א כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמין אילו נשבעין ונוטלין השכיר והנחבל ושכנגדו חשוד על השבועה והחנווני על פינקסו השכיר כיצד אמר לו תן לי שכרי שיש לי בידך הוא אומר נתתי והלא או' לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה או' עד שיהא שם מקצ' הודייה אמ' לו תן לי שכרי חמשי' דינר שיש לי בידך והוא או' התקבלתה מהם דינר זהב כל הנשבעין שבתורה כו' ממשמע שנאמר שבועת יי' תהיה בין שניה' אין אנו יודעין שאם לא ישבע ישלם מה תלמוד לומר ולקח בעליו ולא ישלם אלא מכיון שקיבלו בעלים שבועה הוא פטור מלשלם רבי חגיי בעא קומי רבי יוסי ולמה לי כרבי מאיר אפילו כרבנן לא אמר רבי אסי בשם רבי יוחנן דברי רבי מאיר ממשמע לאו אתה שומע הין ולקח בעליו ולא ישלם הא אם לא ישבע ישלם תני רבי חייה מתנה שומר חנם ושומר שכר להיות כשואל אמר רבי חנינה הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הין מה פליגין בלשון בני אדם אמר רבי אבין על ידי שבעל הבית עסקיו מרובין תיקנו בשכיר לישבע וליטול ודכוותה תיקנו בבעל הבית שאם עבר זמנו שלא ישבע ויטול תני ר' חייה אם יש עדים שתבעו בזמנו אפילו לאחר שנה נשבע ונוטל אמר רבי יוסי אין לו אלא אותו היום בלבד רבי יונה אמר אתפלגון רבי יוסי בי רבי חנינה וריש לקיש חד אמר תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה וחרנה אמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אם אמר לו אתן חזקה נתן ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא ממה דמר רבי חמא בר עוקבה בשם ריש לקיש תבעו ביום אין לו אלא יום לילה אין לו אלא לילה הוי רבי יוסי בר חנינה דאמר בשתבעו ואמר נתתי אבל אמר לו אתן חזקה נתן אמר רבי מנא פעמים שתבעו אחר זמן ונעשה בתוך זמנו היך עבידא תבעו ואמר לו לא אמר לך מאותו היום נתתי אותו היום נעשה כמי שהוא אתמול נותן לו שיעור אחד הקדים לו שכרו בדא נשבע ונוטל היה המשכון בידו בדא נוטל בלא שבועה היה עבד ובית דין מוסרין שבועה לעבד היה חשוד ובית דין מוסרין שבועה לחשוד היו שניהן חשודין תפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי רבי מאיר אומר יחלוקו פשיטא מת בעל הבית השכיר נשבע ליורשיו ואפילו מת השכיר יורשיו נשבעין ליורשי בעל הבית כלום תיקנו אלא בשכיר שמא ביורשיו אמר רבי לעזר נשתבעו בעדים יכיל מימר ליה נתתי לך שכרך אמר ר' יוחנן אין אומר בממון מאחר מאחר דיכיל מימר ליה לא שכרתיך יכיל מימר ליה שכרתיך ונתתי לך שכרך מתניתא פליגא על רבי לעזר במה דברים אמורים בשזה אומר נתתי וזה אומר לא נטלתי נתתי לך שכרך והוא אומר לא נטלתי שכרתני והוא אומר לא שכרתיך המוציא מחבירו עליו הראייה וקשיא על דרבי לעזר אם באו' בעדים שכרתני והלה אומר לא שכרתיך רבי בא קרתיגנא בעי יום אחד עשית עמי ונתתי לך והלה אומר ב' ימים עשיתי עמך ולא נתת לי כלום פשיטא יום ראשון נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי לעזר סלע אחד פסקתי לך ונתתיה לך והלה אומר ב' סלעים פסקתה לי ולא נתתה לי כלום פשיטא סלע ראשונה נוטל בלא שבועה שנייה תפלוגתא דרבי יוחנן ורבי לעזר רב הונא אמר אם בשנשבע הביא עדים היתה עומדת באבוס כבר גזלתו שבועה מתניתא פליגא על רב הונא איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין שאכלו משלם הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאכלו ואחר כך נשבע לו ממה דמר רב הונא בשנשבע לו ואחרי כן אכלו מחלפה שיטתיה דרבי יהודה תמן אמר אפילו לא ידע והכא אמר עד שידע תמן על ידי שאינו כעין שבועת תורה אפילו שבועת תורה לא ידע ברם הכא על ידי שהן כעין שבועת תורה מהו לגלגל שבועת תורה על שבועת תורה נישמעינה מן הדא מגלגלין שבועת תורה על שבועת תורה שבועת תקנה על שבועת תקנה שבועת תורה על שבועת תקנה שבועת תקנה על שבועת תורה תמן זה נשבע ואינו משלם ברם הכא זה נשבע ונוטל וזה נשבע ואינו משלם
ב הנגזל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ביתו ומישכנו שלא ברשות אמ' לו תן לי כיליי שנטלתה והוא או' לא נטלתי הרי זה נשבע ונוטל ר' יהודה או' עד שיהא שם מקצת הודייה כיצד אמ' לו שני כיליי נטלתה והוא אומ' לא נטלתי אלא אחד הלכה ב' הנגזל כיצד כו' לתוך ביתו לא לתוך חצירו למשכנו לא משום דבר אחר אמר רבי יצחק ובלבד בעדים נכנסו שנים למשכנו ייבא כהדא יצא חבול מבין שניהן שניהן ראויין למשכנו ומה חמי ליה בשראו שנים חובטין עליו במקלות ראוהו זורק צרורות ונמצאו שם כלים שבורין נוטל בלא שבועה מהו מיטעניניה מילין מפלגן ייבא כדאמר רבי יוחנן בר נש עתיר גו שוקא ומסכן גו ביתא עתיר גו ביתא ומסכן גו שוקא יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב רבי בא משתעי עובדא הוה באריסיה דבר זיזא דאפקיד גבי חד בר נש ליטרא דהב מית בר זיזא ואריסיה דבר זיזא אתא עובדא קומי רבי ישמעאל בי רבי יוסי אמר ומאן לימא לן דכל מה דהוי לאריסיה דבר זיזא לאו דבר זיזא אינון יתייהבון לבנוי דבר זיזא אתון בנוי דבר זיזא אמר יסבון בנין רברבין פלגא ומן דקיקין רבון יסבון פלגא דמך רבי ישמעאל בי רבי יוסי אתא עובדא קומי רבי חייה רובה אמר אין מהדא לית שמע מינה כלום אית בר נש דלא בעי מפרסם נפשיה יתייהבון לבנוי דאריסא אמר ליה מריה דפיקדונא כבר יהבית פלגא אמר ליה מה שנתת על פי בית דין נתתה ומה שאתה נותן על פי בית דין אתה נותן מהו דימרון בני אריסא לבני בר זיזא הבו לן מה דנסבתון יכלין מימר לון מה שנעשה על פי בית דין נעשה מהו דיימרון דקיקייא לרברבייא נחלוק עמכון יכלין מימר לון מציאה מצאנו אמר רבי יצחק אין בין רברבייא לדקיקייא אלא כמי שניתן להן מתנה
ג הנחבל כיצד היו מעידין אותו שנכנס לתוך ידו שלם ויצא חבול אמר לו חבלתה בי והוא אומר לא חבלתי הרי זה נשבע ונוטל רבי יהודה אומר עד שיהא שם מקצת הודייה כיצד אמר לו חבלת בי שתים והוא אומר לא חבלתי אלא אחת הלכה ג' הנחבל כיצד כו' רבי יהודה היה קורא חבטי כל זמן שהן חוככין זה בזה הרי זה נשבע ונוטל היה נשוך במקום שאינו יכול לישוך עצמו נוטל בלא שבועה לאחר זמן זה אומר חבלת בי וזה אומר לא חבלתי הרי זה כשאר הטענות
ד ושכנגדו חשוד על השבועה כיצד אחד שבועת העדות ואחד שבועת הפקדון ואפילו שבועת שוא היה אחד מהן משחק בקוביא מלוה בריבית מפריח יונים וסוחר שביעית שכנגדו נשבע ונוטל היו שניהן חשודין חזרה שבועה למקומה דברי רבי יוסי רבי מאיר או' יחלוקו הלכה ד' ושכנגדו חשוד על השבועה כו' אילו הן הפסולין המשחק בקוביא זה המשחק בפסיפסין אחד המשחק בפסיפסין ואחד המשחק בקליפי אגוזים ורימונים לעולם אין מקבלין עדותן עד שישבר פסיפסיו ויבדק ויחזור בהן חזרה גמורה המלוה בריבית אין מקבלין אותו עד שיקרע שטרותיו ויבדק ויחזור בהן חזרה גמורה ומפריחי יונים זה הממרה יונים אחד ממרה יונים ואחד ממרה בהמה חיה ועוף אין מקבלין אותו עד שישבר פגימיו ויבדק ויחזור חזרה גמורה סוחרי שביעית זהו תגר שביעית אי זהו תגר שביעית ישב לו כל שני שביעית ובשביעי' התחיל נושא ונותן בפירות שביעית אין מקבלין אותו עד שתגיע שביעית אחרת ויבדק ויחזור חזרה גמורה תני רבי יוסי שני שביעיות רבי נחמיה אומר חזרת ממון לא חזרת דברים שאמר להם הא לכם מאתים זוז וחלקום לעניים שכנסתי מפירות עבירה הוסיפו עליהן הרועין והחמסנין והגזלנין וכל החשודין בממון עדותן בטילה אמר רבי אבהו ברועי בהמה דקה רב הונא אמר מאן תניתה מפריחי יונים רבי ליעזר דתנן מפריחי יונים פסולין לעדות אמר רבי מנא קומי רבי יוסי ועוד מהדא דסנהדרין כרבי ליעזר אמר ליה דברי הכל היא הכא אמר ר' יוסי יודעין היו שהיה פסול מעדות ממון ומה בא להעיד אלא כשם שפסול מעדות ממון כך פסול מעדות נפשות ועידי החדש כעידי נפשות דתנינן תמן כל עדות שאין האשה כשירה לה אף הן אינן כשירין לה מאן תניתה רבנין רבנין כרבי ליעזר מוריין ליה ופליגי עלוי רבי הונא בשם רבי יונה כולהון כר' ליעזר אתיין אילין פלוגוות' כאילין פלוגוותא דתני עד זומם פסול מכל עדיות שבתורה דברי רבי מאיר אמ' רבי יוסי אימתי בזמן שנמצא זומם בעדות נפשות אבל אם נמצא זומם בעדות ממון אינו פסול אלא לאותה עדות בלבד ואתייא דרבי יוסי כרבנן ודרבי מאיר כרבי ליעזר החשוד בשבועה מאימתי מקבלין אותו משיבוא בבית דין ויאמר חשוד אני מה נן קיימין אם בהוא דקאים חייב לחבריה שבועה ובית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא כן אנן קיימין בהוא דאזל מידון בבית דין דלא חכמין ליה ויימר לון ההוא גברא חשוד הוא אף בהוא דקאים וחייב ליה שבועה ומחליה עליה רב הושעיה אמר קמי רבי אמי בשם רבנין דתמן חזרה שבועה לסיני רבי יוחנן בשם רבי ינאי חזרה שבועה לבעליו מאן דמר חזרה שבועה לסיני כמי שאין כאן עדות המוציא מחבירו עליו הראייה ומאן דמר חזרה שבועה לבעלין ממה דהוא גברא חשוד ולא יכיל מישתבע לי קום שלם לי
ה והחנווני על פינקסו כיצד לא שיאמר לו כתוב בפיקנסי שאת חייב לי מאתים זוז אלא אמ' לו תן לבני סאתים חטים ולפועלי בסלע מעות הוא או' נתתי והן אומ' לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין אמר בן ננס אילו ואילו באין לידי שבועת שוא אלא הוא נוטל שלא בשבועה והן נוטלין שלא בשבועה הלכה ה' והחנווני על פינקסו כו' חנווני על פינקסו לא במקיף אמרו שהוא אומר לו כתבת בזה מחוק בזה רבי אומר אומר אני שיהו אילו נשבעין בפני אילו מפני הבושה הדא דת מר בשלא העמידו עמו אבל העמידו עמו אין בעל הבית חייב כלום כהדא דמר ר' יוד' בר שלום סמכון כתפייא גבי קפילייא אתון ואפקון דלא יהב לון אתא עובדא קומי רבי שמי ממה דאילו הוון קפילייא יימר מסבות לית סופיהון דאילין ואילין מיסב אלא יסבון מכבר
ו אמר לחנווני תן לי בדינר פירות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפלי יישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי הפירות אמר לו נתתים לך והולכתם לתוך ביתך יישבע החנווני ר' יהודה אומר כל שהפירות בידו ידו לעליונה ז' אמר לשולחני תן לי בדינר מעות ונתן לו אמר לו תן לי את הדינר אמר לו נתתיו לך ונתתו באנפלי ישבע בעל הבית נתן לו את הדינר אמר לו תן לי את המעות אמר לו נתתים לך והשלכתם לתוך כיסך יישבע השולחני רבי יהודה אומר אין דרך השולחני להיות נותן איסר עד שהוא נוטל את דינרו הלכה ו' אמר לחנווני תן לי בדינר פירות כו' רבי חנינא אמר במחלוקת אמר רבי יודה אימתי בזמן שהיתה הקופה מונחת בין שניהן אבל אם היתה יוצאת מתחת ידי אחד מהן עוד היא במחלוקת הדא דת מר באכסנאי אבל בבן עיר דרכו ליתן איסר עד שלא יטול דינרו
ז כשם שאמרו הפוגמת כתובתה לא תיפרע אלא בשבועה ועד אחד מעידה שהיא פרועה לא תיפרע אלא בשבועה מנכסים המשועבדין ומנכסי יתומין והנפרעת שלא בפניו לא תיפרע אלא בשבועה ט' וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה שלא פיקדנו אבא שלא אמר לנו אבא ושלא מצינו שטר בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע העיד רבי יוחנן בן ברוקה שאפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש עדים שאמ' האב בשעת מיתתו שטר זה אינו פרוע נוטל שלא בשבועה א"ר זירא כולהון כעין שבועת תורה ירדו להן וכתובת אשה לא הוחזקה בידה להגבות אלא במי שגבת מיכן והילך והוא בתובעה שטר של מאתים פרוע ואומרת אינה אלא מנה נפרעת בלא שבוע' תמן תנינן הפוגמת כתובת' לא תיפרע אלא בשבועה כיצד היתה כתובתה אלף זוז ואמר לה התקבלת כתובתיך והיא אומרת לא התקבלתי אלא מנה לא תיפרע אלא בשבועה תני הפוגמת אבל לא הפוחתת רב חסדא בעי בגין דהלך תרתין פסיעתא הוא מפני שפגמו בבית דין את מר אינו גובה הלכה ט' וכן היתומין לא יפרעו אלא בשבועה כו' רבי יוחנן בשם רבי ינאי אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא בשרבית אוכלת בו רבי נתן אומר אף לכתובת אשה אמר רבי מנא מפני מזונות אמר רבי מתנייא מאן חייש למזונות רבי שמעון דרבי שמעון אומר בנקיבה הדבר תלוי מאי כדון משום חינה כדי שיהו קופצין עליה לישאנה רבי נתן אומר אף לגזילה ולנזקין אמר רבי יוסי אף נן תנינן תרתיהון לגזילה מהכא אם היה דבר שיש בו אחריות חייב לשלם לנזקין מהכא אין נפרעין מניכסי יתומין קטנים אלא מזיבורית כיני מתניתא אין נפרעין מנכסי יתומין קטנים לנזקין אלא מזיבורית והתני יעמד הבן תחת האב הנזקין שמין להן בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזיבורית אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר דברי הכל בהדא דייתיקי הכא את מר אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן והכא את מר אבל נשבעין לקטן ולהקדש בנפרעין מניכסי קטן ונפרעין מאדם שלא בפניו אמר רבי ירמיה תיפתר בשרבית אוכלת בו ובית דין גובין רבית תיפתר בערב לו מגוי ליכסה אמר קומי רבי מנא אנן עבדין טבות סגין מינכון אנן משלחין דיאטיגמתין אין אתא הא טבות ואין לא אתא אנן מחלטין ניכסוי אמר ליה אוף אנן עבדין כן מכרזינן שלשים יומין אין אתא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי א"ל הגע עצמך דהוה בזווי רחיקי א"ל אנן משלחין ג' איגרו' חדא גו שלשי' יומין וחדא גו שלשי' יומין וחדא גו ל' יומין אין אתא הא טבות ואי לא מחלטינן ניכסוי א"ר חנינה ושעמד בדין וברח אבל אם לא עמד בדין לא מחלטינן ולא מכרזינן אשכח תימר חנן ורבי שמעון שניהן אמרו דבר אחד היך מה דת מר הלכה כחנן ודכוותה הלכה כרבי שמעון הלכה י' ואילו נשבעין שלא בטענה כו' רב אמר מת הלוה המלוה נשבע ליורשיו ואפילו מת המלוה יורשי מלוה נשבעין ללווה אבל אם מת לוה תחילה ואחר כך המלוה כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועתו לבניו שמע ר' יוחנן ואמר יאכל הלה וחדי רב חייה בר אשי בשם רב שטר היוצא מתחת ידי המלוה בכתב ידו פסול אני אומר מתעסק היית בשטרותיך הא מתחת ידי אחר כשר רבי אבינא בשם שמואל לעולם פסול עד שיצא מידי המלוה בכתב ידי לוה מאי כדון אמר רבי יוסי בי רבי בון תיפתר דברי הכל בדייתקי
ח ואילו נשבעין שלא בטענה השותפין והאריסין והאפיטרופין והאשה הנושאה ונותנ' בתוך הבית ובן הבית אמר לו מה אתה טועניני רצוני שתישבע לי חייב חלקו השותפין והאריסין אינו יכול להשביען נתגלגלה לו שבועה ממקום אחר מגלגלין עליו את הכל והשביעית משמטת את השבועה אמר ר' יוסי הדא אמרה בנושא ונותן שלא בחשבון אבל בחשבון לא בדא ואהן בן בית עוד הוא בנושא ונותן שלא בחשבון ר' זירא כהדא דרבי יוסי חד בר נש אזל למידן קמי רבי זירא וחייבו שבועה על תרין דינרין אמר ליה לאו תרין דינרין אני חייב לך הא טריפין לך אמר ליה ומילת פלן ופלן אמר רבי זירא או הב ליה כל דתבע לך או אישתבע ליה כל דמגלגל עלך עד כמה מגלגלין עליו אמר רבי יוחנן עד כדי שיאמר לו עבדי אתה הגע עצמך שהיה כהן ועבד עברי וכי יש עבד בזמן הזה א"ר שמואל בר רב יצחק שמרה דלא כן מה נן אמרין שמרה לא בטליה היא בעל בעל מה בעל שנאמ' להלן משמיט אף כאן משמיט דברים שהן משה ידו שביעית משמטתו ומשמטת שבועתו ושאין משה ידו אין שביעי' משמטתו לא אותו ולא שבועתו כל ששביעי' משמטתו משמטת שבועתו וכל שאין שביעית משמטתו אינה משמטת שבועתו הדרן עלך כל הנשבעין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.