א ואילו הן הנחנקי' המכה אביו ואמו וגונב נפש מישראל וזקן ממרא על פי בית דין ונביא השקר והמתנבא בשם עבודה זרה והבא על אשת איש וזוממי בת כהן ובועלה ב' המכה אביו ואמו אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה זה חומר במקלל מבמכה שהמקלל לאחר מיתה חייב והמכה לאחר מיתה פטור ואילו הן הנחנקין כו' אזהרה למכה אביו ואמו מניין ארבעים יכנו לא יוסיף מה אם מי שהוא מצווה להכות הרי הוא מצווה שלא להכות מי שאינו מצוה להכות אינו דין שיהא מצווה שלא להכות אינו חייב עד שיעשה בהן חבורה באי זו חבורה כחבורת שבת כחבורת נזקין אין תימר כחבורת שבת אפילו לא חיסר ואין תימר כחבורת נזקין עד שעה שיחסר
ב וגונב נפש מישראל אינו חייב עד שיכניסנו לרשותו רבי יהודה אומר עד שיכניסנו לרשותו וישתמש בו שנאמר והתעמר בו או מכרו והגונב את בנו רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין גנב מי שחצייו עבד וחציו בן חורין רבי יוחנן בן ברוקה מחייב וחכמים פוטרין הלכה ב' המכה אביו ואמו כו' אזהרה לגניבה הראשונה מניין לא תגנוב אזהרה לגניבה השנייה מניין ולא תגנובו לא תגנוב על מנת למקט לא תגנובו על מנת לשלם תשלומי כפל על מנת לשלם תשלומי ארבעה וחמשה בן בגבג או' לא תגנב את שלך מאחר הגנב שלא תראה גונב רבי בא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיגנוב מעות רבי זעירא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיזלזל מעות מהו עד שיזלזל מעות מה נן קיימין אם באו דאמר הא לך חמשה והב לי תלתא שוטה הוא הא לך תלתא והב לי חמשה בר נש הוא אלא כי נן קיימין באו דמר הא לך חמשה והב לי חמשה היידינו גנב היידינו גזלן אמר רבי הילא גנב בפני עדים גנב בפני הבעלים גוזלן הוא א"ר זעירה מעתה אפילו נתכוון לגוזלה ולבעילה אזלה אין גוזלן והיידינו גוזלן על דרבי זעירא ר' שמואל בר סוסרטא בשם ר' אבהו עד שיגזול בפני עשרה בני אדם בניין אב שבכולן ויגזול את החנית מיד המצרי וגו' מה טעמא דרבי יוחנן בן ברוקה מבני ישראל מה טעמון דרבנין מאחיו לא מבניו מה טעמא דרבי יהודה מאחיו אפילו מקצת אחיו מה טעמון דרבנין מאחיו עד שיהא כולו אחיו
ג זקן ממרא על פי בית דין שנאמר כי יפלא ממך דבר למשפט בין דם לדם בין דין לדין שלשה בתי דינין היו שם אחד על פתח הר הבית ואחד על פתח העזרה ואחד בלשכת הגזית באין לזה שעל פתח הר הבית ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך לימדו חבירי אם שמעו אמרו להם ואם לאו באין לזה שעל פתח העזרה ואומר כך דרשתי וכך דרשו חבירי כך לימדתי וכך למדו חבירי אם שמעו אמרו להן ואם לאו אילו ואילו באין לבית דין הגדול שבלישכת הגזית שמשם תורה יוצאה לכל ישראל שנאמר מן המקו' ההוא אשר יבחר יי' ד' חזר לעירו ושנה ולימד בדרך שהוא למוד פטור הורה לעשות חייב שנאמר והאיש אשר יעשה בזדון וגו' אינו חייב עד שיורה לעשות התלמיד שהורה לעשות פטור נמצא חומרו קלו הלכה ג' זקן ממרא כו' הלכה ד' חוזר לעירו ושנה ולימד כו' כתיב כי יפלא ממך דבר למשפט מגיד שבמופלא שבבית דין הכתוב מדבר ממך זה עצה דבר זו אגדה בין דם לדם בין דם נידה לדם בתולים בין דם נידה לדם זיבה לדם צרעת בין דין לדין בין דיני ממונות לדיני נפשות בין דין לדין בין הנסקלין לנשרפין לנהרגין ולנחנקין בין נגע לנגע בין מצורע מוסגר למצורע מוחלט בין נגע לנגע בין ניגעי אדם לניגעי בגדים ולנגעי בתים דברי זו השקיית סוטה ועריפת העגלה וטהרת המצורע ריבות אילו הערכים והחרמים והתמורות וההקדישות וקמת וקמת מבית דין ועלית זו העלייה דבר אחר ועלית מיכן לבית הבחירה שלא יבנה אלא בגובהו של עולם מה טעמא כי בהר קדשי בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי וגומ' ובאת לרבות בית דין שביבנה רבי זעירא אומר לשאילה זקן ממרא שהורה לעשות ועשה חייב הורה ולא עשה פטור הורה על מנת שלא לעשות פטור הורה על מנת לעשות אף על פי שלא עשה חייב אמר רבי הילא תני רבי ישמעאל כן אשר יעשה לא הוא שיעשה רב הונא אמר היה מלמד הלכה ובא ואחר כך אירע לו בו מעשה עושין לו מעשה אם עד שלא עשה לימד עושין לאחרים ואין עושין לעצמו רבי שמעון בן מנסיא אומר הנוי והכח והעושר והחכמה והשיבה והכבוד והבנים לצדיקים נאה להם ונאה לעולם מה טעמא עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תימצא עטרת זקינים בני בנים ותפארת בנים אבותם תפארת בחורים כחם והדר זקינים שיבה ואומר ונגד זקיניו כבוד תני רבן שמעון בן גמליאל או' אילו שבע מידות שמנו חכמים בצדיקים כולן נתקיימו בר' ובניו רבי יוחנן אומר כל שבע מידות שאמרו חכמים בצדיקים היו בר' מאן רבי הוא רבי הוא רבי יהודה הנשיא אמר רבי אבהו הוא רבי הוא רבי יודן הנשיא הוא רבינו
ד חומר בדברי סופרים מבדברי תורה האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב ו' אין ממיתין אותו לא בבית דין שבעירו ולא ב"ד שביבנה אלא מעלין אותו בבי' דין הגדול שבירושלם ומשמרין אותו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנ' וכל העם ישמעו וייראו דברי ר' עקיבה רבי יהודה או' אין מענין את דינו של זה אלא ממיתין אותו מיד וכותבין ושולחין בכל המקומות איש פלוני בן איש פלוני נתחייב מיתה בבית דין הלכה ה' חומר בדברי סופרים כו' הלכה ו' אין ממיתין אותו כו' חברייא בשם רבי יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים כדברי תורה וחכך כיין הטוב שמעון בר בא בשם רבי יוחנן דודים דברי סופרים לדברי תורה וחביבים יותר מדברי תורה כי טובים דדיך מיין רבי בא בר כהן בשם ר' יודה בר פזי תדע לך שדברי סופרים חביבין מדברי תורה שהרי רבי טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש תני רבי ישמעאל דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר יש בהן קולי' ויש בהן חומרין אבל דברי סופרים כולן חומר תדע לך שהוא כן דתנינן תמן האומר אין תפילין לעבור על דברי תורה פטור חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב אמר רבי חיננא בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בר חייה חמורים דברי זקינים מדברי נביאים דכתיב אל תטיפו יטיפון וכתיב אטיף לך ליין ולשכר וגו' נביא וזקן למה הן דומין למלך ששלח שני פלמנטרין שלו למדינה על אחד מהן כתוב אם אינו מראה חותם שלי וסמנטירין שלי אל תאמינו לו ועל אחד כתוב אף על פי שאינו מראה לכם חותם שלי וסמנטירין שלי תאמינו לו כך בנביא כתיב ונתן אליך אות או מופת ברם הכא על פי התורה אשר יורוך התורה אמרה ארבע טוטפות של ארבע פרשיות עשאן חמש טוטפות של ארבע פרשיות חייב רבי בא רבי יוחנן בשם רבי הושעיה אינו חייב עד שיורה בדבר שעיקרן מדברי תורה ופירושו מדברי סופרים כגון הנבילה כגון השרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרין אמר רבי זעירא לעולם אינו חייב עד שיכפור ויורה בדבר שעיקרו מדברי תורה ופירושו מדברי סופרין כגון נבילה וכגון שרץ שעיקרן מדברי תורה ופירושן מדברי סופרי' והוא שיגרע ויוסיף בדבר שהוא מגרע והוא מוסיף זחלין אפוי דרב הושעיה אמר ליה צריך לך שחק לך לא צריך לך הפליג עלך תלת עשרי שנין עבד עליל קומי רביה דלא צריך ליה רבי שמואל בשם רבי זעורא אילו לא דייו אלא שהיה מקביל פני רבו שכל המקביל פני רבו כאילו מקבל פני שכינה התיב רבי ברכיה והא תנינן גופה של בהרת כגריס הקילקי מרובע אמר רבי אבמרי מאן דאמר הכן התיב רבי בא בר ממל והא תאני שתי פרשות שבמזוזה אמר ליה היא תפילין היא מזוזה התיב רב המנונא והא תני בציצית ארבע אצבעות של ארבעה חוטין עשאן שלש אצבעות של ארבעה חוטין אמר ליה גרע ולא הוסיף התיב רבי חגיי קומי רבי יוסי והא תני שליש לרכיבה שליש לחלות שליש לרקיקים שילשן שליש לרביכה שליש לחלות שליש לרקיקים אמר ליה מיגרע מן הרביכה ומוסיף על החלות ועל הרקיקין
ה ונביא השקר והמתנב' מה שלא שמע ומה שלא נאמ' לו אבל הכובש על נבואתו והמוותר על דברי נביא ונביא שעבר על דברי עצמו מיתתו בידי שמים שנאמר אנכי אדרש מעמו הלכה ז' ונביא השקר כו' המתנבא מה שלא שמע כצדקיה בן כנענה ומה שלא נאמר לו כחנניה בן עזור רבי יהושע בן לוי אמר חנניה בן עזור נביא אמת היה אלא שהיה לו קיבוסת והיה שומע מה שירמיה מתנבא בשוק העליון ויורד ומתנבא בשוק התחתון אמר חנניה בן עזור כל סמא דמילתא לא דא היא אלא לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם כל ימיו של מנשה אינן אלא חמשים וחמש שנה צא מהן עשרים שנה שאין בית דין של מעלה עונשין וכורתים ושתים של אמון ושלשים ואחת של יאשיהו הדא היא דכתיב ויהי השנה ההיא בראשית ממלכת צדקיהו מלך יהודה בשנה החמישית בחדש החמישי אמר אלי חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בית יי' לעיני הכהנים וכל העם לאמר כה אמר יי' אלהי צבאות אלהי ישראל לאמר שברתי את עול מלך בבל בעוד שנתים ימים אני משיב אל המקום הזה את כל כלי בית יי' אשר לקח נבוכדנצר מלך בבל מן העיר הזאת ויביאם בבל אמר לו ירמיה אתה אומר בעוד שנתים ימים אני משיב וגו' ואני אומר שנבוכד נצר בא ונוטל את השאר בבלה יובאו ושמה יהיו וגו' אמר לו תן סימן לדבריך אמר ליה אני מתנבא לרעה ואיני יכול ליתן סימן לדברי שהקב"ה אומר להביא רעה ומתנחם ואתה מתנבא לטובה את הוא שאת הוא צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו לאו את הוא שאת צריך ליתן סימן לדבריך אמר לו אין כיני הרי אני נותן אות ומופת באותו האיש השנה ההיא הוא מת כי סרה דבר על יי' והות ליה כן וימת חנניה הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי שנת אחרת היתה ות מר הכין אלא מלמד שמת בערב ראש השנה וצוה את בניו ואת בני ביתו להסתיר את הדבר שיוציאוהו אחר ראש השנה בשביל לעשות נבואתו של ירמיה שקר והכובש על נבואתו כיונה בן אמיתי אמר רבי יונה יונה בן אמיתי נביא אמת היה את מוצא בשעה שאמר לו הקב"ה קום לך אל נינוה העיר הגדולה וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני אמר יונה יודע אני שהגוים קרובי תשובה הן והריני הולך ומתנבא עליהם והם עושין תשובה והקב"ה בא ופורע משונאיהן של ישראל ומה עלי לעשות לברוח ויקם יונה לברוח תרשישה מלפני יי' וירד יפו וימצא אניה באה תרשיש ויתן שכרה וירד בה וגו' והמוותר על דברי הנביא כעידו החוזה אמר רבי שמואל בר רב יצחק זה אמציה כהן ביתאל אמר רבי יוסי פיתפותי בצים היו שם ואי זה זה זה יהונתן בן גרשום בן מנשה את מוצא בשעה שבא דוד ומצאו שהוא עובד עבודה זרה אמר לו אתה בן בנו של אותו הצדיק ואת עובד עבודה זרה אמר לו מסורת בידי מאבי אבא מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות אמר לו חס ושלום לא אמר לך כן אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות כיון שראה דוד שהיה הממון חביב עליו מינהו קומיס תיסוורין על בית המקדש הדא היא דכתיב ושבואל בן גרשום בן מנשה נגיד על האוצרות שבואל ששב לאל בכל כוחו נגיד על האוצרות שמינהו קומיס תיסוורין על האוצרות חברייא בעון קומי רבי שמואל בר נחמן כומר לעבודה זרה והאריך ימים אמר לון על שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו ומה היתה עינו צרה בעבודה זרה שלו הוה בר נש מייתי ליה תור או אימר או גדי לעבודה זרה ואמר ליה פייסיה עלי והוא אמר ליה למה וכי מה מועילה לך אינה אוכלת ואינה שותה ולא מטיבה ולא מריעה והוא אמר ליה היך נעביד והוא אמר ליה איזל ואייתי לי חד פינך דסולת ועשר ביעין עלוי ונא מפייס ליה עלך כיון דהוא אזל ליה הוה אכיל לון אתא חד בר פחין ואמר ליה כן אמר ליה אם אינה מועילה כלום מפני מה את עביד הכא אמר ליה בגין חיי מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ אמ' לון כיון שמת דוד ועמד שלמה והחליף את כל סנקליטין שלו חזר לקילקולו ונביא שעבר על דברי עצמו כחבירו של מיכה הדא היא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בביתל ויבא בנו ויספר לו את כל המעשה אשר עשה איש האלהי' וגו' ויאמר להם אביהם אי זה הדרך הלך וגו' ויאמ' אל בניו חבשו לי את החמור וגו' וילך אחרי איש האלהים וימצאהו יושב תחת האלה וגומ' ויאמר לך אתי הבית' ואכל לחם ויאמר לא אוכל לשוב וגו' ע"ד ויאמר לו גם אני נביא כמוך ומלאך דבר אלי בדבר יי' לאמר וגו' ע"ד ויאכל לחם וישת מים כיחש לו מה הוא כיחש לו שיקר ביה ויהי הם יושבים על השולחן ויהי דבר יי' אל הנביא אשר השיבו אשר הושב אין כתיב כאן אלא אשר השיבו והרי הדברים קל וחומ' ומה אם מי שהאכיל את חבירו לחם שקר זכה שנתייחד עליו הדיבר המאכיל את חבירו לחם אמת על אחת כמה וכמה כתיב ואיש אחד מבני הנביאי' אמ' אל רעהו בדבר יי' וגו' ויאמר לו יען אשר לא שמעת בקול יי' הנך הולך מאתי והכך האריה וילך מאתו וימצאהו האריה ויכהו וימצא איש אחר ויאמ' הכיני נא ויכהו וגו' וילך הנביא ויעמד למלך על הדרך ויתחפש באפר על עיניו ויהי המלך עובר והוא צעק אל המלך וגו' ויהי עבדך עשה הנה והנה וגו' וימהר ויסר את האפר מעל עיניו וגו' ויאמר לו כה אמר יי' יען אשר שלחת את איש חרמי מיד והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו וכתיב ויגש איש האלהים ויאמר כה אמר יי' ולמה ויאמר ויאמ' שני פעמים אלא באמירה הראשונה אמר לו אם בא בן הדד מלך ארם תחת ידך אל תחוס עליו ואל תחמול עליו ובאמירה השנייה אמר לו יען אשר שלחת את איש חרמי וגו' כמה מצודות וחרמים עשיתי לו עד שמסרתיו תחת ידך ושלחתו והלך בשלו' לפיכך והיתה נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו את מוצא בשעה שיצאו ישראל למלחמה לא מת מכולם אלא אחאב מלך ישראל בלבד והדא היא דכתיב ואיש משך בקשת לתומו ויך את מלך ישר' בין הדבקים ובין השיריין ויאמר לרכבו הפוך ידך והוציאיני מן המחנה כי החליתי מה אני מקיים ועמך תחת עמו רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי אותה הטיפה שיצאה מאותו צדיק כיפרה על כל ישראל
ו המתנבא בשם עבודה זרה ואומר כך אמרה עבודה זרה אפילו כיוין את ההלכה לטמא את הטמא ולטהר את הטהור הבא על אשת איש כיון שנכנסה לרשות הבעל מן הנישואין אף על פי שלא נבעלה ובא עליה הרי זה בחנק וזוממי בת כהן ובועלה הא כל הזוממין מקדימין לאותה המיתה חוץ מזוממי בת כהן ובועלה הלכה ח' והמתנבא בשם עבודה זרה כו' אמר רבי יוסי בן חנינה הכל היה בכלל לא תענה ברעך עד שקר יצא לידון בין באות בין במופת בין בעבודה זרה בין בשאר כל המצות אלא שעבודה זרה בין שנתכוון לעקור את כל הגוף בין שלא נתכוון לעקור את כל הגוף דברי רבי שמעון פוטרין אותו ודברי חכמים סוקלין אותו אבל בשאר כל המצות דברי חכמים סוקלין אותו ודברי ר' שמעון יבין ליה פיונטייה והנביא שנתנבה בתחילה אם נתן אות ומופת שומעין לו ואם לאו אין שומעין לו שני נביאים שנתנבאו כאחת שני נביאים שנתנבאו בכרך אחד רבי יצחק ורבי הושעיה חד אמר צריך ליתן אות ומופת וחרנה אמר אינו צריך ליתן אות ומופת מתיב מאן דאמר צריך למאן דאמר אינו צריך והא כתיב ויאמר חזקיהו אל ישעיהו מה אות אמר ליה שנייא היא תמן דו עסק בתחיית המתים יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימינו ונחיה לפניו אמר רבי יהודה בן פזי לא סוף דבר לחופה אלא אפילו לבית שיש בו חופה בעיא הדא מילתא טריקלין וקיטון חופה וקיטון נכנסה לטריקלין ליי דא מילה רבי יוחנן אמר ליורשה ריש לקיש אמר להפר נדריה אמר רבי זעירא אף על גב דרבי שמעון בן לקיש אמר להפר נדריה מודה שאינו מיפר לה עד שתיכנס לחופה אמר רבי הונא קרייא מסייע לרבי שמעון בן לקיש לזנות בית אביה פרט שמסרו שלוחי האב לשלוחי הבעל שלא תהא בסקילה אלא בחנק כיוצא בהם בשריפה היא והן בשריפה כיוצא בהן בסקילה היא והן בסקילה כיוצא בהן בחנק היא והן בחנק הדרן עלך ואילו הן הנחנקין וכולא מסכתא דסנהדרין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.