א שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה בשוה פרוטה ואם אין ההודייה מן הטענה פטור כיצד שתי כסף לי בידך אין לך בידי פטור שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב מנה לי בידך אין לך בידי פטור מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב מנה לאבא בידך אין לו בידי אלא חמשים פטור מפני שהוא כמשיב אבידה שבועת הדיינין כו' הטענה בית שמאי אומרים מעה כסף ובית הלל אומרים שתי מעין מחלפה שיטתין דבית שמאי תמן אמר כסף דינר והכא אמר כסף מעה מחלפה שיטתין דבית הלל תמן אמר כסף פרוטה והכא אמר כסף תרין מעין רבי יעקב בר אחא בשם רבי חנינה בית שמאי אומרים מתחילת מכירת העבריה מה תחילה מכירתה בדינר אף קידושיה בדינר ובית הלל למידין מסוף גירועיה מה סוף גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה ומה טעמא דבית שמאי ויצאה חנם אין כסף וכי אין אנו יודעין שאין כסף מה תלמוד לומר כסף מיכן שנמכרת יותר מכסף וכמה היא יותר מכסף דינר או כסף פרוטה יותר מכסף שתי פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה רבי אבין בשם ר' יודה בר פזי שאם ביקשה למיגרע מגרעת מעה בכל שנה ויוצאה ותגרע בפרוטה אמר רבי אבין הגע עצמך שאם ביקשה ליגרע מתחילת השנה הששית מה תחילת השנה הששית גירועיה בפרוטה אף קידושיה בפרוטה אלא תחילת גירועיה מעה וסוף גירועיה בפרוטה ומה טעמא דבית הלל ממה שסוף גירועיה בפרוטה את יודע שקידושיה בפרוטה הגע עצמך שאם נשתייר שם שוה פרוטה שמא אינה מגרעתו ויוצא כשם שסוף גירועיה בפרוטה כך קידושיה בפרוטה מחלפה שיטתהון דבית הלל כי יתן איש אל רעהו וגו' אם ללמד שאין בית דין נזקקין לפחות משוה פרוטה כבר כתיב לאשמה בה פרט לפחות מפרוטה מיכן שיש כאן יותר מכסף וכמה הוא שתי מעין או כסף פרוט' יתר מכסף ב' פרוטות סוף מטבע כסף מעה ותהא מעה או כלים מה כלי' ב' אף כסף ב' מה מקיימין דבית שמאי או כלים כהדא דתני רבי נתן או כלים להביא כלי חרס שמואל אמר טענו שני מחטין והודה לו באחת מהן חייב אמר רבי חיננא והן שיהו יפות שתי פרוטות שיהא הטענה פרוטה וההודייה פרוטה אתיא כבית שמאי דלא ילפי כסף מכלים ברם כבית הלל דילפי כסף מכלים מה כלים שנים אף כסף שנים ודכוותה מה כסף שתי מעין אף כלים שתי מעין רבי בא רב יהודה בשם שמואל כל ששנים מחייבין אותו ממון עד אחד זוקקו לשבועה והרי שנים מחייבין אותו קרקע שנייא היא שאין נשבעין בקרקעות והרי שנים מחייבין אותו קנס שנייא היא שאין נשבעין בקנס והרי שנים מחייבין אותו פרוטה וכן היא דתנינן שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודייה שוה פרוטה מתניתא בשנשבע מפיו מה דמר רבי שמואל בנשבע מפי אחרים רב חסדא וחבורתיה פליגי שבועת הדיינין כל שבועת הדיינין לא שנייא בין מפיו בין מפי אחרים לעולם אינו חייב עד שתהא הטענה וההודייה שוה פרוטה רבי יוחנן אמר הטוען לחבירו טענת גנב אינו חייב עד שיודה מקצת וכל חברוי פליגין עלוי מה מקיימין כל חברוי כי הוא זה בטוענו ממון אם בטוענו ממון בדא ישלם שנים לרעהו ועירובי פרשיות יש כאן א"ר זירא אינו חייב עד שיהא בכפירה שתי כסף חוץ מההודייה אתיא כחברוי דר' יוחנן מנה לי בידך אין לך בידי פטור אפילו כמה לי בידך אין לך בידי פטור אלא כיני מנה לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב רב ור' יוחנן תרויהון אמרין והוא שהלווהו בעדים אבל אם הלווהו שלא בעדים יכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך מחצה א"ר יודן אין אומ' בממון מאחר מאחר דיכיל למימר ליה לא הלויתני ויכיל מימר ליה הלויתני ונתתי לך חציים מתניתא פליגא בר' יוחנן מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב מנה לי בידך אין לך בידי אסי אמר המלוה לחבירו בעדים לא יפרענו אלא בעדים אמר רבי אבין מילתיה דאסי המלוה לחבירו בעדים לא יחזיר לו אלא בעדים מתניתא פליגא עלוי מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור אין לך בידי חייב
ב מנה לי בידך אמר לו הין ולמחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך פטור מנה לי בידך אמ' לו אל תתניהו אלא בפני עדים למחר אמ' לו תניהו לי אמר לו נתתיו לך חייב מפני שהוא צריך לו ליתנם בפני עדי' הלכה ב' מנה לי בידך כו' אמר רבי בון דרך בני אדם להלוות לחביריהן שלא בעדים ולתובען בעדים מנה לי בידך אמר לו הין אל תתניהו לי אלא בפני פלוני ופלוני למחר אמר לו תניהו לי נתתיו לך חייב שצרי' להחזיר לו בעדים הגע עצמך דאמר ליה נתתיו לך בעדים תני בר קפרא במעמד פלוני ופלוני הגע עצמך דאמר ליה במעמד פלוני ופלוני רבי בא רב המנונא רב אדא בר אהבה בשם רב מעשה בא לפני רבי ואמר יבואו פלוני ופלוני הרי שבא בשטר ובחזקה רבי אומר ידון בשטר רבן שמעון בן גמליאל אומר ידון בחזקה רבי זעירא בשם רב ירמיה מעשה בא לפני רבי יהודה ברבן שמעון בן גמליאל רבי ירמיה בעי קמי רבי זירא מה מחלפה שיטתיה דרבי תמן אמר ידון בשטר וכא אמר ידון בחזקה נימר עד דלא יחזור ביה ואפי' תימר מדחזר ביה לא ביקש רבי אלא לעמוד על אמיתן של דברים המחזיק מחמת אונו ונמצאת פסולה אינה חזקה רבי ירמיה אמר במחלוקת רבי שמואל אמר רבי זירא רבי יעקב בר אחא בשם רבי אבינא דברי הכל היא אמר רבי יוסי תמן בבא בשטר ובחזקה הכא בבא בשטר אמר רבי יודן תמן בבא בשתי כיתי עדים הכא בכופר בראיותיו רבי מרינוס הוה ערב לכלתיה והוו דיינין קמי רבי חמא אבי בר קפרא ורבי הושעיה מדהודה אמר ליה יהבית שאלון לרבי חייה רובה שאל רבי חייה לרבי המתחייב בבית דין לא כל הימינו מאי לא כל הימינו רבי אבהו בשם רבי יוחנן אם מעצמו משלם נאמן לומר נתתי ואם מפי אחרים לא כל הימינו רבי בון בר כהנא אמר אף בשבועות כן מהו אף בשבועות כן רבי אבהו בשם רבי יוחנן אם מעצמו נשבע נאמן לומר נשבעתי אם מפי אחרים לא כל הימינו
ג ליטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא ליטר' כסף פטו' דינר זהב לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף וטריסי' ופונדיון ופרוט' חייב שהכל מן מטבע אחד הלכה ג' ליטרא זהב לי בידך כו' שמונה של זהב יש לי בכיס ונמצאו שמונה דינרי זהב או חמשים סלע ונמצאו מאתי' דינר או מאתי' דינר ונמצאו חמשי' סלע הרי אילו חולין שמונה דינרי זהב יש לי בכיס ונמצאו חמשים סלע או מאתים דינר ונמצאו חמשים סלע הרי הרי אילו שינוי ליטרא זהב לי בידך אין לך בידי אלא ליטרא כסף פטור דינר זהב יש לי בידך אין לך בידי אלא דינר כסף אמר רבי יעקב בר אבינא בקדמיתא הוינן אמרין דינר זהב פרוטרוט דינרי זהב אינן פרוטרוט אילו מר דינרי זהב זהוב יאות אשכח תני דינר זהוב זהב פטור
ד כור תבוא' לי בידך אין לך בידי אלא לתך קטני' פטו' כור פירות לי בידך אין לך בידי אלא קטנית חייב שהקטנית בכלל הפירות טענו חטים והודה לו בשעורים פטור ור"ש מחייב שהטוען לחבירו בכדי שמן והודה לו בקנקנים אדמון אומר הואיל והודה מן הטענה ישבע וחכמים אומרים אין הודייה מן הטענה אמר רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון ה' טענו כלים וקרקעות הודה בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים הודה במקצת הכלים חייב במקצת קרקעות פטור שהנכסים שאין להן אחריות זוקקין את הנכסים שיש להן אחריות לישבע עליהן הלכה ד' כור תבואה לי בידך כו' רבי אמי בשם רבי יוחנן מתניתא בטענו חיטים והודה לו בשעורים אבל טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי הכל פטור אמר ר' אבהו כהדא דרבי אמי מאי דא דתנינן רבן גמליאל מחייב בא להודיעך כח רבן גמליאל עד היכן מחייב רבי חייה בשם רבי יוחנן לא סוף דבר בטענו חטים והודה לו בשעורים אבל אם טענו שני מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור ריש לקיש אמר לא יהא דבר בשטענו שני מינין והודה לו באחד מהן אבל אם טענו חטים והודה לו בשעורים דברי הכל חייב כהדא דריש לקיש חד בר נש אזל בעי מידון קמי רב דהוה מטען לחבריה חיטין שעורין וכוסמין אמר ליה רב המתן עד דיגלגל עלך כל דבעי ובסופא תישתבע על כולן אמר רבי אבהו כך משיב ריש לקיש לרבי יוחנן על דעתך דת מר טענו ב' מינין והודה לו באחד מהן דברי חכמים פטור והתנינן טענו חטים וקרקעות והודה לו בכלים וכפר בקרקעות בקרקעות וכפר בכלים כלים וכלים חייב כלים וקרקעות לא כל שכן אמר ליה לזוקקו לשבועה דו מתניתא שהנכסים שיש להן אחריות זוקקין הנכסים שאין להן אחריות לישבע עליהן ואפילו על דריש לקיש לית היא פליגא דתנינן הטוען לחבירו כדי שמן והודה לו בקנקנים מה נן קיימין אם בשטענו קנקנים ושמן כל עמא מודיי שיש הודייה מהטענה אם בשטענו קנקני' ולא הודה בשמן כל עמא מודו שאין הודייה מהטענה רבי זירא ורבי אבהו בשם שמואל בשטענו קנקנים שמן אהן אמר קנקנים ולא שמן ואהן אמר שמן ולא קנקנים קנקנים ולא שמן שמן ולא קנקנים רבי לעזר בשם רבי אבין מפיק לישנא מחצין דמשח וישאלוניה בהוא דאישתתק כיני מתניתא כפר במקצת קרקעות חייב במקצת כלים פטור
ה אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש הלכה ו' אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן כו' כתיב כי יתן איש אל רעהו פרט לקטן עד כדון בשנתן לו קטן ותבעו קטן נתן לו קטן ותבעו גדול תלמוד לומ' רעהו עד שיהא נתינתו ותביעתו שוין אמר ר' בא בר ממל לית הדא פשיטא על דרבי יוחנן דאמר הטוען לחבירו טענת גנב באבידה חייב איכן אבידתי אמ' לו נגנבה אמר רבי בא תיפתר שאמר לו עד שאת קטן תבעתני ונפטרתי משבועתך שבועת יי' תהיה בין שניהם להוציא היורש רבי אילא בשם רבי יסא ביורשיו היא מתניתא בין שניהם אינה זזה מבין שניהן לעולם אם המשביע משביע לשקר סוף לצאת עליו אם הנשבע נשבע לשקר סוף לצאת עליו מאי טעמא הוצאתיה נאם יי' צבאות ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר וגו' אמר רבי שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להן קפיצין ומה טעמא משוט בארץ ומהתהלך בה ברם הכא וכלתו את עציו ואת אבניו בא וראה דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן רבי יונה אמר על שקר רבי יוסי אומר אף על האמת חגיי דריש כהדא דרבי יוסי עובדא הוה בחדא איתא דאזלת מיערוך גב חבירתה והוה קטיר בשיטיה דקולסיתה תרין דינרין נפלו לה ואיערכו גו עיגולא הפכת בעייא להו גו ביתא ולא אשכחתון חזרת לגבה אמרה לה הבי לי ב' דינרין דנפול לי גו ביתיך אמרה לה לא ידענא אי ידעה בהו תיקבור ברה קברתיה מי עלון מיקבריה שמעת קלא אמרה אילולא דהות ידעה בהון לא קברתיה אמרה אין ידעה בהון היא איתא תקבור ברא חורנה קברתיה עלון מנחמתא וקצון חד עיגול ואשכחון תרין דינרייא עריכין גו עיגולא הדא מילתא אמרה בין זכיי בין חייב לשבועה לא תיעול
ו אילו דברים שאין נשבעין עליהן העבדים והשטרות והקרקעות וההקדישות אין בהן לא תשלומי כפל ולא תשלומי ארבעה וחמשה שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלם רבי שמעון אומר דברים שהוא חייב נשבעין עליהן ושאינו חייב באחריותן אין נשבעין עליהן ח' רבי מאיר אומר יש דברים שהן ברקע ואינן כקרקע ואין חכמים מודין לו כיצד אמר עשר גפנים טעונות מסרתי לך והלה אומר אינן אלא חמש רבי מאיר מחייב וחכמים אומרין כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע הלכה ז' אילו דברים שאין נשבעין עליהן כו' עבר ונשבע רבי יוחנן אמר מביא קרבן על השבועה רבי לעזר אומר אינו מביא אמר רבי אבון בר חייה כן משיב רבי יוחנן לרבי לעזר לא אם אמרת בשבועת העדות שנוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות תאמר בשבועת הפקדון שאינה נוהגת בעבדים ובשטרות ובקרקעות ושבועת העדות לאו בבית דין ובית דין מוסרין שבועה לחשוד אלא בשעבר ונשבע ות מר מביא קרבן על השבועה וכא עבר ונשבע מביא קרבן על השבועה ואית דבעי נישמעינה מהדא חמור או שור או שה מה אילו מיוחדין שיש בהן שבר ושבויה ומתה יצאו קרקעות שאין בה שבר ושבויה ומתה אוציא קרקע ולא אוציא עבדים מה אילו מיוחדין שיש להן קנס יצאו עבדים שאין להן קנס אוציא עבדים ולא אוציא שטרות שיש להן קנס מה אילו מיוחדין שיש להן אונאה יצאו שטרות שאין להן אונאה מיכן אמרו המוכר שטרות לבסם יש לו אונאה רבי ישמעאל דרש או נפש כי תשבע כלל להרע או להיטיב פרט לכל אשר יבטא חזר וכלל כלל ופרט וכלל אין אתה דן אלא כעין הפרט מה הפרט בתביע' ממון ולעצמו ומוציא בדין ויש לו דמי' ודמיו קצובין ובמטלטלין ופטור על העונש ועל הקנס בתביעת ממון פרט לאומר לחבירו תן לי מאתים זוזים שאמרת ליתן לי ולא נתתה לעצמו פרט לאומ' לחבירו קיללתני וביישתני שפטור ומוציא בדין פרט לאומר לחבירו אנסתה ופיתיתה בת פלוני ויש לו דמים פרט לשטרות ודמיו קצובין פרט לעבדים ובמטלטלין פרט לקרקעות ופטור על העונש פרט לאומר לחבירו הדלקת גדישי בשבת שפטור ופטור על הקנס פרט לתשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה שהן קנס המקרע שטרות חבירו חוץ מדעתו רבי חנניה ורבי מנא חד אמר חייב וחד אמר פטור מאן דאמר חייב משום קנס ומאן דאמר פטור בסותם פי עידי חבירו ודא ארמלתא דתפשה שטרייא באינש דצייר פומהון דשהדייא דלא ישהדון אמר ר' אמי אילין דכתבין על מנת שיש לי רשות לגבות ממטלטלין לא גבי אמר רבי מנא אין כתב ומר אף על גב דלית בי דינא יהיב גבי רבי שמעון אומר אחד קדשי קדשים ואחד קדשים קלין שחייב באחריותן קורא אני בהן וכחש בעמיתו ושאין חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש רב הונא אמר אחד קדשין כשירין ואחד קדשים פסולין שחייב באחריותן אף על פי שהן ליי' קורא אני בהן וכחש בעמיתו בפיקדון ושאין חייב באחריותן קורא אני בהן ביי' וכחש ולא בעמיתו כחש
ז אין נשבעין אלא על דבר שהוא במידה ובמשקל ובמיניין כיצד אמר לו בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והלה או' איני יודע אלא מה שהינחת אתה נוטל פטור זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב א"ר חנינה זה אומר מנורה גדולה וזה או' מנורה קטנה חייב דתנן אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמניין אמר רבי בא בר ממל תיפתר במנורה של חליות זה או' אזור גדול וזה אומ' קטון תני ר' חייא ולא ידעין מה תני אין תימר חייב מתני' פליגא דתנן אין נשבעין אלא על דבר שבמידה ושבמשקל ושבמניין אין תימר פטור מתני' פליגא דתנן זה אומר גדול וזה אומר קטון יישבע המוכר שהקטן מכר זה או' איני יודע וזה אומר איני יודע יחלוקו
ח המלוה את חבירו על המשכון ואבד המשכון אמ' לו סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור יא' סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו ושלשה דינרין היה שוה חייב יב' סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר סלע הלויתיך עליו וסלע היה שוה פטור יג' סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך עליו וחמשה דינר היה שוה חייב מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו שמא יישבע זה ויוציא הלה את הפקדון אמר ר' יוחנן נאמן המלוה לומר עד כדי המשכון הלויתיך מתניתא אמרה אף הלוה נאמן דתנינן סלע הלויתיך עליו ושקל היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתני עליו וסלע היה שוה פטור חד בר נש קם עם חבריה בשוקא אמר ליה תרין דינרין לי בידך ומשכונך שוי תרין דינרין אמר ליה חד דינר נא בעי למיתן לך ומשכוני טב תרין דינרין אתה עובדא קומי דייני נהרדעא אמרי כיון דכל עמא מודו דמשכונא טב תרין דינרין אוחרנא ייתי עלוי שהדי ולא שמע דמר רבי יוחנן נאמן המלוה עד כדי משכונו חד בר נש קם עם חבריה בשוקא וארים סבינתיה אמר לית הדין סדינא נפיק מן ידי עד דתתן לי מה דאית לי בידך אתא לקמי שמואל אמר ליה הב ליה סבינתיה וזיל דון עימיה מה שמואל כדייני דנהרדעא אמר תמן הוחזק המשכון בידו הכא לא הוחזק המשכון ידו שמואל אמ' שאין השבועה זזה מביניהן אם ישבע המלוה הרי זה נשבע ונוטל ואם ישבע הלוה מוציא הלה את הפקדון מי הוא הנשבע מי שהפקדון אצלו רב וריש לקיש אמרי על רישא סלע הלויתני עליו ושתים היה שוה והלה אומר לא כי אלא סלע הלויתיך וסלע היה שוה פטור סלע הלויתני עליו כו' והלה אומר איני יודע רבי בא רב הונא בשם רב אמר אנת לית ידע אהן ידע רבי יהושע דיומא בעא קומי רבי יונה תמן את אמר לית את ידע אהן ידע וכא את מר הכין תמן יש חילול שבועה הכא לית חילול שבועה הדרן עלך שבועת הדיינין
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.