א בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהן ארבעה פעמים ביום בשחרית ובמוסף ובמנחה ובנעילת שערים בתעניות ובמעמדות וביום הכיפורי' בשלשה פרקים כו' את שמע מינה תלת את שמע מינה שמתענין במעמדות ושמתפללים ארבע ואין נשיאת כפים בלילה אלא ביום וישא את כפיו ואל יתפלל מצאנו תפילה בלא נשיאת כפים ולא מצאנו נשיאת כפים בלא תפילה תני זו דברי רבי מאיר רבי זעורה בשם רבי יוחנן בעירובין ובתענית ציבור נהגו הכל כרבי מאיר רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוחנן אף במגילת אסתר נהגו הכל כר"מ רבי זעורה רבי חייה ר' יהושע בן לוי בשם בר פדיה מפני מה סמך הכתוב פרשת נזיר לנשיאת כפים ללמדך כשם שהנזיר אסור ביין כך נשיאת כפים אסורה ביין אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגין אף נשיאות כפים אסורה בחרצנים ובזוגין רבי יונה אמר איתפלגון יושוע בר גזורה ורבי זעורה חד ילף לה מן הנזיר וחד ילף לה מן השירות ולא ידעין מאן ילף לה מן הנזיר ומאן ילף לה מן השירות מאן דילף מן הנזיר אי מה הנזיר אסור בחרצנים ובזוגים אף נשיאות כפים אסור בחרצנים ובזוגין ומאן דיליף לה מן השירות אי מה השירות אסור בבעלי מומין אף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין והא תני אם היה דש בעירו מותר כהדא רבי נפתלי הוות אצבעתיה עקומה אתא שאל לרבי מנא אמר ליה מכיון שאתה דש בעירך מותר רב חונה מעבר זלדקן והא תני אם היה דש בעירו מותר אמר רבי מנא ריגלא הוות בגין שלא יהו אומרין ראינו קטן נושא את כפיו אמר רבי יוסה זאת אומרת שאסור להסתכל בכהנים בשעה שהן מברכין אמר רבי חגיי כלום אמרו אין מסתכלין לא מפני הסיע דעת משה דאנא מסתכלנא ולא מסעה דעתי מניין לנשיאות כפים כה תברכו את בני ישראל עד כאן בשחרית במוסף וישא אהרן את ידיו אל העם המקרא הזה מסורס הוא והלא לא צריך לומר אלא וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים ואחר כך וישא אהרן את ידיו וגו' אלא מלמד שבירידתו למזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ויברכם בעמידה יכול שלא בעמידה תלמוד לומר כי בם בחר יי' אלהיך לשרתו ולברך בשמו מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה וכן הוא אומר ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם וגו' בדורו של חזקיה שהיו יגיעים בתורה הכתוב מדבר אבל בדורות אחרים שהיו עובדים עבודה זרה מהו אומר ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם ויברכם ברכה סתומה אבל לא שמענו אי זו היא עד שבא הכתוב ופירשה יברכך יי' וישמרך יאר יי' פניו אליך ויחנך ישא יי' פניו אליך וישם לך שלום ומניין לנעילה אמר רבי לוי גם כי תרבו תפילה אינני שומע מיכן שכל המרבה בתפילה נענה מחלפה שיטתיה דרבי לוי תמן אמר רבי אבא בריה דר' פפי רבי יהושע דסיכני בשם רבי לוי בכל עצב יהיה מותר ודבר שפתים אך למחסו' חנה על ידי שריבת בתפילתה קיצרה בימיו של שמואל שאמרה וישב שם עד עולם והלא אין עולם של לוי אלא חמשים שנה דכתיב ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה והיי דילון חמשין ותרתיי אמר ר' יוסי בי ר' בון ושתי' שגמלתו וכא הוא אמר הכין כאן ביחיד כאן בציבור רבי חייה בשם רבי יוחנן רבי שמעון בן חלפותה בשם רבי מאיר והיה כי הרבתה להתפלל מיכן שכל המרבה להתפלל נענה עד אימתי היא נעילה רבנן דקיסרין אמרין איתפלגון רב ורבי יוחנן רב אמר בנעילת שערי שמים רבי יוחנן בנעילת שערי היכל אמר רבי יודן ענתונדריא מתניתא מסייעא לרבי יוחנן בשלשה פרקים הכהנים נושאין את כפיהם ארבעה פעמים ביום בשחרית במוסף במנחה בנעילת שערי' אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום אחוה דאימיה דרב אדא הוה צייר גולתיה דרב בצומא רבא אמר ליה כד תיחמי שימשא בריש דיקלי את יהב לי גולתי דניצלי נעילת שערים מחלפה שיטתיה דרב תמן הוא אמר בנעילת שערי שמים וכא הוא אמר בנעילת שערי היכל אמ' רבי מתניה על ידי דהוה מאריך בצלותיה סגין הוה מגיע סמוך לנעילת שערי שמים נעילה מהו שתפטור את של ערב רבי בא רב חונה בשם רב נעילה פוטרת של ערב אמר רבי בא לרב חונה ואיכן הוא מזכיר של אבדלה אמר רבי יונה לרבי בא והיאך יהו שבע פוטרות שמונה עשרה אמר ליה ולא כבר איתתבת אמר ליה ובגין דאיתתבת תיבטל אמר רבי יוסה מה דקשי רבי בא קשי יאות מה דקשי ר' יונה לא קשי יאות קל היקילו עליו מפני תעניתו שיהו שבע פוטרות שמונה עשרה ר' בא בר ממל אמר לחברייא מריי מן כולכון שמעית שאין נעילה פוטרת של ערב רבי סימון בשם רבי לוי אין נעילה פוטרת של ערב אמר רבי יוסי בי רבי בון ותני רבי חייה כן בכל יום אדם מתפלל שמונה עשרה במוצאי שבת ובמוצאי יום הכיפורים ובמוצאי תענית ציבור רבי יצחק בר נחמן בשם רבי יהושע בן לוי יום הכיפורים שחל להיות בשבת אף על פי שאין נעילה בשבת מזכיר של שבת בנעילה רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי שבת שחלה להיות בחנוכה אף על פי שאין מוסף בחנוכ' מזכיר של חנוכה במוסף אוספון עלה ראש חדש שחל להיות בתענית אף על פי שאין נעילה בראש חדש מזכיר של ראש חדש בנעילה ראש חדש ותענית איכן הוא מזכיר של ראש חדש רבי זעורה אמר בהודייה רבי בא בר ממל אמר בעבודה רבי אבונה אומרה ברכה רביעית אמר רבי בא מה מצאנו בכל מקום אומרה ברכה רביעית אף כאן ברכה רביעית ונפק עובדא כהדא דרבי בא במה קורין רבי יוסי אומר קורין ברכות וקללות אמר לון רבי מנא בגין ומדעתון די תעניתא רביעין על מעיהון ולא ידעין די תעניתא אמר ליה להודיעך שקורין ברכות וקללות רבי יודן קפודקייא אמר קומי רבי יוסה בשם רבי יודה בר פזי קורין בראש חדש קם רבי יוסה עם רבי יודה בר פפי א"ל אתה שמעת מן אבוך הדא מילתא אמר ליה אבא לא אמר כן אלא בעייני טב על ידי דאינון ידעין דהוא ריש ירחא קורין בראש חדש ושאר כל המקומות קורין ברכות וקללות ירמיה ספרא שאיל לרב ירמיה ראש חדש שחל להיות בשבת במה קורין א"ל קורין בראש חדש אמר רבי חלבו קומי רבי אימי מתניתא אמרה כן לכל מפסיקין לראשי חדשים לחנוכה ולפורים יצחק סחורה שאל לרבי יצחק ראש חדש שחל להיות בחנוכה במה קורין אמר ליה קורין שלשה בראש חדש ואחד בחנוכה ר' פינחס ר' סימון רבי אבא בר זמינא מטי בה בשם רבי אבודמא דחיפה קורין שלשה בחנוכה ואחד בראש חדש להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש בר שלמיא ספרא שאל לרבי מנא הגע עצמך שחל ראש חדש של חנוכה להיות בשבת ולא שבעה קרויין אינון אית לך מימר שלא בא הרביעי אלא מחמת ראש חדש אמר ליה והדא שאילתיה דספר רבי מפקד לאבא דו אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קאים רבי חיה בר בא מפקיד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים אמר רבי חנינה משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של לילי שבת בערב שבת אמר רבי אימי ר' יוחנן פליג ולא הוה צריך מתפלגה למה שכן מוסיפין מחול על קודש ועוד דסלקון חמרייא מן ערב לציפורין ואמרון כבר שבת רבי חנינה בן דוסא בעירו והיידא אמר דאמר רבי חנינא משכני רבי ישמעאל בי רבי יוסי אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן נתפלל אבא של מוצאי שבת בשבת ואפילו עלה לא הוה צריך מתפלגה דר' מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דיצלי יצלי דרמשא עד יומא קיים רבי חייה בר' בא מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים דבית רבי ינאי אמרין עלה אדם למיטתו אין מטריחין עליו שירד אמר רבי זעורה כל זמן דהוינא עבד כן הוינא מתפחד בלילייא לית לך אלא כהדא דרבי מפקד לאבדן אמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים רבי חייה בר בא מפקד לאמוריה אכריז קומיהון מאן דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים אמר רבי יעקב בר אחא ותניי תמן תפילת הערב מהו רבן גמליאל אומר חובה רבי יהושע אומר רשות אמר רבי חיננא אתיין אילין פלוגוותא כהינין פלוגוותא מאן דאמר חובה אין נעילה פוטרת של ערב מאן דאמר רשות נעילה פוטרת של ערב מעשה בתלמיד אחד שבא ושאל את רבי יהושע תפילת הערב מה היא אמר לו רשות ובא ושאל את רבן גמליאל תפילת הערב מה היא אמר לו חובה אמ' לו והלא רבי יהושע אמר לי רשות אמר לו למחר כשאיכנס לבית הוועד עמוד ושאל את ההלכה הזאת ועמד אותו התלמיד ושאל את רבן גמליאל תפילת הערב מה היא אמר לו חובה אמר לו והא רבי יהושע אומר רשות אמר לו רבן גמליאל לרבי יהושע את הוא שאומר רשות אמר לו לאו אמר לו עמוד על רגליך ויעידוך והיה רבן גמליאל יושב ודורש ורבי יהושע עומד על רגליו עד שריננו בו כל העם אמרו לרבי חוצפית התורגמן הפטר את העם אמרו לרבי זינון החזן אמור התחילו ואמרו התחילו ועמדו כל העם על רגליהם אמרו לו וכי על מי לא עברה רעתך תמיד מיד הלכו ומינו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה בן שש עשרה שנה היה ונמלא כל ראשו שיבות והיה רבי עקיבה יושב ומצטער ואומר לא שהוא בן תורה יותר ממני אלא שהוא בן גדולים יותר ממני אשרי אדם שזכו לו אבתיו אשרי אדם שיש לו יתד להיתלות בה ומה היתה יתידתו של רבי אלעזר בן עזריה שהוא עשירי לעזרא כמה ספסלים היו שם רבי יעקב בר סוסיי אמ' שמונים ספסלים של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחורי הגדר אמר רבי יוסי בי רבי בון שלש מאות ספסלין של תלמידי חכמים היו שם חוץ מן העומדים מאחרי הגדר כהיא דתנינן תמן ביום שהושיבו את ר' אלעזר בן עזריה בישיבה תמן תנינן זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויים שורות שורות ככרם מיד הלך לו רבן גמליאל אצל כל אחד ואחד בתוך ביתו לפייסו אתא גבי רבי יהושע ואשכחיה דהוה עביד מחטין אמר ליה מן אילין את חיי אמ' ליה ועד כדון את בעי מידע אי לו לדור שאת פרנסו אמר לו נעניתי לך שלחון גבי רבי לעזר בן עזריה חד קצר ואית דאמרין רבי עקיבה הוה אמר ליה מי שהוא מזה יזה מי שאינו לא מזה ולא בן מזה יאמר למזה בן מזה מימיך מימי מערה ואפרך אפר מקלה אמר להן נתרציתם אני ואתם נשכי' לפתחו של רבן גמליאל אע"פ כן לא הורידו אותו מגדולתו אלא מינו אותו אב בית דין
ב אילו הן המעמדות צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל הגיע זמן המשמר כהניו ולוייו עולין לירושלם וישראל שבאותו המשמר מתכנסין בעריהן וקוראין במעשה בראשית הלכה ב' לא צורכא דילא אילו הן המעמדות מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית בא להתחיל מתחילת הפרשה אמר רבי יונה אילין תמידין קרבנותיהן של כל ישראל אינון אם יהיו כל ישראל עולין לירושלם לית כתיב אלא שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך אם יהו כל ישראל יושבין ובטילין והא כתיב ואספת דגנך מי אוסף להם את הדגן אלא שהתקינו הנביאים הראשונים עשרים וארבע משמרות ועל כל משמר ומשמר היה עמוד בירושלם של כהנים ושל לוים ושל ישראל תני עשרים וארבעה אלף עמוד מירושלם וחצי עמוד מיריחו אף יריחו היתה יכולה להוציא עמוד שלם אלא בשביל לחלוק כבוד לירושלם היתה מוציאה חצי עמוד הכהנים לעבודה והלוים לדוכן וישראל מוכיחין על עצמן שהן שלוחיהן של כל ישראל תני רבי שמעון הכהנים והלוים וישראל ושיר מעכבין את הקרבן רבי אבון בשם רבי לעזר טעמא דרבי שמעון כל הקהל משתחוים אלו ישראל והשיר משורר אלו הלוים והחצוצרות מחצצרים אילו הכהנים עד לכלות העולה הכל מעכבין את הקרבן רבי תנחומא בשם רבי לעזר שמע לה מן הדא ואתנה את הלוים נתונים לאהרן ולבניו מתוך בני ישראל אלו הלוים לעבוד את עבודת בני ישראל אלו הכהנים ולכפר על בני ישראל זה השיר ולא יהיה בבני ישראל נגף בגשת בני ישראל אל הקודש אלו ישראל מניין שהשיר קרוי כפרה חיננה אבוי דבר נטה בשם רבי בניה לכפר על בני ישראל זה השיר מניין שהשיר מעכב רבי יעקב בר אחא רבי שמעון בולווטה בשם רבי חנינה לכפר על בני ישראל זה השיר ר' יעקב בר אחא ר' חייה בשם ר' יוחנן שמונה משמרות כהונה העמיד משה ד' משל אלעזר וארבע משל איתמר עד שעמד דוד ושמואל הרואה והוסיפו עליהם עוד שמונה ארבע משל אלעזר וארבע משל איתמר וביקשו להוסיף עוד שמונה ולעשותן עשרים וארבעה ומצאו משל אלעזר ולא מצאו משל איתמר הדא הוא דכתיב וימצאו בני אלעזר רבים לראשי הגברים מבני איתמר וגו' רבי יעקב בר אחא רבי חונה רבה דציפורין בשם ר' יוחנן בית אב אחד בית אב אחד אחוז לאלעזר שניתוסף לו בתי אבות אחרים ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס ר' זעורה בשם רב חונה לחזיר שבעה עשר שחזר המחזור לאלעזר לעשותן עשרים ושלש אין את יכול דכתיב המה יסד דוד ושמואל הרואה באמונתם באומנותם אומנות גדולה היתה שם שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו אמר רבי אבהו חישבתים שאין משמר נוטל ושונה בשדה אחוזה עד שיטול חבירו ארבע משמרות עלו מן הגולה ידעיה חרים פשחור ואמר והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו ועמדו הנביאים שביניהן ועשו עשרים וארבע גורלות והטילום בקלפי ובא ידעיה ונטל חמש והוא הרי שש ובא חרים ונטל חמש והוא הרי שש ובא פשחור ונטל חמש והוא הרי שש ובא אימר ונטל חמש והוא הרי שש והתנו עמהן הנביאי' שביניהן שאפילו יהויריב עולה מן הגולה שלא ידחה את המשמר שלפניו אלא ייעשה טפילה לו ועמדו ראשי משמרות ועשו עצמן בתי אבות ויש משמר שהיה בו חמשה ששה שבעה שמונה תשעה משמר שהיה בו חמשה שלשה מקריבין שלשה ימים ושני' מקריבין ארבעה ימים משמר שהיה בו ששה חמשה מקריבין חמשה ימים ואחד מקריב שני ימים משמר שהיה בו שבעה כל אחד ואחד מקריב את יומו משמר שהיה בו שמונה ששה מקריבין ששה ימים ושנים מקריבין יום אחד משמר שהיו בו תשעה חמשה מקריבין חמשה ימים וארבעה מקריבין שני ימים ויש מהן שקבעו עצמן לעולם משמר שהיה בשבת היה בשבת לעולם במוצאי שבת היה במוצאי שבת לעולם ויש מהן שהיו מקריבין על כל משמר ומשמר ויש מהן שהיו מגרילין על כל שבוע ושבוע רבי הוה ממני תרין מינויין אין הוון כדיי היו מתקיימין ואין לא הוון מסתלקין מדדמך פקיד לבריה אמר לא תעביד כן אלא מני כולהון כחדא ומני לרבי חמא בר חנינה בראשה ולמה לא מניתיה הוא אמר רבי דרוסא בגין דצווחין עלויי בציפורין ציפוראיי ובגין צווחה עבדין אמר רבי לעזר בי רבי יוסה על שהשיבו טעם ברבים רבי הוה יתיב מתני וזכרו פליטיהם אותי והיו אל ההרים כיוני הגיאיות כולם הומיות אמר ליה הומות אמר ליה הן קריתה אמר ליה קדם רב המנונא דבבל אמר ליה כד תיחות לתמן אמור ליה דמנייתך חכים וידע דלא מיתמני ביומוי מן דדמך בעא בריה ממניתיה ולא קביל עליה מתמנייא אמר לית אנא מקבל עלי מתמנייא עד זמן דתמני רבי פס דרומא קמיי והוה תמן חד סב אמר אין חנינה קדמיי אנא תיניין אין רבי פס דרומיא קדמיי אנא תיניין וקביל עלוי רבי חנינה מיתמנייא תליתאי אמר ר' חנינה זכית מארכה יומין אין בגין הדא מילתא לית אנא ידע אין בגין דהויית סליק מן טיבריא לציפורין והוינא עקים איסרטין מיעול מישאול בשלמיה דרבי שמעון בן חלפותא בעין תינה לית אנא ידע שמואל ואילין דבית שילא הוון שאלין בשלמיה דנשייא בכל יום והוון אילין דבית שילה עלין קדמיי ויתבין קדמיי פלגון איקר לשמואל ואייתיבוניה קדמיי עאל רב לתמן ופלג ליה שמואל איקר ואותביניה קדמיי אמרין אילין דבית שילה אנן תיניינין אנן וקבל עלויי שמואל מיתב תליתאי שלשה ספרים מצאו בעזרה ספר מעוני וספר זעטוטי וספר היא באחד מצאו כתוב מעון אלהי קדם ובשנים כתוב מעונה אלהי קדם וקיימו שנים וביטלו אחד באחד מצאו כתוב וישלח את זעטוטי בני ישראל ובשנים כתוב וישלח את נערי בני ישראל וקיימו שנים וביטלו אחד באחד מצאו כתוב תשע היא ובשנים כתוב אחת עשרה היא וקיימו שנים וביטלו אחד אמר רבי לוי מגילת יוחסין מצאו בירושלם וכתוב בה הלל מן דדוד בן יצף מן דאסף בן ציצית הכסת מן דאבנר בן קוביסין מן דאחאב בן כלבא שבוע מן דכלב רבי יניי מן דעלי מן יהוד מן ציפורין רבי חייה רבה מבני שפטיה בן אבוטל רבי יוסי בי רבי חלפתא מבני יונדב בן רכב רבי נחמיה מן נחמיה התרשתא תני סדר הסב בזמן שהן שתי מיטות הגדול שבהן עולה מיסב בראש העליונה והשיני לו למטה ממנו בזמן שהן שלש מיטות הגדול שבהן עולה ומיסב בראש האמצעית והשיני לו למעלה והשלישי לו למטה הימינו וכן מסדירין והולכין אמר רבי שמואל בר רב יצחק אבות דרך הסב הן קבורין רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא לעולם אין העולם עומד אלא על הקרבנות תמן תנינן שמעון הצדיק היה משירי כנסת הגדולה הוא היה אומר על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים ושלשתן בפסוק אחד ואשים דברי בפיך זו תורה ובצל ידי כסיתיך זו גמילות חסדים ללמדך שכל מי שהוא עסוק בתורה ובגמילות חסדים זכה לישב בצילו של הקב"ה הדא היא דכתיב מה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון לנטוע שמים וליסוד ארץ אילו הקרבנות ולאמר לציון עמי אתה אילו ישראל אמר רבי חיננה בר פפא חיזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שנקראו ישראל ציון אלא זה ולאמור לציון עמי אתה תמן תנינן רבן שמעון בן גמליאל אומר על שלשה דברי' העולם עומד על הדין ועל האמת והשלום ושלשתן דבר אחד הן נעשה הדין נעשה אמת נעשה שלום אמר רבי מנא ושלשתן בפסוק אחד אמת ומשפט שלום שפטו בשעריכם
ג ביום הראשון קוראין בראשית יהי רקיע בשני יהי רקיע יקוו המים בשלישי יקוו המים יהי מאורות ברביעי יהי מאורות ישרצו המים בחמישי ישרצו המים ותוצא הארץ בשישי ותוצא הארץ ויכולו השמים והארץ וכל צבאם ד' פרשה גדולה קורין אותה בשנים וקטנה ביחיד בשחרית ובמוסף ובמנחה נכנסין וקורין על פיהן כקורין את שמע ערב שבת במנחה לא היו היו נכנסין מפני כבוד השבת ה' כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית קרבן מוסף אין בו נעילה וקרבן עצים אין בו מנחה דברי רבי עקיבה אמר לו בן עזאי כך היה רבי יהושע שונה קרבן מוסף אין בו מנחה וקרבן עצים אין בו נעילה חזר רבי עקיבה להיות שונה כדברי בן עזאי הלכה ג' רב חונה אמר שלשה קרויות שבתורה לא יפחתו מעשרה פסוקים חזקיה אמר כנגד עשרת הדיברות והא תנינן ביום הראשון בראשית ויהי רקיע והא לית בהון אלא תמנייא רבי אידי אמר איתפלגון כהנא ואסא חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקים מאן דאמר חותך ויהי ערב ויהי בקר פסוק בפני עצמו והתנינן בשני יהי רקיע יקוו המים חד אמר חוזר וחורנה אמר חותך מאן דאמר חוזר חוזר שני פסוקין מ"ד חותך אפילו חותך לית ביה התיב רבי פליפה בר פריטה קומי רבי זעורה והרי פרשת עמלק אמר ליה שנייה היא שהוא סדרו של יום התיב רבי לעזר בר מרום קומי רבי יונה והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים הלכה ד' תני אנשי משמר היו מתענים בכל יום בשני היו מתענין על מפרשי ימים ויאמר אלהי' יהי רקיע בתוך המים בשלישי היו מתענין על יוצאי דרכים ויאמר אלהים יקוו המים מתחת השמים ברביעי היו מתענין על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב בחמישי היו מתענין על המעוברות שלא יפילו ועל המיניקות שלא ימותו בניהן ויאמר אלהים ישרצו המים שרץ נפש חיה תני לא היו מתענין לא בערב שבת ולא במוצאי שבת מפני כבוד שבת תני סנהדרין גדולה היתה מתענה עמהן וסנהדרין יכולה להתענות בכל יום מחלקין היו עצמן על בתי אבות ואין מתענין על שני דברים כאחת מן הדא ונקומה ונבקשה מאלהינו על זאת אמר רבי תנחומה לא מן הדא אלא מן הדא ורחמין למיבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא רבי חגיי בשם רבי זעורה שאם היו שני דברים כגון עצירת גשמים וגוביי מתריעין עליהן רבי חגיי כד דהוה נפק לתעניתא הוה אמר קומיהון אחינן אף על גב דאית בליבינן עקין סגין אלא להן דאתינן הלכה ה' מתניתא דרבי מאיר דר' מאיר אמר מתפללין וקורין מתפללין וקורין ברם כרבנן מתפללין וקורין מתפללין והולכין להן הא מוסף יש בו מתניתא דרבי מאיר דרבי מאיר אמר מתפללין וקורין אית תניי תני ומחלף רבי אחא בשם רבי יסא כמתניתן אמ' רבי סימון סוכרא דקיסא טרד אמר רבי מנא מפני סעודות ראש חדש אמר רבי לעזר על שם כל התדיר מחבירו קודם את חבירו קרייא מסייע לרבי יוחנן ויהי ממחרת החדש השיני אין תימר תרין ירחין הוון והא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול גם היום אל הלחם א"ר חייה בר בא רבי יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא סבון מיעול עד דו איממא ואתון אמרין זמנו ועיבורו
ד זמן עצי כהנים והעם בתשעה באחד בניסן בני ארח בן יהודה בעשרים בתמוז בני דוד בן יהודה בחמשה באב בני פרעוש בן יהודה בשבעה בו בני יונדב בן רכב בעשרה בו בני סנאה בן בנימן בחמשה עשר בו בני זתואל בן יהוד' ועמהם כהנים ולויים וכל מי שטעה שבטו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות בעשרים בו בני פחת מואב בן יהודה בעשרי' באלול בני עדין בן יהודה באחד בטבת שבו בני פרעוש שנייה באחד בטבת לא היה מעמד שהיה בו הלל קרבן מוסף וקרבן עצים הלכה ו' מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות אלא בשעה שעלו ישראל מן הגולה לא מצאו עצים בלישכה ועמדו אילו ונתנדבו עצים משל עצמן ומסרום לציבור וקרבו מהן קרבנות ציבור והתנו עמהן הנביאים שביניהן שאפילו לשכה מליאה עצים שיהיו מביאין מעצמן ועמדו אילו ונתנדבו עצי' משל עצמן שלא יהא קרבן מתקרב אלא משלהן תחילה אמר רבי אחא דרבי יוסה היא דרבי יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יוסי בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מן קרבן יחיד לקרבן ציבור תני אשה שעשת כתונת לבנה צריכה למסור לציבור אמר רבי אחא דרבי יוסי היא דרבי יוסי אמר אף הרוצה מתנדב שומר חנם רבי יסא בשם רבי אילא דברי הכל היא מה פליגין בגופו של קרבן אבל במכשירי קרבן כל עמא מודיי שהוא משתנה מקרבן יחיד לקרבן ציבור מתניתא פליגא על רבי יוסי אותן הימים נוהגין בהן בשעת קרבן ושלא בשעת קרבן רבי יוסה אומר אינן נוהגין אלא בשעת קרבן ועוד מן הדא דתני אמר רבי לעזר בי רבי יוסי אנו היינו מבני סנאה בן בנימן וחל תשעה באב להיות בשבת ודחינו אותו למוצאי שבת והיו מתענין ולא משלימין הלכה ז' מהו בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות אלא בשעה שהושיב ירבעם בן נבט פרסדאות על הדרכים לא היו מניחין את ישר' לעלות לירו' כל מי שהיה כשר וירא חט באותו הדור היה מביא את בכוריו ונותנן לתוך הסל ומחפה אותן קציעו' ונוטל את העלי ונותן את הסל על כתיפו ונוטל את העלי בידו וכיון שהיה מגיע באותו המשמר היו או' לו לאיכן אתה הולך והוא או' לו איני הולך אלא לעשות מעט קציעות הללו כפות אחת של דבילה בעלי הזה שבידי וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מעטרן ומעלה אותן לירושלם מהו אומר בני סלמיי הנתיצתי אלא כל מי שהיה מתנדב עצים וגיזירים למערכה היה מביא עצים ועושה אותן כמין שלבין ועושה אותן כמין סולם ונותנן על כתיפיו וכיון שהיה מגיע לאותו המשמר היה אומר לו לאיכן אתה הולך והוא או' לו איני הולך אלא להביא שני גוזלות הללו מן השובך זה שלפני בסולם הזה שעל כתיפי וכיון שהיה עובר את אותו המשמר היה מפרקן ומעלה אותן לירושלם על ידי שנתנו את נפשם למצות זכו לקנות שם טוב בעולם ועליהם הוא אומר זכר צדיק לברכה
ה חמשה דברים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז וחמשה בתשעה באב בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשנייה ונלכדה ביתר ונחרשה העיר הלכה ח' כתיב וישכן כבוד יי' על הר סיני ויכסהו הענן ששת ימים ויקרא אל משה ביום השביעי ויעל משה שביעי שהוא לאחר הדיברות ותחילה לארבעים אמר להן משה ארבעין יומין אנא מיעבד בטורא כיון שהגיע יום ארבעים ולא בא מיד וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר וכיון שהגיע שש שעות ולא בא מיד ויקהל העם על אהרן ויאמרו אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו וגו' ויאמר יי' אל משה לך רד כי שחת עמך וגו' וישמע יהושע את קול העם ברעה ויאמר אל משה קול מלחמה במחנה אמר משה אדם שהוא עתיד להנהיג שררה על ששים ריבוא אינו יודע להבחין בין קול לקול ויאמ' אין קול ענות גבורה ואין קול ענות חלושה קול ענות אנכי שומע א"ר יסא קול קילוס ע"ז אנכי שומע רבי יודן בשם רבי יסא אין כל דור ודור שאין בו אונקי אחת מחטיו של עגל ויהי כאשר קרב אל המחנה וירא את העגל ומחולו' רבי חלקיה בשם רבי אחא מיכן שלא יהא אדם דן אומדות דרש משה מקל וחומר מה אם פסח שהיא מצוה יחידית נאמ' בו כל ערל לא יאכל בו התורה שכל המצוות כלולות בה על אחת כמה וכמה ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר תני רבי ישמעאל הקב"ה אמר לו שישברם שנאמר ואכתב על הלוחות את הדברים אשר היו על הלוחות הראשונים אשר שיברת אמר לו יפה עשית ששיברת רבי שמואל בר נחמן בשם רבי יונתן הלוחות היו אורכן ששה טפחים ורחבן שלש' והיה משה תפוש בטפחיים והקב"ה בטפחיים וטפחיי' ריוח באמצע כיון שעשו ישראל אותו מעשה ביקש הקב"ה לחוטפן מידו של משה וגברה ידו של משה וחטפן ממנו הוא שהכתוב משבחו בסוף ואומר ולכל היד החזקה ייא שלמא על ידא דגברת עליה מינא רבי יוחנן בשם רבי יוסה בר אביי הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן דכתיב ואתפוש בשני הלוחות תני בשם רבי נחמיה הכתב עצמו פרח רבי עזרה בשם רבי יהודה בי רבי סימון הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו ובטל התמיד רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי בימי מלכות יון היו משלשלין להם שתי קופות של זהב והיו מעלין שני כבשים פעם אחת שילשלו להם שתי קופות של זהב והעלו להן שני גדיים באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלישכת הטלאים על אותה השעה העיד רבי יהודה בן אבא על תמיד של שחר שקרב בארבע שעות ואמר רבי לוי אף בימי מלכות הרשעה הזאת היו משלשלין להן שתי קופות של זהב והיו מעלין להן שני גדיים ובסוף שילשלו להן שתי קופות של זהב והחלו להם שני חזירים לא הספיקו להגיע למחצית החומה עד שנעץ החזיר וקפץ מארץ ישראל ארבעים פרסה באותה השעה גרמו העוונות ובטל התמיד וחרב הבית תני רבי שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש כה אמר יי' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית ישראל לששון ולשמחה צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז יום שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה צום השביעי זה שלשה בתשרי שנהרג בו גדליה בן אחיקם צום העשירי זה עשרה בטבת יום שסמך מלך בבל על ירושלם והובקעה העיר כתיב בתשעה לחדש הובקעה העיר ואת אמר הכין אמר ר' תנחום בר חנילאי קילקול חשבונות יש כאן הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש היה דבר יי' אלי לאמר בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלם האח מהו האח אין תימר באחד באב עדיין לא נשרף אין תימר באחד באלול ביום ולילה נפק בלדרה מן ירושלם ואתי לצור אלא קילקול חשבונות יש כאן רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונות באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקלקלו חשבונותיו אמר יעשה זה ראש לחשבונות רבי שמעון בן לקיש אמר למלך שהיה יושב ומחשב חשבונותיו באו ואמרו לו נשבה בנך ונתקדש אמר ייעשה זה ראש לחשבונות ר' מנא בעי ניחא נתקלקלו לשעבר דילמא להבא בין כמאן דאמר בתשעה לחדש בין כמאן דאמר בשבעה עש' מה ביניהון עשרי' ואחד יום מיו' שהובקעה העיר ועד יום שחרב בית המקדש אמר רבי אבונה סימנא מקל שקד אני רואה מה הלוז הזה משהוא מוציא את ניצו ועד שהוא גומר את פירותיו עשרים ואחד יום כך מיום שהובקעה העיר ועד יום שחרב הבית עשרים ואחד יום מאן דאמר בתשעה לחדש באחד באב חרב הבית מאן דאמר בשבעה עשר בתשעה באב חרב הבית תני רבי שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש כה אמר יי' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי וגו' צום הרביעי זה שבעה עשר בתמוז שנשתברו הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטומוס את התורה והעמיד צלם בהיכל צום החמישי זה תשעה באב שבו חרב הבית בראשונה ובשנייה צום השביעי זה שלש' בתשרי יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם צום העשירי זה עשרה בטבת שבו סמך מלך בבל על ירושלם הדא היא דכתיב ויהי דבר יי' אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר בן אדם כתב לך את שם היו' את עצם היום הזה סמך מלך בבל על ירושלם ואני אומר צום העשירי זה חמשה בטבת יום שבאת שמועה לגולה הדא היא דכתיב ויהי בעשתי עשרה שנה בחמישי לחדש בגלותינו בא אלי הפליט מירושלם לאמר הובקעה העיר אלא שביהודה מתענין על המעשה ובגליות על השמועה ר' עקיבה דורש ראשון אחרון ואחרון ראשון ואני דורש ראשון ראשון ואחרון אחרון ואני רואה את דבריי מדברי רבי עקיבה ושרף אפוסטומוס את התורה איכן שרפה ר' אחא אמר במעברתא דלוד ורבנן אמרי במעברתא דטרלוסה והעמיד צלם בהיכל אית תניי תני הועמד מאן דאמר הועמד צלמו של מנשה מאן דאמר העמיד צלמו של אפוסטומוס מפני מה לא קבעו אינו תענית חיננא אבוי דבר ינטה בשם רבי בנייה שלא קיבלו רוב ציבור עליהם אמר ר' יהושע בן לוי כל מה שנעשה בזה חזר וכל מה שנעשה בזה לא חזר א"ר לוי כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר אלא לאחר ארבעים יום הדא היא דכתיב ויהי בשנה השנית בחדש השיני בעשרים בחודש וגו' וכתיב ויסעו מהר יי' דרך שלשת ימים רבי זכריה חתניה דרבי לוי לאילין טלייא דמיתפניי מן סיפרא ונפקון לון בכפריי בו ביום נתאוו תאוה עד חודש ימים עד אשר יצא מאפכם ובשבעת ימי מרים ותסגר מרים מחוץ למחנה ובארבעים יום של מרגלים וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום וילכו ויבואו אל משה ואל אהרן וגו' אתון אשכחינון עסיקין בהילכות חלה וערלה אמרו להן לארץ אין אתם נכנסין ואתם עסוקין בהילכות חלה וערלה מיד ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה הוא אמר להן אתם בכיתם לפני בכייה של תפלות חיי עתידין אתם לבכות בכייה של ממש בכה תבכה בלילה תני רבי שמעון בן יוחי כתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו וגומ' על שש עריות שאסר להן משה אמר לון אפי' כן מה חמיתון אמרון ליה ארץ אוכלת יושביה היא כל קירווא דהוינן עלין תמן הוינן משכחין מתין אמר להן הקב"ה בטובה שעשיתי לכם אמרתם ארץ אוכלת יושביה היא כל קירייה דהוון עלין בה הוה טב קרתא מיית עד דהוון מיטפלין ביה הוון מייללין קרתא ונפקין לון ובר נש לא ידע בהון ולא עוד אלא דאמרתון ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם ידעין הויתון מה דהוינא עבד לכון באפיהון אמר רבי שמעון בן לקיש דיברו דברים כלפי למעלן כי חזק הוא ממנו אמר כביכול לא יכיל להון רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינה לקול המולה גדולה לקול המולה הגדולה שאמרתם הצית אש עליה ורעו דליותיו תני רבי יוסי אומר יום שחרב הבית היה מוצאי שבת ומוצאי שמיטה ומשמרתו של יהויריב בתשעה באב וכן בשיני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרין וישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם יי' אלהינו רבי שמעון בן לקיש בעא קומי רבי יוחנן מהו לומר שיר בלא נסכים אמר ליה נישמעינה מן הדא דתני בזה ובזה היו הלוים עומדין על הדוכן ואומרי' וישב עליהם את אונם וגו' רבי אבהו אמר איתפלגון רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר אומרי' שיר בלא נסכים רבי שמעון בן לקיש אמר אין אומרי' שיר בלא נסכים התיב רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש והתני בזה ובזה היו הלוים עומדים על הדוכן ואומרי' וישב עליהם את אונם אמר ליה ר' שמעון בן לקיש מה את שמע מינה אמר ליה מאחר שאילו נסכים היו זמנו של שיר היה רבי יוחנן אמר שירו של יום ר' שמעון בן לקיש אמר שירו של אתמול אמר רבי לוי יהויריב גברה מירון קרתה מסרביי מסר בייתא לשנאייא אמר רבי ברכיה יהויריב יה הריב עם בניו על שמרו וסרבו בו ידעיה עמוק ציפורים ידע יה עיצה עמוקה שבליבם והגלם לציפורין ונלכדה ביתר רבי הוה דרש עשרין וארבעה עובדין בבילע יי' ולא חמל ורבי יוחנן דרש אשיתין ורבי יוחנן יתיר על רבי אלא על ידי דרבי הוה סמיך לחרבן בית מוקדשא הוה תמן סבין נהירין והוה דרש ואינון בכיי ומשתתקין וקיימין לון תני אמר רבי יהודה בי רבי אלעאי ברוך רבי היה דורש הקול קול יעקב והידים ידי עשו קולו של יעקב צווח ממה שעשו לו ידיו של עשו בביתר תני ר' שמעון בן יוחי עקיבה רבי היה דורש דרך כוכב מיעקב דרך כוזבא מיעקב רבי עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא עקיבה יעלו עשבים בלחייך ועדיין בן דוד לא יבא אמר רבי יוחנן קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא א"ר יוחנן שמונים אלף זוג של תוקעי קרנו' היו מקיפין את ביתר וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע שלחו חכמים ואמרו לו עד אימתי אתה עושה את ישר' בעלי מומין אמר להן וכי היאך איפשר לבודקן אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך והיו לו מאתים אלף כך ומאתי' אלף כך וכד דהוה נפק לקרבא הוה אמר ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר והוה רבי אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומ' רבון העולמים אל תשב בדין היום אל תשב בדין היום בעא אדריינוס מיזל ליה אמר ליה חד כותיי לא תיזיל לך דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא עאל ליה מן ביבא דמדינתא עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך אמר ליה מה אמרת ליה ומה אמר לך אמר ליה אנא אמר לך מלכא קטל לי ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי טב לי מלכא קטל יתי ולא את אמר ליה אמר לי דאננא משלים מדינתא אתא גבי רבי אלעזר המודעי אמר ליה מה אמר לך הדין כותייא אמר ליה לא כלום מה אמרת ליה אמר ליה לא כלום יהב ליה חד בעוט וקטליה מיד יצאת בת קול ואמרה הוי רועי האליל עוזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם לפיכך זרועו של אותו האיש יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כוזבה אתון טעינין רישיה גבי אדריינוס אמר לון מאן קטל הדין אמר ליה חד כותייא אנא קטלתיה אמר לי חמי לי פטומיה חמי ליה פטומיה אשכח חכינה כריכה עלוי אמר אילולי אלהא דקטליה מאן הוה יכיל קטליה וקרא עלוי אם לא כי צורם מכרם ויי' הסגירם והיו הורגין בהם והולכין עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה עד שהלך הדם בים ארבעת מיל אם תאמר שהיא קרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל אמרו שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת ומצאו שלש קופו' של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין ויש אומרי' תשע של שלש שלש סאין תני רבן שמעון בן גמליאל אומר חמש מאות בתי סופרים היו בביתר והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות והיו אומרי' אם באו השונאים עלינו במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן ומנקרים את עיניהם וכיון שגרמו עונות היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו ומכולם לא נשתייר אלא אני וקרא על גרמיה עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי כרם גדול היה לאדריינוס הרשע שמונ' עשר מיל על שמונה עשר מיל כמין טיבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידיים ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא נסרחו והמטיב שניתנו לקבורה תני רבי יוסי אומר חמשים ושתים שנה עשת ביתר לאחר חרבן בית המקדש ולמה חרבה על שהדליקה נירות לאחר חורבן בית המקדש ולמה הדליקה נירות שהיו בולווטי ירושלם יושבים באמצע המדינה וכדו דהוון חמיי בר נש סליק לירושלם הוון אמרין ליה בגין דשמעינן עלך דאת בעי מתעבדה ארכונטס ובולבוטס והוא אמר לון לית בדעתי בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך והוא אמר לון לית בדעתי והוה חבריה א"ל מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם והוה כתיב וחבריה חתם והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרון ליה אין אתא פלניא מיעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר הלוואי איתבר ריגליה דההוא גברא ולא סלק לירושלם הדא הו' דכתי' צדו צעדינו מלכת ברחובותינו צדו צעדינו אצדי אורחתיה דההוא בייתא קרב קצינו קרב קיציה דההוא ביתא מלאו ימינו מלא יומוי דההוא בייתא אוף אינון לא נפקון טבאות שמח לאיד לא ינקה שני אחים הוון בכפר חריבה והוון רומים אזלין עליהון ומקטלין לון ואמרין כל סמא דמילתא ניתי בלילא על רישיהון אמרין מבדקינן אוף חד זמן מנפקין פגע ביה חד סב אמר לון ברייכון סעודינכון אמר לא יסעוד ולא יסמוך הלא אתה אלהים זנחתנו שני ארזים היו בהר המשחה בתחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות והאחד היו מוציאין ממנו ארבעי' סאה גוזלו' בכל חדש וחדש ומהן היו מספיקין קינים לכל ישר' טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקוע לקייטא כל ערובת שובא ולמה חרב יש או' מפני הזנות ויש אומרים שהיו משחקין בכדור עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך ולרבי אלעזר בן חרסום אלף מכולם וכנגדן אלף ספינות בים וכולהם חרבו שלש עיירו' היה קטמוס שלהן עולה לירוש' בעגלה כבול ושיחין ומגדל צבעייא ושלשתן חרבו כבול מפני המחלוקת שיחין מפני כשפים ומגדל צבעייא מפני הזנות ג' כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים כפר ביש וכפר שיחלייא וכפר דיכריא ולמה הוא קרי לון כפר ביש דלא הוון מקבלין לעבורא ולמה הוא קרי לון כפר שיחליא דהוון מרביין ביניהון כאילין תחלוסייא ולמה הוא קרי לון כפר דיכריא דהוון כל נשיהון ילדן דיכרין אי לא הוות חדא מינהין נפקא מן תמן לא הוות ילדה נוקבה אמר רבי יוחנן שמונים זוגים אחים כהנים נישאו לשמונים זוגות אחיות כהנות בלילה אחד בהדא גופנא חוץ מאחים בלא אחיות מאחיות בלא אחים חוץ מלוים חוץ מישראל אמר רבי יוחנן שמונים חנויות של אורגי פלגס היו במגדל צבעייא אמר רבי חייה בר בא שמונים חנויות של מוכרי טהרות היו בכפר אימרא רבי ירמיה בשם ר' חייה בר בא שמונים שידות של מתכת היו בשיחין אמר רבי יניי שידה לא היתה בימינו רבי זעורה בשם רב חונא אימר היא היתה קטנה שבמשמרות והיא היתה מוציאה שמונים וחמשה אלף פירחי כהונה אמר רבי יוחנן שמונים אלף פירחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה רבי יודן שאל לרבי אחא איכן הרגו את זכריה בעזרת הנשים או בעזרת ישראל אמר לו לא בעזרת ישראל ולא בעזרת הנשים אלא בעזרת הכהנים ולא נהגו בדמו לא כדם האיל ולא כדם הצבי תמן כתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר ברם הכא כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו כל כך למה להעלות חימה ולנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע בלי הכסות שבע עבירות עברו ישראל באותו היום הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וטימאו את העזרה ושבת ויום הכיפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן לכאן ראה את הדם תוסס אמר להן מה טיבו של זה אמרו לו דם פרים וכבשים ואילים שהיינו מקריבין על גבי המזבח מיד הביא פרים ואילים וכבשים ושחטן עליו ועדיין הדם תוסס וכיון שלא הודו לו תליין בגרדון אמרו הואיל והקב"ה רוצה לתבוע דמו מידינו אמרו לו דם כהן ונביא ודיין הוא שהיה מתנבא עלינו כל מה שאתה עושה לנו ועמדנו עליו והרגנוהו מיד הביא שמונים אלף פירחי כהונה ושחטן עליו ואדיין הדם תוסס בההיא שעתא נזף ביה אמר ליה מה את בעי נובד כל אומתך עלך מיד נתמלא הקב"ה רחמים ואמר מה אם זה שהוא בשר ודם ואכזרי נתמלא רחמים על בני אני שכתוב בי כי אל רחו' יי' אלהיך לא ירפך ולא ישחיתך ולא ישכח את ברית אבותיך על אחת כמה וכמה מיד רמז לדם ונבלע במקומו אמר רבי יוחנן שמונים אלף פירחי כהונה ברחו להם לתוך קלתותים של בית המקדש וכולהם נשרפו ומכולם לא נשתייר אלא יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול שנאמר הלא זה אוד מוצל מאש אמר רבי יוחנן שמונים אלף פירחי כהונה ברחו לתוך חיילותיו של נבוכד נצר והלכו להן אצל ישמעאלים אמרון לון הבו לן נישתי דאנן צחיי הביאו לפניהן מיני מלוחין ונודות נפוחות אמרון לון אכלון ואתון שתיי וכיון דהוה חד מינהון שרי זיקא ויהיב ליה גו פומיה הוה רוחא נפק והוה חנק ליה הדא הוא דכתיב משא בערב מטול רב בערבייא ביער בערב תלינו מי נתונים ביער הלבנון בערב תלינו אלא אורחות דדנים כן אורחהון דבני דודייא עבדין ישמעאל שצמא לא לקראת צמא התיו מים ויפקח אלהים את עיניה ותרא באר מים לא מן טיבותכון אתון לגביכון כי מפני חרבות נדדו מפני חרב נטושה שלא רצו לשמר את שמיטיהם כמה דאת אמר והשביעי' תשמטנה ונטשתה ומפני קשת דרוכה שלא רצו לשמר שבתותיהם כמה דאת אמר בימי' ההמה ראיתי ביהודה דורכים גיתות בשבת ומפני כובד מלחמה שלא רצו להלחם במלחמתה של תורה כמה דאת אמר על כן יאמר בספר מלחמות יי' אמר רבי יוחנן מגבת ועד אנטיפריס ששים ריבוא עיירות היו הקטנה שבהן היא היתה בית שמש דכתיב בה ויך באנשי בית שמש כי ראו בארון יי' וגו' ואילו מרוח אחת היו אין את מבצע לה קניי לא נסייה אמר רבי חנינה קפצה לה ארץ ישראל אמר רבי זעירה בוא וראה מה חציפה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות מפני מה היא עושה פירות תרין אמורין חד אמר מפני שמזבלין אותה וחורנה אמר מפני שהופכין את עפרה עובדא הוה בחד דהוה קאים זרע בהדא בקעת ארבל וכבש ידיה ונפק עפרה יקידא ואוקיד זרעא תני רבי יוסי אומר חמשים ושתים שנה לא נראה עוף טס בארץ ישראל מה טעמא מעוף ועד בהמה נדדו הלכו אמר רבי חנינה קודם לארבעים שנה עד שלא גלו ישראל לבבל נטעו תמרים בבבל על ידי שיהו להוטים אחר מתיקה שהיא מרגלת את הלשון לתורה אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו שבע מאות מיני דגים טהורים ושמונה מאות מיני חגבים טהורים ולעוף אין מספר כולהם גלו עם ישראל לבבל וכשחזרו כולהם חזרו עמהן חוץ מן הדג הנקרא שיבוטא ודגים היאך גלו רבי חונה בר יוסף אמר דרך התהום גלו ודרך התהום חזרו אמר רבי יוחנן אשרי מי שהוא רואה במפלתה של תדמור שהיא היתה שותפת בחרבן הבית הראשון ובחרבן הבית השיני בחרבן הראשון העמידה שמונים אלף קשטים ובחרבן השיני העמידה שמונת אלפים קשטים ונחרשה העיר חרש רופוס שחיק עצמות את ההיכל
ו משנכנס אב ממעטין בשמחה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת ט' ערב תשעה באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין רבן שמעון בן גמליאל אומר ישנה רבי יהודה מחייב בכפיית המיטה ולא הודו לו חכמים הלכה ט' אמר רבי יהושע בן לוי הדא דאת אמר בבניין של שמחה אבל אם היה כותלו גוהה סותרו ובונהו אמר שמואל בכותלא דגניי ביה רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסי רבי אחא בשם רבי יעקב בר אידי אסור לארס אשה בערב שבת הדא דאת אמר שלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס יארס שמואל אמר אפילו בתשעה באב יארס שלא יקדמנו אחר מחלפה שיטתיה דשמואל תמן הוא אמר אלהים מושיב יחידים ביתה במאזנים לעלות המה מהבל יחד והכא הוא אמר הכין אלא שלא יקדמנו אחר בתפילה אפילו כן לא קיימה אמר רבי יונה הדא דאת אמר מרוח ומלבוש ברם מרוח ומתקנ' כן אנן אמרין הדין קצר' אסיר ליה מיעבד עיבידתיה מתניתא פליגא על רבי יונה שבת שחל תשעה באב להיות בתוכה אסורין מלספר ומלכבס ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת רבי יונה בשם רב המנונא לתספורת הושבה רבי בא בר כהן אמר קומי רבי יוסה רבי אחא בשם רבי אבהו תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות לאחריו מהו רבי יוחנן אמר לאחריו אסור ר' שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר דרשה ר' חייה בר בא לציפוראיי ולא קבלון עליהון אמר ר' אימי לרבי יסי ואין בן אחוי של רבי חייה הגדול חלוק עליו אמר ליה בפירוש פליגין רבי יוחנן אמר לאחריו אסור ר' שמעון בן לקיש אמר לאחריו מותר מה עבד לה רבי שמעון בן לקיש פתר לה תשעה באב שחל להיות בשבת ולית שמע מינה כלום ר' יצחק בן אלעזר מן דהוה תשעה באב נפק הוה מכריז יפתחון ספרייא ומאן דבעי יספדא יספד כתיב והשבתי כל משושה חגה חדשה ושבתה וכל מועדה דרומאי נהגין חגה צפוראיי נהגין חדשה טיבריאי נהגין שבתה חזרין רבנן דטיבריא למינהוג כרבנן דציפורין רבי ירמיה בשם רבי חייה בר בא בדין היה שיהו מתענין בעשירי שבו נשרף בית אלהינו ולמה בתשיעי שבו התחילה הפורענות ותני כן בשביעי נכנסו לתוכו בשמיני היו מקרקרין בו בתשיעי הציתו בו את האור ובעשירי נשרף רבי יהושע בן לוי ציים תשיעי ועשירי רבי אבון ציים תשיעי ועשירי רבי לוי ציים תשיעי ולילי עשירי רבי בא בר זבדא בשם רבי חנינה ביקש רבי לעקור תשעה באב ולא הניחו לו אמר לו רבי לעזר עמך הייתי ולא איתאמרת הכי אלא ביקש רבי לעקור תשעה באב שחל להיות בשבת ולא הניחו לו אמר הואיל ונדחה ידחה אמרו לו ידחה למחר וגזי לי ההיא דתנינן תמן רבי יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן הוא אומר ויברך אותם אלהים ויאמר להם אלהים פרו ורבו וגו' רבי לעזר בשם רבי חנינה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקה אמר ליה רבי בא בר זבדא עמך הייתי ולא אתאמרת אלא אם היתה תובעת להינשא הדין עמה וקרא עליהון טובים השנים מן האחד הלכה י' מהו ישנה יחלף אין הוה יליף אכיל ליטרא דקופד ייכול פלג' אין הוה יליף שתי קסט דחמר ישתה פלגא אמר רבי יוחנן ובלבד עיקר סעודת תשעה באב אמר רב הושעיה ובלבד משש שעות ולמעלן אמר רבי יוסי תרתיהון לקולא אכל סעודת תשעה באב משש שעות ולמטן אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה מותר אכל סעודתו משש שעות ולמעלן אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר תני תשעה באב שחל להיות ערב שבת וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת אפילו עולה על שולחנו כסעודת שלמה בשעתו מותר רב מן דהוה אכל כל צורכיה הוה צבע פיסתיה בקיטמא ואמר זו היא עיקר סעודת תשעה באב לקיים מה שנאמר ויגרס בחצץ שני הכפישני באפר יאות אמר רבי יהודה מה טעמון דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו אינו לא כופה את מיטתו ולא ישן על גבי מיטה כפויה
ז אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורי' שבהן בני ירושלם יוצאין בכלי לבן שאולים שלא לבייש את מי שאין לו כל הכלים טעונין טבילה ובנות ירושלם יוצאות וחולות בכרמים י"א ומה היו אומרות בחור שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה וגו' ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שייבנה במהרה בימינו הלכה י"א ניחא ביום הכיפורים שהוא כפרה על ישראל בחמשה עשר באב למה רבי יעקב בר אחא בשם רבי יסא שבו זמן קיצה יפה לעצים שכל עצים שהן נקצצין בו אינן עושין מאכולות כהיא דתנינן תמן כל עץ שנמצא בו תולעת פסול מעל גבי המזבח רב חייה בר אשי בשם רב שבו התיר הושע בן אלה פרוסדיות שהושיב ירבעם בן נבט על הדרכי' כהנא שאל לרב כל הדא טיבותא רבתא עבד וכתיב ביה עליו עלה שלמנאסר מלך אשור אמר ליה על ידי ששמט את הקולר מצוארו ותלייו בצואר הרבים לא אמר כל עמא יסקון אלא מאן דבעי מיסוק יסוק רבי שמואל בר רב יצחק ואמרין לה בשם רבי שמואל בר נחמן שבו הותרו שבטים לבוא זה בזה דכתיב ולא תסוב נחלה מבני ישראל ממטה למטה אחר כי איש בנחלת אבותיו ידבקו בני ישראל וכתיב וכל בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל וגו' וכי איפשר לבת לירש שני מטות תיפתר שהיה אביה משבט אחד ואמה משבט אחד ורבנן אמרי שבו הותר שבטו של בנימן לבוא בקהל דכתיב ארור נותן אשה לבנימן מקרא קראו וקירבוהו מקרא קראו וריחקוהו מקרא קראו וקירבוהו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מקרא קראו וריחקוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך ומלכים מחלציך יצאו ואדיין לא נולד בנימן רבי אבון אמר שבו בטל החפר ואמר רבי לוי בכל ערב תשעה באב היה משה מוציא כרוז בכל המחנה ואומר צאו לחפר צאו לחפר והיו יוצאין וחופרין להן קברו' וישינים ובשחר היו עומדין ומוצאין עצמו חסירים חמשה עשר אלף ופרוטרוט ובשנ' האחרונ' עשו כן ועמדו ומצאו עצמן שלימי' אמרו דילמא דטעינן בחושבנא וכן בעשרה ובאחד עשר ובשנים עשר ובשלש' עשר ובארבעה עשר ובחמשה עשר כיון דאשלם זיהרא אמרו דומה שביטל הקב"ה אותה הגזירה קשה מעלינו ועמדו ועשו יום טוב כל הכלי' טעונין טבילה ובנות ישראל יוצאות וחולות בכרמים רבי ינאי בי רבי ישמעאל אמר ואפילו נתונים בתיבה נתונים בתיבה ואת אמר הכן מתוך שאת עושה כן הוא משאילן ומה היו אומרות שא נא עיניך בחור וראה מה את בורר לך אל תתן עיניך בנוי תן עיניך במשפחה כו' היתה בתו של מלך שואלת מבתו של כהן גדול בתו של כהן גדול שואלת מבתו של מלך הכאורות היו אומרות אל תתן עיניך בנוי והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה וכן הוא אומר צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו ביום חתונתו זו מתן תורה וביום שמחת לבו זה בניין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו הדרן עלך בשלשה פרקים וכולא מסכתא דתעניות ברחמי שמייא
Hebrew text: Venice Edition (1523), Public Domain.