א התרומה ותרומת מעש' של דמאי החלה והביכורין עולין באחד ומאה מצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואינו צריך להרים ר' שמעון אומר אינן מצטרפין רבי ליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לא לאסור התרומה ותרומת מעשר כו' למי נצרכה לרבי שמעון אף על גב דרבי שמעון אמ' אין שני שמות מצטרפין מודי שכולהן לשם תרומה מצטרפין מאן תנא תרומה מעשר של דמאי רבי מאיר דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה והא אשכחן דרבי מאיר מחמיר בדבריהן כדברי תורה אמר רבי חנינה ההיא דתנינן תמן הרואה כתם הרי זו מקולקלת וחוששת משום זוב דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין בכתמין משום זוב רבי יונה בעי ולמה לא תנינן חלת דמאי כמה דתנינן חלה לא ניתני חלת דמאי והתנינן תרומה ותרומת מעשר של דמאי רבי חנניה בשם שמואל דמאי צריך חלה אמר ליה רבי חייה בר לוליבא נוטל הוא דמיו מן השבט אמר ליה כן אמר שמואל שהוא נוטל דמיו מן השבט רבי מנא בשם רבי יוסי אינו נוטל דמיו מן השבט למחר הוא מביא וודאי ואומ' דמאי הו' כדי ליטול ממנו דמים רבי יוחנן שאל לגמליאל זוגא נהיגין אתון מפקין חלה מן דמייא אמ' ליה לא כן אמ' שמואל אחוה דרב ברכיה בשעה שגזרו על הדמאי רוב העם מפרישין אותו לתוך בתיהן אמר רבי יוסי בי רבי בון תניי בית דין שתהא חלתו בצפון צפונו ועולין באחד ומאה מה את עביד לה בתחילת הפרשה או בסוף הפרש' אין תימר בתחילת הפרשה אין הקטן מעלה ואין אח' מעלה ואינו דוחה את השב' ואין תעבדיניה בסוף הקטן מעלה ואחר מעלה ודוחה את השבת תמן תנינן רבי יהודה אומר אף מעלין את המדומע באחד ומאה ותני עלה רבי שמעון בן אלעזר אומר אם רצה נותן עינו במקצתו ואוכל את השאר אמר רבי יונה רבי יודה עבד בסוף הפרשה ורבי שמעון בן אלעזר עבד לה בתחילת הפרשה אמר רבי יוסי אף רבי שמעון בן אלעזר עבד לה בסוף הפרשה ולא מודי רבי שמעון בן אלעזר שאסור לעשות כן בודאי מאי כדון ובלבד שלא יעשה בשבת כדרך שהוא עושה בחול תמן תנינן רבי ליעזר אומר תרומה עולה באחד ומאה רבי יהושע אומר במאה ועוד תמן אמר חזקיה רבי אבהו בשם רבי לעזר כל מקום ששנה רבי מחלוקת ואחר כך חזר ושנה סתם הלכה כסתם מן מה דתנינ' סאה תרומה שנפלה למאה ואמ' רבי לעזר לית כאן לומר לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה כמה דתנינן רבי ליעזר ורבי יהושע מניין שהן עולין אמר רבי יונה כתיב מכל חלבו את מקדשו ממנו דבר שאת מרים ממנו שאם יפול לתוכו הוא מקדשו וכמה הוא אחד ממאה רבי ליעזר אומר מוסיף סאה ומעלה רבי יהושע אומר מוסיף כל שהוא ומעלה רב יוסי בן משולם אומר ועוד קב למאה סאה שתות למדומע תני רבי שמעון אומר תרומה עולה במאה מקל וחומר אם איסור מתוך איסור עולה איסור מתוך היתר לא כל שכן תרומה אחת תנויי תני איסור מתוך היתר ואית תניי תני היתר מתוך היתר מאן דאמר איסור מתוך היתר שכן תרומה אסורה לזרים מאן דאמר היתר מתוך היתר שכן תרומה מותרת לכהנים אית דפתר לה כולה לכהנים מאן דאמר איסור מתוך היתר כמדומע בתרומה טמיאה מ"ד היתר מתוך היתר כמדומע בתרומה טהורה תני פרוסה של לחם הפנים שנתערבה במאה פרוסות של חולין וכן חתיכה של חטאת שנתערבה במאה חתיכות של חולין לא יעלו רבי יודה אומר יעלו מה טעמ' דרבי יודה ושה אחד מן הצאן ומן המאתים ממשקה ישראל מדבר שהוא מותר לישראל וקשיא כתיב מאתים ורבי יודה אומר מאה כתיב חיים ורבי יודה אומר שחוטין מה בין חיים לשחוטין רבי חיננא אמר חיין עשו אותן כדבר שדרכו להימנות עד כדון דבר שהוא מעלה ומתיר להדיוט דבר שהוא מעלה ומתיר לגבוה נישמעינה מן הדא ואחר יאכל מן הקדשים כי לחמו הוא יש לך קדשים שאינו אוכל בהן פרט לעירובין וליתר ממאה אין לי אלא באוכלי תרומה כאוכלי תרומה מניין אוכלי תרומה כאוכלי חולין אוכלי חולין כאוכלי תרומה אוכלי תרומה כאוכלי קודש אוכלי קודש כאוכלי תרומה משקה תרומה כמשקה חולין משקה חולין כמשקה תרומה משקה תרומה כמשקה קודש משקה קודש כמשקה תרומה משקה קודש כמשקה קודש מניין תלמוד לומר מן הקדשים ריבה רבי אבין בשם רבי יוחנן תיפתר בלוג שמן של מצורע שנתערב במותר רקיקי מנחת נזיר והתני משקה שנים אמר רבי חנניה הדא אמרה עולות בעולות אבל חטאת בעולות הרי יש כאן וודאי בלא תעשה היך סבר רבי יודה כרבי ליעזר או כרבי יהושע כרבי ליעזר מעלה ואוכל כרבי יהושע מעלה ושורף מאן תנא אין מצטרפין זה אם זה רבי מאיר דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר כל האסורין מצטרפין ללקות עליהן בכזית משום לא תאכל כל תועבה הכא את אמר צריך להרים והכא את אמר אינו צריך להרים רבי יעקב בר זבדי רבי אבהו בשם רבי יוחנן מפני גזל השבט ותני כן כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה כגון תרומת הכליסין והחרובין ושעורין שבאדו' אינו צריך להרים הערלה וכלאי כרם עולין באחד ומאתים מניין שהן עולין כתיב מליאה מליאה מה מליאה שנאמר להלן עולה אף כאן עולה אי מה כאן מאה אף כאן מאה לפי שכפל הכתוב איסורו שינו חכמים חייובו עד כדון כלאי הכרם ערלה מניין מה זו איסור הנייה אף זו איסור הנייה מה זו עולה אף זו עולה עד כדון כר' עקיבה כר' ישמעאל רבי יוחנן בשם רבי ישמעאל קל וחומר מה אם תרומה שהיא אסורה לזרים הרי זו עולה ערלה שהיא מותרת לזרים לא כל שכן לא אם אמרת בתרומה שהנייתה מותר תאמר בערלה שהנייתה אסורה רבי חיננא פרי פרי גזירה שוה מצטרפין זה עם זה בין לאסור בין להתיר כדי ליתן טעם דברי רבי מאי' רבי שמעון אומר אינן מצטרפין רבי לעזר אומר מצטרפין בנותן טעם לא לאסור הלכה ב' מה פליגין שנפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם אבל אם נפלו שלשת קבין ועוד ערלה ושלשת של כלאי הכרם הותר הכרי למה ועוד בטל בשלשת קבין שלשת קבין בטילין במאה נפלו שלשת קבין ערלה ושלשת קבין באחד של כלאי הכרם כמו שנפלו שלשה ועוד ערלה ושלשת קבין של כלאי הכרם או כמי שנפלו שלשת קבין של כלאי הכרם ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה פשיטא שידיעתו מתרתו ידיעת חבירו מהו שתתירו היך עבידא הוא לא ידע בה חבירו ידע בה ידיעת ספק מהו שתתיר בידיעת וודאי היך עבידא היו לפניו שתי קופות אחת יש בה מאתים ואחת אין בה מאתים נפלה סאה תרומה לתוך אחת מהן ואין ידוע לאי זה מהן נפלה ואחר כך נפלה בשניי' מדדה ומצא בה מאתי' ושתים אין ידיעת ספק כידיעת ודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אין עולה הית' קופה אחת ספק יש בה מאתים ספק אין בה נפלה סאה תרומה לתוכה ואין ידוע אם נפלה אם לאו נפלה ואחר כך נפלה השניי' אין תימר ידיעת הספק כידיעת וודאי עולה אין תימר אין ידיעת ספק כידיעת ודאי אינה עולה
ב התרומה מעלה את העורלה והעורלה את התרומה כיצד סאה תרומה שנפלה למאה ואחר כך נפלו שלשת קבין ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה את התרומה ג' הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד סאה ערלה שנפלה למאתים ואחר כך נפלה סאה ועוד ערלה או סאה ועוד של כלאי הכרם זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה אמר רבי קורייס לא שהתרומ' מעלה את הערלה אלא שהתרומה מצטרפת עם החולין להעלות את התרומה ניחא התרומה מעלה את הערלה שכן טהורה מעלה את הטמאה ערלה מעלה את התרומה כלום טמאה מעלה את הטהורה לא אצל הזרים שמא אצל הכהנים והתנינן הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה שנייא היא תמן בין אצל הזרים בין אצל הכהנים סאה תרומה שנפלה לתוך מאה אמר רבי לעזר לית כאן לתוך מאה אלא לתוך תשעים ותשעה סאה ערלה שנפלה לתוך מאתים אמר רבי לעזר לית כאן לתוך מאתים אלא לתוך מאה ותשעים ותשעה
ג כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה ובכלאי הכרם אסור ב"ש אומ' אף מטמא ובית הלל אומרי' לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצ' ה' דוסתי איש כפר איתמה היה מתלמידי שמאי ואמ' שאלתי את שמאי הזקן ואמר לעולם אינו מטמא עד שיהא בו כביצה ו' ולמה אמרו כל המחמץ והמתבל והמדמע להחמיר מין במינו להקל ולהחמיר מן בשאינו מינו כיצד שאור של חטי' שנפל לתוך עיסת חטים ויש בו כדי לחמץ בין שיש בו לעלות באחד ומאה בין שאין בו לעלות באחד ומאה אסור אין בו לעלות באחד ומאה בין שיש בו כדי לחמץ בין שאין בו כדי לחמץ אסור ז' להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד גריסים שנתבשלו עם עדשים ויש בהן בנותן טעם בין שיש בהן להעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה אסור אין בהן בנותן טעם בין שיש בהן לעלות באחד ומאה בין שאין בהן לעלות באחד ומאה מותר הלכה ג' רבי יוסי בשם רבי חילפיי רבי יונה בשם רבי שמעון בן לקיש כתפוח עושין אותו בית שמאי תמן תנינן מי הצבע פוסלין אותו בשלשת לוגין ואין פוסלין אותו בשינוי מראה אבא בריה דרב נחמן דברי רבי מאיר משום שאובה ניכרת רבי חונא בשם רבי אבא אתייא דרבי מאיר כבית שמאי כמה דבית שמאי אמרי משום חימוץ מחמיץ כן רבי מאיר אמר משום שאיבה ניכרת עד כדון דבר שיש בו איסור וטומאה יש בו טומאה ואין בו איסור מהו חימץ ממנו למקום אחר נעשה זה אסור וזה אסור ריבה על הראשון וביטלו נעשה עיקר טפילה וטפילה עיקר שאור של תרומה שנפל לתוך העיסה והגביהו ואחר כך נתחמצה העיסה הרי זו מותרת ודכוותה תאינה של תרומה שנפלה לתוך מאה הוגבהה אחת מהן ואח"כ הוכרה התרומ' תהא מותר' תמן לא הוכח האיסור ברם הכא הוכח האיסור הלכה ד' ר' יונה בעי ולמה תנינן גריסין שנתבשלו עם האורז אלא מתניתן כמ"ד נותני טעם לפגם מות' ואפי' כמ"ד נותני טעם לפגם מותר מודה הו' הכא שהוא אסור גריסין של תרומה שנפלו עם עדשי' של חולין ויש בהן נותן טעם ריבה עליהן עדשי' של חולין מותר עד כמה ירבה תפלוגתא דר' ודר' ישמעאל בי ר' יוסי על דעתיה דר' דו אמר עד שירבו על כולהן על דעתיה דר' ישמעאל בי ר' יוסי דו אמ' עד שירבו על הנופלין גריסין שנתבשלו עם עדשין של חולין ואין בהן נותן טעם ריבה עליהן גריסי' של חולין מין מעורר את מינו לאסור לא תהא גדולה מיין נסך כמה דתימר ביין נסך את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר והכא את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר הדא אמרה ריבה עליהן גריסין של תרומ' מותר
ד שאור של חולין שנפל לתוך עיסה ויש בו כדי לחמץ ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור ט' שאור של חולין שנפל לתוך עיסה וחימיצה ואחר כך נפל שאור של תרומה או שאור של כלאי הכרם ויש בו כדי לחמץ אסור ורבי שמעון מתיר הלכה ה' תני חנניה בשם ר' יוחנן אף הראשונה במחלוקת א"ר יונה הוינן סברין מימר מפליגין בשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחילה אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה כבר נתחמצה העיסה כל נותני טעמ' בין לפגם בין לשבח אסור דברי ר"מ ר"ש אומ' לשבח אסור לפגם מותר רשב"ל אמר מה פליגין בשהשביח ואח"כ פגם אבל אם פגם ואח"כ השביח אוף ר"מ מודה ר' יוחנן אמר לא שנייא היא השביח היא פגם היא פגם היא השביח היא המחלוקת תמן תנינן שעורין שנפלו לתוך הבור של מים אע"פ שהבאישו מימיו מימיו מותרין והדא מתנית' מה היא ר' יוחנן אמ' במחלוקת רשב"ל אמ' דברי הכל ר' יוסי בי רבי בון אמ' אילין שמועתא הדא ר' יוחנן אמ' במחלוקת רשב"ל אמר דברי הכל א"ר יונה צורכה להדה דרשב"ל לא כן סברנן מימר מה פליגין בשחימץ זה כל כוחו וזה כל כוחו ונפל שאור של חולין תחלה אבל אם נפל שאור של תרומה תחילה כבר נתחמצ' העיסה ואפי' נפל שאור חולין תחילה נעשה כמי שהשביח מעיקרו ואח"כ פגם חזר ר' יונה ומר האשה הזאת אינ' מחמצת כל צורכ' משיירת היא כל שהו' אותו כל שהוא יעשה כמי שהשביח ולבסוף פגם וקשיא אילו השביח ולא פגם שמא כלום היא ר' יונ' בעי מה בין שבח מזה ומזה ומה בין פגם מזה ומזה שבח מזה ומזה אסו' פגם מזה ומזה מות' א"ר מנא שבח מזה ומזה את רואה כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו כדי לאסו' פגם מזה ומזה את רוא' את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אין בו כדי לאסור
ה תבלין שנים שלשה שמות ממין אחד או משלשה אסור ומצטרפין רבי שמעון אומר שני' או שלשה שמות ממין אחד או שני מינין משם אחד אין מצטרפין הלכה ו' ניחא שני שמות ממין אחד שני מינים משם אחד ר' אבהו בשם רבי לעזר במיני מתיקה שנו ר' אבהו בשם רבי יוחנן שלשה נותני טעמים הן כל שההדיוט טועמו ואומר קדירה זו אינה חסירה ונפל זו היא נותן טעם לשבח מותר ואפילו אמר תבלין פלוני יש בקדירה זו זו היא נותן טעם לפגם מותר וכל שהאומן טעמו ואומ' תבלין פלוני יש בקדירה זה הוא נותן טעם לפגם אסור רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט עד כדון דבר שדרכו להשתער בבצל ובקפלוט דבר שאין דרכו להשתער בבצל ובקפלוט כמה את משערו הכמין כמה את משערן אמר רבי יודן לא כן אמר רבי אבהו בשם רבי לעזר במיני מתיקה שנו מיני מתיקה על ידי שדרכן להשתער בבצל ובקפלוט משערין אותו כילו בצל כילו קפלוט שאר כל האיסורין על ידי שאין דרכן להשתער בבצל ובקפלוט משערין אותן במינן הכמון משערין אותו במינו רבי מנא לא אמ' כן אלא לא כן אמר רבי אבהו אמר רבי לעזר במיני מתיקה שנו מיני מתיקה על ידי שטעמן שוה משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט שאר כל האיסורין על ידי שאין טעמן שוה אין משערין אותן כילו בצל כילו קפלוט הכמון צריכה רבי אבהו בשם יוחנן כל נותני טעמים אין לוקין עליהן עד שיטעום טעם ממשו של איסור התיב ר' חמא בר יוסי קומי ר' יוחנן הרי בשר בחלב הרי לא טעם ממשו של איסור ואת אמרה לוקה וקבלה מהו וקבלה כאינש דשמע מיליה דבעל דינא קבלה ר' אבהו בשם ר' יוחנן כל נותני טעמי' אין לוקין עליהן חוץ מנותני טעם של נזיר א"ר זעירא כל נותן טעם אין לוקין עליהן עד שיטעו' טעם ממשו של איסור ובנזי' אפי' לא טעם טעם ממשו של איסור אמר ר' בא בר ממל כל נותני טעמים אין איסור והיתר מצטרפין ובנזיר איסור והיתר מצטרפין מתניתא מסייעא לדין ומתניתא מסייעא לדין מתניתא מסייעא לרבי זעירא כזית יין שנפל לקדירה אכל ממנה כזית פטור עד שיאכל את כולה על דעתיה דרבי בא בר ממל כיון שאכל ממנה כזית חייב מתני' מסייעא לרבי בא בר ממל ממשמע שנאמר וכל משרת ענבים לא ישתה וכי מה הניח הכתוב שלא אמרו אלא לפי שנאמר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל מיין ושכר יזיר מה תלמוד לומר וכל משרת ענבים לא ישתה אלא שאם שרה ענבים ושרה פיתו בהן ויש בהן כדי לצרף בהן כזית חייב מיכן אתה דן לכל איסורין שבתורה ומה אם היוצא מן הגפן שאין איסורו איסור עולם ואין איסורו איסור הנאה ויש לו היתר אחר איסורו עשה בו טעם כעיקר שאר כל האיסורין שבתורה שאיסורן איסור עולם ואיסורן איסור הנייה ואין להן היתר אחר איסורן אינו דין שנעשה בהן את הטעם כעיקר מיכן למדו חכמים כל נותני טעמים שיהו אסורין וקשיא על דרבי זעירא בכל אתר אמר עד שיטעום וכה את אמר אפילו לא טעם
ו י"א שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ הצטרפו וחימיצו ר' ליעזר אומר אחר האחרון אני בא וחכמים אומרי' בין שנפל איסור בתחילה בין בסוף לעולם אין אוס' עד שיהא בו כדי לחמץ י"ב יועזר איש הבירה היה מתלמידי שמאי ואמר שאלתי את רבן גמליאל הזקן עומד בשער המזרח ואמר לעולם אינו אוסר עד שיהא בו כדי לחמץ הלכה ז' תמן תנינן יין נסך אסור ואוסר כל שהוא חזקיה אמר כוס שמזגו מן האיסור ומן ההיתר ונפל איסור בסוף איסור היתר בסוף היתר א"ר שמואל בר רב יצחק דר' ליעזר היא דר' ליעזר אמ' אחר האחרון אני בא אמר רבי ירמיה חומר הוא ביין נסך רבי יוסי בעי אם חומר הוא ביין נסך אפילו נפל היתר בסוף יהא אסור רבי יסא בשם רבי יוחנן כוס שמזגו מאיסור ומהיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי הושעיה והוא שנפל ההיתר בסוף רבי אימי בשם רבי יוחנן לא שנייא בין שנפל איסור בתחילה והיתר בסוף להתיר בתחילה ואיסור בסוף אפי' מים ויין אפילו נמזג כל צורכו מן ההיתר את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר אמר רבי זעירא הדא דאת אמר וכולה תינויין היך עבידא רבי יוסי בי רבי בון רבי אבהו בשם רבי יוחנן צלוחית של יין נסך שנפלה לתוך חבית של יין וחזרה ונפלה לתוך הבור של מים את רואה את ההיתר כמי שאינו אותו האיסור אם יש בו בנותן טעם אסור ואם לאו מותר עד כדון בשנפלו זה אחר זה נפלו שניהן כאחת מה אמרת בה רבי ליעזר אמר נשמעינה מן הדא אימתי חמיצן כל כותים מותר לאחר הפסח של בעלי בתי' אחר שלש שבתות של אפייה ושל נחתומי' בכרכים לאחר שלשה ימים ושל נחתומין בכפרים לאחר שלשה תנורים רבי שמעון בן אלעזר אומר אף כשאמרו של בעלי בתים אחר שלש שבתות של אפייה והוא שיהא אדם גדול או שהיה משיא את בנו ואפה שלשה תנורים בשבת אחת זה אחר זה וזה אחר זה מותר ואף כשאמרו של נחתומין בכרכין לאחר שלשה ימי' והוא שנדחק ואפה שלשה תנורים ביום אחד זה אחד זה וזה אחר זה מותר תני רבי שמעון בן אומר ואף כשאמרו של נחתומין בכפרים לאחר שלשה תנורין אסור עד שלשה ימים אסורין שמשחרית הוא כורה לו שאור לכל אותו היום אותה העיסה שנייא לא מאיסור ומהיתר היא מתחמצת ומר ר' ירמיה בשם רבי שמעון בן לקיש מאן תנא חמיצן של כותים רבי ליעזר ואמר רבי יוסי לרבי חנינא ענתונייא נהור אתית אמ' את ור' ירמיה בשם רבי שמעו' בן לקיש מאן תנא חמיצן של כותים רבי ליעזר ואנן לינן אמרין כן אלא רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש ירדו לחמיצן של כותין כרבי ליעזר ועוד מן הדא דאמר רבי חנינא דרבי אבהו אבא הוה ליה עובדא שלח שאל לרבי חייה ולרבי יסא ולרבי אימי ואורין ליה כרבי ליעזר מה כיחידייא מוריי לא משום שירדו לחמיצן של כותים כרבי ליעזר אמר רבי מנא קומי רבי יסא היך מה דתימר תמן הלכה כרבי ליעזר וכא הלכה כרבי ליעזר אמר ליה ולכל דבר
ז י"ג כלים שסכן בשמן טמא וחזר וסכן בשמן טהור או שסכן בשמן טהור וחזר וסכן בשמן טמא רבי ליעזר אומר אחר הראשון אני בא וחכמים אומר אחר האחרון הלכה ח' מה טעמא דרבי ליעזר הראשון מוציא את האחרון אמר רבי יוחנן רבי יהודה ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד דתנינן תמן צלוחית שפיה צר טובל ומעלה כדרכו רבי יודה אומר הזיה הראשונה כמה דרבי יודה אמר הראשון מוציא את האחרון כן רבי ליעזר אומר אוף הכא הראשון מוציא את האחרון עד כדון בשסך מיכן ומצא בצד השני סך מיכן ומצא מיכן מה אמר בה רבי ליעזר נשמענה מן הדא דאמר רבי אבהו בשם ר' יוחנן לא סוף דבר צלוחית אלא אפילו ספל ואמר רבי יוחנן רבי יודה ורבי ליעזר שניהן אמרו דבר אחד אית לך מימר תמן בשסך מיכן ומצא בצד השני לא בשסך מיכן ומצא מיכן אוף הכא בשסך מיכן ומצא מיכן
ח י"ד שאור של תרומה ושל כלאי הכרם שנפלו לתוך עיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימיצו אסור לזרים ומותר לכהני' ר"ש מתיר לזרים ולכהנים ט"ו תבלין של תרומ' ושל כלאי הכר' שנפלו לתוך קדירה לא באלו כדי לתבל ולא באלו כדי לתבל ונצטרפו ותיבילו אסור לזרים ומותר לכהנים רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים הלכה ט' שאור של תרומ' ושל שביעית שנפלו לתוך העיסה לא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחימיצו אסור לזרים ומותר לכהנים רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים בזה כדי לחמץ ובזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמיצו אסור לזרים ולכהנים רבי ליעזר בר' שמעון מתיר לזרים הלכה י' רבי אבהו אמר רבי יוחנן בעי מה בין תרומ' אצל הזרים מה בין שביעי' אצל הכהנים תרומה אצל הזרים אסורה שביעית אצל הכהנים מותרת חזר ואמר רבי יוחנן תיפתר שנפל שאור של תרומה תחלה לא באתה שביעית אלא לפגום רבי לעזר בי ר' שמעון בשיטת אביו מהו בשיטת אביו כמה דר' שמעון אמר נותני טעמים לפגם מותר כן רבי ליעזר בי רבי שמעון אמר נותני טעם לפגם מותר אמר רבי אבא מרי מהו בשיטת אביו כמה דר' שמעון אמ' כל הספחין מותרין כן רבי לעזר בי רבי שמעון אמר כל הספחין מותרין כלום אמר רבי שמעון אלא בספיחי ירק דילמא בספיחי זרעים וקמת היא ספיחי ירק היא ספיחי זרעים רבנין דקיסרין אמרין אחת בשיטת אביו ואחת בשיטת חכמים בשיטת אביו משום נותני טעם לפגם מותר בשיטת חכמים משום שמות מצטרפין
ט י"ו חתיכה של קודשי קדשים ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם חתיכות אסור לזרים ומותר לכהנים רבי שמעון מתיר לזרים ולכהנים י"ז בשר קדשי קדשי' ובשר קדשים קלים שנתבשלו עם בשר התאוה אסור לטמאים ומותר לטהורים הלכה י"א תני של פיגול ושל נותר ושל קדשים קלים אמר ר' יונה לא אמר אלא קדשי' קלי' פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן לא אמר אלא פיגול ונותר דבר שאין זריקה מתרתו בקדשי קדשים הא בקדשים קלין הואיל והן מותרין אחר זריקה אפילו לפני זריקה אין לוקין עליהן משום זרות אמר רבי יוסי לא אמרו אלא קדשים קלים פיגול ונותר לאחר זריקה לא כלפני זריקה הן לאי זה דבר נאמר פיגול ונותר להוציא קדשים קלים לאחר זריק' הא לפני זריקה הואיל והן אסורין בקדשים קלין לוקין עליהן משום זרות אמר רבי אבין לישן מתניתה מסייעא לרבי יוסי נדבותיך זו תודה ושלמים שאם אכל מהן לפני זריקת דמים לוקה הלכה י"ב רבי שמעון בן לקיש אמר במחלוקת ר' יוחנן אמר דברי הכל וקשיא על דרבי שמעון בן לקיש לא כל סברנן מימר כולהן לשון תרומה מצטרפין וכא יצרפו כולן לשון טומאה ולשון זרות סבר רבי שמעון בן לקיש כהדא דתני בר קפרא חתיכה של קודש ושל פיגול ושל נותר שנתבשלו עם החתיכות רבי שמעון מתיר וחכמים אוסרין הדרן עלך התרומה ותרומת
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.