Ibn Ezra on Psalms 126 — אבן עזרא על תהלים קכו

שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב יְהוָה אֶת־שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים׃

שיר המעלות, בשוב ה' - טעם זה השיר כטעם שיר העליון. שיבת - על משקל שבתם וקימתם כן יאמר ישראל בשוב השם שבותם, אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה רק בחלום.

אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִם־אֵלֶּה׃

אז, פינו - לשון יחיד, כמו: נפשינו כצפור נמלטה. והטעם: כי כל אחד אז יאמרו אלה לאלה, או מבשרים בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה שהשיב שיבת ציון.

הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים׃

הגדיל - בראותינו כך, אז נשמח.

שׁוּבָה יְהוָה אֶת־שבותנו [שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃

שובה - המשורר ידבר על לשון ישראל. כאפיקים - כמים חזקים. בנגב – לעולם חם, בעבור השמש, או לשון תרגום נגובו מיא.

הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ׃

הזורעים - המשיל הגלות לנגב שאין שם מים, והישועה כאפיקי מים ודימה בני הגלות הזורעי. והטעם: שומרי התורה.

הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבוֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו׃

הלך ובכה - הטעם: היה בוכה שיפחד שיאבד הזרע. וטעם משך – הכלי שיש בו הזרע. וי"ו אלומותיו – שב אל הזרע וזה משל לשכר שומרי התורה וסובלי הגלות.