א אילו דברים בפסח דוחין את השבת שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין הרכבו והבאתו חוץ לתחום וחתיכת יבלתו אינן דוחין רבי אליעזר אומר דוחין אילו דברים בפסח כו' זו הלכה נעלמה מזקני בתירה פעם אחת חל ארבעה עשר להיות בשבת ולא היו יודעין אם פסח דוחה את השבת אם לאו אמרו יש כאן בבלי אחד והלל שמו ששימש את שמעיה ואבטליון יודע אם פסח דוחה את השבת אם לאו איפשר שיש ממנו תוחלת שלחו וקראו לו אמרו לו שמעת מימיך כשחל ארבעה עשר להיות בשבת אם דוחה את השבת אם לאו אמר להן וכי אין לנו אלא פסח אחד בלבד דוחה את השבת בכל שנה והלא כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה אית תניי תני מאה אית תניי תני מאתים אית תניי תני שלש מאות מאן דאמר מאה תמידין מאן דאמר מאתים תמידין ומוספי שבתות מאן דאמר שלש מאות תמידין ומוספי שבתות של ימים טובים ושל ראשי חדשי' ושל מועדות אמרו לו כבר אמרנו שיש ממך תוחלת התחיל דורש להן מהיקש ומקל וחומר ומגזירה שוה מהיקש הואיל ותמיד קרבן ציבור ופסח קרבן צבור מה תמיד קרבן ציבו' דוח' שבת אף פסח קרבן ציבור דוח' את השבת מקל וחומ' מה אם תמיד שאין חייבין על עשייתו כרת דוחה את השבת פסח שחייבין על עשייתו כרת אינו דין שידחה את השבת מגזירה שוה נאמר בתמיד במועדו ונאמר בפסח במועדו מה תמיד שנ' בו במועדו דוחה את השבת אף פסח שנ' בו במועדו דוחה את השבת אמרו לו כבר אמרנו אם יש תוחלת מבבלי היקש שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שכן יש לו קיצבה תאמר בפסח שאין לו קצבה קל וחומר שאמרת יש לו תשובה לא אם אמרת בתמיד שהוא קדשי קדשים תאמר בפסח שהוא קדשים קלין גזירה שוה שאמרת שאין אדם דן גזירה שוה מעצמו רבי יוסי בי ר' בון אמר בשם רבי אבא בר ממל אם בא אדם לדין אחר גזירה שוה מעצמו עושה את השרץ מטמא באהל ואת המת מטמא בכעדשה דו דרש בגד עור בגד עור לגזירה שוה כך אם יהיה השרץ בידו של אדם אפי' טובל במי שילוח או במי בראשית אין לו טהרה עולמית השליכו מידו מיד הוא טהור רבי יוסה בי ר' בון בשם רבי בא בר ממל אדם דן גזירה שוה לקיים תלמודו ואין אדם דן גזירה שוה לבטל תלמודו ר' יוסי בי רבי בון בשם ר' בא בר ממל אדם דן ק"ו לעצמו ואין אדם דן גזירה שוה לעצמו לפיכך משיבין מקל וחומ' ואין משיבין מגזיר' שוה אע"פ שהיה יושב ודורש להן כל היום לא קיבלו ממנו עד שאמ' להן יבוא עלי כך שמעתי משמעי' ואבטליון כיון ששמעו ממנו כן עמדו ומינו אותו נשיא עליהן כיון שמינו אותו נשיא עליהן התחיל מקנתרן בדברים ואו' מי גרם לכם לצרך לבבלי הזה לא על שלא שימשתם לשני גדולי עולם לשמעי' ואבטליון שהיו יושבין אצלכם כיון שקינתרן בדברי' נעלמה הלכה ממנו אמרו לו מה לעשות לעם ולא הביאו סכיניהם אמ' להן הלכה זו שמעתי ושכחתי אלא הניחו ליש' אם אינן נביאין בני נביאים הן מיד כל מי שהיה פסחו טלה היה תוחבה בגיזתו גדי היה קושרה בין קרניו נמצאו פסחיהן מביאין סכיניהן עמהן כיון שראה את המעשה נזכר את ההלכה אמ' כך שמעתי משמעיה ואבטליון רבי זעירה בשם רבי אלעזר כל תורה שאין לה בית אב אינה תורה תמן תנינן רכב עליה נשען עליה נתלה בזנבה עבר בה את הנהר קיפל עליה את המוסירה נתן טליתו עליה פסולה אבל קושרה במוסירה עשה לה סנדל בשביל שלא תחליק פרש טליתו עליה מפני הזב בין כשרה זה הכלל כל שהוא לצרכה כשרה לצורך אחר פסולה הדא ילפה מן ההיא וההיא ילפה מן הדא הדא ילפה מן ההיא שאם תלה בה סכין לשוחטה כשירה וההיא ילפה מן הדא שכל עבוד' שהיא לשם קדשי' אינה עבודה ויתיר להן על ידי חולה אלא כר' אימי ואפי' תימר כר' סימון כשם שנעלמה זו נעלמה זו אמ' ר' אבון והלא אי איפשר לשני שביעית שיחול ארבעה עשר להיות בשבת ולמה נתעלמה הלכה מהן כדי ליתן גדולה להלל אמ' ר' מנא אנא שמעית מר' יודן ומן כל רבנין מפני מה נוהגין בבית דין שלמטן בכבוד שלא ירבו המחלוקת בישר' שלשה הניחו כתרן בעולם הזה וירשו חיי העולם הבא ואילו הן יונתן בן שאול ואלעזר בן עזריה וזקני בתירה יונתן בן שאול אמ' רבי לא אפי' נשים מאחורי הקוריין יודעות היו שדוד עתיד למלוך אלעזר בן עזריה תניין הוה לית לך כהדא דזקני בתירה דשרון גרמון מן נשייותא ומנוניה נשיא רבנין דקיסרין אמרין אף רבי חנינה דציפורין לר' מנא אמ' רבי יושוע בן קבסיי כל ימיי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם בו כך אני יורד לו אמ' ר' יוסי בי ר' בון חס ושלום דהוה בעי לה אלא דהוה אמר מאן יימר לי דחורן מקדש שם שמיא דכוותי על שלשה דברים עלה הלל מבבל טהור הוא יכול יפטר וילך לו תלמוד לומ' וטהרו הכהן אי וטיהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור יהא טהור תלמוד לומר טהור הוא וטהרו הכהן על זה עלה הלל מבבל כתו' אחד אומ' וזבחת פסח ליי' אלהיך צאן ובקר וכת' אחד או' מן הכבשי' ומן העזים תקחו הא כיצד צאן לפסח וצאן ובקר לחגיגה כתוב אחד אומ' ששת ימים תאכל מצות וכתוב אחר אומ' שבעת ימים מצות תאכלו הא כיצד ששה מן החדש ושבעה מן הישן ודרש והסכים ועלה וקיבל הלכה מיחוי קרביו אמ' רבי יוחנן כל פעל יי' למענהו שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול תני רבי ישמעאל הפשיטו דוחה את השבת תני רבי ישמעאל בנו של יוחנן בן ברוקה או' בשבת היה מפשיט את החזה מה טעמא דר' ישמעאל שלא יהא נראה כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול מה עבד לה רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה מתוך שהוא הופכו אינו כנוטל אימורין מתוך זבח מנוול אמ' רבי יוחנן רבי ישמעאל ור' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקה אמרו דבר אחד כמה דר' ישמעאל אמ' מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה כך רבי ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר מובחר דוחה אין מובחר מן המובחר דוחה אין תאמ' מובחר הוא יקרענו ויוציא אימוריו אמ' רבי יוסי בי רבי בון לא אתייא אלא כר' שמעון דתני הגורר הקודח הקוצץ כל שהוא בשבת חייב רבי שמעון בן אלעזר או' הגורר עד שיגור כל צורכו הקודח עד שיקדח כל צורכו הקוצץ עד שיקצץ כל צורכו והמעבד את העור עד שיעבד כל צורכו אמר רבי יעקב בר אחא לא אתיא אלא כר' שמעון דר' שמעון לא עבד מקצת מלאכה ככולה ורבנין עבדין מקצת מלאכה ככולה וקשי' על דרשב"ג אילו נטל לקצור ולא קצר שמא כלום הוא אמ' רב אתיי' דרשב"ג כרבי יהודה דתני השובט והמקטקט על האריג חייב הרי זה חייב מפני שהוא כמיישב בידו והכא מפני שהוא כמיישב בידו והקטר חלביו לא ילין חלב חגי עד בוקר ואימורי חול קריבין ביום טוב אמר רבי אבהו קיימתיה בשחל ארבעה עשר להיות בשבת רבי יונה בעי אם בשחל ארבעה עשר להיות בשבת אין חגיגה באה עמו אמרה תורה הקריבהו מבעוד יום שלא יבוא לידי בל תלין והכא הקריבהו מבעוד יום שלא תבא לידי בל תאחר אמר רבי חיננא אילו עבר והביא שמא אינו כשר מאחר שאילו עבר והביא כשר עובר אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחי' תנינן חשיכה יצאו וצלו את פסחיהן ואת אמ' הכין לשילשו לו לתנור להרכבו והבאתו מחוץ לתחום לא אמ' אלא חוץ לירוש' הא חוץ לעזרה מותר משו' שבו' שהתירו במקדש חתיכ' יבלתו תמן תנינן וחותכין יבלת במקדש אבל לא במדינה ואם בכלי כאן וכאן אסו' הכא את אמר דוחה וכא את אמר אינו דוחה ר' סימון ר' יהושע בן לוי בשם בר פדייה מפני קילקול פייסות אמ' ר' יוסה והן שהפיסו רבי שמעון בן לקיש בשם רבי סובייה כאן בנפרכת וכאן בשאינה נפרכת ר' שמעו' בן יקים אמ' כאן בלחה וכאן ביבישה ר' יוסי בי ר' חנינה אמ' כאן ביד וכאן בכלי אתיא דר' שמעון בן לקיש כבר קפרא ודר' יוסי בר חנינה כר' יוחנן דתני כל המקלקלין פטורין חוץ מן המבעיר והעושה חבורה בר קפרא אמ' אפי' אינו צריך לדם אפי' אינו צריך לאפר אמ' ר' יוחנן והוא שיהא צריך לדם והוא שיהא צריך לאפר רבי אחא ר' חנינה בשם רבי יוחנן כאן וכאן בלחה אנן קיימין והוא שיהא צריך לדם הלכה ב' הבאתו חוץ לתחום שבות הדא מסייעא להא דמר ר' יונתן קומי ר' חייא רבה בשם ר' שמעון בר יוסי בר לקוניא לוקין על תחומי שבת דבר תורה אמ' ליה רבי חייה רבה והלא אין בשבת אלא סקילה וכרת אמ' ליה והכתיב אל תאכלו ממנו נא אמר ליה מי כתי' לא אל כתי' אמר ליה והכתיב שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו ביום השביעי אמ' ליה מי כתיב לא לא אל כתיב אמ' רבי יוסי בי ר' בון אעפ"כ זה עומד בשמועתו וזה עומד בשמועתו חתיכת יבלתו בכלי שבות אמר ר' אבהו לא תני רבי יוסי בן חנינה אלא הרכבו והבאתו הא חתיכת יבלתו לא מן בגין דו סבר בכלי הא אין לא סבר בכלי שבות לא כן אמ' רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה מה פליגין בשנטלן הוא אבל אם נטלן אחר מאוסין הן והדין זבח כאחר הוא אמ' רבי יוסה שנייא היא הכא דכתיב זבח אמ' רבי מנא הזייה שבות ואילו שבות הזייה דוחין ואילו אינן דוחין אלא שזה בזבח וזה בזובח מילתיה דר' זעורא אמ' היא זבח היא זובח תני ר' יודה בר פזי דבר קפרה קומי רבי זעירא תמיהני היאך קיבל ר' ליעזר מר' יהושע את התשובה שזה בזבח וזה בזובח אמ' ליה בר קפרא תמה רבי ליעזר אומ' לא תמה
ב אמר רבי אליעזר ומה אם שחיטה שהוא משום מלאכה דוחה את השבת אילו שהם משום שבות לא ידחו את השבת אמר לו רבי יהושע יום טוב יוכיח שהתיר בו משום מלאכה ואסר בו משום שבות אמר לו רבי אליעזר מה זה יהושע מה ראיה רשות למצוה מה שבות לא כן תנינן המחלל את הקדשים והמבזה את המועדות והמיפר בריתו של אברהם אבינו והמגלה פנים בתורה אע"פ שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא אמ' רבי ירמיה מהו רשות רצה בישל רצה לא בישל אמר רבי יוסה הכין הוה רבי ליעזר צריך מתבזה לרבי יהושע הרי חגיגת יום טוב כשיטתך תוכיח שהתירו בה משם מלאכה ואסרו בה משם שבות והוה ליה מימר בה לא אם אמרת בחגיגת יום טוב שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת ויתיביניה כמתניתן לא אם אמרת ביום טוב שאין חייבין עליה כרת תאמר בפסח שחייבין עליו כרת כיי דמר רבי אימי עשירין היו בתשובות או ייבא כיי דמר ר' נסא כאינש דאית ליה תרין טעמין והוא מתיב חד מינהון
ג השיב רבי עקיבה הזייה תוכיח שהיא מצוה והיא משום שבות ואינה דוחה את השבת אף אתה אל תתמה על אילו שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות לא ידחו את השבת ד' אמר לו רבי אליעזר ועליה אני דן מה אם שחיטה שהיא משום מלאכה דוחה את השבת הזייה שהיא משום שבות לא תדחה את השבת אמר לו רבי עקיבה או חילוף מה אם הזייה שהיא משום שבות אינה דוחה את השבת אף שחיטה שהיא משום מלאכה לא תדחה את השבת ה' אמ' לו רבי אליעזר עקיבה עקרתה מה שכתוב בתורה בין הערבים במועדו בין בחול בין בשבת אמר לו הבא לי מועד לאילו כמועד בשחיטה כלל אמר רבי עקיבה כל מלאכה שאיפשר לה ליעשות מערב שבת אינה דוחה את השבת שחיטה שאי איפשר לה ליעשות מערב שבת דוחה את השבת הלכה ג' שלש עשרה שנה עשה רבי עקיבה נכנס אצל רבי ליעזר ולא היה יודע בו וזו היא תחילת תשובתו הראשונה לפני רבי ליעזר אמר לו רבי יהושע הלא זה העם אשר מאסת בו צא נא עתה והלחם בו תמן תנינן אי זו היא דרך רחוקה מן המודיעית ולחוץ וכמידתה לכל רוח דברי ר' עקיבא ר' אלעז' אומר מאסקופת עזרה ולחוץ אמ' רבי יוחנן לא אמר רבי אליעזר אלא לפוטרו מן ההכרת אמ' רבי לעזר מתניתא אמרה כן השיב ר' עקיבא הזייה תוכיח שהיא מצוה ומצוה להזות תיפתר שחל יום השביעי שלו להיות בארבעה עשר שחל להיות בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ואחר כך בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו בערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצ' מתעכ' מן המצות אמ' רב הושעה תיפתר שחל יום השביעי שלו להיו' בשלשה עשר שחל להיו בשבת שאילו חול היה היה מזה עליו ולמחר הוא בא ושוחט לו את פסחו והוא נכנס ואוכלו לערב מכיון שהיא שבת ואינו מזה עליו נמצא מתעכב מן המצות אשכח תני כהדין קדמייא אמ' רבי יודה בר פזי תיפתר כמאן דאמ' מאסקופת ירוש' ולחוץ משיבין דבר מחוץ לירוש' על דבר שבירוש' ואית בר נש אמר לרביה או חילוף לפי שהיה ר' ליעז' מלמדו הלכה ובא שאין חגיג' דוחה שבת וכפר בו בשעת הדין לפום כן הוא אמ' ליה או חילוף הלכה ד' תני ר' אליעזר אומ' כשם שהשחיטה דוחה שבת כך מכשירי שחיטה דוחין את השבת אמ' לו רבי עקיבא לא אם אמרת בשחיטה שאי איפשר לה לעשות מערב שבת דוחה את השבת תאמ' במכשירי שחיטה שאיפשר להם ליעשות מערב שבת אין דוחין את השבת אמ' לו רבי ליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהוא יכול לעשותן מוצאי שב' והרי הן דוחין את השב' מה לי מכשירי שחיטה לפני שחיטה מה לי מכשירי שחיטה לאחר שחיטה אמ' לו רבי עקיבא מה למכשירי שחיטה לאחר שחיטה דוחין את השבת שכבר דחת שחיטה את השבת ידחו מכשירי שחיטה לפני שחיטה ואדיין לא דחת שחיטה את השבת ד"א שאם ימצא הזבח פסול ונמצא דוחה את השבת בלא שחיטה גבו מה אית לך שמא יחלה התינוק ונמצא דוחה את השבת בלא מילה התיבון הרי מזבח שנפל בשבת הרי אינו ראוי ליבנות מאתמול הגע עצמך שנולדה לו יבולת הרי אינו ראוי לחותכה בשבת מין יבולת ראויה ליחתך מאתמול הגע עצמך שחל יום השביעי שלו להיו' בשבת הרי אינו ראוי להזות בשבת מן הזייה ראויה להיות מאתמול
ד אימתי מביאין עמו חגיגה בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובממועט בזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה אין מביאין עמו חגיגה ז' חגיגה היתה באה מן הצאן ומן הבקר מן הכשבים ומן העזים מן הזכרים ומן הנקיבות ונאכלת לשני ימים ולילה אחד הלכה ה' תני חגיגת ארבעה עשר היתה באה מן המעשר רבי יעקב בר אחא בשם שמואל בר אבא זאת אומרת שהיא רשות אין תימר חובה דבר שהוא בא חובה בא מן המעשר תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה נאכלת תחילה כדי שיאכל הפסח לשבע ולא יאכל הפסח לשבע ר' יוסי בי ר' בון בשם ר' יעקב בר דסיי שלא יבא לידי שבירת עצם תני חגיגה הבאה עם הפסח היתה מתבערת עמו איתא חמי חגיגה נאכלת לשני ימים ופסח נאכל עד חצות ותימר הכין בעולה עמו על שולחנו התבשילי' העולי' עמו על השלחן צריכי' להתבע' עמו א"ר יוסה הדא אמר' ההין דאכל חובץ ובדעתיה מיכול קופד צרי' מבער' פיסתה
ה הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת חייב עליו חטאת ושאר כל הזבחים ששחטן לשם הפסח אם אינן ראויין חייב אם ראוין ר' אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר ט' אמר רבי אליעזר מה אם הפסח שהוא מותר לשמו כששינה את שמו חייב זבחים שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת בפסח ששינה את שמו בדבר אסור תאמר בזבחים ששינן בדבר מותר אמר לו רבי אליעזר אימורי ציבור יוכיחו שהן מותרין לשמן והשוחט לשמן חייב אמר לו רבי יהושע לא אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קיצבה תאמר בפסח שאין לו קיצבה ר"מ אומ' אף השוחט לשם אימורי ציבור פטור הלכה ו' א"ר אלעזר מה אם פסח שהו' מותר לשמו כששינ' שמו חייב זבחי' שהן אסורין לשמן כששינה את שמן אינו דין שיהא חייב אמ' לו ר' יהושע לא אם אמרת פסח ששינהו בדבר איסור תאמר בזבחים ששינו בדבר מותר אמר לו רבי אלעזר אימרי צבור יוכיח שהן מותרין לשמן השוחט לשמן חייב אמ' לו ר' יהוש' לא אם אמרת באימרי צבור שכן יש להן קצבה תאמ' בפסח שאי' להן קצבה ר' מאי' אומ' אף השוחט לשם אימרי צבור פטור מתנית' ביודע בו שהוא פסח ושחטו לשם שלמים היה יודע בו שהוא שלמים ושחטו לשם עולה רבי מנא אמר יש בעשייתו מצוה ר' יוסה אמר אין בעשייתו מצוה אילו ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אלים שמא לא עלו לציבור לשם אלים ותני כן אילי ציבור שהיה סבור שהן כבשים ושחטן לשם אלים כבר עלו לציבור לשם חובה מתנית' בסבור בו שהוא פסח ושחטו לשם פסח היה יודע בו שהוא שלמי' אלא שהיה סבור לומ' שמותר לשנות שלמים לשם פסח ר' מנא אמר אין בעשייתו מצוה ר' יוסה אמ' יש בעשייתו מצוה מסתברא דר' מנא בקדמייתא ודר' יוסי באחריתה הלכה ז' אמרין לית הדא דר' ליעזר תתובה על דרבי יהושע דו יכיל מימור ליה היאך את משיביני מדבר שדרכו לחלף על דבר שאין דרכו ליתחלף ולא הדא דרבי יושוע תתובה על דר' אליעזר דו יכיל מימור ליה הרי פסחו של ראובן ששחטו לשם שמעון הרי שינהו לדבר כשר ותימר חייב רבי מאיר אומ' השוחט לשם אימורי ציבור פטור אמר רבי לעזר דברי ר' מאיר אפי' עגל את שמע מינה תרתיי את שמע מינה דבר שאין לו קיצבה ודבר שאין דרכו להתחלף ויש בעשייתו מצוה ר' שמעון בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כגון יבמתו נדה ובא עליה רבי יוחנן אמר אין בעשייתו מצוה כגון שני שפודין אחד של שחוטה ואחד של נבילה וביקש לוכל מזה ואכל מזה מתנית' פליגא על רבי יוחנן שכח ומל את שלאחר שבת בשבת רבי אליעזר מחייב חטאת ור' יהושע פוטר הרי אין בעשייתו מצוה ור' יהושע פוטר שמואל קפודקיא אמר למחר יש בעשייתה מצוה אמר רבי יוחנן דרבי מאיר היא דרבי מאיר אמ' דבר שיש בעשייתו מצוה פטור דבר שאין בעשיתו מצוה חייב במחלוקת ר' שמעון או' דבר שיש בעשייתו מצוה חייב ושאין בעשייתו מצוה פטור כמחלוקת רבי יוסי ר' יוחנן דברי רבי מאיר והוא שיהא שה תמים ובן שנה ושלמים וראוי להשתנות לשם פסח את ש"מ תלת את ש"מ דבר שאי' לו קצבה ודבר שאין דרכו להחליף ודבר שיש בעשייתו מצוה מה אית לך דבר שאין לו קיצבה רבי ירמיה סבר מימר שלא נתנה התורה קצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה רבי יוסי סבר מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן רבי יוסה כד הוה מטי לאילין תינוקות ספיקות הוה אמר יפה לימדנו רבי ירמיה אית לך מימר שאין את יכול לעמוד על מיניינן אלא שלא נתנה התורה קיצבה כמה פסחים ידחו את השבת בכל שנה אמ' רב חסדא דברי ר' שמעון תיפתר שהיה שם חבורה אחת שלא שחטה אמ' רבי זעורא מילתיה דרבי ינאי אמרה והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת מלו בשחרית רבי זעורא אמר סבר ר' ינאי פטור ר' אבא אמר חייב וליידה מילה אמרה רבי ינאי בא להודיעך היאך דרכן של תינוקות להתחלף על דעתיה דרבי זעורא כר' ינאי על דעתי' דרב כר' מאיר אמר רבי מנה קומי רב יוסה מה דאמר רב חסדא כרבי שמעון מה דאמר רבי ינאי כרבי מאיר משיבין דבר בין ר' מאיר לרבי שמעון אשכחנן פלוגא בין רבי מאיר לרבי שמעון בשיור אילין תינקות ספיקות מה את עבד לון כדבר שיש לו קיצבה או כדבר שאין לו קיצבה אפי' אין שם תינוק אחד למול ואין תעבדינון כדבר שאין לו קיצבה והוא שיהא שם תינוק אחד למול איתא חמי הקדים זמנו פטור איחר זמנו חייב רב חונא אמ' מחלפה היא מתנית' דתני אמ' רבי שמעון לא נחלק רבי ליעזר ורבי יהושע על מי שהיה לו למול לאח' שבת ומלו בשבת שהוא חייב ועל מה נחלקו על מי שהיה לו למול בערב שבת ומלו בשבת שר' אליעזר מחייב חטאת ורבי יהושע פוטר אמר רבי יוסי בי רבי בון מין קושיי מקשי לה רבי ינאי והוא ששכח ומל את של שבת בערב שבת רב אדא בר אחוא אמר זו דברי רבי מאיר ורבי שמעון אבל דברי ר' יוסי אפילו דב' שאינו בעשייתו מצוה הואיל וטועה בו לשם מצוה פטור פירש אינו חוזר אלא על ציצין המעכבין את המילה אמ' ר' יוחנן דברי רבי יוסי אפי' פירש וחזר אף על הציצין שאין מעכבין את המילה היידין רבי יוסי ההוא דתנינן ר' יוסי אומר יום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת שכח והוציא את הלולב ברשות הרבים פטור מפני שהוציאו ברשות אף בסכין של מילה כן אף במצה כן מן מה דאמר רבי יוחנן דברי רבי יוסי אפי' פירש וחזר אפי' על הציצין שאין מעכבין את המילה הדא אמרה אף בסכין של מילה כן אף במצה כן
ו שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו לערלים ולטמאים חייב לאוכליו ושלא לאוכליו למנוייו ושלא למנוייו למולים ולערלים לטהורים ולטמאים פטור שחטו ונמצא בעל מום חייב שחטו ונמצא טריפה בסתר פטור שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידן או שמתו או שניטמאו פטור מפני ששחט ברשות הלכה ח' אמר רבי לעזר למי ניצרכה לרבי מאיר אתיא דרבי לעזר כרבי שמעון בן לקיש כמה דרבי שמעון בן לקיש אמר יש בעשייתו מצוה כן רבי לעזר אמר יש בעשייתו מצוה אין תימר שנייא היא שהוא בעל מום ובעל מום אין דרכו להתחלף הרי עגל הרי אין דרכו להתחלף ואמר רבי לעזר דברי רבי מאיר אפי' עגל אמר רבי יוסי אין יסבור רבי לעזר כרבי יוחנן אתיא היא דאמ' ר' יוחנן בעל מום אין דרכו להתחלף עגל דרכו להתחלף שכן נצרכה לחלל הא בגלוי חייב אמר רבי יוחנן דרבי שמעון היא רבי יעקב בר אחא רבי אימי בשם רבי שמעון בן לקיש דרבי שמעון היא רבי חמא בר עוקבה בשם רבי יוסי בי רבי חנינה המושך ידו מפסחו גופו קרב שלמים ר' יונה אמר שלמים כשירים רבי יוסה אמר שלמים פסולי' והא תנינן פטור סברין מימר פטור וכשר פתרין ליה פטור פסול רבי יסא בשם רבי יוחנן אין לך פסח גופו קרב שלמים אלא שאבד ונמצא מאחר שכיפרו הבעלים והא תנינן פטור סברין מימר פטור כשר פתרין לה פטור פסול שמואל אמר כל שאמרו בחטאת מתה כיוצא בו בפסח גופו קרב שלמים והא תנינן פטור סברין מימר פטור פסול פתרין לה פטור כשר רבי יסא בשם רבי יוחנן דרבי יהודה היא דתנינן תמן אין שוחטין את הפסח על היחיד דברי רבי יהודה ורבי יוסה מתיר רבי זעורה בעא קומי רבי מנא הן אשכחנן פטור וכשר אמר ליה תנינן הכא פטור ותנינן תמן כשר ועל כולם היה רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה או' תעובר צורתו ויצא לבית השריפה רבי לעזר בי ר' יוסי בעא קומי רבי יוסי ניחא שמתו ושניטמאו שמשכו הבעלים את ידם מה אנן קיימין אם בחיים פסול מכשיר פסול הו' אם לאחר שחיטה יש משיכה לאח' שחיט' מכיון שיש לו רשות למשוך פסול מכשיר הוא וטעון צורה הדרן עלך אלו דברים בפסח
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.