א הנוטע לסייג ולקורות פטור מן הערלה רבי יוסי אומר אפילו אמר הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור הנוטע לסייג ולקורות פטור כו' כתיב ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב ולסייג ולקורות ולעצים פטור מעתה אותו של מאכל אפי' חישב עליו לסייג יהא חייב תלמוד לומר עץ מאכל רבי יוסי ילמד דבר מתחילתו ממשמע שנאמ' שלש שנים יהיה לכם ערלים לא יאכל וכי אין יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור רבי יונה למד דבר מסופו ממשמע שנ' ובשנה החמישית תאכלו את פריו להוסיף לכם תבואתו וכי אין אנו יודעין שבעץ מאכל הכתוב מדבר מה ת"ל ונטעתם כל עץ מאכל את שהוא למאכל חייב לסייג ולקורות ולעצים פטור תני רבן שמעון בן גמליאל אומר במה דברים אמורים בזמן שנטע לסייג ולקורו' ולעצים דבר שהוא ראוי להם נטע דבר שאינו ראוי להן חייב יאות אמר רבן שמעון בן גמליאל מה טעמון דרבנין אמר רבי זעירא במשנה סדר נטיעתם לעצים ברוצף לקורות במשפה לסייג מקום הסייג מוכיח עליו תני בשם רבי מאיר כל האילנות באין למחשבת פטור חוץ מן הזית ומן התאינה רבי מאיר כדעתי' דאמר כל אילנו' אילן סרק חוץ מזית ותאינה תני בשם ר' שמעון אין לך בא למחשבת פטור אלא שלשת המינין בלבד רימון ושקמים וצלף מהו שיהו חייבין במעש תפלוגת' דר' בא בר ממל ודר' הילא דאיתפלגון המשמר פירותיו לעצי' ר' בא בר ממל אמ' חייב ר' הילא בשם ר' יוסי אמר פטור ר' בא בר ממל אמר חייב מן הדא ובא הלוי כי אין לו חלק ונחלה עמך ממה שיש לך ואי' לו את חייב ליתן לו יצא הבקר שידך וידו שוין בו הוא לקט היא שכחה היא פיאה היא הבק' ר' הילא בשם ר' יוסי אמר פטור מן הדא כוסבר שזרעה לזרע ירקה פטו' שניי' היא כוסבר שיש לו גורן אחרת והיי דא אמר דא המקיים מליאה של כרוב לזרע בטלה דעתו קלחין יחידין לא בטלה דעתו א"ר יונה והוא שליקט ירק אבל אם לא ליקט ירק כך אנו אומרי' עצים חייבין במעשרות מהו שיהו אסורין משום גזל וכי עצים אינן אסורין משום גזל מה צריכא ליה כגון אילין תותייא דלא אית בהון ממש רימון שנטעו לשם רימון בנות הדס שנטען לשם בנות הדס אית תניי תני חייב אית תניי תני פטור אמר רב חסדא מאן דאמ' חייב במקום שרוב משמרין מ"ד פטור במקום שאין הרוב משמרין רבי יוסי בעי אם במקום משמרין למה לי חישב אפילו לא חישב כך אנו אומרי' זית ותאינה עד שיחשוב עליהן אלא אפילו מחצה משמרין ומחצה שאין משמרין אמר רבי מתיה מן דבתרתה מקום שאין רוב משמרין אפילו לא חישב פטור רבי יוחנן בשם ר"ש בן יוצדק גפן שעלת במקום חורשין פטורה מן הערלה א"ר יוסי אפי' נטעה והתנינן העולה מאיליו חייב בעורלה תמן בשנטען במקום יישוב ברם הכא שנטעה במקום חורשין א"ר ליעזר הדא דתימר בשאינה עושה כדי טפילתה אבל אם היתה עושה כדי טפילת' חייבת רב חונה שאל אתרוג שנטעו למצוותו מהו שיהא חייב בערלה חזר רב חונ' ואמ' אתרוג שנטעו למצותו חייב בערלה ולא כן תנינן ולקחתם לכם ולא מן המצוה תמן ולקחתם לכם בדמים לא מן המצוה ברם הכא כמה דתימר גבי שופר יום תרועה יהיה לכם מכל מקום וכא שלש שני' יהיה לכם ערלים לא יאכל מכל מקום מה בינו למשמר פירותיו לעצים כשם שהוא רוצה בפריו כך הוא רוצה בעצו ברם הכא רוצה הו' בפריו ואין רוצה בעצו ועוד מן הדא דאמר רבי חנינה פרי אם אומר עצו אין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח בחג מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו בחנוכה אמר רבי יוסי בר בון זה דבר תורה וזה מדבריהם ואת אמר הכין מה דמי לה זית שנטעו להדליק בו את המנורה זה דבר תורה וזה דבר תורה רבי שמעון בן יקים בעא קומי רבי יוחנן נטעו צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג אמר ליה היא הדא היא הדא היא צד התחתון לסייג והעליון למאכל היא צד העליון לסייג והתחתון למאכל כיצד הוא יודע אמר רבי יונה מביא ומודה ומסיים עד כאן לסייג מיכן ואילך למאכל ר' זעירא בעי ניחא צד התחתון לסייג והעליון למאכל צד התחתון למאכל והעליון לסייג גדל מתוך איסור ואת אמר הכן רבי זעירה כדעתיה דאמר רבי זעירא בשם רבי יונתן בצל של כלאי הכרם שעקרו ושתלו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור נטעו לסייג וחישב עליו למאכל בא במחשבה למאכל וחישב עליו לסייג לא כל הימינו נטעו שנה ראשונה לסייג מיכן ואילך חישב עליו למאכל מכיון שחישב בו מחשבת חיוב יהא חייב והתנינן רבי יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור תמן למאכל למאכל לעולם לסייג לסייג לעולם ברם הכא מכיון שעירב בו מחשבת חיוב יהא חייב נטעו שלש שנים לסייג מיכן ואילך חישב עליו למאכל והוסיף תוספתו רבי ירמיה אמר התוספת פטור רבי בא אמר התוספת חיוב אמר רבי יוסי הדא דרבי ירמיה מתחמיא קשיא ולית היא אלא ניחא כהדא דתני שדה שהביאה שליש לפני גוי ולקחה ישראל ר' עקיבה אומר התוספת פטור וחכמים אומר התוספת חיוב והכא עיקרו פטור ותוספתו חיוב אמר רבי יוחנן דברי רבי ישמעאל כל שאין לו ערלה אין לו רבעי רבי יוחנן בעי עד שיהא לו שלש שנים ערלה אמר רבי יונה עיקר ערלה צריכה ליה אין עיקר ערלה פחות שנים אמר רבי יוסי עיקר רבעי צריכה ליה כל שאין לו ערלה אין לו רבעי תני אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו חוץ לארץ מכיון שמקצתו נטוע בארץ כילו כולו בארץ דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר צד הנטוע בארץ חייב הנטוע חוץ לארץ פטור ר' אבהו בשם רבי יוחנן נעשה כטבל וכמעושר מעורבין מזה על זה רבי זעירא בשם רבי יוחנן שורש פטור פוטר מה כרבי דרבי אמר שורשין חיין זה מזה דברי הכל היא הכא שורש פטור פוטר הן דתימר שורש פטור פוטר בשורש ישן שהשריש מתוך שלו לתוך של חבירו אבל אם השריש מחוץ לארץ בארץ לא בדא שורש פטור פוטר והתנינן רבי יוסי אומר אפילו הפנימי למאכל והחיצון לסייג הפנימי חייב והחיצון פטור ויפטור צד החיצון לצד הפנימי רבי זעירא אמר לה סתם רבי לא בשם רבי לעזר ראוי הוא לחשוב עליו לחייבו רבי יוסי בשם רבי יוחנן שרשים אין בהן ממש אמר רבי זעירא לרבי יסא בפירוש שמעתנה מן דר' יוחנן או בערלה הויתון קיימין ואתדכרת הדא מילתא בביכורין ואמר שרשין אין בהן ממש אמר רבי זעירא הן דתימר שורשין אין בהן ממש בהשרישו מחוץ לארץ לארץ אבל משהשרישו מהארץ לחוצה לארץ שרשים יש בהן ממש סיפקה לזקינה פטור לחוץ לארץ פטור להקדש חייב לצד התחתון לצד העליון חייב להקדש חייב שהוא ראוי לפדותו ולחייבו לצד העליון חייב שהוא ראוי לחשוב עליו ולחייבו רבי יסי כרבן שמעון בן גמליאל אפילו יסבור כרבי ערלה תלוי' לדעתו ומעשרות אינן תלויין לדעתו
ב עת שבאו אבתינו לארץ ומצאו נטוע פטור נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב הנוטע לרבים חייב רבי יודה פוטר הנוטע ברשות הרבים והנכרי שנטע והגזלן שנטע והנוטע בספינה והעולה מאיליו חייב בערלה הלכה ב' ונטעתם פרט לשנטעו גוים עד שלא באו ישראל לארץ ר' הונא בשם רבי אבא הדא אמרה שורש פטור פוטר נטעו אף על פי שלא כיבשו חייב וכרבי ישמעאל דאמר כל ביאות האמורו' בתורה לאחר ארבע עשרה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו רבי הילא בשם רבי לעזר מודי רבי ישמעאל בחלה ובערלה ותני כן בבואכם לפי ששינה הכתוב משמעו שינו חכמים חיובו רבי יונה בעי מחלפה שיטתיה דרבי ישמעאל תמן הוא אמר היא הוייה היא הקמה היא שבירה היא נפיצה היא גאולה היא פדייה והכא הוא משנה בין לישן ללישן נטעו לרבים חייב רבי יודה פוטר מחלפה שיטתין דרבנין תמן אינון אמרין ירושלם וחוץ לארץ אין מיטמין בנגעין והכא אינון אמרין הכין תמן ובא אשר לו הבית פרט לירושלם שהיא לכל השבטים ברם הכא ונטעתם מכל מקום מחלפה שיטתיה דרבי יודה תמן הוא אומר אני לא שמעתי אלא בית המקדש והכא הוא אמר הכין תמן הוא אמר אני לא שמעתי אלא בית המקדש שמועה אמרה ברם הכא גרמיה אמר אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר כרבי שמעון בן אלעזר דתני רבי שמעון בן אלעזר אומר משמו הנוטע לרבים חייב בערלה עלה מאיליו פטור מן הערלה הנוטע לרבים חייב ברשות הרבים פטור הנוטע לרבים חייב בנוטע בתוך שלו לרשות הרבים פטור בשגזל קרקע ויש קרקע נגזל אמר רבי הילא אף על פי שאין קרקע נגזל יש ייאוש לקרקע רבי יאשיה מייתי נטיעות מחוץ לארץ בגושיהן ונציב לון בארץ רבי יונה לשכרו שנים רבי יוסי לשכרו רבעי תני גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק אף על פי שאין ישר' רשאי לעשות כן חייב בערלה ערלה מאימתי הוא מונה לו משעת נטיעתו רבי שמעון בן לקיש אמ' בלבד דברי' שהן באין במחשבה כגון חרובי צלמונה וחרובי גידודה אבל ערבה כנטוע בארץ רבי יוחנן אמר אפילו ערבה והתנינן אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין ערב שביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה ואם נטע או הבריך או הרכיב ייעקר על דעתיה דר"ש בן לקיש דו פתר לה בערבה ניחא על דעתיה דרבי יוחנן דו אמר אפילו ערבה למה לי יעקר שנייא היא שהן מתאחין בשביעית והיידא אמר דא הנוטע והמבריך והמרכיב שלשים יום לפני ראש השנה עלתה לו שנה שלימה ומותר לקיימה בשביעית פחות משלשי' יום לפני ראש השנ' לא עלתה לו שנה שלימה ואסור לקיימו בשביעית אבל אמרו פירות נטיעה זו אסורין עד חמשה עשר בשבט תני רבי יהושע אוניא לית כאן מרכיב אמר רבי אבא מרי אפילו כר' שמעון בן לקיש לית כאן מרכיב לשעבר הא בתחילה לא רבי יצחק בר חקולה בשם חזקיה הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אמר מפני שהשרשין מפעפעין אותו רבי יונה מפיק לשנה כלי חרש עומד בפני שרשין רבי ירמיה בעי נטע בו דלעת מאח' שהוא כנקוב אצל האילן כנקוב הוא אצל זרעין ר' יוחנן בשם ר' ינאי אילן שנטעו בתוך הבית חייב בערלה ופטו' מן המעשרות דכתי' עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה ובשביעי' צריכה דכתי' ושבתה הארץ שבת לה' וכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור
ג אילן שנעקר והסלע עמו אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב נעקר הסלע מצידו זיעזעתו המחרישה או שזיעזעתו ועשאו כעפר אם יכול לחיות פטור ואם לאו חייב ד' אילן שנעקר ונשתייר בו שורש פטור וכמה יהי בשורש רבן גמליאל משום רבי לעזר בן יהודה איש בירתותא כמחט של מתון ה' אילן שנעקר ובו בריכה והוא חיה ממנו חזרה זקינה להיות כבריכה הברכה שנה אחר שנה ונפסקה מונה משעה שנפסקה סיפוק הגפנים סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכן בארץ מותר רבי מאיר אומר מקום שכוחה יפה מותר ומקום שכוחה רע אסור בריכה שנפסקה והיא מליאה פירות אם הוסיף במאתי' אסור כיני מתני' אם היה יכול לחיו' פטו' ואם לאו חייב הלכה ג' חזקיה שאל פחות מיכן כתלוש הוא השתחוה לו אסרו כותבין עליו גיטי נשים אמרין חזר ביה חזקיה א"ר יונה מן הדא חזר ביה דא"ר יוחנן בשם רבי ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים חזקיה שאל שליש מחט שנה שני שלישי שתי שנים חברייא בעיי מחט ושליש דבר בריא שיש לו ארבע שנים אין תימר לא חזר ביה למה שעל כן אמר רבי יונה מן מלתיה חזר ביה דאמר רבי יוחנן בשם ר' ינאי מכיון שיש כמחט של מיתוי דבר בריא שיש לו שלש שנים אמר רבי יוסי אפילו יש בו שלש שנים אין בו כמחט של מיתוי אמר ר' יודן מתניתא מסייעא לר' יוסי א"ר אף כשאמרו בנות חמש בנות שש בנות שבע אלא בגפנים בנות חמש בתאנים בנות שש בזתים בנות שבע ואנא חמיי הדין מרויתא דתאינה אתיא בפירי אמר רבי יודן בר' טריפון לעוביה הלכה ד' אילן שנעקר ובו בריכה ובו ברכה רבי חונא בשם רבי יוחנן ובו בריכה אמר ר' מנא אית בני נש שמון בריכה כמאן דאמר בוא ברוך ה' רבי זעירה רבי יסי רבי לעזר בשם רבי חנינא רבי בא רבי חייה רבי לעזר רבי חנינה בשם רבי חנינה בן גמליאל ילדה שספקה לזקינה טהרה הילדה אמר ר' חייה בר בא מתניתא אמרה כן סיפוק גפני' סיפוק על סיפוק אף על פי שהבריכן לארץ מותר וחש לומר שמא השרישה הילדה עד שלא תתאחה מן הזקינה רבי חנניה בריה דרבי הלל דרבי יהודה היא דרבי יהודה אמר מתאחה היא עד שלא תשריש רבי יוסי בשם רבי יוחנן שרשים אין בהן ממש אמר רבי זעירא לר' יוסי בפירוש שמעתנה מן רבי יוחנן או מן שיטתיה דאמר רבי יוחנן ותני כן הקדיש ואחר כך נטע פטור מן הערלה נטע ואחר כך הקדיש חייב בערלה ואתון סברין מימר הקדש פטור וזקנה פטור ולא דמיא הקדש ראוי הוא לפדותו ולחייבו הואיל וראוי לחשוב ולחייבו אית לך גבי זקינה ראוי לחשוב עליה ולחייבה רבי אבהו בשם רבי יוחנן אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור שאין גידולי איסור מעלין את האיסור הא ילדה שסיפקה טהורה הילדה אין תימר לא טהרה אפילו מוסיף כמה אסור ר' זעירה בשם רבנין אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו אפילו מוסיף כמה אסור לוקין עליו בכזית אמר רבי מיישא לרבי זעירא תרתין מילין אתון אמרין ואינון פליגין חדא על חדא הכא אתון אמרין שאין גידולי איסור מעלין את האיסו' והכא אתון אמרין לוקין עליו בכזית וילקה לפי חשבון שיש בו אמר רבי יונ' כאן מחמת עצמו הוא חי וכאן מחמת הסיפוק הוא מעתה אתרוג שחנט בשנת ערלה ויצא בשנת היתר וסיפקו לחבירו וכן חבירו סיפקו זה לזה טהרו זה את זה רבי אבהו בשם רבי יוחנן ורב חסדא תריהון אמרין בסתם חלוקין מה נן קיימין אם דבר בריא הוא שהוא חי מכח הזקנה דברי הכל מותר ואם דבר בריא שהוא חי מכח הילדה דברי הכל אסור אלא כי נן קיימין בסתם כיצד הוא יודע רבי ביבי בשם רבי חנינה אם היו העלים הפוכין כלפי הילדה דבר בריא שהוא חי מכח הזקנה ואם היו העלים הפוכין כלפי הזקנה דבר בריא שהוא חי מכח הילדה אמר רבי יודן בר חנין סימנא דאכל מן חבריה בהית מסתכלא ביה אמר רבי יודן אבוי דרבי מתנייה תיפתר שנשרו העלין בריכה שנפסקה אמר רבי יודן לא סוף דבר בריכה אלא אפילו אילן דאמר רבי יסי בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו רבי חייה בשם רבי יוחנן בצל שעקרו ושתלו כיון שהשריש מעשר לפי כולו דלא תיסבור מימר אוף הכא כן חילפיי שאל לרבי יוחנן ולרבי שמעון תבל מהו שיאסר ביותר ממאתים אמר ליה אין תבל ביותר ממאתים והתנינן כל המחמץ והמתבל והמדמע אין תימר למא' מאתים אפילו לא חימץ אפילו לא תיבל אלא בענבים אנן קיימין רבי יוסי בשם רבי יוחנן בשלא צמקו אבל אם צמקו יש תבל ביותר ממאתים רבי חייה בשם רבי יוחנן בשלא בישלו אבל אם בישלו יש תבל ביותר ממאתים רבי יוסי בשם רבי יהושע בן לוי בשם רבי פדיה נותני טעמים אחד מששים אמר רבי שמואל בר רב יצחק לרבי חייה בר בא הא רבי יוסי פליג ומתניתא פליגא על תריכון כל המחבץ המתבל והמדמע אין תימר למאה מאתים אפילו לא חימץ אפילו לא תיבל אלא ביותר אנן קיימין אמר רבי ירמיה תיפתר בשר בבשר אמר רבי יוסי היא בשר בבשר היא שאר כל האיסורין דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל האיסורין משערין אותן כילו כן מיי כדון ההן אמר נותני טעמים אחד ממאה והן אמר נותני טעמים אחד מששים מאן דאמר נותני טעמים אחד מששי' את עושה הזרוע אחד מששים באיל ומן דאמר אחד ממאה את עושה הזרוע אחד ממאה לאיל מאן דאמר אחד ממאה את מוציא העצמות מהזרוע ומ"ד אחד מששים אין את מוציא את העצמו' מן הזרוע וכש' שאת מוצי' את העצמות מן הזרוע כך הוציאם מן האיל לית יכל דתני אין טנופת של תרומה מצטרפת עם התרומה לאסו' את החולי' אבל טנופ' של חולין מצטרפ' עם החולי' להעלו' את התרומה רב ביבי בעי טנופת של תרומה מהו שתצטרף עם החולין להעלות את התרומה מן מה דאמר רב חונא קליפי איסור מצטרפת להיתר הדא אמר' טנופ' של תרומה מצטרפת לחולין להעלות את התרומה תני רבי חייה כל מה שאסרתי לך לך ממקום אחר התרתי לך כאן לפי שבכל מאה איסור ומאה ועוד מותר ברם הכא אפילו מאה מותר ותוב' אם הוסיף במאתים אסור דבית ינאי משערין כהדין ירבוזה כיצד הוא יודע רב ביבי בשם רבי חנינה לוקט אחד ומניח אחד מה שזה פוחת זה מוסיף
ד נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות הרי זה לא ילקוט ואם ליקט יעלו באחד ומאתים ובלבד שלא יתכוין ללקוט רבי יוסי אומר יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים הלכה ה' נטיעה של ערלה נטיעה של כלאי הכרם והלא כל הנטיעות אינן כלאים בכרם כיני מתניתא ערוגה של כלאי הכרם אמר רבי יוסי בי רבי מתניתא ערוגה של כלאי הכרם אמר רבי יוסי בי רבי בון בשהבי' עציץ נקוב והעבירו תחת הגפן ר' שמעון בן לקיש בשם חזקיה לוקט שלשה אשכולות ומתיר מחלפה שיטתיה דרבי שמעון בן לקיש תמן אומ' בשם רבי הושעיה היו לפניו מאה וחמשים חביו' נתפתחו מאה מותרות וחמשים אסורות והשאר לכשיפתחו יהו מותרות אמר רבי זעירא לא אמרו אלא לכשיפתחו הא ליפתח בתחילה אסור והכא הוא אמר הכין תמן בשם רבי הושעיה והכא בשם חזקיה ואמרין תמן בשם רבי שמעון בן לקיש פותח שלש חביות ומתיר ואתיא כחזקיה דהכא והא תנינן הרי זה לא ילקוט לשעב' והא תנינן אם לקט יעלו באחד ומאתים אמר ר' יוסי בי רבי בון כאן בשליקט שלש' וכאן בשליקט כולהן תני רימוני בדן שסיפקו מעלהו וידיין אינו מעלה אף בקרקע כן ספק קרקע מעלה וקרקע אינו מעלה היך עבידה נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אפילו ספק קרקע מעלה וקרקע אינו מעלה רבי יודן בעי אף לענין נבילה כן חזר רבי יודן ומר נבילה אין לא עליי' קרקע יש לו עלייה רבי יוסי או' אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים מה טעמא דרבי יוסי שכן דרך בני אדם להיות מידל בגפנים תמן תנינן סאה תרומה שנפלה למאה טחנן ופחתו כשם שפחתו החולין כך פחתה התרומ' מותר תני אף יתכוין וילקוט ויעלו באחד ומאתים אמר רבי זעירא דברי הכל היא שכן דרך הכהנים להיות טוחנין מדומע לתוך בתיהן מה נפק מן ביניהון כלאי הכרם על דעתיה דרבי יוסי טוחן ומתיר על דעתון דרבנין אין טוחן ומתיר
ה העלים והלולבים ומי גפנים והסמדר מותרין בערלה וברבעי ובנזיר ואסורין באשירה רבי יוסי אומר הסמדר אסור מפני שהוא פרי רבי ליעזר אומר המעמר בשרף הערלה אסור אמר רבי יהושע שמעתי בפי' שהמעמר בשרף העלים ובשרף העיקרים מותר בשרף הפגים אסור מפני שהוא פרי ח' ענקוקלות והחרצנים והזגין והתמד שלהן קליפי רימון והנץ שלו קליפי אגוזי' והגרעיני' אסורין בערלה ובאשירה ובנזיר ומותרין ברבעי והנובלות כולן אסורות ט' רבי יוסי אומר נוטעין ייחור של ערלה ואין נוטעין אגוז של ערלה מפני שהוא פרי ואין מרכיבין בכפניות של ערלה הלכה ו' העלים והלולבים מתניתא דלא כר' אליעזר דתני בשם רבי ליעזר מכל אשר יעשה מגפן היין מחרצנים ועד זג לא יאכל אף העלים והלולבים במשמע תני רבי יוסי אומר סמדר אסור מפני שהוא פרי וקשיא אם אסור בנזיר למה לי פרי אם פרי הוא יהא אסור בכל מילתיה דרבי יצחק אמרה שהוא אסור בכל רבי יצחק שאל מאן תנא אין מרכיבין בכפניות של ערלה רבי יוסי תני פרי את פודה ואין את פודה לא בוסר ולא פגים הורי רבי זבידא באילין פגי תמרה שיקבירו רבי יונה בעי עבר ופדיו שמא אינו פדוי ותימר טעון קבורה רבי פדת רבי יוסי בשם רבי יוחנן רבי שמעון ורבי יהושע שניהם אמרו דבר אחד תמן תנינן ר' שמעון אומר אין לקטף שביעי מפני שאינו פרי אמר רבי זעירה לרבי פדת כמה דתימר תמן הלכה כרבי שמעון והכא הלכה כרבי יהושע אמר רבי יונה ורמיה היא לכל רביה קטף בטל על ידי שרפו אוכלי בהמה קדושת שביעית חל עליהן אין קדושת ערלה חל עליהן אמר ר' בון אית לך חורי רבי יהושע אמרה שמועה רבי שמעון בשם גרמיה אמרה למה שרף פרי פגין פרי אין תימר שרף פרי עשה כן בתרומה מותר אין תימר פגין פרי עשה כן בתרומה מותר למה שהניית תרומה מותרת והניית ערלה אסורה הלכה ז' ענקוקלות והחרצנים רבי זעירה וחד מן רבנין בשם רב ענבים שלקו עד שלא הביאו שליש אמר ר' יוסי בי ר' בון אפילו לקו משהביאו שליש אמר רבי חייא בר אדא לשון נוטריקון הוא ענבין דלקי תלתיהון הלכה ח' רבי יוסי אומר אין נוטעין ייחור אמר רבי יוחנן עבר ונטע מותר עבר והרכיב אסור אגוז של ערלה שנטעו וכן ביצת עבודה זרה שנעשת אפרוח רבי חגיי בשם רבי יאשיה איתפלגון חזקיה וכהנא כהנא אמר מותרת חזקיה אמ' אסור על דעתיה דחזקיה אין אפשר לביצ' עבודה זרה שנעשי' אפרוח מה נן קיימין אם בשפחסה אין כאן אפרוח אם בשהכניסה לפנימה מן הקנקילין אתא חמי ואלו השתחווה לה לא אסרה מפני שהכניסה לפנים מן הקנקילין אסרה אמ' רבי יודן אבוי דר' מתניה תפתר שגדר בה עבוד' זרה ביצת הקדש שנעשת אפרוח אמר ר' יסא פליגי בה כהנא ורבי יוחנן כהנא אמ' אסורה ור' יוחנן אמר מותרת אמר רבי זירא לרבי יוסי הא רבי יוחנן אמ' מותרת אוף היא פודה אותה בזמן זרעה ר' חנינא ורבי יונה ור' לעזר בשם כהנא פודה אותה בזמן זרעה ורבי חנניא בשם ר' פנחס מתקנתה כהנא אומר אסורה ופודה אותה כמו שהיא ורבי יוחנן אומר מותרת ופודה אותה בזמן זרעה הדרן עלך הנוטע לסייג
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.