Ibn Ezra on Job 17 — אבן עזרא על איוב יז

רוּחִי חֻבָּלָה יָמַי נִזְעָכוּ קְבָרִים לִי׃

נזעכו - מהענין יתפרש שאין לו חבר במקרא.

אִם־לֹא הֲתֻלִים עִמָּדִי וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי׃

אם לא התולים עמדי - יתרעם על חבריו שיאמרו התולים. ובהמרותם תלן עיני - לא אישן עד שימררו חיי, או מן סורר ומורה, כמו: כל איש אשר ימרה את פיך.

שִׂימָה־נָּא עָרְבֵנִי עִמָּךְ מִי הוּא לְיָדִי יִתָּקֵעַ׃

שימה נא - חזר למקום. ערבני - ערוב אותי מן ערב את הנער. מי הוא - מחברי לידי יתקע.

כִּי־לִבָּם צָפַנְתָּ מִּשָּׂכֶל עַל־כֵּן לֹא תְרֹמֵם׃

צפנת - הסתרת והתעלמת וכסית. לא תרומם - אותם, ומי יגיד לרעיו חלקותם נקום ממנו ועיני בניו תכלינה.

וְהִצִּגַנִי לִמְשֹׁל עַמִּים וְתֹפֶת לְפָנִים אֶהְיֶה׃

והציגני - יאמר על הכאב. ויש אומרים: על אליפז. למשול - להיות למשל ולשנינה. ותפת לפנים - כמו מקום התפת לפני בני אדם ועיניהם. ויש אומרים: כי התי"ו האחרון נוסף והוא כמו תוף.

וַתֵּכַהּ מִכַּעַשׂ עֵינִי וִיצֻרַי כַּצֵּל כֻּלָּם׃

ויצורי - הם האיברים הנוצרים.

יָמַי עָבְרוּ זִמֹּתַי נִתְּקוּ מוֹרָשֵׁי לְבָבִי׃

זמותי - מחשבותי ובלשון קדר, דבר שיקשור וזהו קשר המחשבה. מורשי לבבי - כפי העניין שעיפים. והכהן ז"ל אמר: שהוא מן את מורשיהם בדרך רחוקה.

לַיְלָה לְיוֹם יָשִׂימוּ אוֹר קָרוֹב מִפְּנֵי־חֹשֶׁךְ׃

לילה ליום ישימו - חבריו.

בַּדֵּי שְׁאֹל תֵּרַדְנָה אִם־יַחַד עַל־עָפָר נָחַת׃

בדי שאול - כמו סעיפי שאול על דרך משל, כאילו השאול עץ למטה כמו: ותעש בדים והראוי להיות אל בדי שאול תרדנה הנבראות, או ישוב תרדנה על בדי כי בדי השאול תפולנה ותרדנה וכאילו האדם על סעיפי השאול. נחת - יש אומרים: ירד או נחת, כמשמעו, כי יחד יש לנו על עפר נחת.