א עגלה ערופה בלשון הקודש שנאמר כי ימצא חלל באדמה וגו' ויצאו זקיניך ושופטיך ושלשה מבית דין הגדול שבירושלם היו יוצאין רבי יהודה אומר חמשה שנאמר זקניך שנים ושפטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד עגלה ערופה כו' לא מסתברא דלא וענו ואמרו בא להתחיל מתחילה הפרשה כי ימצא לא בשעה שהן מצויין כי ימצא לא שתהא חוזר ומצותת עליו כי ימצא אין מציאה בכל מקום אלא בעדים לא נודע מי הכהו הא נודע מי הכהו אפילו עבד אפי' שפחה לא היו עורפין וכא את אמ' אכין כאן להורג כאן לנהרג ודא דאת אמר אפילו עבד אפילו שפחה לא היו עורפין באותן שאמרו אם רואין אנו אותו מכירין אנו אותו אבל באותן שאמרו אם רואין אנו אותו אין אנו מכירין אותו היו עורפין דכתיב ועינינו לא ראו והרי ראו בכל מקו' בית דין את ההורג אית תניי תני יעמדו שנים ויעידו לפניהם אית תניי תני יעמדו כולן ויעידו במקום אחד רבי יהודה בן פזי בשם רבי זעורא כשם שהם חלוקין כאן כך הן חלוקים בעדות החדש רבי יודה בר פזי בשם רבי זעירא חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומר נעשו לו ניסים וחיה ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא אשר יי' אלהיך נותן לך פרט לחוצה לארץ לרשתה פרט לירושלם שהיא לכל השבטים וכרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל ביאות שנאמרו בתורה לאחר ארבע עשרה שנה נאמרו שבע שכיבשו ושבע שחילקו אמר רבי פינחס ביר' בון נאמר כל אותן ארבע עשרה שנה מצויינין היו תני כיצד היו עושין שלוחי בית דין יוצאין ומלקטין את סימניו ומוכרין אותו ומציינין על קברו כדי שיצאו בית דין מלישכת הגזית וימודו מניין לציון רבי ברכיה ורבי יעקב בר בת יעקב בשם רבי חונייא דברת חוורן רבי יוסי אמר לה רבי יעקב בר אחא בשם רבי חוניא דברת חוורן רבי חזקיה רבי עוזיאל בריה דרבי חוניה דברת חוורן בשם רבי חונייא דברת חוורן וטמא טמא יקרא כדי שתהא טומאה קורא לך בפיה והיא אומרת לך פרוש רבי אילא בשם רבי שמואל בר נחמן ועברו העוברים בארץ וראה עצם מיכן שמציינין על העצמות אדם מיכן שמציינין על השזרה ועל הגולגולת ובנה מיכן שמציינין על אבן קבועה אם אומר את על גבי אבן תלושה אף היא הולכת ומטמא במקום אחר אצלו במקום טהרה ציון מיכן לציון מצא אבן מצויינת אף על פי שאין מקיימין כן המאהיל עליה טמא אני אומר מת קמצוץ היה נתון תחתיה היו שתים המאהיל עליהן טהור ביניהן טמא היה חורש בנתיים הרי הן כיחידיות ביניהן טהור סביבותיהן טמא תני אין מציינין על הבשר שמא נתאכל הבש' רבי יוסטא בר שונם בעא קומי רבי מנא לא נמצא מטמא טהרות למפרע אמר ליה מוטב שיתקלקלו בו לשעה ולא יתקלקלו בו לעולם תמן תנינן סמיכת זקנים ועריפת העגלה בשלשה דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר בחמשה מה טעמא דרבי שמעון וסמכו שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי שלשה מה טעמא דרבי יהודה וסמכו שנים זקני שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחר הרי חמשה ובעגלה ערופה טעמא דרבי יהודה ויצאו זקיניך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן הרי כאן חמשה אמר רבי נראין דברי רבי שמעון בסמיכה ודברי רבי יהודה בעריפה נראין דברי רבי שמעון בסמיכ' דלא דרש וסמכו ודברי רבי יהודה בעריפה דלא דרש ויצאו אין תימר נראין דברי ר' יודה בעגלה ערופה דרש וסמכו ודרש ויצאו אשכחת את אמר ויצאו שני' זקינך שנים ושופטיך שנים אין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן ז' מה מקיימין רבנין זקיניך ושופטיך זקיניך שהן שופטיך תני רבי אליעזר בן יעקב אומר זקיניך זה בית דין הגדול ושופטיך זה מלך וכהן גדול
ב נמצא טמון בגל או תלוי באילן או צף על פני המי' לא היו עורפין שנאמר באדמה ולא טמון בגל נופל ולא תלוי באילן בשדה ולא צף על פני המים נמצא סמוך לספר לעיר שיש בה גוים או לעיר שאין בה בית דין לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה בית דין נמצא מכוון בין שתי עיירות שתיהן מביאות שתי עגלות דברי רבי אליעזר וחכמים אומרים עיר אחת מביאה עגלה ערופה ואין שתי עיירות מביאו' שתי עגלו' ואין ירושלם מביאה עגלה ערופה הלכה ב' תני רבי אליעזר אומר נמצא חנוק ותלוי באילן לא היו עורפין אמר רבי יוסי בר יודה אין צריך לומר חנוק ותלוי באילן מנין אפילו מושלך תלמוד לומר נופל מה תלמוד לומר חלל אלא אפילו הרוג ותלוי באילן לא היו עורפין תני רבי יוסי בי רבי בון בשם רבי יוחנן נמצא עומד על מיטתו והסכין תקועה בליבו אין עורפין תני רבי שמעון בן יוחי היו עורפין דהדא דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכין הכין יחידין אינון ולא סמכין עליהון נמצא בעליל לעיר היו עורפין כדי לקיים בו מצות עיסוק מדידה רב נחת לתמן אמר אנא הוא בן עזאי דהכא אתא חד סב שאל ליה שני הרוגין זה על גב זה סבר שהן עורפין א"ל אין עורפין א"ל למה א"ל התחתון משום טמון והעליון משום צף כד סלק להכא אתא לקמיה דרבי אמר ליה יאות אמר לך כי ימצא לא כי ימצאו לא מסתברא דלאו באדמה לא צף על פני המים בשדה לא טמון בגל ותני דבית רבי כן מחלפא שיטתון דרבנין תמן אינון אמרין פרט לטמון וכא אינון אמרין לרבות את הטמון תמן שדך בגלוי פרט לטמון וקצירך בגלוי פרט לטמון מיעוט אחר מיעוט לרבו' את הטמון ברם הכא באדמ' לא צף על פני המים נמצא סמוך לכפר אני או' סרקיים הרגו הוי לעי' שיש בה גוי' אני או' גוים הרגוהו או לעי' שאין בה ב"ד לא היו מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד דכתי' ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו' מה טעמא דרבנין דכתי' והית' העיר הקרובה אל החלל מה טעמא דר' אלעז' דכתי' ומדדו את הערי' אשר סביבו' החלל ערי מקלט מה הן אין תימר למחלוקת ניתנו מביאות עגלה ערופה אין תימר לבית דירה ניתנו אינן מביאות עגלה ערופה
ג ומאיין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטיבורו רבי עקיבה אומר מחוטמו רבי אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו הלכה ג' ומאיין היו מודדין רבי אליעזר אומר מטיבורו ממקום שהוולד נוצר רבי עקיבה אומר מחוטמו ממקום הכרת פנים ואתייא כיי דמר רב יהודה בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם אמר ר' חייה בר בא מאן דבעי דלא מתחכמה יהב סיפלני על נחיריה והוא לא מתחכם כהדא ביומוי דארסקינס מלכא הוון צפוראי מתבעיין והוון יהבין סיפליני על נחיריהון ולא מתחכמין ובסופא איתמר עליהון לישן ביש ואתצידון כולהון מן בידא ר' אליעזר בן יעקב אומר ממקום שנעשה חלל מצוארו מה טעמא רבי סימון בשם רבי יהושע לתת אותה על צוארי חללי רשעים
ד נמצא ראשו במקום אחד וגופו במקום אחר מוליכין הראש אצל הגוף דברי רבי אליעזר רבי עקיבה אומר הגוף אצל הראש הלכה ד' אמר רבי לעזר לקבורה נחלקו רבי שמואל בשם רבי יונתן מה פליגין כשהיה הראש מלמעלן והגוף מלמטן אבל אם היה הראש מלמטן והגוף מלמעלן כל עמא מודיי שמוליכין את הראש אצל הגוף היה מנדרן מיכן ומיכן אנא אמר רישא אזל לחד אתר וגופא אזל לחד אתר או הראש הזה אין לו גוף או הגוף הזה אין לו ראש היה שוה כל מקום שדרכו ליתזו גוף אחד הוא ואם לאו הראש הזה אין לו גוף והגוף הזה אין לו ראש
ה נפטרו זקני ירושלם והלכו להם וזקני אותה העיר מביאין עגלת בקר אשר לא עובד בה אשר לא משכה בעול ואין המום פוסל בה ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אף על פי שאין איתן כשר עורפין אותה בקופיץ מאחריה ומקומה אסור מלזרוע ומלעדר ומותר לסרוק שם פשתן ולנקות אבנים הלכה ה' אשר לא עבד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת רבי יונה פתר מתניתא אשר לא עובד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא והוא שימשוך רבי יוסי פתר מתניתא לדעת אפי' לא משך ושלא לדעת והוא שימשוך ואתייא דר' יונה כר' ישמעאל ודרבי יוסי כרבנן דרבי יונה כרבי ישמעאל דרבי ישמעאל אמר כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד נעקר מכללו והרי הוא בחידושו לפום כך צרך מימר אשר לא עובד בה לדעת אשר לא משכה בעול בין לדעת בין שלא לדעת והוא שימשוך ודרבי יוסי כרבנן דרבנין אמרין הרי הוא בכללו והרי הוא בחידושו לפום כן צרך מימר לדעת אפילו לא משך ושלא לדעת והוא שימשוך כמה ימשוך רבי אומר כמלואו רבי יוסי בי רבי יודה אומר שלש אצבעות רבי סימון בשם רבי יוסי בן נהוראי מלוא העול לרחבו רבי בון בר חייה בעא קומי רבי זעירא אשר לא עבד בה כלל אשר לא משכה בעול פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמ' ליה אילו הוה כתיב אשר לא עובדה ואשר לא משכה יאות ליה כתיב אלא אשר לא עובד בה אין כאן כלל ופרט אלא ריבויין עול עול לגזירה שוה מה עול האמור בעגלה עשה בה שאר כל העבודות כעול אף עול האמור בפרה נעשה בה שאר כל העבודות כעול מה עול האמור בעגלה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת אף עול האמור בפרה עבודה פוסלת בה בין לדעת בין שלא לדעת מה עול האמו' בפרה העול פוסל בה אף עול האמור בעגלה העול פוסל בה אי מה עול האמור בפרה המומין פוסלין בה אף עול האמור בעגלה המומין פוסלין בה תלמוד לומר אשר אין בה מום המומין פוסלין בפרה אין המומין פוסלין בעגלה ואמר אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת בפרה הכא אשר לא עבד בה בה עבודה פוסלת אין עבודה פוסלת בפרה אית לך מימר תמן אשר אין בה מום בה המומין פוסלין אין המומין פוסלין במוקדשין מחוסרי איברין מהו שיפסלו בה אפילו בקרבנות בני נח אינם לא כן אמר רבי יסא פשט רבי לעזר לחברייא ומכל החי מכל בשר שלימין באיבריהן תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהן למזבח רבי חונה בשם רבי ירמיה מכיון דאת אמר כפרה כתיב בה כקדשים כמי שיש מהן למזבח טריפה מהו שתיפסל בה מכיון דאת אמר יש מהן למזבח טריפה פוסלת בה בהי פשיטא לך שהטריפה פוסלת בה היתה רגלה קלוטה כשל חמור מה את עבד לה כמחוסרת אבר או כבעלת מום אין תעבדינה כמחוסרת אבר כשירה אין תעבדינה כבעלת מום פסולה דמה מהו שיכשיר מן מה דתני רבי חייה דמה טמא דמה מכשיר חד סב שאל לרבנין דקיסרין עריפתה מהו שתטהר טריפתה מטומאתה אמרין ליה ולאו מתניתא השוחט ונמצא טריפה אמר לון מה אנן בעיין טריפה ואתון מייתו ליה שחוטה אמרון ליה לא כן אמר רבי ינאי דברי ר' מאיר אפילו טריפה חייב ואמר לון ומן הדא דרבי ינאי אתון מגיבין לי איתן כשמועו קשה איתן מושבך ושים בסלע קינך אף על פי שאין איתן כשר ודכוותה אף על פי שאין הנחל כשר תני רבי שמעון בן יוחי הורידו והורידו אף על פי שאין נחל דהדא רבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכא תמן דאמר רבי יוחנן כל אילין דרבי שמעון בן יוחי מן אילין דהכן אכן יחידין אינון ולא סמכין עליהון וצריך לערוף בה שנים או רוב שנים נישמעינה מן הדא דאמר רבי זעירא רב יהודה בשם שמואל עד מקו' שהצואר כשר לשחיטה כנגדו העורף כשר למליקה וכן הוא אמר אכן תמן תנינן יש חורש תלם אחד וחייב עליו משום שמונה לאוין רבי הושעיה בעי ניתני החורש מקום עריפתה של עגלה הרי תשעה אמרין חבריא קומי רבי יוסי תיפתר לשעבר אמר לון מה דאית לה לשעבר כל שכן לבא מקום גיסתה ותפיסתה הרי אילו אסורין וכמה היא תפיסתה ארבע אמו' רבי אומר אומר אני שתפיסתה חמשים אמה רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון אשר לא יעבד בו כלל ולא יזרע פרט כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט אמר ליה אילו הוה כתיב אשר לא יעבד בו אשר לא יזרע יאות לית כתיב אלא אשר לא יעבד בו כי הא דמר ר' זעיר' אין כאן כלל ופרט אלא ריבוין
ו זקני אותה העיר רוחצין ידיהם במים במקום עריפתה של עגלה ואומרי' ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו' וכי עלת על לבינו שבית דין שופכי דמים הן אלא שלא בא לידינו ופטרנוהו לא ראינוהו והנחנוהו ו' הכהנים אומרים כפר לעמך ישראל אשר פדית יי' ולא היו צריכין לומר ונכפר להם הדם אלא רוח הקודש מבשרתן אימתי שתעשו ככה הדם מתכפר לכם נמצא ההורג עד שלא תיערף העגלה תצא ותרעה בעדר משנערפה תיקבר במקומה שעל ספק באה מתחילתה כיפרה ספיקה והלכה לה נערפה העגלה ואח"כ נמצא ההורג הרי זה ייהרג הלכה ו' רבנין דהכא פתרין קרייה בהורג ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג רבנין דהכא פתרין קרייא בהורג שלא בא על ידינו ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו והנחנוהו ועימעמנו על דינו ורבנין דתמן פתרין קרייא בנהרג ולא בא על ידינו ופטרנוהו בלא הלוייה ולא ראינוהו והנחנוהו בלא פרנסה הלכה ז' והזקינים רוחצין את ידיהן במים על מקום עריפתה של עגלה ואומר ידינו לא שפכו את הדם הזה וגו' והכהנים אומרי' כפר לעמך ישראל ורוח הקודש אומרת ונכפר להם הדם שלשה מקריות נאמרו בעניין אחד מה שאמר זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה עד כאן אמרה תמר ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני כי על כן לא נתתיה לשלה בני עד כאן אמ' יהודה ורוח הקודש אמר' ולא יסף עוד לדעתה ג' מקריו' נאמרו בעניין אחד מה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומ' ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו וגם זבת חלב ודבש היא וזה פירייה עד כאן אמר יהושע אפס כי עז העם היושב בארץ והערי' בצורו' גדולות מאד וגם ילידי הענק ראינו שם עד כאן אמרו המרגלי' ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה עד כאן אמ' כלב שלש מקריו' נאמרו בענין אחד מה שאמ' זה לא אמר זה ומה שאמר זה לא אמר זה כיוצא בדבר אתה אומר בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא וגומ' עד כאן אמרה אמו של סיסרא חכמו' שרותיה תענינה הלא ימצאו יחלקו שלל אמרו כלותיה ורוח הקודש אומרת כן יאבדו כל אויביך יי' אמר רבי פינחס כדיי היא שתכפר עד יציאת מצרים אמר ר' ינאי דברי רבי מאיר אפילו ערפה חייב רבי יעקב בר אחא רבי אמי בשם ר' שמעון בן לקיש דברי רבי מאיר אפילו ערפה פטור אמר רבי ינאי שמעתי לה גבול מאימתי היא נאסרת והורידו משעת הורדה אמר רבי אילא לפוטרה משום אותו ואת בנו כרבי שמעון אמר רבי שמואל בר רב יצחק עד שהיא בחיים היא קדושה מתניתא אמרה כן תצא ותרעה בעדר מהו תצא תצא מקדושתה אמר רבי מתניא ויאות מה כתיב ונכפר להם הדם ושתק אלא אפילו כן ואתה תבער הדם הנקי מקרבך
ז עד אחד אומר ראיתי את ההורג ועד אחד אומר לא ראיתי אשה אומרת ראיתי ואשה אומרת לא ראיתי היו עורפין עד אומר ראיתי ושנים אומרים לא ראינו היו עורפין שנים אומרים ראינו ועד אומר לא ראיתי לא היו עורפין הלכה ז' גידול בר בנימן בשם רב כל מקום שהכשירו עדות האשה כאיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש מתניתין עד אומר ראיתי את ההורג אשה אמרה לא ראיתה אשה אמרה ראיתי ועד אומר לא ראיתה כדתני בשם ר' נחמיה הולכין אחר רוב הדיעות היך עבידא שתים נשים ואיש אחד עשו אותן כשני עדים ועד אחד הדא דאת אמר באשה ונשים אבל אם היו מאה נשים ועד אחד בעד אינון
ח משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה משבא אלעזר בן דינאי ותחינה בן פרישה היה נקרא חזרו לקרותו בן הרוצחן בן הרוצחן בריה קטולה
ט משרבו המנאפין פסקו המים המאררים ורבן יוחנן בן זכיי הפסיקן שנאמר לא אפקוד על בנותיהם כי תזנינה וגו' הלכה ט' דכתיב כי הם עם הזונות יפרדו וכתיב והיתה האשה לאלה בקרב עמה בזמן שעמה שלום לא בזמן שעמה פרוצים ונקה האיש מעון אימתי האשה נושא את עוונה בזמן שהאיש נקי מעון
י משמת יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם בטלו האשכולות שנ' אין אשכול לאכול בכורה אותה נפשי הלכה י' ולא עמד אשכול עד שעמד רבי עקיבה וכל הזוגות לא היו אשכולות אלא אילו שימשו פרנסות ואלו לא שמשו פרנסות תני כל הזוגות שעמדו משמת משה ועד שעמד יוסי בן יועזר איש צרידה ויוסף בן יוחנן איש ירושלם איפשר ליתן בהן דופי עד שעמד רבי יהודה בן בבא איפשר ליתן בהן דופי אמרו על רבי יהודה בן בבא שהיו כל מעשיו לשום שמים אלא שגידל בהמה דקה וכך היה מעשה פעם אחת חלה ונכנסו הרופאים אצלו לבקרו אמרו לו אין לך רפואה אלא חלב רותח שהיה גונח מה עשה לקח עז וקשרה לכרעי מיטתו והיה יונק ממנה חלב רותח בשעה שהיה גונח וכשביקשו חכמים להיכנס אצלו אמרו היאך אנו יכולין להיכנס והליסטים עמו בבית ובשעת מיתתו אמר אין בידי עון אלא זה שעברתי על דברי חביריי וכשמת דיקדקו חכמים על כל מעשיו ולא מצאו בידו אלא עון אותה העז בלבד אמר רבי שמעון שזורי של בית אבא היו בעלי בתים בגליל ולמה חרבו שהיו דנין דיני ממונות באחד ומגדלין בהמה דקה וכך היה חורש אחד היה לנו סמוך לעיר והיתה השדה בינינו ובינה והיתה הצאן נכנסת ויוצאה והדרך עליה
יא יא' יוחנן כהן גדול העביר את הודיית המעשר אף הוא ביטל את המעוררין ואת הנוקפין ועד ימיו היה פטיש מכה בירושלם ובימיו אין אדם צריך לשאול על הדמיי הלכה יא' ר' ירמיה ר' חייה בשם ר"ש בן לקיש מתניתא משנחשדו להיות נותנין מעשר לכהונה הדא מסייע ליה לר' יוחנן בחדא ופליגא עליה בחדא דתנינן תמן ובת כהן ללוי לא תאכל לא יאכלו לא בתרומה ולא במעשר ניחא בתרומה לא תאכל במעשר מה נפשך כהנת היא תאכל לוייה היא תאכל רבי אילא בשם רבי יוחנן כמאן דמר אין נותנין מעשר לכהונה הוי דו אמר נותנין מעשר לכהונה מסייעא ליה דו אמר כולן לשבח דאמר רבי יוחנן יוחנן כהן גדול שלח ובדק בכל ערי ישראל ומצאן שלא היו מפרישין אלא תרומה גדולה בלבד אבל מעשר ראשון ומעש' שני מהן היו מפרישין ומהן לא היו מפרישין אמר הואיל ומעשר ראשון בעון מיתה ומעשר שני בעון טבל יהא אדם קורא שם לתרומה ולתרומת מעשר ונותנן לכהן ומעשר שני מחללו על המעו' והשאר מעש' שני שהמוציא מחבירו עליו הראייה ויתזרה אמר רבי אילא כעס הוא לפני המקום מי שהוא אומר עשיתי והוא לא עשה מעתה מי שהוא מפריש יתזרה ומי שאינו מפריש לא יתזר' כהדא דתני עד השקיפה היו אומרי' קול נמוך מיכן ואילך היו אומרי' קול גבוה את המעוררין אותן שהיו אומרי' עורה למה תישן יי' וגו' וכי יש שינה לפני המקום והלא כבר נאמר הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל מה תלמוד לומר ויקץ כישן יי' אלא כביכול כאילו יש לפניו שינה בשע' שישראל בצרה ואומות העולם ברווחה וכן הוא אומר ובהמרותם תלן עיני את הנוקפין אותן שהיו מכין על גבי העגל בין קרניו אמר להן יוחנן כהן גדול עד מתי אתם מאכילין את המזבח נבילות ועמד ועשה להן טבעות אמר רבי בא בשם רבי יוחנן טבעות עשה להן רחבות מלמטן וצרות מלמעלן עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד תחילת ימיו ובימיו אין צריך לשאול על הדמאי שהעמיד זוגות מילתיה דרבי יהושע בן לוי אמרה מהן לגנאי ומהן לשבח דאמר רבי יוסי בשם רבי תנחום רבי חייה בשם רבי יהושע בן לוי בראשונה היה מעשר נעשה לשלשה חלקים שליש למכרי כהונה ולוייה ושליש לאוצר ושליש לעניים ולחבירי' שהיו בירושלם א"ר יוסי בי ר' בון מאן דהוה סלק למידון בירושלם עד תלת איגרן הוה יהיב מדיליה מיכן ואילך משל אוצר משבא אלעזר בן פחורה ויהודה בן פכורה היו נוטלין אותן בזרוע והיתה ספיקה בידו למחות ולא מיחה והעביר הודיית המעשר וזו לגנאי את המעוררין לשבח ואת הנוקפין לשבח עד ימיו היה פטיש מכה בירושלם עד תחילת ימיו רבי חסידה שאל לרבי חזקיה לא מסתברא עד סוף ימיו אמר ליה אף אנא סבר כן דמאי רבי יוסי בשם רבי אבהו רבי חזקיה בשם רבי יודה בן פזי דמאי דמי תקין ומי לא תקין
יב יב' משבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתאות שנאמר בשיר לא ישתו יין הלכה יב' אבא בר רב ירמיה אמר זקינים משער שבתו וגו' אמר רב חסדא בראשונה היתה אימת סנהדרין עליהן ולא היו אומר' דברי נבלה בשיר אבל עכשיו שאין אימת סנהדרין עליהן הן אומרי' דברי נבלה בשיר בראשונה לא היו נפרעין אלא מאותו האיש בלבד אבל עכשיו נפרעין ממנו וממשפחתו אמר רבי יוסי בי רבי בון בשם רב חונה בראשונה כל צרה שהייתה באה על הציבור היו פוסקין שמחה כנגדה ומשבטלה סנהדרין בטל השיר מבית המשתיות משבטלו אילו ואילו שבת משוש לבינו נהפך לאבל מחולנו וכי מה היתה סנהדרין גדולה מועלת אלא לפי שנאמר ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם מן האיש ההוא בתתו מזרעו למולך לבלתי המית אותו בכל מיתה שירצו משלו משל למה הדבר דומה לאחד שקילקל בעיר מסרו לבעל האגמון וחבשו והיה קשה מבעל האגמון מסרו לבעל הזמור' וחבשו והיה קשה מבעל הזמור' מסרו לבעל הרצועה וסטרו והיה קשה מבעל הרצועה מסרו לשלטון והחזירו לקמין כך צרות האחרונו' משכחות את הראשונות
יג יג' משמתו נביאים הראשונים בטלו אורים ותומים משחרב בית המקדש בטל השמיר ונופת צופים ופסקו אנשי אמונה שנאמר הושיעה יי' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם הלכה יג' הלכה יד' משמתו נביאים הראשוני' פסקו אורים ותומי' ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן זה שמואל ודוד ר' בא בר כהנא בשם רב זה גד ונתן ר' ירמיה ר' שמואל בר יצחק בשם רב זה ירמיה וברוך מילתיה דר' יהושע בן לוי אמרה זה ירמיה וברוך דא"ר יהושע בן לוי ויהי לדרוש אלהים בימי זכריהו המבין ביראת אלהים מאן קם מבתריה ירמיה וברוך משמתו נביאים האחרוני' חגי זכריה ומלאכי פסקה מהן רוח הקודש אף על פי כן משתמשין היו בבת קול מעשה ששמע שמעון הצדיק בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואמר נהרג גייס גוליקס ובטלו גזירותיו מעשה שיצאו נערים להלחם באנטוכיא ושמע יוחנן כהן גדול בת קול יוצא מבית קודש הקדשים ואומרת נצחו טלייא דאגחו קרבא באנטוכיא וכתבו אותה העת ונתנו בו זמן וכיוונו שבאותה שעה היתה מעשה שנכנסו זקינים אצל בית גדיא ביריחו ויצתה בת קול ואמרה להן יש ביניכם אדם אחד ראוי לרוח הקודש אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניהן בהילל הזקן וכשמת היו אומרי' עליו הוי עניו חסיד תלמידו של עזרא ושוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם אחד ראוי לרוח הקוד' אלא שאין הדור כדיי ונתנו עיניה' בשמואל הקטן ולמה נקרא שמו קטן לפי שהוא מקטין עצמו ויש אומרים לפי שמעט היה קטן משמואל הרמתי וכשמת היו אומרי' עליו הוי עניו חסיד תלמידו של הלל הזקן ובשעת מיתתו אמר שמעון וישמעאל לחרבא ושאר כל עמא לביזה ועקין סגיאין יהויין ובלשון ארמית אמרן ולא ידעו מה אמר ועל רבי יהודה בן בבא התקינו שיהו אומרים הוי עניו חסיד אלא שנטרפה השעה תני אמר רבי יודה מה טיבו של שמיר הזה ביריה היא מששת ימי בראשית וכיון שהיו מראין אותו לאבנים היו מתפתחות לפניו כלווחין של פינקס ובו בנה שלמה בית העולמים הדא היא דכתיב והבית בהבנותו אבן שלימה מסע נבנה ומקבות והגרזן וכל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו ר' נחמיה או' מגוררות היו הדא היא דכתיב כל אלה אבנים יקרות במידות גזית מגוררות במגירה מבית ומחוץ אמור מעתה מבפנים לא היה עושה להן כלום אלא מתקן מבחוץ ומכניס לפנים ר' או' נראין דברי רבי יודה באבני בית המקדש ודברי רבי נחמיה באבני ביתו של שלמה ואין כל דבר יכול לעמוד בו אפילו נתון על גבי האבן או לתוך טס של מתכת מיד היה בוקע ויורד מה היו עושין לו להעמידו היו כורכין אותו מוכין של צמר ונותנין אותו לתוך טני של אבר מלא סובין של שעורים הדא היא דכתיב המבליג שוד על עז ונופת צופים אמ' רבי לעזר דבש הבא בצפייה א"ר יוסי בי רבי חנינה סולת צפה על גבי נפה לושה בדבש וחמאה א"ר יונתן יפה סיפסוף שאכלנו בנערותינו מפנקרסין שאכלנו בזקנותינו דביומוי אישתני עלמ' א"ר חייה בר בא סאה ארבלית היתה מוציאה סאת סולת סאה קמח סאה קיבר סאה מורסן סאה סובין וכדון אפילו חדא על חדא לא קיימא ופסקו אנשי אמנה אמר רבי זעירא אנשי אמנה תורה כהדא חד רבי הוה קרי ליה לאחוה בצור והוון צווחין בפרגמטיא והוה אמר לית אנא מבטלה ענתי אין חמי למיתי מיתי הוא
יד י"ד רבן שמעון בן גמליאל או' משום רבי יהושע מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה ולא ירד טל לברכה וניטל טעם הפירות רבי יוסי אומר אף ניטל שומן הפירות טו' רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הריח המעשרות נטלו את שומן הדגן הזנות והכשפים כילו את הכל הלכה טו' כתיב ואל זועם בכל יום אמר רבי זעירא ראשונה ראשונה מתקיימת מי מבטל ר' אבין בשם רבי אחה ברכת כהנים מבטלת אמר רבן שמעון בן גמליאל תדע לך שנתאררו הטללים בראשונה עיר שטלליה מרובין פירותיה מרובין אבל עכשיו עיר שטלליה מרובין פירות מועטין בראשונה היה הטל יורד על הקש ועל התבן והם מלביני' אבל עכשיו יורד על התבן והקש והן משחירין תני רבי שמעון בן אלעזר אומר הטהרה נטלה את הטעם ואת הריח מעשרות נטלו את שומן הדגן וממי ניטל יותר אמר רבי לוי בר חיתא נשמעינה מן הדא מהיותם בא אל ערימת עשרים והיתה עשרה בא אל היקב לחשוף חמשים פורה והיתה עשרי' וחמשה אין כתיב כאן אלא והיתה עשרים וחכמים אומרים הזנות והכשפים כילו את הכל
טו יו' בפולמוס של אספסיינוס גזרו על עטרות חתנים ועל האירוס בפולמוס של טיטוס גזרו על עטרות כלות ושלא ילמד אדם את בנו יוונית בפולמוס האחרון גזרו שלא תצא כלה באפיריון בתוך העיר ורבותינו התירו שתצא כלה באפיריון בתוך העיר הלכה יו' נפלה עטרת ראשינו אילו הן עטרות חתנים זו זהורית המוזהבת רבי בא בשם רב של מלח ושל גפרית רב ירמיה בשם רב של מלח ושל זית רב נחמן בר יעקב אמר אפילו דחילפי רב ירמיה שיבשב ולבש עטרה של זית שמע שמואל ואמר נייח ליה אילו איתרים רישיה ולא עבד כן והוות כן כשגגה שיצא מלפני השליט אילו הן חופות חתנים סדינים מצויירין וסהרוני זהב תלויין בהם תני אבל עושה הוא אפיפיירות ותולה בהן כל מין שירצה מתניתא ועל האירוס רסיסה אילו הן עטרות כלות זו עיר של זהב ר' עקיב' עשה לאשתו עיר של זהב וקניאת בה איתתיה דרבן גמליאל אמר לה מה הוית עבדת היך מה דהוות עבדה דהוות מזבנה קליעתא דשערה ויהבה ליה והוא לעי באוריתא שאלו רבי יהוש' מהו שילמד אדם את בנו יוונית אמר להן ילמדינו בשעה שאינה לא יום ולא לילה דכתיב והגית בו יומם ולילה מעתה אסור לאדם ללמד את בנו אומנות בגין דכתיב והגית בו יומם ולילה והתני רבי ישמעאל ובחרת בחיים זו אומנות רבי בא בריה דרבי חייה בר בא בשם ר' יוחנן מפני המסורות ר' אבהו בשם ר' יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית מפני שהיא תכשיט לה שמע שמעון בר בא ואמ' בגין דר' אבהו בעי מילף ברתיה הוא תלי לה בר' יוחנן יבוא עליו אם לא שמעתיה מר' יוחנן מי מתיר את הראשונו' א"ר יוסי בי רבי בון מי שהוא מתיר את אילו הוא מתיר את אילו כהדא ריש גלותא שלח שאל לרב חסדאי מהו הדין דכתיב כה אמר יי' הסיר המצנפת והרים העטרה א"ל הוסרה מצנפת הורמה העטרה שמע ר' יוחנן ואמ' הוא חסד ומילוי חסד
טז י"ז משמת רבן יוחנן בן זכיי בטל זיו החכמה משמת רבן גמליאל הזקן בטל כבוד תורה ומתה טהרה ופרישות משמת ישמעאל בן פיאבי בטל זיו הכהונה משמת רבי בטלה ענוה ויראת חט משמת רבי מאיר בטלו מושלי משלים משמת רבי עקיבה פסקו הדרשנין משמת בן עזאי פסקו השקדנים משמת בן זומא פסקו התלמידים משמת רבי יהושע פסקה טובה מן העולם משמת רבי אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת רבן גמליאל בא גוביי ורבו צרות משמת רבי חנינא בן דוסא ויוסי בן קיטונתא פסקה החסידות ולמה נקרא שמו יוסי בן קיטונתא שהיה תמציתן של חסידים רבי פינחס בן יאיר אומר משחרב בית המקדש בושו חברים ובני חורין וחפו ראשם ונדלדלו אנשי מעשה וגברו בעלי זרוע ובעל לשון ואין דורש ואין מבקש ואין שואל על מי לנו להשען על אבינו שבשמים ר' אליעזר הגדול או' מיום שחרב בית המקד' שרו חכימיא למהוי כספריא וספריא כחזנא וחזנא כעמא דארעא ועמא דארעא אזלה ודלדלה ואין שואל ואין מבקש על מי יש להשען על אבינו שבשמים בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פרייה והיין ביוקר והמלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקני' ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים הלכה יז' משמת רבי אליעזר נגנז ספר החכמה משמת ר' יהושע פסקו עצות טובות ומחשבות טובות מישר' משמת רבי עקיבה פסקו מעיינות חכמה משמת ר' אלעזר בן עזריה פסק העושר מן החכמים משמת ר' יוסי פסקה הבינה משמת בן עזאי פסקו השקדני' משמת בן זומא פסקו הדרשנין משמת ר' חנינ' בן דוסא פסקו אנשי המעשה משמת ר' יוסי חסידא ור' יוסי קטונתא פסקו אנשי חסידות ולמה נקרא קטונת' שהיה תמציתן של צדיקים ושל חסידים משמת רשב"ג בא גוביי ורבו הצרות משמת רבי הוכפלו הצרות ר' בר יעקב אידי בשם רבי יהושע בן לוי רבן יוחנן בן זכאי מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לחזקיה מלך יהודה רבי ליעזר תלמידיה מי דמיך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא לרבן יוחנן בן זכאי ואית דאמרין מן דחמא רביה חמא חד מן אילין דבית פזי הוון בעי מחתנתיה לניסיותיה ולא הוה מקבל אמר דלא יהוון בהתון מי דמך פקיד ואמר פנו חצר מפני הטומאה והתקינו כסא ליהושפט מלך יהודה אמרו יבוא זה שרץ אחר הכבוד אחר זה שברח מן הכבוד ר' יעקב בר אידי בשם רבי יהושע בן לוי מעשה שנכנסו זקינים לעליית בית גדיא ביריחו ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראוין לרוח הקודש והלל הזקן אחד מהן ונתנו עיניהן בשמואל הקטן ושוב נכנסו זקינים לעלייה ביבנה ויצאת בת קול ואמרה להן יש ביניכם שנים ראויין לרוח הקודש ושמואל הקטן אחד מהן ונתנו עיניהן ברבי אליעזר בן הורקנוס והיו שמחין שהסכימה דעתן לדעת המקום הדרן עלך עגלה ערופה וכולא מסכתא דסוטה ברחמי שמייא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.