ליקח יין מן הגוי ברם הכא דרך בני אדם ליקח בגד מן הגוי
ב הצובע מלא הסיט בקליפי ערלה וארגו בבגד ואין ידוע אי זה הוא רבי מאיר אומר ידלק הבגד וחכמים אומרים יעלה באחד ומאתים ג' האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד משיער הנזיר ומפטר חמור בשק ידלק השק ובמוקדשין מקדשין כל שהן הלכה ב' מאן תנא סיט רבי מאיר ברם כרבנין הוא סיט הוא פחות מסיט רבי יוסי בי רבי בון אמ' ליה משם רבי יוחנן רבי יסא בשם ר' יוחנן צמר בכור שטרפו בטל ברוב איתיבי' רבי חייה ציפוראה קומי רבי אימי ליטרא בשמונ' ולא הודו אילולא דאמר רבי יסא ולא מתניתא היא האורג מלוא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד אמר ליה אלו איתתבת תמן אית הוות יאות תמן תנינן אלו הן הנשרפין ותנינן אלו הן הנקברין הכא את אמר ישרפו והכא את אמר יקברו אמר רבי יוחנן כאן בשק כאן בשיער מה בין שק מה בין שיער אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל שק מצוי לחטחט אחריו שיער אין מצוי לחטחט אחריו ר' שמעון בן לקיש אמר כאן במקדש כאן בגבולין רבי יוסי בי רבי חנינא אומר כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא והתנינן פטר חמור אית לך מימר כאן במקדש כאן בגבולין כאן בנזיר טהור כאן בנזיר טמא אלא כאן בשק וכאן בשיער אמר רבי יוסי בי רבי בון הן דתימר ישרף שערו הן דתימר יקבר גופו ובמוקדשין מקדשין כל שהן ר' יוסי בשם רבי יוחנן הדא דתימר בקדשים שיש להן מתירין אבל בקדשים שאין להן מתירין צריכין סיט התיב רבי יוסי והא מתניתא פליגא האורג מלא הסיט מצמר הבכור בבגד ידלק הבגד ובכור לא כקדשי' שיש להן מתירין הוא אית דתני לה בשם רבי מאיר אית דלא תני לה בשם רבי מאיר מאן דתני לה בשם רבי מאיר אית ליה עשרה דברים מקדשין מאן דלא תני לה בשם רבי מאיר מנן אית ליה עשרה דברים מקדשין רבי מאיר כר' עקיבה דרבי עקיבה אמר אף ככרות של בעל הבית
ג תבשיל שבישלו בקליפי ערלה ידלק נתערב באחרים יעלה באחד ומאתים ה' תנור שהסיקו בקליפי ערלה ואפה בו את הפת תידלק הפת נתערבה באחרות תעלה באחד ומאתים הלכה ג' אבא בר ירמיה כהנא בר ירמיה בשם שמואל רבי בא רבי חייה בשם ר' יוחנן גידולי ערלה שעיממו הרי אלו מותרות ולאו מתניתא מתניתא היא אם חדש יותץ אם ישן יוצן רבי חנניא אמר לית כן רבי מנא אמר אית כן בשהביא עצים לחים וניגבו בקליפי ערלה אבנים מנוגעות שעשאן סיד אית תניי תני עלו מטומאתן ואית תניי תני לא עלו מידי טומאתן מאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו מותרות ומאן דאמר לא עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות אפילו כמאן דאמר עלו מידי טומאתן הרי אלו אסורות דכתיב צרעת ממארת תן בו מאירה ואל יהנה ממנו רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל הנשרפין אפרן מותר חוץ מאפר הבא מחמת עבודה זרה התיב רבי חייה בר יוסף קומי רבי יוחנן הרי אפר הבית הרי אינו בא מחמת עבודה זרה ואת אמר אסור אמר ליה שנייה היא דכתיב נתיצה נתיצה
ד מי שהיו לו חבילי תלתן של כלאי הכרם ידלקו נתערבו באחרים כולן ידלקו דברי רבי מאיר וחכמים אומרים יעלו באחד ומאתים שהיה רבי מאיר אומר את שדרכו להימנות מקדש וחכמים אומרים אינו מקדש אלא ששה דברים רבי עקיבה אומר שבעה הלכה ד' וכמה היא חבילה עשרים וחמשה זירין אמר רבי יונה ארבע מינהן מיטה הלכה ה' רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש חד אמר דברי רבי מאיר עשרה דברים מקדשין וחרנה אמר דברי רבי מאיר כל הדברים מקדשין רבי יעקב בר אחא אמר שמועתא מתני' פליגא על מאן דאמר דברי ר' מאיר עשרה דברים מקדשין דתנינן תמן אמר רבי יודה לא הוזכרו רימוני בדן וחריצי גבע אלא שיהו מתעשרין ודאי בכל מקום ושאר כל הרימונין אין דרכן להימנות אלא רימוני בדן על ידי שהן חביבין דרכן להימנות ושאר כל הרימונין על ידי שאין חביבין אין דרכן להימנות
ה ואילו הן איגוזי פרך ורימוני בדן חביות סתומו' וחילפות תרדין וקילחי אכרוב ודלעת יונית רבי עקיבה אומ' אף ככרו' של בעל הבית הראוי לערלה ערלה לכלאי הכרם כלאי הכרם הלכה ו' רבי יונה בעי הא שקידי פרך לא מתניתא בסתומה בין הסתומות אבל סתומה בין הפתוחות ונפתחה או פתוחה בין הסתומות ונסתמה צריכות שיעור אחד היך איפשר לפתוחה אצל הסתומות אמר רבי זעירה תיפתר בפתוחה אצל החנווני שהיא כסתומה אצל בעל הבית והתני ונסתמה תיפתר שחזר בעלה ונטלה רבי קריספא בשם רבי יוחנן כל אילין קירייא וקרוותא דאנן אכלין דלעת יונית אינון רבי יונה בעי ולמה לי נן אמרין הראוי לתרומה אמר ליה רבי יוסי תרומה נוהגת בכל ערלה אינה נוהגת בכל
ו נתפצעו האגוזים נתפרדו הרימונים נתפתחו החביות נחתכו הדילועין נתפרשו הככרות יעלו באחד ומאתים הלכה ז' נפלו ואחר כך נתפצעו בין שוגג בין מזיד לא יעלו דברי ר' מאיר רבי יודה אמר בין שוגג בין מזיד יעלו רבי יוסי אומר שוגג יעלו מזיד לא יעלו מה טעמ' דרבי מאיר קנסו בשוגג מפני מזיד מה טעמ' דרבי יודה כבר קנסו בידו מה טעמ' דרבי יוסי כיי דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין שריבה עליהן שוגג מותר מזיד אסור רבי שמעון בן לקיש בשם רבי הושעיה היו לפניו מאה וחמשים חביות נתפתחו מאה מותרות חמשים אסורו' והשאר לכשיפתחו יהו מותרו' א"ר זעיר' לא אמרו אלא לכשיפתחו הא לפתח לכתחילה אסו' דבי ר' ינאי שאלין דלעת שלקת בבית אביה מהו שתטבול למעשרות לוי שאל מהו שתטמא טומאת אוכלין שלקת כמחותכת היא מילתיה דשמואל אמר שהיא מטמא טומאת אוכלין ואמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל תאנים וענבי' שצמקו באביהן מטמאין טומאת אוכלין והרודה מהן בשבת חייב משום קוצר נתפרסו ככרות מתני' דר' עקיבה דר' עקיבה אמר אף ככרות של בעל הבית
ז ספק הערלה בארץ ישראל אסו' ובסורייא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט כרם שהוא נטוע ירק וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוצה לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים הלכה ח' אי זהו ספק הערלה כרם של ערלה וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר אמר רבי יודן אף זה ספיקו אסור בסוריא איזהו ספק המותר בסוריא כרם של ערלה וכרם אחר בצידו וענבים נמכרות חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר אמר רבי יודה אף זה אסור בסוריא אי זה ספק המותר בסוריא כרם נטוע ירק ושדה ירק אחר בצידו וירק נמכר חוצה לו בארץ ישראל אסור ובסוריא מותר ובחוץ לארץ יורד ולוקט ובלבד שלא ילקוט ביד אמר רבי יודן עוד היא בקדמייתא חוזר ולוקח ובלבד שלא יראנו לוקט החדש אסור מן התורה בכל מקום מתניתא דרבי לעזר דתנינן תמן כל מצוה שאינה תלויה בארץ נוהגת בארץ ובחוצה לארץ וכל שהיא תלוייה בארץ אינה נוהגת אלא בארץ חוץ מן הערלה ומן הכלאים רבי ליעזר אומר אף החדש מה טעמא דרבי ליעזר בכל מקום בכל מושבותיכם בין בארץ בין בחוצה לארץ מה מקיימין רבנין טעמא דרבי ליעזר בכל מושבותיכם בחדש שכן יצא בחוץ רבי יונה בעי קומי רבי יוסי ולמה לא תנינן אף החלה עמהן אמר ליה לא אתינן מתני' אלא דבר שהוא נוהג בישראל ובגוים וחלה אינה נוהגת אלא בישראל דכתיב ראשית עריסותיכם ולא של גוים והערלה כהלכה שמואל אמר כהילכות המדינה רבי יוחנן אמר הלכה למשה מסיני רבי יסא בעא קומי רבי יוחנן הלכה למשה מסיני ואת אמר הכין אמר בשעה שניתנה הלכה כך ניתנה אמר אילו לא סלקית לארץ דישראל אלא לשמוע דבר זה די והכלאים מדברי סופרים שמואל אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים מותר רבי יוחנן אמר בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים אסור אמר רב חונא כד נחתון מערביא דתמן אמרונה בשם רבי יוחנן וקיימנוה את חקותי תשמורו בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים שעטנז לא יעלה עליך הקיש כלאי זרעים לכלאי בגדים וכלאי בהמה מה כלאי בגדים וכלאי בהמה שאין תלויין בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ אף כלאי זרעים אע"פ שהן תלויין בארץ נוהגין בארץ ובחוצה לארץ חד בר נש זרע חקלייה שעורין ולפת עבר חנין גוביתא ועקרין אתא עובדא קומי שמואל וקנסיה דתני אין עושין עם ישראל בכלאים אבל עוקרין עמו בכלאים מפני שהוא ממעט בעבירה תני אין עושין עם הגוי בכלאים בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאים כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוץ לארץ שמואל פתר מתני' אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאים כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוצה לארץ כלאי הכרם הא כלאי זרעים מותר ר' יוחנן פתר מתניתא אין עושין עם הגוי בכלאים בארץ בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעו' בארץ ישראל כגון באינה ובאימה וחברותיה עושין עמהן בכלאים כשם שכלאים בארץ כך כלאים בחוצה לארץ בכלאי הכרם הא בכלאי זרעים הדרן עלך בגד שצבעו וסליקא לה מסכת ערלה
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.