Sign In

Hosea 1 — הוֹשֵׁעַ א

גודל הטקסט
Commentaries - Mefarshim (click to show or hide) English Summary

א דְּבַר־יְהוָה אֲשֶׁר הָיָה אֶל־הוֹשֵׁעַ בֶּן־בְּאֵרִי בִּימֵי עֻזִּיָּה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּה מַלְכֵי יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בֶּן־יוֹאָשׁ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י דבר ה' אשר היה אל הושע בן בארי בימי עוזיה יותם וגו'. ארבעה מלכים הללו קפח בימיו שהאריך שנים בחיי כולם מכאן אמרו אוי לה לרבנות שמקברת את בעלי': ובימי ירבעם בן יואש. מבני יהוא ואף הוא מלך עם עוזיה ויותם אלא שגרמה לו זכות להמנות עם הצדיקים הללו לפי שלא קבל לשון הרע על עמוס כמו שמפורש בפסחים בפ' האשה (דף טז) שנאמר (עמוס ז׳:י׳) וישלח אמציה וגומר קשר עליך עמוס וגו':
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן פִּתְגַם נְבוּאָה מִן קֳדָם יְיָ דַהֲוָה עִם הוֹשֵׁעַ בַּר בְּאֵרִי בְּיוֹמֵי עֻזִיָה יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָה מַלְכַיָא דְבֵית יְהוּדָה וּבִימֵי יָרָבְעָם בַּר יוֹאָשׁ מַלְכָּא דְיִשְׂרָאֵל:
אִבְּן עֶזְרָא זה הושע מנביאי השם הנכבדים. כי היצחקי דבר סרה בספרו עליו שאמר: שהוא בן אלה כי בארי הוא אלה, כי ימצא כתוב: ובאר אלים יללתה ואין אלה אלים, כי בעבור אות נוסף ישתנה השם, כמו: זיף וזיפה. ועוד: כי אין משפט לשון הקדש לאמר על שם פרט שהוא בן עיר, רק אם היה על דרך כלל כמו בת ציון רק יתיחש אל העיר כמו שמרוני ושני דברים דחקוהו לומר ככה: האחד: שמצא בדברי הימים בארה בנו אשר הגלה תגלת פלאסר מלך אשור, הוא נשיא לראובני והוא היה אבי זה הנביא. והשני: שאמר ולפקד על יעקב כדרכיו כי הוא יפרש זה על יעקב אבינו, שהסיר הבכורה מראובן ואין פירושו כאשר חשב, והנה שכח הכתוב על הושע בן אלה: ויעשה הרע בעיני ה', והיצחקי אמר: שלקח אשת זנונים.
מְצוּדַת דָּוִד דבר ה׳ וכו׳. ר״ל בזה הספר יסופר דבר ה׳ אשר היה אל הושע: בן בארי. ארז״ל שזהו בארה הנשיא לראובני הנזכר בד״ה א׳ שגלה לאשור: בימי עוזיה וגו׳. כי בימי אלו המלכים ניבא: ובימי ירבעם. שמלך בימי עוזיה ועל שניבא גם עליו בארצו כי היה מבני עשרת השבטים לכן אמר ובימי ירבעם:
מַלְבִּי״ם דבר ה' אשר היה אל הושע וכו' ובימי ירבעם בן יואש, כבר בארתי בפי' מלכים (ב' ט"ו) שמעת שכבש יואש את אמציה מלך יהודה היו מלכי יהודה נכנעים תחת מלכי ישראל ונקרא המלוכה ע"ש מלכי ישראל, וזה נמשך עד כ"ד שנים למלכות עוזיה שהוא כ"ז לירבעם בן יואש שאז התחזק עוזיה ומלך מלכות שלמה בפ"ע בלתי נכנע תחת ירבעם, ובזה תבין מה שבנבואת הושע ובנבואת עמוס נזכר שנבאו בימי ירבעם, שמלבד שלא מצאנו שיזכיר אצל שום נביא רק מלכי יהודה שנבא ביניהם, יפלא אם רצה להזכיר גם מלכי ישראל שהיו בימים ההם מדוע לא הזכיר רק ירבעם והלא בימים ההמה מלכו בישראל גם זכריה בן ירבעם ומנחם ופקח?. אולם מ"ש בימי ירבעם היינו טרם התחזק עוזיה למלוך מלכות בפ"ע שאז נקרא המלכות כולה ע"ש ירבעם, ומ"ש בימי עוזיה היינו אחר כ"ד למלכותו, שמאז נקרא המלכות ע"ש עוזיה, ואחר שהתחזקות עוזיה היה קרוב לפני הרעש (כמו שבארתי במלכים שם) לכן גם עמוס שנתנבא שנתים לפני הרעש התנבא כערך שנה בימי ירבעם, והושע שכתוב בו סתם שנתנבא בימי ירבעם דהיינו בעת שמלך ירבעם מלכות כללי גם על יהודה, מסתמא היה זה כמה שנים קודם, ובנבואת ישעיה שלא נזכר רק שהתנבא בימי עוזיה יותם וכו' ולא נזכר ירבעם מבואר (שאף אם נאמר שמ"ש בשנת מות המלך עוזיה (שם ו') היה בעת שנצטרע) שאז כבר היה עוזיה מולך בפ"ע, ולכן לא הזכיר שנבא בימי ירבעם, ובזה תראה איך צדקו חז"ל במ"ש שהושע נבא תחלה לארבעה נביאים שהיו בימיו, אף אם לא נפרש שמ"ש תחלת דבר ה' בהושע פירושו תחלה לארבעה נביאים שהיו בימיו:

ב תְּחִלַּת דִּבֶּר־יְהוָה בְּהוֹשֵׁעַ וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־הוֹשֵׁעַ לֵךְ קַח־לְךָ אֵשֶׁת זְנוּנִים וְיַלְדֵי זְנוּנִים כִּי־זָנֹה תִזְנֶה הָאָרֶץ מֵאַחֲרֵי יְהוָה׃

רַשִׁ״י תחלת דבר ה' בהושע. רבותינו אמרו תחילה לארבעה נביאים שנתנבאו (בימים הללו) הושע ישעיה עמוס ומיכה ישעיה נתנבא שנאמר (ישעיה ו) וינועו אמות הסיפים וגומר והוא היה יום שנתנגע עוזיה שנכנס להיכל שרעשו העליונים לשורפו ותחתונים לבולעו כעונשן של עדת קרח שהיו בהם בלועין ושרופים בעמוס נאמר שנתים לפני הרעש והושע קדם לכולם ומיכה היה אחרון לכולם שנאמר בו (מיכה א) בימי יותם אחז יחזקיה ולא נאמר בו עוזיה, ופשוטו של מקרא תחילת דיבור שנדבר הקב"ה עם הושע אמר לו כן: קח לך אשת זנונים. רבותינו אמרו כמשמעו לפי שאמר על ישראל החליפם באומה אחרת כמו שמפורש בפסחים ר"פ האשה: וילדי זנונים. שתלד לך ילדים שיהיו ספיקי ממזרות, ויונתן תירגם איתנבי נבואה על יתבי קרתא טעוותא וקח האמור כאן ל' לימוד הוא למד אותן לשוב בתשובה: כי זנה תזנה. לשון הווה הוא:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן שְׁרָיוּת פִּתְגָמָא דַייָ בְּהוֹשֵׁעַ וַאֲמַר יְיָ לְהוֹשֵׁעַ אֱזֵיל אִתְנַבֵּי נְבוּאָה עַל יָתְבֵי קַרְתָּא טַעֲוָתָא דְאִינוּן מוֹסִיפִין לְמֶחְטֵי אֲרֵי מִטְעָא יִטְעוּן דַיְרֵי אַרְעָא מִבָּתַר פּוּלְחָנָא דַיָי:
אִבְּן עֶזְרָא וזה המוכה בסנוירים הלא ראה כתוב: תחלת דבר ה' בהושע ויאמר ה' והנה לא מרה פי השם חלילה חלילה רק הושע בן בארי איננו הושע בן אלה, כמו חנוך שם כולל לארבעה אנשים בתורה, ושאול מרחובות הנהר ושאול בן הכנענית ושאול בן קיש ורבים ככה ותחלת נבואת זה הנביא על מלכות ירבעם בן יואש מלך ישראל ארבעים שנה לפני גלות שמרון, אם היתה נבואתו בסוף ימי ירבעם כי לא מלך זכריה בנו אחריו רק ששה חדשים ונשבתה מלכות בית יהוא, שהיו מלכי ישראל. ומפרש אחר אמר: כי לך קח לך - דבור הוא כטעם לקח טוב. ופירש: ותהר - כמו תהרו חשש תלדו קש. ואמר: כי גומר - גמורה בזנות. ובת דבלים - רמז ליהודה וישראל. ואחר אמר: קח לך אשת זנונים - שאם באתה לקחת אשה הוגנת לא תמצא, שהרי זנה תזנה הארץ - כל עם הארץ זונים מאחרי השם. ומפרש אחר אמר: קח לך אשת זנונים וילדי זנונים - שהרי דוגמתו זנו יושבי הארץ מאחרי ה' ודיו לעבד להיות כרבו. נאם אברהם המחבר: חלילה חלילה שיצוה השם לקחת אשת זנונים ולהוליד ילדי זנונים, והאומר דיו לעבד להיות כרבו לא נאמר על זה, כי זנות מאחרי השם דרך משל רק באדם הוא במעשה, והנכון בעיני, כי זה הנביא היה רואה במראות נבואה בחלום הלילה שהשם אמר לו: לך קח לך אשת זנונים והלך ולקח אשה ידועה והרתה וילדה כל זה במראות הנבואה כאשר פירש, אם יהיה נביאכם לבד ממשה לבדו ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו, ואל תתמה איך יראה בחלום וילך ויקח והנה בחלום אדם בלא נבואה ותאכלנה הפרות וככה על ישעיהו הנביא כאשר הלך עבדי ישעיהו ערום ויחף זה היה במראה הנבואה, כי למה ילך הנביא ערום בעבור כוש ומצרים?! וככה קח לך לבנה גם שכב על צדך השמאלי גם ואתה קח לך חטין גם דבר הזקן והעד על כל זה שאמר יחזקאל בתחילת ספרו: ואראה מראות אלהים ואומר: במראות אלהים הביאני אל ארץ ישראל. ואל תתמה בעבור שלא הזכיר בתחילת הנבואה מראות כי הנה כתב: דבר ה' אשר היה אל זכריהו ושם כתב אחריו ראיתי הלילה ואשא עיני ואראה והנה כתב באברהם במחזה וכן היתה כל נבואתו. והנה אמר לו בדרך הנבואה למה אשת זנונים, כי זנה תזנה הארץ.
מְצוּדַת דָּוִד תחלת דבר ה׳ וגו׳. ר״ל תחילת דבורו של ה׳ בהושע היה זה שאמר ה׳ אל הושע לך קח לך וכו׳: אשת זנונים. אשה שהורגלה בזנות וילדה ילדים בזנות שזהו מופת ואות שהיא זונה באמת וארז״ל לפי שהושע אמר להקב״ה על ישראל החליפם באומה אחרת לכן צוהו לקחת זונה למען הראות לו איך יקשה בעיניו לגרשה לרמז לו שקשה לפני המקום לשלח את ישראל מעל פניו: כי זנה תזנה. ר״ל להיות לאות שאנשי הארץ זונים וסרים מה׳ ללכת אחרי אלהי עכו״ם כזונה ההולכת אחרי המנאפים:
מְצוּדַת צִיּוֹן זנונים. מל׳ זונה: זנה תזנה. ענין הסרה ועש״ז תקרא המנאפת זונה כי סרתה מדרכי הצניעות:
מַלְבִּי״ם תחלת דבר ה' בהושע, דיבור שאחריו ב' בא על רוה"ק שדובר בהנביא לצרכו לא לצורך שליחות לכללות העם, וגם בא על דבור של תלונה ותרעומת, ומזה הוציאו חז"ל שהיה תחלת דבור של רוה"ק אל הושע שהתוכח עמו איזה ויכוח ושהיה הדבור הזה ענין של תרעומת ור"ל שתחלת דבר ה' והתוכח עם הושע והתרעם עליו, ומן הויכוח הזה נסתבב שה' אמר אל הושע לך קח לך אשת זנונים, ומסתמא היה הויכוח מתיחס אל הציוי שבא אחריו, ודרשו שה' אמר להושע שישראל חטאו והושע השיב לו החליפם באומה אחרת, וה' אמר שא"א לו להחליפם כי הם בניו, וע"כ צוה לו לקחת אשה זונה ואח"כ כשילדה לו בנים צוה לו לגרשה והושע אמר איך אפשר לי לגרשה הלא יש לי ממנה בנים ומזה ברר לו ה' שכן אא"ל לגרש את ישראל, וחזר הושע וברכם, וזה היה התשובה על הויכוח שה' אמר לו שישראל חטאו, היינו שרצה שילך בשליחות להוכיחם ולהחזירם למוטב שזה מוטל על הנביאים כמ"ש אח"כ ריבו באמכם ריבו, והושע לא רצה לילך בשליחות לנבאות ולהוכיח, וא"ל שלא ישתדל להחזירם למוטב כי אחר שזנו אל אלהי נכר ראוי שינהג עמהם כעם אשר זונה שישלחה הבעל מבית ולא ישוב אליה עוד, וא"ל ה' א"כ אחר שאתה אינך רוצה להוכיחם ולהחזירם למוטב ואני איני רוצה לגרשם אחר שיש לי מהם גם בנים צדיקים היה אתה כמוני וקח לך אשת זנונים ר"ל אשה מפורסמת בזנות, וילדי זנונים היינו שיש לה ילדים שילדה בזנות מכבר שזה העדות שהיא זונה, כמ"ש זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים, או כפי' קצת מפ' שהבנים שתוליד ממך יהיו בספק זנות, כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה' א"כ הכנסיה היא אשת זנונים לע"ז, וילדיה אשר תוליד נולדים בזנות במחשבת מינות וע"ז כאבותם, ובכל זה אני מחזיק אותה כאשתי וכן תעשה אתה. והנה המפ' נתקשה להם הענין איך צוה ה' להנביא לקחת אשת זנונים? וע"כ יאמר הראב"ע שזה היה רק במראה הנבואה, והת"י יפרשו בדרך משל ואין מזה הכרח. כי הושע לא היה כהן וזונה אינה אסורה לישראל. והלא מצאנו שצוה ה' להנביא גם דברים שלא יאותו כפי חקי התורה והיה הוראת שעה, כמו שצוה ליחזקאל לגלח בתער פאת ראשו וזקנו, ואליהו הקריב בשעת איסור הבמות:
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת תחלת דבר. רש"י ז"ל, פי' תחלת הדבור היה שה' אמר אל הושע, וכתב רי"א שאין להקשות על זה לא מפאת הוי"ו שהיה לו לומר אמר ה'. ולא ממה שבא הפסקה בין תחלת דבר ה' בהושע ובין ויאמר ה', שמצינו כן פעמים רבות, כמו ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים (ויש שם הפסקה) וידבר ה' אל משה, וכן ויהי אחרי המגפה ויאמר ה' אל משה, אולם הסמיכות אל הפעל קשה, ובהכרח שמלת תחלת טעמו כטעם תחלה, וכבר בארתי בספר התורה והמצוה (ויקרא סי' ג') בהבדלים שבין דבור ואמירה, שהדבור יבא על הדבר הסתמי, ר"ל שדבר עמו דברים, ובמלת ויאמר יציין מה שאמר אליו, ור"ל שתחלה דבר ה' להושע איזה ענין שלא נזכר בכאן, וע"י הדבור הזה נסתבב שאמר ה' אליו קח לך אשת זנונים ובהשקפה זו בא מלת תחלת בסמיכות, ר"ל ע"י תחלת הענין שדבר ה' עמו נסתבב האמירה הזאת, ומבואר אצלי תמיד שדבור שאחריו ב', יבא על דבור שידבר ה' להנביא לצרכו, ר"ל דבור הרוח הקדש ברוח הנביא לצרכו לא לצורך שליחות, כמו רוח ה' דבר בי. בחלום אדבר בו וגם בא על דבור של תלונה או גנאי, כמו כי דברנו בה' ובך, ובא פה על שתי הכוונות כמ"ש בפי': אשת זנונים. יש הבדל בין זנות ובין זנונים ובין תזנות, זנות, הוא הרגיל. זנונים, הוא אשר זנוניה מפורסמים, כמ"ש הנה הרה לזנונים, ותסר זנוניה מפניה. ותזנות, ששופכת זנות ותאוה על אחרים (עי' יחזקאל כ"ג כ"ט) :

ג וַיֵּלֶךְ וַיִּקַּח אֶת־גֹּמֶר בַּת־דִּבְלָיִם וַתַּהַר וַתֵּלֶד־לוֹ בֵּן׃

רַשִׁ״י את גומר. רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה, וי"ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה: ותהר ותלד. ואוסיפו למעבד עובדין בישין:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲזֵל וְאִתְנַבֵּי עֲלֵיהוֹן דְאִם יְתוּבוּן יִשְׁתְּבֵיק לְהוֹן וְאִם לָא כִּמְתַּר עֲלֵי תֵינִין יִתְּרוּן וְאוֹסִיפוּ וַעֲבְדוּ עוֹבָדִין בִּישִׁין:
אִבְּן עֶזְרָא וילך ויקח - האשה הנזכרת כך היה רואה במראה. וטעם ותלד בן - הדור הבא אחרי ירבעם בן יואש.
מְצוּדַת דָּוִד גומר בת דבלים. כן היה שם זונה ידועה באותו הזמן:
מַלְבִּי״ם וילך ויקח את גומר בת דבלים, פי' חז"ל שנקראת כן על שהכל גומרים בה ודשים בה כדבלה, ר"ל כי בני ישראל נמשלו כתאנים, כמ"ש (ירמיהו כ״ד:א׳) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים, והתאנה מתקלקלת תיכף אחר גמרה, אם לא כשמיבשין אותה ועושים ממנה דבלה שאז תתקים, ואבותיהם היו דומים כדבלה שנצטמקה בשמש לבל תתקלקל, והיא היתה כגומר היינו תאנה נגמרת שלא נתיבשה שמתקלקלת, ותהר ותלד לו בן, הבן הראשון היה עדיין מיוחד לו שנולד ממנו וע"כ לא קראו בשם שמורה על שנאתו אותו רק בשם יזרעאל, כי הדורות הקודמים הגם שזנו בחטאת ירבעם היו עדיין עובדים ה' בשיתוף והיו עדיין מיוחסים לה' ומצייר בבן הזה כל הדורות שהיו מימי יהוא עד סוף מלכות בני יהוא, שהאשה היתה אשת זנונים ובכ"ז הבנים היו עדיין מיוחסים לה', כי הגם שיהוא לא סר מחטאת ירבעם, בטל עבודת הבעל והאמינו בה', והעגלים היו להם כעין שיתוף או כאמצעים להורדת הרוחניות והשפע:

ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָיו קְרָא שְׁמוֹ יִזְרְעֶאל כִּי־עוֹד מְעַט וּפָקַדְתִּי אֶת־דְּמֵי יִזְרְעֶאל עַל־בֵּית יֵהוּא וְהִשְׁבַּתִּי מַמְלְכוּת בֵּית יִשְׂרָאֵל׃

רַשִׁ״י קרא שמו יזרעאל. קרי שומהון מבדריא, התנבא עליהן שיגלו ויהיו זרועין בארצות: את דמי יזרעאל. כתרגומו את דמי בית אחאב שהרג יהוא ביזרעאל על שעבדו את הבעל והלכו הוא ובניו אחרי כן ועבדו עבודת עכו"ם לכך אני חושב עליהם דמי בית אחאב כדם נקי: על בית יהוא. ירבעם בן יואש מבני יהוא היה (מלכים ב טו) וזכריה בנו נהרג:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר יְיָ לֵיהּ קְרָא שׁוּמְהוֹן מְבַדְרַיָא אֲרֵי עוֹד צִבְחַר כִּזְעֵיר וְאַסְעַר דַם פָּלְחֵי טַעֲוָתָא דַאֲשַׁד יֵהוּא בְּיִזְרְעֶאל דְקַטְלִינוּן עַל דִפְלָחוּ לְבַעֲלָא תָּבוּ אִינוּן לְמִטְעֵי בְּתַר עֶגְלַיָא דִבְבֵית אֵל בְּכֵן אֲחַשְׁבִינֵיהּ דַם זַכַּאי עַל בֵּית יֵהוּא וַאֲבַטֵיל מַלְכוּתָא מִבֵּית יִשְׂרָאֵל:
אִבְּן עֶזְרָא דמי יזרעאל - הם בית אחאב על בית יהוא שלא מלא אחרי השם, גם יהואחז בנו ויהואש בן בנו, גם זה ירבעם גם זכריה בנו, כולם עשו הרע בעיני ה' כי כן כתוב.
מְצוּדַת דָּוִד כי עוד מעט. עוד זמן מועט ר״ל בזמן קרוב אזכור דמי אחאב שהרגו יהוא ביזרעאל הדם ההוא אזכור על בית יהוא לשלם גמול ועל זכריה בן ירבעם יאמר שהיה מבית יהוא ונהרג ע״י שלום בן יבש כמ״ש במ״ב ועם כי יהוא הרג לאחאב בדבר ה׳ על שעבד לבעל עכ״ז הואיל וגם יהוא חזר ועבד לבעל נחשב לו דם אחאב כדם נקי: והשבתי. ואח״ז אשבית ממלכות ישראל מכל וכל כי מעט מן הזמן עמדה מלכות ישראל אח״ז:
מְצוּדַת צִיּוֹן ופקדתי. ענין זכרון כמו וה׳ פקד (ראשית כ״א): והשבתי. ענין בטול כמו שבת נוגש (ישעיה י״ד):
מַלְבִּי״ם קרא שמו יזרעאל, ובאר הטעם כי עוד מעט בימים מועטים, ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, ר"ל העונשו הנקמה שעשיתי בחלקת יזרעאל בבית אחאב על שעבד ע"ז והעונש הזה נקרא בשם דמי יזרעאל, אפקוד את העונש הזה גם על בית יהוא שעבדו ג"כ ע"ז והשבתי ממלכות בית ישראל היינו מלכות בית יהוא שכבר היתה ממלכה קבועה כי נמשכה ארבע דורות, והוא השיב את גבול ישראל למקומו כמ"ש (מ"ב יד) אשבית הממלכה הזאת ע"י שנהרג זכריה בן ירבעם:

ה וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא וְשָׁבַרְתִּי אֶת־קֶשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּעֵמֶק יִזְרְעֶאל׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וִיהֵי בְּעִדָנָא הַהִיא וַאֶתְּבַר יַת תְּקוֹף עָבְדֵי קְרָב יִשְׂרָאֵל בְּמֵישַׁר יִזְרְעֶאל:
אִבְּן עֶזְרָא והיה, קשת ישראל - מלכות זכריה, כי נפסקה מלכות יהוא.
מְצוּדַת דָּוִד ביום ההוא. ביום הגמול אשבור את קשת ישראל ר״ל אתיש כח ישראל בעמק יזרעאל הוא מקום מבצר מושב מלכי אפרים:
מְצוּדַת צִיּוֹן קשת. ר״ל חוזק וגבורה:
מַלְבִּי״ם והיה ביום ההוא, ביום הפקודה, ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל, יל"פ שהכוונה על מלכות יהוא בכלל שתפס אותה ע"י הקשת שנצח בעמק יזרעאל ששם מלא יהוא את ידו בקשת ויך את יהורם ועי"ז תפס את המלוכה (כמ"ש מלכים ב ט׳:כ״ד) ואשבור כח הקשת הזה, וגם י"ל שיכוין על הקשת שנתן אלישע ליואש מלך ישראל לירות בו חצים שיהיה חץ תשועה לנצח את ארם, וע"י הקשת הזה נצח ארם והתגבר במלכותו ולכן מציין תוקף בית יהוא בקשת הזה, אשבור אותו על ידי המשפט המיוחס לעמק יזרעאל ששם קבע לעשות משפט בעובדי ע"ז:

ו וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בַּת וַיֹּאמֶר לוֹ קְרָא שְׁמָהּ לֹא רֻחָמָה כִּי לֹא אוֹסִיף עוֹד אֲרַחֵם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי־נָשֹׂא אֶשָּׂא לָהֶם׃

רַשִׁ״י לא אוסיף עוד ארחם. לרחם: כי נשא אשא להם. אחלק להם מנת כוסם ופעולתם כמו וישא משאת (בראשית מג):
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְאוֹסִיפוּ וַעֲבַדוּ עוֹבָדִין בִּישִׁין וַאֲמַר לֵיהּ קְרֵי שׁוּמְהוֹן דְלָא רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן אֲרֵי לָא אוֹסִיף עוֹד לְרָחָמָא עַל בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרַם אִם יְתוּבוּן מִשְׁבַק אֶשְׁבּוֹק לְהוֹן:
אִבְּן עֶזְרָא ותהר. ותלד בת - זה הדור הבא אחריו וקראו בת, כי כתוב אחרי ירבעם הוא השיב את גבול ישראל ואחרי מות זכריה בנו מלך מנחם ובימיו בא מלך אשור, ואין צורך להזכיר מלכות שלום, כי לא מלך אלא ירח ימים ובימי פקח בן רמליהו הגלה תגלת פלאסר רבים מערי ישראל, ובימי הושע בן אלה נלכדה שומרון, על כן קרא זה הדור בת. ופירש לא רוחמה, כי לא אוסיף עוד ארחם - תחסר אות שי"ן לא אוסיף עוד שארחם, וכמוהו: ונדעה נרדפה, אל תרבו תדברו. יש אומרים: כי נשוא שהייתי עד עתה, נושא להם עונם ואין זכר לעון. והנכון בעיני: כי זאת המלה באה כדרך הרגו לאבנר והטעם כדרך כמעט ישאני עושני והנה ספר גלות השבטים.
מְצוּדַת דָּוִד כי נשוא אשא להם. ר״ל כי עד הנה נשאתי עוונם על כי רחמתים אבל מעתה לא אוסיף עוד לרחם עליהם וישאר עוונם על עצמותם:
מְצוּדַת צִיּוֹן נשא אשא. ענין מחילת העון כמו ונשאתי לכל המקום (בראשית י״ח):
מַלְבִּי״ם ותהר עוד ותלד בת, בזה מציין המלכים שקמו אחרי שנשבתה מלכות יהוא שהם היו מלכים חלשים שע"ז מורה ציור הבת ובזה לא אמר ותלד לו בת כי אז כבר התחילה לזנות עם אנשים אחרים והיה לו ספק אם הבת נולדה לו, ובנמשל שבדורות הללו נתמעטו הצדיקים יותר וכולם הרעו מעשיהם לזנות אחרי ע"ז ויאמר לו קרא שמה לא רחמה והשם הזה יורה כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל על ידי כי נשא אשא להם ואמחול להם עונותיהם ר"ל הגם שבימי ירבעם בן יואש רחם ה' עליה ונשא את עונם והושיע להם, כמ"ש (מלכים ב י״ד:כ״ו) כי ראה ה' את עני ישראל וכו' ולא דבר ה' למחות את שם ישראל ויושיעם ביד ירבעם בן יואש, עתה לא יוסף לרחם עליהם ולישא להם, כי יגלם בגולה, והנה בשם לא רוחמה כבר הראה הנביא שנאה על בתו ועל אשתו, אבל בכל זאת לא קראה עדיין בשם לא עמי שמורה שסר הקשר שבינו וביניהם לגמרי, כי הגם שלא ירחם את עשרת השבטים עדיין הם עמו ע"י שעוד נשארו יהודה ובנימין והשבטים הנלוים אליהם ועז"א.
בֵּאוּר הַמִּלּוֹת כי נשא אשא להם. ת"י ברם אם יתובון אשבק להון ורש"י פי' אחלק להם מנת כוסם, מענין וישא משאת מאת פניו אליהם, ורד"ק פי' אשא האויב עליהם שיגלם, ורי"א פי' מענין שבועה נשבעתי להגלותם, ולדעתי מלת כי משמש כטעם אשר, לא ארחם אשר אשא ואמחול להם, והנה נשיאת עון בא תמיד סמוך אל עון או חטאת או פשע, וכשבא על האדם או המקום, יכוון לומר שלא יביא את העונש הנגזר עליהם, כמו ונשאתי לכל המקום בעבורם (בראשית י״ח:כ״ו) , ואל תשא להם (ישעיהו ב׳:ט׳) :

ז וְאֶת־בֵּית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְהוֹשַׁעְתִּים בַּיהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְלֹא אוֹשִׁיעֵם בְּקֶשֶׁת וּבְחֶרֶב וּבְמִלְחָמָה בְּסוּסִים וּבְפָרָשִׁים׃

רַשִׁ״י ואת בית יהודה ארחם. לאחר שאשבית את ממלכות ישראל שמשגלו עשרת השבטים היו בית יהודה בכלל הרחמים מחזקיהו עד צדקיהו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְעַל דְבֵית יְהוּדָה אֲרַחֵם וְאַפְרְקִינוּן בְּמֵימְרָא דַייָ אֱלָהָהוֹן וְלָא יִתְפָּרְקוּן בְּקַשְׁתָּא וּבְחַרְבָּא וּבְעַבְדֵי קְרָבָא בְּסוּסְוָן וּבְפָרָשִׁין:
אִבְּן עֶזְרָא ואת בית יהודה - שנמלטו אנשי ירושלים מיד סנחריב. והושעתים בה' - שיצא מלאך השם והכה כל מחנה אשור.
מְצוּדַת דָּוִד ארחם. על כי עדיין לא נתמלאה סאתם: בה׳ אלהיהם. ר״ל התשועה תהיה בעזר ה׳ ולא בכלי מלחמה ויאמר על מפלת סנחרב שלא היתה ע״י מלחמה כי ה׳ הכה בהם ע״י המלאך:
מְצוּדַת צִיּוֹן ובפרשים. הם הרגילים לרכוב על הסוסים:
מַלְבִּי״ם ואת בית יהודה ארחם והושעתים בה' כי חזקיה ועמו נושעו בה' ונצולו מידי סנחריב ע"י נס, ולא אושיעם בקשת וכו' כי יצא מלאך ה' ויך במחנה אשור ומצד זה הם עדיין עמי והאם היא אשתי:

ח וַתִּגְמֹל אֶת־לֹא רֻחָמָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן׃

רַשִׁ״י ותגמול את לא רוחמה. לפי תרגומו ויכלה אותו הדור בין העכו"ם שגלו שם: ותהר ותלד בן. ואוסיפו ועבדו עובדין בישין, ולפי פשוטו כמשמעו:
תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וְדָרֵיהוֹן דְאִתְגְלִיאוּ לְבֵינֵי עַמְמַיָא אִשְׁתַּכָחוּ דְלָא הֲווֹ רְחִימִין בְּעוֹבָדֵיהוֹן וְאוֹסִיפוּ וַעֲבָדוּ עוֹבָדִין בִּישִׁין:
אִבְּן עֶזְרָא ותגמל - הולידו בנים השבטים שגלו בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם, על כן קראם לא עמי. ואנכי לא אהיה - להם לאלהים, ומרוב הכעס לא הזכירו.
מְצוּדַת צִיּוֹן ותגמול. כן יקרא זמן השלמת היניקה כמו ביום הגמל את יצחק (שם כ״א):
מַלְבִּי״ם ותגמול את לא רחמה, הילד השלישי לא ילדה תיכף בימי מניקתה כמו שילדה את השני רק אחר שגמלה את לא רוחמה אז נתעברה מן הילד השלישי, כי הילד השלישי שנקרא לא עמי מציין חורבן יהודה וגלותם וזה לא היה תיכף כי נתארך ימים רבים, ותהר ותלד בן כי מלכות יהודה היתה מלכות חזקה בימי חזקיה ויאשיה וע"כ מציירו בבן זכר:

ט וַיֹּאמֶר קְרָא שְׁמוֹ לֹא עַמִּי כִּי אַתֶּם לֹא עַמִּי וְאָנֹכִי לֹא־אֶהְיֶה לָכֶם׃

תַּרְגּוּם יוֹנָתָן וַאֲמַר קְרֵי שׁוּמְהוֹן לָא עַמִי אֲרֵי אַתּוּן לָא עַמִי בִּדְלֵית אַתּוּן מְקַיְמִין פִּתְגְמֵי אוֹרַיְתִי וּמֵימְרִי לָא הֲוָה בְּסַעֲדֵ יכוֹן:
מְצוּדַת דָּוִד כי אתם לא עמי. אינכם חרדים על דברי לעשותם כדרך העם החרדים על דברי מלכם: ואנכי. וגם אני לא אהיה לכם לאלוה להציל אתכם ולהושיע לכם:
מַלְבִּי״ם ויאמר קרא שמו לא עמי, אז צוה אותו שיקרא אותו בשם שמורה שאינו בנו כלל וממילא אין האם אשתו, שאם יאמר האב לבנו לא עמי אתה נפסק גם הקשר שי"ל עם אשתו אחר שילדה לזנונים ובאר לו הטעם כי אתם לא עמי ואנכי לא אהיה לכם לאב ולאיש ולבעל, ועז"א שצוה להושע לגרש את אשתו, שע"ז מורה שם לא עמי, ואז כן יעשה ה' ג"כ לגרש את ישראל ולהחליפם באומה אחרת:

Hebrew text: Tanach with Nikud, Public Domain.