א שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים וברחוקים ובקרובים בכשירים ובפסולים בפני בית דין ושלא בפני בית דין מפי עצמו ומפי אחר אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר"מ וחכמי' אומ' בין מפי עצמו בין מפי אחר כיון שכפר בו חייב וחייב על זדון שבועה ועל שגגתה עם זדון הפיקדון אינו חייב על שגגתו ומה הוא חייב על זדונו אשם בכסף שקלים שבועת הפיקדון כו' תני מפי עצמו בשבועת העדות מהו להיות כאלה מפי עצמו בשבועת הפיקדון מהו להיות כאלה אמר יוסי מכיון דכתיב נפש נפש כמה שכולהון כאן וכולהון כאן אמר רבי מנא אלה בבית דין מחלוקת רבי מאיר וחכמים וכחש בעמיתו לכשיצא ווידויו בשבועה פרט למכחש באחד השותפין פרט למכחש בעדים ובשטר אמ' רבי יוסי הדא אמרה שנים שלוו מאחד אף על גב דלא כתבין אחראין וערבאין זה לזה אחראין וארבעין זה לזה ולא עבדין כן שנים שהפקידו כאחד וביקש האחד ליטול שלו אין שומעין לו ויעשה ככופר בחלקו ויהא חייב אחד שהפקיד לשנים כפר בו זה חייב כפר בו זה חייב הפקיד להם שוה פרוטה לא נמצא מביא קרבן על חצי פרוטה ומה כא אילו נשבע ונשבע ונשבע שמא אין מביא קרבן על חצי פרוטה תמן כל שבועה חלה על שוה פרוטה הכא אין שבועה חלה על שוה פרוטה רבי לא ורבי יוחנן וריש לקיש תריהון אמרין לית כאן עדים כמי שיצא וידויו בשבועה למה מפני שמצויין למות ושטר אינו מצוי לאבד הוי לית טעמא אלא משום שמצויין לשכח עדותן תמן תנינן איכן שורי אמר לו אבד משביעך אני ואמר אמן ועדים מעידין אותו שאכלו משלם את הקרן הודה מעצמו משלם קרן וחומש ואשם מתניתא בשאין יודע בעדים אתא מימר לך ואפילו יודע בעידיו אמר רבי יוסי ומתניתא אמרה כן היו שתי כיתי עדים כפרה ראשונה ואחר כך כפרה שנייה שתיהן חייבות ניחא ראשונה מתחייבת שנייה למה לאו משום שמצויין לשכח עדותן וכחש בה ולא בו בן עזאי אומר שלש אבידות הן ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה רבי חוניה בשם רבי ירמיה כולהון לפטור רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי לית כן רבי יוסי בעי ויהא כן הפטור אמר רבי מנא לית כן משלש אבידות ביודע בה ובמוצאיה בה ולא במוצאיה לא בה ולא במוצאיה בה ובמוצאיה נן קיימין אלא שמכחש בה ובמוצאיה במוצאיה ולא בה בה ולא במוצאיה כיני מתניתא בה ובמוצאיה
ב שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פיקדון שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואמר אמן הרי זה חייב השביע עליו חמשה פעמים בין בפני בית דין בין שלא בפני בית דין וכפר חייב על כל אחת ואחת אמר רבי שמעון מה הטעם מפני שהוא יכול לחזור ולהודות הלכה ב' שבועת הפיקדון כיצד כו' נפש נפש מה כאן מפי עצמו אף להלן מפי עצמו מה להלן מפי אחרים אף כאן מפי אחרים רבי מאיר דריש גזירה שוה במקום שבאתה מה מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין אף מפי עצמו שנאמר כאן חוץ לבית דין ורבנן דרשי גזירה שוה כאמור בה מה מפי אחרים שנאמר להלן בבית דין אף מפי אחרים שנאמר כאן בבית דין רבי ירמיה בעי קרוב מפי אחרים בשבועת הפיקדון מהו שיהא פטור נישמעינה מן הדא הואיל ולא למדו מפי אחרים בשבועת הפיקדון אלא משבועת העדו' מה להלן קרובין פטורין אף כאן קרובין פטורין א"ר יוסי קרובין שכאן למידין מרחוקין שלהלן ר' יודן קפודקייא בעי השביע עליו ה' פעמים מפי אחרים חוץ לב"ד כלום הוא חייב על כולן אלא אחת אמר יוסי ולאו מתניתא היא אמר רבי שמעון מה טעם מפני שיכולין לחזור ולהודות וכאן הואיל ואין יכולין לחזור ולהודות אין חייבין אלא אחת רבי ירמיה בעי השביע עליו חמשה פעמים מאחר דרבי מאיר עביד מפי עצמו בבית דין מהו שיקבענו לקרבן ולחייבו על הראשונה בלא תביעה ייבא כהדא מה את בא אחרינו שבועה שאין אנו יודעין לך עדות משלם קרן וחומש ומביא אשם בשתי סלעים מה שאין כן בשבועת העדות מפי אחרים בקרקעות מהו שיהא פטור מפי אחרים מהו שיהא חייב אשם בכסף שקלים
ג היו חמשה תובעין אותו ואמרו לו תן לנו פיקדון שיש לנו בידך שבועה שאין לכם בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי לא לך ולא לך ולא לך חייב על כל אחת ואחת ר' אליעזר או' עד שיאמ' שבועה באחרונה רבי שמעון אומר עד שיאמר שבועה לכל אחד ואחד הלכה ג' היו חמשה תובעין אותו כו' יכול אף בשבועת הפקדון לא עשה המושבע כנשבע אמר רבי לעזר לית כאן אלא אף בשבועת הפיקדון נעשה המושבע כנשבע אמר רבי יוחנן דברי רבי לעזר והוא שהזכיר שבועה תחילה וסוף דברי חכמים הזכיר שבועה תחילה ולא הזכיר בסוף או הזכיר בסוף ולא הזכיר תחילה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד הזכיר שבועה תחילה וסוף על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחד ואחד על דעתיה דרבי לעזר מביא קרבן אחד על הכל הזכיר שבועה בתחילה ולא הזכיר בסוף מהו שתחול שבועה על האמצעיים איתא חמי אילו הזכיר שבועה תחילה וסוף שמא הזכיר באמצעיים ות מר חלה והכן חלה רבי יודן קפודקייא בעי שבועה חיטין ושעורין וכוסמין אין לך בידי מהו כמי שהזכיר שבוע' תחילה וסוף מאח' שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת אין לך בידי חטין ושעורין וכוסמין שבועה במי שהזכיר שבועה תחילה וסוף מאחר שעל ידי זה ועל ידי זה שבועה מתקיימת אינו חייב אלא אחת אין בשבועת ביטוי כן שבועה שלא אוכל שלא אוכל שבועה על דעתין דרבנן מביא קרבן על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד על הכל אוף ר' לעז' מודה שאינו אלא כמזרז עצמו מן האיסורין לא אתיא דלא אמ' הו' לשעבר שבוע' שלא אכלתי שלא אכלתי שבועה על דעתין דרבנן מביא שני קרבנות על כל אחת ואחת על דעתיה דרבי לעזר מביא אחד בכל אחד ואחד ר' אבהו רבי ירמיה בעי אמר שבועה חיטין וחיטין אין לך בידי מהו נישמעינה מן הדא לא ממקום פלוני ולא ממקום פלוני חייב אמר ר' יוסי מקומות הרבה עשו אותן במינין הרבה אילו מר לא מאותו המקום ולא מאותו המקום יאות רבי חגיי בעי עשרה שבועות אין לך בידי מהו רבי יוסי בעי שבועה שבועה אין לך בידי מהו אמר רבי יוסי נישמעינה מהדא שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלינה ואכלה חייב אחת מפני שהזכיר זו הא לא הזכיר זו חייב בכל אחת ואחת אף בשבועת ביטוי כן שבועה שאוכל נבילה ופת חיטין ופת שעורין ופת כוסמין מאחר שפטור על הנבילה פטור על השאר
ד תן לי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי אינו חייב אלא אחת שבועה שאין לך בידי פיקדון ותשומת יד וגזל ואבידה חייב על כל אחת ואחת ה' תן לי חיטים ושעורים וכוסמין שיש לי בידך שבועה שאין לך בידי חיטין ושעורין וכוסמין חייב על כל אחת ואחת רבי מאיר אומר אפילו אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב על כל אחת ואחת הלכה ד' תן לי פיקדון ותשומת יד כו' אמר ר' יוחנן דברי ר' שמעון נמצא שאין בידו חטים פטור בשאר אמר רבי בא אף רבי יסא מודה בה נמצא שיש בידו חיטין מהו שתחול שבועה בשאר המינין חברייא אמרי לא חלה רבי זירא אמר חלה אמר רבי יעקב בר אחא מתניתא מסייעה למה דאמרי חברייא אשה שאמרה הריני נזירה ושמעה חבירתה ואמרה ואני ושמע בעל הראשונה והיפר לה הראשונה מותרת והשנייה אסורה אם אמרה לא נתכוונתי להיות אלא כמותה שתיהן מותרות מפני שאמרה לא נתכוונתי אלא להיות כמותה וכיוצא בה הא אם לא אמרה להיות כמותה וכיוצא בה הראשונה מותרת והשנייה אסורה מה אם תמן שאין שם עיקר שבועה את מר חלה כאן שיש עיקר שבועה לא כל שכן שתחול ומאי דא דאמר רבי יוחנן דברי רבי שמעון נמצא שאין בידו חטין פטור בשאר במתפיס באומר שעורין יהו כחיטין כוסמין יהו כחיטין פשיטא דא מילתא לא היפר לה בעל הראשונ' ועמדה בנדרה לוקה שנייה מהו א"ר יוסי מאחר שזו לוקה זו לוקה אמר רבי יודן ותניי בית דין הוא ותיעשה שנייה כאומ' הריני נזירה שלשים יום רבי שמעון כדעתיה דאמ' במגבה הדבר תלוי הלכה ה' תן לי חטין ושעורין כו' אמר רבי יוחנן דברי רבי יודן נכללין בקרבן אחד ונפרטין בשלשה קרבנות היך עבידא פרוטה חיטין ופרוטה שעורין ופרוטה כוסמין נכללין בקרבן אחד נפרטין לשלשה קרבנות פרוטה שליש חיטין פרוטה שליש שעורין פרוטה שליש כוסמין מהו שיצטרפו כולן איתא חמי אילו היו בידו כמה מינין בפרוטה אפילו כן נכללין ונפרטין ליי דא מילה לחייבו בקרבן היו בידו ארבע מינין שני מינין בפרוטה שני מינין בשני פרוטות אפילו כן נכללין ונפרטין דאמר רבי יוחנן בשם רבי ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום ריש לקיש אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם אי זהו כלל רבי יוחנן אמר איש פלוני מגרש פלנית ופלוני פלנית אי זהו כלל ריש לקיש אמר אנו פלוני ופלוני מגרשין נשינו ממקום פלוני אמר רבי זירא מודה רבי יוחנן שאם הזכיר גירושין לכל אחת ואחת שצריך ליתן טפוס ועדים לכל אחד ואחד חייליה דרבי יוחנן מהדא שאיני נהנה לזה לזה קרבן לזה קרבן צריכין פתח לכל אחד ואחד אמר רבי יוסי מתניתא מסייעה לרבי יוחנן היה כותב טפוס לכל אחד ואחד ועדים למטה את שהעדים ניקרין עמו כשר שמואל אמ' פרט רבי מאיר כלל לרבי יהודה פרט רבי יהודה כלל לרבי מאיר רבי שמואל בשם רבי זירא מיליהון דרבנן אמרין שאין פרטו של רבי מאיר כללו של ר' יהודה דמר ר' יוחנן בשם ר' ינאי ושואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם שואל אני בשלום פלוני לא חתם אלא בשאילת שלום אם או' את פרט ר"מ כלל לר' יהודה אמר שואל אני בשלום פלוני חזקה לכל חתם א"ר יוסי מתנית' אמרה שאין פרטו של ר' יהודה כללו של מאיר דתנינן רבי מאיר אומר אפי' אמר חיטה ושעורה וכוסמת חייב בכל אחת ואחת ולית אינש אמר אפי' אלא מכלל דמודה בקדמיתא אמ' ר' חיננא על דעתיה דר' מאיר בין שאמר חיטין ושעורין וכוסמין בין שאמר חיטין שעורין כוסמין כלל ופרט הוא על דעתיה דר' יהודה אם אמר חטין ושעורין וכוסמין כלל ופרט הוא אם אמר חטין שעורין כוסמין כלל שאין עמו פרט
ה אנסתה ופיתיתה את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פיתיתי משביעך אני ואמר אמן חייב ורבי שמעון פוטר שאינו משלם קנס על פי עצמו אמרו לו אף על פי שאינו משלם קנס על פי עצמו משלם בושת ופגם על פי עצמו הלכה ו' אנסתה ופיתיתה את בתי כו' רבי זירא רבי יסא בשם רבי יוחנן דברי רבי שמעון עיקר תביעה קנס לדברי חכמים לאו א"ר אילא דברי רבי שמעון בתובעו קנס בושת ופגם דברי חכמים בתובעו בושת ופגם וקנס רבנין אמרין דברי רבי שמעון בתבעו שלשה דברים דברי חכמים בתובעו דבר אחד רבי זירא בעא קומי רבי יסא בפירוש שמעת מרבי יוחנן או ממילתיה אמר רבי יסי דסבר כרבנן אמ' ר' מנא ואפילו דו סבר כר' אילא דברי רבי שמעון בתבעו דבר אחד ברם הכא בתובעו שלשה דברים אין לי אלא דברי' שאינו משלם עליהן את הקרן מניין תשלומי כפל ותשלומי ארבע' וחמשה האונס והמפתה והמוציא שם רע תלמוד לומר מכל אשר ישבע עליו לשקר למוציא שם רע לאו קנס הוא אמר ר' ירמיה ר"ש היא דאמ' במגבה הדבר תלוי
ו גנבת את שורי והוא אומר לא גנבתי משביעך אני ואמר אמן חייב גנבתי אבל לא טבחתי ולא מכרתי משביעך אני ואמר אמן פטור ח' המית שורך את שורי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב המית שורך את עבדי והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמר לו חבירו חבלתה בי ועשית בי חבורה והוא אומר לא חבלתי ולא עשיתי משביעך אני ואמר אמן חייב אמר לו עבדו היפלתה את שני וסימיתה את עיני והוא אומר לא היפלתי ולא סימיתי משביעך אני ואמר אמן פטור זה הכלל כל המשלם על פי עצמו חייב ושאינו משלם על פי עצמו פטור הלכה ז' גנבתה את שורי כו' ע"ד סו"ף פירק"א רבי יצחק שאל מהו שישלם דמי העבד מפיו ומה צריכה ליה כל ל' קנס או יותר בדמיו קנס אין תימר כל שלשים קנס אין משלם אין תימר יותר בדמיו קנס משלם תמן תנינן המית שורך עבדי והוא אמר לא המית משביעך אני ואמר אמן פטור אמ' רבי חגיי קומי רבי יוסי תיפתר שהמית עבד מוכה שחין אמר ליה ומור דבתרה המית שורך בני והוא אומר לא המית משביעך אני ואמר אמן חייב ופתרה במוכה שחין ויהא פטור לית יכיל דתנינן המית בן חורין נותן שוייו אמר רבי עזרה קמי רבי מנא תיפתר כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק אמר ליה אין כמאן דמר ונתן פדיון נפשו של ניזק כולו קנס מהו שיאמר לו צא ידי שמים נישמעינה מן הדא מעשה ברבן גמליאל שהפיל שן טבי עבדו אתא גבי רבי יהושע אמר ליה טבי עבדי מצאתי עילה לשחררו אמר לית בידך ואין קנסות אלא בעדים ובב"ד הדא אמרה שאין אומרי' לו צא ידי שמים רבי גמליאל בי רבי אלעאי בעא קומי רבי מנא רבן גמליאל כמאן דאמר מותר לשחרר אמר ליה גרמה אמרה שאסור לשחרר דלא כן היה לו לשחררו משעה ראשונה הדרן עלך שבועת הפקדון
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.