א עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית בית שמאי אומרי' כל זמן שהוא יפה לפרי ובית הלל אומרים עד העצרת וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו עד אימתי חורשין כו' כתי' ששת ימי' תעש' מעשיך וביו' השביעי תשבות וכתיב בחריש ובקציר תשבות מה אנן קיימין אם לענין שבת בראשית והלא כבר נאמר ששת ימים תעבד ועשית כל מלאכתך ואם לעניין שבתות שנים והלא כבר נאמר שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך אלא אם אינו עניין לשבת בראשית ולא לעניין שבתות שנים תניהו עניין באיסור שני פרקים הראשונים בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואי זה זה זה חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעי' ובקציר שחרישו אסור ואי זה זה זה קציר של שביעי' שהוא יוצא למוצאי שביעי' ואם כן למה נאמר חורשין עד ראש השנה ר' קרוספי בשם ר' יוחנן רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור שני פרקים הראשונים רבי יוחנן בעי לא כן תנינן אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו עד שיהא גדול ממנו בחכמה ובמיניין רבי קרוספי בשם רבי יוחנן שאם בקשו לחרוש יחרושו ויעקרו אותן מן המשנ' רבי קרוספי בשם רבי יוחנן שאם בקשו לחזור יחזורו התיב רבי יונה הרי פרשת מילואין הרי פרשת דור המבול הרי אינן עתידין לחזור מעתה יעקרו אותן מן המשנה אלא כדי להודיעך וכא כדי להודיעך אמר רבי מנא כיי דתנינן תמן שאם יאמר אדם כך אני מקובל יאמרו לו כדברי רבי איש פלוני שמעת וכן שאם יאמר אדם שמעתי שאסור לחרוש עד ראש השנה יאמר לו באיסור שני פרקים הראשונים שמעת רבי אחא בשם רבי יונתן בשעה שאסרו למקר' סמכו ובשעה שהתירו למקרא סמכו בשעה שאסרו למקרא סמכו בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואי זה זה זה חריש של ערב שביעית שהוא נכנס לשביעית ובקציר שחרישו אסור ואי זה זה זה קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית ובשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה אף ערב שבתות שנים את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה ולמה עד העצרת עד כאן הוא יפה לפרי מיכן ואילך הוא מנבל פירותיו והא תנינן אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן הוא מעבה את הכורת מיכן והילך הוא מתיש את כוחו ויחרוש מתוך שהוא יודע שהוא מתיש כוחו של אילן אף הוא אינו מתכוין לעבודת הארץ ולמה לא תניתה מקולי בית שמאי ומחומרי בית הלל פעמים שאין הגשמים מצויין ואין הליחה מצויה והוא עתיד לחרוש קוד' לעצרת כדברי בית שמאי בית הלל אומרים עד העצרת
ב אי זהו שדה האילן כל שלשה אילנות לבית סאה אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששי' מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מיכן אין חורשין להן אלא מלוא האורה וסלו חוצה לו הלכה ב' רב יהודה בשם שמואל ר' אבהו בשם רבי יוחנן הקונה שלשה אילנו' בתוך של חבירו רחוקים מטע עשר לבית סאה קרובין כדי שיהא הבקר עובר בכליו קנה קרקע שתחתיהן קרקע שביניהן שחוצה להן מלא האורה וסלו רב אומר בעשויין צוב' ושמואל אמר בעשויה שורה אמר רבי יוסי תמן איתאמרת וכא לא איתאמרת אמר רבי יונה אפילו הכא איתאמרת בקרובים אמר ליה רבי מנא ואם בקרובין והא תנינן כדי שיהיה הבקר עובר בכליו איתא חמי בשער שהבקר עוב' בכליו השרשין מהלכין מן הצד ובשעה שאין הבקר עובר בכליו אין השרשין מהלכין מן הצד רבי ליעזר שאל מזו לזו שש עשרה ולצד עשרין וחמש רבי שמואל בר רב יצחק בעי היו נתונין בצד הגדר חורשין כל בית סאה בשבילן אמר רבי יוסי אין בעי ניתן להן ארבעים סאה סאה מיכן וסאה מיכן סאה מיכן וסאה מיכן רבי ירמיה בעי היתה גפן אחת מודלה על גבי שתי סאין את חורש קרקע שתחתי' וקרקע שחוצה לו מלוא האורה וסלו חוצה לו באיסור שני פרקים הראשוני' אלו מלמעלן חורשין בו מלמטן ואלו מלמטן חורשין בו מלמעלן ניחא אלו מלמעלן חורשין בו מלמטן ולא מלמטן חורשין בו מלמעלן נישמעינה מן הדא מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמות ותני עליה בין מלמעלן בין מלמטן או נימר בין שהאילן למעלן והבור למטן בין שהאילן והבו' מלמטן והתני אילן מלמעלן והבור מלמטן אילן מלמטן והבור מלמעלן ניחא אילן מלמעלן והבור מלמטן אילן מלמטן והבור מלמעלן ודרך השרשין לעלות מלמעלן אמר רבי חנינא לא מפני השרשים אלא שהן עושין עפר תוחח והן מלקין ארעיתו של בור אתא עובדא קומי רבי יסא בי רבי בון אמר יחידי הוא ולא סמכין עלוי ותני עלה רבי שמעון אומר כשם שאמרו מלמעלן כך אמרו מלמטן
ג אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל רואין אותן כאילו הן תאנים אם ראויין לעשות ככר דבילה של ששים מנה באיטלקי חורשין כל בית סאה בשבילן פחות מיכן אין חורשין להן אלא צורכן ד' היה אחד עושה ככר דבילה ושנים אין עושין או שנים עושין ואחד אינו עושה אין חורשין להן אלא צורכן עד שיהו שלשה ומשלשה ועד תשעה היו עשרה ומעשרה ולמעלה בין עושין בין שאינן עושין חורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות ה' אין צורך לומר חריש וקציר של שביעית אלא חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית וקציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית רבי ישמעאל אומר מה חריש רשות אף קציר רשות יצא קציר העומר הלכה ג' אחד אילן סרק כו' ולמה אמרו תאינים על ידי שפירותיהן גסין והן עושות הרבה הרי אתרוג פירותיו גסין ואינו עוש' הרב' הרי זיתין עושין הרבה ואין פירותיהן גסין ואלו עושות הרבה ופירותיהן גסין אמר רבי חייא בר אדא כל אילניא עבדין שנה פרא שנה והדא תאינתה עבדה כל שנה היה אחד עושה כו' רבי ביבי בשם רבי חנינה ובלבד שלא יפחות מחשבון משולשי' זעירא בר חיננא אמר ובלבד שלא יפחות מחשבון מתושעים היו ארבעה והבקר עובר בכליו שנים ואין הבקר עובר בכליו מכיון שאין הבקר עובר בכליו את רואה אותן כאלו חמשה היו חמשה תפלוגתא דרבי שמעון ורבנין דתנינן תמן כרם שהוא נטוע על פחות מד' אמות רבי שמעון אומר אינו כרם וחכמים אומרים כרם ורואין את האמצעיות כאלו אינן וחורשין כל בית סאה בשבילן שנאמר בחריש ובקציר תשבות לא אתיא דלא על רישא אין חורשין להן אלא צורכן שנאמר בחריש ובקציר תשבות אין צריך לומר כו' רבי ישמעאל כדעתיה דרבי ישמעאל אמר אין העומר בא מסוריא יצא קציר העומר שהיא מצוה
ד שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן וכמה יהא ביניהן רבן שמעון בן גמליאל אומר כדי שיהא הבקר עובר בכליו הלכה ו' שלשה אילנות כו' תני רבי חייא אילנות של אדם אחד וקרקע של אדם אחד מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן אמר רבי יוסה אף אנן תנינן דרבא שלשה אילנות של שלשה אנשים הרי אלו מצטרפין וחורשין כל בית סאה עד ראש השנה
ה עשר נטיעות מפוזרות לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה בשבילן עד ר"ה היו עשויות שורה ומוקפות עטרה אין חורשין להן אלא צורכן הלכה ז' עשר נטיעות כו' רבי זעירא רבי לא רבי יסא בשם רבי יוחנן ערבה הלכה למשה מסיני ודלא כאבא שאול דאבא שאול אמר ערבה דבר תורה וערבי נחל שתים חד ערבה ללולב וערבה למקדש רבי בא רבי חייא בשם רבי יוחנן ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני ודלא כרבי עקיבה דרבי עקיבה אמר ניסוך המים דבר תורה בשיני ונסכיהם בשישי ונסכיה בשביעי כמשפטם מ"ם יו"ד מ"ם מים רבי חייא בר אבא בעא קומי רבי יוחנן ועכשיו למה הן חורשין בזקינות אמר ליה בשעה שניתנה הלכה ניתנה שאם בקשו לחרוש יחרושו רבי בא בר זבדי בשם רבי חוניה דבקעת חוורן ערבה וניסוך המים ועשר נטיעות מיסוד הנביאים הראשונים הם מה ופליג רבי יוסי בי רבי בון בשם לוי כך היתה הלכה בידם ושכחוה ועמדו השניים והסכימו על דעת הראשונים ללמדך שכל דבר שבית דין נותנין נפשם עליו סופו להתקיים בידם כמה שנאמר למשה מסיני ואתיא כיי דמר רבי מנא כי לא דבר רק הוא מכם ואם רק הוא מכם למה שאין אתם יגיעין בו כי היא חייכם אימתי היא חייכם בשעה שאתם יגיעין בו רבי יוחנן אמר לרבי חייה בר ווא בבלייא תרין מילין סלקון בידכון מפשוטיתא דתעניתא וערבתא דיומא שביעייא ורבנין דקיסרין אמרין אף הדא מקזתה תני נטיעה מעין עשר וזקינה מעין שלש אתא חמי נטיעה שהיא נראית כזקינה את נותן לה כזקינה ואת אמר נטיעה מעין עשר אמר רבי חונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין שלש שלא תאמר שלש נטיעות שהן עושות כעשר שאינן עושות ודכוותה שלש זקינות שהן עושות כעשר שאינן עושות לפום כן צריך מימר נטיעה מעין עשר שדה קנים נידונות כשדה תבואה רבי אבהו בשם רבי יוסה בר חנינה בסאתים שנו לית הדא פליגא על שמואל דשמואל אמר בעשויין שורה תמן על ידי שהן מפוזרות בתוך בית סאה את רואה אותה כאילו מלאה ברם הכא כולן נתונין במקום אחד
ו הנטיעות והדילועין מצטרפין לתוך בית סאה רבן שמעון בן גמליאל אומר עשרה דילועין לתוך בית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה ט' עד אימתי נקראו נטיעות רבי לעזר בן עזריה אומר עד שיחולו רבי יהושע אמר בת שבע שנים ר' עקיבה אומר באילן נטיעה כשמה אילן שנגמם והוציא חליפין מטפח ולמטן כנטיעה מטפח ולמעלן כאילן דברי רבי שמעון הלכה ח' הנטיעות והדילועין וכו' והן שיהו נטיעות רבות על דילועין רבי חנניה בריה דרבי הלל בעי לא מסתברא בדלעת יוונית התיב רבי מנא והתני שלשה קישואין ושלשה דילועין וארבע נטיעות מצטרפין וחורשין כל בית סאה בשבילן לא אתיא דלא על סיפא רבן שמעון בן גמליאל אומר עשרה דילועין לבית סאה חורשין כל בית סאה עד ראש השנה עליה רבי חנניה בריה דרבי הלל בעי לא מסתברא בדלעת יוונית עד אימתי נקראו נטיעות כו' מהו עד שיחולו עד שיפדו או עד שיעשו חולין מאיליהן רבי אבא בר יעקב בשם רבי יוחנן כיני מתניתא עד שיעשו חולין מאיליהן ואתיא כרבי יהושע כדתני רבי יהושע אומר אף שאמרו בנות חמש בנות שש בנו' שבע אלא בגפנים בנות חמש בתאינים בנות שש בזיתים בנות שבע ואנן חמיי חדא מרבית' דתאינתה אתיא בפורי אמר רבי יודן כד טריפן לעוביה רבי שמעון ורבי ליעזר בן יעקב שניהן אמרו דבר אחד דאמר רבי שמואל בר נחמן רבי יונתן בשם רבי ליעזר בן יעקב הגומם את כרמו פחות מטפח חייב בערלה מפני מראית העין דברי חכמים עד שיגום מעם הארץ הדרן עלך שדה האילן
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.