Ibn Ezra on Psalms 44 — אבן עזרא על תהלים מד

אֱלֹהִים בְּאָזְנֵינוּ שָׁמַעְנוּ אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ־לָנוּ פֹּעַל פָּעַלְתָּ בִימֵיהֶם בִּימֵי קֶדֶם׃

אלהים באזנינו שמענו - והמספרים היו אבותינו, שהיו צדיקים והם נאמנים. ועוד: טעם אבותינו – שכל אב אוהב את בנו ולעולם לא יורנו, רק האמת לבדו.

אַתָּה יָדְךָ גּוֹיִם הוֹרַשְׁתָּ וַתִּטָּעֵם תָּרַע לְאֻמִּים וַתְּשַׁלְּחֵם׃

אתה - כבר הזכרתי כי משפט העברים לחסר הבי"ת, כמו מצאתי בית ה', וככה: אתה בידך - בכוחך או במכתך. ומ"ם ותטעם – שב אל אבותינו. ולמ"ד לאומים – משרת כמו: שבחוהו כל האומים ומ"ם ותשלחם – שב אליהם כמו ותגרשם.

כִּי לֹא בְחַרְבָּם יָרְשׁוּ אָרֶץ וּזְרוֹעָם לֹא־הוֹשִׁיעָה לָּמוֹ כִּי־יְמִינְךָ וּזְרוֹעֲךָ וְאוֹר פָּנֶיךָ כִּי רְצִיתָם׃

כי - מ"ם בחרבם, שב אל אבותינו. כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם - זה לבדו הושיעם.

אַתָּה־הוּא מַלְכִּי אֱלֹהִים צַוֵּה יְשׁוּעוֹת יַעֲקֹב׃

אתה - ידבר המשורר על לשון ישראל. וטעם להזכיר יעקב בדבריו – המלאך הגואל אותי מכל רע.

בְּךָ צָרֵינוּ נְנַגֵּחַ בְּשִׁמְךָ נָבוּס קָמֵינוּ׃

בך - בעזרתך נוכל לנגח צרינו, שלא ירעו לנו גם בשמך נבוסם.

כִּי לֹא בְקַשְׁתִּי אֶבְטָח וְחַרְבִּי לֹא תוֹשִׁיעֵנִי׃

כי - דברי דורך קשת מהמונינו. וחרבי – הגבור שיש בנו ע"כ בלשון יחיד.

כִּי הוֹשַׁעְתָּנוּ מִצָּרֵינוּ וּמְשַׂנְאֵינוּ הֱבִישׁוֹתָ׃

כי - גם ראינו שהושעתנו מצרינו והתברר מה שספרו אבותינו לנו.

בֵּאלֹהִים הִלַּלְנוּ כָל־הַיּוֹם וְשִׁמְךָ לְעוֹלָם נוֹדֶה סֶלָה׃

באלהים הללנו כל היום - נחבר תהלות והטעם שהללנו נפשנו שאתה מלכנו.

אַף־זָנַחְתָּ וַתַּכְלִימֵנוּ וְלֹא־תֵצֵא בְּצִבְאוֹתֵינוּ׃

אף - אמר הירושלמי: כי יחסר בי"ת והטעם באף זנחת ואיננו נכון, כי לא היה דבק כמו: אף ה', ואילו היה כדברו, היה האל"ף קמוץ, רק הוא כמו גם בשחוק והנה כי הושעתנו בימים הראשונים והבישות משנאינו ועתה לא די שלא הושעתנו אלא עד שזנחתנו. ותכלימנו - כנגד הבישות.

תְּשִׁיבֵנוּ אָחוֹר מִנִּי־צָר וּמְשַׂנְאֵינוּ שָׁסוּ לָמוֹ׃

תשיבנו - לא די שלא תעזרנו אלא שתשיבנו, עד שתביא מורך בלבבנו לברוח. ומשנאינו שסו למו - כמו להם ממוננו.

תִּתְּנֵנוּ כְּצֹאן מַאֲכָל וּבַגּוֹיִם זֵרִיתָנוּ׃

תתננו - יש ממנו הרוגים ויש ממנו נמלטים זרויים בארצות.

תִּמְכֹּר־עַמְּךָ בְלֹא־הוֹן וְלֹא־רִבִּיתָ בִּמְחִירֵיהֶם׃

תמכר - יש ממנו עבדים נמכרים בלא הון רב, או חנם. ולא רבית במחיריהם - הטעם כפול.

תְּשִׂימֵנוּ חֶרְפָּה לִשְׁכֵנֵינוּ לַעַג וָקֶלֶס לִסְבִיבוֹתֵינוּ׃

תשימנו - הנשארים ממנו הם לחרפה למכירים אותנו ,בהיותנו בארצינו.

תְּשִׂימֵנוּ מָשָׁל בַּגּוֹיִם מְנוֹד־רֹאשׁ בַּל־אֻמִּים׃

תשימנו - הרחוקים מארץ ישראל. מנוד - כנגד ויניעו ראשם ולמ"ד בלאומים שרש, כמו: ולאום מלאום יאמץ.

כָּל־הַיּוֹם כְּלִמָּתִי נֶגְדִּי וּבֹשֶׁת פָּנַי כִּסָּתְנִי׃

כל - אפילו יחיה יהודי בגוים יחרפוהו.

מִקּוֹל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף מִפְּנֵי אוֹיֵב וּמִתְנַקֵּם׃

מקול - הטעם בזדון בפרהסיא.

כָּל־זֹאת בָּאַתְנוּ וְלֹא שְׁכַחֲנוּךָ וְלֹא־שִׁקַּרְנוּ בִּבְרִיתֶךָ׃

כל, באתנו - באה אלינו, כי המלה מהפעלים העומדים.

לֹא־נָסוֹג אָחוֹר לִבֵּנוּ וַתֵּט אֲשֻׁרֵינוּ מִנִּי אָרְחֶךָ׃

לא נסוג - בנין נפעל ומלת לא תשרת אחרת ולא תט אשורינו.

כִּי דִכִּיתָנוּ בִּמְקוֹם תַּנִּים וַתְּכַס עָלֵינוּ בְצַלְמָוֶת׃

כי, במקום תנים - המ"ם תחת נו"ן כמו בחיין לקץ הימין. והטעם: בתחתית הים מקום התנינים וחשכת מים זה צלמות, דרך משל, והעד דכיתנו כטעם דכים. ויש אומרים: במקום אין שם יישוב, רק תנים ובנות יענה.

אִם־שָׁכַחְנוּ שֵׁם אֱלֹהֵינוּ וַנִּפְרֹשׂ כַּפֵּינוּ לְאֵל זָר׃

אם שכחנו - כנגד לא שכחנוך. ונפרוש כפינו - כנגד ולא תט אשורינו מני ארחך.

הֲלֹא אֱלֹהִים יַחֲקָר־זֹאת כִּי־הוּא יֹדֵעַ תַּעֲלֻמוֹת לֵב׃

הלא - אם היה צריך יוכל לחקור זאת ואף כי הוא יודע תעלומות.

כִּי־עָלֶיךָ הֹרַגְנוּ כָל־הַיּוֹם נֶחְשַׁבְנוּ כְּצֹאן טִבְחָה׃

כי - והעד הנאמן לדברינו כי ברצוננו אנו נהרגים על דבר כבוד שמך, וברצוננו נחשבנו כצאן טבחה אע"פ שאנחנו בני איש טובים מהטובחים אותנו, וזאת המלה, כמו: רב הטבחים.

עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי הָקִיצָה אַל־תִּזְנַח לָנֶצַח׃

עורה - תישן אינו עושה מאומה ובעבור שלא הושעתנו תדמה לישן, או ידבר על האויב שהוא אומר עליך אולי ישן הוא וייקץ.

לָמָּה־פָנֶיךָ תַסְתִּיר תִּשְׁכַּח עָנְיֵנוּ וְלַחֲצֵנוּ׃

למה - או אתה כאדם מסתיר פניו שלא יראה מה יעשו אויביו, או ראית ושכחת על כן תשכח עניינו ולחצינו. וטעם תשכח – כנגד לא שכחנוך.

כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ דָּבְקָה לָאָרֶץ בִּטְנֵנוּ׃

כי - מה תקוה תהיה לנו ונפשינו שהיא מן השמים העליונים. שחה לעפר - והדבק לארץ הוא הקבר. וטעם בטננו – הוא הגוף.

קוּמָה עֶזְרָתָה לָּנוּ וּפְדֵנוּ לְמַעַן חַסְדֶּךָ׃

קומה - לעזור אותנו, או קומה אתה שהיית עזרתה לנו.