Arachin 7a — ערכין ז.
Talmud Bavli · Seder Kodashim · Masechet Arachin — the complete daf with Rashi and Tosafot woven into the sugyot; the Rif and the Rosh linked below.
מכלל דתנא קמא סבר ניתן לחזרת עמידת ב"ד א"ר יוסף במלוה על פה גובה מן היורשין קמיפלגי תנא קמא סבר מלוה על פה גובה מן היורשין ור"ש בן אלעזר סבר אינו גובה מן היורשין רבה אמר דכ"ע מלוה על פה אינו גובה מן היורשין והכא במלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר קמיפלגי תנא קמא סבר ככתובה בשטר דמיא ור' שמעון בן אלעזר סבר לאו ככתובה בשטר דמיא מיתיבי החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו פטור ולא עוד אלא שאם מת השור יורשי בעל הבור חייבין לשלם דמי שור לבעליו
The Gemara is surprised. Does that mean the Tanna Kamma holds that he is returned to court for a new case? Rashi explains that this is asked in wonder, since a court does not drag out the judgment of one who is sentenced to death.
Rav Yosef says that here too the argument turns on a loan made by word of mouth, and whether the heirs must pay it.
The Tanna Kamma holds that the heirs do pay such a loan, so he owes for the injury, and his heirs pay it after his death.
In Rabbi Shimon ben Elazar's view, the heirs do not pay it.
Rabbah says that all agree the heirs owe nothing on a loan made by word of mouth. The argument is whether a debt the Torah imposes counts like a debt with a shtar.
The Tanna Kamma holds that it does count like a debt with a shtar.
In Rabbi Shimon ben Elazar's view, it does not.
The Gemara raises a difficulty from a baraita. A man dug a pit in reshut harabim (the public domain), and an ox fell in on top of him, and the man died. The ox's owner owes nothing. Rabbeinu Gershom explains that the digger had no right to dig in reshut harabim.
More than that: if the ox died, the digger's heirs must pay its value to the ox's owner. So a debt the Torah imposes does count like one with a shtar, and the heirs pay it. Rashi explains that this is a difficulty for the first version, which places the argument in our Mishnah: there the unnamed Tanna Kamma holds that the heirs do not pay, and here an unnamed baraita says they do. Rashi adds that some aim this difficulty at Rabbi Shimon ben Elazar, and he finds that hard to understand, since Rabbi Shimon ben Elazar is a Tanna and may disagree with a baraita.
א"ר אילא אמר רב כשעמד בדין והא הרגו קתני אמר רב אדא בר אהבה כשעשאו טריפה והאמר רב נחמן תני חגא מת וקברו והילכתא דייתבי דייני אפומא דבירא
Rabbi Ila says in the name of Rav that the baraita speaks of a digger who stood trial before he died. Rashi explains that once the court ruled that he must pay, his debt is fixed, like a debt with a shtar, so the heirs pay it.
The Gemara objects: but the baraita says the digger was killed outright! There was no time for a trial.
Rav Adda bar Ahava says that the ox made him a treifah (wounded so badly that he would die from it). He lived long enough to stand trial, and then he died.
The Gemara objects again. But Rav Nachman said that Chagga taught the baraita this way: he died, and the ox buried him. Rabbeinu Gershom explains that the ox knocked earth down into the pit as it fell, and both of them died there and were buried under it, so the digger could not have stood trial.
The Gemara resolves this: the judges sat at the mouth of the pit. Rashi explains that they ruled at once that he must pay, before he died, so his heirs pay.
תנו רבנן היוצא ליהרג מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו חטא באותה שעה אין נזקקין לו מאי טעמא א"ר יוסף מפני שאין מענין את דינו א"ל אביי אי הכי אפילו רישא נמי כגון שהיה זבחו זבוח באותה שעה אבל אין זבחו זבוח מאי לא אדתני חטא באותה שעה אין נזקקין לו ליפלוג וליתני בדידה בד"א בשהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח לא ה"נ קאמר בד"א שהיה זבח זבוח באותה שעה אבל אין זבח זבוח נעשה כמי שחטא באותה שעה ואין נזקקין לו:
מתני׳ האשה שיצאה ליהרג אין ממתינין לה עד שתלד האשה שישבה על המשבר ממתינין לה עד שתלד האשה שנהרגה נהנין בשערה בהמה שנהרגה אסורה בהנאה:
גמ׳ פשיטא גופה היא איצטריך ס"ד אמינא הואיל וכתיב (שמות כא, כב) כאשר ישית עליו בעל האשה ממונא דבעל הוא ולא ליפסדיה מיניה קמ"ל ואימא ה"נ אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן אמר קרא (דברים כב, כב) ומתו גם שניהם לרבות את הוולד והאי מיבעי ליה עד שיהו שניהן שוין דברי רבי יאשיה כי קאמרת מגם:
ישבה על המשבר וכו': מ"ט כיון דעקר גופא אחרינא הוא:
אמר רב יהודה אמר שמואל האשה היוצאה ליהרג מכין אותה כנגד בית הריון כדי שימות הוולד תחילה כדי שלא תבא לידי ניוול למימרא דהיא קדמה ומתה ברישא והא קיימא לן דוולד מיית ברישא דתנן תינוק בן יומו נוחל ומנחיל ואמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב דווקא בן יום אחד אבל עובר לא דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב
הני מילי לגבי מיתה איידי דוולד זוטרא חיותיה עיילא טיפה דמלאך המות ומחתך להו לסימנין אבל נהרגה היא מתה ברישא והא הוה עובדא ופרכיס עד תלת פרכוסי מידי דהוי אזנב הלטאה דמפרכסת א"ר נחמן אמר שמואל האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין ומקרעים את כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד
Pshat Line by Line is for review purposes only. It explains the plain meaning of the Gemara. It is not a halachic source and is not to be used for a halachic ruling.
Pshat Line by Line © 2026 TorahSages · CC BY-NC-ND 4.0 · torahsages.com/library/talmud/arachin/7a · Copyright & Licensing
תּוֹסָפוֹת Tosafot
א מיתיבי בור ברה"ר לרבה פריך דאמר לעיל מצוה הכתובה בתורה לאו ככתובה בשטר דמיא וכן העתיק ר"ת בספרו ומצי נמי למפרך לרב יוסף דהא סבר נמי שיעבודא לאו דאורייתא אלא פירש דבריו יותר
ב אמר רב אילא א"ר כשעמד בדין לאו משום קושיא דרבה משני רב הכי שהרי רבה שנים רבות אחר רב היה אלא משום דפרכינן ליה מיניה בפרק גט פשוט (ב"ב דף קעה: ) דאמר התם דמלוה על פה אינו גובה מן היורשין ולנפשיה משני
ג דיתבי דייני אפומא דבירא ומ"מ איצטריך למימר מת וקברו דס"ד דבעינן יבא בעל השור ויעמוד על שורו (סנהדרין דף יט.) קמ"ל דשפיר עמד עליה
ד מזין עליו מדם חטאתו ומדם אשמו דאין חטאת [ואשם] קריבה לאחר מיתתו אבל עולתו קריבה
ה ישבה על המשבר כו' פרש"י קודם שנגמר דינה וליתא דאיוצא ליהרג קאי וכל היוצא ליהרג לאחר גמר דין כדמשמע בכל הנהו דמדכר לעיל במתני' בשמעתין וכן משמע בפ' כל הגט (גיטין דף כח: ) דמדבר ביוצא לידון ויוצא ליהרג והיינו טעמא דרישא דאין ממתינין משום עינוי הדין (כלל) כדמשמע פרק אחד דיני ממונות (סנהדרין דף לה.) דליכא עינוי הדין אלא לאחר גמר דין מדקאמר היכי ליעביד לדייניה במעלי שבתא ולגמר דיניה בשבתא וליקטליה בחד בשבתא נמצא אתה מענה את דינו וכו' ליגמר דיניה בחד בשבתא קא מנשו לטעמייהו ולעינוי לא חיישינן
Hebrew text: Wikisource Talmud Bavli, CC-BY-SA 3.0.