א אילו הן הנשרפין הבא על אשה ובתה ובת כהן יש בכלל אשה ובתה בתו ובת בתו ובת בנו ובת אשתו ובת בתה ובת בנה אילו הן הנשרפין כו' תמן תנינן נושאין על האנוסה ועל המפותה כיני מתניתא נושאין אחד האנוסה ואחד המפותה אנס אשה מותר באמה פיתה אשה מותר בבתה האונס והמפתה על הנשואה חייב אמר רבי יוחנן דרך נישואין שנו נשא אשה ואחר כך אנס את אמה חייב נשא אשה ואח"כ פיתה את בתה חייב אמר רבי לעזר סומכוס ורבי יוחנן בן נורי אמרו דבר אחד דתנינן תמן שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט את בתה סופג את הארבעים סומכוס אומר משום רבי מאיר סופג את שמונים תמן תנינן רבי יוחנן בן נורי אומר הבא על חמותו חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו אמרו לו שלשתן שם אחד הן רבי יוד' בר פזי בשם ר' יוחנן מודה סומכוס לר' יוחנן אשכח תני עוד היא במחלוקת מה טעמא דרבי יוחנן בן נורי מה אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין אף אשה ובתה ובת בתה בשני לאוין מה טעמון דרבנין מה בת בנה ובת בתה בלאו אחד אף אשה ובת בתה ובת בנה בלאו אחד כתיב ערות אשה ובתה לא תגלה וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא בכולהם כתיב שכיבה ובה כתיב לקיחה ללמדך שאינו חייב על השנייה עד שתהא לקוחה לו או אינו מתחייב עליה אלא על דרך נישואין למדנו שאין קידושין תופסין בעריות והא כתיב לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאביו והכתיב ואיש אשר יקח את אשת אחיו מה הוא בא להודיעך שהיה מותר בה עד שלא נישאת לאחיו ותובן על ידי ייבום והכתיב ואשה אל אחותה לא תקח בא להודיעך שהיה מותר עד שלא נשא אחותה ותובן לאחר מיתת אחותה והכתיב ואיש אשר יקח את אחותו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו חסד הוא שלא תאמר קין נשא את אחותו הבל נשא את אחותו חסד עשיתי עם הראשונים שייבנה העולם מהם אמרתי עולם חסד יבנה והכתיב אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח בא להודיעך שאם קידש' תפסו בה קידושין רב הונ' אמ' עד כדון בת בתו לנישואין בת בתו מן האונסין כתיב ערות בת בנך או בת בתך לא תגלה ערותן מה אנן קיימין אם לנישואין הרי כבר אמור אלא אם אינו עניין לנישואין תניהו עניין לאונסין עד כדון בת בתו בתו מניין רב אמר אם על בת בתו הוא מוזהר על בתו לא כל שכן אם על בת בתו הוא ענוש כרת לא כל שכן על בתו מנא ליה אשכח תני חזקיה ובת איש כהן כי תחל לזנות מה תלמוד לומר איש אלא להביא הבא על בתו מן האונסין שהוא בשריפה רב חונה שמע כולהון מן הכא ערות אשה ובתה לא תגלה וכתיב ואיש אשר יקח את אשה ואת אמה זמה היא זמה זמה לגזירה שוה מה למטן שלשה דורות אף למעלן שלשה דורות מה למטן בלא תעשה אף למעלן בלא תעשה מה למטן דרך נישואין אף למעלן דרך נישואין מה למטן בשריפה אף למעלן בשריפה מה למטן עשה בת זכר כבת נקיבה אף למעלן נעשה בת זכר כבת נקיבה וכרבי מאיר דרבי מאיר אמר גזירה שוה במקום שבא דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה וכרבנין דינון אמרין גזירה שוה במקו' שבאת דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה וכרבנין דינון אמרין גזירה שוה כאמור בה דור שלישי למעלה מניין שהוא בשריפה בין כרבניין בין כרבי מאיר דור שלישי למטה מניין שהוא בלא תעשה אמר רבי יוסי מכיון דכתיב זמה זמה כמי שכולהם כאן אמר רבי יוסי בי רבי בון עוד הוא אית ליה אזהרה מן תמן אל תחלל את בתך להזנותה רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי למה לי נן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה אמ' ליה ויימר קרייא ערות אשה ובת בתה לא תגלה ואנן אמרין בתך לא תגלה בת בתך לא תגלה שנים לאוין וכרת אחד לאוין חולקין את ההכרת ומה טעמא על בשר אדם לא ייסך ובמתכנתו לא תעשו כמוהו וגו' וכתיב איש אשר ירקח כמוהו וגו' הדא אמרה שני לאוין וכרת אחד חולקין את ההכרת בעון קומי רבי אבהו הבא על אשה וילדה בת וחזר ובא עליה חייב עליה משום אשה ובתה ובת בתה ובה בנה אמר לון שארה הנה זמה היא כולהם משום זימה מה טעמא דרבי יהודה לא יקח איש את אשת אביו לא יגלה כנף אביו זו אנוסתו מה מקיימין רבנין כנף תמן אמרין ולא ידעין אין שמועה זו כנף זו שהיא זקוקה לאביו ולא כך אינו חייב עליה משום אשת אביו אמר רבי הילא להתרייה שאם התרו בו משום אשת אב לוקה משום כנף לוקה מודה רבי יודה במכות מודה רבי יודה בקרבן מודה רבי יודה בשאר כל האנשים שהוא פטור מודה רבי יודה שאם קידשה תפשו בה קידושין רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי מהו שיהא הוולד ממזר כרבי יודה אמר ליה לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל יי' הפסיק העניין ויפסיק העניין לעניין אשת אב אשת אב בכלל כל העריות היתה ויצאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר ותצא אנוסה ותלמד על כל האונסים לאסור אשת אב בכלל כל העריות היית ויאת מכללה ללמד על כל העריות לממזר אית לך מימר הכא אנוסה בכלל היית ויצאת מכללה ללמד על כל האונסים ותצא אשת אב ותלמד על אנוסתה אמר ליה אם אשת אב היא אינה אנוסה ואם אנוסה היא אינה אשת אב
ב ואילו הן הנהרגי' הרוצח ואנשי עיר הנדח' ב' רוצח שהכה את רעהו בין באבן בין בברזל וכבש עליו לתוך המים או לתוך האור ואינו יכול לעלות משם ומת חייב דחפו לתוך המים או לתוך האור ויכול הוא לעלות משם ומת פטור שיסה בו את הכלב שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין הלכה ב' רוצח שהכה את רעהו כו' כתיב ואם באבן יד אשר ימות בה הכהו וימת מות יומת המכה רוצח הוא מות יומ' הרוצח או בכלי עץ יד אשר ימות בה הכהו וימת רוצח הוא מות יומת הרוצח כשהוא בא אצל הברזל אינו אומר לא שימות בו ולא שלא ימות בו אלא אפילו צינורה קטנה דהיא יכלה מקים גו וושטא ומיקטליניה והוא שיהא באבן כדי להמיתו בעץ כדי להמיתו כיוונו כנגד הסוס כיוונו כנגד החץ כיוונו כנגד הרומח העמידו בצינה השקה אותו מים רעים העביר את התקרה מעליו וירדו עליו גשמים והרגוהו פתק אמת המים עליו ובאו עליו המים ושטפוהו מה טעמא דרבי יודה מפני הארס הנתון בין הנקבים מה טעמון דרבנין לעולם אין הארס נתון בין הנקבים עד שיחזור ויקיא
ג המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה היקל ממה שהיה ולאחר מיכאן הכביד ומת חייב רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר הלכה ג' המכה את חבירו כו' כיני מתניתא רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין שרגלים לדבר רבנין אמרין שני אמודין רבים על עומד אחד רבי נחמיה אומר עומד האמצעי רבה על שניהן מה טעמא דרבי נחמיה אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה וכי עלתה על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו אלא אפילו מת בעמידה ראשונה פטור מה טעמון דרבנין ולא ימות ונפל למשכב וכי אין אנו יודעין שאם לא ימות ונפל למשכב אלא בשלא עמדוהו למיתה אם בשלא עמדוהו למיתה בדא כתיב ואם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה הא אם לא קם חייב אלא בשעמדוהו למיתה אם בשעמדוהו למיתה בדא כתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא רבי הילא בשם רבי שמעון בן לקיש חידוש מקרא הוא שיתן רבי אבהו בשם רבי יוסי בן חנינה עומד של טעות הייתה מה מפקה מביניהון היקל ממה שהיה ואחר כך הכביד ומת חייב רבי נחמיה פוטר שרגלים לדבר מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן נתן נתן לא נתן מהו שיתן מאן דאמר עומד של טעות היה לא נתן אין אומרי' לו שיתן נתן מהו שיטול מתנית' מסייעה לדין ומתני' מסייעה לדין מתניתא מסייעה לרבי יוסי בר חנינה אמדוהו לחיים ומת מאימתי מונין לו משיכביד הדא אמרה עומד של טעות היתה ואין תימר חידוש מקרא הוא שיתן יתן משעה הראשונה מתניתא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש עמדוהו למיתה וחיה מאימתי מונין לו משיכביד אמר רבי יוסי לית כאן משיכביד אלא משעה הראשונה הדא אמרה חידוש מקרא הוא שיתן ואין תימר עומד של טעות היית נותן עד שעה שימות הכהו על ידו וצבת אמר אסייא אין מקטעא ידיה חיי הוא מהו שיתן דמי היד נישמעינה מן הדא כי ינצו אנשים וכי יריבון אנשים היא מריבה היא מצות מה תלמוד לומר כי ינצו כי יריבון כי יריבון כי ינצו אלא ליתן המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין ניחא את המתכוין על שאינו מתכוין ואת שאינו מתכוין על המתכוין אם שאינו מתכוין הוא מתחייב לא כל שכן על המתכוין אלא כיני הכהו על ידו וצבת אמר אסייא אין מקטעה ידיה חיי הוא מהו שיתן דמי היד כמה דת אמ' תמן חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד ומה חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד הלכה ד' נתכוון להרוג את הבהמה כו' רבי יצחק שאל עמדוהו לחיים ומת ודרך החיים למות מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא חייב ליתן לו שבת וריפוי רבי יצחק שאל עמדוהו למיתה וחיה ואין דרך המתים לחיות מכיון דכתיב רק שבתו יתן ורפא ירפא חייב ליתן לו שבת וריפוי
ד נתכוון להרוג את הבהמה והרג את האדם לנכרי והרג את ישראל לנפלים והרג את בן קיימא פטור ה' נתכוון להכותו במתניו ולא היה בו כדי להמית במתניו והלכה לו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו ומת נתכוון להכותו על לבו והיה בה כדי להמית על לבו והלכה לה על מתניו ומת נתכוון להכות את הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן ומת נתכוון להכות את הקטן והיה בה כדי להמית את הקטן והלכה לה על הגדול ולא היה בה כדי להמית את הגדול ומת פטור ו' נתכוון להכותו על מתניו והיה בה כדי להמית על מתניו והלכה לה על לבו ומת נתכוון להכו' את הגדול והיה בה כדי להמית את הגדול והלכה לה על הקטן ומת חייב ר' שמעון אומר אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור הלכה ו' נתכוון להכותו על מתניו כו' חזקיה שאל זרק את האבן והיה בה כדי להמית המית את זה ושיבר את כליו של זה בזה חידש הכתוב ובזה לא חידש חזקיה שאיל זרק את האבן ולא היה בה כדי להמית המית את זה ושיבר את כליו של זה בזה חידש הכתוב ובזה לא חידש אמר רבי שמעון אילין דבית רבי תניין אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור ואתייא דבי רבי כרבי נתן דתני בשם רבי נתן היה עומד בצד סיעה של בני אדם אמ' לאחד מכם אני מתכוין להרוג אפילו נתכוון להרוג את זה והרג את זה פטור
ה רוצח שנתערב באחרים כולן פטורין רבי יהודה אומר כונסין אותן לכיפה וכל חייבי מיתו' שנתערבו זה בזה ידונו בקלה הנסקלין בנשרפין רבי שמעון או' יידונו בסקילה שהשריפה חמורה וחכמים אומרים יידונו בשריפה שהסקילה חמורה ח' אמר להן רבי שמעון אילו לא היתה שריפה חמורה לא ניתנה לבת כהן שזינת אמרו לו אילו לא היתה סקילה חמורה לא ניתנה למגדף ולעובדי עבודה זרה הנהרגים בנחנקין רבי שמעון אומר בסייף וחכמים אומרים בחנק הלכה ז' רוצח שנתערב באחרים כו' אמר רבי יוחנן ברוצח שנתערב בכשירין היא מתניתא רבי שמעון בן לקיש אמר ברוצח שלא נגמר דינו ונתערב ברוצח שנגמר דינו היא מתניתא שמואל אמר בשור בשוורים היא מתניתא אם בשור בשוורים היא מתניתא בדא תנינן כונסין אותו לכיפה רבי שמעון אומר חמורה שריפה מסקילה ורבנין אמרין חמורה סקילה משריפה רבי שמעון אומר חמור חנק מהרג ורבנין אמרין חמור הרג מחנק
ו מי שנתחייב שתי מיתות בית דין יידון בחמורה עבר עבירה שיש בה שתי מיתות יידון בחמורה רבי יוסי אומר יידון בזיקה הראשונה שבאות עליו י' מי שלקה ושנה בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת ההורג את הנפשות שלא בעדים כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ הלכה ט' מי שנתחייב שתי מיתות בית דין כו' תמן תנינן תני רבי יוסי אומר ידון בזיקה הראשונה שבאת עליו כיצד חמותו ונעשית אשת איש הרי זו בשריפה אשת איש ואחר כך נעשית חמותו בחניקה בא על חמותו והיי דא לה חמותו וכלתו היך עבידא גבר נסב איתא ולברתיה דאחוה ולברתיה דאיתתיה אתא על סבתא חייב עליה משום חמותו ואם חמותו ואם חמיו חמותו וכלתו כאחת מה אמר בה ר' יוסה חומר בקל מה אמ' בה ר' יוסי שני איסורים כאחת מה אמ' בה ר' יוסי אמרין כמה דאישתאלת על דר' יוסי כך אשתאלת על דר' ישמעאל דתני בשם ר' ישמעאל נתאלמנה ונתגרשה נתחללה זינת ואחר כך בא עליה אינו חייב אלא אחת זינת ונתחללה ואחר כך בא עליה חייב על כל אחת ואחת נתאלמנה נתגרשה כאחת מה אמר בה ר' ישמעאל חומר בקל מה אמ' בה ר' ישמעאל שני איסורין כאחת מה אמ' בה ר' ישמעאל רב אמר במפנים עדיו היא מתניתא ר' יוסי בן חנינה אמר בשאינו יכול לקבל התרייה
ז יא' הגונב את הקסווא והמקלל בקסם והבועל ארמית פוגעין בהן כהן ששימש בטומאה אין אחיו הכהנים מביאין אותו לבית דין אלא פירחי כהונה מוציאין אותו חוץ לעזרה ומפצעין את מוחו בגיזירין זר ששימש במקדש רבי עקיבה אומר בחנק וחכמים אומרים בידי שמים הלכה יא' הגונב את הקסווה כו' קסווה קיסטא רב יהודה אמר כלי משל בית המקדש היה כמה דתימ' ואת קשות הנסך המקלל בקסם כגון אילין נפתאי דמקללין לקנייך קיינך קנווך הבועל ארמית תני רבי ישמעאל זה שהוא נושא גויה ומוליד בנים מעמיד אויבים ממנה למקום כתיב וירא פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן מה ראה ראה את המעשה ונזכר להלכה הבועל ארמית הקנאים פוגעין בהן תני שלא ברצון חכמים ופינחס שלא ברצון חכמים אמר רבי יודה בר פזי ביקשו לנדותו אילולי שקפצה עליו רוח הקודש ואמרה והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם וגו' מה טעמא דרבי עקיבה נאמר כאן מות יומת ונאמר להלן כל הקרב הקרב אל משכן יי' ימות וגו' מה טעמון דרבנין נאמר כאן מות יומת ונאמר להלן והזר הקרב יומת מוטב שילמד יומת מיומת ואל ילמד יומת מימות הדרן עלך אילו הן הנשרפין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.